אור ברסלב

נחל קדומים על תורה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

ויקרא

שמות

פרק א

פסוק א

ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר. אמרו בילקוט תהלים מזמור פ"ה א"ר יהודה בר' סימון יום שהוקם המשכן נכנס משה והיה שומע קול הדור קול נאה קול משובח אמר משה אשמעה מה ידבר האל ה' בדין הוא מדבר או ברחמים הוא מדבר א"ל הקב"ה שלום אני מדבר להם אין בלבי על בני שנאמר כי ידבר שלום אל עמו וגו' ע"ש ולא נאריך בדקדוקים. אך אפשר במ"ש הרמב"ם (פכ"א) דאבות האשה ששברה כלים בעת שעשתה מלאכותיה בתוך ביתה פטורה ואין זה מן הדין אלא תקנה שאם אין אתה אומר כן אין שלום בתוך הבית. וכתבו האחרונים דאף אם אינו בעת מלאכותיה פטורה. והרב ג"ו ח"מ כלל ג' (סי' יח) כתב דלכ"ע אם אבדה תכשיטיה חייבת והכא ע"י התורה נעשינו ישראל עם הקב"ה כדין אשה ובעלה כידוע. והתורה אמרה שיביא חוטא הקרבן ויתכפר כמ"ש בפסיקתא. ואפשר כיון דע"י התורה יש לנו דין אשה ובעלה ומפני התקנה פטורה האשה אם שברה כלים לכן אמרה תורה שיביא החוטא קרבן לעוררו שהוא חייב ומצד התקנה שיהיה שלום פטורה. אך אם ח"ו בלא"ה לא יש שלום אם שברה כלים חייבת. וכתבו המפרשים דמצד רחמיו יתברך להוכיח שטעותם היתה בעגל לאמצעי דוקא ציוה המשכן להשרות השכינה להורות שבינו לבין ישראל אין צורך לאמצעי. ומ"מ אפשר דכביכול הוא עדיין בכעס ח"ו על ישראל על שבאו לכלל זה. ומה גם שאבדו התכשיטין דחייבת לכ"ע וכתיב ויתנצלו בני ישראל את עדיים. וז"ש יום שהוקם המשכן דבזה נתגלה כי לא חטאו ישראל בע"ז אלא טעו באמצעי נכנס משה ושמע קול הדור וכו' דעידן חדוותא אך נסתפק אם הוא בדין מדבר וח"ו יש כעס ולא יש תקנה לזה אמר שלום אני מדבר להם ויש תקנה ופטורין. אך על התכשיטין שאבדו חייבין ומ"מ אין בלבי על בני שנאמר כי ידבר שלום. וזה רמז הפסוק ויקרא אל משה שראה שנסתפק אם מדבר בדין או רחמים. לכן וידבר ה' אליו במדת רחמים מאהל מועד שקבלו התורה והוי כאשה כביכול לאמר בעד אמירה אחת שאמרה תורה יביא קרבן ויתכפר להורות שיש שלום ופטורה מפני התקנה לכן אני אומר אדם כי יקריב וגו' ורבינו האר"י ז"ל כתב ויקרא אלף זעירא כי אחר עון העגל כשאמר לו לך רד נתמעטו ממנו תתקצ"ט חלקי אור שהיו בו ולא נשתייר רק חלק אחד מאלף חלקים שהיו לו וא' רבתי במילואה אלף ולא נשתייר אלא חלק אחד והיא א' זעירא. ובעון שגרמו ישראל למשה שחסרו ממנו אותם אלף חלקים וכשחסרו ממנו נחסרו ג"כ מהם לכן נכנסו ישראל בגלות זה האחרון הנקרא אלף שנים דגלותא כמ"ש בזהר פקודי ע"פ האלף לך שלמה שהם אלף שנין דגלותא עכ"ד ז"ל. ואפשר דזה טעם שאמרו בזהר חדש כי גאולה זו בזכות משה והוא תבע יקרא דאורייתא כי הגלות בא מסיבת חסר"ו של אדם מבחר המין אלף אורות ולכן הוא עצמו ככל צדקותיו מליץ על הגאולה ובזכותו נגאל אך תבע יקרא דאורייתא וזה אפשר רמז הפ' ויקרא אל משה והא' זעירא והיא סיבת גלות האחרון וידבר ה' אליו מאהל מועד שהיא התורה בזה תהיה הגאולה וזהו לאמר והוא רמז לאמר לאסורים צאו. ובגיליון רש"י כ"י כתב כשהקב"ה נגלה כביכול לנביאי או"ה נגלה בלשון ויקר ואצל המלאכים כתיב וקרא זה אל זה. ולמשה רבינו כתיב ויקרא והוא יותר מנביאי או"ה ופחות ממלאכים לפיכך אלף זעירא עכ"ל ואם אין זה מרז"ל יש מקום לומר שהוא יותר ממדרגת מלאכים דיש תוספת יוד על המלאכים וזה ניכר כשאומר ויקרא באלף דאם לאו היא ויקר ולכך א' זעירא. עוד כתוב בגיליון הנז' אליו למעט אהרן והול"ל לו וכתב אליו יתר אלף יוד והם י"א וב' אותיות הם י"ג לרמוז לי"ג מיעוטין ובס' קדמון כ"י מצאתי טעם אלף זעירא כמו שיש ן' שערי בינה בבינה שהוא ה' ראשונה ולא זכה אליהם משה כי משה לא השיג אלא בסוד אתוון זעירן שהם במלכות ולכן אלף דויקרא זעירא ולא השיג לאתוון רברבן שבבינה. האותיות נחלקות י"א דין וי"א רחמים. ידוע שיש ק"ך צרופי אלהים ומשה לא יכול להמתיק אלא קי"ט דכתיב ותחסרהו מע"ט בגי' קי"ט מאלהים המתיק ומשה עלה אל האלהי' להמתיק ק"ך צרופי אלהי' וכתיב ויקרא אל משה מאהל מוע"ד בגימטריא ק"ך ולכן התפלל בשנת ק"ך מחייו ואמר אתה החלות וגו' שהמתיק קי"ט ורצוני להמתיק ק"ך ואת ידך החזקה חזק"ה גימטריא ק"ך. דע כי כנגד כ"ב אותיות התורה יש כ"ב צנורות שיורד מהם השפע לעולם ועם מנצפך הם ז"ך אותיות וכנגדם הם ז"ך צנורות אחרים שמורידים שפע לעולם ואלו נחלקים י"ג נגלים י"ד נסתרים והסימן ופי יגי"ד תהלתך ולכן מ"ט שערי בינה הם כ"ב כ"ז שהשיג משה ושער הן' נקרא איתן לא השיגו ולכן כתוב ארוכה מארץ מד"ה בגימטריא מ"ט ורחבה מני י"ם בגימטריא ן'. גל עיני ואביטה במילוי שם בן ובמילוי המילוי הם ג"ל אותיות אביט"ה ז"ך אותיות התורה:

פסוק ב

אדם כי יקריב. זש"ה אדם ביקר בל ילין כי מאחר שחטא ולא לן ביקר נמשל כבהמה וזהו אדם כי יקרב חסר כתיב אותיות ביקר ועל אשר לן ביקר יקרב אותיות ביקר. מן הבהמה אדם כי יקריב ס"ת בים רמז למש"ה ותשליך במצולות ים כל חטאתם. רבינו אפרים ז"ל. ומ"ש הרב בתיבת יקריב כתיב חסר בספרינו הוא מלא:

פסוק ט

וקרבו וכרעיו ירחץ במים. ואח"כ כתיב והקרב והכרעים. רמז למ"ש רז"ל קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים. רבינו מהר"א מגרמיזא בכ"י. ויש רמז שהיצר מחטיא לאדם בח' אברים כמ"ש הרב ספר חרדים ז"ל ולכן ירחץ אותיות יצר ח' וז"ש וקרבו וכרעיו שהם הרהור הלב והני ברכי דשלהי ירחץ במים אין מים אלא תורה שהיא סגולה לבטל יצר הרע מהח' אברים ובמקום יצר ח' נעשה ירחץ וזה במים בכח התורה. ואחרי כתבי ראיתי בפירוש רבינו אפרים כ"י שפירש וקרבו וכרעיו ירחץ כלומר כל הקרבנות אינם מועילים אם לא ירחץ האדם הקרבים שלו מן העבירה שנאמר ומודה ועוזב ירוחם ירחץ גימטריא ביצרו לומר יפנה יצרו מכל מחשבות און כמ"ש רז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש עכ"ל וא"ש ירחץ במים רמז לתורה כמ"ש בעניותנו:

פסוק י

מן הצאן מן הכבשים או מן העזים. כיון שאמר מן הצאן פשיטא שהוא מן הכבשים או מן העזים אלא לדרשא קאתי מן הצאן אלו ישראל מן הכבשים מן הצדיקים שאין בהם יצה"ר ככשבים הללו או מן העזים אלו עזי פנים שבהם כלן שוים לאחר שיעשו תשובה עכ"ד רבינו אפרים ז"ל. ולפי דרכו אפשר לרמוז מן הכשבים שטבעו טוב ומקיים המצות בנקל או מן העזים שטבעו קשה וכופה את יצרו שניהם יש להם שכר טוב בעמלם וידוע חקירת הרמב"ם בזה:

פסוק יד

ואם מן העוף. פירש"י מן העוף ולא כל העוף לפי שנאמר תמים זכר בבקר וכו'. יש מי שפירש דכונת רש"י היינו דכתיב פרשת אמור תמים זכר בבקר וכו' דאי לאו האי קרא הו"א דגם בעוף צריך שיהיה תמים ונילף תחתון מעליון. א"נ הו"א דמן העוף למעט מי שאינו תמים אמנם השתא דכתיב פרשת אמור תמים בבקר ממעטינן לעוף והו"א ה"ה מחוסר אבר קמ"ל ולהכי אתא מן העוף למעט מחוסר אבר:

פסוק טו

ונפש כי תקריב. תקריב גי' תשובה לרמוז שהתשובה גדולה כמו קרבנות. רבינו מהר"א מגרמיזא בכ"י. ומ"ש הכתוב על כל קרבנך תקריב מלח הטעם לעורר כי כמו שיש טעם במלח הפך התפל וקיום דטעמא לא בטול כן יש טעם נכבד בכל הקרבנות לקיים הדעות האמיתיות והקרבנות ממתקין הדעות התוריות. הקדוש רבינו שלמה אסתרוק ז"ל:

פרק ד

פסוק יג

ואם כל עדת ישראל ישגו. פירש"י עדת ישראל אלו סנהדרין. ולאו דוקא סתם סנהדרין של כ"ג אלא בעי סנהדרי גדולה כמו שמפורש בת"כ וכן הוא במשנה וגמ' בהוריות והוא דבר פשוט אמנם רש"י לא חש לפרש דהוא הלכתא למשיחא והוא מדקדק באותיות כידוע. שוב ראיתי להרב נחלת יעקב שתמה על רש"י דאמאי לא פירש דבריו ואמר סנהדרין של ע"א:

פסוק כא

חטאת הקהל הוא אשר נשיא יחטא. סמוכות הכתובים אפשר במ"ש רז"ל אי רישא דעמא זכאה כולי עמא וכו' וזה רמז חטאת הקהל הוא אם ראה תראה שיש חטאת הצבור אל תתמה על החפץ דהתירוץ אשר נשיא יחטא דרישא דעמא לאו זכאה. א"נ רמז דכל שיש בידו למחות ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאלו הוא החוטא. וז"ש חטאת הקהל הוא כשיש חטא בקהל והנשיא אינו מוחה בידם מעלה עליו הכתוב אשר נשיא יחטא ועון תלוי בקולרו. ועוד אפשר בסגנון אחר דע"י שהנשיא חוטא אינו יכול להוכיח לעם שיאמרו טול קורה וז"ש חטאת הקהל הוא כי אין מי שיוכיחם מטעם אשר נשיא יחטא ונמנע להוכיחם. ואפשר עוד לרמוז מ"ש ראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו דומה יפה וז"ש חטאת הקהל הוא שאין הדור דומה יפה ועי"ז אשר נשיא יחטא מלשון והיינו אני ובני שלמה חטאים שיחסר הנשיא ממעלתו הראוים. א"נ אפשר לפרש ע"ד רז"ל אשרי הדור שהנשיא יחטא דוקא חטא דאם הי"ל גאוה ומשתרר היה פושע ועבירה גוררת עבירה ועתה שאין לו כי אם חטא אשרי העם שככה לו. ורבינו אפרים בפירושו כ"י רמז דקרבנו שעיר שמכפר על שבטי"ם גימטריא נשי"א דכתיב וישחטו שעיר עזים:

פרק ה

פסוק טו

נפש כי תמעול מע"ל. ר"ת מאבד עצמו לדעת כי אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות. ואפשר לרמוז מעל ר"ת מעור עינים לשון שהם ג' בריתות והם גופי עבירות. א"נ מאכלות עריות לשון ורמז למ"ש רובן בגזל ומיעוטן בעריות והכל בלשון הרע וזה רמז נפש כי תמעול במועלת בחיים שנותן לו הקב"ה. להתעסק בהני עיקרי העבירות. מאכלות. ומתאוה המאכלות נכשל בגזל וע"י רוב המאכל בא לעריות שנלכדים המיעוט ואצ"ל בלה"ר:

פסוק כה

איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן. ר"ת הבל לאה רמז דמשה הבל אתדבק בלאה גם ירמוז מ"ש בתקון ס"ט כי גם הבל נתגלגל בג' אבות ואיל תמים רמז לאילו של יצחק. רבינו האר"י זצ"ל ולי הפעוט אפשר לרמוז לפי אמרי קדוש כי ר"ת והביא איל תמים מן הוא ואמת. בחי' יעקב. הכהן בחי' חסד. רמז לאברהם. וא"כ נרמזו ג' אבות והבל ודוק:

פרק ו

פסוק ב

צו את אהרן וגו'. כתב רבינו אפרים ז"ל זש"ה טובים השנים מן האחד טובים השנים זה משה ואהרן מן האחד זה קרח אשר יש להם שכר טוב י"ש עולמות בעולמ"ם היינו בעמל"ם כי אם יפלו כלומר כשהאחד ח"ו חוטא האחד מקים את חבירו שיתפלל עליו כמ"ש ואתפלל בעד אהרן ואלו האחד שיפול זה קרח שירד לשאול תחתית ואין שני להקימו להעלותו משם ואין שני עתה אבל יהיה לעתיד עכ"ל. ואפשר דדריש מדכתיב ואין שני אין עיין כמו שדרשו רז"ל ובן אין לו עיין לו גם כאן עיין לו שלעתיד יהיה מי שיקימנו. ויש לרמוז שני ר"ת שמואל נביא יעלהו דבזכות שמואל הע"ה יעלה כאשר נתנבאת אמו מוריד שאול ויעל. ומצאתי בס' קדמון כ"י צו את אהרן דע כי שם אדני יש לו כ"ד צרופים והם צ"ו אותיות כי ד"פ כ"ד הם צ"ו כמספר אל אדני ושם זה הוא בעשיה וכל מצוה נכרתו עליה צ"ו בריתות ללמוד וללמד צ"ו בריתות לשמור ולעשות וכתיב כי צו לצו קו לקו. תמצא כל מצוה נכרתו עליה ב' צו כמספר נצבים דכתיב אתם נצבים היום כלכם ולכן צו את אהרן זה ת"ד:

זאת תורת העולה וגו'. במדרש זאת תורת העולה אמר רבי לוי נימוס היה וקלוסין היא שכל המתגאה אינו נדון אלא באש שנאמר היא העולה על מוקדה עכ"ל ויש לדקדק מה הלשון אומרת נימוס היה וקלוסין היא ועוד להבין השינוי דבנימוס אמר היה לשעבר וקלוסין אמר היא ועוד אמרו אינו נדון אלא באש. ואפשר במש"כ מהרח"ו זצ"ל דהגאוה נמשכת מיסוד האש והוא ניכר החוש"ה אל העי"ן גם אמרו רז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל וא"כ הגאה מעכב המשיח וראוי הוא להענישו באש כי בעבורו בטל המזבח ואנו בגלות וזהו שאמר רבי לוי נימוס היה מקדם קדמתה שהגאה משפטו באש מדה כנגד מדה שיהיה נמשך אחר יסוד האש וכך נאה לו ומשפטו חרוץ לשעבר וזהו נימוס היה לשעבר. ונוסף כי קלוסין היא עתה שנבנה המשכן יש עונש חדש לגאה שבטל התמיד והמזבח שגורם הגלות ובטלו הקרבנות. שכל המתגאה אינו נדון אלא באש של גיהנם וזאת הגזרה מחדש שיש קרבנות. וז"ש הכתוב זאת תורת העולה כלומר נימוס היה במשפט העולה רמז לגאה שמשלו נתנו לו גיהנם. היא העולה רמז כי עתה מעותד לדין אחר לישרף על המזבח בעבור המזבח שבגאותו מעכב המשיח ובטל המזבח. כל הלילה כל הגלות הדומה ללילה והכתוב מכוון זאת תורת העולה נימוס היה. היא העולה קלוסין היא ודוק:

פסוק ה

והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר. פירש הרב מהר"ר יעקב מולכו ז"ל דאעפ"י שיש אש גבוה רבוץ כארי על המזבח מצוה להביא מן ההדיוט וזהו שאמר והאש על המזבח תוקד בו והיא הבטחה שלא תכבה האש ותוקד מעצמה דהיינו אש של מעלה והבטחה שלא תכבה ועם כל זה וביער עליה הכהן מצוה שיבעיר הכהן עצים בבקר בבקר דמצוה להביא מן ההדיוט:

פסוק יא

וזאת תורת זבח השלמים. כלומר זאת תורת זובחי יצרם להיות שלמים בדרכיו של מקום. על תודה יקריבנו. עיקר התשובה הוידוי. חלות מצות בלולות. יעסוק בתורה נביאים וכתובים בלולות בשמן בלולות בו' סדרי משנה ובתוספות ובאגדה. ורקיקי מצות אלו אכין ורקין שבתורה שהם משוחים בתורתו ונדרשים במדרש רבותינו סלת מורבכת זה שיר השירים שהוא מסולת ומנופה כמשז"ל שהוא קדש קדשים ועוד אלמלא לא ניתנה תורה כדי כל העולם לעמוד בשיר השירים. על חלות לחם חמץ מה חלה בלולה כך התורה בלולה בטעמים וסודות וגימטריאות ואגדות ומשניות וגמרא מה חלה פוטרת העיסה כך התורה פוטרת מגיהנם מה חלה באה לכפר עון האשה שגרמה לאדה"ר חלתו של עולם למות כך התורה מכפרת עון ישראל. ובשר זבח תודת שלמיו. כמו ובשר עונו של האיש הזובח יצרו ומתודה עונו ביום קרבנו יאכל ביום עצמו יתכפר לו לא יניח ממנו עד בקר לא לן אדם בירושלים ובידו עון. רבינו אפרים ז"ל בקצור:

פרק ז

פסוק כט

המקריב את זבח שלמיו לה' יביא וגו'. פירשו המפרשים כי חטאת ואשם באים על חטא ועולה על הרהור שלא כהוגן והמקריבם אין לומר לו כן תעשה להבא ח"ו אבל השלמים באים נדבה לשם ה' לעשות רצונו והם מרבים שלום כמשז"ל לכן הכתוב אומר המקריב את זבח שלמיו לה' הכתוב מבשרו שלעתיד יביא את קרבנו לה' מזבח שלמיו כי הוא קרבן חביב לה'. ולזה ידיו תביאנה הוא עצמו מביא הדורון למלך משא"כ חטאת ואשם ועולה שבאים על חטא או הרהור לא כתיב ידיו תביאנה על דרך שאמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני ואחרי כן אראה פניו ודוק:

פסוק לז

זאת התורה לעולה למנחה וגו'. בסוף מנחות אמרו אמר ר"ל כל העוסק בתורה כאלו הקריב עולה וכו' אמר רבא האי לעולה למנחה עולה ומנחה מיבעי ליה אלא אמר רבא כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה וכו' ואפשר לפרש במ"ש המפרשים דודאי הפרש יש בין הקורא בתורה למקריב קרבן דאי לא אמאי רבי יהודה כתב בפנקסו לכשיבנה בה"מ אקריב חטאת יהיה שונה בתורה פרשת חטאת ודיו ולכן ריש לקיש אמר כל העוסק בתורה כאלו הקריב ולא הקריב ממש דכשיבנה בית המקדש יקריב חטאת שמנה. ורבא ס"ל דלענין הדין אינו צריך כמ"ש בקמא (דף ע"ח) דגנב עולה פטר נפשיה בכבש לרבנן או בעולת העוף לראב"ע ועמ"ש המש"ל ומהר"ץ ומורי הרב על התשו' מהר"ם מינץ. וא"כ הגם דקורא בתורה לא הוי כמו עולה וכו' מ"מ לענין הדין אינו צריך אלא דכתב על פנקסיה למצוה מן המובחר ודוק כי קצרתי. הן אמת דקשה ע"ז ממ"ש ביומא (דף פ) א"ר אלעזר האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור ופירש"י שמא יבנה ביהמ"ק בימיו ויתחדש ב"ד ויתחדש הלכה וכו' ע"ש ועמ"ש בעניותי בקונטרס פני דוד (דף קע"ג ע"ג) ע"ש ויש לדחות:

פרק ח

פסוק לו

ויעש אהרן ובניו. פי' רש"י להגיד שבחן שלא הטו ימין ושמאל. הרצון בזה שאע"פ שהיו מקודשין בבגדיהם ומשה לבדו הוא המכהן והם לא כהנו כל שבעת ימי המלואים עם כל זה עשו כמצותו ועמדו שם כל ימי המלואים ולא הטו ממצותו דכתיב ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה וגם לא נכנסו לפנים ולא נטו ימין ושמאל. הקדוש רבינו שלמה אסתרוק ז"ל:

פרק ט

פסוק א

קרא משה לאהרן. ר"ת מקל בגימטריא ניסן כי בניסן נגאלו וכן אברהם יצחק וישראל ס"ת מקל עכ"ל רבינו אפרים ז"ל בפירושו כתיבת יד. ויש להרחיב הדברים כי הגם דאהרן הכהן הי"ל ליהרג בעגל שהיתה כפרה לאדה"ר בזה ולא עשה כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל מ"מ אהניא להו זכות אבותינו הקדושים אברהם יצחק וישראל שתקנו הם לאדה"ר שיבחר בו הקב"ה לכהן לו וזה רמז בר"ת קרא משה לאהרן שהם ס"ת אברהם יצחק וישראל. והיא שעמדה לאבותינו כי בזכותם של אבות העולם נגאלו ממצרים בחדש ניס"ן שהוא גימטריא ס"ת אברהם יצחק וישראל מקל. וזה טעם משז"ל כי בניסן עתידין ליגאל לרמוז דלעתיד בגאולתנו תעמוד לנו זכותם ולכך מקל הוא ס"ת אברהם יצחק וישראל לומר שאפילו בסופי הדברים לא תמה זכות אבות ומתחילה ועד סוף הם למגן לנו ויקח לו יעקב מק"ל:

פרק י

פסוק ג

הוא אשר דבר ה' לאמר. פי' שהוא יתברך רוצה שיהיו הקרובים אליו והמכירים מציאותו יותר נזהרים ממי שהוא רחוק בהכרתו ית' ועל כן היה מן הראוי שיענשו בניו הקרובים אליו בעברם על מצותו יותר מן הרחוקים ממנו ולהודיע לאהרן שמצד אהבתו אותם ענשם תכף כי אשר יאהב ה' יוכיח וז"ש וידום אהרן שנתן תודה לה' יתברך על זה וזה נרמז בפ' ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי והזהיר שיהיה נקדש בכבודו יתברך ר"ל שיתקדש עצמו בעבודתו כראוי כדי שיהא השם מקודש לפי כבודו והביאני לפירוש זה כי רחוק בעיני שיהיה הפי' שיאמר ה' שאז יתקדש שמו במיתת בניו בתחלת החינוך רק שהזהירם שיתקדשו אז בעבודה עד שיהא מקודש ה' בכבודו ר"ל במקום כבודו. זה תורף דברי הקדוש רבינו שלמה אסתרוק בפי' כ"י:

וידם אהרן. וידום השמש כן הוא במסרה. ואפשר במ"ש בזהר הקדוש פרשת ויקהל דהקב"ה התנה במעשה בראשית שתעמוד חמה ליהושע. והנה נודע דלפעמים מרוב הצער האדם אינו יכול לדבר ולא לבכות. והכא דפתע פתאום היה גזרה זו וכתיב וידום אהרן היה אפשר כי מרוב צערו פתאום לא יוכל לדבר לז"א וידום השמש דכשם שהשמש שתק לקיים גזרת הבורא עליו ושמח לקיים תנאו. כן אהרן שתק לעשות נ"ר לפניו יתברך וקבל היסורין מאהבה. א"נ אפשר לומר דכתבו המפרשים בפרק מ"ש בברייתא דהנעלבים וכו' עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש דהשמש היה עלוב מהלבנה שאמרה אי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר א' ושמע ושתק. והכא אהרן מסיבת חסידותו וענותנותו לא הרהר ח"ו וידום אהרן ועז"א וידום השמש ששתק לקטרוג הלבנה ולא אמר שום אמירה כלל ונשאר בתקפו וגבורתו כן אהרן הכהן קבל היסורין מאהבה ויאיר כשמש ודוק:

פסוק ט

יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד. יש לדקדק מה פי' תיבת אתך ועוד מהו שאמר בבואכם והלא דוקא בשעת עבודה הוא. ופירש מז"ה מהר"א אזולאי ז"ל בשם הרב הגדול מהר"ר סלימאן ז"ל במ"ש אנשי משמר אסורים לשתות יין בימים שמא תכבד העבודה על בית אב ויצטרכו לסייעם כמ"ש פ"ד דתעניות. וז"ש ובניך אתך אף שבניך אינם עובדים רק הם אתך כאנשי משמר וזהו בבואכם אפילו שלא יעבדו כאנשי משמר וק"ל:

פסוק טז

דרוש דרש. חצי התורה דרוש מכאן דרש מכאן אעפ"י שדרשו התורה ודרשו עליה טעמים וסודות אותן דורות שעמדו לפניך. גם אתה דרוש וקבל שכר על זה סלסלה ותרוממך. רבינו אפרים ז"ל. ולקיים דבריו אני אדרוש בה עצמו דיש לפרש באדם עצמו דהגם כי מקדם קדמתה דרש בענין ובפסוקים עצמן. עוד יכול לדרוש הוא עצמו חידושים אחרים וזה על דרך בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך. אחר זמן מצאתי בס' קדמון כ"י כי דרש דרש בספר תורה דרש בסוף שיטה דרש בתחילת שיטה כי התורה ארוכה מארץ מדה ואם יחשוב אשר דרש בסוף יש לו לדעת כי עדיין לא דרש התחלה שהוא בראש שיטה. והנה שר"ף ר"ת ששים רבוא פנים וכן זה ספ"ר ר"ת ס' רבוא פנים ועוד האריך:

פרק יא

פסוק ג

ושסעת שסע פרסת מעלה גרה וגו'. סימני טהרה רמז לישראל שתי פרסות שנוחלים העולם הזה והעה"ב מעלת גרה כמו שהבהמה לאחר גמר אכילתה חוזרת המאכל לפיה ואוכלת כבתחילה כך ישראל לאחר גמר אכילתן הפירות בעולם הזה הקרן קיימת לעוה"ב אבל החזיר שבו נמשלו עובדי אש כתיב והוא גרה לא יגר כלומר אוכלים בעוה"ז ואין להם חלק לעוה"ב. רבינו אפרים ז"ל. ואפשר לומר רמז אחר דישראל הם מוציאים שתי מיני הוצאות ומפזרים ממעותיו האחת לכבד שבתות וי"ט והכנסת אורחים והשנית לצדקה לעניים ולת"ח ויהיו לרצון לפני ה'. מעלת גרה שדברי תורה נרמזו לאכילה ושתיה כמשז"ל שכל אכילה ושתיה שבקהלת הוא דברי תורה. וישראל אעפ"י שלמד תנ"ך ומשנה וגמרא חוזר עליהם ויהיו בפיו כדבש למתוק וזה רמז מעלת גרה:

פסוק ו

ואת החזיר וגו'. וסמיך ליה את זה תאכלו מכל אשר במים ללמד האסור בחיה מותר במים תורא דימא אסור חמרא דימא מותר. לקוטי גאוני קמאי בס' רבינו אפרים ז"ל:

פסוק מב

כל הולך על גחון וגו'. וי"ו רבתי אמצע התורה באותיות רמז לתורה שנתנה ו' סיון וכו'. ו' ארוכה שש קצוות ו' ששת ימי בראשית ששה אלפים העולם והכל בזכות וו"י העמודים שבתורה וכן וי"ו אריכא כנגד. תורת. עדות. פקודי. מצות. יראת. משפטי. וכן פסוק שמע ישראל ששה תיבות בשכמל"ו ו' תיבות. רבינו אפרים ז"ל ועוד האריך. ויראה כי תורה שבכתב היא כנגד ו' של שם המיוחד וז"ס לכתוב ס"ת ווי העמודים כידוע והוא כלול בהעלם בדברי רבינו אפרים ז"ל האמורים. וזאת לפנים פירשתי בעניותי דרך רמז ועתה אוסיף קצת והוא שכתב רבינו האר"י ז"ל שכל האוכל יותר על צרכו בחול הולך לסט"א ומגדיל בשרו בסט"א וק"ו לעושים משתאות וימיהם כחגים בזה להם לעגה להם כי המשתה למשטה והכרס לקרץ והגוף נגוף והריעים לרעים והאהבה לאיבה והרצון לרזון ויין חמר כלו מר והענג לנגע והאוכל למאכלת ושמחה לתוגה. ומזה יביא לעריות ויהא נאחז בד' יסודות הסט"א ויפגום בגופו נר"ן. נרג"ן מפריד אלוף. אל רחמים מפ"ו גימטריא אלהים וישאר דין לבד. כמ"ש מהרא"ג ז"ל. ועוד כשחוטא נכנס הגוף בתוך נר"ן כי הגוף חומר וטמאו ונעשה נרג"ן ונ"ר מסתלקים ותשאר הנפש תחת הגוף ועשה הצורה חומר פגום ונפגם ואיבה מקלקלת הצור"ה ואף אם יוליד בהתר למראה עינים זרעו בו למינהו במחשבת פגול טמא יטמאנו. וז"ש כל הולך על גחון גימטריא בטנ"ו כי כל מאויו למלא בטנ"ו והוא הולך למיתה כמשז"ל על ונערותיה הולכות. על גחון בעבור בטנו ונעשה חלל גי' גחון. והוא מסטרא דנחש שנאמר בו על גחונך תלך וכל הולך על ארבע מחנות סט"א וד' יסודות טמאים עד כל מרבה רגלים כינוי לנשים כמ"ש בזוה"ק ח"א (דף קי"ב ע"ב. וריש דף קי"ג) דרגל כינוי לאשה ויכשל בעריות. לכל שרץ בניו ובנותיו. לא תאכלום לא תזדווגו עמהם אפילו כדת ודין כי שקץ הם מהסט"א רחמנא ליצלן ונפשם לא מטוהרה דמיה"ם בם למקור שממנו חוצבו חוצ"ב לאבו"ת לאמותם יאמרו ומאבות יצאו תולדות ועל הרוב נמשכים בצ"יר של פגעים זרע מרעים ולכן לא תאכלום כי שקץ הם ושומר נפשו ירחק מהם:

פרק יב

פסוק ב

כי תזריע וילדה זכר. ר"ת זכות כי בזכות אשה תלד זכר שהיא מזרעת תחילה. גאוני קדמאי אשכנז בס' פי' רבינו אפרים. ואפשר לומר דקיי"ל אתתא לא מפקדא אפריה ורביה וס"ד שלא יהיה לה זכות לינשא לזה רמז זכות דודאי מצוה עושה דעל ידה מקיים האיש מצותו כמ"ש הר"ן ז"ל פ"ב דקדושין. א"נ אפשר בהקדמת המפרשים שאדה"ר מעשי ידי יוצ"ר כביכול והטעם שאח"כ גזר ה' שיולדו ע"י איש ואשה היינו כדי שיקל עונשם שאלו הכל נבראו כמו אדה"ר היה ענשם גדול יתר מאד והיה נענש בחטא ראשון כאדה"ר ובזה פירש הרב מדש"ן ז"ל פסוק אדם ילוד אשה וכו' ותבא במשפט אותי שכתב הרמב"ן בשער הגמול דאיוב לא חטא בגלגול זה זולת ששתק בעצת פרעה וז"ש אדם ילוד אשה שאינו יציר כפיו ית' כאדה"ר ועכ"ז ותבא במשפט אותי על חטא ראשון והלא על זה עשית שיהיה האדם ילוד אשה להקל מעליו עכ"ד. וזה רמז אשה כי תזדיע וילדה ואינו יציר כפיו וזהו זכות להקל מעליו העונש ושלא יהי' נלכד בחטא ראשון ודוק:

וילדה. גימטריא והדם רמז שאשה שדמיה מרובים בניה מרובים. ר"א ז"ל:

פסוק ג

וביום השמיני ימול. זריזים מקדימים למצות שהם ז' ימים ולילה א' שיש בהם ק"פ שעות והם בגימטריא ע"ב ס"ג מ"ה ויצחק אבינו ע"ה הראשון שנימול לח' ח"י ק"פ שנה. ברי"ת מילה להכניע פלוני ופלונית גימטריא ברית. ספר קדמון כתיבת יד:

פסוק ה

ואם נקב"ה תלד. נקבה ר"ת נערה קטנה בוגרת ואות ה' משנשאת כמ"ש בזהר הקדוש מדקבילת דכר נקרא נערה בה'. ס' קדמון כ"י:

ואם נקבה תלד. ואם ר"ת ואם איש מזריע נקבה תלד. שמעתי:

פרק יג

פסוק ב

אדם כי יהיה בעור בשרו וגו'. אע"ג דאמרו בויקרא רבה (פ' י"ז) אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה והכתוב הפך הסדר נגעי גופו ובגדיו וביתו. כתבו המפרשים דהקב"ה מתרה במכה הגדולה בתחלה כמו שעשה לפרעה דבתחלה א"ל על מכת בכורות. ומיהו משמע דדוקא במדת רחמים אינו פוגע בנפשות תחלה אבל במדה"ד פוגע. ואפשר דזה כונת ירמיה שהיה מקלל בעת אפך עשה בה"ם דייקא תחילה בנפשותם כי דוקא מדת הרחמים אינו פוגע בנפשות תחילה. [אגב שטיפא נכתב עוד בהגהות עיר מקלט סי' קעט]. וכתבו המפרשים דכשהם יסורין של אהבה באים בגופו תחילה. וכשהם לכפרה מתחילים מנכסיו. ובזה אפשר פסוק ריש וקלון פורע מוסר ושומר תוכחת יכובד ונקדים מ"ש רבינו מהר"ם אלשיך דהיסורין למרק נקראים מוסר. ויסורי אהבה נקראים תוכחת שהם להוכיח לכל שהוא צדיק גמור וזש"ה מוסר ה' בני אל תמאס שהם יסורין למרק ואל תקוץ בתוכחתו ביסורי אהבה עכ"ד. וז"ש ריש וקלון פורע מוסר דכשחטא ובאים יסורין למרק הוא ריש וקלון פורע מוסר דכיון שהוא חייב צריך לקבל. ושומר תוכחת שממתין יסורי אהבה הנקרא תוכחת כר"א ברבי שמעון פרק הפועלים שהיה אומר בואו אחי בואו ריעי יכובד וכר"א שנדרו לו ממון הרבה כמבואר שם. ודרך רמז ואסמכתא אפשר לומר אדם כי יהיה בעור בשרו וגו' והי' בעור בשרו לנגע צרעת במ"ש פ"ז דנגעים אלו בהרות טהורות שהיו בו קודם מתן תורה ודרשינן אדם כי יהיה מן הדבור ואילך ומהכא הקשה הרב המוסמך מהר"ח אבולעפיא ז"ל זקנו של מופת הדור הרב עץ החיים למ"ש התוס' והר"ן פ"ק דנדרים (דף ז' ודף ס"ד) והרא"ש שם והתוספות פ"ק דע"ז (דף ה') שדתן ואבירם מצורעין לא היו שבקרב ישראל היו יושבין הרי דהיו טהורים. ויש מי שאמר דחזרו למומן בעגל ופנים חדשות הוו ומטמאין ואין דבריו נראים דהרי קודם מ"ת לא היו טמאים דעדיין לא נאמרה פרשת טמאים ולא היו כהנים ובודאי שקודם מ"ת טהורים ובמ"ת נתרפאו ואמאי איצטריך כי יהיה ומוכרח דאלו בהרות שהיו קודם שנתרפאו וחזרו הם עצמן בעגל טהורות ולהכי אתא קרא. גם יש מי שתירץ לש"ס דלא אפשר דהיו מצורעין ומשו"ה אמר כי מתו דאינן נקראין מתים אם טהרו דכ"כ רש"י פרשת בהעלותך מה מת מטמא בביאה וכו'. ולא נהירא דנקרא מת משום שהוא מאוס ואין לו רפואה והראיה וימת מלך מצרים ולש"ס ל"ק דהא כתב הרא"ש דאם היו עשירים גם מצורעין יכולין להרע ע"י עשרם ולקושית הרב הנז' יש לישב דהיו מרחיקין מהם משום נזק כמ"ש ס"פ המדיר ועיין אמרי נועם סוף בהעלותך ושערי דף צ"ב. וזה רמז הכתוב אדם כי יהיה מהדיבור ואילך לאפוקי קודם מ"ת והכונה והיה בעור בשרו שהיה קודם מ"ת אף שנתרפא כיון שחזר מה שהיה קודם מ"ת הם עצמן טהורות ולז"א כי יהיה מהדיבור ואילך ודוק היטב כי קצרתי. ואחר זמן רב בא לידי ספר שאלת שלום ובדף מ"ח ע"ב עמד על זה ומאי דמסיק לא שמיע לי:

פסוק לג

והתגלח וגו'. כ' רבינו מהר"א גרמיזא ז"ל ג' דויתגלח גדולה אמצע פסוקי תורה. דרוש דרש אמצע בתיבות. ג"ד גמול דלים ושקיל מכל התורה וכו' עכ"ד. ואפשר לצרף כי וי"ו דכל הולך על גחון אמצע התורה באותיות. והוא רמז ג' גמ"ח ובזה מיחד ד"ו שהוא דלת דרש חצי התורה בתיבות וי"ו דגחון אמצע אותיות ורומז ליחוד קבה"ו והמ' באמצע ת"ת ורמז כי ע"י גמילות כמשמעות גימל מיחד הדודים ד"ו ודוק כי קצרתי וא"ש ההי"ב:

פסוק נט

זאת תורת נגע צרעת וגו' לטהרו או לטמאו. אפשר לרמוז במ"ש רבינו בעה"ט ברמזיו שנא' ה' פעמים זאת תורת וזה ראשון לומר שמדבר לה"ר כאלו עובר על חמשה חומשי תורה ע"ש ריש פ' טהרה. אך הרב בעל כלי יקר שם כתב דה"פ תורת דע"י שעוסק בה' חומשי תורה ניצול מהצרעת הבא על לה"ר ע"ש בסוף הסדר. ואפשר דזה רמז בזאת תורת הראשון לומר זה שנזכר ה' פעמים תורת היינו טעמא לומר אם חטא ודיבר לה"ר הוי כעובר על ה' חומשי תורה. ואם חזר בו ועוסק בתורה ניצול. והיינו דכתיב זאת תורת וגו' לטהרו כשעסק בה' חומשי תורה או לטמאו כשידבר לה"ר ועבר וסמיך ליה זאת תהיה תורת לומר דאף אם נטמא ודיבר לה"ר תקנתו זאת תורת שיעסוק בתורה ויתרפא. ובס' כ"י קדמון מצאתי שאת ספחת בהרת צרעת. ר"ת שסב"ץ והוא רמז לארבע אבות נגעים ששנינו במשנתנו בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל והשאת כקרום ביצה שניה לה כצמר לבן. שלג סיד ביצה צמר ר"ת שסב"ץ. ומחי"ת בגימטריא מחיה בכעדשה:

פרק יד

פסוק ו

ואת עץ הארז. רמז לחוטא אשר לבו גבוה ומתגאה כארז. ואת שני התולעת היא העבירה שבידו שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ואת האזוב זה יצה"ט ששפל כאזוב וכו'. רבינו אפרים ז"ל. ואפשר במשז"ל המתגאה כאלו בא על העריות וזהו עץ ארז גאוה חשוב עבירה ואת שני התולעת כמ"ש הרב הנז'. א"נ שדבק בדינין וגבורות וזה רמז עץ הוא האדם עץ השדה ארז דבק בדינין כי ארז גימטריא יצחק רומז לגבורה ולדין. ואת שני התולעת במ"ש הרב זכרון יוסף שאמר פלוסוף מפני שאנו אוכלים הבהמות ומפני זה מושלים עליהם לשעבדם לישא משאות ולחרוש. והשיבו אחר א"כ התולעת ימשול באדם שאוכלו בקבר ע"ש וז"ש אם יהיה לו גאוה הוא שני לתולעת כי התולעת ראשון שאוכלו בקבר כמו שפירש הרב הנז' מאוד מאוד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה ע"ש א"נ כי המתגאה הלך אחר החומר ואז יתוש קדמו במעשה בראשית והוא שני לתולעת. ולכן ידבק באזוב שהוא יצה"ט כמ"ש הרב הנז' וכן אזוב עם הכולל גימטריא טוב ודבק בנשמה והוא קודם לכל כי נשמות נבראו ביום ראשון ודוק:

פסוק לד

ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם וגו'. כתב רבינו אפרים ז"ל בפרישתו כ"י כל פרשה זו נדרשת על בית ראשון ובית שני. ובא אשר לו הבית זה הקדוש ברוך הוא והגיד לכהן זה ירמיה הנביא כנגע נראה לי בבית זו ע"ז וצוה הכהן ופנו את הבית וצוה ירמיה לפנות הבית מע"ז בטרם יבא הכהן זה הקדוש ברוך הוא. כהן גימטריא דיין כלומר בטרם שישב עליה בדין ולא יטמא כל אשר בבית כי ע"ז מטמאה באהל ואחר שהוכיחן ירמיה ולא הועיל ובא הכהן ישב הקב"ה עליהם בב"ד והנה הנגע בקירות הבית שנאמר מחוקה על הקיר שקערורות שערורית עשתה מאד ירקרקות או אדמדמות מראות גווני ע"ז. ויצא הכהן מן הבית עשר מסעות נסעה שכינה והסגיר את הבית ז' ימים ע' שנה של גלות בבל וראה הכהן והנה פשה הנגע ראה הקב"ה שהוסיפו חטא על חטא וצוה הכהן וחלצו צוה הקב"ה לשרוף ביתו ולהחריב היכלו. ושפכו את העפר אלו כלי שרת של זהב שנקרא עפר שנאמר ועפרות זהב לו אל מקום טמא זו בבל ולקחו אבנים אחרות לסוף ע' שנה של גלות בבל נבנה בית המקדש בשניה. ואם ישוב הנגע ופרח זה חרבן בית שני שחזרו וחטאו צרעת ממארת היא שנאמר במארה אתם נארים. והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא כלומר כל הימים שהסגיר הקב"ה ביד אומה הבא לשם עובר בלאו בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם. ואם בא יבא הכהן שנא' אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא. והנה לא פשה הנגע שנא' וברותי מכם המורדים וכתיב ואסירה כל בדיליך. וטהר הבית שנאמר וחטאת את הבית וכפרתהו. ולקח לחטא את הבית שתי צפרים שנאמר ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה. ד"א שתי צפרים שני משיחים משיח בן יוסף ומשיח בן דוד ועץ ארז אלו ת"ח כמ"ש בשבת ונטעתי חמשה ארזים בישראל ושני תולעת אלו ישראל שנאמר אל תיראו תולעת יעקב ואזוב אלו קטני ישראל ושחטו את הצפור האחת זה משיח בן יוסף שיהרג אל כלי חרס כלומר שיפול ביד אומה שנמשלה לחרס ואחר כך ולקח עץ הארז כי בו יקבץ הקב"ה נדחי ישראל והפליטה הנשארה וטבל אותה שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים ושלח את הצפור החיה על פני השדה זה משיח בן דוד שישלחנו הקב"ה לציון שנקראת שדה שנאמר ציון שדה תחרש צפר גימטריא זה משיח עכ"ל בקצור:

פרק טו

פסוק טז

ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע וגו'. הקשה הרב ברכת הזבח בסוף הס' מי שהיה אוכל חולין על טהרת הקדש איך היה מקיים ב' סעודות בשבת דעונתן של ת"ח בשבת והוי טבול יום. ואפשר דאחר מנחה גדולה וסעודה ג' היה מקיים מצות עונה דת"ח מאפיל בטליתו ושרי והיה טבול יום עד הערב. ובהכי ניחא מ"ש גבי יצחק אבינו ע"ה מצינו גדול ששמש מטתו ביום והוא דבר קשה על יצחק אע"ה עולה תמימה דאע"ג דשרי לאיש קדוש כמוהו לא יכון. וע"פ האמור ניחא דמרוב קדושתו היה אוכל על טהרת הקדש ומוכרח היה בדבר. וכיוצא בזה כ' הריטב"א בחי' יומא על (דף ו') מהש"ס. במה שפירש ר"י דמ"ש מביתו למה פירש דהכונה יהיה מותר באשתו כדי שיהא פת בסלו ולא יראה בליל יה"כ. וא"ת והלא ב"ק אסור לעבוד עד שיעריב שמשו והוא היה עובד כל ז' וי"ל דאחר תמיד של בין הערבים היה יכול לטבול ולהעריב שמשו ולעבוד למחר עכ"ל. ובילדותי שמעתי משם הרב הגדול מהרח"א ז"ל דהזהר אמר דבחיי אהרן לא אשתמש ב"נ בקטרת והקשה דאיך מקיים מצות עונה ותירץ עד"ז דאחר קטרת של בין הערבים היה מקיים ע"כ שמעתי והיינו כדברי הריטב"א האמורים. ובהכי ניחא מה שפירש"י פ' בהעלותך בפסוק צאו שלשתכם שהיו עסוקים בדרך ארץ והיו צועקים מים מים ורש"י פי' פרשת בא פסוק החדש הזה שלא היה נדבר במקום אלא ביום וא"כ איך היו עסוקים בדרך ארץ. והגם שיש לומר שהיה בסוף הלילה והדיבור בא בתחילת היום ואכתי לא נטהרו מכל מקום הוא דוחק. אבל ע"פ האמור ניחא:

פסוק לג

ולאיש אשר ישכב עם טמאה. ולאיש בשת בן שאול ולאיש שתים מכסות את גויותיהנה. כן הוא במסרה. ואפשר דהמשמש עם טמאה בניו מתים וכמ"ש רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל דזה סמיכות ולאיש אשר ישכב עם טמאה אחרי מות. וז"ש לאיש אשר ישכב עם טמאה זה גורם ולאיש בושת בן שאול רמז לאיש הזה בושת כי בן שאול שבנו ימות ויקבר וזהו בן שאול פי' קבר קרי ביה שאול בצירי. ועונו ועון שגרם שמת בנו שני העונות עליו ועל הטמאה שתים מכסות את גויותיהנה עונתם על עצמותם ודוק:

פרק טז

פסוק א

שני בני אהרן. ס"ת יין כמ"ד שתויי יין נכנסו. גם שני ר"ת שתויי יין נכנסו. רבינו אפרים ז"ל. ובס' קדמון כ"י מצאתי. בעגל יצאו ה' מלאכי חבלה בעון חמשה חומשי תורה האבות ביטלו ג' ומשה כפני חמ"ה ביטל חימה כמ"ש השיב חמתו ונשאר חרון אף ולכן התאנף בחרון אף על אהרן ומתו נדב אביהוא גימטריא אף ולכן אמרו רז"ל אף לזאת יחרד לבי על מיתת בני אהרן ונקבר מול בית פעור להכניע קליפת אלהים אחרים שעבדו ישראל לפעור. משה גימטריא אלהים אחרים להכניעם. ולהיות שבלעם היו לו שני בנים שעשו העגל על ידי אהרן לכן מתו שני בני אהרן בעון העגל. לכן בא אהרן בגלגול עזרא ובטל יצה"ר דע"ז שנעשה ע"י העגל וז"ש יבא בעל השור שהוא אהרן ויעמוד על שורו יצה"ר דע"ז עכ"ד. ובמאמר הנז' אף לזאת יחרד לבי שדרשוהו על בני אהרן המדרש כך כיון שראה איוב מיתת שני בני אהרן אמר אף לזאת יחרד לבי ושמעתי דאז"ל איוב ששתק נדון ביסורין והוא חשב דעל השתיקה אינו חייב כלום אך אז"ל דאמר נדב לאביהוא מתי ימותו שני זקנים הללו וכו' ועל זה מתו והרי נדב הוא שדיבר ואביהוא שתק ואפ"ה מתו שניהם ומזה מוכח דהשתיקה הוא עון פלילי ועל זה חרד איוב ודוק כי קצרתי:

בקרבתם לפני ה' וימותו. אפשר בהקדים מ"ש בפסחים (דף כ"ו) גבי קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה. ותניא לולין היו פתוחין שבהן היו משלשלין את האומנים בתיבות כדי שלא יזונו עיניהם מבית קדש הקדשים. ומסיק דמעלה עשו בבית קדשי הקדשים. והדברים ק"ו כלפי מעלה וז"ש בקרבתם כמ"ש ויחזו את האלהי"ם והיה ס"ד שהוא כמו מראה שאין בו משום מעילה לז"א לפני ה' דשאני כבוד ה' שנתחייבו מיתה לשעבר על זה וז"ש וימותו כבר נגזר עליהם מאז בו בפרק ויחזו את האלהים וכמ"ש דלא רצה ה' לערבב שמחת התורה כדכתיב ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו לז"א וימותו כבר לשעבר. א"נ לפני ה' דלא תימא דדן אותם במדה"ד הגמור כמ"ש הרב תורת חיים דמחשבתו יתברך לדון במדה"ד מתקיימת בגדולי ישראל מאד (עיין ראש דוד בראשית ע"ש) לז"א לא כי אלא לפני ה' וימותו:

פסוק ג

בזאת יבא אהרן וגו'. דורשי רשומות אמרו כי ג' דברים מועילים לתשובה ולבטל גזרה ולקרב הגאולה והם קול צום ממון שמספרם שוה ושלשתן גי' זא"ת. וזהו בזא"ת אני בוטח זהו תורף דבריהם. וזה יש לרמוז ואף גם זא"ת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים דהני תלת מילי מועילים להגן בגלות ולקרב הגאולה. ואפשר זה רמז עצת ה' היא תקום עצ"ת ר"ת עינוי צדקה תורה שהם הג' האמורים ודוק והארך:

פסוק כב

ונשא השעיר עליו את כל עונותם. אמרו רז"ל את כל עונותם עונות תם זה יעקב מלמד שביום הכפורים נוטל כל עונות ישראל ומשים אותם ע"ג פלוני וכו' ע"ש ופירש הרב אליהו אשכנזי ז"ל במ"ש בח"מ סי' כ"ט דעדים שאמרו שקר העדנו נאמנים על עצמם ומשלמים מביתם והנה אמרו רז"ל שביוה"כ אומר להקב"ה יש לך אומה בארץ כמלאכי השרת וכו' וא"כ דא תברתיה כי כל מה שהעיד כל השנה דתדיר יורד ומשטין עולה ומקטרג הוא שקר וישראל הם נקיים והקדוש ב"ה שהיה לו אותו חוב על ישראל אינו מאבד חובו אלא ישלם מביתו דהיינו שישא עליו את כל עונותם עכ"ד ואפשר דזה פנימיות מ"ש רז"ל השטן גימטריא שס"ד דבכלהו יומי אית ליה רשותא לאשטוני בר מיוה"כ. והכונה לרמוז דיוה"כ שהוא מלבר בזה הוא מפסיד כל השס"ד ימים על פי האמור ודוק היטב:

פסוק ל

כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתכם לפני ה' תטהרו. אפשר דבעבירות שבין אדם לחבירו אפילו ששאל ממנו מחילה ונתפייס ומחלו עדיין צריך הוא לכפרה כי בעבירות שבין אדם לחבירו חטא לה' גם כן שציוה לאהוב את חבירו ושלא לגונבו ושלא לעשות לו הונאה וכיוצא. וז"ש יכפר עליכם מכל חטאתכם. וכל חטאתכם בכלל חטאות שבין אדם לחבירו וכי תימא דצריך לפייס לחבירו ואין מתכפר ביוה"כ. לז"א לפני ה' תטהרו כלומר מה שאמרתי מכל חטאתכם הוא בחלק גבוה וז"ש לפני ה' תטהרו. ואה"נ דצריך לפייס לחבירו אלא דאכתי פש גביה מה שחטא לה' בחטא שחטא לחבירו וזהו דמכפר יה"כ. א"נ במ"ש הרב פר"ח דאף כריתות ומיתות ב"ד וחילול ה' דצריך יסורין ומיתה מ"מ כבר מיה"כ מתחיל התחלת הכפרה אך הגמר הוי ביסורין או מיתה וז"ש יכפר עליכם מכל חטאתכם וכריתות ומיתות ב"ד מתחיל הכפרה והולכת ומכפרת. אך גמר הכפרה יהיה לעתיד וז"ש תטהרו לעתיד. או יאמר במ"ש הרמב"ם שהתשובה היא שיתחרט ויעיד עליו ה' שלא ישוב לחטוא וז"ש כי ביום הזה יכפר עליכם והול"ל כי היום הזה יכפר עליכם אבל רמוז שקודם יש דבר וזה הדבר ביום הזה בצרוף יום הזה יכפר עליכם דהיינו תשובה ביום הזה יכפר עליכם בתנאי לפני ה' שתקבלו לפני ה' כי תטהרו ולא תחטאו. אפשר עוד לומר בחקירה שיש לחקור שלא תועיל התשובה לכפר מה שחטא בשנה שעברה כי כבר עברה השנה וכך היא המדה ותירצנו בעניותנו בזה דבעשי"ת כיון דהם כנגד י"ס דבינה אהני לכפר גם מה שחטא בכל השנים וכמ"ש במ"א. וז"ש כי ביום הזה דאתגלי עתיקא יכפר עליכם מכל חטאתכם בין בשנה שעברה בין בכל השנים כמ"ש הרב האר"י ז"ל דמי ששב בימ"ת כל יום מכפר על כל מה שחטא ביום ההוא כל ימיו וז"ש לפנ"י ה' תטהרו לפני ה' דייקא ע"ד ותתפלל על ה' כמ"ש בזהר הקדוש ואהני לכפר על כל השנים שעברו ודוק היטב. ורבינו אפרים ז"ל כתב לפני ה' תטהרו זו מדת רחמים אבל לפני מדת הדין אין נקי וכתיב אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא כלומר אין צדיק לפני מדת הדין אבל לפני מדת רחמים רובם צדיקים עכ"ל. ואפשר בארץ רומז לשכינה דינא דמלכותא ודוק:

פרק יז

פסוק יג

חיה או עוף וגו' וכסהו בעפר. טעם למצות כסוי אמרו בב"ר דכשהרג קין להבל הניחו על פני השדה ובאו חיות ועופות וחפרו וקברוהו ולפיכך זכו למצות כסוי. אך במדרש תנחומא שם אמרו דב' עופות באו וא' הרג חבירו וחפר וקברו ומשם למד קין וחפר וקבר להבל ועל זה זכו העופות לכסוי. ועוד אמרו רז"ל והובא בספר פענח רזא סוף פרשת חיי שרה דחיה שמרה בתולי רבקה שנשרו ובעבור זה זכו החיות לכסוי ועיין לראב"ע ולרבינו בעל הטורים בפרפראותיו:

פרק יח

פסוק כ

ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע. ק"ק וכי אם נתכון להנאתו לבד יפטר וי"ל דהכי קאמר אפי' לא היתה כוונתו אלא לפריה ורביה כגון שהיתה לו אשה עקרה וסבר ללכת אל אשת עמיתו אולי יבנה אפ"ה הזהירו הכתוב שלא לעשות. רבינו אפרים בפירוש כ"י ועמ"ש הראב"ע:

פרק יט

פסוק ב

קדושים תהיו. פי' מזומנים תהיו למצותי כמו ואל העם תאמר התקדשו למחר. כי קדוש אני כלומר אני מזומן לשמוע בקולכם בכל עת שאתם קוראים אותי שנאמר מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו. רבינו אפרים בפי' כ"י:

פסוק ג

איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו. דרשו רז"ל והביאו רש"י איש למעוטי אשה שרשות אחרים עליה ואפשר שלזה סמך ואת שבתותי תשמורו לומר כשם שפטרתי לאשה מכבוד אב ואם לפי שרשות אחרים עליה כך אתה פטור מלכבד אביך אם יאמר חלל שבת לפי שרשותי עליך וכמ"ש רז"ל וז"ש ואת שבתותי תשמורו אני ה' אלהיכם שאני מושל בכם. ורבינו האר"י זצ"ל פירש כי המחדש חידושי תורה בשבת גורם כבוד גדול לאביו בעוה"ב כמ"ש בזהר הקדוש וז"ש איש אמו ואביו תיראו לכבדם על ידי חידושי תורה בשבת וזהו ואת שבתותי תשמורו:

פסוק יב

ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך אני ה'. אפשר במ"ש בזהר הקדוש פרשת יתרו דהקב"ה כשברא העולם חקק שמא קדישא על צרורא והניחו ע"פ תהום וכשנשבעין לשקר פורחים אותיות שמא קדישא ואתבדרו גו תהומי ובעיין מייא לשטפא עלמא עד דזמין וארמיז לחד ממנא יעזריאל די ממנא על ע' מפתחן וחקיק בצרורא אתוון כמלקדמין וכו' ע"ש (דף צ"א). וז"ש ולא תשבעו בשמי לשקר שאז שמא קדישא אשר חקוק בצרור על פני תהום פרחי אתוון וכו' וז"ש וחללת את שם אלהיך דהיינו השם החקוק בצרור והמים רוצים לאבד ולשטוף העולם. וכי תימא הרי שבועות לשקר והעולם כמנהגו נוהג לז"א אני ה' מדת רחמים שרומז לחקוק השם כבראשונה. והרב החסיד מהר"א מקראקא ז"ל כתב דה"ט שאמרו בירוש' דאם אמר שם לבטלה יאמר בשכמל"ו והביאו מרן סימן ר"ו ועיין שו"ת פנים מאירות ח"ג (סי' ט') והטעם כי בשכמל"ו גימטריא שם יעזרי"אל ועוד ע' דממנא על ע' מפתחן כי הוא השם החוקק שמא קדישא פעם אחרת בציווי ה' ודוק. וכשבא לידי פי' הקדוש רבינו שלמה אסתרוק ז"ל ראיתי שכתב שלא חייב מיתה לנשבע על שקר לרעתו כדי שלא תהא מיתתו כפרה עליו וקשה לי הדל שהרי חייב מלקות שהוא במקום מיתה ומתכפר:

פסוק טז

לא תלך רכיל בעמך לא תעמוד על דם רעך אני ה'. פי' כי רעך כביכול בדמותי וצלמי ונמצא כי שופך דם רעהו ח"ו מעלה עליו כאלו ממעט כבודו ח"ו וזהו אני ה' והוא על דרך מ"ש בזהר לא תענה ברעך עד שקר דהוי ח"ו כאלו משקר בהקב"ה דכתיב ביה רעך ורע אביך אל תעזוב. רבינו האר"י ז"ל:

פסוק יז

הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. אפשר במשז"ל דמי שיש בידו למחות ואינו מוחה נתפס בעד החוטא וז"ש הוכח תוכיח ולא תשא אתה עליו בשבילו חטא דאם לא תוכיח נענש בשבילו. א"נ אפשר דזמנין דאמרו מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ולזה נענש אהרן ע"ה שהיה נוטל העגל ופוחסו לפניהם ועי"ז היו מזידין. אך אם מוכיח לת"ח שכבר הוא יודע חומר העון מצוה להוכיחו ולא שייך מוטב שיהיו שוגגין וכו' שיעשו במזיד. וז"ש הוכח תוכיח אפילו ק' פעמים והיינו את עמיתך שהוא ת"ח כמו שדרז"ל בצדק תשפוט את עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות. ואז כשהוא ת"ח ולא תשא אליו חטא דשויתיה מזיד. ואחר זמן רב בא לידי פירוש התורה כ"י להקדוש רבינו שלמה אסתרוק ז"ל ושם ראיתי שכיונתי לדעתו דעת עליון בדרך הראשון שכתבתי בעניותי במ"ש מי שיש בידו למחות וכו' ועוד פירש ולא תשא עליו חטא שלא יגביה לו החטא ויאמר לו כמה גדול חטאתך כמה כבד עונך כי יכבדו עליו דבריך ויטעון נגדך אבל יאמר לו דרך אהבה אחי כמדומני ששגית בזה וכיוצא דברים רכים ולשון חיבה וכבוד כדי שיתקבל. או יאמר כאשר תוכיחנו יהיה בסתר ולא תלבין פניו וז"ש עמיתך שתוכיחנו נעמית מאהבה וכמ"ש מלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב ואעפ"י שיש עבירות קשות מזו ואין ענשם חמור כ"כ עכ"ז זו המדה להלבין פני חבירו ברבים תכונה רעה ומי שתכונותיו רעות כזה אין תקוה לאחריתו ונחלה אין לו בקרב אחיו כי רוע התכונה בנפש חולי רע ומלפפתו עד יום המיתה לז"א ולא תשא עליו חטא זה ת"ד הרב הקדוש הנז' ז"ל:

פסוק יח

לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך וגו'. שדך לא תזרע כלאים וגו'. אפשר להבין סמיכות מצות אלו במ"ש בקצור הסמ"ג (שקצרו הרב ז"ל עצמו) לאוין רע"ט וז"ל לשון כלאים לשון מניעה וכו' מניעת הכחות ממה שנבראו ובזאת ה' רצה להורות שלא יהיה בין בני ישראל ערבוב אלא אחדות שלימה ואהבה ולא לשון הרע ונטירה ושנאה עכ"ל. ועל פי זה יבא על נכון קשר הכתובים לא תקום ולא תטור ואהבת לרעך וגו' וסמיך ליה את חקותי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים שלא יהיה ערבוב. ומכ"ש שצריך שלא יהיה ערוב ושנאה בין ישראל זה לזה ויהיו כלם באחדות גמורה ודוק:

פסוק כג

שלש שנים יהיה לכם ערלים. נ"ל לפי שלא נבראו האילנות אלא ביום הג' לבריאת העולם לכך ציוה הקב"ה שלש שנים יהיה לכם ערלים יום לשנה. רבינו אפרים ז"ל:

פסוק כו

לא תאכלו על הדם. על הדם גימטריא זה בלא נטילה. ולא תאכלו על הד"ם מ"ט ברכות מברך אדם שחרית קודם אכילה. נט"י לתפלה ומ"ו ברכות בתפלת השחר ונט"י לאכילה וברכת המוציא הרי מ"ט ומי שאוכל בלא א' מהם דמו בנפשו. ד"א לא תאכלו על הדם לא תאכלו בלא תלמוד תורה שנדרשת במ"ט פנים לכך תקנו בתפלת השחר תורה ומשנה וגמרא. רבינו אפרים ז"ל בפרישותו כתיבת יד:

פסוק כז

פאת ראשכם ולא תשחית. ר"ת פרות שמשחית זקנו יבואו מלאכי חבלה הדומים לפרות ונותנין נפשו בזפת. ס' הגן. ואפשר לרמוז תשחית את פאת זקנך ר"ת זפת עם הכולל:

פסוק לב

מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. כלומר כשתראה אדם זקן מאד עומד והוא מיצר מאד בעמידתו ואתה יושב תקום ותושיבהו במקומך. והדרת פני זקן שאם אינו זקן כל כך תהדר אותו ותאמר לו אם תרצה לשבת במקומי. רבינו אפרים ז"ל. ורז"ל אמרו הביאו הרב עיר וקדיש בספר חרדים דהרגיל לקום מפני שיבה זוכה לירא את ה' דכתיב מפני שיבה תקום ויראת מאלהיך:

פסוק לג

וכי יגור וגו' לא תונו אותו. פרש"י הונאת דברים לא תאמר לו אמש היית עע"ז וכו' אין כונתו שיאמר לו דרך בזיון כי אין זה בכלל הונאה רק ביזוי והקנטה אבל הכונה שלא תאמר בשפת חלקות כמה נאים מעשיך ואשריך שאמש היית עע"ז ועתה באת לחסות תחת כנפי השכינה והוא חושב שכוונתך רצויה לכבדו ולהגדילו אבל כונתך להזכירו מעשיו הראשונים הרעים ואין הונאה גדולה מזו. רבינו שלמה אסתרוק ז"ל בפירושו כ"י:

פרק כא

פסוק ב

כי אם לשארו וגו' ולאביו וגו'. בנזיר (דף מ"ג ע"ב) נקטע ראשו של אביו אינו מטמא וכתבו התוספות בכהן הדיוט מיירי דמותר ליטמא לאביו ולא בכ"ג ונזיר. ודבריהם צריכין ביאור דמה באו ללמדנו מקרא שכתוב. ואחד קדוש פירש דכונת התוס' דאפשר היה לפרש בכהן גדול ובא לצורך הדיוט דדרשינן לאביו הוא דלא יטמא אבל מטמא למת מצוה והייתי דורש לאביו שלם לא יטמא אבל מטמא למצוה אם הוא שלם דוקא. ולהכי כתבו התוס' דבכהן הדיוט איירי ודוק כי קצרתי:

פסוק ט

באש תשרף והכהן הגדול. רמז ליהושע בן יהוצדק הכהן הגדול על שלא מיחה בבניו שנשאו נשים נכריות נענש שהושלך לתוך כבשן האש ובספרי פרשת בלק דורשו בענין אחר. רבינו מהר"א מגרמיזא בכ"י:

פסוק יג

והוא אשה בבתוליה יקח. והוא גימטריא י"ח דבן י"ח לחופה. הכי דרוש דורשי רשומות. ויען כי ראיתי מי שכתב והוא בקונטרס הנדפס מצואו הרב משה והרב יונה ז"ל שזה היה בזמנם שהיו בריאים וחזקים אבל עתה יכולים להמתין עוד. ומזה נמשך דגם משז"ל על בן כ' שלא נשא דכל ימיו בעבירה והקב"ה אומר תפח עצמותיו וכו' לפי סברתו ישתנה הזמן עוד כמה שנים. ואני ההדיוט אומר דאין לסמוך על זה דתורה חתומה נתנה בש"ס ופוסקים ואין להורות קולות בדבר שחיי עולם הבא תלוי בזה ואכמ"ל. ואפשר דלרמז זה מלבד כי והוא גימטריא י"ח עוד נרמז בס"ת אשה בבתוליה יקח גימטריא ח"י ובא הרמז פעם ב' בסוף תיבות לרמוז דגם באחרית הימים בגלות החיל הזה לא נשתנה הזמן דהגם דעתה הגוף חלש מ"מ עתה הזקין היצה"ר ונתחזק בתוקף גדול. ויש טעם למנין זה כי יסוד נקרא חי ולכן בן י"ח לחופה. ועוד לנו ציצים ופרחים בזה בס"ד:

פרק כב

פסוק ה

או באדם אשר יטמא לו. פירש"י במת בכזית וכתב הרא"ם דאע"ג דמאשר יטמא לו דשרץ נפקא הא לא איריא דכה"ג אשכחן פ"ב דפסחים דאמרו שם כתב בהאי וכתב בהאי ע"ש. ומקשים דח"ו לא זכר דפרק ערבי פסחים מסיים בגמ' כתב בהאי וכתב בהאי וצריכי ע"ש ובפירש"י ע"ש ויש לישב ודוק:

פסוק כז

ומיום השמיני והלאה ירצה. הטעם כי מה שהקריב אדה"ר באחד בשבת היה כי ביום הו' סרח ושבת ראשונה לא נתנה לדחות אצלו וזה היה ביום ח' לבריאת העולם אמר הקב"ה כמו שאדה"ר הקריב ביום הח' כך מיום הח' והלאה ירצה כי כל הבריות נבראו ביום א' אלא שסודרו בכל יום כדאיתא בב"ר נמצא שהיתה הקרבתו יום ח' לבריאתו. רבינו אפרים בפרישתו כ"י:

פסוק כח

אותו ואת בנו לא תשחטו. רש"י כתב דאינו נוהג בזכרים ומותר לשחוט האב והבן וכן נראה ממה דתרגם אונקלוס ותורתא ושיתא לה ולברה. והיא שיטה מחוורת בש"ס דאין חוששין לזרע האב וכמ"ש הרמב"ן ומה שהקשה חזקוני לק"מ ועיין בי"ד (סימן ט"ז) ואחרונים:

פרק כג

פסוק ב

מועדי ה'. פרש"י עשה מועדות וכו' על גליות שנעקרו ממקומן לעלות לרגל וכו' לפום ריהטא משמע דיושבי חו"ל חייבים לעלות לרגל והוא הפך התוס' בריש פסחים אמנם יש לדחות ועיין מרכבת המשנה למהר"א אלפאנדרי פ"ד דקדוש החדש ואין כאן מקום להאריך. והקדוש רבינו שלמה אסתרוק ז"ל פירש בפסוק אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה הם מועדי דהכונה שנמסר בידכם הקביעות כמו שאמר אשר תקראו אתם. עכ"ז אני מעלה עליכם כמו שאני הוא הקובע זמנם וז"ש אשר תקראו אתם אלה הם מועדי:

פסוק ה

בארבעה עשר לחדש. ס"ת שרה כי בניסן נפקדה שרה. פסח לה' עת רחמים הוא לפני הקב"ה ורגיל לרחם על בריותיו בעת הזו מבראשית עד היום. וה"ט שאז"ל דמחיית עמלק תהי' בע"פ וזה טעם משז"ל בניסן עתידין ליגאל ואז"ל דהגאולה תהיה בזכות אברהם ושרה וזה רמז שרה בס"ת כנזכר ור"ת הראשון בארבעה עשר לחדש בעלה רמז לאברהם אע"ה. פסח לה' עם האותיות גימטריא רד"ו סוד זה מסר יעקב לבניו פקוד יפקוד אלהים אתכם. פה סח פה שבמרכבה סח ואמר לפני הקב"ה הגיע העת שתגאל את ישראל כי אותיות שבמרכבה מלמדין סניגוריא על ישראל. רבינו אפרים ז"ל בפרישתו כ"י:

פסוק לט

אך בחמשה עשר יום וגו' ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו'. יש לדקדק תיבת אך שהיא מיעוט ולפי פשוטו אפשר במ"ש רז"ל ביום הראשון ראשון לחשבון עונות כי ביום הכפורים ישראל נקיים שעלו מן הרחצה לכל עון ולכל חטאת וד' ימים שבינתים עסוקים במצות ותפלות והכנה לחג ובט"ו יום טוב כימים אשר נחו בהם היהודים והוא ראשון לחשבון עונות. ולזה אמר רחמנא אך בחמשה עשר למעט בעניני העוה"ז ולבער היצה"ר וגם לזה אהניא ג"ש דט"ו ט"ו מחג המצות כשם שצריך לבער השאור והחמץ בפסח והוא רמז לבער היצה"ר גם בט"ו לסוכות שמתעורר היצה"ר להחטיאו. וזה רמז ולקחתם לכם ביום הראשון כלומר תקחו ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם גם ביום הראשון הזה תבער היצה"ר שאור שבעיסה מבתיכם בתי הנפש וזה רמז פרי עץ הדר ס"ת יצר לבער היצה"ר ודוק. ומצאתי בס' קדמון כ"י אתרוג לולב הדס ערבה גימטריא אלף כ"ד והמזבח היה ל"ב אמות כשתחשוב בהכפלה ל"ב פעמים ל"ב הוא אלף כ"ד וזהו מ"ש חז"ל כל המקיים לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח. וזהו תשב אנוש עד דכ"א ר"ת אל"ף כ"ד דעד יום הושענא רבה מועיל תשובה. כמ"ש חלו נ"א פני אל. נ"א יום מר"ח אלול עד הושענא רבה שהם ימי סליחה. גם מניסן עד עצרת נ' יום ימי תשובה והם ק' ימים לבטל כח הקליפה שהיא ק'. אבל ק"א כח הקדושה גימטריא מיכאל וז"ש פרק ערבי פסחים הוה עובדא עד ק"א ופקע שידא. חנות פתוחה חנות ר"ת חדש ניסן וחדש תשרי אז נפתחו שערי ג"ע. זהו תורף דבריו ועם האמור מובן מ"ש בזהר כי קץ ימים הוא סט"א כי ימים גי' מאה ודוק היטב:

פרק כד

פסוק יב

וינחוהו במשמר לפרוש להם וגו'. אולי נסתפק שאינו חייב מיתה כטעם נותן כל זרעו למולך שהוא פטור לדעתו כן זה אינו ראוי לסבב לו כפרה ולתת לו מיתה וזה חשב משה כי זה אולי אינו ראוי לכפרה ואין לו מיתה בידי אדם ולה' המשפט. הקדוש רבינו שלמה אסתרוק זלה"ה בפירשתו כ"י:

פרק כה

פסוק א

בהר סיני. למה הזכיר הר סיני אצל קריאת דרור אמר להם הקדוש ברוך הוא אני קראתי לכם דרור ממצרים ונתתי לכם התורה בהר סיני וקראתי לכם דרור מן המות דרור מן המזיקים שנאמר חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות גם אתם תקראו דרור איש לרעהו ובית ראשון עמד דרו"ר שנים ונחרב בעון דרור שנאמר אתם לא קראתם דרור וכו'. רבינו אפרים בפרישתו כ"י. ואפשר לומר טעם למה שהזכיר בהר סיני קודם מצות השמיטה במ"ש המפרשים בטעם השמיטה לפי שבכל שנה מתבטלים שני חדשים ניסן ותשרי כמ"ש רבא לא תחזו אפאי ביומי ניסן ויומי תשרי שיטרחו בקציר ובציר ושאר השנ' יהיו פנויים ללמוד ובששה שנים הם י"ב חדשים ולכן באה שנת השמיטה דאין לטרוח בה שום דבר וילמדו תורה בי"ב חדשים להשלים היב"ח דבטלו בששה שנים. ולכן כתיב בהר סיני לאמר רמז דבת קול היוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה והוא כמערכה אל מצות השמיטה דבאה שיהיו פנויים ללמוד ולהשלים מה שחסרו מת"ת:

פסוק ג

שש שנים תזרע. ס"ת שמע בפסוק שמע ישראל ששה תיבות לומר לך כל הזורע ששה ימים ונח ביום השביעי מעיד ביחודו של הקב"ה שהוא יחיד וברא כל העולם בששה ימים וינח ביום השביעי וכל הזורע בשמיטה כאלו כופר ביחידו של עולם. שבת לה' שש שנים תזרע כלומר אם תשמור שמיטה כראוי מבשרך שתזרע שדך שש שנים שלא תצטרך למכרה. ר"א ז"ל. ואמרו רז"ל אם אין אתם גובין חובות ושטרות בשמיטה גם אני לא אגבה עבירות שלכם. ופירשו ז"ל במאמרם ז"ל הנה ה' נצב על חומת אנ"ך כבע"ח ושטרו בידו ובזה א"ש שכיון שאין גובין חובות ושטרות בשמיטה מדה כנגד מדה שכביכול הוא כבע"ח ושטרו בידו לא יגבה שטרו מעונות. והיינו דכתיב בשמיטה אל תונו כי סגולת השמיטה שלא יגבה העבירות לכן צוה הוא יתברך אל תונו דהונאה ה' נצב כבע"ח ושטרו בידו עכ"ד. ולי הדל אפשר בסגנון אחר דמאחר דבזכות שמירת השמיטה אינו גובה שטרות העבירות א"כ יש לאומר שיאמר שישמור השמיטה ויונה את חבירו מאי אמרת דע"י ההונאה נצב ושטרו בידו הא הוא מוחל שטרי העונות. לז"א אל תונו דבהונאה נפרע הקב"ה בעצמו כמ"ש פרק הזהב (דף נ"ט) ואין הפרגוד ננעל וכל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה ע"ש פרק הזהב וז"ש ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני ה' אלהיכם כלומר אני בעצמי כ"י נפרע:

פסוק כג

כי גרים ותושבים אתם עמדי. כביכול השכינה בגלות בד' מלכיות וזהו אתם עמדי עמי ד'. רבינו אפרים ז"ל:

פסוק נה

כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלהיכם. כבר ידוע כי בחסדיו יתברך הרבים הוציאנו לפני הזמן והוצרך עשר מכות לפרעה ולמצרים כדי שישלחנו. וכבר נודע כי דצ"ך עד"ש באח"ב גי' תק"א והוא במספר אש"ר. גם אמרו פ' השולח דאם פדה לשם עבד ישתעבד וז"ש כי לי בני ישראל עבדים וכי תימא למה לישראל בפרטות הם עבדיו לז"א עבדי הם אש"ר הוצאתי אותם והכיתים למצרים מכות כמנין אשר שהם דצ"ך עד"ש באח"ב שהיה לפני הזמן והוצאתים לשם עבד וזהו אני ה' אלהיכם כלומר הוצאתים ע"מ שתקבלו אלהותי וכמשז"ל אנכי ה' אלהיך אש"ר הוצאתיך על מנת כן פדיתיך. ולהורות כי הוציאנו לשם עבד שנעבדנו לו יתברך לזה דקדק לומר כי לי בני ישראל עבדים. וכי תימא למה אמר עבדים לז"א עבדי הם אשר הוצאתי כלומר התניתי וקבלו להיות עבדים בהיותם במצרים קודם אשר הוצאתי. וקרוב לזה יתפרש בהקדמה שכתבתי בכמה מקומות דהיה שני שטרות במתנת א"י דבשטר בין הבתרים הי' עבדות ת' שנה ובשטר המילה יש תנאי אלהותו יתברך והו"ל כשני שטרות היוצאות על שדה א' דאי בעי בהאי גבי אי בעי בהאי גבי וכשראו ישראל דהיו נטמעים ח"ו ביטלו שטר בין הבתרים של גלות ורצו בשטר המילה בקבלת אלהותו וזה בקיצור נמרץ וז"ש עבדי הם אשר הוצאתי דהם בחרו בשטר המילה אני ה' אלהיכם שקבלתם אלהותי ומשום הכי יצאתם בתוך הזמן וקבלתם התורה וא"כ זה מפורסם כי עבדי הם וקבלתם אלהותי ודוק היטב כי קצרתי. ובמקומות אחרים כתבתי דכאשר עשו העגל הקב"ה תפס השיטה דשני שטרות קיימין גלות וקבלת אלהותו ובזה אפשר לרמוז בפסוק הן גאלתי אתכם אחרית כראשית להיות לכם לאלהים. הכונה דבגאולה נחזור לתנאי המילה לבד כמו שהיה ביציאת מצרים וז"ש הן גאלתי אתכם אחרית בגאולה העתידה כראשית כימי צאתכם ממצרים להיות לכם לאלהים בזה התנאי דוקא ונסתלק תנאי הגלות ודוק כי קצרתי:

פרק כו

פסוק א

אם בחוקותי תלכו וגו'. מה כתיב למעלה את שבתותי תשמורו ומקדשי. אפשר לרמוז מ"ש הר"ן פרק אעפ"י דלא הוזכרה עונות ת"ח במשנה דזמנין דמשכחת גם בשבת יהיה מוכרח לעיין בתורה להוציא לאור דין הנצרך ופטור. ולפי דעתי אפשר רמז את שבתותי תשמורו ומקדשי ר"ת אשתו דעונתן של ת"ח בשבת. ועם כל זה לפעמים אם בחוקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה כמ"ש בת"כ ולפי דעת הר"ן דאם יש לו לעסוק בתורה באור שבת פטור. אמנם אני ההדיוט כתבתי בעניותי דלפי הנראה מהזהר הקדוש צריך לקיים מצותו וזמן תורה לחוד וכן משמע מסתמות הפוסקים ומה שלא נשנה במשנה ה"ט כמ"ש מהר"ם שיף דהם זהירין בצניעות לכך לא זכר התנא עונתן. ולפי זה נאמר דלכך הקדים רמז זה והוא רמז בעלמא דאף במשנה לא נשנה משום צניעות ואח"כ כתיב אם בחוקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה והוי על דרך שכתב רש"י פרשת ויקהל הקדים אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה את השבת ואף אנו בעניותנו נאמר דהקדים רמז זה ואח"כ אם בחוקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה לומר שהתורה אינה דוחה את השבת לקיים מצותו. והנה ר"ת אם בחוקות תלכו ואת הוא אבות. ואפשר לרמוז במ"ש המפרשים דיש שבת גופני ושבת רוחני וזהו את שבתותי תשמורו גשמי ורוחני. והמשמר שבת גופני משפיעים לו בעוה"ז ורוחני לעוה"ב. כמ"ש הרב זב"ח פרשת עקב. וכי תימא מהו שמירת שבת רוחני לז"א אם בחוקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה כלומר בשבת וזהו שמירת שבת רוחני עכ"ד. וידוע מ"ש בזהר הקדוש דהמחדש חידוש תורה בשבת גורם נחת רוח גדול לאביו בעוה"ב וזה הרמז אבות כלומר דבעסק התורה בשבת הוא גורם יקר וגדולה לאבות בעוה"ב:

פסוק ג

תוכן העניינים

נחל קדומים על תורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה