נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף
שאלה ח
לאבא מארי הרב המובהק החריף המופלג מוהר"ר זאב וואלף נ"י ע"ד מה שנסתפק הרב המופלג מהר"ש נ"י בחה"ל שנתערבה בין הרבה חתיכות ונאכל אחד מהן בשוגג דקיי"ל דהשאר מותר דתלינן דהך דנאכל דאיסורא הוית ונסתפק על הקדירה שבישלו בה החתיכה שנאכל אם היא טריפה כיון דאנן תלינן דהך דנאכל היה דאסורא א"כ ממילא הקדירה אסורה או לא:
וע"ז אמר מר אבא נ"י דנראה לו פשוט להתיר מהא דמבואר בסי' ק"א. דאם נחתך אחד מהן דמותר ממה נפשך יע"ש וה"נ הך טעם דנבלע בקדירה הוי כאילו נחתך מהחתי' ואינו ראוי להתכבד ובטל בשאר החתיכות אף אם החתיכה שנתבשל היא האיסר והנה דברים אילו נכונים לכאורה:
אלא דחזיתי לדעתי דאבא דתלי ליה בפלוגתא דהגאון מוהר"ר העשיל ז"ל וזקיני הגאון בב"ה בההיא עובדא דפירש חצי הבהמה. קודם שנולד הספק דדעת זקיני הגאון ז"ל דכל הבהמה אסורה דאינו בדין שתהא חצי הבהמה מותרת וחציו אסורה:
ולפי דעתי בנידן אף זקיני הגאון ז"ל יודה דבשלמא התם אף חצי הבהמה שנפרש הוי חה"ל ואינו בטילה ואינו מותר אלא מטעם דכל דפריש מרובה קפריש ותלינן שזה שנפרש מהכשירה נפרש וא"כ האיך שייך להטריף מהבהמה זאת חצי האחר כיון שכבר אמרת שהיא מהכשירה משא"כ הכא כיון שמה שנפרש מהחתיכה אינו ראוי להתכבד ובטל לא שייך לומר ולהכשיר החתיכה שנשארת כיון שהיא ראויה להתכבד וחשובה ואינו בטילה ולא הוי דבר תמיה כלל דהוי כמו חתיכה טריפה שנחתך ממנה מקצתה ונתערבה בס' פשיטא דמותר:
כיון שנתבטל וגוף החתיכ' אסורה וה"נ וראיה מפורשת לזה ממשנה ערוכה בפנ"ה דאיתא התם וכן חתיכה של דג טמא שנתערבה בין החתיכות בזמן שמכירין בנ"ט ואם לאו כולן אסורות והרוטב בנ"ט ופריך בש"ס התם דליבטלו ברובא ומשני דהוי חהר"ל מפני האורחים אלמא אף בחהר"ל קתני בסיפא דהרוטב בנ"ט אף כשאינן מכירים אלמא אף דהחתיכו' אסורות משום דר"ל מ"מ הרוטב מותר כי איכא ס' משום דהרוטב אינו ר"ל ובטל וא"כ כ"ש בקדירה דמותרת כיון שאין בה אלא בליעת הרוטב ובאמת ראיתי להט"ז בסי' ק"י סק"ה דדעתו דאם נחתך מהחתיכה שר"ל מקצת שאינו ר"ל דאינו בטל. דלא שייך דחתיכה אחת חציו אסור חציו מותר ומוקי לההיא דסי' ק"א. שכל החתיכה נחתך ולא נשאר בה חהר"ל ע"ש ובאמת תמיהני עליו הפלא ופלא ממשנה ערוכה הנ"ל ואף אם נדחוק לחלק בין חתיכ' לרוטב שלה מ"מ בנ"ד לענין הקדירה פשיטא דמותרת דלא גרע בליעת הקדירה מרוטב גופה:
אמנם בגופא דדינא מני' ובי' אבא אשדי בדברים הללו נרגא דהאיך שייך כאן לומר דהקדירה מותרת משום דפליטת' אינו ר"ל ובטלה בשאר החתיכה הא כיון דמב"מ לח בלח בעינן ס' לבטל הטעם וא"כ הכא כיון שגוף החתיכה לא היתה בטילה משום דהוי ר"ל ועכשיו שנתבשלה לבדה אם היא דאיסורא איך נתבטל טעם פליטתה כיון שהחתיכות נתפרדו זו מזו במה יתבטל בס' כיון שהיא לבדה היא ואף דבסימן קי"א קיי"ל דחתיכה שנפלה לב' וא"י באיזה דכולן מצטרפות לבטלה היינו דווקא בדבר העומד להתערב וגם בדוקא כשמערבין אותם אח"כ משא"כ הכא הטעם הנבלע בקדירה לא היה עומד להתערב וגם לא נתערב אח"כ א"כ אינו מצטרף ועוד דהא כתב הש"ך בשם הרשב"א דאינן מצטרפין אלא כשאין ס' בשניהן אבל כשיש ס' באחד מהן אינו מצטרף כיון שלא נכנס כלל בספק משום דאף את"ל דהאיסר לתוכו נפל בטל בס' וא"כ ה"נ כיון דכל החתיכות אסורים אף דאיכא ס' משוה דהוי חהר"ל א"כ מה"ת לצרף שאר החתיכות לבטל את הפליטה של חתיכה אחת כיון שאין נ"מ כלל לאותן החתיכות דבאיסורייהו קיימן כנלפע"ד ובפרט דבלא"ה הרבה פוסקים חולקים על דין הצירוף ואינו מותר אלא בהפ"מ כמ"ש הש"ך בר"ס קי"א ע"ש:
ומעתה יפה דן ויפה הורה הגאון מוהר"ר יהונתן בכו"פ שלו דיש לאסור אף שאר החתיכות בכה"ג דכיון דהקדירה אסורה. א"כ מאי חזית דאסרת להקדירה ומתירין להחתיכות והוי דומיא כי פירש אחד לפנינו דלא מתירנן שאר החתיכות משום דמאי חזית וכמ"ש הרשב"א וש"פ ועוד נראה דאף לפי דעת א"א ני' דהקדירה מותרת מטעם ביטול ואפילו לדידי היכא שנאכל אחד מהן ונתבטל בס' חתיכות אחרים של היתר דבכה"ג בודאי הקדירה מותרת וכמו שהוכחתי ממתני' דפג"ה מ"מ שאר החתיכות אסורים דהא יש להקשות למה בנחתך אחד מהן אותה חתיכה מותרת שאר החתיכות אסורין ולמה לא אמרי' דההיא דנחתכה דאיסורא היא ובטילה כמו בנפל אחד מהן לים ובאמת כן הקשה מהרש"ל בא"ו שלו ובפג"ה סי' נ' ב ומתרץ שסברה גדולה לחלק דאינו דומה לנאבד שאינו בעולם לנחתך שהאיסור עדיין לפנינו אלא שנתבטל אמרינן דאיסורא ברובא אשתאר עכ"ד וא"כ ה"נ כיון שיש הקדירה שנתבשל בה לפנינו א"כ מה"ת לאמר שהאיסור הוא נבלע בקדירה אדרבה אמרינן דאיסורא ברובא אשתאר אך אפשר לומר דהבלוע בקדירה כיון שאינן נראה ומצוי הוי כאינו בעולם וכמ"ש הפוסקים דעל הבלוע בקדירה אינו עובר בב"י וב"י מה"ט:
ועוד נלפענ"ד אי לאו דמסתפינא הוה אמינא מילתא חדתא דאף אם נחתך א' מהן דקיי"ל דאותה חתיכה לבד מותרת והשאר אסורות היינו דוקא כשחתיכה אחת נחתך לבדה אבל אם נתערב חה"ל בחתיכות הרבה ונחתכים ממנה ס"א חתיכות אף השלימים מותרים דהנה באמת קושיות מהרש"ל קושיא גדולה היא אמאי לא תלינן דאיסור נחתך ומה שתירץ מהרש"ל לחלק בין אינו בעולם לנתבטל היא כהילכתא בלא טעמא והנלפענ"ד בזה דהא הרא"ש בפ' ג"ה והביאו הש"ך כתב הטעם דנפל אחד מהן לים מותר מטעם ס"ס ספק שמא דאיסר נפל ואת"ל דהיתירא שמא לאו זו היא עכ"ד אבל היכא דפירש לפנינו לא שייך ספק דילמא זה האיסור או זה דחד ספק היא וגרע משם א' דלא הוי פ"ס וה"נ כשאתה אוכל א' מהן ותאמר דזה דהיתרא היא מאי נ"מ איזה דאיסור אבל בנפל א' מהן לים הוי ס"ס מעליא חדא דילמא דאיסר נפל וכל הנשארים דהתירא הם ואת"ל שיש בהם איסר דילמא לא זהו היא ולפי זה לכך בנחתך א' מהן לא תלינן דהאי דאיסורא היא דלא הוי ס"ס כלל דהיכי תאמר חדא דילמא זה שנחתך דאיסורא היא וכולם מותרים דכשאתה אומר בודאי שזה שנחתך דאיסורא היא א"כ לא נתבטל כלל דהיכא שהאיסר ידוע אינו בטל ואפילו היכא שכבר נתבטל ואח"כ הוכר האיסור ודאי דלא בטל ואסור כמ"ש הח"ץ בתשובותיו סי' כ"א ע"ש וא"כ כשאתה רוצה להתיר מטעם ס"ס צריך אתה לומר חדא דדילמא כולם מותרות והיינו דזה שנחתך דאיסורא הוא וא"כ כשאתה אומר בודאי שזה שנחתך דאיסורא היא א"כ אתה יודע שזה היא האיסר ואינו בטל ואף כשהרבה חתיכות נחתכים כשאתה רוצה לומר דילמא האיסור באלו הנחתכים וכולם מותרים וא"כ כשאתה רוצה להתיר כל הנשארים צריך אתה לומר שהאיסור בהנחתכים א"כ כל הנחתכים אסורים דהא האיסור הוא בודאי בהנחתכים ואין בהם ס' לבטל והאיסר אינו בהשלמים בודאי ואינם מצטרפין לבטל וא"כ לא הוי ס"ס כלל דהא שם א' היא שאתה אומר דילמא זה הוא ההיתר ומאי נ"מ איזה הוא האיסר משא"כ בנפל א' מהן לים הוי ס"ס מעליא חדא דילמא דאיסורא נפל והנשארים כולם מותרים ועוד דילמא לא זהו היא ודו"ק היטב ולפי"ז כשנחתכים ס"א חתיכות מינייהו אף הנשארים השלימים מותרים זהו ס"ס מעליא חדא דילמא האיסור באלו הנחתכים וא"כ כולם מותרים דהא יש ס' ס'בנחתכי' ואת"ל דהאיסור בהשלימים מ"מ דילמא לא זה היא וה"נ כשנאכל א' מהן ונתבשל בקדירה עם ס' חתיכות הקדירה מותרת והכי משמע לי לישנא דש"ס בזבחים דף ע"ד ע"ב אמר ר"א חביות של תרומה שנתערבה במאה וחמשים חביות ונפתחה מאה מהן נוטל מהן כדי דמיעה ושות' ושאר אסורין עד שיפתח ול"א איסורא ברובא איתא ויש לדקדק כיון דהש"ס אשמעינן דל"א איסורא ברובא איתא למה נקיט ונפתחו מאה מהן האי מניינא דוקא הו"ל למינקט שמונים דהוי ג"כ רובא א"ו כיון דתרומה עולה בק"א אשמעינן דוקא שנפתחו ק' מהן דכשאתה אומר שהאיסר בנפתחים דוקא א"כ ליכא מאה דהיתר אבל כשנפתחו ק"א מהן כולם מותרים דתלינן דאיסורא בהנפתחי' ובטל בק"א כנלענ"ד ואפשר להעמיס דברים אילו בתירן מהרש"ל ז"ל אך מ"מ לא משמע כן דבריו יע"ש ועדיין הדברים הללו צ"ע והנה בדברים האלו עיינתי בימי הפורים בבחינה עיינתא בעלמא וגם בזה"ז עיקר עיוני הי' בד"מ. וכעת טרידנא וגם אני עוסק במילי דאגדתא בענינא ביומא דכלה ואת אשר תבחר ותקרב הוא הנכון כ"ד בנך דש"ת בלב ונפש. הצעיר ישראל איסר (ומצאתי באמתחתי גליון קטן מה שהשיב אביו הוא אא"ז הגאון מוהר"ר זאב וואלף זצ"ל וז"ל):
הנה עברתי עיוני על קונטרוסיך תיכף בעת ביאתו ולא מצאתי בו מנוח ראשית מה שהשגת עלי שאינו דומה לפלוגתא דהגאונים תמהתי הא הכא דומה ממש להתם דאם אנו מתירן שאר החתיכות מכח דתלינן דהך חתיכה דנתבשלה בקדירה ונאכל היא האיסור ואם היא האיסור האיך הבלוע בקדירה שפירש ממנה מותר הואיל ונתבטל בשאר חתיכות הא השתא אמרינן דזהו החתיכה היא האיסור וא"כ הוי כמו ניכר האיסור כמ"ש בעצמך בסוף וגם דברי הט"ז נכונים כיון דחה"ל אסור מכח קבוע דרבנן והוי כספק טריפה. האיך חתיכה שפירשה מספק טריפה מותרת ואנן ידעינן שפירשה מחתיכה אסורה וא"כ הוכר האיסור והראיה מהמשנה לא דמי כעוכלא לדנא דמה"ת נאסר הרוטב כיון דטעם ח"א בטל ושאר הטעמים דהיתרא ואין מפרשין לחכם שכמותך דוק ותשכח. גם מה שהשגת עלי האיך יתבטל טעם פליטת' שהחתיכות נפרדים תמהני על גודל חכמתך הלא זה הבלוע בקדירה הוא כמו שמונח לפנינו חתיכה קטנה בין שאר החתיכות המונחים לפנינו כאן בבית ואמאי לא יתבטל ומה לי שהם פרודים בנתערב חד בתרי לא בעינן שיהיו מונחים ביחד ואף בחנוית אם לא ידעינן באיזה חניות הוא הטריפה דעת הרבה פוסקים דבטלה וזו השגה צוח עלי סרבני המופלג מ' משה חרל"ש ודחיתי' בזה באמת הבנין גם מ"ש אודות מ"ש מהרש"ל גם אנו דברנו בזה וישבנו כמו כן. ואודות מלתא חדתא שכתבת העמקתי קצת בו. כי בעיקר הסברה קצרת ובאמת היא דבר חכמה וגם דבריך מתוקין בפשט הגמ' בזבחים רק דא עקתא שבש"ע כתב בהיפוך ואפילו אם נחתכו רובן מ"מ המיעוט אסור ע"ש בסי' ק"א ולדבריך צ"ל דהרובן אינו תלתא רק שנים וזהו דוחק ע"כ (ועל הגליון הזה רשם אא"ז הגאון ז"ל רשימת דברים מ"ש בש"ע אם נחתכו רובן י"ל דמיירי במבשא"מ דצריך ס' אף ביבש ולק"מ ובגוף הדין יפה כיון והדרני בי ישראל איסר: