נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף
שאלה כא
לה"ה הרב המאה"ג המפורסים פ"ה ע"ה מוהר"ר יצחק האבדק"ק לנעשוב התג"ן לפ"ק:
ע"ד שאלתו במעשה שאירע באחד שבא לקהילתכם ונשא שם אשה והחזיק א"ע בשמו ישראל בן מנחם והוחזק כך ימים רבים בעלייתו לס"ת ובחתימתו בכל הכתבים ובשטרות לאחר ימים רבים בא לק"ק אנשי סאטנב והכירו אותו שהוא מק"ק סאטנב ויש לו שם אשה ובגד בה זמן רב וברח משם ושמו הוא יהודה ליב ושינה שמו ודברו על לבו לשלוח ג"פ לאשתו ומחמת בושה גירש את שתי נשיו אותה שבק"ק לעטישוב ושלח ג"פ לאשתו שבק"ק סאטנב והגיטין נכתבו עפ"י ד"ת שבגט דק"ק לעטינשוב וכתב שם הבעל ישראל דמתקרי יהודא ליב בן מנחם ובגט הנשלח לסטנאב נכתב שם הנתינה קודם יהודה ליב דמתקרי ישראל בן מנחם וכשבא הגט לק"ק סאטנב נודע ששינה גם שם אביו כי שם אביו היה אברהם ומחמת זה לא נתקבל הגט ועתה שאל ר"מ משפט שתי נשים אילו כי הבעל הרחיק נדוד ולא נודע איה איפה הוא ומקום עיגון היא:
תשובה הנה האשה שבק"ק לעטינשוב קשה מאוד להתירה דכבר מבואר בתשובת הרא"ש שהביא הטור ס"ס קכ"ט באסד ששמו וסף בן שמעון והמיר אביו והבן היה לו לגרש וכתב יוסף בן שמואל שהגט פסול שהרואה יאמר אחר מגרשה כי שם בעלה יב"ש לא יוסף בן שמואל וכתב הב"י בשם פסקי מהרא"י דאפילו הוחזק שם אביו שלושים יום נמי הגט פסול וכבר האריך בזה מרן הב"י בתשובותיו בסי' ט' מדיני גיטין בשינה שם אביו והוחזק כך ימים רבים ולאחר נתינת הגט נודע ששינה שם אביו שהגט פסול יע"ש וכן הרב רמ"א בסי' קכ"ט ס"ו בהג"ה מחלק בשינה שם אביו דאם הוחזק בשם השינוי אם נשאת ל"ת ובאם לא הוחזק אם ניסת תצא אלמא דאף בהוחזק וניתן הגט לא תינשא לכתחילה והיינו דשמו של עצמו יכול אדם לשנות ולעלות לו שם אחר אבל לאביו אינו יכול לעלות לו שם אחר כמבואר בפסקי מהרא"י והביאו הב"י שם ע"ש:
ומה שצידד ר"מ בשריותא דהך איתתא דכיון דשינוי שם האב אינו פסול אלא מפני הרואים שיאמרו אחר מגרשה וא"כ כיון שבעת הנתינה לא ידע מהשינוי ועכשיו המנהג שגונזין הגט תיכף אחר הנתינה ליכא מראית עין כלל והביא ראיה מדברי הנ"ש בסי' מ"ה סקי"ח שכתב על מה שנסתפק בתשובת מהר"ם מינץ במי שמגרש בגליל עליון ושמו זעליקמן ועיקר דירתם בגליל התחתון ודעתם לחזור ושם נקרא זעליכמן אם יש לכתוב כמו שנקרא בגליל העליון שהוא מקום כתיבה ונתינה ודעתו נוטה לכתוב זעליכמן מחמת שעיקר דירתם בגליל התחתון ודעתו לחזור ונקרא הגט באות' מדינה איכא לעז כי יאמרו היה לו לכתוב זעליכמן כי לא ידעו שיש מדינם שנקרא זעליקמן ואין ולאו ורפיא בידו וכתב עליו הנ"ש דעיקר היא לכתוב זעליקמן כמו שהיא נקרא במקום הכתיבה ונתינה וחששא דמהר"ם מינץ לאו חששא היא דהא כתב בתה"ד סי' דל"ג דנהגו הגדולים לעכב הגיטין לעצמו וא"כ אין מקום לחשש זה וא"כ בנ"ד נמי כיון שעכשיו גונזין הגט ליכא חשש מפני הרואים ע"כ דברי רו"מ ואינן נראין לי דל"מ אם נאמר דשינוי שם האב פסול מדאורייתא כיון דאינו מבורר ומוכח מתוכו מי הוא המגרש דודאי פסול הוא דמה מועיל מה שגונזין הגט דמ"מ הגט גופה היא נכתב בפסול אך אף אם נאמר דשיני שם האב אינו אלא פסול מדרבנן מפני הרואה שיאמר דאחר הוא מגרשה וכדמשמע מלשון תשובת הרא"ש וכ"ש בהוחזק בשם השינוי דאם נשאת ל"ת דמשמע ודאי דאינו אלא מדרבנן ולכך ל"ת מ"מ לא מהני מה שגונזין הגט דהא אמרינן במס' שבת קמ"ו אר"י אמר רב כ"מ שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור וכ"פ הרי"ף והרא"ש והטור וש"ע בא"ח סי' ש"א סמ"ה וא"כ כיון דשינה שם אביו דומה לשינה שם עירו כמ"ש הב"י וחז"ל אסרו משום השינוי אפי' בדיעבד א"כ אף בגוונא דלא שייך מראית העין אסור ובאמת דזה קשה נמי על דברי היש דאי אמרת דכל היכא דדעתא לחזור צריך לכתוב בגט אותו השם דמקום דירתם דזה הוי כמקום נתינה מה מועיל מה שגונזין הגט דהא כ"מ שאסרו חז"ל משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור וכן מוכח מדברי הרב רמ"א דסתם בפשיטות דשינוי שם האב אף שהוחזק בשם זה לא תינשא וכן הסכימו כל גדולי הספרדים בתשובותיהם אף שזה היא מנהג קדום אף בזמניהם לגנוז הגיטן כמבואר בספרי' שלהם וכמ"ש הרב רמ"א בסדר הגט א"ו כמ"ש ומה"ט נמי נראה הא דסתם הרב רמ"א בסי' קכ"ט פי"ב דהיכא דיש לו שם א' בגליל וא' ביהודה והוא ואשתו במקום שאין מכירין אלא בשם אחד דלכתחילה יש לו לכתוב כל השמות שיש לו ובדיעבד אם לא כתב אלא שם שיש לו במקום שהוא ואשתו שם כשר אף דעכשיו גונזין הגט וליכא מראית העין כלל מ"מ צריך לכתוב לכתחילה כל השמות אף דבדיעבד כשר לגמרי אך י"ל דשם טעם אחר הוא דלכתחילה חיישינן דדילמא יש אחד מאותו מקום כאן ויראה שכותבין שם אחר ויוציא לעז ובאמת צל"ע דמה"ט יש לפסול אף בדיעבד דהא אמרינן בפ"ק דקידושין המקדש בפחות מש"פ חוששין לקידושין משום שמא ש"פ במדי ופירשו התוס' הביאו הרא"ש והר"ן שם דאף אם האמת שש"פ במדי אינה מקודשת משום דאין להקדש אלא מקומו ושעתו אך מ"מ חיישינן דילמא יש אחד מאנשי מדי כאן ויראה שאין חוששין לקידושין ויוציא לעז ועיין בסי' ל"א ס"ג בח"מ ובב"ש שם וא"כ ה"נ ניחוש להכי אף לפסול דיעבד דהא התם צריכה גט להתירה לעלמא כמבואר בס"ד שם ע"ש ואולי אין לדמות גזירת חכמים זה לזה אף שלא ידעתי טעם נכון לחלק ביניהם אך מ"מ י"ל הא דמצריכינן לכתחילה לפרוט כל השמות הוא מה"ט גם מה שהביא ר"מ ראיה דשינוי שם אבי' כשר מדכותבין שם אביו עפ"י עצמו ואין חוששין דילמא משקר כמ"ש התוס' גבי שם הלידה כבר קדמו בראי' זו בתשו' עה"ג סי' נ"ה וסי' ס' להקל בזה מה"ט ולפי דבריו אף בלא הוחזק שם השינוי נמי מותר בדיעבד דהא אנן סמכינן אשם אב עפ"י המגרש אף שלא הוחזק שלשים יום כמבואר בסי' ק"כ ס"ג בח"מ וב"ש שם ובתשובת ש"א סי' קי"א וחלילה לסמוך עליו בזה שהוא נגד דברי הרא"ש והטור והש"ע וכל הפוסקים דפוסלים בשינוי שם האב וגם חמיו בתשובת צ"צ סי' פ"ג חולק עליו בזה יע"ש ומה שהביא ראיה מהא דכותבין שם אביו על פיו יש לדחות דל"מ אם הוחזק בשם אביו שלשים יום ודאי דאין חוששין לו שמשקר דומיא דשם עצמו כמבואר בב"י ובתשובותיו סי' ט' אך אף בלא הוחזק י"ל עפ"י מ"ש בפסקי מהרא"י סי' קל"ח דלא חציף אינש לשנות שם אביו יע"ש והוא סברא נכונה ובעין זה אמרינן במס' קידושין דף מ"ה באב שקידש אשה לבנו דאין חוששין לקידושין לומר דשוי' בנו שליח משום דלא חציף אינש לשוי' לאבוה שליח יע"ש וא"כ ה"נ י"ל דסמכינן ע"ז דלא חציף לשנות שם אביו ובלא"ה היא מילתא דעבידי לגלויי ולא משקרי אינשי בזה סוף דבר אין לנו על מי להשען בהתרת אשה זו שבק"ק לעטשיב אמנם בנידן האשה שבק"ק סאטנב שפשוט בעיני רומעב"ת לפסול הגט וגם הב"ד דשם לא קיבלו הגט ההוא בודאי בלא חשש עיגון ודאי יש לכתוב גט אחר אבל במקום עיגון כר"ד נראה דיש להתירו וטעמא רבה איכא במילתא דהא באותו גט הנשלח לשם היה כתוב יהודא ליב דמתקרי ישראל בן מנחם א"כ אף דשמו האמיתי הי' אברהם י"ל דאין כאן שינוי בגט דהא כל הפוסקים ס"ל דאם לא נסב שם אביו כלל כשר והרבה אחרונים בתשובותיהם כתבו דבמקום ספיקא בשם אביו יכתבו אף לכתחילה בלא שם אביו וא"כ הכא י"ל דכתבו שם מקום הנתינה בלא שם אביו כלל כיון שלא ידעו במקום הכתיבה שם אביו והוחזק שקרן בשמו ועל שם מקום הכתיבה כתבו דמתקרי ישראל בן מנחם כיון דבמקום הכתיבה הוחזק שם אביו מנחם דאף דא"י לשנות שם אביו מ"מ מתקרי כך והאי בן מנחם על דמתקרי קאי כמ"ש כל הפוסקים שיכתבו הכהן קודם המכונה כגון מנחם הכהן המכונה מענדיל דאם יכתבו הכהן אחר המכונה יאמרו דכהן קאי על המכונה וא"כ ה"נ י"ל דבן מנחם על דמתקרי קאי כלומר דבמקום הכתיבה נקרא ישראל בן מנחם וכתבו כן בכדי דאם האמת כן הוא דשם אביו מנחם יוכתב בגט דלכתחילה יש לכתוב שם האב ובאם לאו יתפרש בן מנחם דקאי על דמתקרי וראיה לזה מתשו' הריב"ש סימן נ"ז שכתב על גט הנשלח לאשה וכתוב בתוכה הדרה בתלמסאן ולבסוף נמצא שאינה דרה עכשיו שם דיש להכשיר הגט ולא הוי כשינה שם עירה משום דיש לפרש הדרה בלשון עבר שהיתה דרה מקודם כלשון השבה עם נעמי שהוא לשון עבר ומפני שחשש אולי כבר יצאה מתלמסאן כתב לשון שאפשר לבארו לשעבר נ"כ וכיון שאפשר לבארו בלשון זה לא הוי שינוי אף שרובא דעלמא יבינו לשון הדרה עכשיו וכתב שהרשב"ץ נטה להקל אלא שהוא ז"ל ירא להכשיר מפני חומר תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ומ"מ במקום עיגון נטה להקל וכ"כ הב"ש בסי' קכ"ח סק"ו ובתשובת רדב"ז ח"א סימן תמ"א כתב שהוא תיקון בכל הגיטין ההולכים למקום אחר לכתוב הדרה במקום פלוני שיש בה שתי משמעות מלעיל ומלרע ואף שהריב"ש פקפק בזה מ"מ יותר נכון הוא לכתוב כן לצאת ידי האומרים שהמקום מעכב ולא ניחוש להמון העם שאין מבינים בזה הלשון אלא משמעות אחר ע"ש וכעין זה כתב ג"כ הש"ך בח"מ סי' מ"ט בשם הראנ"ח דאם כ' כינוי המגרש אחר שם אביו כשר בדיעבד היכא דא"א ליתן גט אחר דאף דמסתמא קאי הכינוי על שם אביו מ"מ כיון דמצינו לומר דקאי אלפני פניו לא הוי שינוי יע"ש וא"כ ה"נ כיון שנכתב בגט דמתקרי ישראל בן מנחם ויש לפרש דבן מנחם על דמתקרי קאי וכתבו כן משום ספיקא בשם האב ולכתחילה יש לכתוב שם האב והרשב"א בתשובה אחת נסתפק אף על דיעבד ובפסקי מהרא"י גמגם בזה ולכך כתבו כן כיון דבמקום הכתיבה באמת מתקרי כן לא מיחשב שינוי כלל ובמקום עיגון כשר ליתנו אף לכתחילה כן נ"ל נכון ואם יסכימו לזה שנים מחכמי הדור אזי אני סניף עמהם להתיר:
ולענין מ"ש ר"מ בגיטין אלו שם אביו על פי המגרש עצמו יש לפקפק בו טובא דכיון שהאיש הלזה הוחזק שקרן עפ"י עדים בשמו היכי מהימנינן ליה ע"ש אביו ואף דהוחזק שם אביו ל' יום ואיתא בס"פ ג"פ דכל שהוחזק שמו בעיר ל' יום אין חוששין לו מ"מ הרי הרשב"ם שם פירש הטעם משום דלא היה מחזיק שמו כל כך ימים פן יוודע הדבר יע"ש וא"כ הכא דהוחזק שמו ל' יום ונמצא שקרן איתרע חזקתו וא"נ ע"ש אביו ג"כ ואף לפמ"ש לעיל טעם להמנהג שכותבין שם אביו על פי המגרש אף בלא הוחזק שלשים יום משום דלא חציף אינש לשנות שם אביו מ"מ י"ל דלא סמכינן על זה אלא בצירף הטעם דהוי מילתא דעבידי לגלויי ולא משקר וכמ"ש בתשובת מוהרי"ו שהביאו בתשו' עה"ג סי' נ"ה משא"כ בנ"ד דאיתרע נאמנותו לא מהימן ובפרט שעבר על חר"ג ופסול לעדות והיא חציפותא טובא ומוטב היה שלא לכתוב שם אביו כלל דכשר לכל הפוסקים וכן כתב מהר"ם לובלין בתשו' סי' קי"ח לענין מומר דכותבין רק שמו לבד ולא מהימן ע"ש אביו יע"ש:
אולם ראיתי להגאון ח"ץ בתשובותיו סי' ל"א במי שנודע ששיקר בשם אביו שבק"ק קאולי גירש בשם אביו משה ובק"ק קראנשין הוחזק שם אביו גרשון הלוי ועכשיו בא לגרש את אשתו ופסק דאף דהוחזק כפרן בשם אביו מ"מ לא הוחזק כפרן בענין הלוי דהוחזק כפרן לממון זה לא הוחזק כפרן לממון אחר והביא ראיה לזה מהא דקידושין דף ע"א נאמנת חיה לומר זה כהן או לוי בד"א שלא קרא עליו ערעור אבל קרא עליו ערעור אינו נאמן ומסיק התם דאפילו ערעור חד מהני ופירש"י קרא עליו ערעור על הולד ומשמע דוקא בולד זה א"נ אבל על ולד אחר נאמנת וכן יש לפרש דברי הרמב"ם לפי דברי הה"מ שם וא"כ ה"נ אף שהוחזק כפרן בשם האב מ"מ לא הוחזק כפרן בענין הלוי ואחזקתיה מוקמינן ליה והו"ל כהוחזק כפרן לממון זה לא הוחזק כפרן לממון אחר זהו תורף דבריו ולא ירדתי לסוף דעתו דמאי דמיון הוא זה להוחזק כפרן לממון זה כו' דמיירי מי שתובע לחבירו מנה והנתב' כופר הכל ויש עדים שחייב לו חמשים דאז אמרינן שפיר דאף דהוחזק כפרן בולא הוחזק כפרן על המותר דדילמא האמת הוא שאינו חייב לו נ' האחרים והאיך נוציא ממנו ממון דהממע"ה משא"כ הכא לענין דבר עדות כיון שהוחזק כפרן בדבר אחד מענין כזה ה"ה לאחר דהא קיימא לן דהחשוד בדבר דלא דנו ולא מעידו בשלמא בנידון הלוי ושם אביו י"ל דענין הלוי הוי דבר אחר לגמרי אבל החי' כיון שנודע ששיקרה בולד אחד היכי נאמין לה על ולד אחר מידי דהוה אטבח שהוציא טריפה מת"י דמבואר בי"ד סימן קי"ט דמעבירן אותו נאמר נמי ניהו שהוחזק כפרן בבהמה זו לא הוחזק כפרן בבהמה אחרת א"ו כיון שהוחזק כפרן באחת שוב לא מהימנינן ליה גם על בהמה אחרת וא"כ בחי' נמי כיון שהוחזקה כפרנית על ולד אחד שוב לא מהימנא גם על ולד אחר:
אך מ"מ נראה לדינא כהח"ץ ולא מטעמיה יה דכל היכא שהוכחש' החי' עפ"י ערעור חד נאמנות על ולד אחר והוא משום כיון דקיי"ל שתי כתי עדים המכחישין זא"ז זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה והיינו משום דמוקמינן לכל אחת מהכיתות בחזקת כשרות וא"כ כיון דחז"ל האמינו לחי' להעיד לבדה וגם מדאורייתא מהימנא דע"א נאמן באיסורין במילתא דלא איתחזק לא איסורא ולא היתרא וכמבואר בי"ד סי' קכ"ז והא דכתב הר"ן ז"ל בקידושין דנאמנות החי' אינו מדינא אלא משום דא"א בענין אחר היינו משום דאל"ה היו ראוי להחמיר מדרבנן מפני מעלת יוחסין כמ"ש הב"ש בסי' ג' סק"ז אלא משום דא"א בלא"ה הקילו חז"ל ואוקמוה אדינא דאורייתא ובחנם תמה הב"ש בסי' ד' סק"ט על הר"ן בזה ומעולם תמהתי על הב"ש דדבריו סותרים זא"ז וכעת מצאתי שגם הפ"י בקידושין השיג עליו בזה ובזה נתישב נמי קושיות האחרונים דלמה הכא מהימנא החי' לעולם ובח"ה סי' רע"ו א"נ החי' לענין בכור [אלא לאלתר דווקא ולפמ"ש ניחא דהכא מהימנא החי' מדאורייתא דע"א נאמן באיסורין לכך האמנוה חז"ל אף מדרבנן לעולם משא"כ התם לענין דין ממון דע"א א"נ לא הימנוה חז"ל אלא לאלתר דווקא ח"ב וא"כ כיון דהפי' נאמנות אף מד"ת לענין איסורין אף דמהני לגבה אף ערעור חד משום דלא אתחזק היתר וע"א נאמן ג"כ בזה מ"מ נאמן החיוב בעדות אחרת דמוקמינן לה על חזקתה כמו בשתי כתי עדים המכחישים זא"ז דכ"א באה בפ"ע ומעידה דכך לי ע"א לענין איסורין כשני עדים לענין ממון ועפי"ז נ"ל לתרץ מה שהקשה הרב בעל ח"מ בסי' י"ד סל"ה על מ' בש"ע והוא מלשון הרמב"ם נשים שילדו בבת אחת אשת כהן ולוי וישראל וממזר נאמנת החי' לומר זה הבן כהן הוא או לוי וכו' בד"א כשהוחזקה נאמנת ולא ערער עליו אדם אבל אם ערער עליה אחד ואמר בשקר מעידה א"נ והרי הבן בחזקת כשר ואין לו יחוס והקשה הח"מ מאחר שדר בבית ממזר הו"ל קבוע וא"כ הו"ל ספק ממזר לענין יוחסין והב"ש נדחק בזה ולפמ"ש ניחא דהא בפ"ח זה דף ל"א אמרינן ז"א של אבותי וז"א של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתי ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה ואוקמא ר"נ בחזקת אבהתיה א"ל רבא הא עדות מוכח שת היא ומשני ר"נ ניהו דאתכחיש באכילתה באבהתיה מי איתכחיש ואמרינן עלה נימא דבפלוגתא דר"ה ור"ח בשתי כתי עדים המכחישים זה את זה אי כ"א באה בפ"ע ומעידה קמפלגי ומשני דכ"ע ס"ל כר"ח כו' ורבא סבר דשאני הכא שהיא באותה עדות עצמה ור"נ סבר דאף באותה עדות עצמה נמי נאמנת אמאי דלא אתכחש והילכתא כר"נ וכן היא בח"ה סי' ק"מ ולפי"ז ניחא דהכא מיירי שהעד המכחיש אותה א"י ממי נולד הולד הזה רק שמכחיש החי' במה שאומרת שנולד מכהן או מלוי או מישראל והמכחיש בשקר מעידה דהיינו שיודע ודאי שאינו נולד מזה שאומרת החי' אבל א"י ממי נולד וכעין זה כתב הב"ש ולפי"ז כיון שבעדות החי' נכלל שני דברים אחד שהוא מיחוסי כהונה ולוויה ואחד שעכ"פ אינו ממזר שלא נולד מן הממזר וכשר לבא בקהל א"כ אף שאחר מכחיש החי' שלא נולד מזה שאומרת החי' מ"מ א"י ממי נולד ומהימנא החי' בזה שעכ"פ אינו ממזר וכשר לבא בקהל דבזה לא אתכחשה דפלגינן דיבורא וכ"ש אם החי' לפנינו שחוזרין ושואלין אותה ואומרת שעכ"פ אינו ממזר דמהימנא ולכך הולד כשר ואין לו יחוס וזה נכון מאוד לענ"ד אך אמנם אף שהדברים נכונים מ"מ לא נתישבו דברי הח"צ במה שדימה בהוחזק כפרן בשם האב שאינו הוחזק כפרן בשם הלוי' להוחזק כפרן לממון זה דלא הוחזק כפרן לממון אחר שאינו דומה דין ממון לדין עדות כלל וכמו"ש לעיל ואע"ג שהח"ץ דימה מה שהוחזק כפרן בשם האב לערעור חד ובערער חד נאמן לעדות אחרת היינו שהוא דומה לערעור חד מפני שלא הוחזק כפרן עפ"י שני עדים אלא עפ"י עצמו שסותר דבריו וא"י מי מהם האמת כמו בערעור חד דמהני מפני שא"י מי מהם אומר אמת אבל מכל מקום לענין עדות אחרת אינו דומה לערעור חד דמהימן לעדות אחרת דמוקמינן כל עד על חזקתו הראשונה בחזקת כשרות שהוא הכשר אבל בהוחזק כפרן ע"פ עצמו שסותר את דבריו הראשונים ודאי די"ל דעכשיו הוא אומר שקר בשם אביו ומשקר ג"כ בענין הלוי ואף די"ל דשם אביו ושם הלוי הוי דבר אחר לגמרי לא נהירא די"ל כיון דדרך הבורחים מחמת ממון או ד"א משנים שמם בכדי שלא יכירו אותם משנים בכל מה שיוכלו לשנות וכחשוד לאותו דבר הוי וא"נ להעיד עוד יש לי לתמוה בדברי הח"ץ בתשובה זו שהצריך לכתוב שני גיטין אחד משם בן גרשון והשני בשם בן משה והיא תמוה כיון דאיתחזק מקודם בשם משה האיך יכול להחזיק עוד שם אביו בשם אחר כיון שאינו יכול לשנות שם אביו והאיך נאמינו לחזור מדבריו הראשונים והרי אמרינן בב"ב פי יש נוחלין קכ"ז דמי שאמר זה בני וחזר ואמר זה עבדי אינו נאמן ומוכח התם דאף במיגו אינו יכול לחזור מדבריו הראשונים כיון שהתורה האמינו להכיר את בנו אינו יכול לחזור וכמ"ש הנ"י בשם הריטב"א שם וא"כ ה"נ כיון דאתחזק בשם בן משה האיך יכול לחזור בו כיון דחז"ל האמינוהו משום דאיתחזק א"נ לחזור בו כיון דשורפין וסוקלין על החזקות והרי הרמב"ם פ"א מהא"ב והט"ו באה"ע סי' י"ט כתבו דאיש ואשה שבאו ממה"י היא אומרת זה בעלי והוא אומר זו אשתי אם הוחזקו בעיר שלשים יום שהוא אשתו הורגין פלים וקודם שלושים יום אין הורגין וזה נלמד מהא דאמרינן כל פי שהוחזק שמו בעיר אין חוששין לו כמו שכתב הח"מ שם בשם הש"ג וכיון דהורגין על חזקה כזו פשיטא דא"נ לחזור מדבריו וכותבים בגט כמו שהחזיק את שם אביו בראשונה אך י"ל דעובדא דהח"צ הים שלא הואזק בק"ק קאוולי בשם בן משה שלשים יום ולכך יכול לחזור בו אך בכה"ג היה נראה דאזלינן אחר שם בתרא דאתחזק בו סוף דבר דדברי הח"ץ נפלאו ממנו בענין זה חך מ"מ בני"ד שהוחזק כפרן בשמו י"ל דאף הח"ץ מודה דא"נ שוב על שם אביו דהוי כחשוד לאותו דבר כיון דדרך הבורחים לשנות שמה ושם אביהם בכדי שלא יכירו אותם וכ"ש הכא שעבר חר"ג ופסול לעדות וטוב היה יותר שלא לכתוב שם אביו כלל כמ"ש בתשובת מהר"ם לובלין לענין גט של מומר והח"ץ בתשובה זו לענין הוחזק כפרן בשם אביו לבד דאין כותבין שם אביו כלל והנלפענ"ד כתבתי ישראל איסר