אור ברסלב
נחלת אבות שאלה יח

נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף

שאלה יח

שאלה יז

ע"ד המעשה שאירע בק"ק מאהליב באשה אחת שבאת לשם ואמרה שהיא פנויה ונשאת לאיש אחר ואח"כ יצא הקול שהיא עדיין א"א ונתברר הדבר שהאמת כן היא ונסע אבי הבעל עמה למקום שבאת משם ונתגרשה מבעל הראשון ואח"כ כפו ראשי הקהילה שיתפרדו זה מזה עפ"י דת של תורה ולא קיבלה ג"פ מבעלה השני ונתפררו זה מזה ונסעה האשה למקום אחר ולא שאלה פי ב"ד והנה כעת עמד בעל האחרון ושאל אם מותר לדור עמה או לא:

תשובה בתחילה יש לברר אם צריכה גט מבעלה השני שניסת לו באיסר א"א במזיד או לא והנה מלשון הט"ו באה"ע ר"ס י"ז שכתבו וז"ל א"א בכלל עריות הוא אין קידושין תופסין בה מסתימת לשונם משמע שיש לה דין עריות לגמרי וכמו שהדין בעריות בסי' ט"ו סכ"ו דאם נשאת בחזקת היתר ונמצאת עריות אין צריכין גט כיון שאין קידושין תופסין בהן ה"ה בא"א נמי דינא הכי דא"צ גט משני אך לכאורה יש לדמות דין זה לאשה שהלך בעלה למדה"י ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואח"כ בא בעלה דמבואר במשנה ר"פ האשה רבה ובש"ע סנ"ו שם דתצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה ומה לי שנשאת בטעות או שהזירה ונשאת דכ"ש שצריכה גט משניהם וכן מצאתי להדיא בתשובת הרשב"א שהביא הב"י בס"ס י"ז וז"ל שאלת רחל באה ואמרה פנויה אני ונתקדשה לשמעון לשם פילגש בלא כתובה ושהתה עמו כמה ימים ונתיחדה עמו ואחר כך נודע בעדים שכבר נתקדשה לראובן זה שנים ואחר כל זה נודע שהביא לה אחיה גט מראובן בעלה הראשון קידושי דשני מה יהי' הדין תשובה אשה זו צריכה גט בין מראשון בין משני ומה שאמרו התלמידים שאינה צריכה גט משני טעות היא בידם ומשנה שלימה שנינו שהאשה שהלך בעלה ונשאת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ואם מפני שלא נכנסה עמו לחופה לא דמיא לנתקדשה לבד דא"צ גט משני דהן הן עידי יפוד הן הן עידי ביאה יע"ש שהאריך בזה הרי להדיא דאף בנשאת במזיד צריכה גט משני. אמנם אף שאין תלמוד כמוני מכריע מ"מ נלענ"ד כדעת התלמידים דמה שהביא הרשב"א ראיה ממתני' דצריכ' גט מזה ומזה לפע"ד לאו ראיה היא כלל דהא בש"ס ר"פ האשה רבה דף פ"ח ע"ב פרכינן על הא דצריכה גט מזה ומזה בשלמא מראשון תבעי גט אלא משני אמאי זנות בעלמא היא אמר ר"ם גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצא א"א יוצאה בלא גט ופריך א"ה סיפא דקתני אמרו לה מת בעליך ונתקדשה ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו התם נמי נימא הכי ואמאי א"צ גט משני ומסיק התם רישא דעבדא איסורא קנסוה רבנן סיפא דלא עבדא איסורא לא קנסוה רבנן אלמא אי לאו טעמא דקנסוה רבנן לא הוי צריכה גט משר דזנות בעלמא היא ואם כן עד כאן לא שייך קנס אלא בנשאת בטעו' דאמרו לה מת בעליך דקנסוה חז"ל. כי היכי דתידוק אבל בנשאת במזיד לא שייך לקונס' דפשיטא דא"א לא תנשא לאחר במזיד וכ"כ התוס' סברה זו בס"פ החולץ דף מ"ט ע"ב סוטה נמי דדעת ר"ח דולד סוטה אף דלא הוי ממזר מ"ה אבל מ"מ הוי ממזר מדרבנן מידי דהום אאשה שהלך במלה למ"הי ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואח"כ בא בעלה דהולד ממזר מזה ומזה והתוס' דחו ראייתו דהתם קנסוה כי היכ דתידוק אבל הכא אין צריך לקונסה שלא תזנה תחת בעלה וכ"כ הרא"ש והמרדכי שם וכפי' הרב רמ"א באה"ע סימן ד' פ' ס"ז בהג"ה ומזה למד הרב מהר"ל בן חביב בתשובה סי' מ"ב דה"ה אשה שזינתה במזיד הולד שהולידה מהבעל אחר גירושי הראשון אינו ממזר אף מדרבנן שאינו דומה נשואי טעות דהתם משום קנס הוא אבל מזנה ברצון לא שייך קנס ופסק כן הלכה למעשה הביא הח"מ והב"ש בסי' י"ז סנ"ו יע"ש וא"כ ה"נ לענין להצריך גט מהשני כיון דמבואר בש"ס דמטעם קנס היא ובנתקדשה לא קנסוהו א"כ ה"ה בנשאת במזיד דלא שייך קנס מה"ת להצריכה גט מהשני כיון שאינו אלא זנות בעלמא כדפריך הש"ס דכל הדרכים שקנסו חז"ל לאשה שנשאת שלא כדת שוים הם דכיון דלא קנסו חז"ל במזיד להיות הולד ממזר אחר הזנות מן הבעל והבועל ה"נ לא קנסו להצריכה גט מהשני כשנשאת במזיד דאינו אלא זנות בעלמא וכ"ש לפמ"ש בחידושי הרמב"ן בפ' האשה רבה דהא דאמרינן דקנסוהו חז"ל להצריכה גט מהשני שהוא משום תקנת עגונה שרצו להחמיר עליה בסופה משום שהקילו עליה בתחילתה והצריכו גט כדי להוציא עליה הקול שיאמרו גירש ראשון ונשא זה ותהא לראשון כאילו מחזיר גרושתו מן הנשואין כדי לברר איסורו של ראשון כדאמרינן בירושלמי שלא הצריכו גט מהשני אלא כדי לברר איסורו של ראשון וכ"כ בחידושי הרשב"א שעיקר הטעם בכדי לברר איסורו של ראשון כדאיתא בירושלמי וכ"כ הנ"י שזה היא הנכון ומטעם זה דחה הרמב"ן בחידושיו בפ' יש מותרות דף פ"ה ראית ר"ח שהוכיח דולד סוטה הוי ממזר מדרבנן מידי דהוה אאשה שהלך בעלה למה"י ע"ש וא"כ כיון דעיקר הקנס סיא כדי לברר איסורו של ראשון א"כ זה לא שייך אלא בניסת בשוגג דמותרת מדינא דאנוסה היא אבל בנשאת במזיד דזנות בעלמא היא לא צריכנן לברר איסורו של ראשון דהכל יודעים דאשה שזינתה אסורה לבעלה וא"צ גט מהשני ולפענ"ד נראה להביא ראיה לדברי מפרק האשה רבה דף צ"א דאיתא התם על מתניתין דר"ש אומר נשאת שלא ברשות ב"ד מותרת לחזור בו אר"ה אמר רב הכי הילכתא אמר ר"ש הלכה מכלל דפליגי מאי הוה לה למיעבד מיאנס אנסה ועוד תנא כל עריות שבתורה אין צריכות הימנו גט חוץ מא"א שנשאת עפ"י ב"ד. עפ"י ב"ד הוא דבעי גיטא עפ"י עדים לא בעי גיטא מני אילימא ר"ש עפ"י ב"ד מי בעא גיטא והתניא ר"ש אומר עשו ב"ד בהוראתן כזדון איש באשה עפ"י עדים כשגגת איש באשה אידי ואידי לא בעיא גיטא ופרש"י מדמדמי ליה לזדון ושוגג מאי לאו רבנן היא ומשני לעולם ר"ש היא ותריץ הכי ר"ש אומר עשו ב"ד בהוראה ככוונה איש באשה ובעיא גיטא ופרש"י בפנויה שנתכוין לקדשה דבעי גיטא עפ"י עדים כשלא בכוונה איש באשה ולא בעי גיטא ופרש"י כשלא בכוונה כבא על הפנויה שלא לשם קידושין עכ"ל ואי אמרת דאשת איש שנשאת במזיד צריכה נמי גט משני משום קנסא קשה היכי ס"ד דש"ס לומר אידי ואידי לא בעי גיטא מדמדמי ליה לזדון לשוגג הא לא מצינו דר"ש סובר דלא בעי גט משני אלא בלא היתה צריכה היתר ב"ד דאנוסה היא אבל במזיד מודה דבעי גיטא משום קנס וא"כ נימא בפשיטות דר"ש הכי קאמר עשו ב"ד בהוראתן כזדון איש באשה דהיינו א"א שנשאת במזיד שלא עפ"י ב"ד דודאי צריכה גט משני משום קנס וה"נ בנשאת עפ"י ב"ד קנסוה דהוי כמזידה דהו"ל למידק אבל עפ"י עדים הוי כשגגת איש באשה דלא בעי גיטא כיון דאנוס' היא לא קנסו' ואמאי לא מתרץ הכי אלא לאו דפשיטא היא דבמזיד גמור נ"צ גט משני לכ"ע ולכך ס"ד דש"ס מדמדמי ליה למזיד דלא צריכא גיטא ולכך הוצרך לשנוי ככוונה איש באשה פנויה שנתכוין לקדשה דבעי גט וזו ראיה נכונה ועיד יש לתמוה לכאור' תימה רבה על הרשב"א מש"ס ערוכה בכתובות ע"ג ויבמות ק"ט ע"ב דאיתא התם איתמר קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמד' ונשאת רב אמר אינה צריכה גט משני ושמואל אמר צריכה גט משני ומוקי לה הש"ס דמיירי כשבעל משהגדילה ואדם יודע שאין קידושי קטנה כלום וגמר ובעל לשם קידושין והוי א"א גמורה וא"צ גט משני וא"א דא"א שניסת במזיד צריכה גט משני כמו באשה שהלך בעלה למה"י א"כ אמאי אמר רב א"צ גט משני ניהו דהוי א"א גמורה מ"מ צריכה גט כמו אשה שהלך בעלה למה"י וניסת דצריכה גט דהא עמדה ונשאת קאמר ודוחק גדול לומר דרב קאמר א"צ גט משני הוא מן התורה אבל מדרבנן צריכה גט דהו"ל לפרש דבריו ועוד דלמה נקיט האי לישנא ועמדה ונשאת דהול"ל ועמדה ונתקדשה דבכה"ג א"צ גט משני אף מדרבנן גם בהלך בעלה למה"י ונתקדשה ולא מצאתי מקום ליישב זה אם לא שנאמר דהא דקאמר ועמדה ונשאת היינו שנשאת עפ"י שני עדים שאמרו לה מת בעליך וניסת ואח"כ בא בעלה ורב לטעמיה דפסק הלכתא כר"ש דניסת עפ"י עדים מותרת לחזור לבעלה בלא גט דאנוסה היא וקמ"ל דבקטנה שהגדילה ועמדה וניסת בכה"ג א"צ גט משני דא"א גמורה היא ומותרת לחזור לראשון דאם לא היתה מקודשת לראשון הוי חלין קידושי שני מדאורייתא וצריכה גט משני והיתה אסורה גם לראשון אך זהו דוחק דלשון ועמדה ונשאת לא משמע כן ועוד דלמה נקיט בכה"ג ולא קאמר ועמדה ונתקדשה דהוי ניחא בפשיטות כמו בהלך בעלה למה"י דא"צ גט משני שוב ראיתי בקיצור פסקי הרא"ש בפ' ב"ש שכתב לפסק הלכה קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת אם הראשון בעל משגדלה א"צ גט משני ואם לא בעל מראשון צריכה גט מדרבנן ומשני מדאורייתא עכ"ל הרי דס"ל בפשיטות דבניסת במזיד א"צ גט משני אף מדרבנן דהא אנן קיי"ל בהלך למה"י אף בניסת עפ"י שני עדים צריכה גט משני מדרבנן א"ו דבמזיד איירי כפשטא דמילת' ולכך א"צ גט משני אף מדרבנן ודלא כהרשב"א אך מ"מ כיון שבטור אה"ע סי' קנ"ה לא נזכר הדין דקטנה שהגדילה ועמדה וניסת רק שכתב הדין לענין נתקדשה לא מלאני לבי לחלוק על רבינו הרשב"א שכ' להדיא דאף בניסת במזיד צריכה גט משני ומעתה נבא לנ"ד בלא נתגרשה מהבעל שני ונשאת לשלישי יש להסתפק אם תצא ממנו ואף בהלך למה"י וניסת עפ"י ע"א דצריכה גט משני יש להסתפק אם נתגרשה מראשון לבד וניסת בלא גט מהשני אם תצא מהשלישי די"ל כיון דהא דצריכה גט מהשני אינו אלא קנס דזנות בעלמא היא כדאמרינן בש"ס פ' האשה רבה לא קנסוה אלא לכתחילה דצריכה גט משני אבל אם נשחת בלא גט לא תצא ולא מצאתי גילוי לזה בש"ס ופוסקים ולכאורה יש לדמות זה לפסולי גיטין מדרבנן דמבואר באה"ע סי' ק"נ דלכתחילה לא תנשא ואם נשאת ל"ת וכותבין לה גט אחר ויושבת תחת בעלה וא"כ ה"ה הכא כיון דלא צריכה גט משני אלא מדרבנן אם ניסת ל"ת אך זה ליתא דדוקא בפסולי גיטין דרבנן דינא הכי דמבואר בש"ס להדיא דאם ניסת ל"ת בפסולי גיטין דרבנן וכמ"ש הרא"ש בפ' המגרש ולכך היכא דא"א לקבל לה גט אחר מבעלה הראשון ל"ת כמבואר שם דאם א"א לכתוב לה גט והיה הבעל ותיק וגירש מעצמו ה"ז משובח אבל אין חיוב לגרשה והא דצריכה גט מראשון כשאפשר לה היינו משום דלא מיבעיא אם ניסת בשוגג שלא ידעה שהגט פסול מדרבנן א"כ מוטב שתתגרש דמתחלה היתה באונס ולא נאסרה לבעל ולבועל ואח"כ תהיה במזיד ועוד דמוטב להקל באיסו' לאו דאסורה לבועל מדרבנן מלהקל באיסור א"א דרבנן אבל בנ"ד דהחמירו חז"ל עלי' לומר דצריכה גט משני י"ל דהוי קידושין דרבנן כדמשמע מלשון הש"ס דיבמות שהבאתי לעיל דעשו ב"ד בהוראתן הוי ככוונה איש באשה ופירש"י כפנויה שנתכוין לקדשה דבעי גיטא יע"ש:

ובקידושי דרבנן מחמירינן דאם ניסת תצא ולא יגרש ראשון ונושא שני וכמבואר בסי' ל"א ס"ד בהגה בקידושין פחות מש"פ אף דאינו אלא קידושי דרבנן אם ניסת תצא אף להי"א שם דאין הולד ממזר יע"ש וכן בסי' קנ"ה סכ"א בקידושי קטנה שהגדילה ולא בעיל דאינו אלא קידושי מדרבנן תצא מזה ומזה אם ניסת לאחר ולא מהני גירושי הראשון יע"ש וכ"ש לפי שיטת הרא"ש בפ' האשה רבה דהא דקנסוה חז"ל דצריכה גט משני היינו משום קנס חיישינן שמא יאמרו גירש ראשון ונשא שני א"כ אף בניסת לשלישי בלא גט משני י"ל כן וא"כ אסורה לבועל אך מ"מ נראה דלפי שיטת הראב"ד והרא"ש בפ' בפ' שחלקו על הרי"ף בקידושי קטנה שהגדילה ובא עליה אחר דפסקו דמגרש ראשון ונשא שני ולא תצא מזה ומזה דאין לגזור בה משום אשה שהלך בעלה למה"י שאם גזרו במקום שיש שם איסר ערוה ואיסר לאו נגזור במקום שאין בו איסור תורה ואינו אלא איסר דרבנן והביא הטור דבריהם בפ"ס קנ"ה ובקיצור פסקי הרא"ש שם א"כ ה"נ י"ל כיון דאינו אלא קנס בעלמא מה שצריכה גט משני אם ניסת לשלישי מגרש שני ותנשא לג' לכ"ע אף לשיטת הרי"ף והרמב"ם והש"ע ס"ס קנ"ה דס"ל בקידושי קטנה תצא מזה ומזה מ"מ י"ל כאן עדיף טפי דאינו אלא קנס בעלמא ועכ"פ בנ"ד נראה כיון שנשאת לשני במזיד דבלא"ה נראה עיקר דא"צ גט משני כלל אלא שקשה לחלוק על רבינו הרשב"א מ"מ עכ"פ אם נשאת לשלישי יש לסמוך על שיטת הראב"ד והרא"ש דל"ת. מהשלישי בקידושי דרבנן אף דבש"ע ס"ם קנ"ה פסקינן דלא כוותיה מ"מ בנ"ד יש לסמוך עלייהו סיומא דהך פיסקא שדעתי דעת מכרעת שהבעל האחרון מותר לדור עם אשתו ובלבד שתקבל ג"פ מבעלה השני שבק"ק מאהליב ובתנאי שיסכימו לזה שני בעלי הוראה והנלענ"ד כתבתי:

תוכן העניינים

נחלת אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה