נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף
שאלה ט
לבאר דין יין נסך מאימתי נקרא יין ליאסר במגע עכו"ם:
תשובה בש"ע י"ד סי' קכ"ג סי"ז מאימתי נקרא יין ליאסר במגע נכרי משהתחיל לימשך דהיינו משנמשך על הגת בעצמו כי הנת היא מדרון ואם פינה החרצנים והזגים והיין לבדו נמשך וכו' נקרא המשכה ונאסר כל שבגת כו' ודין זה היא הלכה פסוקה מכל הראשונים והאחרונים דקיי"ל כר"ה דאמר בש"ס יין שהתחיל למשוך עושה יי"נ דפסק כמשנה אטרונה ולא כמתני' דקתני ואינו עושה יי"נ עד שירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר דאתיא כמשנה ראשונה והנה יש לי בדין זה מקוסעיון גדול דהנה בש"ס דע"ז דף מ"ם ע"א פריך התם על מחניו דקתני ואינו עושה יי"נ עד שירד לבור והתניא יין משיקפה ולענין מעשר איירי כדפירש"י ומשני אמר רבא ל"ק הא ר"ע הא רבנן דתנן יין משירד לבור ר"ע אומר משיקפה ומסיק דקיפוי דבור קאמרינן ופריך והא תני רב זביד בדב"ר אושעיא יין משירד לבור ויקפה ר"ע אומר משישלה בחביות ומשני תרצה נמי להך קמייתא הכי כו' ופרכינן עלה אלא מתני' דקתני ואינו עושה יי"נ עד שירד לבור לימא תלתא תנאי הוא ומשני לא שאני יי"נ דאחמור ביה רבנן ופרש"י אבל במעשר אי כרבנן אי כר"ע ומסיק עלה ולרבא דלא שאני ליה מוקים לה כתלתא תנאי ופי' התוס' דלרב הונא דפסק כמשנה אחרונה דמשהתחיל להמשך עושה יי"נ ה"ה נמי לקובעו למעשר יע"ש והנה הרמב"ם בפ"א מה' מעשר דין י"ד כתב היין משיניחנו בחביות וישלה הזגין והחרצנים מעל פי החביות אבל כשהוא בתוך הבור כשמגביהנו להעמידו בחביות שותה ארעי והיינו משום דפסקו כר"ע דאמר עד שישלה בחביות כמ"ש הכ"מ בשם הר"י קורקם שם ע"ש וכ"כ הסמ"ג עשין קל"ה ובפ' ר"י מפרש יין משיניחני בחביות ויש לה החרצנים והזגים מעל פני החביות כדברי ר"ע עכ"ל וכן היא בש"ע סי' של"א ספ"ו בלי שום חולק וא"כ על כרחין צ"ל הא דפסקינן לענין יי"נ דמשהתחיל לימשך עושה יי"נ היא משום דס"ל כתירוצא דסתמא דהש"ס דשאני יי"נ דאחמורי ביה רבנן וא"כ לפי"ז קשה טובא לפמ"ש הרב רמ"א בסי' קל"ד ס"ב בהגה דכל סתם יינם בזה"ז בטל בששים וכן נוהגין והיא שיטת התוס' וש"פ כיון דאמרינן בש"ס דהא דסתם יינם אוסר במשהו היא משום חומרא דע"ז וזה דוקא בזמן הש"ס שהיו עע"ז ביניהם אבל בזמן הזה שאין עע"ז שכיח בינינו ומה"ט האידנא סתם יינם מותר בהנאה כמבואר בר"ס קכ"ג א"כ ה"ה דסתם יינם בזה"ז בטל ב"ס כשאר איסורין וא"כ ה"נ כיון דהא דהתחיל לימשך עושה יי"נ אינו אלא משום חומרא דיי"נ שהחמירו ביה רבנן א"כ אין זה אלא בזמן הש"ס שהיו עע"ז ביניהם אבל בזה"ז שאין עע"ז שכיח בינינו מה"ת להחמיר בו יותר ממעשר דאינו חייב במעשר עד שישלה בחביות והש"ס מדמו להו להדדי ורבא ס"ל כן וזו קושיא עצומה אם לא שנאמר לחלק דדוקא לענין לאסור סתם יינם במשהו מקלינן בזה"ז דהא דיי"נ במשהו מפרש הש"ס בפ' השוכר שהוא משום חומרא דע"ז והיינו משום דכתיב לא ידבק בך מאומה כו' ולכך בזמן הזה דלא שייך חומרא דע"ז בטל בששים כשאר איסורין אבל לענין שיעשה יי"נ משהתחיל לימשך י"ל דמחמרינן ביין נסך טפי ממעשר אף בלא חומרא דע"ז רק משום איסור חתנות לבד שהוא איסור חמור וכן משמע קצת לשון הש"ס דבפ' השוכר לענין יי"נ במשהו אמר הטעם משום חומרא דע"ז ולענין יי"נ דהוי יי"נ משירד לבור משני הש"ס בסתמא שאני יי"נ דאחמירו ביה רבנן משמע אף בלא חומרא דע"ז החמירו לענין יי"נ טפי ממעשר ואף שסברא זו דחוקה דהא מצינו בכמה מקומות שהחמירו בשאר איסורין טפי מיי"נ בזמן הזה כמ"ש התה"ד סי' ר"ד והובא בש"ע סי' קכ"ו ס"ב בהגה לענין הפ"מ דמקילינן ביי"נ טפי משום דאקילו ביה רבוותא בזה"ז בכמה דוכתי וכן האריך בזה מהר"י מינץ בתשובת מהר"א מזרחי ח"ב סימן ל"ט והב"ח בסימן קכ"ד דאין מדקדקין ביי"נ בזמן הזה ע"ש וגם בסי' קכ"ז מ"א בהגה מקילינן ביי"נ טפי משאר איסורין יעו"ש מ"מ יש להביא ראיה דמחמרינן טפי לענין יין נסך דמשהתחיל לימשך הוי יי"נ מלענין מעשר אף בלא חומרא דע"ז והוא דאיתא בפר"י דף ק ע"ב בההוא עובדא דהוה בנהרדעא דדשו ישראל ונכרי לההוא חמרא ושהי' שמואל תלתא ריגלי ואמרינן עלה מ"ט אילימא משום דקסבר דאי משכחנא תנא דאסר כר"נ אוסריני' אפילו בהנאה דתניא מדדו בין ביד בין ברגל ימכר ר' נתן אומר ביד אסור ברגל מותר אימר דאמר ר"נ ביד ברגל מי אמר אלא דאי משכחנא תנא דשרי כר"ש אישריי' אפילו בשתי' משמע דאי אין הלכה כר"ש היין אסור בשתיה ומותר בהנאה וכ"כ הרמב"ם בפי"א מה' מ"א והמחבר בש"ע סי' קכ"ג סכ"ב עכו"ם שדרך היין ולא נגע בו והרי ישראל עומד על גביו וישראל הוא שכנסו בחביות הרי זה אסור בשתיה עכ"ל והרי הר"ן בפ' השוכר והריב"ש בסי' תל"ג כתבו דאף דסתם יינם אוסר במשהו היינו דוקא ביין שנאסר בהנאה אבל יין שאינו נאסר אלא בשתייה (כיון שלא החמירו בו משום לתא דע"ז) אינו אוסר בכ"ש דהא מפרשינן טעמא דיי"נ אוסר במשהו הוא משום חומרא דע"ז הלכך דוקא ביי"נ שנאסר בהנאה מחמרינן בו אבל יין שאינו נאסר אלא בשתיה כיון שלא החמירו בו משום לתא דע"ז לאסרו בהנאה אין להחמיר בו לאסור במשהו אלא בנותן טעם וכ"פ המחבר סי' קל"ד ס"ב ואם כן אי אמרת דהא דיין שהתחיל למשוך עושה יי"נ מחמירינן בו משום חומרא דע"ז, א"כ כשדרך הנכרי בגת ולא נגע בו ביד אמאי אסור בשתיה והא כיון שאינו אסור בהנאה משום דדמי למדדו ברגל אף בשתיה לישתרי כיון דלית ביה משום לתא דע"ז ולא ירד לבור עדיין אלא ודאי ע"כ צ"ל דלענין משהתחיל לימשך עושה יי"נ מחמירינן בו טפי ממעשר אף בלא חומרא דע"ז, אך מ"מ נראה דאין ראיה זו מוכרחת דבשלמא לענין איסורי שתיה אמרינן שפיר דבטל בס' כיון דהא דיי"נ אוסר בכ"ש הוא משום חומרא דע"ז וא"כ כיון דבאיסורי שתיה לא החמירו חז"ל לאוסרם בהנאה משום חומרא דע"ז ה"נ לא החמירו בו לאסרם בכ"ש דומיא דכל איסורין שבתורה דבטילין בס' אבל לענין דמשהתחיל לימשך נעשה יי"נ י"ל שפיר כיון דהחמירו חז"ל בו משום חומרא דע"ז לחשבו יין היכא דנעשה יי"נ לאסרו בהנאה ה"נ לא פליגי חז"ל בתקנתן לחשבו יין אף בגוונא שלא יאסר רק בשתיה לבד דלא ליהוי מילתא דרבנן חוכא דבאיסורי הנאה יוחשב יין ובאיסורי שתיה לא יוחשב יין אך זה שייך בזמן הש"ס דעובדי ע"ז שכיח בינייהו אבל בזמן הזה שאין יודעין בטיב ע"ז ולא שכיח בינייהו וכל סתם יינם אינו אסור אלא בשתיה מה"ת להחמיר בו יותר ממעשר דלא חשיב יין עד שישלה בחביות וחילוק נכון הוא ודוק ומה מאוד תמיהני שלא ראיתי לשום א' מהאחרונים שנתעורר בזה ואילו כיון שכתב הש"ך בסי' קכ"ד סקע"א שאין להקל ביי"נ מטעם עכו"ם בזה"ז לאו עובדי ע"ז הן אלא במקום הפ"מ ואין לפרסם הדבר כמבואר בדברי הרב בהגה שם סתמו הדברים אבל לדינא נראה דבמקום הפסד גדול ויש שאר צדדי היתר כגון היכא שנמשך יין מהגת דדעת הט"ו והר"ן דכל היין שבגת אף מה שלא נמשך יש תורת יין עליו לאסור במגע נכרי אך הרמב"ן והש"ג ר"פ ר"י כתב שבכלבו כתב דחכמי לוניל הורו הלכה למעשה דהיין שלא נמשך אינו נאסר במגע עכו"ם יש לסמוך על הרמב"ן וחכמי לוניל להתיר היין שלא נמשך מה"ט דכתיבנא ובלא"ה כבר פסק בתשובת פ"מ ח"ב סי' קי"א לסמוך עליהו במקום הפסד מטעם אחר יע"ש ונכון הוא גם מטעמא דידן וכן כל היכא שיש שאר צדדי היתר והנלפענ"ד כתבתי