נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף
שאלה ו
ע"ד מה שעלה על דעת מחותני בעל נ"ב להתיר בשני קרומי הריאה שנקבו זה שלא כנגד זה שהוא פלוגתא דרבוותא המבואר בש"ע ר"ס ל"ו והתיר הוא מטעם ס"ס דהא טעם האוסרין הוא דמדמי ליה לוושט דנקבו שני קרומי הוושט טריפה כמבואר בש"ס א"ט משום דאכלה ופעיא ביה רווח גמדא ליה ופשטה ליה וזימנין דמיהנדזין בהדי הדדי וה"נ גבי ריאה שהיא שואבת כל מיני משקין ופשטה ליה ומשמעת קול אפשר דמתרמי אהדדי ואם כן איכא ס"ס להתיר חדא דדילמא קיי"ל בהפוסקים דבריאה כשר ניקב זה שלא כנגד זה ואת"ל דטריפה. מ"מ אינו אלא ספיקא דדילמא מהנדזין אהדדי כדאמרינן זימנין דמהנדזין ואפשר דלא מתרמי אהדדי וכשירה א"ד ובאמת אין ראיה כלל מלשון הש"ס דאמרינן. זימנין דמהנדזין אהדדי דאינו אלא ספק דכללא דטריפות הוא כל שאין כמוה חיה יב"ח היא טריפה אלמא דגזה"כ הוא דכל שהתחיל בהבהמה מכה שא"א לחיות מחמתה יב"ח טריפה הוא ואם כן ה"נ אף דהא דהקרומים מתרמי אהדדי אינו אלא לעתים מ"מ כיון שידוע שבודאי יהיו מתרמי אהדדי אין סופה לחיות מחמת מכה זו יב"ח והויא ודאי טריפה מחמת גזה"כ וכ"כ הרשב"א והר"ן דטעמא דסירכ' שלא כסידרן טריפה אף דיש סירכה בלא נקב משום דסופה להתפרק ולינקב וכנקוב דמי וטריפה מתחילתה:
וראיה ברורה לדברי מדברי הרמב"ם פ"ג מה' שחיטה דין י"ח שכתב וז"ל. כל שאמרנו בשחיטה פסולה ה"ז נבילה ואם אכל ממנה כזית לוקה משום אוכל נבילה כו' וכל ספק בשחיטה ה"ז ספק נבילה והאוכל ממנה מכין אותו מרדות א"ד וכן בכל הפרק ההיא דקדק לפרש מה שאינו אלא ספק נבילה ואח"כ בדין ך' כתב וז"ל שני עורות יש לוושט החיצון אדום והפנימי לבן ניקב אחד מהן בלבד כשירה ניקבו שניהם בכל שהוא במקום הראוי לשחיטה ה"ו נבילה ובין שנשחטו במקום הנקב ובין שנשחט במקום אחר אין השחיטה מועלת בה ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה ה"ז נבילה א"ד הרי להדיא דהרמב"ם מחשיב זה שלא כנגד זה נבילה ודאית ולא מצרפינן אותו לס"ס וה"ה בריאה נמי להני פוסקים דמדמי ריאה לוושט בזה ע"כ חלילה וחלילה להקל בספק איסור דאורייתא ובפרט שהרב רמ"א העיד שהמנהג לה טריף: