אור ברסלב

נחל קדומים על תורה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

שמות

בראשית

פרק א

פסוק א

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו. אפשר לרמוז במ"ש הרב המוכיח בספר הקדוש דעת חכמה שאמרו רז"ל דצריך לעשות מצות באברים שחטא והענין שבזה יגרש החיצונים הסובבים אותו ויען אין ספק ביד האדם לקיים מצות בכל האברים שחטא ונעלם דבר לכן צריך לשמר שבת כהלכתו והוי כאלו קיים כל המצות. ובכח ניצוץ שכינה בנשמה יתירה מגרשת מפנימיותו הסט"א זהו תורף דבריו בקצור גדול וזהו הרמז ואלה שמות בני ישראל הבאים ר"ת ושביה כמו ושביה בצדקה. צריך ניצוץ שכינה. וזה רמז מצרימה גימטריא שכינה. ואיך יזכה לזה ע"י שבת הרמוז בס"ת את יעקב איש. והוא רמז שבת למפרע שצריך שני שבתות כמשז"ל אלמלא שמרו שני שבתות ודוק כי קצרתי. א"כ אפשר לרמוז במ"ש בזהר חדש דגלות מצרים היה על מכירת יוסף ובצאת ישראל ממצרים קטרגה מדת הדין שיחזרו להשתעבד ונצטוו על שבת דההוא צדיק בשביעאה אחיד ונסלח להם. וזה רמז ר"ת ושביה דהיו צריכים לשוב ולחזור לגלות. אך מצרימה גימטריא שכינה בחי' שבת הרמוז בס"ת את יעקב איש ובזה נתכפרו דההוא צדיקא בשביעאה אחיד. או ירמוז במה שיש לחקור דיוסף הצדיק מחל לאחיו בלב שלם ואין אחר מחילה חטא. ויובן זה בחקירה אחרת דיעקב אע"ה נענש על כ"ב שנה שביטל כבוד אב ואם והרי האב שמחל על כבודו כבודו מחול ובודאי יצחק אע"ה מחל לו. ויש לישב דכתב ספר החסידים דכבודו מחול בדיני אדם אך בדיני שמים צריך ליענש ע"ש. ונראה הטעם דבמה שחטא לאביו חטא שתי חטאות א' לאביו ממש והב' להקב"ה שצוה כבד את אביך וכשמחל האב מחל מה שחטא לו ואכתי פש מה שחטא לשמים. ולכן יעקב אע"ה אף שיצחק אע"ה מחלו נשאר כבוד שמים ומדקדק עם חסידיו כחוט השערה ולכן נענש כ"ב שנה. ובהכי ניחא מה שנענשו על מכירת יוסף דאף דהוא מחל עדיין מה שחטאו בצדיק עליון נשאר ולכן נתכפר השאר בשבת דההוא צדיקא בשביעאה אחיד וזה הרמז ויישם בארון במצרים עי"ז שמכרו ליוסף ונשאר במצרים היו בגלות ואלה שמות בני ישראל הבאים ר"ת שביה. וכי תימא כבר מחל יוסף להם ואמאי לא נתכפר לזה רמז את יעקב כלומר פקח עיניך דיעקב אע"ה נענש כ"ב שנה ועד אחרון בא מצרים על כבוד אב ואם והלא ודאי יצחק מחל אלא על הנוגע לשמים וה"ה לשבטים דהגלות לכפר מה שחטאו למעלה. וראיתי בלקוטים שבס' רבינו אפרים כ"י הבאים גימטריא תרי"ג כי מ"ם הבאים היא ת"ר באי י"ג הם תרי"ג עכ"ל ומ"ם היא ת"ר באי"ק בכ"ר. ואפ' במ"ש המפרשים דטעם גלות מצרים שהתורה רוחנית ואינה חלה על אדם שיש לו מחשבות רעות גאה וגאון ולכן הכניע לישראל בגלות מצרים כדי שיוכלו לקבל התורה ולכך רמז הבאים תרי"ג ללמד דגלות מצרים הכנה לתורה וזה אפשר שהיה ויכוח משה עם הקב"ה שאמר מי אנכי וכי הוציא ואז"ל שאמר לו שלא הגיע זמן גאולה והשיבו בהוציאך וגו' כלומר אתה סובר שהגלות משום גזרת ת' שנה דע שהגלות להכניעם שיוכלו לקבל התורה וז"ש בהוציאך וגו':

מצרימה. כתב רבינו אפרים ז"ל גימטריא שממה והם אותיות ממשה שעל ידו היתה מצרים שממה בכח שכינה גימטריא מצרימה בזכות שלא שינו לשונם כי מצרימ"ה גימטריא שפה עכ"ד. ולפי מ"ש בזהר הקדוש דגאולת מצרים היא היתה אם לגאולה העתידה ואמרו בז"ח כי גאולה העתידה בזכות משה רבינו ע"ה יש לרמוז כי מגאולת מצרים נעשה הכנה כי השכינה גימטריא מצרימה תעשה שממה לא"ה בזכות משה הרמוז באותיות ממשה ואז תהיה כל הארץ שפ"ה אחת ודוק היטב:

פסוק ה

ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש. בענין תשלום ע' נפש שחסר אחת. רז"ל אמרו יוכבד השלימה. ופירש הר"י. דשר של מצרים נמשל לנקבה ולכך יוכבד השלימה החשבון וממנה נולד הגואל משה רבינו ע"ה. וי"א דכביכול הוא השלים המנין ואפשר זה רמז אנכי ארד עמך אנכי כינוי לשכינה ארד. עמך ר"ת ע' משלים כבודי. ולמ"ד דאסנת היתה בת דינה שנתעברה משכם ונשאת ליוסף אפשר לו' דאסנת השלימה החשבון ומצטרפת עם בעלה ובניה לחיי"ם ולשלום:

פסוק יח

ותיראן המילדות את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהם מלך מצרים ותחיין את הילדים. רז"ל אמרו שהמלך תבען ומיאנו ומסרו עצמן על ק"ה. וידוע דהגוי אינו דין שיהא מוסר עצמו על ק"ה. ומחשבה טובה בישראל הקב"ה מצרפה למעשה לא עשה כן לכל גוי. וענין זה דהי"ל דין ישראל היה רפוי והמילדות נהגו כישראל וכו' ובהכי ניחא משז"ל דבזכות ותיראן המילדות זכתה יוכבד שיצא ממנה משה רבינו ע"ה שקבל התורה. ועפ"י האמור הנה נכון דכיון שהיא מסרה עצמה על ק"ה כדין ישראל ממנה יצא משה רבינו ע"ה שקבל התורה ונתאמת ונתפרסם שיש להם דין ישראל. ובאופנים אחרים כתבתי אני בעניי בדרשותי בס"ד:

פרק ב

פסוק ב

ותרא אותו כי טוב הוא. אמרו במדרש שנולד מהול. וצריך לדעת מהיכא משמע להו. ופירש רב אשכנזי במ"ש הרב עוללות אפרים דקודם שנימול הילד נקרא טבל וכו' וטבל ר"ל טב לא וא"כ הכא דכתיב כי טוב ש"מ שנולד מהול עכ"ד. ועד"ה פשוט כי היסוד נקרא טוב א"נ הברית נקרא אות ודריש ותרא אותו פי' אות שלו שהוא הברית כי טוב ומוכרח שהיה מהול:

פסוק יא

וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. קרי ביה מאחיו בחיר"ק בחי"ת רמז כי זה המצרי הוא תערובת הרע שבקין אחיו של הבל שהוא משה. וראה ברוח קדשו שזה המצרי היה הרע של אחיו קין והרגו בשם המפורש לתקנו. רבינו האר"י זצ"ל:

פסוק יב

ויך את המצרי ויטמנהו בחול. ר"ת אהובו כי המצרי גלגול קין ומשה הבל והרגו לתקנו באהבה ולא כקין שהרג הבל בשנאה ומ"ה הרגו בשם המפורש לתקנו ויטמנהו בחול שיזכה להתערב בישראל שנמשלו לחול. רבינו מהרח"ו ז"ל בכ"י:

פסוק יד

מי שמך לאיש שר. ר"ת משלש רמז לו כי נתגלגל ג' גלגולים. ר"ת משה. משה שת הבל. וס"ת מי שמך לאיש ס"ת יכ"ש שם קדוש משמות שם בן מ"ב. כי בשם זה יכ"ש הרג את המצרי ולא נשתמש רק בחצי שם הנזכר. וז"ש רז"ל מלמד שהרגו בשם המפורש ולפיכך הוצרך לברוח. ולעתיד לבא ישתמש בו. וז"ס עד כי יבא שילה ר"ת כי יבא שילה יכ"ש. ותיבת שילה גימטריא משה. רבינו האר"י זצ"ל. ואפשר כי מי שמך לאיש ר"ת שלם. רמז לו כי המשתמש בשם צריך שיהי' שלם ולא כשתאמר אתה אלא כמו שיאמר חבירך. וזהו מי שמך לאיש שר ושופט מי האומר שאתה איש שלם ומינך שר ושופט:

פסוק כא

ויתן את צפורה בתו למשה. דורשי רשומות אמרו כי צפר"ה גימטריא למש"ה:

פרק ג

פסוק א

ומשה היה רועה וגו'. רמז שהוא גלגול הבל בן אדה"ר שגם הוא היה רועה לשעבר כמ"ש ויהי הבל רועה צאן וז"ש היה רועה לשון עבר. רבינו האר"י זצ"ל:

פסוק ב

וירא מלאך ה' בלבת אש. אמרו רז"ל להשלים את השם. ופירש הרב הקדוש מהר"ר שמשון מאסטרפולי זלה"ה דמשה היה גלגול שת והבל והוא ר"ת משה. משה שת הבל ובשם משה לא יש כי אם אות ש' משם שת וחסר תי"ו ומשם הבל יש אות ה"א וחסר לב. וז"ש וירא מלאך ה' בלבת שע"י אותיות לבת נשלם השם כי בצרוף לבת עם משה יהיה משה שת הבל. שוב ראיתי בשער הפסוקים לרבינו האר"י ז"ל שמבאר סוד זה באריכות גדול ע"ש:

פסוק ד

במדרש. ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה. שאל ההוא מינא את ר"י בן קרחה למה מתוך הסנה א"ל אלו מתוך חרוב או שקמה היית שואלני ואעפ"כ להוציאך חלק אי אפשר להודיע שאין מקום פנוי בלא שכינה אפילו סנה. ויש לדקדק אמאי הוצרך לומר אלו מתוך חרוב וכו' ופירש הגאון מהר"ם הרב המחבר שו"ת צמח צדק דדרך חכמה להשיב למין מתוך דבריו וכמשז"ל כל מקום שפקרו המינין תשובתן בצידן וה"נ אלו השיבו ר"י בפשיטות סתם אין מקום בלא שכינה ר"ל אף על דבר שפל היה המין טועה מנ"ל שהסנה גרוע מכל אילנות הלא כל עשב יש לו מזל ולצורך נברא ואפשר שתועלת הסנה גדול מאד והוא חשוב מכל אילן. לכך אמר לו אלו מתוך חרוב או שקמה היית שואלני ומוכרח שתאמר דאלו מתוך חרוב או שקמה לא היית שואל כי המה חשובים וראוים להשרות שכינה רק שאלתך למה מתוך הסנה שפל וגרוע ועתה אני משיבך שאין מקום פנוי בלא שכינה עכ"ד. ולי הצעיר אפשר במ"ש רש"י ז"ל למה מתוך הסנה ולא אילן אחר משום עמו אנכי בצרה. וחשש רבי יהושע בן קרחה דההוא מינא שמע איזה תלמיד דטעמא טעים משום עמו אנכי בצרה ועל זה בא להלעיג ח"ו. ולכן אמר לו ואלו מתוך חרוב או שקמה היית שואלני רצה לומר לו דזו אינה שאלה ולשוא צרף לבא בעקיפין כאלו יש שאלה וישיב לו מה ששמע משום עמו אנכי בצרה ויבא להלעיג. ואעיקרא לא יש שאלה ואין צריך תשובה כדי שיבא להלעיג אמנם להוציאך חלק אי אפשר שלא תאמר שיש שאלה והתשובה משום עמו אנכי בצרה ותרצה להלעיג ולזה מוכרח להשיב שלא תבנה בנינים על קו תהו והתשובה היא להודיע שאין מקום פנוי מהשכינה וכלך מדברותיך. ומפי הרב המובהק הישיש כמהר"ר ברוך דאני ז"ל שמעתי דכל מקום שאומר שאל ההוא מינא סימנא מילתא מאותו המי"ן שרוצה לשאול דח"ו יש שתי רשויות. וידוע מאז"ל דאמר נעשה אדם ללמד ענוה והרוצה לטעות יטעה וזה כונת המין מ"ט נגלה בסנה להורות ענוה כלומר ואמאי הוצרך לזה כבר נודע מנעשה אדם אלא ודאי מהכא נילף מינה ללמד ענוה ונעשה אדם ח"ו כפשוטו. והשיבו אלו היה נגלה בחרוב או בשקמה היית שואל וכך אתה שואלני דייקא דאם היה נגלה בחרוב או בשקמה שהם גבוהים משאר אילנות היית אומר ש"מ דה' אינו חפץ בענוה מדבקש אילנות גבוהים וא"כ נעשה אדם אינו משום ענוה כי אין דרכו בענוה וח"ו וכו' וז"ש כך אתה שואלני מעין דוגמא לשאלתך עתה. אבל להוציאך חלק וכו' וא"כ הוא לימוד אחר ולעולם נעשה אדם משום ענוה ודוק היטב:

ויאמר משה משה ויאמר הנני. כבר נודע דשרשי נר"ן שבאדם הם בעולמות העליונים אפס קצהו יורד להתלבש באדם. ואפשר לפרש בפסוק זה ובפסוקים אחרים כיוצא בו שהקדוש ברוך הוא קורא לנשמה אשר בשמים שהשם הוא הנשמה כמ"ש הרמ"ז ז"ל והנשמה העליונה תעורר הנשמה תחתונה להבין להדבק בשרש כדי לקבל הדבור וז"ש ויאמר אברהם אברהם ויאמר משה משה שיכונו יחדיו השרש עם החלק אשר בארץ ויאמר הנני ר"ל הרי אני מכוין דעתי עם השרש למעלה וזהו הנני. וכ"כ הרמד"ל במעריך (דף מ"ד) דמשז"ל שברא שמו של משיח פי' נשמתו ע"ש באורך:

פסוק י

ועתה לכה ואשלחך אל פרעה. מילת לכה מורה שילך מעצמו בלתי שישלחנו הש"י ומילת ואשלחך יורה הפך מזה. אבל הענין כי הקב"ה היה שולחו בשליחות זה ויש בו רעה שהיא טובה כי ע"י שליחות זה כתיב תכבד העבודה וגו' והטובה באה באחרונה שיצאו ממצרים. ומצינו כי אע"פ שהכל בא מאתו ית' אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה ולכן בבחינת הרע הנמשך בשליחות אמר לכה מעצמך ובבחינת הטוב שאני עתיד לגואלם ואשלחך. רבינו האר"י זצ"ל:

פרק ד

פסוק יג

שלח נא ביד תשלח. כתוב בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל שלח ביד פנחס. ואפשר במ"ש בזהר הקדוש דנשמות נדב אביהוא נתעברו בפנחס וכתבו גורי האר"י ז"ל דהיו בחינת נפש אדה"ר ומשה רבינו ע"ה אמר לאהרן עתה ידעתי שהם גדולים ממני וממך. ויען כל גלות מצרים היה לתקן ניצוצי קרי דאדה"ר כמ"ש האר"י זצ"ל לז"א שישלח ביד פנחס כלומר על יד נדב ואביהוא שהם נפש אדה"ר והם עתידין ליכנס בפנחס. ורמוז בכתוב שלח נ"א ר"ת נדב ואביהוא:

פסוק יד

ויחר אף ה' במשה וגו'. אפשר לתת טעם לחרון אף זה הגם שגלוי לפניו יתברך כי כל זה מענותנותו משום דמשה רבינו ע"ה אמר ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם וכשהקב"ה גילה לו שמו הגדול ובזה ידע כמה רזין עילאין מופלאים. אחר זה אמר שלח נא ביד תשלח. וזה נראה כערמה ח"ו לומר ואמרו לי מה שמו ולאחר שידע סוד ה' ומתרפס ברז"י כס"ף עלמין דכסופין. אמר שלח נא ביד תשלח ועל זה חרה אף ה' דלא הי"ל לשאול מה שמו מאחר שאינו רוצה ללכת:

פסוק לא

ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו. שמעתי במ"ש רז"ל והמפרשים בטעם יציאת מצרים בחצי זמנם מתרי טעמי א' משום רבוי העם שלא כדרך טבע ומה שהיו עובדים ס' רבוא בת' שנה עבדוהו ברד"ו וכיוצא בזה טעם אחר מחמת קושי השעבוד באכזריות גמורה וה' לא ציוה קושי השעבוד יבא חשבון ונכה לו ינכה שארית הגלות וז"ש ויאמן העם וישמעו הבינו כי פקד ה' את בני ישראל לשון העובר על הפקודים לשון מנין שמנה לישראל ומצא שהם כמה פעמים ס' רבוא וזה מנכה שנות מספר. וכי ראה את ענים כלומר קושי השעבוד וזהו את עניים ריבוי עניים. ויקדו על רוב הבנים. וישתחוו. על שה' ריחם עליהם להעלות קושי השעבוד בחשבון וזה מורה שיש להם דין בנים כמ"ש בכמה מקומות. ובילדותי פרשתי בזה דכלפי זה אמר פרעה לבטל טענות אלו למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו דייקא אינו קושי השעבוד רק מעשיו הראוים. ועוד הן רבים עתה עם הארץ טענת הרבים זה היה מקרוב שהם רבים ולא סליק חושבנא:

פרק ה

פסוק ט

תכבד העבודה על האנשים. כתבו משם רב"י החסיד שהוסיף על חד עשר מהעבודה ולכן יש בפסוק זה י' תיבות:

פסוק יט

לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו. אפשר במה שאמרו במדרש שהיה חסר לאיש ישראל לבנה ולקח בנו והניחוהו בבנין. וזה רמז להם לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו שאם יחסרו לבנים יושמו בנים במקומו ולכן לא תגרעו מלבניכם שאם לא תעשו מנין הלבנים תשלימו מבניכם ודוק:

פרק ו

פסוק ב

וידבר אלהים אל משה. אלהים ר"ת אמרת למה הרעות יהושע מכניסן. לקוטים בספר רבינו אפרים ז"ל:

פסוק ה

וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי וגו'. אפשר לפרש במ"ש הרב הגדול עיר וקדיש מהר"י קוב"ו ז"ל בס' גבעות עולם דף קי"ג בכונת ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי דפתח בתרתי ועבדום וענו אותם וסיים וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי והול"ל אשר יעבודו ויענו. ופירש הרב ז"ל במ"ש בילקוט חדש דהקב"ה גזר על ישראל עבדות ושעבוד. וגזרת העבדות נתבטלה במה שיוסף נמכר לעבד ולא נשאר להם אלא שעבוד. והמצרים עשו בישראל שעבוד ועבדות מה שלא היו חייבים משו"ה אמר הקב"ה לדונם על העבדות שהיה שלא כדין והאריך הרב ז"ל בזה ע"ש. וזה יאמר קראן גם אני שמעתי את נאקת בני ישראל. וכי תימא מה טובה של שמועה זו הרי גזירה היא ועבדום וענו אותם. לזה אמר אשר מצרים מעבידים אותם ואינם חייבים עבדות דכבר נמכר יוסף לעבד ויכפר על בני ישראל. ואזכור את בריתי פירש"י שאמרתי וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ולפי דרכנו יבא על נכון כי מאז הודעתי לאברהם שאדונם על העבדות שהוא שלא כדין. לכן אמור לבני ישראל אני ה' מדת רחמים והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים הוא השעבוד. והצלתי אתכם מעבודתם דייקא שהעבידו אתכם שלא כדין וגאלתי אתכם בזרוע נטויה וגו' על אשר עשו עול בעבדות ולקחתי אתכם לי לעם:

פסוק כו

הוא אהרן ומשה. הם המדברים. עכ"ל שמות רבה סוף פ"ז. ורב אשכנזי ז"ל פי' דהנה הכתוב ברישא אמר הוא אהרן ומשה וגו' הם המדברים ואח"כ כתיב להוציא את בני ישראל מארץ מצרים הוא משה ואהרן עין רואה דכתוב א' אומר הוא אהרן ומשה ומקדים אהרן ואח"כ מקדים למשה ואמר הוא משה ואהרן. ורז"ל דרשו והביאו רש"י לומר ששקולים היו. ועדיין צריכין למודע"י דהגם דלמדנו דשקולים הול"ל הוא משה ואהרן ברישא ואח"כ לימא הוא אהרן ומשה. דהגם דלענין יצ"מ שקולים הם מ"מ גדלה מעלת משה מאד שא"ל הקדוש ב"ה ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך. ובמהות גדולת מרע"ה כבר אמר ה' לא כן עבדי משה וגו'. ומשה עלה אל האלהים. וע"ז בא המדרש לתרץ דנקט קרא הוא אהרן ומשה ברישא משום דסמוך למאי דכתיב הם המדברים דלענין הדבור אהרן עיקר ומשו"ה הקדים ואמר הוא אהרן ומשה. ואח"כ דכתיב להוציא את בני ישראל מארץ מצרים קאמר הוא משה ואהרן דלהוציא בני ישראל משה עיקר וכמשז"ל דא"ל הקב"ה אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם. ומ"מ רצה הכתוב ללמדנו דלענין יצ"מ שניהם שקולים מיהא דאי לאו הכי לא נקט הוא אהרן ומשה כלל אלא תדיר משה ואהרן ואע"ג דכתיב הם המדברים לא איכפת לן. אך עתה דבא ללמד דשקולים ומוכרח לומר שמותיהם נאים להקדים אחד וזמנא אוחרי להקדים האחר נקט ברישא הוא אהרן ומשה משום דבעי למימר הם המדברים דלדיבור אהרן עיקר ובסוף משה ואהרן להוציא עד כאן דברי הרב הנז' בתוספת נפך בס"ד:

פרק ז

פסוק יז

כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה'. כלפי שאמר פרעה הרשע מי ה' אשר אשמע בקולו לכן אמר בזאת תדע כי אני ה' וכבר המפרשים כתבו שפרעה הרשע הי"ל אמונות רעות ומינות גרוע שהעולם קדמון ואת"ל שיש בורא פועל הטוב אינו פועל הרע ואינו משגיח הרי תלתא דפורענותא שלשה פשעי ולכן בריש כל מרעין דמא אלוהו שהוא היאור דמו בראשו נגעו ומזה נודע שיש אלוה בעולם וכן אמר לו בזאת תדע כי אני ה'. ובמכת הצפרדעים אמר למען תדע כי אין כה' אלהינו. אשר הוכה בצפרדעים ובתפלה למשה סרו הצפרדעים והניחו יתרם ביאור ומזה נודע כי אין כה' אלהינו והכל ברצונו טוב ולא טוב והוא יחיד בעולמו. ובמכת הערוב נאמר כי אני ה' בקרב הארץ משגיח בפרטי פרטות להשחית המורדים ולהציל הבוטחים בו וניכר פרטות ההשגחה וזהו כי אני ה' בקרב הארץ דייקא זהו תורף דברים ויש שכתבו בסגנון אחר. ואני בעניי אומר דנקט קרא הני תלת מילי להודיע רוע אמונות פרעה הרשע. אמנם בכל א' מאלה דם צפרדע ערוב יש בכ"א ביטול כל דעותיו הכוזבות. במכת הדם עיקרה אשר משם ניכר שיש אלוה בעולם וכמ"ש בזאת תדע כי אני ה' וגם לכי דייקת נעשה הד"ם בנין אב לסתור גם הב' דעות המזוייפות כי פועל הטוב אינו פועל הרע שהרי ישראל וגוי שו"ת שת"ו בכוס אחד ולגוי הד"ם כי יקריב ולישראל מים ואם ישראל מוכר המים לגוי יוכל לשתות מים ומכאן שה' אחד מריע ומטיב והוא משגיח להטיב לישראל ולהרע למצרים: וכן במכת הצפרדעים עיקרה להודיע כי אין כה' אלהינו. וכשתסתכל מינה מוכח סתירת השתי דעות הבטלות אחרות דהעולם קדמון דהרי ניכר מהצפרדעים שנוי הטבע בכמה ענינים כשהיו מכין צפרדע נפקי מינה צוורני צוורני ועוד שהיא בוקעת הסלע ועולה מתוך הסלע כמ"ש רז"ל וגם אשר נכנסו בתנור חיו ולא מתו כמו שאמרו רז"ל וזו השגחה גדולה מאד. ובדין עירוב"ח כל תוקפו לפרסם ההשגחה וכמאמר כי אני ה' בקרב הארץ ועוד (אין) [אית] בה תוכחת מגולה שינוי הטבע לבא הערוב עם היער על דרך שפי' הגאון מהר"ר העש"ל ז"ל פסוק וגם האדמה אשר הם עליה דלא בעיתי ואשר לא יצא שום אחד מהחיות מתחום מצרים אפילו כמלא נימא. גם כתב הרב רבינו מהר"ר שלמה אסתרוק ז"ל כי בשלוח הערוב היה באה ראשונה בו ואח"כ בעבדיו ואח"כ בעמו כאלו נצטוו על זה בפרט ואח"כ בסורם כתיב ויסר הערוב מפרעה מעבדיו ומעמו ואח"כ לא נשאר אחד כאלו היו אנשים והוזהרו מאדוניהם פרטות זה. וזה מורה דיש אלוה הוא הבורא הוא היוצר וגם הוא יחיד וממנו טובה ואינה טובה שהציל לישראל ואין הערו"ב בא אצלם וכל זה מבואר. ומתוך כך נבאר מש"ה הנה יוצא המימה שאמרו רז"ל שהיה הולך לעשות צרכיו לפי שהיה עושה עצמו אלוה. גם מ"ש הכתוב ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת פירש רבינו אפרים ז"ל ויפן שפנה לנקביו וחזר לביתו. וצריך טעם אמאי קפיד קרא לומר שנפנה לעשות צרכיו ולא שת לבו דבשלמא ברישא כתיב הנה יוצא המימה שהלך מרע"ה באותו פרק ונתפס כגנב שהיה עושה עצמו אלוה. אבל אח"כ אמאי אצטריך קרא לומר ויפן לפירושא רבינו אפרים. ואפשר לומר ונקדים מ"ש בסנהדרין דף ט"ל א"ל ההוא אמגושא לאמימר מפלגך לעילאי דהורמיז מפלגך לתתאי דאהורמיז א"ל א"כ היכי שביק אהורמיז להורמיז לאעבורי מיא בארעיה ופירש"י היאך מניח אהורמיז להעביר מים בארצו שכל מה שאדם מכניס דרך פיו מוציא דרך נקבים התחתונים עכ"ל. ובזה פירשו המפרשים דרך דרש הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויקרא ק"ש ויתפלל. דכיון דיפנה יכיר שלא יש שתי רשויות ח"ו דאם כדעת נפסד מאותו המי"ן היכי שביק לאעבורי וכו' ובזה יקבל עליו עול מלכות שמים שלימה עכ"ד. הנה כי כן יען פרעה אמגושא החי' למינ"א סבר ברשעו שהעולם קדמון ואת"ל הם שתי רשויות. לזה עליון יתן קולו למשה בחירו הנה יוצא המימה ונצבת לקראת"ו נגד סברותיו הרעות כי הוא עושה עצמו אלוה והוא שטות וגונב דעת כי הוא עושה צרכיו. ועוד רעה חולה כי בלבו לב רע סובר שהעולם קדמון ובפיו יאמר שהוא אלוה. ועוד מסתפק בשתי רשויות וממה שעושה צרכיו משם מוכח להפך דאי ח"ו שנים היכי שבק לאעבורי מיא. ונמצא דבלכתך בו בפרק הן נסת"ר מחמת"ו שלשה פשעי שהוא אומר שהוא אלוה ועושה צרכיו. הוא אומר שתי רשויות והיכי שבק לאעבורי מיא. והוא מסתפק שהעולם קדמון ולכן צ"א תאמר לו בזאת תדע כי אני ה' וממכת הדם מוכח שיש אלוה בעולם. ולהגיד רשעותו וסכלותו מטפ"ש ועולה אמר הכתוב ויפן פרעה שעשה צרכיו ולא שת לבו גם לזאת והוכה בסנורים ועדיין הלך חשכים דהם שתי רשויות ולכן הביא הצפרדעים ואמר לו למען תדע כי אין כה' אלהינו ולא יש שתי רשויות ח"ו. או יאמר בזאת תדע כי אני ה' במ"ש הרב שפתי כהן דשם אלהים גי' פ"ו וברוב רחמיו יתברך אמר אני ה' גי' פ"ז אחד יותר על מספר אלהים לכבוש הדין ובזה הוציאנו ממצרים וז"ש בזאת תדע כי אני ה' ובזה כובש הדין כי אני ה' גימטריא פ"ז א' יותר על אלהים ובזה אני מוציאם ממצרים:

פרק ט

פסוק ח

מלא חפניכם פיח כבשן. פיח כבשן אותיות שחין בכף כלומר תפס משה בכפו מה שהיה לשחין בכל מצרים. רבינו אפרים בפירושו כ"י:

פסוק יב

ויחזק ה' את לב פרעה. במכות הראשונות כתיב ויחזק לב פרעה ויכבד לב פרעה. ומהשחין ואילך כתיב ויחזק ה' את לב פרעה. וראיתי בספר ברית הלוי כ"י להרב הגדול עיר וקדיש כמהר"ר שלמה הלוי אלקבץ זצ"ל שכתב דמהדבר ואילך כתיב כן כי ממכת הדבר היו ראוים ישראל לצאת כדכתיב כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ. ואחר שבא השחין אשר הכא כתיב ויחזק ה' את לב פרעה אז נאמר לו למרע"ה וגלה סודו השינוי הזה שאחר השחין ויחזק ה' את לב פרעה וטעמא טעים כי ממכת הדבר נגמר הדין. אך רצה הקב"ה להעמידו לספר שמו יתברך במכות המופלאות אשר יביא עליו זהו תורף דברי הרב ז"ל בקצור:

פסוק יד

את כל מגפותי. פירש"י למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות. כתבתי בזרוע ימין שהגאון מהר"ר העש"ל אמר שהיה כתוב ברש"י מ"ב וסברו שהוא מכת בכורות ואינו אלא מכת ברד. ועתה ראיתי שכתבו משם הגאון ז"ל שהוא קיים גרסתנו ופירש דאמרו רז"ל שהתרה לפרעה מראש מקדם במכת בכורות שהיא הגדולה מכלן. וע"ז יש להקשות דילמא מכת בכורות אינה גדולה מכלן אלא שהיא שקולה כב' או ג' מכות משא"כ בשום מכה. והשתא דבברד כתיב את כל מגפותי ומוכח שהיא שקולה כארבה וחשך או כג' מכות אחרות א"כ מזה למדנו דמכת בכורות שקולה כנגד הכל ומש"ה התרה בה בתחילה דאי אמרת דבכורות אינה כי אם כב' או ג' מכות יתרה בברד דכתיב את כל מגפותי אלא מדהתרה בבכורות ולא בברד למדנו שמכת בכורות שקולה כנגד הכל ודוק:

פרק י

פסוק א

בא אל פרעה פירש"י והתרה בו. וראיתי להר' רבינו שלמה אסתרוק ז"ל בפרישתו כ"י שפי' כי אני הכבדתי את לבו אע"פ שאני הכבדתי את לבו כטעם רפאה נפשי כי חטאתי לך והוא פירש לפי דרכו. ואפשר לפרש דבא ללמד דתמיד הבחירה ביד ב"ו ויכול להתגבר על יצרו וז"ש והתרה בו אע"פ שאני הכבדתי עדיין הבחירה בידו. וזה ע"ד מ"ש שובו בנים שובבים חוץ מאחר וכתב הרב מהרימ"ט בתשו' א"ח (סי' ח) דעכ"ז הי"ל לשוב וזה רמז כל מה שיאמר לך בעה"ב עשה חוץ מצא ע"ש וכ"כ הרב ראשית חכמה ע"ש והיינו דהבחירה בידו וגם לפרעה הגם שהכביד את לבו הוא ית' השאיר הבחירה אבל צריך להתגבר מאד על יצרו וסמך לזה ולמען תספר באזני בנך ובן בנך לומר דגם זה עיקר גדול לספר מה שהפליא הקב"ה לעשות דהבחירה תהיה ביד האדם ואם יזכה יכול להתגבר על יצרו:

בא אל פרעה כי. אפשר רמז ר"ת באפך כי לשעבר היה חולק כבוד למלכות ועתה התיר לו להראות לו שהוא באף וכעס ורבינו אליעזר מגרמיזא בפי' כ"י כתב אל פרעה אותיות פלא סמיכות כי פלאי פלאות נעשו למשה. ס"ת בא אל פרעה אלה שהוא לאלה ולקללה. ובלקוטים קדמונים כ"י כתוב את לבו ואת לב ר"ת אלול רמז דגם מי שכבד בעבירות כל השנה וחוזר בתשובה הקב"ה מקבלו בתשובה ובלבד שיעסוק בתורה. וזהו למען שתי אותותי קרי ביה אותיותי בקרבו ולא משפה ולחוץ עכ"ד ואפשר לפי רמז אלה אותיות אהל שלא ימוש מתוך האוהל:

פסוק ב

ולמען תספר באזני בנך ובן בנך וגו' וידעתם כי אני ה'. אפשר רמז מ"ש דכל שהוא ובנו ובן בנו ת"ח אין התורה פוסקת מזרעו והיינו ברואין זה את זה כמ"ש התוס' וז"ש ולמען תספר באזני בנך ובן בנך שכלם ברואין זה את זה אז וידעתם כי אני ה' ודאי כי אין התורה פוסקת. ורבינו אלעזר מגרמיזא ז"ל כתב ולמען תספר באזני בגימטריא זהו שלשים יום לפני הפסח כמשז"ל. אלה בקרבו ולמען תספר ר"ת אבות כי בזכות האבות כל זה:

את אשר התעללתי וגו'. אפשר במ"ש הרב מהר"ש פרימו מרז"ל דבעלמא הסדר הוא יפקד על צבא המרום ואח"כ על מלכי האדמה ובמצרים אשר היה קיים עד קריעת ים סוף ובעודו קיים הוכו המצרים מכות וז"ש אשר התעללתי לשון שחוק כמו שפירש"י במצרים הוא השר ששמו מצרים כמו שאז"ל ע"פ והנה מצרים נוסע אחריהם. ואת אותותי אשר שמתי בם במצרים בעוד שרם אלו"ף עירם קיים. להודיע שפלות השר הגם שהוא גדול מע' שרים כמ"ש מז"ה בחס"ל עכ"ז הכיתי את עמו מכות גדולות וזהו התעללתי במצרים:

וידעתם כי אני ה'. אפשר במ"ש הרב ש"ך עה"ת כי אלהים בחי' דין והוסיף א' ונעשה אני ה' גימטריא פ"ז א' נוסף על שם אלהים שהוא גימטריא פ"ו ובזה היתה הגאולה וז"ש וזה לך האות עש"ב והיינו אומרו וידעתם כי אני ה' ובזה אני גואל אתכם:

פסוק ז

עד מתי יהיה זה לנו למוקש. אפשר במ"ש הרב ש"ך פ' בראשית כי פרעה קין ומשה הבל וחייב לפרוע מה שגזל ישלם שבעתים את כל הון ביתו ועשרה מכות נגד עשרה נשיכות שנשך קין להבל וכו' עש"ב. ורבינו בעל הטורים כתב עד מתי יהיה זה היינו משה כדכתיב זה משה האיש. ויתכן שזה רמזו הלא כל הרעה וכל העשר מכות היה בשבילך נגד מה שעשית למשה ואנחנו סובלים הרעה בשבילך ועד מתי יהיה זה מש"ה לנ"ו למוקש שאנו נלכדים בעדך בלי חטא שלח את האנשים וגו':

פסוק י

ראו כי רעה נגד. ס"ת היוד. אפשר שרמז מ"ש הרב עיר וקדיש מהר"ש אלקבץ ז"ל ז"ל בס' ברית הלוי כ"י שהיה מתגאה פרעה באות יוד שניתן לקין כמש"ה וישם ה' לקין אות זהו תורף דבריו. והיה רואה כי פרעה י' יותר על מספר שם משה והיה מתגאה וכמ"ש הרב ש"ך ז"ל ועם דברי הרב מהר"ש הנז' יומתק. וזה רמז ראו כי רעה נגד ס"ת היוד ועדיין הרשע מתגאה ביוד שהיא תנקום להרע להם:

פסוק כג

ולכל בני ישראל היה. ס"ת לילה. האור ששמש לישראל בשלשת ימי האפלה היה מאיר יום ולילה. אור בגימטריא באדר כי באדר היה וכן במפלת המן כתיב ליהודים היתה אורה. רבינו אפרים ז"ל בפרישתו כ"י. ודייק היתה אורה לשעבר כשהיה החשך במצרים היתה אורה לישראל ועמ"ש הרב אליה רבה א"ח סימן תרצ"ג משם ס' אמרכל:

פרק יא

פסוק א

ישלח אתכם מזה כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה. דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו וגו'. שמעתי טעם דאחר מכת החשך ציוה דבר נא באזני העם משום דאמרו רז"ל שבמכת החשך היו ישראל נכנסים לבתי מצריים ועיניהם הרואות שכיות החמדה וסגולת מלכים ואינם נוגעים בשום דבר. ואחר כך היו שואלים למצרי השאיל לי חפץ זה ויהי כמשיב לא בי היא ואין לי חפץ זה והישראלי אומר הרי היא במקום פלוני כי ראיתיו בימי החשך. והמצרי משאילו כי אמר אם היה רוצה לקחתו בחשך היה נוטלו ולכן אחר מכת החשך בזמנו דיבר דבר נא עתה שראו כל חפצי הגוים דבר באזני העם וישאלו וגו' ע"כ שמעתי. ויראה במ"ש הרב מהר"ש פרימו ז"ל ברמזיו פ' ויקרא בטעם אשר שאל ה' יתברך לפרעה שלשה ימים שילכו במדבר לזבוח כדי שיבא פרעה מרצונו הטוב לומר הרי אתם בני חורין ובזה יוציאם קודם זמן ת' שנה ואם יהיה זה בכפיה אינה גאולה כי באונס היתה לכן כפהו בדבר ג' ימים והוא אח"כ מסיבת הנס אמר הרי אתם בני חורין והיינו פי' ביד חזקה ישלחם וכפל וביד חזקה יגרשם עכ"ד. ואפשר לומר דבתחילה שישראל לא שאלו אלא דרך ג' ימים השאלה מסתמא להחזיר כשיחזרו אך במכת בכורות שבעת שהודה שילכו דרך ג' ימים הוא הוסיף מעצמו לומר הרי אתם בני חורין שילכו הליכה בלי חזרה ונתפרסם זה מסתמא מה שהיו נותנין כלים וחפצים היה מתנה גמורה דהא ידעו שאינם חוזרים והליכתם לגמרי. וז"ש ישלח אתכם מזה שיתרצו במה שאמרתם דרך שלשת ימים. ואח"כ כשלחו בעת ההיא שהוא משלח יוסיף כלה גרש יגרש בכפל אתכם מזה שתלכו הליכה עולמית בני חורין ולכן דבר נא באזני העם ויגל בלח"ש אזנם שההליכה עולמית. ועוד אפשר דסמך דבר נא באזני העם סמוך למכת בכורות במ"ש הרב שבלי הלקט ח"ב כ"י שהעמידנו במקום הבכורות לנחלה וז"ש אלו הרג את בכוריהם ולא נתן לנו את ממונם עכ"ד. והלכה רווחת דהרוגי מלכות נכסיהם למלך ומן הדין אפי' במלך פשוט נכסי הרוגיו למלך ק"ו למלך ממ"ה הקב"ה והוא העביר ממון הבכורות לישראל ולכך החזיקו בממון מצרים ששאלו מן הדין בעבור ממון הבכורות וכמ"ש בעניותנו במ"א א"כ איפה יבא על נכון דאחר החשך קודם מכת בכורות אמר דבר נא וגו' כי הגם שיבואו לידם בתורת שאלה הם יחזיקו בהם בעבור ממון הבכורות שהם הרוגי מלכות כביכול. וזה כונת הפ' ויך כל בכור וכו' ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל שהם נכסי הבכורות דהרוגי מלכות ונכסיהם למלך ודוק. ועוד אפשר לומר כפל ישלח אתכם מזה כשלחו וגו' דנשמות ישראל ירדו לשערים דסט"א וברחמים גדולים יצאו מרשות הרבים סט"א עלמא דפרודא לרשות הגבוה ממ"ה הקב"ה וזה רמז ישלח אתכם מזה פרעה והדר מפרש הכתוב כשלחו השר נשמת ישראל ונצוצי הקדושה שהיו בסט"א יצאו והם חיותם וזהו כשלחו על שר מצרים כל ניצוצי הקדושה ונשמות ישראל אז כלה כליה כי כל חיותם ניצוצי הקדושה ועתה כלה דפסק חיותם ומזה נמשך שפרעה גרש יגרש אתכם מזה. ואפשר כי גרש גימטריא דצ"ך עד"ש באח"ב עם ב' כוללים כי על ידי עשר מכות שלחם. וכתב הקדוש רבינו שלמה אסתרוק ז"ל דרבי יהודה עשאה סימן דצ"ך עד"ש באח"ב כי דצ"ך היה ענוי נפשם בלא סכנת גופם. עד"ש ענינים שהם מסוכנים. באח"ב ענינים נוגעים עד מות כי ברד ארבה השחיתו כל יבול וכל מיני מאכל להרעיבם ולהמיתם. חשך עב ג' ימים לא יכלו להשיב רוחם והם באשמנים כמתים. בכורות אין בית אשר אין שם מת ולזה חלקם רבי יהודה להורות שבכל זמן שהיה מכביד מכתם מתרה בהם. בדם מדצ"ך. בערוב מעד"ש. בברד מבאח"ב עכ"ד בקצור. ואני בעניותי הארכתי בזה כשה"ר וזרועי וגאולת עולם:

פרק יב

פסוק א

החדש הזה לכם ראש חדשים. אפשר לתת טעם אמאי מצוה ראשונה שנצטוו ישראל מצות החדש וא"ר יצחק שהיה ראוי להתחיל התורה במצוה זו וכו'. והענין במ"ש בתנחומא פ' עקב דלא בחר ה' בישראל לפי שהם מקיימים מצות שהרי הגוים מקיימים יותר מצות שלא נצטוו וגם לא משום דישראל משבחים לו יתברך דהגוים משבחים יותר שנא' ממזרח שמש ועד מבואו וגו' אלא מה שבחר הקב"ה בישראל מפני שהם ממעטים עצמם ע"ש לשון המאמר כי כה אמר ה' לישראל. והמורם מזה דאם מקיים מצות ואין בו ענוה ומתגאה הרי הוא כעכו"ם ובצד מה גרוע. איכו השתא זו מצוה ראשונה החדש הזה לכם דנתמעטה לבנה מפני שקטרגה והשמש נעלב וכמ"ש המפרשים. בקש לעורר ישראל לתת דעתם כי צריך הענוה כדי שתהא חשובה המצוה שאדם מקיים לפני ה' ובלתי ענוה לא עשה כלום וכבר בעניותנו הרחבנו הדיבור הזה בדברים אחדים דף י"ג בסגנון אחר:

פסוק ג

ויקחו להם. פי' להנאתם כי ישראל היה בהם חטאות וח"ו היו ראוים ליאבד עם המצרים אמר הקב"ה יביאו שה ויכפר על שה פזורה ישראל. שה גימטריא כפרה איש שה לבית ר"ת אשל בזכות אברהם שנטע אשל אזכור זכות אברהם שאמר אלהים יראה לו השה יצחק נעקד כשה יעקב אמר הסר משם כל שה רבינו אפרים בפרישתו כ"י. ואפשר כי יש מרז"ל שאומרים דגלות מצרים היה על מכירת יוסף. גם אז"ל דבמעמד הר סיני וע"י התורה נעשינו כ"י כדין אשה להקב"ה והוו בה רבנן דהקב"ה כהן ושבויה אסורה לכהן ותירצנו בעניותנו דבמה שמסרו עצמם על קדוש השם בקשירת השה אלוה של מצרים והם היו נמולים ודרך טבע קרוב שיהרגו המצריים לישראל בהיותם כואבים ומסרו עצמם על קדוש השם נתקדשו ונעשו בריה חדשה ומותרת לכהן כ"י. וז"ש בעשור לחדש הזה ויקחו להם כלומר שיקחו עצמם מהסט"א כי הם נטמעים ויתוקנו כל גופם במסירת נפשם על קידוש השם. איש שה לבית אבות. כלומר שיהיה כפרה גי' שה לבית האבות הם השבטים קדושי עליונים שחטאו במכירת יוסף. שה לבית שיהיה כפרה כדי שתהיו ראוים לבית כ"י אליו יתברך כדין אשה ואין בית אלא אשה:

פסוק ד

תכוסו על השה. אמרו רז"ל בעודו חי להעירם אעפ"י שהמזל טלה נשאר על חיותו ושלמותו אעפ"י שהיה תועבת מצרים ניתן הסכל במרומים רבים ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין לזה ציוה בעודו חי להמנות עליו ולבטל כחותיו עד שיבתרוהו לבתרים וכשם שהשה שהוא ע"ז שלהם אין כח בידו לעשות כרצונו כך הטלה של מעלה אין לו כח רק לעשות רצון קונו לא ישנה את תפקידו. רבינו שלמה אסתרוק ז"ל בפרישתו כ"י:

פסוק ח

את הבשר בלילה הזה. ר"ת אהבה ואזכור להם ברית אברהם שיש בו אותיות אהב רם. צלי אש בגימטריא ת"ל וזהו ומושב בני ישראל ת"ל שנה. רבינו אפרים בפרישתו כ"י. ואפשר דרך דרש ורמז במה שאמרו כי בנתינת התורה היה חירות משעבוד מלכיות. וחקרו המפרשים דאיך היה מתקיים שעבוד ד' מלכיות שרמז הקב"ה לאברהם אבינו במעמד בין הבתרים ותירצו כי ע"י הרעב נמצאו במצרים מע' אומות וכלם היו משעבדים בישראל ואם זכינו שלא היו חוטאים היה מתקיים שעבוד ד' מלכות במצרים לבד אמנם בעגל חזר שעבוד ד' מלכיות. וכתבו ז"ל שהכל היה תשלום ד' מאות של מצרים שלא ישבנו כי אם רד"ו שנה ומאלו הרד"ו לא היה שעבוד כי אם קי"ז שנה ושעבוד ד' מלכיות להשלים והחשבון הוא יתברך ידעו זהו תורף דבריהם. וזה רמז בלילה הזה בגלות הזה דמצרים שהגלות דומה ללילה יכולים להטהר וליפטר מת"ל הרמוז במספר צלי אש שהם ת'. אבל צריך ומצות שדבקים תהיו ביצה"ט הרומז למצה ובזה תהיו על המרורים ע"ד שאמרו בילקוט תהלים מ"ז ל"ב אשריו לאדם שהוא גבוה על פשעיו וכו' ע"ש שלא ישלטו בכם המרורים והגליות ואתם תהיו עליהם שולטים עליהם שלא יגעו בכם ולרמז זה להקיץ לב נרדמים צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו לקרבן פסח ודוק:

פסוק לב

כאשר דברתם. ולכו' בגימטריא לכו על מנת שלא לחזור ע"ה. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל:

פסוק מב

ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בנ"י לדרתם. אפשר לרמוז מ"ש הרב מהר"ש פרימו ז"ל משם הזהר הקדוש דגאולת מצרים היא סיבה לגאולה העתידה וז"ש ליל שמורים הוא לה' ירמוז למ"ש רעיא מהימנא והביאו הרב עיר וקדיש בעל מעשה רוקח רמזי משניות דמחיית עמלק יהיה בע"פ וז"ש ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים ומשם נמשך הוא הלילה דימחה עמלק ויהיה כ"י שמו וכסאו שלם וז"ש הו"א הלילה הזה דלעתיד הוא שהוא שמו וכסאו שלם ה"ו משם הויה ב"ה וא' מכסא הלילה הזה שמורים וכו' דכבר נמחה עמלק בע"פ ונמצא דבליל פסח כבר כסאו ושמו שלם וזהו הוא הלילה הזה שמורים לכל בני ישראל לעתיד לבא ור"ת הוא לה' להוציאם הלל רמז שיאמרו הלל בליל התקדש חג כמו שכתוב במס' סופרים וכמנהג ספרד:

פסוק מו

ועצם לא תשברו בו. לרמוז שיאכלוהו דרך טיול והתול על יתר מכדי שבעם ולא היתה מחשבתם רק להראות להם כי מה שחשבו המצרים עליהם רעה אם ישחטהו יבא להם הצלה לתשועת נפשם מיד שונא וכדי שלא יחשבו לבטל מעלת טלה ועצמותו מצבא המרום אמר ועצם לא תשברו בו להעירם שתשאר עצמותו קיים על מה שבראו הי"ת בעצמותו ושוטים שקלקלו עתידין ליתן הדין וכל פעל ה' למענהו. הקדוש רבינו שלמה אסתרוק ז"ל בפרישתו כ"י:

פרק יג

פסוק ב

קדש לי כל בכור וגו' ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה וגו'. יש לדקדק דה' אמר קדש לי כל בכור ומשה רבינו ע"ה ציוה מצוה אחרת זכור את היום וגו' ועוד הקב"ה אמר בבני ישראל והוא דיבר אליהם בשם עם. ופירש רבינו האר"י ז"ל באריכות ותורף דברי קדשו כי משה רבינו רצה לקבל הערב רב והשי"ת לא היה רצונו. ומצוה ראשונה אחר יצ"מ היא קדש ודייק לומר פטר כל רחם בבני ישראל לאפוקי הערב רב. וחש משה רבינו ע"ה שאם מצוה ראשונה יצוה לבני ישראל לבדם באומרו קדש פטר כל רחם בבני ישראל. אז הערב רב יחזרו למצרים. לכן מצוה ראשונה אמר להם לכלם בין לישראל בין לערב רב ואמר ויאמר משה אל העם בכללות לכל ישראל ולערב רב ואחר שכבר השום במצוה ראשונה אז מצא מקום לצוות לישראל והיה כי יביאך לשון יחיד לישראל נאמרה והרב ז"ל האריך ע"ש:

פסוק ג

זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וגו'. אפשר במשז"ל שהיום ההוא היה כג' ימים ל"ו שעות והביאו הרב ברכת שמואל סדר זה וכתבנו בעניותנו במ"א טעם לזה והיינו כי מהשמש יתבטלו ג' אמונות רעות שהיה למצרים שהעולם קדמון ואת"ל שיש בורא פועל הטוב וכו' ואינו משגיח כמו שכתבנו לעיל פרשת וארא באורך והשמש מבטל ג' אמונות הללו כי מהשמש ניכר שיש מניע ומהשמש ניכר שהוא יתברך משגיח בתחתונים שברא השמש להאיר. ומהשמש ניכר כי פועל הטוב הוא פועל הרע כי השמש מיבש הלח ומתיך היבש ונמצא שהענין משתנה כפי המקבלים. ומשום הכי היה זה הפלא שיום יצ"מ היה כג' ימים וזרח השמש להעיר ולבטל הג' דעות אסורות הנז'. ועתה שמשה רבינו מדבר גם אל ערב רב וכל עצמו בדבריו הללו כלפי ערב רב להרחיקם מג' אמונות רעות שהיה למצריים שביטולן השמש לז"א זכור את היום הזה אשר יצאתם כי הפלא ה' שזרח השמש באותו יום כג' ימים לבטל ג' אמונות רעות ותמיד יהיה לכם לזכרון ודוק כי קצרתי:

כי בחזק יד הוציא ה' אתכם מזה. אפשר כי תיבת בחזק בגימטריא קי"ז שכל הגלות היה קי"ז שנה כמ"ש בסדר עולם ולזה הוצרך חזק יד להוציאם לפני זמנם:

פסוק ט

למען תהיה תורת ה' בפיך. אפשר לרמוז דקץ הגאולה תלוי בעסק התורה ואעיקרא חרבן הבית ראשון מקרא מלא על עזבם את תורתי ותנא דבי אליהו לא נחרבו הבתים ולא אירע צרה לישראל אלא בעון ביטול תורה שנאמר בפשע יעקב כל זאת ואין זאת אלא תורה. וזה רמז למען תהיה תורת ה' בפיך למען גימטריא קץ כלומר אם אתם רוצים קץ גאולה תהיה תורת ה' בפיך ובפרט בגאולה העתידה שהיא בזכות משה רבינו ע"ה והוא תבע יקרא דאוריתא כמ"ש הזהר הקדוש בז"ח ורז"ל אמרו גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם דבזכות המשניות תהיה הגאולה. א"נ במשז"ל דאומרים בג"ע אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו וזהו קץ רמז דעשוי אדם למשמש בקיצ"ו בפטירתו שיהיה תלמודו בידו וזהו תהיה תורת ה' בפיך. ואפשר לומר עוד במ"ש בס' התשב"ץ לתלמיד מהר"ם סי' תקל"ב כשהצדיק נפטר מן העולם בא מלאך אחד ומזכיר כל מה שלמד לשמה ועל זה אמרינן אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו עכ"ל. וזה רמז למען גימטריא קץ בפטירת האדם תהיה לעתיד תורת ה' כלומר תורה לשמה בפיך שיבא מלאך ויזכירך. א"נ דבזכות התורה יצאנו ממצרים כמ"ש בהוציאך את העם וגו' וזה רמז למען גימטריא קץ כלומר ויתר קץ שנים הנותרים מתו בעבור תהיה תורת ה' בפיך ודוק:

פסוק יג

וכל בכור אדם בבניך תפדה. פירש רשב"ם תפדה לאחר שנתקדשו הלוים תחת כל בכור בשנה שנית שהוקם המשכן. וכן פירש הרב החזקוני והוא דבר מוכרח והגם כי זה נולד מהעגל שנפסלו הבכורות וכתב מהר"ם אלשיך ז"ל דכל אשר ידבר ה' מוכרח כי דיבורו מעשה אך במחשבה רצה הוא ית' דהמחשבה לא תכרות ותשאר הבחירה. וא"כ הרי אמר וכל בכור אדם בבניך תפדה וזהו לאחר שיעשו העגל אשר במאמרו יוכרחו לעשות לעגל. י"ל דמ"מ אין במאמר וכל בכור אדם בבניך תפדה שום משמעות שיעשו העגל כלל ודוק:

פסוק יז

(א) כי קרוב הוא. כ"י גימטריא שלשים תלתין שנין קודם קיצא דה' יצאו בני אפרים ומהרו הקץ ונהרגו על שלא שמרו שבועת יוסף ולא הביאו עצמותיו עמהם. בראותם מלחמה. שנעשית לבני אפרים. ושבו מצרימה מפני היראה. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל. וכן הוא בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל ע"ש אך אין כתוב שם מפני שבועת יוסף רק מפני שמיהרו הקץ. ואפשר לומר כי קרוב הוא כי גימטריא שלשים כי זכר כאן ד' אלהים ולא נחם אלהים כי אמר אלהים ויסב אלהים יפקוד אלהים. והענין במ"ש רבני אשכנז כי הגזרה לישב במצרים ת"ל שנה כמספר ה' פעמים אלהים ולא נשתעבדו כי אם פ"ו שנה כמספר אלהים והד' אלהים הנשארים נהפכו לשמות הויה ואלו ד' גאולות וד' כוסות כוס גימטריא אלהים שנהפכו להויות ונגאלו (ו)[ז]הת"ד ונרמזו כאן ד' אלהים שנשארו ואמר כי קרוב הוא בשם אלהים הראשון כ"י גימטריא שם הויה ועוד ד' רמז לד' הויות שנהפכו ד' אלהים לרחמים ורמז כי קרוב הוא הזמן שהתחילו לשעבדם ולא עברו כי אם פ"ו שנים ואכתי פשו ד' אלהים גימטריא שמד ויהיה קטרוג ושבו מצרימה. ורבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל כתב אלהים מדת הדין. ישב בדין לפי שעב"ר בי"ם צר"ה ס"ת בגימטריא פסל מיכה עכ"ד. ולדרכנו א"ש כי הנה ביצ"מ נהפכו ד' אלהים לרחמים ונעשו ד' הויות ולפי שעבר בים צרה פסל מיכה מתעוררים הד' אלהים ויש קטרוג וזה רמז פן ינחם העם גימטריא שמד עם הכולל מספר ד' אלהים גימטריא שמ"ד הנשארים ובעון פסל מיכה יתעוררו ושבו מצרימה לשעבוד:

פסוק יח

ויסב אלהים וגו'. כי אמר אלהים אם יכנסו לארץ מיד יתעסקו בשדות וכרמים ולא בתורה מוטב להסב אותם ויתעדנו במן ובשלו ובבאר כי לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל. ואפשר לרמוז דכתיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וזה רמז ויסב אלהים דרך המדבר שבו הר סיני וחמשים כתיב רמז לנ' יום שיקבלו התורה כרמוז בנ' של תעבדון כמשז"ל וזה רמז וחמשים בזכות שלסוף חמשים יקבלו התורה עלו בני ישראל מארץ מצרים שיצאו בזכות התורה ולזה ויסב אלהים שיעסקו בתורה במדבר:

פסוק יט

והעליתם את עצמותי מזה אתכם. אפשר שרוח הקדש נצנצה ביוסף הצדיק שמשה רבינו יקחם ואחר סילוקו יעלום ישראל לשכם ואמרו במנחות דף ג"ן יבא זה ויקבל זאת מזה זה הוא משה דכתיב זה משה האיש זאת התורה זה אלי ע"ש וז"ש והעליתם את עצמותי מזה כלומר ע"י משה רבינו ע"ה דכתיב זה משה האיש ואחריו אתכם כמ"ש ואת עצמות יוסף העלו בני ישראל א"נ אפשר לומר בסגנון אחר במ"ש פ"ק דסוטה כתיב ויקח משה את עצמות יוסף וכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ומשני דהגומר המצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה וז"ש והעליתם את עצמותי מזה אתכם כלומר הקב"ה מעלה עליכם כאלו העליתם מזה אתכם הגם שהיו ביד משה רבינו מ' שנה וזה רמז מזה מ' ארבעים זה רמז למשה רבינו ע"ה כאמור מפני שאתם עתידים לגמור המצוה:

פרק יד

פסוק ה

ויגד למלך מצרים כי ברח העם ויהפך וגו'. אפשר ששמעו מהם שהגזרה ת' וישבו רד"ו והק"ץ שם לחשך בשביל הלילות כמו שפירש הר' הגאון מהר"ר העשל ז"ל. וז"ש כי בר"ח העם ברח גימטריא רד"ו ויהפך לבב פרעה ועבדיו ר"ת ויהפך לבב פרעה פול גימטריא קי"ו כלומר דלא היו בגלות אלא קי"ו ומה שישבו במלכות יוסף וקצת עד שמת לוי זה אינו נחשב גלות כי היו שרים ולכן חרה אף פרעה כי אש יצאה מחשבו"ן הזה. ולפי פשוטו יש לפרש דהגם דהם השתדלו שילכו ישראל בחפזון. עתה המה ראו דהערב רב ברחו עם ישראל וזה אירע להם וז"ש ויוגד למלך מצרים כי ברח העם הם הערב רב ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם דייקא ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו בני ישראל דוקא ולכן רדפו אחריהם וכן פירשו כת הקודמין:

פסוק יג

התיצבו וראו את ישועת ה' וגו'. אפדר במשז"ל דכשהנס בזכותו זוכה לראות במפלת אויביו. וגם את אשר יעשה בשם ה' יוכל לראות אף שאינו בזכותו וז"ש התיצבו וראו ולא תסברו שהוא בזכותם אין זה כי אם ישועת ה' שהוא בשם ה'. כי אשר ראיתם את מצרים השר כמשז"ל ע"פ והנה מצרים ויראתם לא תוסיפו לראותם למצריים הנשפעים מהשר ובטל הוא ואומתו:

פסוק יד

ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. מי יתן תחרישון ותהי לכם לחכמה. כן הוא במסרה. ואפשר תחרישון תשתקון בסוג סייג לחכמה שתיקה. וזהו מ"י יתן מי רמז לנ' שערי בינה ואחר שזוכה לשפע מצד הבינה תחרישון ותהי לכם לחכמה כי שם סוד השתיקה:

פסוק טו

מה תצעק אלי דבר. ס"ת הקיר מכאן רמז למתפלל שלא יהיה דבר חוצץ בינו ובין הקיר ואף עפ"י שכתוב ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל ליכא מידי דלא רמיז באורייתא עכ"ד רבינו אפרים ז"ל. ואני בעניי רמזתי במ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל בפ' ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר ה' אלהים אתה החילות וגו' דהודיע סוד נפלא ליודעי האמת כי כל התפלות לא יכוין אל השם המוציא מפיו כי רבים הם זולתי אל שם הויה הנקרא שם העצם אל עצמותו יתברך כי כל השמות ככנויים וכנפיים וכמלבושים אליו והטועה בזה כופר בעיקר. וז"ש ואתחנן אל ה' שהוא הויה עם היות שהשמות שהיה שואל מאתם הם אדני אלהים והיינו שצריך ליכנס לפני שם הויה ע"י סוד ב' שמות הנז' סוד אדני שפתי תפתח ואח"כ ויתפלל אל ה' תפלה הראויה לשם הויה. ופי אלהים גימטריא פה כי על ידי שני שמות אלו נפתחים שערי תפלה ואחר שנפתחו אז מתפלל לשם הוי"ה לבדו ולא אל שני שמות הנז' ואליו נאמר אתה החילות עכ"ל בקיצור. וזה אפשר רמז ויסב חזקיהו פניו אל הקיר שהיא השכינה כמ"ש בזהר הקדוש ע"ד אדני שפתי תפתח ואח"כ ויתפלל תפלה הראויה לשם הויה. ואפשר לרמוז כאן מה תצעק אלי ר"ת אמת שהוא סוד שם המיוחד שאליו התפלה אך ס"ת הקיר שצריך לפתוח השער. והזהר הקדוש רמז באופן אחר ויתכן שרמוז זה ג"כ וא"ש ההי"ב:

פרק טו

פסוק א

אז ישיר משה ובני ישראל וגו' אשירה וגו'. אפשר שבכל הדברים רמזו לבטל הג' אמונות רעות שהיה לפרעה ומצרים א' שהעולם קדמון ב' שאפי' אם יש אלוה פועל הטוב אינו פועל הרע ח"ו ג' שאינו משגיח בתחתונים וכתבו המפרשים שמתוך המכות נתבטלו אלו הסברות הרעות של מינות כמש"ל פ' וארא. וכתבנו בעניותנו שזה טעם למשז"ל דיום יציאת מצרים היה ל"ו שעות כג' ימים וזרחה השמש לבטל הני תלתא דפורענותא כי מכח השמש יבוטלו. וכמש"ל פ' בא על פ' זכור את היום אשר יצאתם ממצרים ע"ש והשתא עם כי ודאי הני קראי דחנ"ה מלאים זיו פרד"ס ברבבות אלפי ויתנבאו כפי כל עילוי נשמתם. אפשר דבכלל יש במשמע ביטול הסברות האמורות וז"ש אשירה לה' כי גאה גאה הוא הבורא הוא היוצר סוס ורכבו רמה בים ויש השגחה בפרטות. עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה כמו שפירש רבינו שלמה אסתרוק ז"ל מי שהוא עזי וכריתה חזקה להם אותה בעצמה היה לי לישועה ר"ל כי הרע ההוא היה טוב בעצמותו שכבר היה לי לישועה מיד שונא והטוב מכוון בו עכ"ד וא"כ מינה דפועל הטוב הוא פועל הרע אלא שמשתנה כפי המקבלים. ורבינו האר"י זצ"ל פירש עזי וזמרת יה כמ"ש רז"ל דכשירדו לים פרחה נשמתם והקב"ה השמיעם זמירות ותשבחות המלאכים המזמרים להשי"ת הנקרא י"ה ועי"כ חזרה נשמתם וז"ש עזי כחי נמשך ע"י זמרת יה שמזמרים המלאכים לפניו ועי"ז ויהי לי לישועה:

פסוק ב

זה אלי ואנוהו. אמרו רז"ל התנאה לפניו במצות פירוש מאחר שאני לפניו כי מלא כל הארץ כבודו צריך להתנאות במצות וז"ש לפניו דייקא וקרא הכי כתיב זה אלי זה מורה באצבע מכח זה ואנוהו התנאה לפניו במצות אשר קדשנו. והרמ"ע ז"ל פירש זה אלי כשהאדם יקיים שויתי ה' לנגדי יהיה לו כביכול מרכבה וז"ש זה אלי אם אני אומר זה אלי אשר עמדתי לפניו ואנוהו אהיה כמו בית שלי כאלו אני נוה שלו. ועד"ה זה אלי הקב"ה ואנוהו בשכינתיה אלהי אבי כמ"ש רשב"י אחותי בת אבי ותהי לי לאשה וארוממנהו גדלות וא"ש ההי"ב:

פסוק ו

ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב. פירש"י ימינך ימינך שני פעמים כשישראל עושים רצונו של מקום השמאל נעשית ימין ובזה שמעתי כונת הפסוק ואומר חלותי היא שנות ימין עליון אני מבקש שישנה הימין כלומר שני ימין כי גם השמאל תעשה ימין ע"כ שמעתי והכונה דכשעושים רצונו של מקום מדת הדין שמכונה בשם שמאל יתמתקו הגבורות ע"י החסדים ויתהפך מדת הדין שמאל למדת רחמים ימין:

פסוק ט

אמר אויב ארדוף אשיג. אפשר במ"ש בזהר הקדוש דגם א"ה להשיג בסט"א מכוונים להיות נכונים שתשרה עליהם וזה כיונו פרעה ושריו להשיג בסט"א יותר וסברו שתעזור להם. וז"ש. אמר אויב ארדוף לעשות כוונים לסט"א אשיג ישיגו רוח סט"א ועי"ז יחזרו ני' הקדושה שלקחו אחלק שלל מני' הק' כי זהו חיותם וז"ש תמלאמו נפשי דייקא דבר הנוגע לנפשם הכלבית ואח"ז אריק חרבי להורגם תורישמו ידי ממונם:

פסוק י

נשפת ברוחך כסמו ים. ס"ת מכות שם רמז דאינו הטביעה לבד כי כמה מכות הוכו כמפורש באגדה ולמ"ד דעל הים לקו חמשים מכות הוא מספר י"ם:

פסוק יג

עם זו גאלת עם זו קנית עם זו יצרתי לי. כן הוא במסרה. אפשר במ"ש רבני אשכנז ז"ל דשבויה אסורה לכהן ואיך היו דמיון חתן וכלה כ"י בהר סיני והלוחות קדושין וכיוצא כמשז"ל ותירצו דקי"ל דכהן שפדה השבויה מותר לישא אותה דחזקה לא שדי איניש זוזי בכדי והוינן בה בעניותין דהכא הזנות הוא ע"ז ובודאי עבדו. וכעת נראה לישב דאנוסה אסורה לכהן אפשר דהטעם דילמא בסוף נתרצית וזה בישראל מותרת כל שתחלתה באונס דיצרה אלבשה וכמ"ש רבא בכתובות (דף נ"א) אבל אשת כהן הוא פגם ומשו"ה אסור לכהן. והכא הוא היוצר ויודע דהיה באונס מתחילה ועד סוף ולא היה רצון כלל ולכך גאלם וחזקה לא שדי איניש זוזי בכדי וז"ש עם זו גאלת ופדיתנו ולא שדי איניש זוזי בכדי ומטעם זה עם זו קנית ע"ד קניתי לי לאשה כמש"ה ולקחתי אתכם לי לעם כמו לקוחתי. וכי תימא הכא הזנות ע"ז וזה מפורסם שעבדו לז"א עם זו יצרתי לי ואני היוצר וידעתי שהיו אנוסים מתחילה ועד סוף ולא היה רצון כלל. א"נ במה שישבתי בעניותי לחקירה זו דזה טעם שיצאה נשמתן בהר סיני ואח"כ נעשו בריה חדשה ופנים חדשות באו לכאן והב' פסוקים כדרך הראשון. והתירוץ הוא עם זו יצרתי לי דפרחה נשמתם וזהו יצירה חדשה לקחתם לי וזהו עם זו יצרתי לי ועשיתים בריה חדשה לשמי. א"נ אפשר במ"ש דהקב"ה החזיר התורה לעשו וישמעאל ולכל א"ה ולא קבלוה. ומבואר בזהר הקדוש פ' בלק שזה היה שלא יקטרגו על ישראל. אבל התורה אינה כי אם לישראל וז"ש עם זו גאלת על מנת שיקבלו התורה כמשז"ל אנכי ה"א אשר הוצאתיך על מנת כן פדיתיך ולזה יצאו קודם הזמן דהקדש מפקיע מידי שעבוד וז"ש עם זו קנית כדתנן אם לשם עבד ישתעבד. וכי תימא הרי החזיר התורה לעשו וישמעאל וכל א"ה לז"א עם זו יצרתי לי כלומר הלא תראה דאור מחצב הנשמות הוא סמוך למחצב האורות וז"ש עם זו יצרתי לי אצלי כביכול ואיך יתכן לתת התורה לאו"ה הלא מוכרח שהוא למען שלא יקטרגו:

פסוק כא

ותקח מרים הנביאה את התף בידה ותצאן כל הנשים וגו'. טרם אענה אני בקסת"י אפת"ח מאמר רז"ל הנך יפה דודי אף נעים זו גילוי שכינה אף ערשנו רעננה בשבח בנים ובנות. ושמעתי משם הרב הגדול מופת הדור מהר"ח אלפאנדארי ז"ל שהיה מפרש במשז"ל שבמדבר לא היה דם נדות. וז"ש הנך יפה דודי זו גילוי שכינה ועי"ז לא היה דם נדה וכי תימא מעתה לא יהיה פריה ורביה ע"ד משפחת דורקטי לז"א אף ערשנו רעננה בשבח בנים ובנות שהיה פריה ורביה ע"כ שמעתי. והנה אמרו בריש ויקרא רבה נשי דור המדבר כשרות כיון ששמעו שהן אסורות לבעליהן נעלו דלתותיהן. והרב מתנות כהונה פירש שאסורות לבעליהן לפי שעשו העגל ועע"ז. והרב ידי משה דחה פירושו ופירש ששמעו אל תגשו אל אשה. ולי ההדיוט נראה לקיים פי' מתנות כהונה דכן מוכח מהמדרש בשיר השירים פ' לבבתני ומ"ש שם הרב ידי משה שחזרו ליטמאות בנדה הוא דוחק. ונראה דטעם הנשים דהיו מנודים והמנודה יש צד דאסור בת"ה. ואחר שעשו המשכן והשרה הקב"ה שכינתו נתרצו להם ואע"ג דכל ל"ח שנה היו מנודין כמ"ש פ' ואלו מגלחין מ"מ לא פירשו אלא במעשה העגל שהיה סלוק שכינה (עמ"ש בר"י סי' ר"ם). ובזה אפשר לפרש המאמר האמור הנך יפה דודי זו גילוי שכינה דאחר שעשו המשכן והיה גלוי שכינה אז נתרצו הנשים וז"ש ערשנו רעננה בשבח בנים ובנות שהולידו ונמשך מצד גלוי השכינה. ועוד אפשר לומר במאמר הזה דאמרינן קול באשה ערוה ואמרו פ' כל היד גבי אוחז באמה דכי איכא אימתא דשכינתא ליכא הרהור וה"ה נאמר כשיש גלוי שכינה בפרהסיא אז איכא אימתא דשכינתא וליכא הרהורים ויכולים אנשים ונשים לשיר ואין לחוש וז"ש הנך יפה דודי אף נעים זו גלוי שכינה שיכול לומר הנך יפה על דרך זה אלי. אף ערשנו רעננה זה המשכן כמ"ש ז"ל בשבח בנים ובנות דזמרן נשי עם אנשים וליכא הרהור דאיכא אימתא דשכינתא ויכולים לשורר בנים עם בנות. וזה אפשר בקראין כי הנה הכא מרים הנביאה וכל הנשים זמרן נשי נגד כל ישראל באזניהם ויקשה דקול באשה ערוה. לכן אמר ותקח מרים הנביאה את הת"ף בידה רמז שכבשה הפלונית גימטריא ת"ף תחת ידה בכח תקף גדולת נביאותה ובכח השכינה הרומזת לה' התף ובכחו הנעלמת בתיבת התף לבטלה וידוע שהיא העיקר. ואח"ז ותצאן כל הנשים וגו' שלא יש הרהור. ותען להם מרים להם בלשון זכר כלומר דנשים כאנשים וליכא איסור הרהורים. שירו לה' וגו' ובלאו הכי היה גילוי שכינה דראתה שפחה על הים וכו':

פסוק כו

ויאמר אם שמוע תשמע וגו' כי אני ה' רפאך. פירש רבינו הרשב"א ז"ל הידוע מברצלונא כי הנה מי שהוא חולה קורא לרופא והוא מסדר לו הרפואה סמים ועשבים וכיוצא ושלא יאכל זה ולא ישתה זה והחולה סביר וקביל הגם שאינו יודע טעמי הרפואות כלל הוא סומך על הרופא שהוא מומחה. והנה אנחנו חולי הנפש והרופא האמיתי סדר לנו מצותיו וחקיו לרפואת נפשנו ואעפ"י כי אין אתנו יודע טעמי המצות ובפרט החקים צריך שנשמע אליו יתברך וז"ש אם שמע תשמע וגו' והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו הגם שנראה בעיניך שהם חקים בלי טעם צריך שתשמע וכשתשמור הכל כל המחלה וגו' וכי תימא ואיך אעשה המצות בפרט החקים ושאיני טועם טעמו. לז"א כי אני ה' רפאך. וכשם שאתה שומע לרופא על כל אשר יאמר כי הוא זה אף שאינך יודע איך דבר זה מועיל או מזיק אתה סומך עליו ולהבדיל כן תשמע לה'. כי הוא רופא הנפש האל הנאמן. ורבינו אפרים ז"ל כתב רפאך גימטריא יצר עם הכולל. ועוד גי' א"ש. וארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש ותנצל מא"ש גיהנם עכ"ד ואפשר לומר בסגנון אחר כי הנה אמרו רז"ל אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין וכתבנו בעניותנו במקומו כי יצר גימטריא ש' והתורה אש אחד יותר לבטלו וז"ש רפאך גימטריא א"ש כלומר רפואתך בתורה שהיא אש גימטריא רפאך ויבוטל היצר שהוא גימטריא ש' ודוק:

פסוק כז

ושם שתים עשרה עינת מים. סמך כי אני ה' רפאך ושם שתים עשרה עינות מים כי על ידי עיינות כל חולי בא וגם הרפואות כי חזקיה גנז ספר רפואות שהיה כתוב על המעיינות מהמבול איזה מעיין טוב וסתם אותם כדי שיבקשו רחמים לרופא חולים. רבינו אפרים ז"ל:

פרק טז

פסוק טו

ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא וגו'. שמעתי דאמרינן פ"ג דתעניות אין נהנים ממעשה נסים ולכן ישראל חיישי דאסור ליהנות משום דהוא מעשה נסים וז"ש ויאמרו איש אל אחיו מ"ן ר"ת מעשה נסים כי לא ידעו מה הוא אי שרי ליהנות ויאמר משה הוא הלחם הידוע דאמרו רז"ל בשכר ואקחה פת לחם זכו למן וזהו הוא הלחם בה"א הידיעה וא"כ זה גמול אברהם אע"ה שאמר ואקחה פת לחם ושרי ליהנות כיון דהאלהים עשה בזכות אברהם אע"ה ע"כ שמעתי. ויראה דמשום פקוח נפש ודאי שרי ליהנות ממעשה נסים ומה גם דכתיב נותן לחם לכל בשר. והוא נתן זה לחיות ודאי שרי כי אין להם לאכול אלא זה. והנה הרב בס' ישרש יעקב שם פ"ג דתעניות גבי מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק כתב משם הרב גל של אגוזים דכיון דהשמן והחומץ בעולם והתפלה הוא שטבע השמן יהיה לחומץ שרי ע"ש ועפ"ז אפשר לרמוז בקראין ויקראו את שמו מ"ן ר"ת מעשה נסים ויש לחוש ליהנות כי לא ידעו מה הוא אתי לאפוקי חילוק הרב גל של אגוזים כלומר שזה הדבר לא יש בעולם דאם היה נמצא בעולם ולא היה לו טבע מזון ונהפך לו טבע מזון זה היה מותר כשמן וחומץ אבל לא ידעו מה הוא כי אינו בעולם הדבר עצמו ואסור ויאמר משה אין כאן איסור כי הוא הלחם ואין בלתו ומצד פקוח נפש מותר ועוד אשר נתן וכך היא המדה נותן לחם לכל בשר. ותו דכאן התירו בפירוש אשר נתן לכם לעצמכם ולא לאחרים לאכלה והוא ית' התירו. ועם החילוק הא' יתבאר מש"ה בנחמות לחם לרעבם ומים לצמאם כלומר שהוא משום פקוח נפש ושרי. ואפ' שזה רמז הכתוב ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת כלומר מסיבת פקוח נפש וירעיבך לזה ויאכילך את המן וכי תימא מאי אריא פקוח נפש ת"ל דשרי דנתן לו טבע מזון לז"א אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך והוא חדש ממש אשר לא היה לעולמים ואינו כשמן וחומץ וזהו מעשה נסים ודאי אך מסיבת וירעיבך שהוא פקוח נפש שרי ודוק:

פסוק כ

וירם תולעים ויבאש. שבעו וירם לבם. כן הוא במסרה. לרמוז שהגאוה לא תבא אלא מצד השבע וזהו שבעו וירם לבם ומה תהיה אחרית הגאוה וירם תולעים לרימה ותולעה כדתנן מרבה בשר מרבה רימה. לקוטי גאוני אשכנז בספר רבינו אפרים ז"ל:

פרק יז

פסוק ח

ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. אמרו ז"ל שרפו ידיהם מדברי תורה לכן בא עמלק כי כך היא המדה בזמן שאין הקול קול יעקב הידים ידי עשו וכמש"ה זנח ישראל טוב אויב ירדפו ותיבת ויבא עמלק ויבא אותיות אויב וילחם בישראל כי היו ידיו שעירות ידי עשו איש שעיר. לכן משה רבינו ע"ה בחר ליהושע דכתיב ביה נער לא ימיש מתוך האהל והוא ישלוט עליו בכח תורתו כי כשהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו:

פסוק יד

זכרון בספר ושים באזני. ר"ת זבוב כי הוא מלך עמלק כך כתוב בחידושי גאוני אשכנז בס' רבינו אפרים. ולפי דבריו א"ש משז"ל דהיצר הרע דומה לזבוב כי היצה"ר בא משר של עמלק. וכתוב בס' קרנים דהעוסק בתורה מבטל קליפת זבוב ע"ש. ולכן נרמז זבוב כי אין לו ביטול רק בעסק התורה ושים באזני יהושע דכתיב ביה נער לא ימיש. ואפשר לרמוז כתוב זאת רמז על המגילה בלשון נקבה זכרון בספר רמז שפורים הוא כנגד כל המועדים כמ"ש הרב מהר"א הכהן במדרש אליהו משם הרב יד יוסף. פסח מעבדות לחירות. פורים ממות לחיים. שבועות. הדר קבלוה. ראש השנה. ספרי חיים וספרי מתים. ופורים היתה גזרה חתומה. כפור. פורים מכפר ככפור (כמ"ש מדרש אליהו במ"א). סוכות. ענני כבוד. פורים רבים מעמי הארץ מתיהדים ונכנסו תחת כנפי השכינה עכ"ד. ואני הדל מוסיף שיש זכר לשבת כי ושתי נשחטה ערומה בשבת על שהיתה מפשטת נערות ישראל לעשות מלאכתה בשבת. וזכר לר"ח כי בא' באדר ר"ח משמיעין על השקלים. והכל רמוז בתיבות זכרון בספר. ז' רומז לשבת. כ' רומז לכפור. ר' רומז לר"ה. ו"ן רומז לתורה עץ חיים רמז לוי"ו ושקבלנוה אחר ן' יום כמ"ש תעבדון את האלהים על ההר הזה. ואז"ל לסוף ן' יום. ורמז לשבועות שהוא ביום ן' ליצ"מ. בספר. ב' הוא בית רמז שעי"ז יבנה בית המקדש שצריך מלך ומחיית עמלק כמ"ש המפרשים שע"י כי מרדכי ואסתר מלכים ונמחה עמלק היה הכנה לבית שני. ס' סוכות. פ' פסח. ר' ר"ח. ושים באזני יהושע כל ענינים אלו בסוד ואמרו בזהר הקדוש וקבל היהודים דא משה. וכן אמרו בירושלמי דמגילת אסתר נאמרה למשה בסיני. גם רמז זכרון גימטריא פגר שהמן יהיה פגר. כי מח"ה אמח"ה גימטריא זה המן. וגם רמז שצריכים אנחנו לשוב מאד ולעשות מעשים טובים שימחה השר ויהיה הכל על ידינו כמ"ש מהר"ם אלשי"ך ז"ל וז"ש כי מחה אתה אמחה אני את שניהם מתחת השמים דייקא שניהם על ידך. ורז"ל אמרו שבא עמלק על חילול שבת ועל שרפו מהתורה ופי' בזהר הקדוש שרפו ידיהם מהקב"ה כי הוא התורה כמ"ש בכסא דוד דרוש כ"ד וזה רמז לא תשכח. תשכח גימטריא שבת כ"ו שצריך ליזהר מאד בשבת ולידבק בה' שהוא גימטריא כ"ו ולא תשכח מלשמור שבת ולידבק בה'. וזה טעם שאמרו רז"ל שאין נגאלים אלא בשמירת שבת ובתורה כי בגאולה ימחה עמלק וצריך להזדרז באלה שבעבורם בא ואז יגאלנו וימחה עמלק ויהיה שמו וכסאו שלם בבי"מ אמן:

פרק יח

פסוק א

וישמע יתרו כהן. ס"ת עון שהיה כומר לע"ז ונתגייר. וישמע וי שמע צוח וי על מפלת האומות דגיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל. ומ"ש בתחלה כונתו לכפר על עונו. א"נ אפשר שהגם שנתגייר היה ירא על העון שעשה אמנם ס"ת וישמע יתרו כהן מדין חתן משה עם ב' כוללים גימטריא כקטן דמי ורז"ל אמרו מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. ואפשר וישמע ר"ת וקריעת ים שמע מלחמת עמלק. יתרו שאז נתגייר והוסיפו לו אות על שמו. ולדעת הרב ש"ך ומהר"ש בן אלקבץ ז"ל שהאות ששם ה' לקין היתה אות יוד אפשר שנקרא יתרו היוד שהיה לקין כי הוא הטוב שבקין ותרו הם המצות שקבל שעם ז' מצות בני נח הם תרי"ג. א"נ יוד לי' דברות שבא לשמוע ותרו וז' תרי"ג. ואפשר עוד לומר במ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל דיתרו הי"ל ג' עונות. א' כהן מדין שלא הניח ע"ז שלא עבדה. ב' כי יתרו יעץ לפרעה לשעבד ישראל וחזר בו וברח טרם שנשתעבדו. ג' שחבש למשה בבית האסורים ועתה שב מג' אלה ונתגייר עכ"ל. ואפשר כי יתרו גימטריא תרי"ג וג' יתרים כנגד הג' עונות פרטיים הנז' שעתה חזר ונתחרט ודוק. ומצאתי בגליון רש"י כ"י וישמע יתרו כהן מדין. ר"ת ומה יתרו שמע מלחמת עמלק יהי תהומות רקועים וגזורים כל המצרים נעורים מאשר דנו ישראל (בפרעה) [נפרעו]:

את כל אשר עשה אלהים למשה. פי' הגאון מהר"ר יעקב אב"ד דק"ק לובלין אביו של הגאון מהר"ר העשל ז"ל כי בסנה מדה"ד עשתה רושם שנלקחה הכהונה ממרע"ה וניתנה לאהרן וא"כ משה לוי ומותר להחזיר גרושתו וז"ש וישמע יתרו את כל אשר עשה אלהי"ם מדה"ד למשה שנלקחה ממנו הכהונה ולכן לקח צפורה אחר שלוחיה שפטרה בגט דאם היה כהן היה אסור בה עכ"ד. ובזה אפשר לפרש מ"ש במכילתא אחר שילוחיה ר' יהושע אומר שנפטרה בגט ר' אליעזר המודעי אומר שנפטרה ממנו במאמר וצריך להבין במאי פליגי. וע"פ האמור ניחא דר' יהושע סבר דמשה לא היה כהן כלל ויכול להחזירה אחר שגירשה בגט ור' אליעזר המודעי סבר דמשה רבינו היה כהן וכמ"ד בזבחים (דף ק"ב) ולא ניטלה הכהונה אלא מזרעו ומוכרח דלא נתגרשה בגט דאיך החזירה אלא אחר שילוחיה במאמר. והרב מג"א כתב דמ"ד בגט סבר דנכרית היתה ונתגיירה וכקטן שנולד דמי וכו' ע"ש בספר זית רענן. ותמה עליו בפי' מכילתא הנקרא זה ינחמנו דהא גיורת אסורה לכהן ודחה דבריו והאריך ע"ש. ואפשר לישב דכיון דהיתה אשתו מקודם והוליד בנים הוא ידע ודאי דהיתה צנוע' ורוח זנות לא עדת בה וא"כ הגם שפטרה בגט עתה שנתגיירה כקטן שנולד דמי ואין לחוש משום גיורת דגיורת אסורה משום זונה וכמ"ש הרמב"ם והריטב"א בחי' יבמות על (דף ס') וזו דהיתה אשתו קודם שהיה כהן ויודע בה שהיא כשרה אין בה משום זונה ודוק היטב כי קצרתי:

פסוק ג

אשר שם האחד גרשום. אשר שם האחד ר"ת אשה כי אשתו קראה לו שם והוא קרא שם לשני שהיה מיוחד למילה שאם הוא היה קורא שם היה קורא לראשון על שם הנס הראשון. רבינו אפרים ז"ל. ויראה לתת טעם למה קראה שמו אשתו ולא הוא כמשז"ל שהתנה עם יתרו שהבן הראשון יהיה לע"ז וכתב בפי' המכילתא הנקרא זה ינחמנו שמשה רבינו סמך על צדקת צפורה שיכולה לעכב וכו' ע"ש ולכן כאשר נולד הבן הראשון צפורה קמה בזיהר"א לומר שאין לבעלה רשות בו ולכן קראה לו שם כי היא רשאה ושלטאה בו וז"ש אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ותיבת אמר לכאורה יותרת היא דהול"ל כי גר הייתי בארץ נכריה כמ"ש אח"כ ושם האחד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי. אמנם הענין כך כי בלדת הילד הזה הראשון יתרו אמר שיקוים תנאו וצפורה השיבה שהיא המושלת בילד. ומשה אמר מה בידי לעשות גר הייתי בארץ נכריה ולא ידעתי הנימוס שלכם שהאשה מושלת ואז צפורה קראה שמו גרשם כי אמר אביו גר הייתי וא"ש כי אמר ועל אמירה זו שאינו מושל קראתו גרשם וצפורה הצדקת עשתה רצון ה' ורצון בעלה:

פסוק ו

אני חתנך יתרו. ר"ת אחי כי היה הטוב שבקין ומשה הבל. רבינו האר"י זצ"ל. ואפשר לומר כי קין הגדול וחייב בכבוד אחיו הגדול וגם חייב אדם בכבוד חמיו. וז"ש אני חתנך יתרו אחיך וחמיך בא אליך ואני מראה הכנעה לפניך ואשתך שהיא התאומה יתירה שלך שעליה חלקתי בגלגול קין ושני בניה כמוה צדיקים שלא כמו שהתניתי. ובמכילתא אמרו רבי יהושע אמר כתב לו באגרת רבי אליעזר המודעי אומר שלח לו ביד שליח וא"ל עשה בגיני ואם אין אתה עושה בגיני עשה בגין אשתך ואם לאו עשה בגין בניה וסוף המאמר הביאו רש"י. ואפשר במ"ש הרב גנת ורדים י"ד (כלל ג' סי' ט') דמוכח מהש"ס שילהי פרק נגמר הדין דמלך ששלח כתב לעבדו אינו בכלל כל איש אשר ימרה את פיך ע"ש וכתבנו בעניותנו דה"ה ע"י שליח. ועתה אני אומר דאיברא דלענין מיתה גם שציוה ע"י שליח ליכא אשר ימרה את פיך. אמנם כשנעריך כתב או שליח נראה דכתב גרע משליח דהכתב ליכא בזיון כלל למלך דאין יודע מהכתב כי אם המלך אשר כתבו ומקבל הכתב ויכול לתלות שלא קבל הכתב ואפילו נודע שקבלו לא נודע מה כתב. אבל שלח שליח הרי נודע לשליח וחבריה חברא אית ליה ויש יותר צער למלך שלא קיים שליחותו. ורבי יהושע אומר כתב לו אגרת כי בזה אם לא יקיים לא יתפרסם. אך רבי אליעזר המודעי אומר שלח לו ביד שליח שהוא יותר פרסום כי יתרו היה בטוח בצדקת וענות משה רבינו ע"ה. וכך שלח אני אחיך הגדול ואתה חייב בכבודי וכי תימא זה יותר משני אלפים ות' שנה בגלגול ראשון שבראשון ואין אתה חייב. ועוד שאתה ת"ח ואני חייב בכבודך על דרך שכ' הרא"ש (כלל ט"ו) ומשו"ה אין אתה עושה בגיני עשה בגין אשתך דאשתו כגופו והיא הצילתך מהמיתה כמה שנים כמשז"ל ואתה חייב לעשות לה יקר. וכי תימא דכל כי הא הוא להוסיף אהבה ולעשות רצונה אבל לעשות לה כבוד אין אתה חייב ואין אתה עושה בגין אשתך. עשה בגין בניה ואינו פגם בכבוד אם אתה עושה כבוד לבניך. ומשה רבינו עליו השלום יצא לכבודו דוקא וז"ש ויצא משה לקראת חותנו דייקא ולא כס"ד דלא היה עושה בגינו:

פסוק ז

וישתחו וישק לו. כתב רש"י איני יודע מי השתחוה למי וכו' זהו לשון מכילתא ומסיים שם מכאן אמרו שיהא אדם מוכן לכבוד חמיו וצריך לדעת אמאי השמיט רש"י סוף הלשון. ובשגם יש לומר דרש"י לא נחית אלא לפירושא דקרא דוקא. עוד י"ל דרש"י סבר דאינו הלכה כי אין יתרון בחמיו מאדם דעלמא ואתיא כרבנן דאתמר בי מדרשא על פסוק ואבי ראה גם ראה. דלא בעו למדרשיה לשאול דחייב בכבוד חמיו ודרשי ליה על אבנר והיינו משום דאינו מוזהר בכבוד חמיו והמכילתא אתיא כמ"ד התם דאבי ראה קאי על שאול. ורבנן סברי דמהא דהכא אין ראיה כלל דמשה רבינו ע"ה עניו מאד ואשכחן לאברהם אע"ה דכתיב וישתחו אברהם לפני ע"ה. ותו דמצוה לכבד אורחים ולכבד לגרים. ותו דהיה בביתו וזנו ופרנסו ומאי רבותא דהשתחוה לפניו. וגם כל הפוסקים השמיטו הא דיכבד לחמיו זולת הטור שכתבה (סימן ר"ס). ודעת הטור דמאי דפליגי רבנן היינו שאינו חייב בכבוד חמיו כאביו ולהכי לא ניחא להו דקאמר ואבי ראה לשאול אבל איזה כבוד מיהא יכבדוהו ודייק דהמכילתא קאמר מכאן אמרו משמע דאמור רבנן ועיין ביוש"ב שם. ועיניך תחזינה דברי הרב מהר"ר גבריאל איספראנסה הביאו מופת הדור בעץ החיים (דף קל"ט ע"ג) מה שרצה לומר דממכילתא זו פשט הרמב"ם. בעיית בנו והוא רבו עש"ב. ולי ההדיוט לא קרב זה אל זה ואכמ"ל ודוק היטב:

פסוק ח

ויספר משה לחתנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודת ישראל. פירש רבינו מהרח"ו זצ"ל דהיה ס"ד כי כל המכות והפלאות עשה ה' בשביל שפרעה התריס ואמר לא ידעתי את ה' מי ה' וכיוצא שטו"ת מלגיו ושטו"ת מלבר שלא שלח לו דורון וכיוצא על כן חרה אפו והביא עליו מכות ובהלות להפליא אך אם הוא הי"ל כבוד ומורא והיה מתחנן להוציא לאור משפטו אפשר דהיו נשארים ישראל אצלו בתנאי שלא ישעבדם יותר מדאי וכיוצא. והעד כי כל מעשה ה' הוא בעבור ישראל. הוא כי אחרי צאתם הצילם ממצרים ועמלק וינחם בדרך ישרה. ולבל יכם שרב ושמש הקיפן בענני כבוד. וכיוצא. והביא משל על זה משם רז"ל. וז"ש ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל דוקא בעבורם ולא בשביל שהתריס נגדו יתברך והראיה את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה' ש"מ דאכתי חביבותייהו גביה ובשבילם עשה הכל זה תורף דבריו ז"ל בקיצור נמרץ:

פסוק י

ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים. פירוש השר שקטרג עליכם בים כמשז"ל והנה מצרים נוסע אחריהם על השר ומיד פרעה כמשמעו אשר הציל את העם הערב רב מחמת יד מצרים:

פסוק יא

תוכן העניינים

נחל קדומים על תורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה