אור ברסלב
נחלת אבות שאלה ז

נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף

שאלה ז

שאלה ו

אם יש שתי קדירות אחד של היתר גמור ואחד של איסר שיש לו מתיר כגון ביצה שנולדה בי"ט וכה"ג ונפל איסר דרבנן לאחד מהן וא"י לאיזה מהן נפל:

אי אמרינן בכה"ג שאני אומר דהאיסור לתוך איסור נפל או דילמא כיון דגם האיסור יש לו מתירין ל"א שאני אומר כמו בשתי קדירות של היתר כמבואר בי"ד סי' קי"א מטעם דמאי חזית דאסרית להאי וכו' וה"נ כיון שיש לו מתירין מאי חזית דאסרית להאי לגמרי שלא יהיה לה היתר כלל ומתרת לגמרי לאידך:

תשובה הנה לכאורה יש להביא ראיה דבכה"ג ל"א שאני אומר מהא דהביא הר"ש בפ"ז דתרומות התוספת' גבי מתני' דשתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין ולפניה סאה של תרומה ונפל וא"י לאיזה מהן נפל דתלינן דבשל תרומה נפל ואית' בתוספת' היה טבל ומעשר ראשון ומעשר שני אסור שלא התירו ספק מדומע אלא בדבר שיש לו מתירין ופי' הר"ש דהיינו דלא תלינן דתרומה נפלה אלא בתרומה דכשאתה תולה תרומה בתרומה שמתי' לשני הקדירות זו נשארה בהתירה וזו בהיתירה אבל אם אתה תולה שהתרומה נפל בטבל הרי אתה אוסר הטבל ומאי חזית וכו' וכן הביא הרשב"א בתה"א בית ד' שער ב' (דף קי"ג ע"ב) זו התוספתא ופירש כן עיי"ש אלמא אף דטבל איסור מיתה הוא קודם שיפרשנו אפ"ה ל"א שאני אומר דבטבל נפל כיון שבידו להפריש ממנו תרומ' ועכשיו אתה רוצה לאסרו כולו אמרינן שפיר מאי חזית אך דבאמת יש לדחות דשאני התם גבי טבל כיון דההיתר יכול לבא תיכף שבידו להפריש מיד התרומה הוי כהיתר גמור ואמריק מאי חזית אבל גבי ביצה שנולדה ביו"ט. כיון דביו"ט אין לה שום היתר אלא דלאחר יו"ט מותר א"כ ביו"ט הוי איסר גמור אמרינן ביה שאני אומר. אך מ"מ מוכח דבנדרים דקיי"ל בסי' ק"ב דהוי דבר שיש לו מתירן כיון שבידו להתיר לו נדרו א"כ ל"א ביה שאני אומר כיון דבידו להתיר לו מיד הוי כהיתר גמור ומאי חזית וכו' כן היה נראה לכאורה:

אמנם נ"ל ברור להיפך דהנה דין זה תליא בפלוגתא דתנאי במס' נדה בר"פ האשה (דף ס') דאיתא התם ת"ר תולה בשומרת יוס כנגד יום בשני שלה ובסופרת ז' שלא טבלה לפיכך היא מתוקנת וחברתה מקולקלתו דברי רשב"ג רבי אומר אינו תולה לפיכך שניהם מקולקלות וכתב הרשב"א בתה"א הביאו הב"י בסימן ק"ץ וז"ל קסבר רשב"ג כיון דכתמים דרבנן תולין הקלקלה במקולקל דאמרינן שאני אומר כדרך שאמרנו בשני קופות בתרומה דרבנן ואע"ג דבידה של זו לטבול עכשיו ולטהר מ"מ מחוסרת טבילה הוא וטמאה היא ורבי סבר כיון דבידה לטבול לאו כמחוסר' מעשה היא והוה כטהורה ולפיכך אין חברתה תולה בה דכהדדי נינהו וכיון דכתמים דרבנן קיי"ל כרשב"ג דמיקל וכ"פ הר"א והרמב"ן עכ"ל וכ"פ בש"ע שם סמ"ב א"כ הרי חזינן אף דבידה של זו לטבול עכשיו ולטהר מ"מ כיון דעכשיו קודם טבילה טמאה היא אמרינן שאני אומר ותולה בה וה"נ גבי ביצה שנולדה בי"ט כיון דבי"ט הוה איסור גמור אף דמותר לאחר יו"ט מ"מ אמרינן שאני אומר כמו גבי כתמים. ע"ש ברש"י ותוספות ואין לומר דשאני התם דלכך סבר רשב"ג דתולה בה היינו משום כיון דצריכה טבילה הוי כמחוסר מעשה ולכך הוי כנדה גמורה אבל גבי ביצה שנולדה בי"ט דממילא אישתרי אחר יו"ט הוי כהיתר ולא אמרינן בה שאני אומר ז"א דהא בקידושין ס"ב איתא התם אין תורמין מן תלוש על מחובר בעא מניה מר"י כו' לכשיתלשו כו' ומסיק ר"י כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי והכי קיי"ל בי"ד של"א ע"ש וא"כ ה"נ כיון דבידה לטבול לאו מחוסר מעשה הוא וא"ל דילמא דוקא התם תלישה בפירות לא הוי מחוסר מעשה. אכל טבילה הוי מחוסר מעשה דדילמא לא תמצא מקוה כשירה לטבול וכה"ג זה אינו דאם כן מאי פריך התם על ר"י אלא מעתה האומר לשפחתו הרי את מקודשת לי לאחר שתתגייר כו' ומאי קושיא הא גר בעי טבילה והוי מחוסרת מעשה יע"ש בתוספות א"ו דטבילה לא הוי מחוסרת מעשה ואפילו הכי סבר רשב"ג דתולה בה כ"ז שלא טבלה כיון שעתה טמאה היא ואם כן הכי נמי לענין ביצה שנולדה ביו"ט כיון דביו"ט הוי איסר גמור תלינין בה (ועיין משנה למלך פ"ט מה' איסורי ביאה דין כ"ט ד"ה ודע עיי"ש ובנזיר דף ס"ד ע"ב ד"ה אמר אביי ע"ש) אך מ"מ יש לדחות דשאני התם אף דטבילה לא הוי מחוסר מעש' מ"מ כ"ז שלא תטבול תהיה אסורה לעולם לכך כ"ז שלא טבלה הוי כנידה גמורה ותולה בה אבל נבי ביצה שנולדה ביו"ט שלמש תהיה מותרת בלא שום מעשה הוי כהיתר גמור ול"א בה שאני אומר:

אמנם מ"מ מוכח משם בנדרים דקיי"ל דהוי דשי"ם כיון שבידו להתיר לו נדרו בכה"ג ודאי אמרינן ש"א דכ"ז שלא התיר לו נדרו איסור גמור הוא והוי דומיא דאשה דבידה לטבול ואף דנדרים מצוה לאתשילי עליה מ"מ הא טבילה בזמנה כשבעלה בעיר נמי מצוה לכולי עלמא כמ"ש בש"ע י"ד סי' קצ"ו ס"ב ואפילו הכי כ"ז שלא טבלה חשבינן לה כנדה גמורה והכי נמי גבי נדרים ובאמת נ"ל גבי נדרים אף רבי מודה דהוי כאיסר גמור ואמרינן ביה שאני אומר דהא טעמא דרבי היא משום כיון דבידה לטבול לאו כמחוסרת מעשה דמי כמו שכתב הרשב"א ואם כן גבי התרת נדרים דקיי"ל בי"ד סי' רכ"ח ס"א דהאידנא צריכין דוקא ג' ואף בדיעבד לא מהני יחיד מומחה כמ"ש הש"ך שם בסי' קד א"כ הוי מחוסר מעשה דמי יימר דמזדקקי ליה תלתא כמו דאמרינן בקידושין שם גבי טבילת גר דהוי מחוסר מעשה מה"ט דמי יימר דמזדקקי ליה תלתא ואף בזמן הש"ס י"ל מי יימר דמזדקק ליה יחיד מומחה ועי' בתשובת שער אפרים סי' קמ"ו מזה ע"ש וא"כ אף הרמב"ם דפוסק כרבי שס ע"ע מודה בזה:

ול"ל דבנדרים ל"א שאני אומר כיון שאינו אסור אלא לו ולאחרים היתר גמור הוא הו"ל כהיתר ול"א שאני אומר ולכאורה ראיה לזה מהא דכתב הרשב"א בתה"א דף קי"ג ע"ב בשם התוספתא גבי שני קופות היו תרומה טהורה וחולין טהורים ונפל תרומה טמאה לאחד מהם שניהם אסורים ע"ש (והטעם כיון שאתה אוסר התרומה כמ"ש שם להדיא) הרי אף דתרומה טהורה אסורה לזרים ל"א שאני אומר כיון דמותרת לכהן ות"ט אסורה אף לכהן ל"א שאני אומר וא"כ ה"נ כיון דמותר לאחרים ל"א שאני אומר אך באמת מהא ליכא למישמע מיניה דש"ה דמיירי שהשני קופות הם של כהן ולכך כיון דמותר לדידיה לא אמרינן שאני אומר אבל גבי נדרים כיון דאסור לדידיה הדעת נותנת דאמרינן שאני אומר ועוד דהא הכ"מ בר"פ י"ד מה' תרומות כתב בשם הנגיד ר' יהושע מב"ב של הרמב"ם דלא כהרשב"א אלא דחליק שהתרומה טמאה נפלה לתרומה טהורה ע"ש וא"כ כ"ש בנ"ד ואף הרשב"א לא פליג אלא בתרומה אצל כהן דהיתר היא לדידיה אבל גבי נדרים דאסור לדידיה לכ"ע אמרינן שאני אומר ועיין במ"א בא"ח סי' שי"ח סק"ב ע"ש שתמה על מה שפסק בש"ע י"ד ס"ס ק"ב דהמבשל בשבת ונתערב לא מיקרי דשיל"מ כיון שאינו ניתר לו לאחר השבת אלא לאחרים דלא מיקרי דשיל"מ אא"כ הותר למי שנאסר והקשה המנ"א דכיון שחל עליו דשיל"מ לאחרים אף לדידיה לא בטיל כדאיתא פ"ג דביכורים דאם נתערבו ביכורים בירושלים אסורים אף לזרים אף על גב דלדידהו הוי דשאל"מ כיון דלכהנים הוי דשיל"מ דיכולין לאכלו בירושלים אף לזרים אסור וכ"כ הרע"ב והרמב"ם בפ' המשניות ובחיבורו פ"ד דביכורים ע"ש באריכות הרי דלענין דשיל"מ אף דלדידי' אין לו שום היתר מ"מ כיון דלאחרים הוי דשיל"מ אסור וא"כ ה"נ לענין שאני אומר גבי נדרים. אף דלדידיה אין לו היתר עכשיו ואיסור הוא גביה ושייך ביה שאני אומר מ"מ כיון דלאחריני היתר היא ולא שייך ביה שאני אומר ושניהם אסורים אף לדידיה נמי דאיסר הוא גביה מ"מ ל"א ביה שאני אומר דומיא רדשיל"מ ואף הרא"ש דפליג שם דמותר לזרים היינו משום דטעמא דדשיל"מ הוא משום דל"ל לאכלו באיסר מוטב שיאכלנו בהיתר וא"כ כיון דלדידיה אין לו שום היתר לא שייך טעם זה אבל הכא לענין שאני אומר דהטעם הוא דבשניהם היתר ל"א ביה שאני אומר משום מאי חזית וכו' א"כ בכהאי גוונא גבי נדרים כיון דלאחריני מותר שייך נמי מאי חזית וכו' לענין אחריני שהיו מותר מקודם. אך באמת י"ל דשאני התם כיון דהוה דשיל"מ לגבי כהן א"כ שם ביכורים עליו ואסור אף לישראל אבל לענין שאני אומר כיון דהטעם הוא, דל"א שאני אומר בשניהם התירים משום מאי חזית וכו' א"כ בכה"ג כיון דאסר לדידי' ל"ש מאי חזית משוה כיון דאסור לדידיה תלינן הקלקלה במקולקל וכן גבי תרומה אף שנפל בה תרומה טמאה תלינן שנפל בתרומה טהורה אף שהתרומה אצל כהן מ"מ כיון דאסורה לישראל יש לתלות יותר שהתרומה טמאה נפל בה דתלינן הקלקלה במקולקל קצת אצל ישראל וזה הוא טעמו של רבינו יהושע הנגיד ז"ל שהבאתי לעיל כנ"ל:

ועוד נ"ל לתרץ ולפי"ז מתורץ גם קושיות המג"א הנ"ל דהנה בשו"ת צמח צדק סי' ס"ט היה דעת השואל דביצת שנולדה ביו"ט שנתערבה לא הוי דשי"ל מתירין דאף שיש לה היתר מכח נולד מ"מ כיון שאין לה היתר מכח שהיא טריפה לא שייך הטעם דעד שתאכל באיסור ע"י ביטול מוטב יותר שיאכל בהיתר גמור כיון דמ"מ יצטרך לאכול התערובות ע"י ביטול מכח שהיא טריפ' והוכיח כן מכח קושיות הגאון מהרר"י שהקשה על מה שפסק הרשב"א והוא בש"ע סימן ק"ב דביצת ספק טריפה לא הוי דבר שיש לו מתירן כיון שהמתיר אינו בידו ואינו בודאי שיב' עיי"ש והקשה מהרר"י תיפוק ליה דבלא"ה לא שייך כאן דשיל"מ דממ"נ שאם תחי' התרנגולת א"כ הרי הביצה מותרת אפי' בלא תערובת ואם לא תחיה א"כ טריפה היא ונתבטלה לכך תירץ דמיירי בספק ביצת טריפה שנולדה בי"ט ע"ש והרב הצ"צ השיג עליו דביצת טריפה שנולדה בי"ט הוי דשיל"מ גמור דאף שאל"מ לענין טריפה מ"מ יש לו מתירין לענין נולד ומוטב שיאכלנו ע"י ביטול איסור אחד לאחר יו"ט משיאכלנו ביו"ט ע"י ביטול שני איסורים ע"ש והסכימו עמו האחרונים ז"ל והנה הקשיתי לפי דברי הצ"צ דס"ל דאף בכה"ג הוי דשיל"מ דמוטב שיאכל ע"י ביטול איסור א' מב' איסורים א"כ אמאי המבשל בשבת לא הוי דבר דשיל"מ כיון דלדידיה לעולם אסור והא אמרינן במס' יומא דף פ"ג ע"א גבי מתני' דמי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל תחלה ואיתא התם מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה בן תימא אומר תרומה ולא טבל ומפרש הש"ס מ"ס טבל חמור דתרומה חזיא לכהן ומ"ס תרומה חמירא דטבל חזי לתקנו והנה חזינן דתרומה כיון דמותר לכהן קיל מאיסור אחר וע"כ לא פליג עליו הת"ק אלא כיון דטבל חזי לתקנו קיל טפי אבל בלא"ה היו נותנין לו תרומה כיון דקיל טפי שמותר לכהן ומוטב שיאכל איסור קל מאיסור חמור וא"כ כיון דלפי דברי הצ"צ אף שאל"מ לענין טריפה ויהיה צריך לאכלו ע"י ביטול שהתור' התירה מ"מ טוב שיאכל ע"י ביטול איסור א' משיאכל דבר שיש בו שני איסורים וא"כ ה"נ לענין המבשל בשבת דבשבת אסור בין לו בין לאחרים והוי כטבל ובמ"ש מותר לאחרים ולא לו והוי כתרומה דקיל וא"כ ה"נ נאמר שמוטב שיאכל למ"ש ע"י ביטול איסור דקיל שמותר לאחרים משיאכל בשבת ע"י ביטול דהוי איסור חמור דאסור אף לאחרים וזה הוי דומה למי שאחזו בולמוס דמאכילין הקל הקל דמוטב שיאכל איסור קל מאיסור חמור וה"נ אך באמת לק"מ דשאני התם בטבל ותרומה כיון דחזינן דטבל אסור אף לכהן ותרומה מותר לכהן הרי חזינן דטבל שאסרה תורה אף לכהן חמור מתרומה שמותר אף לכהן אבל הכא גבי המבשל בשבת הא דלמ"ש מותר לאחרים היינו שחז"ל לא קנסו לאחרים במ"ש אבל לדידיה דקנסוהו אף במ"ש א"כ חמיר גבי מוצאי שבת כשבת גופיה דאסור משום קנסא דאידי ואידי תקנתא דרבנן הוא וזה ברור:

ולפ"ז ניחא דלכך גבי ביכורים שנתערבו בירושלים אסורים אף לזרים אף דלדידהו לא הוי דשיל"מ מ"מ כיון דלענין לאכלו חוץ לירושלים אף לדידהו אסור משום דהוי דשיל"מ כיון דיכול לאכלו בירושלים ובירושלים קיל דמותר לכהן דביכורים תרומה קריא רחמנא ובחוץ לירושלים אסור אף לכהן והוי כטבל ומוטב שיאכלנו על ידי ביטול באיסור קל דהיינו בירושלים דהוי כתרומה משיאכלנו חוץ לירושלים דאסור אף לכהן וא"כ כיון דשם ביכורים עליו לאסור לאכלו חוץ לירושלים אף לגבי זרים לכך אסור לזרים לאכול אף בירושלים כיון דשם ביכורים עליו אף לזרים וא"כ לק"מ קושיות המג"א ואין ראיה כלל לדין שאני אומר שכתבתי וא"ש ונכון מאוד בס"ד אמנם באמת קשה לפמ"ש הצ"צ דבדבר שיל"מ לחד איסור הוי דשיל"מ גמור ולא בטיל א"כ המבשל בשבת אמאי לא הוי דשיל"מ כיון דלדידיה לעולם אסור לפי שיטת רש"י בפ"ג דחולין דלכך בשוגג לא יאכל בשבת בין לו בין לאחרים משום כדי שלא יהנה ממלאכת שבת וע"ש ברא"ש וכ"פ הש"ע בא"ח סי' תקט"ו ע"ש וא"כ במזיד אסור לו בשבת משום כדי שלא יהנה ממלאכת שבת וגם משום קנס דהא אף במ"ש אסור לו משום קנס וא"כ אמאי בטל בשבת הא הוי דשיל"מ דבשבת אסור משום כדי שלא יהנה ממלאכת שבת וגם משום קנסא ובמ"ש אינו אסור אלא משום קנסא ויש לתרץ דהא באמת קנסא אין שום איסור בו אלא משום כיון דחז"ל אסרוהו משום קנס איסורא היא וא"כ בשבת כיון דבלא"ה אסור מדרבנן כדי שלא יהנה ממלאכת שבת אם כן לא שייך כלל דאסור משום קנס כדי שלא יעשה כן פעם אחר לכך אסור משום קנס דהא בלא"ה אסור משום כדי שלא יהנה ממלאכת שבת ובודאי שוב לא יעשה כן ולא שייך כלל קנס בזה וכדומה לזה כתב הש"ך בי"ד סי' פ"ז סק"ג עיי"ש ודו"ק ומעתה כיון שהעלינו דהעיקר כהצ"צ דביצת טריפה שנולדה בי"ט הוי דשיל"מ וכן הסכימו האחרונים ז"ל א"כ חובה עלינו לתרץ קושית הגאון מהרר"י הנ"ל ומה שתירץ בזה הרב בעל צ"צ לא צדק בזה וכבר השיגו הגאון בעל חות יאיר בהשמטות ויפה כיון ול"נ לתרץ בט"ט דנ"מ רבתא לדינא דנ"ל ברור דמי שנדר או נשבע שלא לאכול נבילות או טריפות אפילו כ"ש דבכה"ג חל הנדר כדאיתא בי"ד סימן רל"ח ס"ד אם נתערב נבילה או טריפה בתבשיל בטל אף לפי דברי הצ"צ דסבר דהיכא דיל"מ על חד איסור הוי דשיל"מ גמור וא"כ כיון דנדרים הוי דשיל"מ שיש לו תקנה שישאל על נדרו ה"א דהוי דשיל"מ לענין נדרים אף שאל"מ לענין טריפות כמו ביצת טריפה שנולדה בי"ט אך האמת אינו כן דהנה הש"ס בנדרים פריך על הא דאמרינן דנדרים הוי דשי דא"כ תרומה נמי ליהוי דשיל"מ דהא יש לו תקנה בשאלה ומשני שאני נדרים דמצוה לאתשולי עליה דאמר ר"נ כל הנודר כאלו בונה במה וכל המקיימו כאלו הקריב עליו קרבן כו' וא"כ בכה"ג שנשבע שלא לאכול נבילות וטריפות א"כ ודאי לאו מצוה לאתשולי עלה ואדרבא שבועת מצוה היא כדכתיב נשבעתי ואקיימה כו' א"כ הוי דומיא דתרומה דהוי דשאל"מ כיון דלאו מצוה לאתשולי עלה אף דלאחר שנתערב אפשר דמצוה היא מ"מ כיון דקודם לאו מצוה היא לא הוי דשיל"מ וה"נ וזה ברור לדינא:

ולפי"ז מתורץ קושיות מהרר"י די"ל דהרשב"א מיירי במי שנשבע שלא לאכול ביצה זו או ביצת תרנגולת זו והוא ספק טריפה וא"כ לא הוי דשיל"מ דה"נ לאו מצוה לאתשולי עלה דהא בלא"ה ספק טריפה היא ואסורה באכילה מדאורייתא ולזה כתב הרשב"א דלא הוי דשיל"מ כיון שאם תחיה אחר יב"ח ויבורר שאינה טריפה א"כ יהי' מצוה לאתשולי עלה מכח השבועה ויהיה ג"כ היתר לענין נדרים וה"א דהוי דבר שיל"מ מכח הנדר דהא אם תחיה לאחר יב"ח יהי' מצוה לאתשולי עלה קמ"ל כיון שאין ההיתר ודאי שתחי' או תטעון ביצים לא הוי דבר שיל"מ וא"ש ונכון:

אמנם באמת תמה לי לפמ"ש הרשב"א דבדבר שאינו בידו ואינו בודאי שיבא המתיר לא הוי דשיל"מ א"כ אמאי פסק הרמ"א בהג"ה ס"ס ק"ב דנדרים הוי דבר שיל"מ כיון דבידו לישאל על נדרו הא בקידושין דף ס"ב אמרינן דלגיורי' הוי אין בידו משום דמי יימר דמזדקקי לי' תלתא וא"כ כיון דקי"ל בסימן רכ"ח ס"א דבהתרת נדרים בעינן תלתא האידנא דליכא מומחה. ואפילו בדיעבד לא מהני כמ"ש הש"ך שם א"כ ה"נ מי יימר דמזדקקי לי' תלתא ואם כן הוי אין בידו ואינו בודאי שיבא כיון דמי יימר דמזדקקי לי' דומיא דטבילת גר בשלמא על הש"ס לק"מ כיון דבזמן הש"ס סגי לי' ביחיד מומחה וביחיד ל"א דמי יימר דמזדקק ליה כדמוכח שם בקידושין יע"ש וכמ"ש בשו"ת שער אפרים סימן קמ"ו וכן הרמב"ם נמי סבר דאף האידנא יכולין להתיר נדרים ביחיד מומחה ורב מובהק כמ"ש הב"י בר"ס רכ"ח ע"ש אבל לדידן דקי"ל דהאידנא לא מהני יחיד מומחה אף בדיעבד והוא שיטת הרא"ש והטור א"כ הוי אין בידו ואינו בודאי שיבא המתיר ולא הוי דשיל"מ ובאמת נלענ"ד דלכך השמיט רבינו הגדול הטור האי דינא דנדרים הוי דשיל"מ ולא כתבו לא בסי' ק"ב ששם הוא מקור דיני דשיל"מ ולא בה' נדרים א"ו דהטור אזיל לטעמיה דפסק דהאידנא לא מהני יחיד מומחה אפילו בדיעבד וא"כ לא הוי כלל דשיל"מ ובאמת על רבינו הרמ"א ז"ל היא תימה גדולה ואפשר לומר דשאני טבילת גר דבעינן דוקא שלשה הכשרים לדין דהיינו שיהיה בהו חד דגמיר וסביר כדאיתא בסי' רס"ח ס"ג ולכך על כאלו אמרינן מי יימר דמזדקקי ליה אבל בהתרת נדרים דלא בעינן שיהי' בהו חד דגמיר כמ"ש הש"ך בסי' רכ"ח סק"ב בכה"ג ל"א מי יימר ודוחק ועוד י"ל דלא דמי להתם דביצת ספק טריפה אינו בידו כלל אבל התם אף שאינו בידו משום מי יימר מ"מ שכיח הוא לימצא (כמ"ש הרמב"ן בחי' ב"ב דף ע"ט ע"ב להדיא וכן משמע בתוס' כתובות דף נ"ח ע"ב ע"ש) אך הרשב"א בתה"א כתב שיהיה בידו דוקא ומדמי לי' לטבל שבידו להפריש יע"ש ובש"ס התם להדיא אמרינן דטבל הוא בידו וטבילת גר אינו בידו משום מי יימר כו' וצ"ע וגם מנ"ל לחלק בכך:

ונחזור לעניינינו הרי ביררנו דבנדרים כיון דאסור לדידיה אמרינן ביה שאני אומר אף שיש לו בתקנה לאתשולי עלה מ"מ כיון דהשתא איסור הוא תלינן ביה כמו גבי כתמים:. ובביצה שנולדה בי"ט כיון דהיתרא ממילא אתיא יש לספק בו אי אמרינן שאני אומר והדעת נותנת דאף בכה"ג נמי אמרינן שאני אומר כיון דעכשיו איסור הוא אמנם באמת לפי"ז תימה גדולה מהתוספתא דתרומות שהבאתי דאיתא שם להדיא דאם היו טבל וחולין ונפל תרומה לאחד מהן לא תלינן שנפל לתוך הטבל אף דאיסור הוא עכשיו וכ"ז שלא נתרם לעולם באיסורו עומד:

והנה י"ל דהתוספתא אתיא כרבי דסבר התם בכתם דלא תלינן בסופרת י' שלא טבלה אלמא כיון דבידה לסבול הויא כטהורה ולא תלינן בה וה"ה נמי גבי טבל אך באמת קשה קצת דהרשב"א בתה"א הביא תוספתא זו לראיה על דין שלו ולא כתב דלא קי"ל כהתוס' זו דהא הרשב"א גופיה פסק בתה"א כרשב"ג ואפשר לומר דלא אמרינן האי סברא דתלינן בדבר שיש לו היתר אח"כ כיון שעכשיו אסור תלינן ביה אלא בחד נפילה כמו גבי כתמים שנמצא כתם ולא ידעין מהי מינייהו הוא כיון דליכא ריעותא כלל בטהורה תלינן באשה שהיא עכשיו אסורה אבל בתוספתא דמיירי בשני קופות אחד של חולין ואחד של תרומה ולפניהם שני סאין אחד חולין ואחד תרומה כמבואר להדיא בהתוספתא להמעיין בה בכה"ג כיון שבודאי נפל לחולין ולא ידעינן אי תרומה אי חולין אם כן איתרע החולין ולא תלינן בדבר שיש לו היתר וכעין זה מחלק הרשב"א גופיה והביאו הש"ך בסי' קי"א סק"ו וכן מחלק הרשב"א בתרומות שם והתוס' במס' יבמות פ"ב ע"א ע"ש:

אחר כתבי זאת מצאתי עוד ראיה לדברי דבנדר שלא לאכול נבילות וטריפות לא הוי דשיל"מ דלא כהבאר יעקב בסי' רט"ו והוא משום דקיי"ל בי"ד סימן רכ"ח סט"ו דמי שנדר שלא לשחוק אין מתירין לו וא"כ ה"נ כיון דמקודם שנתערב לא הוי דשיל"מ א"כ אף אחר שנתערב לא הוי דשיל"מ דהר"ן כתב בפ"ב דפסחים והקשה על הרמב"ם דסבר דחמץ שנתערב הוי דשיל"מ משום דאותו התערובות מותר לאחר הפסח משום דע"י תערובות לא קניס ר"ש והקשה הא בעיניה אסור אחה"פ ולא הוי דשיל"מ ואף הסוברים דהוי דשיל"מ תירצו משום דאחר הפסח אינו אסור אלא מדרבנן אבל מ"מ כ"ע מודי דהיכי דבעיני' לא הוי דשיל"מ אף דלאחר שנתערב אית ליה היתר לא הוי דשיל"מ וא"כ ה"נ אף שאחר שנתערב יש לו היתר מ"מ כיון דקודם שנתערב אין לו מתירין לא הוי כדשיל"מ וע"ש במלחמות וגם משמע ומוכח להדיא מהר"ן שם דלא כהצ"צ דסבר דביצת טריפה שנולדה בי"ט הוי דשיל"מ דכל היכא דמצי לאכול בהיתר טפי עדיף דאם כן התם נמי מוטב שיאכל ע"י ביטול איסור דרבנן מאיסור דאורייתא ואפשר לומר דשאני התם דכל מילתא דתקינו רבנן כעין דאורייתא תיקון ובלא"ה לא קיי"ל בזה כהר"ן וכן משמעות כל הפוסקים וכ"כ הש"ך להדיא בסי' ק"ב סק"ח עי"ש:

תוכן העניינים

נחלת אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה