נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף
שאלה יט
אשה אלמנה אחת באת לק"ק מארחווא מימים רבים קרוב לשלשים שנה ונתישבה שם ושני בנים כרוכים אחריה אחר זמן רב השיאה לבניה נשים ומתו בניה ונשאר מבן אחד בן ובת ומן בן השני נשאר בת יחידה והשיאה הזקינה לבן בנה והוציאה עליו קרוב לסך מאה אדומים ואחרי משך זמן שדכה אחותו וכתבה תנאים ופסקה ליתן לה סך שמונה מאות זהובים חוץ בגדי שבת ושאר צרכי ב"י ונמשך השידוך זמן מה ואח"כ נתבטל השידוך וחזרו המתנות מן החתן ליד הזקנה וכהיום מתה הזקינה ונשאר עזבונה ביד בת היחידה הנשארת לבדה מאביה רק שתקפו קרובי הבת המשודכת עבורה כמה מטלטלין שהכינה סזקינה. לנשואין ושאר מטלטלין ושט"ח. וגם נשאר ביד המשודכת קייט עם אוביל שנתנה לה הזקנה להתקשט בה תמיד והיתה חוזרת ולוקחת ממנה ועכשיו לא הספיקה להחזיר לה עד שמתה ובת היחידה טוענת שתקח מקודם כסך הוצאות של נשואי בן בנה ואח"כ תחלק עם היורשים והנה על כל זה יורנו אם היה יכולת ביד הזקינה ליתן לבן בנה סך כזה כיון שא"י כמה היתה כתובתה ואם נשבעת עליה או לא וגם אם היה היכולת בידה אם קנתה הבת שהתחייבו' שנתחייב לה הזקינה ואם האומדנא שלה מועלת לבת בנה והמשודכת די"ל לאותו חתן היתה רוצה ליתן ולא לאחר וגם אם הזמנה שהכינה הזקינה לצורכה מילתא היא או לאו וגם אם מה שתפשה המשודכת מועלת אם לאו תשובה ראשון תחילה נאמר דמה שטוענת בת היחידה שתיקח מקודם כסף של נשואי בן בנה אח"כ תחלק עם הירושה לאו טענה היא דכיון שנתישבה הזקינה זה שלשים שנה:
ולא נודע מהותה ומאיזה מקום בא המעות לידה מחזקינן דלא מעזבון בעלה בא המעות לידה אלא מציאה מצאה או במתנה בא לידה וכן משמע מלשון הרמב"ם פ"ט מה' נחלות ד"ז שכתב וז"ל וכן אלמנה שהיתה נושאות ונותנות בנכסי היתומים והיו אונות ושטרות יוצאות על שמה ואמרה מירושה נפלה לי או מציאה מצאתי או מתנה נתנה לי עליה להביא ראיה ואם יש לה נדוניא ואמרה מנדונייתי לקחתי נאמנת אבל אם אין לה נדוניא ולא הביאה ראיה הרי הכל בחזקת היתומים עכ"ל הרי משמע דוקא בידוע שהיא נו"נ בחזקת נכסי היתומיה אבל כשאינו ידוע שהוא נ"נ בנכסי יתומים מחזקינן שהנכסים הם שלה דטענינן ליורשים ולקוחות וכן מבואר בתשובת מהר"ל בן חביב סי' נ"ט באריכות ראשה אלמנה שאינה לו"נ בתוך הבית ולא נשבעה על כתובתה ונתנה מנות או מטלטלין לקרוביה מחזקינן שהם שלה והמתנה קיימת אף שלא טענה קודם מותה שהם שלה יע"ש והביאו הש"ך ך בח"מ סי' פ"ב סקט"ז בקצרה יעו"ש וא"כ כ"ש בנ"ד שנתישבה זה קרוב לשלשים שנה ולא נודע מהותה כלל דמחזקינן שהמעות הם שלה לגמרי שבירושה נפלה לה מבית אביה וגם י"ל דב"ד הגבו לה כל המעות עבור כתובתה וכבר נשבעה על כתובתה וגרולה מזו כתב בתשובת מהר"ם לובלין סי' ל"ו באלמנה שהחזיקה בבית בעלה כמה שנים וסתרה ובנתה את הבית באופן שיש לאשה חזקה בנכסי בעלה נאמנת לומר שב"ד הגבו לה את הבית בכתובתה ונשבעתי ואבדתי שטר ההשבעה יע"ש וכ"ש הכא שהיא מוחזקת במעות ומטלטלין וא"י באיזה אופן בא לידה שנאמנת לומר ב"ר הגבו לי כ"ז בכתובת וטענינן כן ליורשיה שהנכסים בחזקת הזקינה וא"כ פשיטא שהבת יחידה חולוקות בשוה עם בן בנה האחר כדין שני יורשים שנשא אחד מהן בחיי אביו דחולקין הירושה בשוה וה"ה אם הם יורשים בנכסיה אם הדין כן ז"ב:
ומעתה כיון שהעליתי שהנכסים מחזקינן להם שהם של האלמנה נבא לבאר אם מגיע לבת המשורכת עישור נכסים מנכסי הזקינה והנה בטור אה"ע סי' קי"ג כתב וז"ל הבת לגבי עישור נכסים כב"ח של אחיה לפיכך נוטלות מהם מהבינונית בלא שבועה ומן הראוי כגון אם מת אביה בחיי זקינה ולא היה נכסים לאביה ואח"כ חת זקינה וירשו אחיה נוטלת מהם עישור נכסים עכ"ל וכן הוא בש"ע דעישור נכסים גובה מן הראוי והנה לכאורה נראה בנ"ד שאבי הבת המשודכת מת בחיי אמו א"כ צ"מ לפי שיטת הנ"י בשם הרמ"ה שהביא הרב רמ"א בהג"ה ר"ס קי"ג דבת יש לה פרנסה בנכסי האם א"כ ה"ה הכא גובה בת המשודכ' עישור נכסי מן הראוי מנכסי זקנתה אך אף לשיטת מהרי"ל שהביא הרב בהג"ה דאין להבת פרנסה מנכסי האם מ"מ בנ"ד גובה בת המשודכת פרנסת נדוניא מחלק שנפל לחלק אביו מאמו והוא משום דכתב הטור בסתם דהבת גובה מן אחיה עישור נכסי משמע דאינה גובה רק מירושת אחיה אפילו אם יש להזקן עוד בנים אינה נוטלות עישור נכסים רק ממה שנפל לחלק אביה ולא מנכסי הזקן דהא פשיטא דעל הזקן אינו מוטל פרנסת נכדתו וכ"כ הרב בעל ח"מ בסי' קי"ג סק"ט וז"ל ומן הראוי הטעם שאין לה חוב על אביה שנאמר שמאחר שמת אביה בחיי זקינה ואח"כ מת זקינ' הוי נכסי הזקן לגבי אביה ראוי שהרי היא בע"ח של האחין ע"כ כשירשו האחין את הזקן גובה מהן ומ"מ אינו גובה רק עישור נכסי האב עכ"ל וכוונתו דלא תימא דגובה עישור נכסי הזקן וגובה אף מחלק אחי אביה קמ"ל דאינה גובה רק מחלק אביה דעיקר חיוב פרנסת הבנות אינו אלא בנכסי אביהן וא"כ אף דאין להבת פרנסה בנכסי האם מ"מ כיון שעיקר פרנסת הבת חל על נכסי אביה ואביה הוא יורש מאמו נוטלות עישור נכסי מחלק אחיה דהוי כאילו בא עזבון אמו ליד אביה ואח"כ מת דפשיטא דהבת היתה נוטלת עישור נכסים א"כ ה"ה במת אביה בחיי אמו כיון דהוא יורש את אמו בקבר להנחיל לבניו נוטלת בתו עישור נכסי בחלק אחיה שירשו מאביה כיון שנגבית מן הראוי אך מ"מ נראה דנ"ד תליא בפלוגתא זו דהנה המשנה למלך פ"ב מה' אישות הקשה על הטור דאמאי גובה פרנסה מן האחין לימרו לה האחין אנן מאבוהי דאבא קאתינן ולמה תיטול הבת עישור נכסים בנכסים שאינו של אביה והניח בצ"ע אך לפענ"ד לק"מ דעד כאן לא אמרי' בס"פ מי שמת האי סברה דאנן מאבוהו דאבא קאתינא אלא בבן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת הבן בחיי אביו ואח"כ מת אביו שבן הבן מוציא מיד הלקוחות משום דאמר אנא מאבוהו דאבא קאתינא היינו משום דהלקוחות אין להם שום שייכות וטענה בנכסי הזקן משא"כ הכא לענין פרנסות הבנות כיון דקיי"ל דבעלת חוב דאחיה הוי והיינו משום דחז"ל תיקנו שיהא להבנות חלק בירושת אביהן בכדי להשיאן והוא משום דגם הן ראוית לירש אם אין בן וגם מסתמא היה אביהן ג"כ משיאן ואף דאין חיוב עליו כדאמרינן האומר אל יתפרנסו בנותי מנכסיי שומעין לו מ"מ מצוה היא מדכתיב ואת בנותיכם תתנו לאנשים כמבואר כ"ז בהרא"ש והר"ן בפ' מציאת האשה וא"כ כ"ז שייך ג"כ אם אחיה יורשין בנכסי אבי אביהן מ"פ גם הבנות היו ראוין לירש בנכסי אבי אביהן אם אין לו בן וגם מסתמא היה אבי אביהן משיאן כיון שאין להם אב ובני בנים ובנות בנים הרי הן כבנים כדאמרינן ביבמות ס"ב ואע"ג דבפ' מי שמת אמרינן דמי שאמר נכסי לבני והו"ל ברא ובר ברא דלא קרי אינשי לבר ברא ומסתמא לבנו איכוין כבר כתב שם הרא"ש בתשובה כלל פ"ב והביאו הב"י בח"מ סי' רמ"ז ואע"ג דאמרינן בעלמא בני בנים הרי הם כבנים מייתי ראיה מנדרים דבלשון ב"ב אין בני בנים בכלל בנים אם יש לו בנים עכ"ל אבל מסתמא אמרינן דהיה מרחם על בנות בנים דהרי הן כבנים וא"כ לכך גובין פרנסות הבנות מאחין אף שהן יורשין מאבי אביהן כיון שתקנת חז"ל שייך ג"כ בנכסי הזקן ולא מצי אחיו למימר מאבוה דאבא קאתינן כן נ"ל נכון וא"כ כ"ז שייך אם אחיו יורשין נכסי אבי אביהן אבל חם הן יורשין נכסי אם אביהן לשיטת מהר"ל דס"ל מוהרי"ל דס"ל דאין להבת פרנסה בנכסי האם ודאי דמצי אחיו למימר אנן מאמיה דאבא קאתינא ולגבי האם לא תיקנו חז"ל פרנסת הבנות כלל אמנם מ"מ בנ"ד שתקפו קרובי בת המשודכת עבורה מהני תפיסה דיכולין לומר קים לי כהסוברי' דמגיע פרנסה בנכסי האם וכשיטת מהר"א בן ששון שהביא הכנה"נ בח"מ בכללי קים לי דמהני להחזיק מה שבידו לאחר לומר קים לי יע"ש ואף דהש"ך בס' תקפו כהן סי' קכ"ו חולק עליו מדברי הרב באה"ע סימן צ"ג מ"מ כבר חולק התומים בין היכא דמהני התפיסה מדינא דהוי תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לבין היכא שתופס מחמת ספיקא דדינא דיכול לומר שמגיע הדבר להאחר מדינא דקים לי כהאי פוסק ואיני חב להנתפס כלל יע"ש ודבריו נכונים ועוד דמהרי"ל הוי יחיד לגבי הנ"י בשם הריטב"א בשם הרמ"ה ולא ראה דבריהם כמ"ש הב"י. ועוד דאף לדעת מהרי"ל הרי כתב מוהרש"ל בתשובותיו סימן מ"ט דלא אמרינן האי סברא מאבוה דאבא קא אתינא אלא בצירוף טעמא דראוין הביאו התומים בסי' ק"ד יע"ש וא"כ לענין עישור נכסי דלא שייך ראוי כיון דבעל חוב דאחיה הוא לא אמרינן האי סברא מאבוה דאבא קא אתינא:
אולם לענין ההתחייבות שהתחייבה א"ע הזקינה לנכדה המשודכת והבגדים שהכינה לה אף דודאי הוי זה אומדנא דמוכח כמה היתה רוצה ליתן לה דהא אנן קיי"ל דאף אם השיא בת אחרת בחייו אומדין בה ול"א דלזה הבת היה רוצה ליתן ולא לאחרת וכ"ש הכא שנתחייב לאותה הבת עצמה מ"מ כיון דפסיקת התנאים לאו קנין הוא כמבואר באה"ע סי' נ' ס"ו בהגה ובח"מ סי' רפ"ו אלא שאנו רוצים לחייב היורשי מחמת חיוב הכנסת הבת א"כ ל"מ לשיטת מוהרי"ל דאין חיוב פרנסה מנכסי האם וא"כ עיקר החיוב פרנסה בא לה מחמת שירשו אחיה נכסי אביה א"כ צריכין אנו לאמוד דעת אביה בזה ולא דעת הזקינה אלא אף לדעת הסוברים דמגיע לה פרנסה מנכסי האם וכן כשבאת לגבות הפרנסה מן הראוי בנכסי אבי אביה מ"מ נראה שאין הולכין בה אחר דעת זקינה אלא אחר דעת אביה דכיון דקיי"ל דהבן יורש את אביו ואף אמו בקבר להנחיל את בניו כמ"ש הסמ"ע בסי' ר"פ סקכ"ב א"כ יכולין אחיה לומר אנן מאבא קאתינן שירש את אביו ואמו בקבר להנחיל אותנו ואין אנחנו חייבים ליתן לה פרנסה אלא כפי האומדנא מאבינו ומאי איכפת לן בדעת הזקן כיון שמכח אבינו אנו יורשים ובדעתו היה תלוי כמה ליתן לה דגילוי דעת מהזקן לאו קנין הוא כלל אמנם לענין הבגדים שהכינה הזקינה הן שלבשה בהן נכדתה או לא לבשה אותן נראה דקנתה אותן מהזקינה לפי מה שהעלה הצ"צ בתשובותיו כ"ג דאלמנה שנשאר לה עשרה אמות בגד לצורך מלבוש דקנתה האלמנה אותן מחיים חוץ מדמי כתובתה כמו בבע"ח שאין לו בכסות אשתו ובניו של לוה כלום משום שקנו אותן בשעת עשייתן יע"ש וא"כ ה"נ קנתה הבת המשודכת הבגדים מחיים מן הזקינה ואינו נכנס כלל בירושה של בני הזקינה. אך יש להסתפק אם מנכינן לה הבגדים הללו מן העישור נכסים שנוטלת מאתים כיון דעיקר חיוב העישור הוא מחמת ירושת אביה והבגדים באו לה במתנה מזקנתה הוי כמצאה מציאה בשוק דלא מנכינן לה מן העישור כדאמרינן בפ' מציאת האשה דף ס"ט אלא מעתה אשכחה מציאה בעלמא דאיכא רוח ביתא ה"נ דלא יהבינן לה עישור נכסי ואע"ג דמשני דהיכא דאיכא רוח ביתא מהני נכסי גרע טפי ולא יהבינן לה עישור נכסי היינו דוקא היכא שיורשת מנכסי אביה גובה יותר מהעישור משא"כ הכא העישור נוטלת מחלק אביה והבגדים באו לה במתנה מזקנתה הוי כמציאה בעלמא ולא מנכינן לה או דילמא עד כאן לא אמרינן דמצאה מציאה בשוק לא מנכינן לה היינו דווקא כשמצאה מציאה אחר מיתת האב דכבר נתחייבו היורשים בפרנסת הבת אבל היכא שמצאה מציאה בחיי האב מנכינן לה כיון דאומדין דעת האב אף לפחות מן העישור ה"נ אם יש לה נכסים ממקום אחר אמדינן דעתיה שלא היה נותן לה עישור נכסים ולזה הדעת נוטה אלא שלא מצאתי גילוי לזה בפוסקים (ועיין בתשובת הרשב"א שהביא הב"י בח"מ סי' ר"נ מחידושי מ"ו ובש"ע פי' רנ"ג ס"ב בהג"ה) כללו של דבר בנ"ד הדבר ברור שבן בנה והבת היחידה חולקים הנכסים בשוה רק שאחות המשודכת נוטלת עישור נכסי מחלק אחיה לבד ולא מחלק בת היחידה ולענין האומדנא אומדין דעת אביה לבד ולא דעת הזקינה ואינה נוטלת מה שפסקה לה הזקינה לנדוניא בהתנאים אך הבגדים שהכינה הזקינה לה הן שלבשה הן שלא לבשה אותן ה"ה של נכדתה שקנתה אותן מחיים ולענין אם מנכין לה הבגדים מהעישור שנוטלת מחלק אחיה הדבר צל"ע וידוע דבספיקא של עישור נכסי מוקמינן הנכסים בחזקת היורשים כמ"ש הרא"ש בפרק מציאת האשה לענין להוסיף על העישור יע"ש ויבצעו תמימים והנלפענ"ד כתבתי