נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף
שאלה י
אשה שמצאה כתם אדום בחלוקה וקודם ששאלה לחכם נתכבס הכתם בלתי ידיעתה ואינו ידוע אם הכתם היה למעלה מן החגור או למטה מן החגור אי תלינן לקולא ואמרינן שהיה למעלה מן החגור והיא טהורה:
תשובה נראה ברור דטמאה היא אף דבכל דוכתי אזלינן בכתמים לקולא כגון אם עברה בשוק של טבחים או נתעסקה בכתמים היינו משום דכתמים דרבנן ואזלינן בספיקא לקולא ותלינן לקולא שהכתם בא משם ולא מגופה מה שא"כ בספק אם היה למעלה מן החגור לא שייך בזה לומר ספיקא דרבנן לקולא דהא חזינן דהיכא שלא עברה בשוק של טבחים וכיוצא בה אסרו חז"ל הכתם משום דמסתמא מגופה אתי כדאמרינן ברפ"ק דנדה דבצפור לא נתעסקה ובשוק של טבחים לא עברה האי דם מהיכן אתי אלא מגופה יע"ש אלא דאם נמצא למעלה מן החגור מטהרינן ליה משום דאמרינן ודאי לאו מגופה אתי אלא מעלמא ועברה ולאו אדעתיה וא"כ אם היא ספק אם הכתם היה למעלה מן החגור או למטה לא שייך לומר בזה סד"ר ועברה ולקולא ולאו אדעתה דהא ספק זה היא בכל הכתמים ואפ"ה אסרו חז"ל ולא תלינן דעברה ולאו אדעתה משום דלא שכיח וא"כ ה"נ לא תלינן שעבר' ולאו אדעתה אלא מגופה קאתי והכתם היה למטה מן החגור והדם מגופה וטמאה היא וכן מוכח מהא דקיי"ל בסי' ק"ץ סי"ח בשתי נשים שלבשו חלוקת א' ונמצא בו כתם והיתה אחת ארוכ' ואחת קצרה דאם היא מהחגור למטה לקצרה ולמעלה מן החגור לארוכה קצרה טמאה וארוכה טהורה ואמאי ל"א סד"ר ולקולא ואמרינן דהכתם היא מהארוכה דהא לא מקלקלה מידי דודאי שתיהן טהורות וכמבואר בס' נ"ג בב' נשים שלבשו חלוק א ואחת נתעסקה בכתמים דתולה בה ושתיהן טהורות דהוא תולה בכתמים א"ו כיון דהא דלמעלה מן החגור טהורה משום דע"כ מעלמא אתא א"כ בכה"ג י"ל יותר דמן הקצרה היא מלמטה מן החגור וליכא לאקשוי מהא דכתב הרא"ש בפ' הרואה כתם והיא מדבר' הראב"ד בס' בעל הנפש גבי הא דבעי הש"ס היתה כשור כשורה מאי ולא איפשט' דאיכא מ"ד דאזלינן בכתמים לקולא דסד"ר היא ואיכא דאמרי לחומרא כתו דבעי למיפשט מברייתא כו' אלמא אף דהא דבעי בכשור ובכשירה מאי הוא משום דלא עביד דנפיל מגופה בכה"ג ובודאי מעלמא אתי או דילמא דאף בכה"ג תלילן דמגופה אתי ואפ"ה לדעת הי"א אזלינן לקולא משום דסד"ר היא ואף הי"א דפליגי הוא משום דפשטא דברייתא משמע לחומרא זה ליתא דיש חילוק בין ספיקא דדינא לספיקא דמציאות דהא התם הש"ס מספקא ליה אם בכה"ג דהכתם כשור וכשורה אמרינן דודאי מעלמא אתי ומטהרינן ליה או אף דבכה"ג י"ל דמגופה אתי ואסרינן ליה מספיקא ולכך בכה"ג דהאבעיא לא איפשיטא אזלינן לקולא לומר שהדין נותן דבכה"ג ודאי מעלמא אתי ולית בה שום ספק כלל כמו דאזלינן לקולא בכל האבעיות שבש"ס במידי דרבנן משא"כ בספק דמציאות כמו בנ"ד שהספק היא אם היה למעלה מן החגור ובע"כ מעלמא אתי או למטה מן החגור ואסרינן לה משום דמסתמא מגופה אתי כיון שלא נתעסקה בכתמים האי דם מהיכא אתי א"כ ה"נ מספיקא יש לחוש לחומרא ולומר שבודאי למטה מן החגור הי' הכתם והדם ממנה דאל"כ האי דם מהיכא אתא וז"ב:
אמנם יש להקשות ע"ז מהא דכתב הטור י"ד סי' ק"ץ בשם הרשב"א ובש"ע שם ס"ב גבי הא דלא גזרו על הכתמים בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות דאפילו היתה גדולה מי"ב שנים אם בדקוה ולא הביאה שתי שערות אין חוששין לכתמה והוא מדברי הרשב"א בתה"א דף קע"ו ע"ב וכתב שם וז"ל ואע"ג דקטנה שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנים ואפילו בדקו ולא אשכחו חיישינן שמא נשרו להחמיר לענין מיאון הא אמר רב דימי הילכתא חוששין שמא נשרו וה"מ דאיקדשה בתוך זמן ובעל לאחר זמן דאיכא ספיקא דאורייתא אבל בתוך זמן לא כלומר הואיל וליכא סד"א ובכתמים נמי דסד"ר היא אין חוששין שמא נשרו אלא וכו' ומדברי רש"י ז"ל נראה דלעולם משהגיע לכלל שנותיה פתיסין לכתמים ואף על פי שלא הביאה סימנים שהוא ז"ל פי' שהגיעו ימי הנעורים שהביאה שתי שערות או בת י"ב שנים ויום אחד אעפ"י שלא הביאה ש"ש ע"כ ונראה שהזקיקו לפרש כן וכו' ומצאתי בתוספתא נדה בפ"א מאימתי ראויה להיות רואה משהביא' ש"ש חה מבואר כדברינו עכ"ל והרי רש"י ספ"ק דנדה דף ה' ע"א כתב דלכך בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות אפילו סדינים שלה מלוכלכים בדם אין חוששין לה ואפי' אין לה במה לתלות דבשוק של טבחים לא עברה איכא למימר עברה ולאו אדעתא דהא בגופה אין לתלות כל עיקר דכתמים דרבנן נינהו וכי גזור רבנן בהגיע זמנה דדם מצוי בה אבל בהא לא גזור הואיל ואין בה דמים עכ"ל וכ"כ תוס' פ"ק דנדה ד"ג ד"ה והא איכא כתמים והרשב"א בחידושיו וא"כ לפמ"ש דבספק למעלה מן החגור לא שייך לומר סד"ר ולקולא א"כ לא דמיא למיאון כלל דבשלמא התם שייך שפיר לומר בלא בעיל ל"ח שמא נשרו דהא אף שעכשיו היא גדולה אינה צריכה גט אלא מדרבנן לכך תלינן שגם עכשיו קטנה היא ואינה צריכה גט דסד"ר לקולא וסגי במיאון משא"כ הכא דאף אם נאמר שהיא קטנה אם היינו יודעים שהדם מגופה הוי טמאה דקטנה כגדולה לענין נדה אלא דבקטנה כיון שאין דמים מצויים בה תלינן דמעלמא אתא ועברה ולאו אדעתה וא"כ כיון דבכל הכתמים בגדול' ל"ח שעברה ולאו אדעתה שהיא חששה רחוקה ואמרינן דודאי מגופה אתי וא"כ באשה זו שיש ספק אם קטנה אם גדולה היא שנשרו הסימנים היכי שייך לומר סד"ר ולקולא וחליק דקטנה היא והדם מעלמא קאתי אדרבה יותר י"ל דגדולה היא והסימנים נשרו ובפרט דאיכא חזקה דרבא שהביאה סימנים והדם מגופה היא כיון שעברה ולאו אדעתה היא חששה רחוקה:
ובזה נדחה נמי ראיית הרשב"א מהתוספתא דאיתא התם מאימתי ראויה לראות משהביאה ש"ש דהמעיין בתוספתא יראה דשם קאי אהא דקטנה שלא הגיע זמנה לראות דיה שעתה ובזה שפיר ל"ח לשמא נשרו כיון דהא דמטמאינן אותה למפרע ולא מוקמינן לה בחזקת טהרה היא משום דאשה מועדת ועלולה לראות כדאמרינן ברפ"ק דנדה ולכך כיוון שעדיין לא הביאה ש"ש תלינן לקולא דאינה מוחזקת לראות כלל ולא מטמאינן אותה למפרע שאינה אלא מדרבנן משא"כ במצא' כתם לטומאתה, מכאן ולהבא לא שייך בזה לומר סד"ר ולקולא מה"ט דכתיבנא:
איכרא דקושיא זו אינו קשה אלא לפי פשיטות לשון רש"י בפ"ק דנדה שהבאתי דטעמא דתינוקת שלא הגיע זמנה לראות אין לה כתם משום דתלינן דעסקה בכתמים ולאו אדעתה וכ"כ התוס' רפ"ק דנדה ובחידושי הרשב"א שם להדיא וכן היא דעת הב"ח שהביא הש"ך ר"ס ק"ץ דאפילו נמצא על גופה מסעיר יע"ש אך הלחם חמודות רפ"ק דנדה כתב לפרש דברי רש"י דאף שודאי מגופה אתי לא גזרו בכתמים כיון דלא ארגשה ואינו אסור אלא מדרבנן ודסק לפרש דברי רש"י שהם שני טעמים ולהגיה יע"ש והסכים עמו המר ולא ידעתי מי דחקו להוציא דברי רש"י מפשטן כיון דרש"י בפ' הרואה כתם כתב דגזרו חז"ל בכתמים אף דלא ארגשה משום דחיישינן דארגשה ולאו אדעתה וא"כ אף בקטנה נמי יש לחוש לה דמשש דאוריתא היא היכא שידוע שיצא דם מגופה דילמא ארגשה ולאו אדעתה א"ו דעיקר טעמא היא כיון שאין דם מצוי בה תלינן שהדם מעלמא אתי ועוד יש להוכיח כן מהא דאמרינן בפ' תינוקת דף ס"ו תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים ואסיק התם דל"ש גדולה ל"ש קטנה אף דלא חזיא דמא דגדולה טעמא מאי משום דמחמדא קטנה נמי מחמדא והרי התם לא הרגישה כלל וגרוע מכתם דלא מצאה כלל שום דם כמ"ש הה"מ בפי"א מה' א"ב ואי אמרת דלא גזרו חז"ל בכתם בקטנה אף שידעינן שמגופה אתי משום דלא הרגישה אמאי החמיר' בקטנה בתבעוה לינשא כיון דלא ארגשה ודוחק לומר דבכתם דשכיח גזרו וכתם דל"ש לא גזרו א"ו הא דלא גזרו בקטנה בכתמים הוא משום כיון דלא שכיחי בה דמים תלינן דמעלמא אתי ולכך אסרוה בתבעוה להנשא דשכיח הוא דמחמת חימוד תראה וא"כ כיון שהוכחתי דהא דלא גזרו בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות לענין כתמים הוא משום דתלינן שעברה ולאו אדעתה הדרא קושיא על הרשב"א לדוכתא ולכאורה עלה בלבי לתרץ דהרשב"א לטעמיה אזיל שהקשה בחידושיו רפ"ק דנדה על הא דאמר התם דטעמא דשמאי דס"ל דכל הנשים דיין שעתן משום דאשה מרגשת בעצמה ופרכינן והא איכא כתמים ומשני בשוק של טבחים לא עברה האי דם מהיכא אתי והקשה הרשב"א כיון דשמאי סבירא ליה דכל הנשים מרגשות בעצמן נימא דעבר' ולאו אדעתא כמו דאמרינן כן בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ותי' דשאני הכא דאם תאמר שעברה בשוק ולאו אדעתה א"כ ה"נ יכולין אנו לומר שמא הרגישה ושכחה ולאו אדעתה תילכך הואיל ודם מצוי הוא לפניך ושכיחי בה דמים מוטב שתתלה אותו במצוי דדמים מצוין בה ולפי"ז ניחא כיון דהא דל"א בכל הכתמים שעברה ולאו אדעתא אף דאיכא חזקה כנגדה שהיתה מרגשת כיון דספק שקול הוא כיון די"ל בשניהם דשכחה ולאו אדעתה ותלינן בדבר המצוי כיון דאשה שכיחי בה דמים וא"כ היכא דאיכא ספיקא אם היא גדולה או קטנה דלא שכיחי בה דמים כלל לא אסרינן לה מספיקא ואמרינן מדלא ארגשה מעלמא אתי ועברה ולאו אדעתה. אלא דאכתי קשה דהא בש"ס שם משמע דלא פרכינן הכי והאיכא כתמים אלא לשמאי אבל להלל דקיי"ל כוותיה לאו קושיא היא כלל משום דאשה מרגשת בעצמה לאו סברא אלימתא היא לדידיה וסברא דמגופה אתי היא חזקה אלימתא יותר כמ"ש התוספות שם וא"כ בספק גדולה או קטנה חיישינן לחומרא משום דמסתמא מגופה אתי ואפשר לומר דהרשב"א ס"ל דהש"ס פריך לשמאי שהיא קושיא אלימתא לדידיה אבל להלל י"ל דהאי סברא דמרגשת בעצמה לא אלים כ"כ אבל להמסקנא י"ל דאף להלל טעמא דהחמירו חז"ל בכתמים ולא תלינן דמעלמא אתי דכ"ע הכי ס"ל דאשה מרגשת בעצמה היא סברה מעליא כמ"ש הרשב"א בסוגיא דהתם וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מהא"ב אלא שאנו מחזיקים אותה בשוכחת כיון דע"כ צריך אתה לומר שעבר' בשוק של טבחים ושכחה הוי ספק שקול ותלינן במצוי וכמו דמשני הש"ס לשמאי אך זה דוחק דמ"ל להרשב"א זה כיון דמפשטא דהש"ס משמע להיפוך. אך בלא"ה דין זה דהרשב"א צל"ע על הטור והש"ע שהסכימו לדבריו. דהא באה"ע ס"ס קנ"ח פסקו הטור והש"ע דהאידנא יש להחמיר שלא תמאן אחר י"ב שנים אף שלא נמצאו לה ש"ש ולא במיל אף דהוי סד"ר מ"מ האידנא לא בקיאין בבדיקה משום דסגי בגומות אף שאין שערות וגם אחת בגבה ואחת בכריסה מהני וא"א בקיאין לבדוק כל הגוף והוי ספק חסרון ידיעה דאסור אף במידי דרבנן כמ"ש הב"ש שם וא"כ ה"נ לענין בתמים אף דהוי דרבנן יש להפעיר מספיקא דהא אף בכתמים מחמריק בספק חסרון ידיעה כמ"ש הטור והש"ע בפי' ק"ן פמ"ו לענין מקדיר או מגליד יע"ש והדברים צ"ע אך אף שדברי הרשב"א לא אתברר לן שפיר מ"מ לא נניח הסברה הנכונה שכתבתי למעל' דבספק אם הכתם היה למעלה מן החגור או למטה דיש להחמיר והיא טמאה מספק וכן עיקר לדעתי והנלפענ"ד כתבתי: