אור ברסלב
נחלי מים הוספות לדרוש א

נחלי מים· רבי יעקב מאיר פדואה

הוספות לדרוש א

דרוש ב

בדרוש א' כתבתי דרכים וחדשות אני מגיד כי תוה"ק כפטיש וכו'

שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך, קחו עמכם דברים ושובו אל ה', אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו יש לדייק מלת עד, הו"ל למימר אל ה', אשר על זה דרשו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר עד ה'. עוד יש לדקדק מתחלה מדבר בלשון יחיד, ה' אלהיך, כי כשלת בעונך. ואח"כ אומר בלשון רבים קחו עמכם דברים ושובו אל ה' וכו'. ותו מתחלה אמר עד ה', ובסוף ושובו אל ה'. לבאר כל זה נראה דהנביא מרמז לנו מה שדרשו חז"ל מנין לגזר דין של צבור שאינו נחתם, אינו נחתם, והכתיב נכתם עונך לפני, אלא אע"פ שנחתם נקרע, שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו, והכתיב דרשו ה' בהמצאו, התם ביחיד הכא בצבור, ביחיד אימת אמר רבה בר אבהו אלו י' ימים שבין ר"ה ליוה"כ. וזה מרמז לנו הנביא דמתחלה מזהיר ליחיד וקאי על עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ לכן אמר עד ה' אלהיך, ויובן ע"פ דזוה"ק ויקרא דף ס"ז ע"א. וז"ל תאנא מכל חטאתיכם לפני ה', כיון דכתיב מכל חטאתיכם אמאי לפני ה', אלא אר"י לפני ה' ממש, דתניא מרישא דירחא ספרין פתיחין ודייני דיינין בכל יומא ויומא בתי דינין אתמסרן לאתפתחא בדינא עד ההוא יומא דאיקרי תשעה לירחא. בההוא יומא סלקין דינין כולהו למארי דדינא ומתקני כורסייא עלאה דרחמי למלכא קדישא בההוא יומא בעאן ישראל לתתא למחדי בחדוותא לקדמות מאריהון דזמין למיתב עלייהו בכורסייא קדישא דרחמי בכורסייא דותרנותא, וכל אינון ספרין דפתיחין קמיה וכתיבין קמיה כו' הה"ד מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו לפני ה' ממש וכו'. עיניך תחזינה מבואר דעד תשעה לירחא פמליא ש"מ דנין ובט' לירחא סלקין כולהו דינין לקמי קוב"ה לישב על כסא דרחמי ובכסא דותרנותא, ובס' זרע ברך ראיתי טעם נכון בזה. כי ביומא דר"ה עד יוה"כ הקב"ה דן ג"כ לעו"ג, וכמו שדרשו חז"ל כי חק לישראל הוא, א"ל אלא לישראל לעכו"ם מניין ת"ל משפט לאלהי יעקב, ע"כ הוא דן בפמליא של מעלה שלא לותר כלום משא"כ ביוה"כ כשהוא דן לישראל לבד כדכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וכו', ומדייק כי הכפרה והטהרה ביוה"כ הוא רק לישראל, לזאת השי"ת בעצמו הוא הדן, ולא נמסר לפמליא של מעלה, וכמאמר הזוה"ק לפני ה' ממש. ע"פ דברים אלו נראה דלזה כיון התנא בסוף יומא, אמר רע"ק אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים, דהתנא רע"ק בא לדרוש ג"כ הפסוק כי ביום הזה וכו', וראב"ע דרש מתחלה מקרא זה על עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר, דדייק לפני ה' היינו החטא שאינו נוגע אלא להקב"ה, ור"ע דרש קרא לפאר מעלת ישראל על זולתם, שהם נשפטים מהקב"ה בכבודו ובעצמו ולא נמסר דינם לפמליא של מעלה, רק הקב"ה לבדו יושב על כסא רחמים ומטהר אותם, וכדברי הזוה"ק לפני ה' ממש, על כן נקט רע"ק בלשונו אשריכם ישראל, ישראל דייקא, ואמר עוד לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם, לענ"ד לרמז מה שמבואר בזוה"ק ובספרי ח"ן כי ביום כפור נתגלה אימא עילאה לכפר על ישראל. וזה נקרא בחינת מי וכנודע למבין, וזהו דקאמר לפני מי, ומי מטהר אתכם, מ"י דייקא:

עתה ידרש הפסוק שהתחלנו כמין חומר, דהנביא מדבר מתחלה עם היחיד שזמן תשובתו בי' ימים שבין ר"ה ליוה"כ, כמו שדרשו חז"ל מהך קרא דרשו ה' בהמצאו דהוי הגבלת זמן, ע"כ אמר עד ה' אלהיך, דהלשון עד מורה על הגבלת זמן, ומדייק לשון ה' אלהיך, הכוונה שביוה"כ הקב"ה בעצמו יושב לשפוט את ישראל בלתי פמליא של מעלה, וכדברי הזוה"ק לפני ה', ואלהיך הוא לשון דין, כמו אלהים בכל מקום נקרא דיין, והכוונה שה' אלהיך הוא שופטך ברוב חסדיו כנ"ל, ואח"ז מדבר הנביא עם הרבים, שהם אינם נכנסים בגדר זמן מוגבל, כמו שדרשו חז"ל מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו כנ"ל, אמר בלשון רבים, קחו עמכם דברים, דהיינו הרבים ושובו אל ה', ולא אמר עד ה' כי הרבים בכל זמן שקוראים אל ה' הוא יענה אותם, ונכון הוא:

או יאמר בדקדוק הנ"ל ע"פ מה שמפרש בזוה"ק (בראשית קנ"א) מה שאמר יעקב אבינו ע"ה וידר יעקב נדר לומר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני וכו', והיה ה' לי לאלהים, דלכאורה אינו מובן, היתכן יעקב בחיר שבאבות ידבר כדברים האלה, דמשמע בלא זה ח"ו לא, ופירש בזוה"ק וז"ל, והיה ה' לי לאלהים אפילו רחמי כד איתוב בשלם אשוי לקבלי לדינא בגין דאפלח קמיה תדיר. דברי זוהר אלו מתנוצצים למה שאמרו חז"ל ברכות פרק שני (דף י"ז ע"ב) על קרא שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה, רב ושמואל ואמרי לה ר"י ור"א, חד אמר כל העולם ניזונין בצדקה והם ניזונין בזרוע. ופירש רש"י בזכות שבידם ובצדיקים משתעי קרא וקרי להו רחוקים מצדקתו של הקב"ה. וזה כוונת יעקב אבינו ע"ה והיה ה' לי לאלהים כדברי זוהר הנ"ל, אפילו רחמי אשוי לקבלי לדינא, וזו היא מדרגה הגדולה שבצדיקים. וזה כוונת הנביא ג"כ שובה ישראל, שהם במדרגה הגדולה (כידוע דכנוי ישראל בצדיקים מדבר) בבחינה כזו עד שה' יהיה אלהיך, פי' שהוי"ה מדת רחמים יכול לקבלי לדינא כדברי הזוהר וגמרא הנ"ל, וזה נראה הענין שאמרו חז"ל שהצדיקים מהפכין מדה"ד למדת הרחמים, היינו שגם מדה"ד מסכים להיטיב עמהם, לא כן הרשעים מהפכים מדת הרחמים למדת הדין להרע להם. ובזה פירשנו דברי דוד המע"ה פני ה' בעושי רע וגו' צעקו וה' שמע, והיינו שדוד המלך ע"ה מגנה הרשעים המהפכים השיטה שגם מדה"ר יעיר קנאה עליהם להכרית זכרם. אמנם כאשר מתחרטים בתשובה וצועקים בתפלה לפניו ית"ש אז גם מדה"ד מרחם עליהם, וזהו וה' שמע, כידוע וה' בכל מקום הוא וב"ד. ושוב בא הנביא להוכיח לרבים שלא הגיעו למעלה הגבוהה להפוך מדה"ד לרחמים, כי מעלה, כזו נמצא רק ביחידי סגולה כמו יעקב אבינו ע"ה ושאר צדיקים כיוצא בו, אך הרבים שאינם בבחינה זו מדבר עמהם קחו עמכם דברים ושובו אל ה' דהיינו לבקש רחמים מאת ה' בעל הרחמים שירחם עליהם, וזה דקאמר הנביא להם אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב, דמדבר בבחינת הבינונים שעדיין לא כלה הרע שבהם לגמרי, שנבקש מאת השי"ת שישא העון ויקח הטוב שבנו ואל יפן להרע שבתוכנו:

ונמלצה מליצת הנביא דקאמר ונשלמה פרים שפתינו, ומובן עם מה שאמרו חז"ל סוף מנחות. תניא אמר ר' שמעון בן עזאי בוא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות שלא נאמר בהם לא אל ולא אלהים אלא הוי"ה שלא ליתן פ"פ לחלוק (ובדרוש א' הארכתי עיין שם). היוצא מזה דקרבנות המה מיוחדים למדה"ר דוקא, והנה כאן מדבר הנביא עם הבינונים ובטחונם רק על מדת הרחמים דוקא שירחם עליהם, ע"ז אמר ונשלמה פרים שפתינו והבן זה:

בשבת פרק שואל תנן התם ר"א אומר שוב יום אחד לפני מיתתך, שאלו תלמידיו את ר"א וכי אדם יודע איזה יום ימות, א"ל וכ"ש ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה ואף שלמה אמר בחכמתו בכל עת וכו'. לכאורה אינו מובן מה שהשיב להם וכ"ש ישוב היום, דמשמע דמחמת שאינו יודע צריך יותר תשובה, הלא אם היה יודע שמחר ימות בודאי צריך לעשות תשובה, רק אף אם אינו יודע צריך לעשות תשובה מספק שמא ימות למחר. והכי הו"ל למימר הגם שאינו יודע יום המיתה מ"מ צריך לעשות תשובה שמא ימות למחר. והנלע"ד ביאור הדבר שתלמידיו חשבו כוונה אחרת בדברו, וע"ז שאלוהו, ור"א השיב להם כי כוונה אחרת אתו, וע"ז יפול לשון כ"ש. דהנה אם כי באמת תשובה מועיל תמיד, בחינות ומעלות זו על זו יש בה. כאשר סידרם בעל מנ"ה ז"ל הובא בשל"ה הק' על שבע מדרגות, מעלה ראשונה הטובה והמעולה שבכולם כשעושה התשובה תיכף למשובה ולא נתעכב בחטא והיא המקובלת שבכולם. ועל תשובה כזו א"ר אבהו (ברכות ל"ד: סנהד' צ"ט) במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדין השניה, אף שהוטבע בחטא ימים רבים אבל שב בעודו בבחרותו ויש בידו כח לעשות אותה עבירה ואעפ"כ מתגבר על יצרו, וע"ז דרשו חז"ל אשרי איש וכו' אלא איש שמתגבר על יצרו כשהוא איש. השלישית, אשר עשה תשובה בבחרותו, רק אין לו כח לעשות אותה העבירה בעצמה כגון מפני הבושה או שאר דברים המעכבים, וזהו גם כן מעלה. הרביעית העושה תשובה מפחד שמא יבאו עליו יסורין או צרות. החמישית העושה תשובה כשבאו עליו יסורין וצרות אעפ"כ הקב"ה מקבלו כי הוא פותח יד בתשובה. הששית העושה תשובה בזקנותו וכבר תש כחו מלעשות עבירה אעפ"כ הקב"ה מקבל שבים. השביעית העושה תשובה ממש ביום המיתה ואעפ"כ הקב"ה מקבלו, וע"ז נאמר תשב אנוש עד דכא ודרשו חז"ל עד דכדוכה של נפש. וע"ז נאמר שוב יום אחד לפני מיתתך. ובזה נראה דתלמידי ר"א הבינו מה שאמר שוב יום אחד, היינו על זמן תשובה כי הוא הזמן האחרון אשר אח"כ אינו מועיל עוד שום תשובה, ושאלוהו, וע"ז השיב ר"א לא מחשבותיכם מחשבותי, וכוונתי על מעלות התשובה ולא על זמן, והמעלה הגבוהה והמעולה היא שישוב בעודו בבחרותו כי אינו יודע מה ילד יום. וזה שאמרתי שוב יום אחד וכו' כוונתי שבכל יום ישוב מיד שמא ימות למחר. וע"ז שפיר נופל לשון וכ"ש, כי כאשר שב מספק שמא ימות למחר בודאי גדלה אצלה מעלת התשובה, לכן מסיים שפיר ונמצא כל ימיו בתשובה. וזה דרך נכון בפשט בס"ד:

בדרך זה נלך לבאר מאמר אחד בפרק ב' דשבת אמר ר"י אמר רב מאי דכתיב הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא, אמר דוד לפני הקב"ה הודיעני ה' קצי א"ל גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של ב"ו, מדת ימי מה היא, גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם. עיין במהרש"א שנדחק לחלק ולהבין הפירוש בין קצו ומדת ימים. עוד יל"ד שינוי לשון שהשיב ה' פעם בשר ודם ופעם אדם, גם נבין עיקר כוונת אדוננו דהמע"ה במה שרצה לדעת יום פרידתו. ולדברינו הנ"ל יובן באר היטב, דהנה ידוע שדוד המע"ה היה ראש לכל בעלי התשובה, כאשר אמרו חז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה ליחיד, והנה דוד המלך ע"ה כאשר נלכד בחטא חיפש דרכי התשובה לעשות באופן היותר חשוב והמועיל באהבה גמורה להשי"ת ולא מחמת יראת העונש, כידוע שבתשובה מאהבה נעשה לו זדונות כזכיות ומיראה נעשה לו כשגגות. וצדיק זה כאשר הכיר בחטאו כאשר אמר על עצמו בספר תהלים כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד, וכהנה רבות פעמים נאנח בשברון רוח, והוא חפץ מאוד לתקן חטאו בתשובה מאהבת הבורא ית"ש, על כן חילה פני אלהיו להודיעו יום קצו מתי יום פרידתו והוא אעפ"כ ימהר לעשות תשובתו, הגם שיש לו עדיין פנאי, וזה הוא בגדר תשובה מאהבה גמורה, כי העושה תשובה כמאמר ר"א הנ"ל ישוב היום שמא ימות למחר הוא קצת תשובה מיראה, אמנם אדוננו דוד המלך ע"ה חשק בתשובה מאהבתו להשי"ת ולהתקרב לה'. וע"ז השיב לו השי"ת גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של ב"ו. ובא בבקשה שניה מדת ימי מה היא, הכוונה לענ"ד ע"פ המבואר בזוה"ק בפסוק ואברהם זקן בא בימים. ר' יהודה פתח אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, האי קרא אתמר, אבל זכאה איהו בר נש דאורחוי אתכשרן קמי קוב"ה ואיהו אתרעי ביה לקרבא ליה לגביה, תא חזי אברהם אתקרב לגביה ותיאובתא דיליה הוה כל יומוי בהאי ולא איתקרב ביומא חדא או בזמנא חדא אלא עובדוי קריבו ליה בכל יומא מדרגא לדרגא עד דאסתלק בדרגוי כד הוה סיב ועאל בדרגין עלאין כדקא חזי דכתיב ואברהם זקן וכדין בא בימים באינון יומין עילאין באינון יומין ידיעין ברזא דמהימנותא וה' ברך את אברהם בכל דמתמן נפקין כל ברכאן, וכל טיבו, זכאין אינון מאריהון דתשובה, דהא בשעתא חדא ביומא חדא ברגעא חדא קריבין לגבי קוב"ה, מה דלא הוה הכי אפילו לצדיקים גמורים דאיתקרבו גבי קוב"ה בכמה שנין. אברהם לא עאל באינון יומין עילאין עד דהוה סיב כמה דאתמר, וכן דוד דכתיב והמלך דוד זקן בא בימים. אבל מארי דתשובה מיד עאל ואתדבק ביה בקוב"ה עכ"ל. ובזה כתבנו לפרש מדרש חזית פסוק ע"כ עלמות אהבוך אלו בעלי תשובה, דהכוונה כדברים הנ"ל דהצדיקים לא יכנסו במדרגה עילאה אלא עד סיבו ואז בדרגין עילאין עאל כדברי הזוה"ק, אבל בע"ת מיד נכנס במדרגה עילאה, וא"צ למדרגת בוא בימים, וזהו עלמות אהבוך, רצונו דא"צ למדרגת בוא בימים, והבן זה. וזהו כוונת דוד המלך ע"ה בבקשתו השניה מדת ימי מה היא. כיון שראה שאין הקב"ה מודיע קצו של ב"ו, רצה עכ"פ להוודע מדת ימיו, דהיינו אם נכנס ביומין עילאין ואם נתקנו כראוי, דבעוה"ר רבים יש שהם חיים ובאמת אינם חיים כלל, דבכל שנותיהם אין להם יום אחד דאתקרי חיים, רק הצדיקים המתקנים ארחותיהם ומטיבים דרכיהם, ובכל יום ויום מוסיפין לאור באור החיים ליכנס במדרגה יותר ויותר להחיות היום ההוא. וזה שביקש דוד המלך ע"ה להודיעו מדת ימיו מה היא, פירוש כמה ימים יש לו שהם חיים אם תיקן בחייו הימים, והשיב הקדוש ברוך הוא שאין מודיעין מדת ימיו של אדם, אדם דייקא, מדרגה עילאה הנקרא אדם, וכמאמר חז"ל אתם קרויים אדם:

חז"ל דרשו ביומא גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל וכו'. יש לפרש הכוונה בזה ע"פ פסוק דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם, איש אמו ואביו תיראו וכו'. צריך להבין סמיכות בזה. מקודם נלכה לבאר מדרש רבה פ' זו, קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם. המדרש הזה אומר דרשוני. נקדים מאמר חז"ל (קדושין ל"א) דריש עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה מאי דכתיב יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך, בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך, אמרו עו"ג לכבוד עצמו הוא דורש, כיון שאמר כבד את אביך וכו', חזרו והודו למאמרות הראשונות. רבא אמר מהכא ראש דברך אמת, ראש דברך ולא סוף דברך, אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת ופירש"י ד"ה חזרו והודו כ"ש שחייב אדם בכבודו שאף הוא שותף בבריאתו, כאביו ואמו וחייו ומותו מסורין בידו עכ"ל. דבר זה צריך ג"כ ביאור. לביאור הדברים נביא מאמר ס' עבודת הקודש בחלק העבודה הביא מחלוקת עצומה בין חכמי המחקר וחכמי האמת, דעת חכמי המחקר ומכללם הרב בס' המורה שקצת מן המצות אין להם סיבה, אלא צוואה בלבד ולא כיון בה תכלית אחרת ולא תועלת נמצא בהם, והוא אומרם וכי מה איכפת לו להקב"ה בין מי שישחוט מן הצואר למי שישחוט מן העורף הוי אומר לא ניתנו המצות אלא כדי לצרוף בהם את הבריות שנאמר אמרת ה' צרופה, וחכמי האמת הכו קדקוד סברא זו, והביאו כמה מאמרים להיפך, כענין בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה כמ"ש ועתה יגדל נא כח ה'. וכמה מאמרים מזוה"ק מבואר ונגלה כי כל עבודתנו הוא ג"כ להתעוררות קדושה של מעלה. ועיין בעבודת הקודש מה שכתב דרך בזה להשוות המאמרים. (ראה זה מצאתי מחלוקת זו איתא מבואר במדרש פ' נח ר"י ור"ל ר' יוחנן אמר לרועה שהוא עומד ומביט בצאנו, ר"ל אמר לנשיא שהוא מהלך וזקנים לפניו, ע"ד דר"י אנו צריכין לכבודו ועל דעתיה דר' שב"ל הוא צריך לכבודנו, והוא ענין מחלוקת הנ"ל). והשל"ה הקדוש בשער הגדול דף ק"ח ק"ט האריך בזה מאוד והביא מחלוקת הנ"ל, ומסקנתו דבודאי כל מעשינו נעשה צורך למעלה וע"י עבודתנו נתוסף קדושה בעולמות העליונים. אמנם לא עצמות הקדושה ממש, כי זה רחוק משכל ולא מתקבל ע"ז, רק מפאת שהבורא ית"ש הוא השלם בתכלית השלימות, ומטבע השלם להיטיב לזולתו, ורצונו של הבורא ית"ש להיטיב עמנו, לזאת להשפעת קדושתו לתחתונים צריך למעשינו, כי באתערותא דלתתא מתעורר מקור העליון להשפיע רב טוב. אמנם לא ח"ו עצמות קדושה נתוסף בו חלילה ע"י מעשינו רק אתערותא דלתתא מעורר צינורי השפע להריק עלינו כל טוב מבריכה העליונה. ועיין בשל"ה הקדוש שהאריך באורך והדברים עתיקים ועמוקים. ובזה יתבאר מימרא דקדושין הנ"ל, בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך, שצוה עלינו לקבל עול מלכותו, אמרו א"ה לכבוד עצמו הוא דורש, פי' שהחזיקו בדעת אחת המבואר במדרש הוא צריך לכבודנו שיתוסף בעצמות קדושתו ח"ו. אך באמת טעו בזה כי אין השכל מקובל ע"ז וחלילה לחשוב על הבורא ית"ש להיות נתלה חלילה בעזר ברואיו, רק מה שצריך לכבודנו הוא רק כדי שיוכל להשפיע מטובו עלינו ובזה הוא צריך לכבודנו לטובת עצמנו כי רצונו להיטיב לברואיו כי זה מדרך השלם להיטיב לזולתו, וכיון ששמעו שצוה השי"ת לכבד את אביו ואמו, אז עין בעין ראו כי מרצונו הטוב להיטיב לברואיו וליסוד זה נברא העולם כולו. ובמדרש רבה איתא שאמרו דרך המוכתב למלכות לכפור באבותיו וזה צוה לכבד הוריו, הרי רצונו רק להיטיב. אז חזרו והודו לדברות הראשונות, דמה שצריך לכבודנו הוא רק בשביל כבודנו לבד להיות בנו מקום מוכן להכיל מטובו ורחמיו, והבן. ובזה יבואר מדרש הנ"ל. יכול כמוני, ר"ל שאנחנו עם הישראלי צריכין לקדושתו יתב' עלינו כמו שאנו אומרים בכל ברכה אשר קדשנו במצותיו, דהיינו השי"ת קדשנו בקדושתו ובקדושתו מחיה אותנו, ולולא קדושתו עלינו הכל כאין חלילה, כן הוא ית"ש צריך ג"כ לקדושתנו לעצמותו חלילה. ת"ל אני ה' קדושתי למעלה מקדושתכם, דהיינו מה שצריך ה' לקדושתנו הוא בשביל כבודנו להיות מוכנים לקבל קדושתו וטובו, ולזה סמך איש אמו ואביו תיראו, דהיינו בזה תדעו ותבינו כי מרצונו להיטיב לברואיו, וכמאמר חז"ל חזרו והודו לדברות הראשונות, דמה שצריך לכבודנו הוא בשביל כבודנו להיות כלי מוכשר לקבל טהרה. והבן היטב כי נכון הוא:

ראה נא השקפה נאותה במד"ר פ' הן אדוני לא ידע וגו' איננו גדול בבית הזה ממני. ואיתא במדרש דקאמר לה הן אדוני דהיינו שהוא מתירא מה', והיא השיבה לו איננו, דהשי"ת אינו משגיח ח"ו במעשה התחתונים, ויוסף השיבה גדול ה' ומהולל מאוד. והיינו מאי דקאמר גדול בבית זה קאי על השי"ת. ולכאורה מלת ממני אין לו הבנה, ולדברינו הנ"ל היטב מרומז תיבת ממני, דהיא כחשה בהשגחה, לא כן יוסף הצדיק אחז דרכו בהשגחה ורצה להגדיל העון לבל יכשל ח"ו, וזהו דקאמר לה גדול בבית הזה, היינו השי"ת, ממני הכוונה דע"י מעשה האדם נתעלה הקדושה מעלה עלה דהשי"ת משגיח במעשה התחתונים ובאתערותא דלתתא מתעורר לעילא, וכדברי חכמי האמת. וכ"ז אמר לה לשמור עצמו מן החטא ולרמז לה עד היכן הדבר נוגע, והבן. וע"פ זה יבואר כוונת הפייטן ובכן ולך תעלה קדושה כי אתה קדוש ישראל ומושיע, והענין כמו שבארנו שאצל השי"ת לא שייך עליית קדושה ח"ו בעצמותו, אם לא בבחינה זו שבארנו שע"י שהוא קדוש ישראל ומושיע ובזה צריך כביכול להתעוררות שלנו שע"י אתערותא דלתתא יערה עלינו רוח ממקור השפע וזה רצונו ית"ש. בזה יפה מאמרם ז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שע"י מעשינו נעשה תיקון בעולמות העליונים:

ושמירת שבת כהלכתו מתוקן מאוד לתשובה, וכמאמר חז"ל (שבת קי"ח) אמר ר"ח בר אבא אר"י כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו שנאמר אשרי אנוש יעשה זאת וגו' מחללו, א"ת מחללו אלא מחול לו, וצריך להבין דבודאי מיירי שעשה תשובה על העבירות שבידו דאי לא"ה מאי מועיל שמירת שבת. וכיון שכן פשיטא דתשובה מועיל שאין לך דבר שעומד בפני התשובה, וכן הקשה הט"ז בא"ח. ונראה דכוונת חז"ל, לפי מה דאמרינן ביומא (פ"ו:) ה"ד בע"ת אמר ר"י כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול ומחוי ר"י באותה אשה ובאותו פרק וכו', ע"ש בפירש"י, וכן איתא במדרש הצדיקים במה שהם חוטאים בם הם מתכפרין. הרי חזינן דבעינן התשובה בהיפך מהעבירה שעשה, ואיתא בגמרא (חולין ה') מקבלין קרבנות מפושעי ישראל חוץ מן המומר לנסך ולחלל שבת בפרהסיא, ופירש"י דהאי תנא חמירא ליה שבת כע"ז, דהעכו"ם כופר בהקב"ה והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית. וזה מבואר ביותר בדברי הרמב"ן עה"ת דשמירת שבת מעיד על קבלת אלהותו ומעיד על בריאת שמים וארץ בכללו ובפרטיו, וכן איתא בשבת כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, והיינו שמעיד על בריאת העולם, ולזה מי שעבד ע"ז חלילה צריך לעשות בתשובה היפך העבירה והיינו שמירת שבת, וענין חטא דור אנוש מבואר ברמב"ם ז"ל הלכות עבודה זרה שהם כפרו בהקב"ה ואמרו כי עזב ה' את הארץ ונתנה למערכת השמים, עיין ברמב"ן עה"ת בפ' קדש לי כל בכור. ולזה כוונו חז"ל אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו, דהוי התשובה מעין העבירה. והט"ז ז"ל תירץ קושיא זו, דנראה דמיירי שעשה תשובה אלא דתשובה לחוד לא מהני למחול לו על חטאיו כדאיתא בפ' יוה"כ עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה תולה ומיתה ממרקת, וקמ"ל דאם בעשותו התשובה שמר שבת כהלכתו, מהני לו תשובתו להיות נמחל לו עכ"ל הט"ז (ודבריו אינם בדקדוק דהכי איתא בש"ס דיומא פ"ו ע"א שאל ר' מתיא בן חרש את ר' אליעזר בן עזריה ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש, אמר שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד, עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר שובו בנים שובבים, עבר על ל"ת ועשה תשובה, תשובה תולה ויוה"כ מכפר, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם, עבר על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, אבל מי שיש חילול השם בידו אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר לכם העון הזה עד תמותון. הרי מפורש דבחייבי כריתות ומיתות ב"ד א"צ מיתה, אלא דתשובה ויוה"כ תולה ויסורין ממרקין ובחילול השם דוקא ע"י מיתה ממרקת). אמנם מ"מ תירוצו נכון, דבעובד ע"ז שהוא מחייבי מיתות ב"ד דאין כח בתשובה ויוה"כ לכפר לגמרי רק ע"י יסורין. אולם בשמירת שבת כהלכתו מתכפר בתשובה ויוה"כ וא"צ לסבול יסורין. ונראה לדעתי להמתיק הדבר בטוב טעם ע"פ מה שאמרו חז"ל אמר רב יהודה אמר רב כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנאמר והתענג על ה' וגו', עונג זה איני יודע מה הוא כשהוא אומר וקראת לשבת עונג הוי אומר זה עונג שבת. וכיון דשמירת שבת כהלכתו בעינן ג"כ לענג את השבת בכל יכולתו, א"כ אי אפשר ליתן לו יסורים מפני שע"י היסורין יבטל מעונג שבת וכמו דאיתא באלפס בפ"ק דשבת דהיינו טעמא שאין מפליגין בספינה ג' ימים קודם לשבת משום דיבטל עונג שבת, כי ע"י שאינו מורגל בהספינה והאויר קשה לו מבטל מעונג שבת ע"ש באריכות. נמצא ששמירת שבת מועיל שא"צ לסבול יסורין. ויש לומר דאותיות ענג היא אותיות נגע, הכוונה דהיה צריך להענש בנגעים ויסורים וכדקאמר קרא ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, אך ע"י שמירת שבת בענג יתהפך הנגע לענג. ובזה יבוא לנכון דרשת חז"ל ולקדוש ה' מכובד זה יוה"כ שאין בו אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה, דהיינו אם קראת לשבת עונג דהיינו שתשמור השבת כהלכתו אז ולקדוש ה' מכובד דהיינו יוה"כ לבדו מכפר וא"צ ליסורין, ושפיר מובן סיפא דקרא אז תתענג על ה' והיינו שלא יצטרך ליסורין וק"ל:

אחב"י עוד צריכין אנחנו בימינו אלה להיות נזהרין בתלמוד תורה כי זה הוא חיינו ובפרט לימוד תורה דרבים להרים דגל התורה ולחזק יסודותיה. פוק חזי במדרש איכה בפתיחה וז"ל שמואל תני לה וכו' אימתי הגזירה מצלחת בשעה שישראל משליכין דברי תורה לארץ וכו' כ"ז שישראל משליכין דברי תורה לארץ הגזירה מצלחת. ובשבת קי"ט לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן שנאמר וכו'. ובזוה"ק פרשת ואתחנן דע"ר, פתח ואמר הן עוד היום גדול וגו' האי קרא אוקמוהו דכד ישראל יתערון בתשובה לקמי קוב"ה בזכו דאורייתא יתובון לארעא קדישא ויתכנשון מן גלותא דהא ודאי יומא חד יהא גלותא לישראל ולא יתיר הה"ד נתנני שוממה כל היום דוה, ואי לא יתובון קוב"ה אמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה, בלא זכו ובלא עובדין דכשרן, אבל אסותא חד, לכו השקו הצאן, אשתדלו באורייתא דאתשקיא מימי אורייתא, ולכו רעו לאתר דנייחא לאתר טבא וכסופא דאחסנתיכון. ונראה דמרמז השקו הצאן על הנערים הקטנים אשר מחוייבים ללמדם, ובזה יעלה תעלה וארוכה לרפאות שברנו, ולהשיב שבותנו, ולארצנו יביאנו, במהרה בימינו, אמן:

תוכן העניינים

נחלי מים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה