נחלי מים· רבי יעקב מאיר פדואה
דרוש כב
בענין צדקה
בבא בתרא י"א ת"ר מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת, וחברו עליו אחיו ובית אביו ואמרו לו אבותיך גנזו והוסיפו על של אבותם ואתה מבזבזם, אמר להם אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה, שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, אבותי גנזו במקום שהיד שולטת ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו, שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך, אבותי גנזו דבר שאינו עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות, שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו, אבותי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות, שנאמר פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם, אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי, שנאמר ולך תהיה צדקה, אבותי גנזו לעוה"ז ואני גנזתי לעוה"ב שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. ולהבין המאמר הנפלא ע"פ פשוטו מה שחשבו כמה מעלות טובות במדת צדקה, נראה שהמה מיוסדים על דברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' מתנות עניים ה"ז וז"ל, שמנה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו (א) מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זו המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות, או ממציא לו מלאכה כדי לחזק ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול, וע"ז נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך, כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך. עוד שם בהלכות (ב) פחות מזה הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח שהרי זו מצוה לשמה כגון לשכת החשאים שהיתה במקדש שהיו הצדיקים נותנים בה בחשאי ועניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי, וקרוב לזה הנותן לתוך קופה של צדקה ולא יתן אדם לתוך קופה של צדקה אלא אם כן יודע שהממונה נאמן וחכם ויודע להנהיג כשורה כרבי חנינא בן תרדיון. (ג) פחות מזה שיודע הנותן למי יתן ולא ידע העני ממי לקח, כגון גדולי החכמים שהיו הולכין בסתר ומשליכין המעות בפתחי העניים, וכזה ראוי לעשות ומעלה טובה היא אם אין הממונים בצדקה נוהגים כשורה. (ד) פחות מזה שידע העני ממי נטל ולא ידע הנותן, כגון גדולי החכמים שהיו צוררים המעות בסדיניהם ומפשילין לאחוריהם ובאים העניים ונוטלין כדי שלא יהיה להם בושה. (ה) פחות מזה שיתן לו בידו קודם שישאל. (ו) פחות מזה שיתן לו אחר שישאל. (ז) פחות מזה שיתן לו פחות מן הראוי בסבר פנים יפות. (ח) פחות מזה שיתן לו בעצב. ע"כ דברי הרמב"ם ז"ל:
ודרך אגב נראה ללמוד מדבריו במה שמחולקים האחרונים ז"ל ביו"ד הל' צדקה אם פדיון שבויים בכלל צדקה, ואם נדר לצדקה אם יכול לתת מזה לפדיון שבויים, לדעת מהרי"ק בתשובה דהנודר לצדקה אין פ"ש בכלל ואסור לשנות לפ"ש, והט"ז בסי' רנ"ו חולק ע"ז, והש"ך בסי' רנ"ב הסכים למהרי"ק. ולי נראה הוכחה ברורה מלשון הרמב"ם ז"ל שהבאתי לעיל כדברי מהרי"ק דפ"ש אינו נכלל בלשון צדקה, דאל"כ תקשי להרמב"ם ז"ל דחשיב מעלות הצדקה וחשיב מעלה הראשונה שבכל המעלות, ואמאי לא חשיב פ"ש שהיא עולה על כולנה כדמוכח בש"ס דב"ב דף ח' דקאמר שם איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה ארנקי דדינרי לקמיה דרב יוסף אמרה ליהוו למצוה רבה, יתיב רב יוסף וקא מעיין בה מאי מצוה רבה, ומסיק מדתניא אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבויים, ש"מ פ"ש מצוה רבה היא. ואי נימא דמעלה הראשונה שחשב הרמב"ם היא יותר גדולה מפ"ש הו"ל לר"י ליתן באופן המעלה הראשונה, א"ו דפ"ש עדיפא מכולהו, וא"כ קשה על הרמב"ם ז"ל למה חישב מעלתו הראשונה ולא חישב קודם לה פ"ש שהיא יותר גדולה מכל המעלות, א"ו דפ"ש אינו נכלל בכלל צדקה והוא ז"ל לא חישב אלא מעלות הצדקה. וזה ראיה ברורה:
ונחזור לעניננו. דהנה ענין מונבז המלך שרצה להפליג ולהגדיל מעלת הצדקה רצה לכלול כל אותן המעלות שחשב הרמב"ם ז"ל, והגם שהמעלה הראשונה היא יותר גדולה מכל המעלות, מ"מ לא בכל עת מזדמן לעשות כמעלה הראשונה כי לפעמים מזדמן ליתן צדקה באופני מעלות האחרות, לבד המעלה האחרונה הגרועה שכתב הרמב"ם ז"ל שיתן פחות מכ"צ בעצב, זה יש ביד האדם לעשות שלא בעצב רק בספ"י, בשלמא שאר מעלות לפעמים אין ביד האדם להיטיב ביותר אבל מליתן בעצב הוא תמיד ביד האדם להפך העצב לספ"י, ולכן השמיטו מלרמז עליו. ואמר אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, בא לרמז בזה המעלה הראשונה החשובה בכל המעלות, ולזה קאמר אני גנזתי למעלה, והכוונה כי בזה אנו מעוררים זכות אברהם אבינו ע"ה שכתוב בו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, ואמר צדק משמים נשקף לרמז על זכות אברהם אבינו ע"ה כדקאמר הש"ס (שבת קנ"ו) מאי דעתיך דקאי צדק במערב אנא מהדרנא ומוקימנא ליה במזרח, ופירשו רש"י ומהרש"א בח"א דצדק הוא מזלו של אברהם אע"ה, ובב"ר פ' מ"ג איתא צדק יקראהו לרגלו שמזל צדק היה מאיר לו, ואיתא שם עוד, צדקה היתה צווחת אם אין אברהם מי יעשה אותה, והענין הפנימי מבואר יותר בדברי שערי אורה הובא בילקוט ראובני כי המדה הנ"ל צדק היתה הולכת עם א"א ע"ה במלחמת המלכים בזכות המצוה הרבה שהלך לפדיון שבויים, ונכלל בזה ג"כ המעלה הראשונה שחשב הרמב"ם, והיינו להחזיק בידו לעת תמוט ידו קודם נפילתו, ולדעתי יש בזה רמז נפלא בפסוק אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף ע"פ דברי הזוה"ק פ' בהעלותך (דף קנ"ג ע"ב) על פסוק יש מפזר ונוסף עוד, דהו"ל למימר ויוסיף עוד, אלא ההוא אתר דשריא ביה מותא הוא גרים ליה דיתוסף מחיים דלעילא לאוספא ליה, אמר רבי יהודה אמר ר' חייא קרא אסהיד דכל מאן דיהיב למסכני איתער אילנא דחייא לאוספא לההוא אילנא דמותא וכדין אשכח חיים וחדו לעילא, ובר נש דגרים דא בשעתא דאיצטריך ליה ההוא אילנא דחיי קאים עליה וההוא אילנא דמותא אגין עלוי ובגין כך ונוסף עוד כד"א צדקתו עומדת לעד. ובזה יש לרמז הך קרא אמת מארץ תצמח, דידוע דמדת אמת הוא בחינת תפארת בסוד הוי"ו אשר מזה נמשך החיים, וסוד הוי"ו הוא סוד החיים ומאי ניהו אות אמת כמבואר בזוהר הקדוש בראשית (דף רמ"א ע"ב) גבי רחב דקאמרה ונתתם לי אות אמת והחייתם את וגו', וזה מה שאמרו רז"ל אתרא דקרו ליה קושטא ולא מית אינש בלא זמניה, כי אמת ממנה נמשך החיים, ולדעתי זה סוד שאמרו חז"ל יעקב אבינו לא מת, כי הוא בחינת אמת וכמ"ש תתן אמת ליעקב ובסוד הוי"ו כמבואר בזוה"ק בכמה מקומות, ולכן אנו אומרים בתפלת שמ"ע ואלהי יעקב, וגבי יצחק אלהי יצחק והבן. וארץ נקרא בחינה התחתונה הוא בחינת מלכות אשר שם דינא דמלכותא דינא, ושם אתר דשריא ביה מותא בסוד רגליה יורדות וגו', ומבחינת הצדקה אשר אנחנו עושים משם אנו ממשיכים אילנא דחיי מבחינת אמת לבחינת ארץ וכדברי הזוהר הק' דאיתער אילנא דחיי לאוספא לההוא אילנא דמותא, וצדק משמים נשקף הוא ג"כ על דרך זה דבחינה זו מדת מלכות נקראת צדק ובחינת תפארת נקרא שמים, אשר בכח הצדקה אנו ממשיכים חיים מבחינת שמים לבחינת צדק, והכל הולך אל מקום אחד אלא מעיקרא חשיב מלמעלה למטה ואח"ז קאמר ממטה למעלה, והכל לרמז כי בסוד הצדקה אנחנו ממשיכים אילנא דחיי לההוא אילנא דשריא ביה מותא והבן:
עוד יש לדעתי רמז נפלא בהך קרא אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף הוא מה שמבואר בב"ר פרשה ס"ג רבי שמואל ברבי יצחק, אברהם לא ניצול מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב, משל לאחד שהיה לו דין לפני השלטון ויצא דינו מלפני השלטון לישרף וצפה אותו השלטון באסטרולוגיאה שהוא עתיד להוליד בת והיא נשאת למלך, אמר כדאי הוא להנצל בזכות בתו שהוא עתיד להוליד, כך א"א יצא דינו מלפני נמרוד לישרף וצפה הקב"ה שיעקב עתיד לעמוד ממנו, אמר כדאי הוא אברהם להנצל בזכותו של יעקב, הדא הוא דכתיב לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, יעקב פדה את אברהם. ולדעתי זה מרמז בפ' הנ"ל אמת מארץ תצמח וקאי על יעקב שהוא בחינת אמת כמ"ש תתן אמת ליעקב, והכוונה דבשביל אמת מארץ תצמח דהיינו יעקב שיהיה נצמח אחר זה ולכך צדק משמים נשקף כי בחינת אברהם היה צדק, כי בזכות יעקב גם בחינת אברהם שהוא בחינת צדק נשקף משמים והבן בס"ד. ואמר אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך. והוא בא לרמז על המעלה ב' ומעלה ג' והמעלה ד' שחשב הרמב"ם. דמעלה ב' היא שהנותן אינו יודע למי נותן והמקבל אינו יודע ממי מקבל, והמעלה ג' שיודע הנותן למי נותן והמקבל אינו יודע ממי מקבל. ומעלה ד' שהמקבל יודע ממי מקבל רק הנותן אינו יודע למי נותנה, והנה אחרי אשר משיג ליתן צדקה באופן הנאות שלא ידע הנותן או המקבל או ששניהם אינם יודעים בזכות זה זוכה למקום שאין היד שולטת בו בעבור מעשיו שרוצה ליתן באופן כזה שלא יהיה היד שולטת בצדקה כזה יהיה שכרו. ואמר עוד אבותי גנזו דבר שאין עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו: נראה שבא לרמז על המעלה ה' שכתב הרמב"ם ז"ל שיתן בידו קודם שישאל, ויובן היטב ע"פ מה שדרשו חז"ל (ב"ב ט':) ואמר ר' יצחק מאי דכתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד משום דרודף צדקה ימצא צדקה אלא לומר לך כל הרודף אחר צדקה הקב"ה ממציא לו מעות ועושה בהם צדקה, והנה קאמר בלשון רודף אחר הצדקה דהיינו שנותן לעני קודם ששואל ממנו זוכה שהקב"ה ממציא לו מעות ליתן צדקה, והיינו דקאמר אני גנזתי במקום שעושה פירות דהיינו שזה גופא הוא השכר שזוכה לעשות פירות פרי מצוה זו. ואמר עוד אני גנזתי אוצרות נפשות, נראה דמיירי ג"כ מהמעלה ה' שחשב הרמב"ם ז"ל, ויובן היטב ע"פ מה שדרשו ריב"ל אמר כל הרגיל לעשות צדקה זוכה והויין לו בנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי אגדה דכתיב ימצא חיים וגו', ופירש"י דכתיב גבי חכמה כי מוצאי מצא חיים, בעלי עושר דכתיב צדקה, בעלי אגדה כתיב הכא וכבוד וכתיב התם כבוד חכמים ינחלו, וזה הפסוק כתיב גבי רודף צדקה, והיינו שנותן לו קודם שישאל והוא המעלה ה' שחשב הרמב"ם, והיינו דקאמר אני גנזתי אוצרות נפשות דהיינו שזוכה שיהיו לו בנים בעלי חכמה, והיינו דמסיים פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם דהיינו שזוכה שיהיו לו בנים בעלי חכמה. עוד יש לפרש ואני גנזתי אוצרות נפשות דקאי על מי שמחזיק בני עניים לומדי תורה להספיק להם שיהיו יכולים ללמוד תורה, והיינו דקאמר אני גנזתי אוצרות נפשות ע"ד הכתוב ואת הנפש אשר עשו בחרן ומתרגם דשעבידו לאורייתא, כן האדם המעלה הזה אשר מחזיק ידי עניים לומדי תורה הוא גונז אוצרות נפשות. ואמר עוד אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנאמר ולך תהיה צדקה, נראה לפרש דקאי על המעלה ו' שחשב הרמב"ם ז"ל שיתן לו אחר שישאל והיינו שיתן לו כל צרכו עכ"פ אחר שישאל לו, ונראה דזה מרמז בקרא ולך תהיה צדקה לפי מה שאמרו חז"ל (ב"מ דף קי"ג:) הרי שהיו נושין בו אלף זוז ולבש איצטלא בת מאה מנה מפשיטין אותה ממנו ומלבישין אותו איצטלא הראויה לו, ותנא משום ר"י ותנא משום רע"ק כל ישראל ראויין לאותה איצטלא, שוב פריך הש"ס ולימא ליה לאו עלי קרמית א"ל אביי איברא עליה קרמי שנאמר ולך תהיה צדקה, ופירשו התוס' דלא אמתניתין פריך אמאי מחזיר לו הכר דא"כ למה המתין עד כאן ועוד דמה צריך טעם על מצות המקום, ופירשו דאדר"י ואדרע"ק פריך דאמרי כל ישראל בני מלכים הם וכולן ראויים לאותה איצטלא, ואמאי כיון דאינו לובשה אלא לכבוד ולנוי בעלמא למה יש לנו לומר שכל זה הטיל הכתוב על המלוה כיון שלא פירש הכתוב בהדיא, ומשני גם באיצטלא לא שייך לומר ולך תהיה צדקה והטיל עליו הכתוב שלא למנוע ממנו הנוי והכבוד והתענוג שהורגל בו עד עתה, הרי למידין מקרא דלך תהיה צדקה שצריך למלאות אותו כל צרכיו ואפילו הנוי והכבוד והתענוג שהורגל בו עד עתה, והיינו דמרמז בזה הפסוק דעכ"פ צריך ליתן לו כל צרכיו אחר ששאל ממנו. ומה שאמר עוד אבותי גנזו לעוה"ז ואני גנזתי לעוה"ב שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך, נראה דבא לרמז מה שכתב הרמב"ם במעלה ז' דעכ"פ יתן לו בספ"י אף שיתן לו פחות מן הראוי ומרומז בזה הפסוק כבוד ה' יאספך כי לפי הערך שמראה לעני ספ"י ונותן לו בכבוד כן לפי ערך ההוא כבוד ה' יאספהו. כן נזכה אנחנו לעשות צדקה כראוי ובזכות הצדקה יבוא הגאולה ב"ב אמן: