נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף
שאלה יא
אשה שהשאילה חלוקה הבדוק לה לחברתה וחברתה מצאה כתם בהחלוק הלזה וגם בחלוק שלה או בבגד שלה בבת אחת אם שתיהן טמאות או לא:
תשובה יראה לי שהאשה המשאלת טהורה והאשה ששאלה החלוק טמאה כי האשה המשאלת תולה הכתם בה ואע"ג דמבואר בסי' ק"ץ סמ"ג דהשאילה לבעלת הכתם בין שישבה כבר על הכתם קודם שאלה בין שראתה כתם בחלוק אחר לאחר ששאלה את זה אין תולות זו בזו ולא זו בזו ושתיהן צריכות לחוש היינו דוקא התם שמציאת הכתם בחלוק השאול היה אחר מציאת הכתם שבחלוק שלה או קודם מציאת הכתם בחלוק שלה אבל כשנמצאו בב"א אצל האשה ששאלה חלוק אחת המשאלת תולת הכתם בה והמשאלת טהורה דהא הטעם דאין תולין כתם בכתם פרש"י וכל הפוסקים משום דהכתם האחר לאו ודאי מגופה היא ודילמא מעלמ' אתאי ולא בחזקת רואה היא וא"כ בנ"ד שמצאה האשה השואלת גם כתם אחר בחלוק שלה או בבגדה תולין בה ממ"נ דאי מגופה אתי הכתם שבחלוק שלה ודאי תולין בה ואי מעלמא אתי וא"כ ע"כ אמרינן שעברה בשוק של טבחים או נתעסקה בכתמים ולאו אדעתה א"כ אמרינן נמי שהכתם שבחלוק השאול ג"כ בא מזה וכמבואר בסי' ק"ץ סי"ז בנמצא כתם למעלה מן החגור וכתם למטה מן החגור אמרינן כמו שהעליון מעלמא אתי כך התחתון מעלמא אתי ואמרינן שבב"א ניתזו על ב' המקומות כמ"ש הרא"ש ס"פ הרואה כתם וא"כ ה"נ אמרינן כן שמעלמא אתו ב' הכתמים יחד ותלינן בה והמשאלת טהורה וכדאמרינן בסי"ג דהא דאמרינן נמצא דם בחלוק או מטה או ספסל כולן טמאות אם נתעסקה אחת בכתמים כולן טהורות שכולן תולות בה והיא תולה בכתמים ע"ש והא דפריך הש"ס בפרק האשה לרבה בר ליואי דס"ל דאין תולין כתם בכתם מברייתא דהשאילה חלוקה לנכריות או ליושבת על הכתם תולין בה ומתרץ לה בשינויא דחיקה ולא מוקי לה בכה"ג היינו משום דלשון יושבת על הכתם משמע שהכתם נמצא בחברתה קודם שאלה וע"ש בתוספו' והנלפענ"ד כתבתי: