אור ברסלב
נחלי מים דרוש כד

נחלי מים· רבי יעקב מאיר פדואה

דרוש כד

דרוש כג

הספד מר על מות הרב המופלג בתורה ובחסידות צנא מלא ספרא הצדיק המפורסם מו"ה שמואל פושזיצער זללה"ה מפ"ק בריסק דליטא

גרסינן בשבת פרק האורג אמר רב יהודה אמר רב כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו שנאמר ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח בהר אפרים מצפון להר געש, מלמד שרגש עליהם ההר להרגן. יש להבין הענין על מה הוא העונש כ"כ שראוי לקוברו בחייו, ונראה ע"פ מ"ש חז"ל בפ"ק דע"ז ואמר רבא בתחלת נקראת התורה על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שם שלו, שנאמר כ"א בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה וגו', והחכם שנקרא התורה על שמו הוא ענין כמו ספר תורה וצריכין לקבל עליו עול מוראו וכמאמר חז"ל את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח, וכשיש לו חיבור ודבוק עם ת"ח ומוראו עליו, כשנעדר החכם מרגיש תיכף ההעדר ונפשו עליו תאבל על העדרו ופטירתו ומספיד עליו כראוי, לא כן כאשר מתעצל בהספדו של חכם ניכר מתחלה שלא היה לו חיבור עם הת"ח ולא קיבל עליו עול מוראו, ומצינו בדברי חז"ל באגדת שבת פרק רע"ק ויתיצבו בתחתית ההר אמר ר' אבדימי בר חמא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים תורתי מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, וה"נ העונש דוגמת זה מאחר שאינו מקבל עליו עול מוראו שנקראת התורה על שמו ראוי לקוברו בחייו, והיינו דקאמר שרגש עליהם ההר להורגן, דוגמת מ"ת שכפה עליהם ההר כגיגית:

ויש לפרש בזה הך בתמנת סרח ומביא רש"י ז"ל בסוף יהושע דבמקום אחר הוא קורא אותה תמנת חרס ע"ש שהעמידו תמונת חמה על קברו לומר זה הוא שהעמיד החמה. ויש לפרש הענין, דהנה ח"ו לומר שלא הספידו כלל, אלא כאשר כתב הת"י שלא מצינו כמו במשה רבינו ע"ה שנאמר ויבכו בני ישראל וגו' שלשים יום, ויש לומר טעמם בזה שרצו להפריש בינו לבין משה לחלק כבוד למשה, דמצינו בדברי חז"ל באגדת פרק הספינה ונתת מהודך עליו ולא כל הודך זקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לה לאותה בושה אוי לאותה כלימה, הרי מצינו שהקטינו מעלת יהושע נגד מעלת משה רבינו ע"ה, ולכן מטעם זה לא רצו להספיד עליו שלשים יום כמו במשה להפריש בינו לבין משה ולחלק כבוד למשה רבינו ע"ה, ובאמת חטאו בזה, הגם דמעלת משה גדלה מאוד ממעלת יהושע, מ"מ יהושע בדורו כמשה בדורו, ואינו ראוי לעשות הפרש עליו בענין הספדו, וזה שהעמידו תמונת חמה על קברו לתקן אשר עוותו שדימו פני יהושע כפני לבנה כי יהושע בדורו כמשה בדורו, וראוי לקראתו בשם שמש, ולכן העמידו תמונת חמה על קברו:

תו גרסינן שם אמר ר' חייא בר אבא אר"י כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים מדה כנגד מדה שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה, איתיביה רחב"א לר"י ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי הושע, א"ל בבלאה ימים האריכו שנים לא האריכו, אלא מעתה למען ירבו ימיכם וימי בניכם, ימים ולא שנים, ברכה שאני עכ"ל. ופירש רש"י ז"ל ימים האריכו שבלו ימיהם בטוב דחשיב אריכות ימים כדאמרינן בסדר יומא כי אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך, וכי יש שנים של חיים ושנים שאינם של חיים, אמר ר' אלעזר אלו שנותיו של אדם שמתהפכות עליו מרעה לטובה ע"ש, ומהרש"א בחד"א פירש להיפך, דימים האריכו דהיינו דחיו הרבה שנים, אלא שבאותן השנים לא היה להם טובה וכאלו היו מתים, והיינו דשנים לא האריכו שלא היה להם שנות חיים להתהפך להם מרעה לטובה. ולכאורה יש להכריח מהסוגיא כפירוש מהרש"א, דקשיא לי טובא, למה מקשה מהך דלמען ירבו דהוא בדברים י"א ולמה לא מקשה מקרא הקודם בעשרת הדברות למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך וכו' (דברים ה') דתקשה נמי ימים ולא שנים, אמנם לפירוש מהרש"א אתי שפיר דהפירוש ימים האריכו שחיו הרבה אלא שלא היו להם שנים של טובה, א"כ לא תקשה מהך קרא דעשרת הדברות דשם כתב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך כיון דאריכות ימים הפירוש שיחיה הרבה וממילא יהיה לו שנים של טובה דהא כתיב למען ייטב לך, ואף דבדברות הראשונות לא כתיב למען ייטב לך, כבר אמרו רז"ל באגדת פרק שור שנגח דלהכי לא כתיב למען ייטב לך, כיון דסופן להשתבר, ולא יאמרו פסקה טובה מישראל, כיון דחזינן דבשכר כיבוד אב ואם כתיב למען ייטב לך. אמנם גם לפירוש רש"י יש ליישב דבודאי ימים האריכו יש לפרש דקאי על שנים של טובה ולא על אריכות הזמן, רק בקרא דעשרת הדברות ליכא לפרושי הכי, כיון דכתיב למען ייטב לך דקאי על שנים של טובה א"כ צ"ל למען יאריכון ימיך קאי על אריכות הזמן, ולהכי לא מקשה מקרא דעשרת הדברות, רק מקרא דהכא מקשה שפיר דלא כתיב למען ייטב לך, א"כ יש לפרש ימים של טובה ולא אריכות הזמן:

ועוד נ"ל ליישב הא דמקשה מקרא דלמען ירבו ולא מקשה מקרא הקודם, דהנה נדייק ג"כ הא דמדייק הש"ס איתיביה ר' חייא בר אבא לר' יוחנן למה מדייק הכי ולא קאמר סתם איתיביה כדרך הש"ס בכמה דוכתי דאמורא קאמר משמיה דאמורא אחרינא ואח"כ קאמר איתיביה, הגם שמצינו בכמה דוכתי כמו בכאן, מ"מ היכא דאיכא לשנויי משנינן. גם נדייק מה שהשיב לו בזה הלשון בבלאה ולהבין דברי חכמים וחידותם. ונראה דהנה יש להקשות מאי פריך מהך קרא דלמען ירבו ימיכם לפי מה שאמרו חז"ל באגדה ספ"ק דקדושין הא מני ר' יעקב היא דאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, דתניא ר' יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחית המתים תלויה בה, בכבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, בשלוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים, הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת, היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה, אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב, למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך, ודילמא לא הכי הוה, ר' יוחנן מעשה חדא, ודילמא מהרהר בעבירה הוי מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה. א"כ כיון דלר"י ע"כ הפירוש למען יאריכון ימיך לעולם שכולו טוב דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, וקי"ל צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותם אין חוזרין לעפרם, א"כ לא שייך להקשות כלל ימים ולא שנים כיון דקאי על תחית המתים, וביותר למה שהביא רש"י בחומש דרשות חז"ל בזה דכתיב אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחית המתים מה"ת א"כ הרי קאי על תחית המתים. אמנם נראה ליישב דהגמרא מקשה שפיר לר"י גופיה מוכח דסובר דקרא קאי על זמן הזה, דאמרו חז"ל באגדת פ"ק דברכות אמרו ליה לר"י איכא סבי בבבל תמה ואמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב אבל בח"ל לא, כיון דאמרי ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו כדאמר ריב"ל לבניה קדומו וחשוכו ועיילו לבי כנישתא כי היכי דתורכו חיי, א"כ מוכח בהדיא דר"י גופיה סובר דקאי על זמן הזה דהא לא תמה אלא אי איכא סבי בבבל, אבל בא"י ניחא ליה דכתיב למען ירבו ימיכם וגו' על האדמה, הרי ע"כ מפרש קרא על זמן הזה ולא על תחית המתים, וסובר באמת דשכר מצוה בהאי עלמא, וכן מוכח בקדושין דמפרש קרא דלמען ירבו ימיכם על זמן הזה, דקאמר ונקיש מזוזה לת"ת דנשים יהיו פטורות ממזוזה, ומשני למען ירבו ימיכם וכו' אטו גברי בעו חיי נשי לא בעו חיי, הרי מוכח דהגמרא דקדושין הנ"ל מפרש הך קרא דקאי על אריכות ימי העולם הזה, ולהכי מדייק הש"ס איתיביה רחב"א לר"י דלשיטתו גופיה מוכח דקרא קאי על זמן הזה א"כ תקשה ימים ולא שנים, ולהכי לא מקשה מקרא הקודם דמקרא הקודם לא מוכח דר"י מפרש על זמן הזה, רק מהך קרא מוכח דר"י גופיה מפרש הקרא על זמן הזה, ולהכי מקשה לו שפיר לימא ימים ולא שנים, וע"ז מדייק ר"י בבלאה, דמכח הך דאמרתי, תמה איכא סבי בבבל, הוכחתי דאני מפרש הקרא על זמן הזה, וע"ז קאמר ליה דהגם דאמינא כן מ"מ י"ל ימים ולא שנים ולא תקשה מהך קרא דלמען ירבו ימיכם דלשיטתי דפרישית דקרא קאי על הזמן הזה תקשה ימים ולא שנים, מ"מ י"ל ברכה שאני:

והנה גם אנכי האי גברא בהאי פחדא יתיב שלא אכשל ח"ו בעונש המתעצל בהספדו של ת"ח, כמו שאירע בעוה"ר שנפטר כבוד ידיד ה' וידיד הבריות הרב המופלג בתורה ובחסידות ובמעשים טובים המפורסמים וכאשר נספר קצת שבחו אי"ה בסוף ההספד מו"ה שמואל פושזיצער ז"ל, ולכן לדרוש קצת בהספדו של ת"ח הגם שלא נסיתי באלה ואין דרכי בכך, ומשמעות דברי חז"ל במ"ק בכמה דוכתי שהיה אנשים מיוחדים להספד כמו דקאמר הש"ס בכמה דוכתי פתח ההוא ספדנא, והיינו שהיו להם אנשים אשר יכולים להרים קול בכי לעורר העם, עכ"ז ראיתי לדרוש כפי בינתי וכפי מיעוט כחי:

איתא במדרש רבה ע"פ אחר הדברים האל היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר וגו' אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד, וז"ל המדרש אחר הדברים האלה, אחר הרהורי דברים שהיו שם, מי הרהר אברהם הרהר, אמר לפני הקב"ה רבש"ע כרת ברית עם נח שאינך מכלה את בניו, עמדתי וסגלתי מצות ומע"ט יותר ממנו ודחתה בריתי לבריתו, תאמר שאחד עומד ומסגל מצות ומע"ט יותר ממני ותדחה בריתו לבריתי, א"ל הקב"ה מנח לא העמדתי מגינים של צדיקים, אבל ממך אני מעמיד מגינים של צדיקים, ולא עוד אלא בשעה שיהיו בניך באים לידי עבירות ומעשים רעים אני רואה צדיק אחד שבהם ומכריע עליהם שהוא יכול לומר למדה"ד די אני נוטלו ומכפר עליהם, עכ"ל. ולהבין דברי המדרש מה דמדייק צדיק אחד ולא קאמר סתם צדיק שבהם, וגם מה דמדייק שהוא יכול לומר למדה"ד די, נראה דהענין דמיתת צדיקים מכפרת ממש כמו קרבנות שהיו מקריבין בזמן בית המקדש.) והענין מבואר בכמה דוכתי במדרש חז"ל, והביאו גם רש"י ז"ל דלמה נסמכה פ' מרים לפרשת פרה אדומה לומר לך מה קרבנות מכפרים אף מיתת צדיקים מכפרת, ואיתא בזוה"ק ח"ג (דף נ"ו ע"ב), פתחו ואמרו בכל זימנא דצדיקיא מסתלקי מעלמא דינא אסתלק מעלמא ומיתתהון דצדיקיא מכפרא על חובי דרא, ועל דא פרשתא דבני אהרן ביומא דכפורי קרינן לה למהוי כפרה לחוביהון דישראל, אמר קוב"ה איתעסקו במיתתהון דצדיקיא אילין ויתחשב לכו כאילו אתון מקרבין קורבנין בהאי יומא לכפרא עלייכו, דתנינן כל זימנא דישראל יהון בגלותא ולא יקרבו קרבנין בהאי יומא ואינון תרי שעירין לא יכלין לקרבא יהא להו דוכרנא דתרי בני אהרן ויתכפר עלייהו עכ"ל זוה"ק. והנה גרסינן במגילה פ"ד שאל רע"ק את ר' נחוניא הגדול א"ל במה הארכת ימים, אתו גווזאי וקא מחו ליה סליק ויתיב ארישא דדיקלא, אמר ליה רבי אם נאמר כבש למה נאמר אחד, אמר להו צורבא מרבנן הוא. שבקוהו א"ל אחד מיוחד שבעדרו, א"ל מימי לא קבלתי מתנות דכתיב ושונא מתנות יחיה, ולא עמדתי על מדותי דאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו שנאמר נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שהוא עובר על פשע עכ"ל. ולהבין מה דמדייק בזה הלשון צורבא מרבנן הוא שבקוהו נראה ע"פ מה שאמרו פ"ק דחגיגה רב יוסף כי מטי להאי קרא בכי ויש נספה בלא משפט, אמר ומי איכא דאזיל בלא זמניה, אין כי הא דרב ביבי בר אביי הוה שכיח גביה מה"מ, אמר ליה לשלוחיה זיל אייתי לי מרים מגדלא שער נשיא, אזל אייתי מרים מגדלא דרדקי, א"ל אנא מרים מגדלא שער נשיא אמרי, א"ל אי הכי אהדרה, א"ל הואיל ואייתיתה תהוי למנינא, ואלא היכי יכלת לה, הות נקיטא מתארא וקא מחריא תנורא שקלתה אותבתה אגבא דכרעא קדחה איתרע מזלה ואייתיתה. א"ל רב ביבי בר אביי אית לכו רשותא למיעבד הכי, א"ל ולא כתיב ויש נספה בלא משפט, א"ל ולא כתיב דור הולך ודור בא, א"ל דרעינא להו אנא עד דמלו לדרא והדר משלימנא להו לדומה, סוף סוף שני מאי עבדת להו, א"ל אי איכא צורבא מרבנן דמעביר במיליה (שאינו עומד על מדותיו) מוסיפנא להו עכ"ל, הרי מוכח דתרווייהו בעינן שיהא צורבא מרבנן ויהיה מעביר על מדותיו אז מוסיפין לו מהני שנין, ולזה בתחלה שלא היה יודע כי רע"ק צורבא מרבנן לא רצה להגיד לו מדותיו כי לא יועיל לו לאריכת ימים במה שאמר ולא עמדתי על מדותי כי זה יועיל דוקא לצורבא מרבנן להיות לו אריכות ימים, ואחר שראה כי צורבא מרבנן הוא, אמר שבקוהו כי בודאי תועיל לו מדותיו כי צורבא מרבנן דמעביר במיליה מוספין ליה. וזה דמדייק המדרש צדיק אחד ר"ל אחד מיוחד שבעדרו כמו קרבנות התמידין הקריבו מהמובחר שבעדרו, כמו כן מיתת הצדיק שהיא מכפרת על הדור לוקח הקב"ה המבחר שבהם שיהיה דוגמת קרבן התמיד, וזה דמסיים שיכול לומר למדה"ד די. ונראה הכוונה ג"כ בזה ע"פ מה שאמרו חז"ל בסוף אגדת מנחות תניא אמר ר' שמעון בן עזאי בוא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות שלא נאמר בהם לא אל ולא אלהים אלא לה', שלא ליתן פתחון פה לבעה"ד לחלוק. ועיין בחד"א, וברמב"ן על התורה פרשת ויקרא מבואר הענין היטב כי עיקר הקרבן לשם המיוחד לבדו ברוך הוא וברוך שמו ונראה מה דמדייק שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק, נראה דמדייק כן דשם אל מצינו שהוא חסד כמו חסד אל כל היום, ומצינו שהוא דין כמו אל זועם בכל יום, א"כ היה יכול לכתוב בפרשת קרבנות שם אל למדה"ר, אך כיון שיש אל שהוא ג"כ מדה"ד לא רצה ליתן פתחון פה לבע"ד לחלוק שהכוונה לאל שהוא מדה"ד, וזה דמדייק הש"ס שיכול לומר למדת הדין די ר"ל דמיתת צדיקים מועיל יותר מקרבנות שאפילו למדת הדין יכול לומר די, והבן:

אמנם צריך להתבונן דמאמרם שהבאנו משמע דמיתת צדיקים היא תועלת לעולם דמכפר על חובייהו, ובהדיא מבואר בזוה"ק דכל זימנא דצדיקיא מסתלקי מעלמא דינא אסתלק מעלמא, ולא כן משמע מכמה מאמרים דדרשו חז"ל מכה אשר לא כתובה זו מיתת צדיקים, ומבואר באגדת חז"ל בב"ק פרק הכונס, אמר רב שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים, אימתי אש יוצאת בזמן שהקוצים מצויים לה, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה שנאמר ונאכל גדיש, ואכל גדיש לא נאמר אלא ונאכל גדיש שנאכל גדיש כבר. תני רב יוסף מאי דכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים, ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים תחלה שנאמר והכרתי ממך צדיק ורשע, בכי רב יוסף כולי האי לאין דומים, א"ל אביי טיבותא הוא לגבייהו, דכתיב מפני הרעה נאסף הצדיק. הרי מבואר דמיתת צדיקים אינו טוב לעולם דמדמי לה פורענות. אמנם להבין הענין, נקדים מדרש איכה. כד דמך ר' יוסי ממלחיא סליק ר"י ור"ל לגמילות חסדא, וסליק עמהון ר' יצחק, והוה תמן חד סב בעי למיעול ומיפתח עלוי ולא שבקוניה, אמר ליה ר' יצחק פסאקא קדם אילין אריותא דאורייתא את פתח פומך, אמר להו ר"י שבקוניה דהוא גבר סב ייעול וישתבח באתריה, עאל ופתח ואמר מצינו שסילוקן של צדיקים קשה לפני הקב"ה יותר ממאה תוכחות חסר ב' שבמשנה תורה ומחורבן בית המקדש, בתוכחות כתיב והפלא ה' את מכותך, ובחורבן בית המקדש כתיב ותרד פלאים, אבל בסילוקן של צדיקים כתיב לכן כה אמר ה' הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא, וכ"כ למה ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר. והמדרש הזה אין לו הבנה כלל, דפריך וכ"כ למה ואבדה חכמת חכמיו וכו' מה חידש בזה המדרש. אמנם הנלע"ד לבאר המדרש על נכון, דהמדרש גופיה מפרש מהו ענין שתי הפלאות, והנראה דכבר חקרנו בזה, דכמה דוכתי מבואר דמיתת צדיקים מכפרים כמו קרבנות, ואסתלק דינא מעלמא, ובכמה דוכתי מבואר דמיתת צדיקים היא פורענות. אמנם הענין דבודאי כשהצדיק מת וכל העם מתעוררין לבם לתשובה, וכ"א תולה כי בעונו נתפס הצדיק כאשר באמת הצדיקים נתפסים בעון הדור באמת מיתת צדיקים טיבותא הוא לגבי העולם, וגם לצדיק גופיה אף שאחר פטירתו אינו יכול לסגל עוד תורה ומע"ט כאשר בהיותו בחיים חייתו, עכ"ז כאשר העם מתעוררים לתשובה בשביל פטירת הצדיק, גם נפש הצדיק עולה מעלה מעלה ממדרגה למדרגה, בשביל שמזכה נשמת הצדיק כ"א בתשובתו אשר עושה בשביל פטירתו, ומצינו שצדיקים מסרו עצמם למיתה בשביל ישראל כמו רעיא מהימנא משה רבינו ע"ה, שאמר ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, ומסר עצמו למיתה, ובמדרש רבה פ' כי תבוא בשעה שאמר לו הקב"ה למשה אם אעברה נא אתה מבקש לקיים בטל סלח נא, ואם סלח נא אתה מבקש לקיים, בטל אעברה נא, אמר ר' יהושע בן לוי כיון ששמע משה רבינו כך אמר לפניו רבש"ע ימות משה ומאה כיוצא בו ולא תנזק צפרנו של אחד מהם, הרי זה דרך הצדיקים כאשר רואים טובת ישראל לא חששו כלל על חייהם וכלא נחשבו נגד טובת ישראל, וכאשר השיב משה רבינו ע"ה ימות משה וכיוצא בו ואל תנזק צפרנו של אחד מהם, ובאמת על זה האופן מיתת צדיקים מכפרת ואסתלק דינא מעלמא, אמנם אם ח"ו אינם משימים לב על מיתת הצדיק, וכל אחד פונה לדרכו ואינו חושב כי בעונו נתפס הצדיק, וממילא אינם משימים לבם לעשות תשובה בודאי מיתת צדיקים הוא פורענותא לעלמא, וגם לצדיק גופיה ההעדר רע שאינו יכול לסגל עוד תורה ומע"ט, והעם לא התעורר לבם לתשובה בשביל פטירת הצדיק, וזה מרומז ג"כ במשנה דסנהדרין שמיתות של צדיקים רע להם ורע לעולם, הכוונה כאשר המיתה רע להם שהעם אינם מתעוררים בתשובה בשביל העדרו, ואז רע לו מאחר שאינו יכול לסגל תור ומע"ט, ואינו יכול לעלות למדרגה יותר גדולה והעם לא התעוררו בתשובה בשביל העדרו וממילא רע לעולם שאינו מכפר על העם, ואדרבה מתעורר פורענותא לעלמא:

וזה כוונת המדרש הנ"ל וכ"כ למה, ר"ל מה ענין שתי הפלאות ובעבור מה העונש כ"כ, וע"ז השיב המדרש ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, הכוונה כאשר אבדו החכמים אינם משימים לב כלל על אבידת החכמים כאשר לא ידעו ולא השגיחו במעלת החכם והצדיק, וזה בינת נבוניו תסתתר, הכוונה שאל העם מסתתר בינת נבוניו, ואינם משגיחים במעלתו הנפלאה, ולכן נקרא שתי הפלאות, דהפלאה אחת מיקרי גוף הפורענות וזה מקרי פלא כמו והפלא ה' את מכותך, ופלא השני מקרי מכוסה כי מכוסה ממנו הדבר כמו כי יפלא ממך דבר דהפירוש נעלם, וזה ענין שתי פלאות, חדא על המכה, ואחת מה שמכוסה מעלת החכם הצדיק, וזה ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, אצל העם מוסתר בינת נבוניו ואינם מבינים מעלת החכם:

ועוד נראה לפרש המדרש הנ"ל, וכ"כ למה ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, ע"פ מה שאמרו חז"ל באגדת ואלו מגלחין (כ"ה:) א"ל רב אשי לבר קיפוק ההוא יומא מאי אמרת, א"ל אמינא אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר, לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי הרקק, בנחל שוטף נפלה חכה מה יעשו מי גבים קטנים, א"ל בר אבין ח"ו דחכה ושלהבת בצדיקי אמינא, אלא מאי אמרת, אמינא בכו לאבלים ולא לאבידה שהיא למנוחה ואנו לאנחה. חלש דעתיה עלייהו ואתהפוך כרעייהו ההוא יומא לא אתו לאספודיה, והיינו דאמר רב אשי לא בר אבין חליץ ולאו בר קיפוק חליץ. ועיין מהרש"א בחד"א דמשמע דח"ו יכלה כשלהבת וכאבידה, ואינו כן כי הצדיק יש לו השארת הנפש לעוה"ב, והא דכתיב הצדיק אבד היינו לדורו, אבל לאבידה משמע שהוא גופא דבר הנאבד, ולכן נענשו דאתהפוך כרעייהו שלא יהיו ראויים לחלוץ כדמסיק, כי היבום והחליצה מורים על השארת הנפש כידוע ליודעים. ואנכי פירשתי ענין העונש ע"פ מה שפירש אא"ז הגאון מו"ה אליעזר ז"ל אב"ד דק"ק אמשטרדם בספרו מעשה רוקח, על מה שסיים מס' יבמות במאמר ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, דמה שייכות מאמר זה במס' זו, ופירש ע"פ מאמר זוה"ק בפ' וישב (דף קפ"ז) וזה לשונו הקדוש, רבי חייא בעא האי דאיהו זכאה שלים ואשתדל באורייתא יומי ולילי ולא זכה לבני מה אינון לעלמא דאתי, אמר ליה רב יוסי עובדיה ואורייתיה קא מגינין עליה לההוא עלמא כו' עד איתתיה בעי ליבומי או לא וכו', ותמצית הדבר ת"ח שמת בלא בנים מצד עצמו לא היה צריך יבום שתורתו ומעשיו הטובים מגינים עליו וזוכה למקומו בעוה"ב, ואפשר שנכלל בדברי קדשו שהתלמידים שמעמיד הם נקראים בנים שלו כידוע, אך מ"מ אשתו מתייבמת, וזה היבום מועיל לאחרים מי שמת בלא בנים ולא היה לו אח ליבם את אשתו ולא זכה לעלמא דאתי, וע"י יבום זה של אשת ת"ח יש לו תיקון. ובזה מבואר מאוד המאמר בסיום המסכת ת"ח מרבים שלום בעולם, כלומר ת"ח שמת ואשתו מתייבמת מרבים לאחרים שלום בעוה"ב, אבל הוא בעצמו א"צ ליבום שנאמר וכל בניך למודי ה' הרי דיש לו בנים הרבה כל התלמידים שהעמיד. ולפ"ז יש לפרש הענין כי בודאי ר"א צדיק גדול בדורו והוא שסידר הש"ס בודאי הוא במדרגה גדולה אף אם היה מת בלא בנים לא היתה אשתו זקוקה ליבום וחליצה מצד עצמו, רק המה הקטינו שבחו, ולפי שבח שלהם לא היה במדרגה גדולה כ"כ, כי אם היה מת בלא בנים היתה צריכה אשתו ליבום וחליצה, ולזה נענשו דאתהפוך כרעייהו דאינם ראויים לחליצה ויבום, מצד שהקטינו מעלת רב אשי, כי חלילה אם מת בלא בנים היה צריך מצד עצמו חליצה ויבום:

ועכ"פ חזינן בדברי הש"ס שנענשו מה שדימו הצדיק לאבידה, וכפירוש מהרש"א דח"ו נאבד גוף הדבר, ולא כן הוא דהצדיק אבד לדורו אבד ויש לו השארת הנפש, וזה כוונת המדרש הנ"ל וכ"כ למה עונש גדול בסילוקן של צדיקים דכתיב ביה תרי הפלאות, וע"ז השיב המדרש ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, הכוונה שהמה מדמים מיתת הצדיק לאבידה וזהו ואבדה חכמת חכמיו, אבל האמת לא כן הוא, רק בינת נבוניו תסתתר, רק שהוא מוסתר מאצלנו אבל בכל מקום שהוא מרגלית הוא, רק בעוה"ר אנחנו לא זכינו לאורו והוא מוסתר אצלנו. ולזה דימה העונש בתרתי הפלאות, חדא קאי על גוף המכה נקרא פלא כמו והפלא ה' את מכותך, והשני הפירוש פלא לשון מופלא ומכוסה כמו כי יפלא וכו' וקאי על הצדיק שהוא רק בחינת שהוא נסתר מאצלנו ולא ח"ו כאבידה:

והעולה לנו מכל זה דבודאי מיתת צדיקים מכפרת, אמנם רק כשעושים תשובה כאשר הצדיקים נתפסים בעון הדור, וכ"א תולה כי בעונו מת הצדיק ומעורר לבו לתשובה, ומיחל לחסדי ה' כי יכפרו לו עונותיו, ואז טוב לו ומיתת הצדיקים מכפרת על הדור ונשמתו עולה מעלה מעלה.

אחינו בני ישראל כמה יש לנו להתאונן ולבכות על מות הצדיק הזה, הרב ר' שמואל פושזיצער אשר היה מגין בעדנו כל ימי חייתו. ולספר בשבחו כח מי יכיל, אך מקצת שבחו אספר, כדי לעורר לבנו על אבידת הצדיק הזה. הוא היה עוסק כל ימיו בשלשה עמודים, תורה ועבודה וגמילות חסדים. תורה כל ימיו עסק בתורת ה' לילות וימים, נשים לילות כימים על מי ששם לילות כימים. עבודה כי תפלתו היתה ברוב כח ועבודה כידוע לכל אנשי קהלתנו, וכמעט מסר נפשו על התפלה, ואחר התפלה נשאר תמיד בלא כח מרוב יגיעתו בגודל התפלה, וראוי לומר עליו ואלישע רואה והוא מצעק עליו אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, וכדתרגם יונתן רבי רבי דטב להון לישראל בצלותיה מרתיכין ופרשין, כך הוא ז"ל היה לנו לחומה והגין בעדנו בתפלתו הנקיה. גמילות חסדים כל ימיו עסק בגמילות חסדים והלך בעצמו לקבץ נדבות מבני ישראל ומהסוחרים אשר באו לפה לפי שעה וקיבץ כפי כחו, וכלכל עניים ואלמנות. כמה רב זכותו במה שזיכה הרבים מאנ"ח, וטרח הרבה לתפור בגדיהם בלי שעטנז, וכמה גדלה טרחתו בזה. עניים ואלמנות התאבלו, כי נאבד מכם אב שלכם אשר היה לאבי עזר ולאבי סעד בכל יכולתו. אנ"ח התאבלו, מי ישגיח עליכם לשנות מלבושיכם שיהיה תפור בלי עירוב כלאים אשר הוא עון פלילי, והצדיק הזה שם נפשו בכפו על זה לשמרכם מזה. בני עניים אשר מהם תצא תורה התאבלו, אשר הוא היה אב שלכם ותמיד השגיח ע"ז בעינא פקיחא על מצות ת"ת, הן בענין הממון שיהיה די וסיפוק הן בענין המלמדים שיהיו טובים ומשגיחים, ותמיד השגיח על זה. תמיד היה מיחל ומצפה ליסע לאה"ק כאשר דבר עמי כמה פעמים מזה, וידוע שהקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה. היה ממעט בדיבור בכל האפשרי. ובכל יום עד אחר תפלתו תפלת שחרית לא דבר דבר חול וזה היה כמעט עד חצי יום, ומר"ח אלול עד אחר יוה"כ לא דיבר שום דבר והיה מתבודד בתורה ובעבודה ובסיגופים בטהרה ובקדושה יתירה. והנה נחזי אנן מה היה סופו אשר בו נתקיים מאמר חז"ל במס' שבת, אמר ר' יונתן לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבהמ"ד ומדברי תורה ואפילו בשעת מיתה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל, אפילו בשעת מיתה תהא עוסק בתורה, והרי דבר זה נתקיים בצדיק זה שלא מנע א"ע מבהמ"ד אפילו בשעת מיתה ולא רצה לשכב בביתו רק בבהמ"ד שיהא שומע תמיד קדושה וברכו ואמן יהא שמיה רבא. ונוכל להמליץ עליו המקרא הזה בדרך מליצה ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה', כי גם נר אלהים טרם יכבה נשמתו, ושמואל שוכב בהיכל ה' כי שם שכב נשמתו הטהורה, יהי רצון שתעלה נשמתו מעלה מעלה, ויהיה מליץ טוב בעדנו כאשר בחיים חייתו היה תמיד מנטורי קרתא גם עכשיו יהיה מליץ טוב בעדנו:

וראוי להזכיר גם ההעדר שנעדר בשנה זו כבוד מורינו ורבינו הגאון הגדול החסיד העניו המפורסם בכל תפוצות ישראל מו"ה צבי ז"ל שהיה רב דק"ק סאלאנט. כמעט היה יחיד בדורו בתורה ובמעשים ובחסידות ובענוה יתירה, וראוי לומר עליו אבל יחיד עשי לך, דהיינו על האי יחיד בדורו, כי נשארנו בעוה"ר דור יתום, כי בשנים הקודמות הלכו לעולמם הגאונים הצדיקים המפורסמים ר' עקיבא איגר, והגאון ר' אריה ליב רב דקהלתנו והגאון ר' אבלי פאסווילער מווילנא, והגאון מלבוב ז"ל, ובנו הרב ז"ל, והגאון ר' דוד רב דק"ק נאוואהרדאק, הגאון ר' משה סופר, והגאון מווארשא, והגאון ר' צבי הירש ז"ל הוא היה משירי כנסת הגדולה, היה יחיד בזמנו, ועתה בעוה"ר בשנה הזאת נעדר מאתנו גם הצדיק הגאון הזה, ובעוה"ר נתקיים בנו מקרא יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. ופירשו בזה, דזה מרמז על מיתת הצדיקים ות"ח, והיינו יקוו המים דהיינו הת"ח הגדולים שנקראו מים דהתורה נמשלת למים, אל מקום אחד דהיינו אל מקום עליון אשר שם מנוחתם ובעולם הזה נשאר יבשה בלי תורה, אוי לנו על שברנו. ויהא רעוא שימליצו טוב בעדנו ולמהר גאולתנו ופדות נפשנו ונזכה כולנו לראות בנחמת ציון וירושלים, ובא לציון גואל א"ס:

תוכן העניינים

נחלי מים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה