נחלי מים· רבי יעקב מאיר פדואה
דרוש ב
לשבת שובה
פלפול בסוגיא שבועות י"ג מעניני דיומא
תוס' ד"ה בעומד במרדו, הקשו דבפרק בתרא דיומא אמרינן מיתה ויוה"כ מכפרים עם התשובה, עם התשובה אין בפ"ע לא הא מני דלא כרבי, והא לא אתיא אפילו כרבנן דבשאר עבירות חוץ מג' עבירות מיתה מכפרת בלא תשובה. ונראה דלפירוש רש"י דפי' בד"ה ורבנן דאית להו נמי בשאר עבירות דאין יוה"כ מכפר על שאינן שבין וכו' אבל שאר עבירות בלא תשובה נמי מיתה ממרקת אחר יוה"כ, אבל יוה"כ בלא מיתה לא. הנה לפירושו בשאר עבירות מועיל לרבנן מיתה עם יוה"כ למרק בלי תשובה, רק בהנך ג' עבירות אין מיתה מועיל בלא תשובה, ולפ"ז לק"מ קושיית התוס'. דהא במשנה הפירוש מיתה ויוה"כ מכפרים עם התשובה היינו או מיתה או יוה"כ עם התשובה, ועיין במהרש"א בתוס' ד"ה הנ"ל, ולפי זה שפיר אתיא כרבנן דמיתה בלי יוה"כ גם לרבנן בעינן תשובה דוקא אפילו בשאר עבירות ודוקא מיתה ויוה"כ מועיל בלי תשובה בשאר עבירות, והוא פשוט מאוד, ומצאתי בס' מנחת אהרן לאא"ז ז"ל שכיון ג"כ לזה:
והנה המהרש"א ז"ל בפירוש רש"י הנ"ל כתב דרש"י הוכרח לפרש כן דדוקא מיתה ויוה"כ ממרקת בשאר עבירות ולא מיתה לחוד, דאל"כ היה סברת רבי ורבנן הפוכים, דלרבי מוכרח לקמן גבי עבד בליליא ומית ואכל אומצא וכו' דאף אם יוה"כ מכפר בשאר עבירות בלי מיתה מיתה בלי יוה"כ אינה מכפרת ע"ש. ולכאורה נראה דרש"י היה לו הכרח גדול יותר מזה לפרש, דאם נימא דמיתה לחודה ממרקת בשאר עבירות בלא תשובה תקשה לרבנן כרת בשאר עבירות היכי משכחת לה דהא כבר כפרה המיתה וכמו דאקשי הש"ס לרבי כרת דיומא היכי משכחת לה, ומתרץ לה, ולרבנן לא שייך לתרוצי בכה"ג, א"כ כרת בשאר עבירות היכי משכחת לה דהא כבר כיפרה המיתה. ולכאורה לפי זה צע"ג על שיטת התוס' דנראה דלא סברי כפירש"י דאי לא"ה לא הוו מקשו מידי וכו', ולפ"ז תקשה לרבנן בשאר עבירות כרת היכי משכחת לה. ולכאורה יש לומר בזה דהתוס' לשיטתייהו אזלי במס' שבת דף ק"ה דכרת שאינו מגיע לס' שנה והביאו פי' ריב"א דאין זרעו ערירי אלא היכא דכתיב ערירי א"כ יש לומר דבשאר כריתות דמיתה ממרקת היינו כרת דמת קודם ס' שנים ומיתה ממרקת אותו, משא"כ בהנך ג' עבירות אין מיתה ממרקת ונענש לעוה"ב. ולפי זה יש לומר דרש"י לשיטתו במסכת שבת שם דכרת היינו דהולך ערירי, א"כ שפיר הכריח רש"י לשיטתו דבשאר עבירות מיתה ממרקת עם יוה"כ דאם נימא דמיתה ממרקת לחודא היכי משכחת לה דזרעו יכרת דהא כבר כפרה העון ע"י מיתה. ולפי זה היה מסתלקת קושית המהרש"א ג"כ דסברת רבנן הוי הפוכה מרבי דלרבי מיתה לחודה אינה מכפרת מדאוקי כרת דיומא דאכל אומצא ומית די"ל דרבי ג"כ סובר כסברת רבנן דמיתה ממרקת בשאר עבירות והיינו כרת דמת בקוצר ימים ובהך דאכל אומצא ומית היינו כרת דידיה. אך באמת אינו מספיק גם לשיטת התוס' דאכתי תקשי כרת דכתיב ביה ערירי דבזה גם להתוס' זרעו נכרת היכי משכחת לה דהא כבר כיפרה המיתה דבשאר עבירות מיתה ממרקת לבד מהנך שלש:
והנה מהרש"א ז"ל בתוס' דדיבור הנ"ל כתבו ולא ניחא ליה לאוקמה כרבנן ובשלש עבירות דסתמא קתני ולא איירי בשלש עבירות כדמוכח בשמעתין דהא דקתני דיוה"כ אינו מכפר על שאינן שבים לא מיתוקם כרבי ובשלש עבירות משום דסתמא קתני ובשאר עבירות איירי. והנה מ"ש להוכיח משמעתין דלא רצה לאוקמה דיוה"כ אינו מכפר על שאינן שבים בג' עבירות דבלא"ה א"א לאוקמה בג' עבירות דהא יליף שם דיוה"כ אינו מכפר על שאינן שבים מדכתיב אך חלק ואם איתא דעל ג' עבירות קאי ל"ל קרא דאך דהא ילפינן לרבי מהך קרא דהכרת תכרת, הכרת לפני יוה"כ תכרת לאחר יוה"כ, וכה"ג הקשו התוס' ד"ה דאי לא ת"ה וכו' ותירצו דהו"מ למימר ולטעמיך וכאן לא שייך תירוץ זה, כמוהו לתירוץ השני של התוס' יש לקיים דברי מהרש"א וכמובן:
אמנם לענ"ד נראה דרך חדתא בשמעתתא והוא דרך נכון וברור, והוא מוכרח בדעת הרמב"ם ז"ל. דהנה הרמב"ם בפ"א מהל' תשובה חשיב שם ד' חלוקי כפרה האמורים בסוף יומא, ולח"מ שם תמה למה לא הזכיר הרמב"ם מסברת רבנן דהלכתא כוותייהו דבשאר עבירות מיתה ממרקת בלי תשובה חוץ מהנך ג' עבירות דאין מיתה ממרקת. אמנם מצאתי לשון אחד בדברי הרמב"ם בפרק ח' מהל' תשובה וז"ל ה"א הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי עולם הבא והוא חיים שאין מות עמהם, והטובה שאין עמה רעה, הוא שכתוב בתורה למען ייטב לך והארכת ימים, מפי השמועה למדו למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך וזהו עוה"ב, שכר הצדיקים הוא שיזכו לנועם זה ויהיו בטובה זו, ופרעון הרשעים שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו, וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו הוא המת שאינו חי לעולם אלא נכרת ברשעו ואבד כבהמה, וזהו כרת הכתוב בתורה שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא, מפי השמועה למדו הכרת בעוה"ז תכרת לעוה"ב, כלומר שאותה הנפש שפירשה מן הגוף בעוה"ז אינה זוכה לעוה"ב, אלא גם מן עוה"ב נכרת. ולכאורה יפלא דרבינו סובר דכל כרת הוא שתכרת הנפש לעוה"ב, והוא סותר הסוגיא דשבועות הנ"ל דרבנן סברי דוקא בהנך ג' עבירות הכרת בעוה"ז תכרת לעוה"ב, ולא בשאר עבירות, כמו שפירשו רש"י ותוס' דבשאר עבירות מיתה ממרקת:
אמנם הנלע"ד ברור דרבינו רוח אחרת אתו בפירוש הסוגיא דשבועות הנ"ל. דלכאורה יש לתמוה בסוגיא דשם דקאמר רבי על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יוה"כ מכפר חוץ מפורק עול וכו', וקאמר הש"ס מ"ט דרבי דתניא כי דבר ה' בזה זה הפורק עול ומגלה פנים בתורה, ואת מצותו הפר זה המפר ברית בבשר, הכרת תכרת, הכרת לפני יוה"כ תכרת לאחר יוה"כ, יכול אפילו עשה תשובה ת"ל עונה בה לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה, ופירש רש"י בהנך תלת הוא דגלי רחמנא דאף לאחר יוה"כ, הא בשאר עבירות אע"פ שאינו שב יוה"כ מכפר, א"כ משמע דידעינן זה מדגלי רחמנא דבהנך שלש עבירות הוא דיוה"כ אינו מכפר הא בשאר עבירות יוה"כ מכפר, וקשה טובא דלקמן בסמוך הביא הש"ס הספרא יכול לא יהא מכפר אלא א"כ התענה בו וקרא מקרא קודש ולא עשה בו מלאכה, לא התענה בו ולא קרא מקרא קודש ועשה בו מלאכה מניין ת"ל יוה"כ הוא מ"מ, ומזה הוכיח הש"ס דיוה"כ מכפר בלא תשובה, ואוקי הש"ס כרבי, א"כ מוכח בהדיא דמיוה"כ הוא ילפינן דיוה"כ מכפר בלא תשובה, ומפירוש רש"י משמע דידעינן זאת מדגלי רחמנא בהנך שלש עבירות דאין יוה"כ מכפר מכלל דבשאר עבירות יוה"כ מכפר. לכן ברור לענ"ד דהרמב"ם מפרש בזה דלא כפירוש רש"י, אלא דבאמת הא דידעינן דהנך שלש עבירות חמורות משאר עבירות מהא גופא ידעינן זאת, מדגלי לן קרא יוה"כ הוא דיוה"כ מכפר אפילו בלא תשובה, ובהנך שלש עבירות כתב רחמנא הכרת תכרת, דאין יוה"כ מכפר, מזה ידעינן דהנך שלש עבירות חמורות משאר עבירות מדאין יוה"כ מכפר בזה, והשתא אי לא כתב רחמנא יוה"כ הוא מ"מ, הייתי אומר מדגלי רחמנא בהנך שלש עבירות דאין יוה"כ מכפר ה"ה בכל עבירות, אצטריך רחמנא למכתב יוה"כ הוא מ"מ, ואי לא גלי רחמנא דבהנך שלש עבירות אין יוה"כ מכפר הייתי אומר דגם הנך שלש עבירות ילפינן מיוה"כ הוא מ"מ, דיוה"כ מכפר, והשתא מתרווייהו קראי ידעינן, מדגלי רחמנא דבשאר עבירות יוה"כ מכפר ובהנך ג' אין יוה"כ מכפר, ידעינן דהנך ג' עבירות חמורות משאר עבירות, והשתא לדרך זו לרבנן דסברי דבכל עבירות אין יוה"כ מכפר בלא תשובה, ודרשו הכרת בעוה"ז תכרת לעוה"ב. וגלי רחמנא דמיתה אינה מכפרת ממילא ה"ה בשאר חייבי כריתות דאין מיתה ממרקת מדגלי רחמנא בהנך שלש עבירות דאין מיתה ממרקת ה"ה בשאר עבירות דלא ידעינן כלל מסברא דהנך שלש עבירות חמורות משאר, ולכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' תשובה דבכל חייבי כריתות הנפש נכרת לעוה"ב. והשתא לדרך זו אין מקום לקושית התוס' דשפיר אוקי הש"ס משנה דיומא כרבנן דגם בשאר עבירות מיתה אינה ממרקת בלא תשובה. וזה נכון מאוד לענ"ד בפשט הש"ס ושיטת הרמב"ם ז"ל: