נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף
שאלה כב
להרב מוהר"ר אהרן נ"י אבדק"ק בראסלוב ע"ד המעשה שאירע בג"פ שנשלח מבאלטא ושט"ח על פרעון הכתובה בט"ו שבט תקע"ב ומפני שנמצא פסול בגט הוצרכו לשלוח להבעל שיתן גט אחר ומפני כן חזר בו הבעל עד שהוצרכו הב"ד דשם להבטיח לו שהאשה תרחיב לו ז"פ הכתובה עד ג' רבע שנה מזמן הנ"ל והשליח הוצרך לחתום א"ע ע"ז שם ובהביאו הג"פ לקהילתכם שכח לומר להאשה תנאי הרחבת הזמן החדש עד אחר נתינת הגט ובעת סידור הגט כששאלו להאשה על מחילת הכתובה השיבה הלא מסולקת אני בהשט"ח וכוונתה היתה על אופן הראשון ונסתפק ר"מ אם זה חשוב שינוי מדעת הבעל במה שהטעה אותה ואף שבדיעבד אף שניתן הגט בע"כ של האשה כשר מ"מ י"ל שהוא לא נתן הגט להשליח ע"ד שיטעה אותה וחשיב שינוי מדעת הבעל. תשובה הנה לענין מה שחשש ר"מ דזה חשוב שינוי מה שהשליח הטעה אותה ליתא ואזיל בתר איפכא דהשליח לא הטעה אותה כלל כיון שהיא לא ידעה מתנאי השני א"כ חיוב כתובתה במקומה עומדת ואין להבעל אלא מחילתה שהרחיבה לו ז"פ כתובתה ומחויב לסלק כפי הזמן שבשט"ח אך יש בגט הלזה תיוהא רבה מטעם אחר דאף דנתרצית האשה בתנאי החדש להרחיב לו הז"פ לאחר שקיבלה הג"פ מ"מ כיון שהבעל התנה עם השליח שלא יתן לה הגט אלא על תנאי שתרחיב לו ז"פ הכתובה והשליח נתן לה הגט בלי הזכרת התנאי זה א"כ הרי שינה מדעת משלחו שלא ציוה ליתן הגט אלא על תנאי זה והוא נתן הגט בלי שום תנאי א"כ הוי שינוי בשליחות והשליחות בטל ואף דלאחר קבלת הגט סברה וקיבלה עליה התנאי מ"מ בשעת הנתינה ניתן בפסול ועכשיו נקרע הגט כנהוג והגט פסול וזה דמי ממש להא דאיתא בגיטין דף כ"ט ומבואר בש"ע אה"ע סימן קמ"א סנ"א דהיכא דהבעל אומר לשליח טול ממנה חפץ ותן לה הגט והוא שינה ונתן הגט קודם ואח"כ נטל החפץ שהגט בטל אף שאח"כ בא החפץ ליד הבעל ונתקיימה כוונתו מ"מ כיון שבשעת נתינה שינה מדעת משלחו בטל השליחות והגט בטל וה"נ כיון שבשעת נתינת השליח הגט ליד האשה שינה מדעת משלחו שלא הזכיר התנאי בשעת הנתינה שתרחיב לו הזמן פרעון שבשט"ח אף שאחר הנתינה נתרצית האשה בתנאי זה נתבטל הגט וא"א לחזור וליתנו לידה בתנאי זה כיון שכבר] נקרע הגט:
אמנם נראה בנ"ד אם הבעל לא אמר להשליח לא תתן לה הגט עד שתרחיב לך ז"פ השט"ח דזה הוי כטול חפץ ותן גט רק אמר לו בסתם הנני שולח לה הגט בתנאי ע"מ שתרחיב לי הז"פ שבשט"ח והוא לא הזכיר התנאי בשעת הנתינה אלא לאחר הנתינה יש למצוא פתח התרה לאשה זו עפ"י מה שפסק הרמב"ם בפ"ט מה"ג והמחבר בש"ע שם דאם אמר להשליח תן לה הגט וטול חפץ פ' לכתחלה לא ישלחנו ביד אחר אך מ"מ אם שלחו ביד אחר ונתן הגט ואח"כ נטל החפץ הגט כשר בדיעבד אבל הרמב"ן חלק עליו מההיא דאיתא בפרק הכותב אם הלוה שלח מעות למלוה ע"י שליח אף שאמר לו תן לו מעות וקח השטר והשליח עשה כן והמלוה טוען סטראי נינהו דחייב השליח לשלם משום דמיחשב פשיעה במה שלא נטל השטר מקודם. ותי' הה"מ דטעמו של הרמב"ם היא משום דבאמת בכאן אין מקום להקפידא לחול אם יתן הגט קודם או יטול החפץ קודם כיון דאין הגט חל אלא כשנתקיים התנאי א"כ בע"כ צריכה היא ליתן לו החפץ אף אחר נתינת הגט אלא דכל היכא דחזינן דקפיד ואמר טול חפץ קודם קפידתו קפידא דאף בדברי הבאי קפידתו קפידא כמו אל תגרשנה אלא בבית וגירשה בעליה אבל אם אמר תן גט וטול חפץ כיון דלא חזינן דקפיד בכך אמרינן מסתמא אינו מקפיד בכך כיון דע"כ תהי' צריכה ליתן לו החפץ אלו הם תורף מביאור דבריו ז"ל והם נכוחים וא"כ בנ"ד אם הבעל אמר לשליח בסתם הנני שולח לה הגט בתנאי ע"מ שתרחיב לי ז"פ שבשטר כיון שאין כאן מקום קפידא אם יאמר לה התנאי קודם נתינה או אח"כ כיון שע"כ תהיה צריכה לקיים התנאי כיון שהתנאי מבורר ע"פ ב"ד שנשלח משם הגט א"כ אף שאמר התנאי אחר שנקרע הגט מ"מ הגט כשר דזה דמי האומר לאשתו ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי מאתים זוז דקיי"ל דמגורשת והיא תתן ואף שנשרף הגט קודם נתינת המעות מגורשת כמבואר באה"ע סי' קמ"ד ס"ב וה"נ אף שאמר הבעל דשולח לה הגט ע"מ שתרחיב לו הזמן כיון שאין קפידא אם יאמר לה התנאי קודם הנתינה או אח"כ כיון שנשלם כוונתו אח"כ הוי גט למפרע דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ואף שלא ידעה מהתנאי בשעת קבלת הגט מ"מ הא הוא הטיל התנאי בגט וכיון שנשלם כוונתו הוי גיטא מעליא למפרע אך כ"ז לפי דברי הה"מ אבל לפמ"ש התוס' לחלק דההוא דפרק הכותב שאני דפרעון המעות תלוי בשטר ובהזכרת לקיחת השטר גלי אדעתיה שירא שלא יאמר סטראי נינהו ולא ניחא להו בתי' הה"מ דאף דע"כ צריכה היא לקיים התנאי אח"כ דמ"מ יש מקום קפידא שיצטרך אח"כ למיקם עמה בדינא ודיינא דהא מה"ט מצינו אף לענין עדות דפסלינן ליה להעיד דמיחשב נוגע בדבר מה"ט דלא ניחא ליה למיקם בדינא ודיינא כמבואר בח"מ סי' ל"ז סי"ב וא"כ כיון דיש קפידא בדבר י"ל ה"נ כיון שפרעון הכתובה תלוי בגירושין והוא התנה ע"מ שתרחיב לו ז"פ כתובתה והשליח לא אמר התנאי בשעת נתינת הגט לידה הוי שינוי בשליחות והגט פסול אולם לפי דברי הה"מ הסברא נכונה להקל בזה אך כיון שהדבר תלוי בפלוא דרבוותא קמאי מי יכריע ביניהם להקל באיסור א"א ע"כ יראה ר"מ להזהיר את האשה שלא תנשא לאחר אם לא שתקבל גט אחר מבעלה שכשר בלי פקפוק:
שוב מצאתי בתשובת מהרי"ק סי' כ"ז בשכ"מ ששלח שליח לגרש את אשתו בתנאי אם לא מתי לא יהיה גט כו' והשליח נתן לה הגט ולא הזכיר התנאי ולבסוף מת ופסק מהרי"ק שם דכיון דלא הזכיר התנאי הוי שינוי מדע' משלחו והגט פסול והביא ראי' מההיא דטול חפץ ותן גט שהבאתי יע"ש שהאריך בזה אלא שקצת טעמים שכתב שם לא שייכי בנ"ד ושוב מצאתי בתשובת מרן הב"י בסי' ע' מדיני גירושין שנשאל בעובדא כזו ממש באחד ששלח גט ממרחקים והתנה עם השליח ע"מ שתמחול לו הכתובה והשליח לא הזכיר תנאי זה ונתן לה הגט ונקרע הגט כנהוג אלא שלא נקרע בהכתב ונדחק שם מחמת עיגון להתיר שתמחול האשה הכתובה ויחזור השליח ויתננו לה מחדש אף שנקרע בקרע ב"ד יש לסמוך על הרמב"ם דע"י עידי מסירה יש להכשירו יע"ש הרי להדיא דלא הכשיר אלא באופן שיחזור ויתננו לה כיון שלא נקרע גוף הכתב וסמך על שיטת הרמב"ם אבל בלא"ה הגט פסול אף שמחלה הכתובה אחר נתינת הגט והדבר פשוט היה בעיניו דלא שקיל וטרי התם בזה כלל איברא לפי דברי הה"מ בפ"מ מה' גירושין נראה דהגט כשר בלא"ה וכמ"ש לעיל ובזה יש חילוק לדברי הב"י שהיקל במקום עיגון לסמוך על דברי הרמב"ם בקרוע קרע ב"ד ע"י ע"מ נגד הרשב"א וסייעתו וחלק עליו הפר"ח בה' גיטן סי' קכ"ה דהוי סד"א כיון דהרשב"א חולק ולפמ"ש יש להקל באופן זה מטעם ס"ס כיון דלפי דברי הה"מ הגט כשר בלא"ה וכבר סמכו א"ע כל גדולי הספרדים בהתרות עגונות להתיר ע"י ס"ס והנלפענ"ד כתבתי. ישראל איסר