נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף
שאלה כג
ע"ד. מה שהנחתי בצ"ע בספרי ש"מ סי' רע"ח דברי הרדב"ז ח"ג סי' תקס"ד שכתב בפשיטות דבעסקא של האשה אין הבעל יורש פלגא מלוה שלה דהוי ראוי ואין הבעל יורש בראוי כבמוחזק יע"ש כעת מצאתי סיוע לדבריו מדברי הרע"ב בכתובות פ' מי שהיה נשוי משנה ג' דאיתא התם לענין כתובה בנין דיכרין דבעינן שם מותר דינר היה שם נכסים בראוי אינן כבמוחזק ופי' הרע"ב היה שם נכסים בראוי כגון עיסקא שביד אחרים או הלואה אינן נחשבים להיות כאילו מוחזקים בידו ויש כאן מותר דינר עכ"ל הרי להדיא דס"ל דמעיקרא שביד אחרים חשוב ראוי וע"כ דכוונתו לענין פלגא מלוה דוקא דפלגא פקדון ודאי חשיב כמוחזק וכן מבואר בח"מ סי' רע"ח ס"ז בהג"ה דשותפות שביד אחרים חשיב מוחזק והיא מדברי מהרי"ק בתשובה סי' קמ"ה שכ' בפשיטות הכין יע"ש אמנם ראיתי שדברי הרע"ב נובעים מדברי הרמב"ם בפי' המשניות שם שכתב וז"ל ראוי הוא הדבר שעדיין לא הגיע לידו אבל אפשר הוא וקרוב שיגיע לידו כגון שהניח חובות או סחורות ביד מתעסקים או ממון בעיר אחרת עכ"ל והנה מה שסיים או ממון בעיר אחרת משמע דאף שהם מעות פקדון דינא הכי והוא תמוה מאוד דפשיטא דפקדון חשוב מוחזק אף שהיא בעיר אחרת והא אף בהניח ספינה בים דכתב הרמב"ם בפ"ג מה' נחלות דחשיב ראוי חלקו עליו רבים מהפוסקים ודוחק גדול לומר דהרמב"ם ס"ל דלענין כתובות בנין דכרין הקילו כמו שהקילו חז"ל במועטין ונתרבו דלא חשיב מותר אף בדיקלא ואלים וארעא ואסקא שירטון אף דלא הוי ראוי כמ"ש הרא"ש שם וה"ה דהקילו בהניח ממון בעיר אחרת דמנ"ל להרמב"ם הא דשאני דיקלא ואלים דבשעת מיתת האם לא היה השבח בעולם וכבר זכו בו בירושה בני יורשי הקטנה משא"כ בפקדון שהיא בעין בשעת מיתה ולא מיחשב ראוי מה"ת לא הוי מותר:
ואפשר דמ"ש הרמב"ם או ממון בעיר אחרת קאי אמה שכתב ביד מתעסקים וקמ"ל דאע"ג דזוזי כמאן דפליגי דמי ושותף חולק בהן בלא דעת חבירו וה"א כיון שהוא בעיר אחרת מסתמא יחלוק וחשוב כפקדו קא משמע לן דכל זמן שלא החזיר לו המעות הוי ראוי ודוחק וצ"ע: