נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף
שאלה כד
גביות עדות שהובא מעיר ליטן מהרב האב"ד דשם וב"ד במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא ואתא לקדמנא איש אחד שמו הר"ר זאב וואלף במהו' יוסף ואחר האיום הגיד לפנינו בת"ע באליונ"ע בזה"ל איך בין גיפארין אחורי הנהר נעפיר ציא זוכן את חתני בין איך גיקומין לכפר סעחין האב איך דארטין שבת גיהאלטין אצל הבעל מלאכה מהגאראלנע אין האב דעם בע"מ דער ציילט בערב שבת וואש איך פאר זיכין את חתני איז ארויש גיקומין פון דער קוודקרוניא איין ערל חולה אין האט ציא מיר אן גיהובין ציא שמוסין בלשון יהודי בזה"ל שון לאנגי צייט אז האב ניט גיזעהין קיין יהודי פין פולן דרום בעט איך אייך אז איר זאלט נעמין דאש שטיקל פאפיר אין זאלט שרייבן וואש איך וועל אייך זאגין האב איך בייא אים גינעמין דאש פאפיר אין ער האט מיר גיזאגט בזה"ל איך הייס דובער בן יעקב אונ מיין מוטר הייסט פעסיא אונ איך האב איין ברודר במדינת ליטא שמו יצחק אייזק אונ איין ברודר יצחק געליר בק"ק שאפלא אונ חיין ברודר מרדכי בקאסטנטין חדש אונ איך האב אין שוועסטר חי' אין איין שוועסטר רחל אין איך האב גינעמין איין ווייב בק"ק ליטן בשנת קמ"ג שמה חי' אונ זיא האט גיהאט אשטיף פאטיר ר' ברוך קעסליר אין איך האב מיט איר חתונה גיהאט בשבת שירה שנת קמ"ג אונ באותה שנה בשבת ראשון אחר פסח בין איך אנטלאפין גיווארין מן כפר דאשקיוויץ אין שעיש גיוועזין איין מחלוקת עם השרייבר מאחלאווסקע דיא אלי זאכין האט מיר דער משומד גיזאגט אין איך האב גישרובן דער נאך האט ער מיר דער ציילט אז ער האט מיט איר ניט גיוואלט ווענין מחמת חסרון ודבר סתר דיא אלי זאכין האט ער מיר גיזאגט בע"ש אין ביום א' איז ער נפגר גיווארין אונ איך האב גיזעהין וויא ערלים האבין אים מקבר גיווען בייא דער גאראלנע כל זה העיד לפנינו הר"ר זאב הנ"ל בת"ע וע"ז חקרנו מפי אנשי קהילתינו בעסק הסימנים הנ"ל אשר הגיד המומר והם כנים ואמיתים אחד מהן לא נעדר. וע"ז באנו עה"ח ארי' יהודא בהרב מוה' חנינא ליפא זללה"ה מליטן נאום צבי במ' אלכסנדר הלוי זללה"ה נאום מאיר במה"ר צני' זה הוא הג"ע שהוגבה בק"ק ליטן שוב בא הר"ר זאב הנ"ל לפה קהלתינו והוסיף בעדותו שסיים המומר שמהשם היתה זאת אשר באתם עד הלום לכתוב את הדברים הללו כי אולי ימות מחולי זה לא יהי' גם עון זה עלי ואולי יהי' לי קצת תקומה כשיותרה האשה הלזו גם הבעל מלאכה היהודי סיפר לי שתמיד היה משתוקק המומר אחר יהודי ממדינת פולין להודיע היכן הוא ואמר שיש לו אשה בליטן אלא שלא ביאר דבריו לפניו גם הוסיף העד שהמומר הראה לו סימן בגוף שיש לו רושם אצל החוטם על הלחי והוא כמו חוט עב והוא לצד ימין גם היה לו ראי' נמוכה והאשה אומרת ג"כ סימנים הללו אלא שאומרת שאינה זוכרת אם היה הרושם מצד ימין או מצד שמאל ושאלנו את העד למה לא העיד כן בק"ק ליטן והשיב שבאמת העיד כן אלא שהרב מחמת טירדתו שכח לכותבו גם הסימן שבסתר פירש העד שהיתה משתנת במטה בעת ההיא והאשה אומרת ג"כ כן וכ"ז הוגבה בב"ד של שלשה פה בב"ד והנה האשה יושבת בדודה וגלמודה זה שלשה ועשרים שנים ובוכה על ימי נעוריה ובאתה לפני במר נפשה אולי אוכל למצוא לה עזר ותרופה להתירה מכבלי העיגון ומפני שחז"ל שקדו מאוד על תקנות עגונות ומבואר בתשובות הרא"ש שראוי לכל מורה לחזור על כל הצדדי' להתירה לזאת נתתי אל לבי לעיין בהתירא דהאי איתתא כיד ה' הטובה עלי ומהשי"ת אשאל עזר. תשובה הנה לכאורה יש לפקפק בשריותא דהאי איתתא עפ"י מ"ש הרב רמ"א באה"ע סי' י"ז סמ"ח בהג"ה דמי שהמיר בעלה והניחה עגונה דחשיב קטטה בינו לבינה וא"נ לומר מת בעלי וא"כ כיון דחשוב כקטטה הרי נתבאר שם דע"א בקטטה שהעיד שמת בעלה ה"ז לא תנשא והוא בעיא דלא איפשטה בש"ס וא"כ ה"נ א"נ העד לומר שבעלה מת אך אי משום הא יש כמה צדדי היתר חדא דהח"מ והש"ג סוברים דמומר לא חשיב כקטטה וגם בתשו' בית יעקב סי' קנ"ה העיד בשם הב"ח והט"ז ומהרר"י שור שפסקו הלכה למעשה להתיר אשה שבעלה מומר עפ"י ע"א עי"ש:
ועוד נראה דע"כ לא מיחשב מומר כקטטה אלא היכא שנודע שהמיר בלא דברי האשה או העד אבל היכא שלא נודע ולא היה שום קול שהמיר אלא ע"פ דברי העד כעובדא דידן פשיטא דנאמן העד דהא הרמב"ם והמחבר כתבו הטעם דע"א בקטטה דא"נ הוא משום דחיישינן שמא שכרה אותם וטעמו אע"ג דבש"ס לא איפשט האיבעיא משום הא דע"א נאמן בעלמ' משום דדייקא ומינסבה והכא לא דייקה מ"מ כיון דלהרי"ף כבר איפשט בעיא דע"א במלחמה דטעמא דע"א נאמן (במלחמה) משום מילתא דעבידא לגלויי לא משקרא לכך הוצרך הרמב"ם ליתן טעם שמא שכרה אותו כמ"ש הב"ש סי' קי"ג וא"כ כיון דעיקר החשש הוא משום חשדא דשיקרא שמא שכרה אותו לשקר וא"כ כיון דהש"ס בעי בהחזיקה היא מלחמה בעולם אי מהימנא במיגו דלא החזיקה מלחמה או כיון דטעמא דמלחמה משום דאמרה בדדמי לא שייך מיגו כלל דאינה רוצה לשקר ולא איפשטה וא"כ בקטטה והחזיקה היא הקטטה ודאי דנאמנת למ"ד דבקטטה א"נ משום דמשקרא ולא משום בדדמי וא"כ בע"א בקטטה כיון דעיקר הטעם דלא מהימן משום דחיישינן שמא שכרה אותו א"כ היכא שלא נודע שהמיר אלא עפ"י דברי העד א"כ איכא מיגו מעליא דאי בעית לשקורי ולשכור העד היתה שוכרת אותו שלא יאמר שבעלה מומר והיה נאמן וליכא למימר כיון שהעד אינו מכיר את בעלה כלל אלא שאנחנו מתירין אותה עפ"י סימנים שהגיד המומר וקצת סימנים לא נודע אלא על פי האשה וא"כ כיון דהמרה חשוב כקטטה ניחוש דילמא העד אומר אמת אלא שהסימנים שהאשה מגדת הוא שקר דכיון שנודע לה שהמיר משקרת זה ליתא דממ"נ כשאתה אומר שהאשה משקרת כיון שבעלה המיר א"כ ע"כ יודעת שזה שהמיר בעלה היה דאל"כ היכי מקלקלת א"ע בחנם דאם הסימנים שהיא מגדת היא שקר א"כ ע"כ אינו בעלה כיון שלפי דברי העד המומר שמת היה לו סימנים כפי מה שאומר ובעלה לא הי' לו סימנים אלו או שהסימנים שמגדת האשה בבעלה האמת כן הוא וא"כ נודע עפ"י דברי העד שבעלה מת בודאי ומותרת וז"ב ובלא"ה הרי הביא הח"מ בשם הרא"מ בתשובה דל"ח דשכרה אותו אלא היכא שהיא אומרת מקודם מת בעלי והביאה העד לסייע לה אבל היכא שהעד בא מקודם והעיד כן בב"ד ל"ח לשכרה אותו וכתב הב"ש שבמקום עיגון יש לסמוך עליו ואם כן ה"נ כיון שהעד העיד כל עדותו בק"ק ליטן קודם שבאתה האשה ודאי קושטא קאמר העד ומהימן והסימנים שהיא מגדת ודאי האמת כן הוא מטעמ' דכתיבנא אמנם בגוף העדות שהעיד העד הנ"ל יש לדון בו טובא כיון דהעד בעצמו אינו מכיר בעלה של אשה זו רק עיקר עדותו במה ששמע מפיו שמו ושם אביו ושם אמו ואחיו ואחיותיו ושם אשתו ונהי שאם היה ישראל ודאי היה מהימן ששמו כן הוא כדאיתא בש"ס ר"פ האשה בתרא באחד שאמר כן קורין אותו בעירי יוחנן בן יהונתן אריה דמכפר שיחיא לימים חלה ומת והשיאו חכמים את אשתו וכבר הביא ראיה זו הטור באה"ע סי' קי"ח בשם תשובת הרא"ש עיי"ש מ"מ היינו דוקא בישראל דבכל גווני האמינו חז"ל בעדות אשה אבל בנ"ד שהוא מומר לע"ז ומומר פסול לעדות אשה אם לא במסל"ת כמבואר בסימן י"ז ס"ב והרי הכא לא הסיח לפ"ת דהא נתכוין להעיד ולהתיר כמו שנראה מדבריו שאמר להעד בזה"ל נעמט דאש פאפיר אין שרייבט אן וואש איך וועל אייך זאגין וגם בפירוש העיד העד פה שאמר שהאשה יותרה על פי עדות זו וכן העיד בק"ק ליטן כפי מכתבו של הרב האב"ד דשם וא"כ פשיטא דלא הוי מסל"ת כדאמרינן בפ' האשה בתרא ובנכרי אם היה מתכוין אין עדותו עדות ומפרש הש"ס ל"ש אלא שנתכוין להתיר אבל נתכוין להעיד עדותו עדות ולהמסקנא פסקינן דאף נתכוין להעיד אין עדותו עדות אלא במסל"ת וא"כ בנ"ד כיון דישראל מומר חשיב כעכו"ם ונתכוין להתיר אין עדותו עדות כלל. ובאמת בזה יש להקשות על תשובת מהר"ם לובלין סי' נ"ו שכתב ביבם מומר שהלך מפולין לארץ איטליא והיו שם עדות שראו אותו מת והתיר מהר"ם את יבמתו ע"פ עדות שהיו מעידים שהי' מתפאר שם תמיד שאם הי' רוצה ללכת לארץ פולין מקום מושבו להתיר את יבמה שהיא זקוקה אליו היה מרויח ממון הרבה אע"ג שלא ידעו זה אלא ע"פ המומר מהני כמ"ש מהרי"ק במומר שאמר שהיה שמו כך ואח"כ מת אע"פ שהעדים לא היו יודעים שמו רק על פיו די בכך והביא ראיה מההיא דשילהי יבמות דאמר דשמו יוחנן בן יהונתן אריה ומת דהשיאו חז"ל את אשתו עי"ש ומאי ראיה מהאי דתשו' מהרי"ק שאני התם דהיה מסל"ת ומומר נאמן במסל"ת אבל בנידן דמהר"ם לובלין כיון שאמר דרך התפארות לא חשיב מסל"ת כדאיתא בגיטין דף כ"ט שמע מקומנטרושן של עכו"ם מת פלוני ה"ז לא ישיאו את אשתו ומפרש הש"ס אע"ג דעכו"ם מסל"ת נאמן מ"מ דמילתא דשייכה בה ופרש"י שאומרים להתפארת להחזיק דתם עבידו לאחזוקי שיקרייהו וכמבואר בסי' י"ז סי"ד וא"כ ה"נ כיון שאמר כן להתפאר לא חשיב מסל"ת וא"נ ואולי דוקא מקומנטריסן חשיב התפארות במה שמחזיק את דתו אבל מה שאומר שאם היה הולך למדינת פולין היה נוטל ממון רב זה לא חשיב התפארות גמור כיון שאין יוצא לו שום דבר מזה וחשיב מסל"ת אבל מ"מ בנ"ד שנתכוין להעיד ולהתיר פשיטא דלא חשיב מסל"ת וא"נ בדבריו כלל כיון שהוא מומר:
אמנם אי לאו דמסתפינא הוה אמינא אע"ג דעכו"ם ומומר המתכוונים להעיד או להתיר א"נ אלא במסל"ת דוקא היינו דוקא כשמעידים על גוף הדבר פלוני מת אבל היכא שאינם מעידים על גוף הדבר רק ששמו כן הוא ועל גוף המיתה מעיד ישראל אף שמתכוונים ג"כ להעיד ולהתיר אם ימות והוא ע"פ מ"ש הב"ש בסי' י"ז סל"ח דאף בעדות אשה ל"ח שהנכרי מחכוון להכשיל לישראל בחנם אם לא שבא לו הנאה מעדותו כמבואר בי"ד סי' קי"ח אלא דמ"מ היכא דאינו מסל"ת לא מהני עדותו דחז"ל פסלו עדותו של נכרי היכא שנתכוין להעיד וכ"כ בתשו' שער אפרים סי' ק"ה ע"ש וכעין זה כתב בתשו' מהר"ם שהובא בתשוב' מיימוני לספר נשים ס"ט דמסל"ת האמינו חז"ל אף בנכרי המכיר בדת ישראל ויודע שישיאוה על פיו מ"מ ל"ח שמתכוין לקלקלה וכל שהוא מסל"ת מאליו סמכינן עליו משום חומר שהחמרת עליה בסופה והביא ראיה מישראל מומר דסמכינן עליו במסל"ת אף שיודע בדת ישראל א"ו דכל היכא שבשעת העדות לא מוכחא מילתא בדבריו שמתכוין לעדות או להתיר מהימן ע"ש והיינו משום דכל היכא דאינו מתכוין לעדות ל"ח שמתכוין לקלקולא משום דמסתמא אינו מכשיל לישראל בחנם וא"כ לפי"ז נ"ל דאף דכל היכא שהעכו"ם מתכוין להתיר או להעיד דא"נ היינו דוקא כשמעיד על גוף הדבר מת פלוני אבל בנ"ד שאמר כשהוא חי שהוא פב"פ אף שנתכוין להתיר אם ימות מ"מ כוונתו הי' ג"כ להודיע לאשתו היכן הוא אם יחיה כמו שאמר העד שאמר לו הבעל מלאכה שתמיד היה משתוקק ולאו עדות גמור הוא אלא גילוי מילתא בעלמא ומהימני ליה וכמ"ש הרי"ף בפ' החולץ גבי ואשתמודענהו דהדין פלוני אחוה דמן אבוהו דמיתנה הוא דפליגי בה ר"א ורבינא ח"א בעדים וח"א בקרוב ואפילו אשה וכתב עלה הרי"ף והילכתא גילוי מילתא בעלמא היא ואפילו קרוב ואפילו אשה מהימני דלאו אמילתא דאיסור' קמסהדי ולאו אממונא מסהדי אלא מילתא בעלמא היא דמגלי דהדין נינהו גברא פלן והא ניהו איתתא פלוניתא וכיון דמודעי ליה הכי הרי אתחזק גביה דההוא סהדא מפומיה דהאי קרוב או מפומא דהאי איתתא דההוא ניהו פלניא והא ניהו פלוניתא הילכך שרי ליה לסהדי למסמך אפומייהו ולמיסהד עלייהו דההוא גברא בין לענין איסורא או ממונא עכ"ל וביאר דבריו הריב"ש בסימן קפ"ב דעיקר טעמא דהרי"ף דכיון שאמרו כן קודם מעשה שאין מעידין לא על ממון ולא על איסר הוחזק על פיהם ויכולין עדים לומר ואשתמודענהו כיון שכבר הוחזק קודם מעשה ולכך בעדות נאמנות הנשים בענין סימני הבת הוצרך הרי"ף לומר משום חזקה דרבא הוא דנאמנים משום כיון דעדות הנשים בשעת מעשה היא לא הוי גילוי מילתא וצריך עדים כשרים אם לא משום חזקה דרבא אילו הן ת"ד וא"כ ה"נ יש לומר בנ"ד כיון דכל שאמר המומר היו כשעדיין היו בחיים אף שכוונתו היתה ג"כ להתירה אם ימות מ"מ כיון שג"כ היתה כוונתו להודיע היכן הוא אם יחי' וגם מסתמא לא מקדים אינש פרעניות לנפשיה ועיקר כוונתו היתה לחיים ולאו עדות היו בשעת האמירה כיון שהי' עדיין בחיים אינו אלא גילוי מילתא בעלמא ומהמנינן ליה וכן מצאתי בתשובת מהרשד"ם סי' רל"ט שכתב לתרץ הא דצריך ע"א דייקא להעיד שהוא היבם וא"נ לגבי עצמו לומר אני אחיו של פלוני לחלוץ ליבמתו ומ"ט דנאמן לומר אני פב"פ להתיר את אשתו כדאיתא בסוף יבמות ותי' דיש חילוק בין בשעת מעשה בין שלא בשעת מעשה כמ"ש הרי"ף והריב"ש שהבאתי לעיל עיי"ש באריכות אלמא אף בישראל כל היכא שא"נ בשעת מעשה מ"מ שלא בשעת מעשה מהימנינין ליה וא"כ ה"נ בעכו"ם אף שאינו מסל"ת גמור כיון שאינו חשיד להכשיל לישראל בחנם י"ל דשלא בשעת מעשה מהימנינן ליה כן היה נ"ל אך אף דמילי דסברא נינהו מ"מ קשה מאוד לסמוך ע"ז במה שאין לנו ראיה ברורה מדברי הראשונים ז"ל וא"כ מעת' אין לנו משען גמור לסמוך על הג"ע שהוגבה בב"ד דק"ק ליטן:
ונעתיק עצמינו לדברי העד במה שהעיד והוגבה בב"ד דפה שהמומר היה לו רושם אצל החוטם על הלחי כמו חוט עב וגם היה לו ראיה נמוכה והנה זה פשוט דראיה נמוכה אף סימן אמצעי לא הוי כיון שזה הדבר שכיח בהרבה בני אדם ודמיא לארוך וגן וחיוורא וסומקי דלא הוי סימן כלל אך סימן הרושם כבר הוא מחלוקת קדומה דהלבוש כתב דהוי סימן מובהק והמ"ב בסי' הוכיח דרושם לא הוי ס"מ והביא הב"ש דברים בסימן י"ז ס"ק ע"ד והביא דברי הט"ז להכריע דרושם לא הוי ס"מ אבל אם מצמצם המקום הוי ס"מ ומוכח שם בט"ז והביא הב"ש דבריו בס"ק ע"א דצימצום מקום היינו שאומר באיזה אבר בראשו או באמצעו אל, בסופו ואף כשצמצם המקום באבר כשאומר תחת העיון צריך לומר או מצד ימין או מצד שמאל דומיא דנקב בצד אות פלוני עיי"ש וא"כ בנ"ד שהאשה אינה יודעת באיזה צד הי' הרושם וגם העד אינו מיחד המקום אצל החוטם היכן הוא ודאי דלא הוי צימצום מקום ולא הוי ס"מ אלא סימן אמצעי דלא מהני בעדות אשה:
אך מ"מ נראה לצדד היתר לאשה זו עפ"י הסוגיא דפ"ב דמציעא דבעי הש"ס אי סימנים דאורייתא או דרבנן ואמרינן עלה למאי נ"מ לאהדורי גט אשה בסימנים אי אמרת סימנים דאורייתא מהדרינן וא"א סד"ר כי עביד רבנן תקנתא בממונא אבל באיסורא לא עבדו רבנן תקנתא ולא איפשטא וגם איכא התם תרי לישנא בזה ואזלינן לחומרא מספיקא דסימנים דרבנן ולא סמכינן באיסר א"א אלא בסימנים מובהקים לגמרי והנה מזה היה נראה דהיכא דנטבע במשאל"ס דאינו אלא מדרבנן בזה יש לסמוך על סימנים דרבנן וכבר החזיקו במעוז סברא זו בשו"ת פ"י ס"ז ובשו"ת פנים מאירות ח"ג ס"ב והגאון מוהר"ר עוזר ז"ל בסוף ש"ע אה"ע ומסתבר כדבריהם אך לכאורה קשה ע"ז מהא דאמרינן בגיטין דף כ"ז לעני לאהדורי גט אשה בסימנים ודווקא נקב יש בו בצדאות פלוני דהו"ל סימן מובהק אבל נקב בעלמא לא מספקא ליה לרב אשי אי סימני' דאורייתא או דרבנן והא התוס' ספ"ק דמציעא כתבו דחששא דשני יב"ש אינו אלא מדרבנן אלמא אף במידי דרבנן לא מהני סימנים דרבנן י"ל דשאני לענין גיטן כיון דאפשר בגט אחר לא רצו חז"ל להקל לסמוך על סימנים דרבנן משא"כ לענין עגונה שלא תתעגן כל ימי' סמכינן במידי דרבנן על סימנים דרבנן וכה"ג כתב הרא"ש שם לתרץ דברי הרי"ף שפסק לענין עגונה דלא חיישינן לתרי יצחק ר"ג ולענין גיטן חיישינן שהוא מטעם זה כיון דאפשר בגט אחר חיישינן טפי לתרי יב"ש עיי"ש ובאמת מצאתי בחידושי פ"י לגיטן דף כ"ז שהוכיח מחמת קושיא זו דאף במידי דרבנן לא סמכינן על סימנים דרבנן ולפענ"ד לק"מ:
גם מה שהוכיח ממשנה ערוכ' דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו ושקיל וטרי הש"ס שם דטעמא משום דסימנים דרבנן ומשמע שם דאף בפרצוף פנים בלא חוטם אין מעידין אף בצירוף סימנים ובמס' בכורות פ' יש בכור איכא שם אוקימתא דמדאורייתא מהני פ"פ בלא חוטם אלא מדרבנן החמירו בזה הרי חזינן דאפילו בחששא דרבנן לא מהני למ"ד סימנים דרבנן ולא ידעתי מה זו ראיה הא הש"ס במסקנא מתרץ שם דיכיר לחוד והכרת פנים לחוד ואף דמדאורייתא לא מהני פ"פ בלא חוטם ואף דלאוקימתא קמייתא משני הש"ס דהא דאין מעידן בפ"פ בלא חוטם אינו אלא מדרבנן מ"מ מי סני לן לומר דלאוקימתא קמייתא מוקמינן מתני' הא דלא מהני סימנים היינו סימנים דאריך וגוץ וחיוורי וסומקי דהוי סימנים גרועים לגמרי כמו דמוקי הש"ס ללישנא דסימנים דאורייתא סוף דבר אין בדבריו כדאי לדחות דברי שלושה גדולי עולם ודבריהם נכונים בטעמן והנה הרב רמ"א בסי' י"ז סט ו בהג"ה כתב בשם התה"ד דאם שאל ישראל לכותי והכותי הגיד שמת והגיד אומדנות המוכיחות אעפ"י שאינו מיקרי מסל"ת ואסורה לינשא מ"מ אם עברה ונשאת עפ"י חכם שהתירה לא תצא ומבואר שם הטעם דכיון שיש אומדנות המוכיחות אף ששאל לכותי בפירוש אם מת מיחשב כמשאל"ס דאם נשאת לא תצא עיי"ש והנה בנ"ד ואף שאמירת המומר לא מיחשב מסל"ת מ"מ אומדנא גדולה היא שהיא בעלה של אשה זו דקשה מאוד לומר שהי' בק"ק ליטן איש אחר אשר זכר שמו של בעל אשה זו ושם אביו ושם אמו ושם אחיו ואחיותיו ושם אשתו ושברח מחמת הכותב מיחאלאווסקע וגם החסרון שהיה לאשתו שהית' משתנת במטה וזמן הנשואין שלהם כ"ז ידע ויזכור איש אחר זה שלשה ועשרים שנים גם ממה שהצדיק עליו את הדין שאם ימות לא יהיה עון זה עליו וגם ממה שאמר הבע"מ יהודי שתמיד היה משתוקק המומר לראות יהודי ממדינת פולין להודיע לאשתו מק"ק ליטן היכן הוא מכ"ז נראה שדבריו כנים ולכן צירף סברא כזו בשו"ת ת"ב סי' ס"ח במה שהצדיק עליו נכרי את הדין שהשי"ת נוקם ממנו נקמת דם יוסף היהודי אשר שפך בחנם והעלה שם דכל היכא דפזיק קושטא דמילתא שהדברים אמתים מהני אף בלא מסל"ת וכמו שהובא בק"ע סי' שצ"ד וא"כ כיון דעכ"ז איכא אומדנות המוכיא שדברי המומר אמתים א"כ הוי כתשאל"ס דבדיעבד ל"ת כמ"ש התה"ד וא"כ כיון שיש כאן נמי סימנים אמצעים בגוף הרושם שהוא כמו חוט עב וגם הראיה נמוכה בזה יש לסמוך על סימנים אילו אף אי סימנים דרבנן לפי שיטת גדולי פוסקים (אילו) הנ"ל אך מ"מ קשה הדבר לסמוך ע"ז דכי מפני שאני מדמים נעשה מעשה אמנם הדרך היותר נכון בעיני למצוא פתח התרה לאשה זו עפ"י דברי האשה הנצבת עמנו בזה שאומרת ששמעה מאמה כמה פעמים כי חתנותם היו בזמן שהיתה בת אחד עשר שנים וגם רבים אומרים כי בעת נשואיה היתה בחזקת קטנה מאוד בקומה והנה אם היינו מאמינים לדברי אמה אין באשה זו רק קידושין דרבנן דהא אשה זו בעת נשואיה כבר מת אביה והשיאה אביה חורגה ובעלה לא דר עמה רק משבת שירה עד שבת ראשון אחר הפסח והנה נתבאר בטוש"ע סי' קנ"ה דקטנה שאין לה אב והשיאוה לדעתה שאין קידושיה אלא מדרבנן ואפילו הביאה ב' שערות אחר יב"ש ולא בעיל אח"כ אינה צריכה גט אלא מדרבנן כמבואר בטוש"ע שם בסכ"א וא"כ כיון שאין קידושיו אלא מדרבנן י"ל דבכה"ג סמכינן על סימנים דרבנן ואמרינן שמת בעלה לפי שיטת גדולי הפוסקים הנ"ל שהבאתי איברא אף דקשה לסמוך על דברי האשה במנין השנים שצריך בירור גדול לזה וגם אפשר שאומרת בדדמי מ"מ בנידן דידן נראה שיצאנו מדי ספק איסר דאורייתא לכ"ע משום דעכ"פ מדי ספק לא יצאנו דדילמ' קטנה היתה ובפרט שהוחזקה אשה זו שנשאת כשהיתה קטנה וא"כ נראה דמדאורייתא אשה זו מותרת לכ"ע משום ס"ס אף דכבר נודע שיש מחלוקת הפוסקים בזה אי מתירין עגונה משום ס"ס שדעת מהרש"ך הובא בק"ע סי' שנ"ו דמתירין עגונה במקום ס"ס ודעת מהר"י בן לב בתשובה הובא בק"ע דאין להקל משום ס"ס משום דא"א דאשת איש וכן דעת הט"ז ביו"ד סי' ק"י סקט"ו וכבר האריך בזה הרב בעל פ"י בק"א לכתובות שהשיג שם על הרב בעל העיטור שכתב דסוגיא דעלמא להתיר ס"ס בפלוגתא דרבוותא וגם באיסר א"א להתירה לעלמא כמו שיראה המעיין בתשובת אחרונים וכן דעת הב"ש בסקפ"ד והרב בעל פ"י האריך להשיג עליו דבא"א לא מהני ס"ס ועוד דס"ס הוא מטעם רוב וסמוך מיעוטא לחזקת א"א כמו שהחמירו חז"ל במשאל"ס וגוסס אף דרובן למיתה עיי"ש וגם קצת מהמחברים כתבו דהוי ס"ס בשם א' דעיקר הספק היא אם חי אם מת אך מ"מ בנ"ד הוה ס"ס מעליא מן התורה אליבא דכ"ע חדא דדילמא היתה קטנה בשעת הקידושין ואין קידושיה כלום ומותרת אף לקרוביו ואת"ל שהיתה גדולה וקידושין מעליא הן מ"מ דילמא עכשיו מת כיון דאיכא סימנים בגופו ואיכא תרי לישנא בש"ס אי סימנים דאורייתא או דרבנן ואנן אזלינן לחומרא מספיקא ואי אמרינן סימנים דאורייתא אף אם היה קידושין גמורים מ"מ נתירה מחמת מיתת הבעל ואם כן כיון דמותרת מדאורייתא אף דמדרבנן אף שנתקדשה בקטנותה ונתגדלה אח"כ ולא בעיל מקודשת כיון שלא מיאנה בקטנותה מ"מ כיון דמדאורייתא איכא ס"ס ומדרבנן סגי בספק השני לבד דדילמא מת הבעל דספיקא דרבנן לקולא כמ"ש הש"ך בי"ד בכללי ס"ס דין ט"ז עיי"ש ואף דלשיטת הש"ך שם בא"א ל"א סד"ר לקולא מ"מ יש לסמוך בזה על גדולי הפוסקים שהבאתי לעיל דבאיסר דרבנן סמכינן על סימנים דרבנן ועיין בב"ש ס"ק ק"ה בשם הט"ז שמיקל בספק משאל"ס מטעם סד"ר ולקולא עיי"ש אך לכאורה עדיין יש לפקפק בהיתר זה לפי שיטת הסוברים דבא"א לא מהני ס"ס וא"כ הכא נהי דבסי' הראשון דשמא נתקדש' בקטנות' ליכא חזקת איסר מ"מ בספק השני דאמרינן ואת"ל שנתקדש' בגדלות' דילמא מת איכא חזקת איסר דמה"ת נאמר שיצאה מחזקתה שמת בעלה דהא טעמא דמוקמינן בכ"מ אחזקה דמעיקרא אינו אלא מטעם דאין לנו לבדות הנולד וההשתנות אלא משעת ראותינו אותו כמ"ש מהרי"ק בתשובה סי' ע"ב וה"נ אם נאמר שנתקדשה בגדלות' ספק השני לאו כלום הוא דמה"ת נאמר שיצאה מחזקתה הראשונה וכן משמע באו"ה כלל כ"ו ד"ב דבעינן שלא יהיה בשני הספיקות חזקת איסור דאל"כ ספק השני לאו כלום הוא עיי"ש מ"מ נראה דש"ה דספק הראשון רדשפח לא נתקדשה מגרע חזקה דספק השני מידי דהוה אמ"ש התוס' והרא"ש כפ"נ דחולין וש"פ דחזקה שלא נתבררה בשעתה לאו חזקה הוא כגון בהמה שחיתה י"ב חודש ואח"כ נולד בה ספק טריפות ל"א דכיון דבשעה שנולדה ודאי לא היתה טריפה דאם לא כן לא חיתה י"ב חדש מוקמינן לה אחזקה דמעיקרא כיון שהחזקה לא נתבררה בשעתה לאו חזקה היא אלמא אף דלאחר י"ב חדש נתברר שלא היתה טריפה כשנולדה לא אמרינן דמה"ת נאמר שנולד בה דבר ההשתנות כיון שהחזקה לא נתבררה בשעתה לאו חזקה היא א"כ כ"ש הכא שיש בה ספק קידושין עכשיו דליכא בה חזקת א"א דשייך שפיר לומר דאת"ל נתקדשה דילמא מת בעלה ויש בה ג"כ ספק א"א כמו בספק הראשון ויש להביא ראיה לזה מהא דאמרי' בפסחים דף ט' דלכך מדורת הכותים טמאים ובאם שחולדה וחזיר יכולין להלוך אין צריך בדיקה משום דהוי פ"ס אימור הוי אימור לא הוי ואת"ל הוי אימר אכלתיה וכן משני התם לחד תירוצא דלכך חבר שמת והניח מגורה פירות ה"ה בחזקת מתוקנים ול"א אין ספק מוציא מידי ודאי משום דספק וספק דדילמא מעיקרא אימור דלא טבילי כו' ומאי ס"ס איכא התם דהא בספק השני איכא חזקת טומאה וחזקת טבל דהא את"ל הוי או דטבילי איכא חזקה לאיסר ומה"ת נאמר שנשתנה א"ו דכל היכא דהספק הראשון מגרע החזק' דספק השני הוי ס"ס מעליא כמ"ש ואף דיש לדחות ראיה זו די"ל דש"ה דספק אכלתיה וספק דילמא עישר הטבל הוי ספק הרגיל וקרוב לודאי כמ"ש התוס' שם ולכך סמכינן על ס"ס כזו מ"מ הדבר מסתבר כמ"ש ועוד דבנ"ד נמי הספק השני דילמא מת הוי ספק הרגיל דמיתה שכיח ואיכא אומדנות המוכיחות שזה היא בעלה כמ"ש לעיל וגם יש ראיה מן הסימנים בגוף שיש לו דאף למ"ד סימנים דרבנן מ"מ ראיה גדולה היא שזה היא בעלה כמ"ש הרא"ש בפ' אילו מציאות גבי הוא אומר סימני הגט והיא אומרת סימני הגט דאף אי סימנים דרבנן מהני הסימנים לסייע לה עיי"ש וכ"כ הב"י בשם רי"ו בשם הרמ"ה דאם נשאת עפ"י סימנים אמצעים לא תצא כיון דספק היא עיי"ש אלמא דספק זה עדיף טפי משאר ספיקות דאמרינן בפ"ב דכתובות הבא עליה באשם תלוי קאי וא"כ כ"ש דמצרפינן ספק זה לס"ס דשמא לא נתקדשה כלל שהיתה קטנה בעת הקידושין ועיין בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' י"א ע"ש זהו מה שנ"ל נכון בשריותא דהך איתתא אמנם בעדות זה שהעיד פה בב"ד שהיה להמומר רושם יש לפקפק בו טובא מפני ששאלנו אותו למה לא העיד כן בב"ד דק"ק ליטן והשיב שהעיד כן אלא שהרב מחמת טירדתו שכח לכותבו ובאמת הרב אב"ד דשם וחד דעמיה הכחישו אותו ואומרי' שאמת הוא שכל בני עירו אומרים שהיה לבעלה של זו הרושם הנ"ל וראיה נמוכה אך העד לא הגיד מזה לפני הב"ד לא מניה ולא מקצתו וא"כ העד זה מוכחש בעדותו ושוב לא מהימנינן ליה אך מ"מ אחר העיון נראה דאין לסתור עדותו בשביל זה והוא משום דזה פשוט דאף אם האמת שלא הגיד העד הסימן דהרושם לפני הב"ד בק"ק ליטן בשביל זה לא מיחשב חוזר ומגיד דעד כאן לא פליגי הפוסקים בחה"מ סי' כ"ט אם יכול להוסיף בעדותו תנאי היינו משום דבזה סותר עדותו קצת במה שהעיד מקודם בלא תנאי אבל אם מגיד דבר חדש לגמרי זה לא מיחשב חוזר ומגיד די"ל שהיו סובר שיספיק מה שהעיד מקודם לבדו וכ"ש הוא ממ"ש הרב רמ"א שם בס"א בהגה דכשנותנים חרם בב"ה אחר עדות שיעידו קודם שיצאו מב"ה ואחר שיצאו באו עדים להגיד ואומרים לא שמנו אל לבינו להעיד ועתה זוכרין אנו דנאמנים להעיד ע"ש וא"כ כ"ש הכא די"ל דלכך לא העיד סי' הרושם בב"ד דק"ק ליטן דסבור היה שיספיק עדותו בלא סי' הרושם כיון שהגיד שמו ושם אביו ואמו ושאר סימנים וגם פה בבית דינים לא הגיד כן מעצמו אלא אחר החקירה ששאלנו אותו אם היה לו איזה סימן בגוה והגיד סימן הרושם וכעין זה כתב ג"כ בתשובת שער אפרים סי' ק"א ע"ש וא"כ נראה דאף שאומר שהגיד כן לפני הב"ד דק"ק ליטן והב"ד הכחישו אותו לא הוחזק כפרן בשביל זה כיון שאין עיקר העדות תלוי בזה ה"ל מילתא דלא רמיא עליו ולאו אדעתיה וסבר שכבר הגיד זה לפני ב"ד ולא הגיד וראיה לזה משו"ת הרא"ש כלל נ"ט ס"א והביאו המחבר בח"מ סי' למ"ד ס"ד ובס"ס כ"ט דעד שמעיד ראיתי דבר זה ופלוני היה עמו ואותו פלוני אומר לא ראיתי ולא הייתי עמך אין זו הכחשה ומבואר בתשובת הרא"ש שם דאף שאומר שאותו אחד נתיחד עמו לעד בדבר ששלחו אותו לקבל קנין על בית ואותו אחר מכחישו אפ"ה לא חשיב הכחשה והביא ראיה לזה מההיא דפ' שה"ע דא"ל הב לי מאה זו דאוזיפתך וא"ל פרעתיך בפני פלוני ופלוני ואתי פו"פ ואמרו להד"מ לא הוחזק כפרן דכיון דאינו מחויב לפרעו בעדים הו"ל מילתא דלא רמיא עליה דאינש ולאו אדעתיה וסבר שפרעו בעדים ואפשר שפרעו בינו לבינו כמ"ש רש"י שם וה"ה הכא אינו מחיוב לדקדק מי היו עמו בשעת העדות וא"כ ה"נ כיון שעיקר העדות אינו תלוי בזה אם הגיד כן לפני ב"ד הראשון והו"ל מילתא דלא רמיא עליו וטעה וסבר שכבר הגיד כן בב"ד הראשון וגם דמי להכחשה בבדיקות כגון מנה שחור או מנה לבן דלא הוי הכחשה מה"ט כן נ"ל כללה דמילתא שאשה זו מ' חי' בתו חורגתו של ר' ברוך קעסליר מליטן מונזרת להתנסבא עפ"י חליצה מהיבם שלה אך בתנאי כפול שיסכימו לזה שני חכמים מומחים מחכמי הדור כי היכי דלמטיין שיבא מכשורא: