אור ברסלב
נחלי מים לקוטים › קצת לקוטים במגלת אסתר

נחלי מים· רבי יעקב מאיר פדואה

לקוטים · קצת לקוטים במגלת אסתר

לקוטים

במדרש אלי אלי למה עזבתני, אלי בים, אלי בסיני. נראה לפרש דהנה ידוע שמזמור זה אמרה אסתר ברוה"ק על כנסת ישראל. והנה במגילה (דף ט"ו ע"א) אמרו חז"ל לדעת מה זה ועל מה זה, אמר ר"י שלחה לו שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה דכתיב בהם מזה ומזה הם כתובים. והנה במדרש מגילת אסתר איתא בזה הלשון, לדעת מה זה ועל מה זה, אמרה לו, לך אמור להם מימיהם של ישראל לא באו לצרה כזאת שמא כפרו ישראל בזה אלי ואנוהו, ושמא כפרו בלוחות דכתיב בהן מזה ומזה הם כתובים עכ"ל. ונראה לפרש בטוב טעם הא דנקט המדרש שני ענינים אלו. דהנה רש"י בפירוש החומש ע"פ אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים כתב וז"ל, דבר אחר לפי שנגלה בים כגבור מלחמה ונגלה כאן כזקן מלא רחמים וכו' הואיל ואני משתנה במראות אל תאמרו שתי רשויות הם אנכי אשר הוצאתיך ממצרים ועל הים, וזה כוונת המדרש שמא כפרו בזה אלי ואנוהו ושמא כפרו בלוחות וכו'. ור"ל מחמת הני תרתי יכול ח"ו לבא לידי טעות שהראה עצמו על הים כגבור מלחמה ובמתן תורה כזקן מלא רחמים. והכוונה הפשוטה נראה, כתיב כי ה' הוא אלהים, והכופרים אומרים ח"ו שיש פועל טוב ופועל רע, אמנם אנחנו מאמינים בני מאמינים כי השי"ת הוא יחיד ומיוחד, והשינוי אשר נעשה למטה הוא מפאת המקבלים, כאשר האריכו בזה חכמי האמת וחכמי המחקר, וזה ה' שהוא מדת הרחמים הוא אלהים במדת הדין, והשינוי נעשה למטה מפאת המקבלים, וזה הכוונה שהראה עצמו על הים כגבור מלחמה, ר"ל שפעל דינים במצרים, ובמ"ת הראה עצמו כזקן מלא רחמים, ר"ל שהראה לעמו ישראל רוב חסד ורחמים, ומשום זה יכול ח"ו לבוא לידי טעות, ובשביל זה נתיראת היתה אסתר שלא יבוא ח"ו לידי כפירה, ונודע כי זה דרך הצדיקים, שכשרואים איזה חטא בדורם הם מתאמצים את עצמם ורואים לתקן אותו החטא עצמו, וזה כוונת המדרש הנ"ל אלי בים, אלי בסיני, כי המזמור הזה אמרה אסתר ברוה"ק בשביל כנ"י הקדושה. אמרה אלי בים ואלי בסיני, כי הוא אחד יחיד ומיוחד הוא אלי בים הוא אלי בסיני. וזה נכון:

בילקוט אסתר רמז תתרנ"ד, וכל עבדי המלך וגו' למה היו משתחוים לו, יש אומרים ע"ז ניתן בכליו, וכך היה מהלך ומהרהר בלבו אם ישתחוה לי נמצא עובד ע"ז לכך נאמר ומרדכי לא יכרע, ד"א אמר מרדכי אני איני יכול להחניף לרשע הזה שאני טוען סגנון של מלך שנאמר לבנימן אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו ואי אפשר להשתחוות לו דלא דחיל מיניה שכינה השרויה על כתפי שנאמר ובין כתפיו שכן, לכך נאמר לא יכרע. והמדרש הזה צריך ביאור למאי דייקי שכינה השרויה על כתפי. ויראה לפרש בטוב טעם בס"ד דהנה במדרש מגלת אסתר איתא בזה הלשון, רבי לוי אמר א"ל מרדכי משה רבינו הזהיר לנו בתורה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, ורשע זה עושה עצמו ע"ז, ישעיה הזהירנו חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, ולא עוד שאני איסגרטין של הקב"ה שכל השבטים נולדו בח"ל וזקני נולד בארץ ישראל, אמרון ליה ונימר ליה מיד ויגידו להמן וגו', אמר לון המן זקינו הלא השתחוה לזקני הדא הוא דכתיב ותגשן השפחות וגו' אחר נגש יוסף ורחל וישתחוו, היתיב ועדיין לא נולד בנימין אמרין ליה כו', הדא הוא דכתיב ויגידו להמן עכ"ל המדרש. ולכאורה יש לומר טעם אחר מה שהשתחוה זקינו לזקינו, והוא דבזוה"ק מקשה באמת למה השתחוה יעקב אבינו לעשו הלא כתיב לא תשתחוה לאל אחר ועשו הרשע שורש ע"ז, ותירץ הזוה"ק דכתיב והוא עבר לפניהם, דהיינו שהשכינה היתה הולכת לפניו והוא היה משתחוה להשכינה. וראיתי שהביאו בשם מגלה עמוקות, שיש בחינת בין הצדיקים, דהיינו שיש צדיקים שמעלתם גדלה עד מאוד דהיינו שהשכינה הולכת לפניהם, וכמו שמצינו גבי יעקב שנאמר והוא עבר לפניהם דהיינו שהשכינה היתה הולכת לפניהם, ויש צדיקים אשר אינם זוכים למעלה גדולה כ"כ להיות השכינה הולכת לפניהם, רק השכינה הולכת אחריהם, וכמו שמצינו גבי בנימין שנאמר ובין כתפיו שכן, דהיינו שזכה שהשכינה היתה שרויה על כתפיו מאחוריו, ולע"ל אנחנו נזכה שהשכינה תהיה הולכת לפנינו ולאחרינו, שנאמר לא בחפזון תצאו וגו' כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל, דהיינו שהשכינה תהיה מהלכת לפנינו ולאחרינו. ונמצא שהקדמה זו שאמרנו בטלה טענת המן מדוע השתחוה יעקב לעשו, דבשלמא יעקב היה במדרגה גדולה אשר השכינה היתה הולכת לפניו לכן היה יכול להשתחוות ולבו לשכינה, משא"כ בנימין שלא היה במדרגה כ"כ רק דהשכינה היתה לאחוריו שנאמר ובין כתפיו שכן לא היה יכול להשתחוות להמן, כי פניו לא היה כלפי השכינה. וזהו כוונת המדרש בילקוט הנ"ל, ואי אפשר להשתחוות לו דלא דחיל מיניה שכינה השרויה על כתפי שנאמר ובין כתפיו שכן, ומרמז בזה מה שהשתחוה יעקב אבינו לעשו דהוא היה יכול להשתחוות כתירוץ הזוה"ק והוא עבר לפניהם משא"כ בנימין דהשכינה שרויה מאחוריו לא היה יכול להשתחוות. וזה נכון בס"ד:

בס' טורי אבן במס' מגילה (דף י"ז ע"א) תמה על פירוש רש"י שפירש למה נמנו שנותיו של ישמעאל, פירש רש"י מה לנו לשנות הרשעים, וכתב הטורי אבן ותימה לי הא אמרינן בסוף פ"ק דב"ב דישמעאל עשה תשובה, ואיך הרשיע רש"י את הצדיק שעשה תשובה ובמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. וע"ש שחולק על פירוש רש"י דהקושיא גם על שנות הצדיקים. אמנם דברי רש"י מאירים במדרש רבה פ' חיי שרה וז"ל המדרש, ואלה שנות חיי ישמעאל, מה ראה הכתוב לייחס שנותיו של רשע כאן, הרי מפורש כפירוש רש"י. ועיין ביפ"ת דמדרש זה לא ס"ל דישמעאל עשה תשובה, ועכ"פ אין על רש"י שום תלונה דדבריו מפורש במדרש הנ"ל, ועיין מהרש"א בח"א שכתב ליישב בע"א ולא הביא ג"כ דברי המדרש הנ"ל:

מגילה (ט"ו ע"א)

ויעבור מרדכי אמר רב שהעביר יום ראשון של פסח בתענית, ופירש רש"י שהרי בי"ג נכתבו האגרות וניתן הדת בשושן, וי"ד וט"ו וט"ז התענו, בששה עשר נתלה המן בערב עכ"ל. ולקמן דף ט"ז פירש רש"י על הא דאז"ל ואשכחיה דיתבי רבנן קמיה וקמחוי להו הלכות קמיצה פירש רש"י בענינו של יום וששה עשר בניסן היה יום תנופת העומר, ועל מ"ש הש"ס וישב מרדכי אל שער המלך אמר ר"ש לשקו ותעניתו, פירש רש"י יום שלישי לתענית היה שהתחילו להתענות בי"ד (בניסן, ומ"ש המקרא ליום אתמול שלישי ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות יום שלישי לשלוח הרצים היה עכ"ל. נמצא לפירוש רש"י התחילו להתענות בי"ד ט"ו וט"ז והמן נתלה ביום שלישי לתענית דהיינו ביום ט"ז, ומה שנכתב הגה"ה ברש"י הנ"ל נתלה המן בערב ר"ל בערב אחר יום ששה עשר עכ"ל, לא הבנתי לגמרי דהלא לפירוש רש"י החשבון מכוון שנתלה ביום ט"ז. מיהו במדרש אסתר איתא ע"פ ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי, אמרה לו לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים, אלו הן י"ג וי"ד וט"ו בניסן וכו', הרי דלא כפירוש רש"י, ולשיטה זו א"ש ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר וכו' שהיה ביום השלישי לתענית והמן נתלה ביום מחר דהיינו ביום י"ז. מיהו קשה טובא דהא במדרש שם מביא הך דרשא שדרשו חז"ל במגילה וישב מרדכי אל שער המלך ששב לשקו ותעניתו, והלא היה ביום שנתלה המן וכבר כלו שלשת ימי התענית. ואפשר לדחוק קצת דאחר שלשת ימי התענית התענה מרדכי בעצמו לבקש רחמים כ"ז שלא בטלה הגזירה. אך זה הוא כחומה לנו לפי דברי המדרש, שהתענו ביום י"ג י"ד וט"ו, הלא ביום י"ג היה שלוח הרצים ואחר זה צעקו מרדכי ואסתר וגזרו תענית כמפורש במגילה, והיאך אפשר דיום י"ג היה מהתענית, וכדכתב רש"י ז"ל. אמנם לקיים דברי המדרש נראה ע"פ מה שמצאתי בילקוט שמעוני רמז תתרנ"ו והיאך היה צמים שלשה ימים לילה ויום ולא היו מתים אלא שהיו מפסיקין מבעוד יום. נמצא שלא היו מתענים ממש שלשה ימים לילה ויום, רק היו מפסיקין מבעוד יום ונחשב זה לתענית שלם לילה ויום, ולפ"ז א"ש אף דשלוח הרצים היה ביום י"ג מ"מ יכול להיות דגזרו תענית אחר שלוח הרצים בעוד שלא פנה היום ונחשב זה לתענית שלם כדברי הילקוט הנ"ל, מיהו בילקוט ברמז הנ"ל איתא כמו שפירש רש"י הנ"ל שהתענו י"ד ט"ו וט"ז. וצ"ע בכל זה:

שם כ"ג

הני שלשה חמשה ושבעה כנגד מי וכו'. וחד אמר כנגד שלשה שומרי הסף חמשה מרואי פני המלך, שבעה רואי פני המלך. ופירש רש"י שבעה הם כדכתיב שבעת שרי פרס ומדי ומהם יש חמשה חשובים כדכתיב בסוף מלכים ג' שומרי הסף וכנגדם תיקנו מעין דבר המלכות. והתוס' כתבו דרש"י פירש כנגד אחשורוש, וקשיא שתיקנו כנגד עניניו של אותו רשע. ולענ"ד י"ל לפום מה דאיתא בשבת פ"ח אמר ר' אחא בר יעקב מכאן מודעה רבה לאורייתא, אמר רבא אעפ"כ הדר קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קיימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר, א"כ י"ל דחכמים תקנו הענין נגד אותו רשע אחשורוש לרמז ולזכור הזכות שיש לנו בקבלת התורה בימי אחשורוש מרצוננו הטוב:

שם דף י'

תוס' ד"ה ומאי טעמא הדר ביה וכו' לכך נראה להר"ר חיים דכ"ע מודו דמשבאו לירושלים נאסרו הבמות ושוב לא היה להן היתר, והני תנאי בהאי פליגי, דמאן דאמר לא קדשה סבר דאף במקומו של מזבח אין יכולים להקריב עכשיו, ומאן דאמר קדשה סבר דבמקום מזבח מותר להקריב אבל לא בבמה עכ"ל. ובזה מתורץ גם קושיא ראשונה וכי לא היה יודע המשנה דבאמת היה יודע המשנה רק היה סובר דתליא במחלוקת אי קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל, והיינו דהמשנה סברה קידשה לע"ל, והוא סובר לא קידשה לע"ל ויש לה היתר אחריו, כי היה סובר כפשוטו, דמאן דאמר לא קידשה לע"ל יכולים להקריב בבמה, ולבסוף הדר ביה מקושיא דרב מרי וסובר דלכ"ע נאסר להקריב בבמה, רק למ"ד קדשה לע"ל יכול להקריב במקום מזבח ומ"ד לא קדשה לע"ל אינן יכולים להקריב במקום מזבח וכ"ש בבמה, ולבסוף מסיק הש"ס דבאמת תליא בהך פלוגתא וכמו דאמר ר"י מעיקרא. כן נראה לי פשוט כוונת התוס' ודברי מהרש"א אינם מובנים לי בזה ע"ש:

סוכה (כ"ז ע"ב)

בפירוש רש"י ד"ה שלא העמיד שופט וכו' ויאיר וכו'. עיין במהרש"א בחד"א וז"ל מה שמסתפק ביאיר לא מצינו בו שהיה שופט ובן מנשה היה עכ"ל. נפלאות הוא על אור הבהיר בכל העולם שלא ראה פסוק מפורש בשופטים סי' י' פסוק ג' מפורש שם דיאיר הגלעדי היה שופט וע"ש ולזה כיון רש"י. והעירני לזה בני חביבי המופלג מו"ה אהרן משה נ"י:

שם דף כ"ח ע"ב

אלא כל שנעור ואינו קורא אמא אמא. עיין רב אלפס ורא"ש כתבו ר"ל אומר כל שניעור משנתו ואינו קורא אמא אמא, ולכאורה אינו מובן דתפסו ס"ד דש"ס. אך זה ראיתי בעירובין (דף פ"ב ע"א) איתא שם ממש להיפך דס"ד דש"ס כל שניעור ואינו קורא אמא אמא, ומסקנא דש"ס כל שניעור משנתו, ע"ש ממש להיפך מסוגיא דסוכה, ולזה נראה דהרי"ף והרא"ש גרסי הכא כמו בעירובין וא"ש דבריהם. ונפלאת היא בעיני שלא ראיתי כעת מי שהרגיש בסתירה עצומה שהרגשתי:

תוכן העניינים

נחלי מים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה