אור ברסלב
נחלת אבות שאלה ד

נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף

שאלה ד

שאלה ג

ע"ד מ"ש התוס' בריש חולין על הא דמוקי רבא מתני' דהכל שוחטין ואפילו כותי במה דברים אמורים כשישראל יוצא ונכנס אבל בא ומצאו ששחט חותך כזית בשר ונותן לו אכלו מותר לאכול משחיטתו לא אכלו אסור לאכול משחיטתו וכתבו התוספות וז"ל וא"ת כיון דרבא מדמה שחיטה ליין נסך בא ומצאו לישתרי בלא חותך כזית בשר ונותן לו כמו ביי"נ דשרי במתני' בפרק ר"י בנכרי שנמצא בצד הבור כשאין לו מלוה עליו וי"ל כדפרישית לעיל כיון שיכול לברר ע"י כזית בשר יש לנו לברר עכ"ל והנה מה דפשיטא להו דבכותי בא ומצאו ששחט כשר בדיעבד במקום דא"א לברר ונ"מ אף לדידן בצדיקי ובייתוסי דדינם ככותי קודם גזירה דמהני בהו יוצא ונכנס כמ"ש הרמב"ם ומבואר בש"ע ס"ב ס"ט ובש"ך שם ולשיטת התוס' ה"ה דמהני בהו בדיעבד בבא ומצאו ששחט והוא תמוה מאוד דמאי ראיה מנכרי שנמצא עומד בצד הבור דשם מיירי בנתפס כגנב על הכניסה או שהבית פתוח לר"ה דמירתת וכמ"ש הש"ך בסי' קכ"ח פ"ב סק"ז אבל הכא שהכותי שוחט בהמת ישראל על פי צויו לא מירתת כלל אם אין הישראל יוצא ונכנס ואסור אף דיעבד וכ"כ הרב בעל ת"ח וכן מוכח מדברי הרשב"א בחידושיו והרא"ש שהקשו לרבא אמאי אסור כותי לשחוט אף בלא יוצא ונכנס ע"ס שיחתוך כזית בשר ויתן לו ותירצו כיון דאסור לאכול משחיטתו עד שיתן לו כזית בשר חיישינן דילמא משתלי ולא עביד וקאכיל איסורא:

והנה הרשב"א והרא"ש הסכימו לשיטת הגאונים דאף דאמרי רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן אי איתא קמן צריך למיבדקיה ומכל מקום מותר למסור לו לכתחילה לשחוט אף שאין ידוע אם מומחה הוא ע"ס שיבדקנו אחר שחיטה ולא חיישינן שישכח מלבודקו משום דאף אי אשתלי לא אכיל איסורא וא"כ אי אמרת דשחיטת כותי מותרת בדיעבד אף בבא ומצאו ששחט ולא צריך כזית בשר אלא לברורי אם כן אף לכתחילה נמי יהא מותר אף בלא יוצא ונכנס ע"ש שיחתוך כזית בשר אחר שחיטה כיון דבדיעבד מותר אף בלא זה אלא ודאי דהרשב"א והרא"ש סבירא להו דבבא ומצאו ששחט אסור אף בדיעבד דלא כשיטת התוספו' אמנם התוספות דשבירא להו דחותך כזית בשר אינו אלא לברר והתוספות בעצמם ד"ה בודק סכין כתבו דלכך בעינן בכותי לכתחילה יוצא ונכנס ולא שחיט לכתחילה ע"ס שיחתוך לו אחר כך כזית בשר משום דחיישינן דילמא מישתלי לאכול ע"כ צריך לומר דלא סבירא להו בסברת הגאונים דאף בדבר שהבדיקה אחר כך אינו אלא לכתחילה לשחוט ע"ס שיבדקו לאחר שחיטה מכל מקום חיישינן דילמא משתלי ובזה נסתלק השגת הב"י על רבינו ירוחם (בסי' א') שכתב בשם ר"י בעל התוספות דאמרינן רמא"ש מומחים הם ושוחט אף לכתחלה ואינו צריך בדיקה אחר כך והקשה הבית יוסף הא לא נזכר בדברי התוספות שאינו צריך בדיקה אחר כך דדילמא כוונתו דשוחט לכתחלה ע"ס שיבדוק אחר כך ולפי מה שכתבתי ניחא דעל כרחך מוכח דאינו צריך בדיקה אחר כך דאם היה צריך בדיקה היה אסור לו לכתחילה לשחוט ע"ס שיבדקנו אחר כך אף שבדיעבד מותר בלא בדיקה כדמשמע מדברי התוס' גבי חותך כזית בשר ונותן לו וזה ברור:

ומעתה לפי זה ע"כ צ"ל דהגאונים אזלו בשיטת הרשב"א והרא"ש דלא כהתוספות דבבא ומצאו ששחט אף בדיעבד אסור אם לא חתך לו כזית בשר דאם לא כן אף לכתחילה היה מותר כותי לשחוט ע"ס שיחתוך לו כזית בשר:

אמנם בחידושי אמרתי דאדרבה לפי שיטת התוספות דחותך כזית בשר אינו אלא לברורי אבל בדיעבד כשר בלאו הכי מעיקרא קושית התוספות שהקשו דאמאי אינו מותר לכתחילה לשחוט על סמך שיחתוך לו כזית בשר אחר כך לא קשה מידי דהרשב"א והטור פסקו דלדידן לא מהני חותך כזית בשר דקיימא לן כתנא קמא דרשב"ג דאחזיק ולא כתיבה לא סמכינן עלייהו והנה הש"ך בסימן ב' סקכ"ב חולק עליהם כיון דאביי ורבא דבתראי נינהו סבירא ליה דחותך כזית בשר מהני וגם הש"ס קאמר רב אשי לא אמר כתרווייהו קסבר כותים גרי אריות הן ולא קאמר דסבירא ליה כתנא דרשב"ג אלמא הילכתא כרשב"ג והנה לפי שיטת התוספות דאביי ורבא לא מצרכי חותך כזית בשר אלא לברר קושיות הש"ך לא קשה מידי דהנה יש להבין לשיטת התוספות:

דחותך כזית בשר אינו אלא לברר אבל בדיעבד כשר בלאו הכי מאי בירור שייך הכא דבשלמא בכל דוכתי אף דאיכא חזקה להיתר שייך לומר כל היכא דאיכא לברורי מבררינן דדילמא יתברר האיסור לפנינו אבל הכא ממה נפשך אם יאכלנו הכותי הרי גם עכשיו היתר היא ואם לא יאכלנו גם כן יהיו מותר בדיעבד לאביי ביוצא ונכנס ולרבא בבא ומצאו ששחט וצ"ל דסבירא ליה להתוס' אף דבדיעבד מותר מכל מקום אם נותן לו כזית בשר והכותי אינו רוצה לאכול גרע טפי דיש ראיה שקלקל שחיטתו ואסור אף בדיעבד כדמשמע לישנא דהש"ס לא אכלו אסור לאכול משחיטתו משמע אף דיעבד:

ולפי זה ראיות הש"ך אינו כלום דיש לומר דגם אביי ורבא סברי דכל דלא כתיבה אף דאיתחזק לא סמכינן עלייהו לקולא והא דמהני חותך כזית בשר הוא משום דבלאו הכי מותר אף בבא ומצאו ששחט לרבא ולא מצריכנן כזית בשר אלא לברורי דדילמא לא יאכל ואיכא איסורא אבל כשאוכל מותר ממילא דאמרינן דודאי שחוט שפיר משום דמירתת ולפי זה מתורץ קושיות התוספות שהקשו דיהיו מותר ליתן לו לכתחילה לשחוט ע"ס שיחתוך לו כזית בשר דיש לומר כיון דלכתחילה לא מהני יוצא ונכנס לאביי ובא ומצאו ששחט לרבא ולא סמכינן על הא דמירתת לכתחילה ה"ה:

דלא סמכינן לכתחילה לקולא על הא דחותך כזית בשר משום דאחזוק ולא כתיבה לא סמכינן עלייהו וחותך כזית בשר לא מהני אלא בדיעבד כדי לברר דילמא יתברר האיסר וזה נכון מאוד ולפי זה אין הכרע שהגאונים לא סבירא להו כתוספות ב בא ומצאו ששחט דכשר בדיעבד. דלשיטת התוספות דבא ומצאו דכשר בדיעבד בלאו הכי לא קשה דניתן לו לשחוט ע"ס שיחתוך לו כזית בשר לאחר שחיטה וכמו שכתבתי והא דלא תירצו התוס' כן יש לומר כיון דהתוספות סבירה להו דאף היכא דמותר בדיעבד חיישינן דילמא משתלי לכך תירצו בפשיטות כדי ליישב גם כן הא דישראל מומר אינו שוחט ע"ס שיבדוק הסכין לאחר שחיטה ובחדא מחתא מחתינהו אבל לשיטת הגאונים אין ראיה דחולקים על התוספות דיש לומר כמו שכתבתי והוא נכון אך מכל מקום מדברי הרשב"א והרא"ש מוכח דלא כדברי התוספות וכמו שכתבתי ולענין דינא אין בידינו להכריע בין גדולי הראשונים:

תוכן העניינים

נחלת אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה