אור ברסלב
נחלת אבות שאלה כ

נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף

שאלה כ

שאלה יט

נדרשתי לאשר שאלוני באיש אחד שנתן לאשתו כתב התחייבות זמן רב אחר הנשואין על סך רב והסך לא תגבה רק לאחר מות הבעל והכתב נכתב בערכאות שלהם בלשון חיוב לא בלשון כתיבה ולבסוף מתה האשה בחיי בעלה והנה ר"מ צידד לומר דכיון שנכתב בלשון חיוב ולא בלשון תוספת כתובה לא דמיא לתוספת כתובה שהבעל יורש את אשתו משום דהוי ראוי כמו במלוה שהבעל חייב לאשתו דפלגי כמ"ש הרשב"א והביאו הח"מ והב"ש בר"ס צ' והנה באמת לכאורה אין שום טעם לחלק בין כתובה לחוב לענין זה ומ"ש ר"מ שלדעתו הטעם פשוט בכתובה משום שכתב לה וכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי וכשמתה ממילא אין לה כתובה אשתמיט לי' ש"ס ערוך בכתובות נ"ג ע"א דאיתא התם גבי ארוסה מת הוא גובה כתובתה ואמרינן עלה טעמא דמת הוא הא מתה היא אין לה כתובה דהיינו קבורתה תחת כתובתה מ"ט אמר רב הושעיא שאין אני קורא בה לכשתנשאי לאחר תיטלי מ"ש ליכי ופירש"י הילכך כל זמן שלא מת ולא נתגרשה לא נשתעבד לה ולא יורש ממנה כלום וכתבו התוס' דהא דתניא לעיל קבורתה תחת כתובתה היינו דוקא נדונית כתובה שאין הבעל יורש אלא לאחר הנשואין אלמא דבתוספת כתובה לא דרשינן מדרש כתובה כלל כמ"ש הפוסקים והביאם הב"ש בסי' י"ז ועוד ראיה מהא דאמרינן בב"ק דף פ"ט על ההיא דתקנת אושא האשה שמכרה מנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות אמר ר"א בר אבין אף אנן נמי תנינא מעידין אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ונתן כתובתה והרי היא תחתיו ומשמשתו ונמצאו זוממין א"א ישלמו כל כתובתה אלא טובת הנאת כתובתה איזה היא טובת הנאת כתובתה אומדים כמה אדם רוצה ליתן בכתובה של זו אם נתארמלה או נתגרשה ואם מתה יירשנה בעלה ואי ס"ד ליתא לתקנת אושא אמאי יירשנה בעלה תזבי כתובתה לגמרי ודחה אביי אם אמרו בנכסי מלוג יאמרו בנכסי צ"ב ואי אמרת דהא דמתה האשה אין יורשיה יורשים כתובתה משום מדרש כתובה שלא נתחייב לה הבעל כלל אם לא תנשא לאחר מאי קושיא תזבין כתובתה לגמרי האיך מצי למוכרה שהלוקח יגבה לאחר מותה כיון שהבעל לא נתחייב לה בכה"ג א"ו הא דאין יורשיה יורשים כתובתה הוא משום דהבעל יורשה ופריך שפיר כיון דמתורת ירושה היא אמאי אין האשה יכולה למכור כתובתה לגמרי כמו בכל ירושה דאם המוריש מכר בחייו אין היורש יכול להוציא ממנו והא דלא מוקי הש"ס הברייתא דקאי על עיקר כתובתה דבכה"ג אם מתה בחייו אין הבעל חייב בכתובה כלל משום מדרש כתובה וכדאיתא בש"ס דכתובות שהבאתי היינו משום דקתני ואם מתה יירשנה בעלה משמע דמתורת ירושה אתי עלה ופריך שפיר ומעתה כיון שהוכחתי דהא דאם מתה האשה בחיי הבעל אין יורשיה יורשין כתובתה היא משום דהבעל יורש כתובתה א"כ יש להבין למה יורש כל כתובתה ליהוי כמלוה שלוה הבעל מאשתו דאינו יורש אלא פלגא כמ"ש הרשב"א והנה לפי דברי הב"ש שכתב דבעל שלוה מאשתו קודם שנשאה ומתה הבעל יורש כולו דכיון שנשאה זכה בו מתורת נכסי מלוג אם לא שכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך דאז אינו יורש אלא מחצה ניחא דלכך יורש כל התוס' כתובה משום דכ"ש היא בנכסי צ"ב דזכה בו ויורש הכל אבל לשיטת הח"מ דאף שלא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך אינו יורש אלא מחצה וכדבריו נראה עיקר להמעיין היטב בתשובת הרשב"א שהובא בב"י קשה ובע"כ צ"ל דנכסי צ"ב עדיפי טפי דהבעל מוחזק בהן טפי וכדאמרינן בב"ק אם אמרו בנכסי מלוג יאמרו בנכסי צ"ב או דתקנת חז"ל הית' דנכסי צ"ב מהיו יורש הכל אך לפי"ז יש מקום לומר דדוקא בנכסי צ"ב שכתוב בלשון תוס' כתובה תקנו כן דתנאי כתובה ככתובה דמי כדאמרינן בר"פ אעפ"י אבל כל שכתב בלשון חיוב סתם אינו אלא מתנה בעלמא כמ"ש רבינו ירוחם שהביא הב"י בתשובות סי' ט' מדיני גביית כתובה ואינו יורש אלא החצי כמו בכל מלוה שלוה מאשתו אך מ"מ מגוף ההעתק ששלח לי ר"מ שכתוב בו כל התכשיטין וגם כתוב בו שכל הכתבים שביניהם בטילים רק עיקר כתובתה נראה דכתובה היא זו ולא חוב בעלמא ועוד נ"ל דאף שידוע שנתן לה החוב במתנה וכתב לה בלשון חיוב שתגבה חוב זה לאחר מות מ"מ אם מתה בחייו הבעל פטור מחוב זה ולאו מתורת ירושה אתינן עלה רק משום דאומרת היא שלא נתחייב לה אא"כ שימות בחייו או שתתגרש ממנו ולא אם תמות בחייו כמ"ש הרא"ש בפ"ח זה על הא דאמרינן התם דהנותן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות דקשה מהא דאמרינן פרק הזורק ההיא שכ"מ דכתב גיטא לדביתהו אתא לקמיה דרבא אמר ליקנייה לההיא דוכתה דמנח ביה גיטא א"ל רב עילש מה שקנתה אשה קנה בעלה איכסיף רבא ואמאי איכסף הא במתנה אין הבעל אוכל פירות וא"כ לא קנה בעלה ותי' ר"ת דזכיית הבעל אין תלוי באכילת פירות דהא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אלא דתליא הזכות בהא דאם מכרה ונתנה בטל דהכי מסתבר דאע"ג שנתן לה בעין יפה שאפי' הפירות לא יאכל מ"מ אין רוצה שתצא הקרקע מלפניו אלא נתן לה בעין יפה שתהנה מן הפירות כל ימיו ואחר מותה יחזיר לידה עכ"ל וא"כ כ"ש היכא שצתן לה מתנה שתגבה קודם מותו והיא יאכל הפירות כל ימיו דאמרינן שלא נתן לה המתנה אלא אה ימות בחייה ולא כשתמות בחייו ועוד דהא כתבו התוס' והרא"ש בפ' המוכר את הבית דהא דאמרינן לענין בכור ובמלוה שעמו פלגי מספיקא ול"א הממע"ה כמו בכל ספיקא דדוקא משום דיש מקומות שנראה לחז"ל שודא ויש מקומות שנראה להם לדון דין חלוקה כמו במלוה שעמו יעויין שם ואם כן הכא כשנותן לה מתנה כיון דאיכא אומדנא שלא התחייב א"ע כשתמות בחייו אמרינן הממע"ה דשודא עדיף מחלוקה כדאיתא בכתובות דף צ"ב ואין מוציאין מן הבעל בכה"ג ומה גם דבלא"ה דעת הר"י בן מגא"ש דהבעל יורש מלות אשתו וא"כ אם תפס יכול לומר קים לי כשיטה זו ואף דהב"ש כתב בפשיטות דא"י לומר קים לי כדיעה זו משום דהוי דיעה יחידות מ"מ בתשובת לחם רב שחיבר הגאון בעל לחם משנה פסק בפשיטות בסי' מ"ז דמהני תפיסה בזה יע"ש ע"כ מכל הני טעמי נראה עיקר בנ"ד דאין מוציאין מן הבעל סוב זה והנלפענ"ד כתבתי.

תוכן העניינים

נחלת אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה