אור ברסלב

נחל קדומים על תורה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

דברים

במדבר

פרק א

פסוק א

אלה הדברים. כתב ר"א ז"ל קרי ביה הדברים בפתח ע"ל דבר אחד לדור אל"ה גימטריא ל"ו כמספר ל"ו צדיקים דלא פחית עלמא עכ"ל. ולפי דרכו יש לרמוז כי הצדיקים אל"ה מצוקי ארץ וישת עליהם תבל ודאי ניצוצי משה רבינו ע"ה מתנוצצים בהם וכמ"ש רבינו האר"י זצ"ל במ"ש משה שפיר קאמרת ונמצא דההנהגה הוא בכח מרע"ה וז"ש אלה הדברים אשר דיבר משה דמשה הוא דיבר והנהיג וכחו עזרם ומגינם. וראיתי בגליון רש"י כ"י שכתב אלה הדברים אשר ר"ת אמור לפני התלמידים האומר דבר בפני רבו יתחייב מיתה אלא שיטול רשות עכ"ד. וכתב עוד ר"א ז"ל הדברים אשר דיבר משה ר"ת האד"ם. אשר יעשה אותם האדם וח"י גי' כ"ד ספרים. במדבר גי' אברהם בזכות אברהם. בערבה בערבות. מול סוף דבזכות מילה עברו י"ס וז"ש לגוזר ים סוף לגזרים קרי ביה לגזורים ועוד האריך ברמזי"ם ע"ש. ואפשר לרמוז בערבה רמוזים יצחק יעקב הא כיצד תיבת בערבה כשתסיר אות ע' הארבעה אותיות הנשארות גימטריא יצחק עם הכולל. ואות ע' רמז ליעקב שהוא אב ע' נפש. מטמין ברמ"ז זכות ג' אבות ודו"ק:

פסוק ו

ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר וגו'. פירש הרב המובהק כמהר"ר יהוסף קונקי ז"ל במ"ש מכאן מודעא רבא לאורייתא שכפה עליהם ההר כגיגית וכתב הרשב"א דכשנכנסו לא"י בטלה המודעא דכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו. וז"ש בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת מסיבת לאמר אמירה אחת ורצה לברר הענין. ומהו האמירה שהיו ישראל אומרים ה' אלהינו דיבר אלינו בחורב לאמר כפה הר חורב עלינו ואמר אם אתם מקבלים וכו' ואנו אנוסים. ועתה רב לכם שבת בהר הזה. די לכם לשבת בטענת ההר הזה. פנו וסעו לכם וגו' וכשאתם באים לארץ אין כאן מודעא כלל. ודפח"ח. ואפשר שרמז מ"ש בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה וכו' וז"ש ה' אלהינו דיבר אלינו בחורב לאמר לדורות שבכל יום בת קול יוצאת מחורב להזהיר על עסק התורה. א"נ אפשר במ"ש ויתיצבו בתחתית ההר מלמר שכפה עליהם ההר כגיגית ואמרו מכאן מורעא רבא לאורייתא. ובתרגום המיוחס ליונתן פירש בפ' ויתיצבו בתחתית ההר ומן יד תלש מארי עלמא ית טוורא וזקפיה באוירא והוה זייג הי כאספקלריא ואתעתדו תחותי טוורא. וכתבנו בעניותנו במ"א דאתיא כמ"ש המפרשים שכפיית ההר היה כמו חופה. ולקרב שתי הדרשות נראה דבתחילה כפה ההר ואמר אם אתם מקבלים התורה וכו' וכשהודו לקבל אותה כפיית ההר נעשית כמו חופה המצויירת ומרוקמת וכן ההר נעשה כחופה מאיר ומזהיר כאספקלריא וישראל נצבים תחת החופה. ואפשר שזה רמז הפסוק מזמור ק"ם אלהים אדני עז ישועתי סכותה לראשי ביום נשק הולך ומזכיר כי אפי' מה שנראה דין הוא רחמים וישועה וז"ש אלהים וכתוב הויה שהוא רחמים אדני עז ישועתי מה שנראה חוזק ודין היא ישועה. הלא תראה במעמד ה"ס כפיית ההר היה חופה אשר נראה בתחילה תוקף וגדולת דין ונעשה רחמים ושמחת חופה. וז"ש סכותה לראשי הר סיני ביום נשק מלחמה וכלי זיין שנראה לכלות ח"ו ישראל ותחילת המחשבה לעשות חופה. וגם עתה תרחם אל אל תתן ה' מאויי וכו' ואפשר זה רמז ה"א דיבר אלינו בחורב דיבר קשות בחורב שרוצה להמית ח"ו. אבל באמת רב לכם יתרון ורבו יתירה שישבנו בהר היה שהיה חופה והוא כחתן כביכול:

פסוק י

והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. פירש"י והלא לא היו אלא ס' רבוא וכו' ודרך דרש אפשר במה שפירשו כת הקודמין מאמרם ז"ל ביומא. כתיב והיה מספר וכתיב אשר לא ימד כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום. ויש לחקור כי ה' ברצונו נתן הבחירה ביד האדם והגע עצמך שישראל היה מספרם כך וכך ובאותו רגע הרהרו תשובה כלם והרי הם צדיקים גמורים כמ"ש פ"ב דקידושין איך יתקיים בשעה אחת אשר לא ימד ולא יספר. וניחא להו לרבנן כי כשאינם עושים רצונו של מקום כל גויה אחת היתה ויש להם מספר. אבל בהיותם צדיקים כל אחד מישראל שקול כנגד כמה וכמה בני אדם על דרך שקול יאיר בן מנשה כרובן של סנהדרין וכיוצא. וא"כ שפיר קרי אשר לא ימד כי כל אחד שקול ככמה בני אדם. ואפשר שז"ס ה"א הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב כלומר לגדולה ולמעלה כי כל א' שקול ישקל כסך הרבה אנשים ובין כלם אין ערך וקצבה להם והם ככוכבי השמים. וכן שמעתי שפירש גם כן אחד מגדולי אוהבינו הי"ו. ועד"ה ככוכבי השמים ניצוצי בחי' שמים המאירים לרוב בויו נעלמת גי' רחל ושם אנו אחוזים:

פסוק יז

לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים. אפשר לפרש במ"ש בזהר הקדוש בר"מ דעונות ישראל ח"ו מכבידים גדפוי דשכינתא. וא"כ אם הדיין לא יציל עשוק מיד עושקו ונשאר גזל בידו אותו עון יש בו צער ח"ו לשכינה וז"ש כי המשפט לאלהים הנה נגע זה ח"ו למעלה והוא בעצם כי המשפט לאלהי"ם הוא. ור"ת לא תגורו מפני איש. לאמת. שכל מגמתם של הדיינים להוציא הדין לאמת. וס"ת לא תגורו מפני אוי כלומר אוי לשופט שלא ידון כדין וס"ת כי המשפט לאלהים הוא יטמא. כי הדיין אם מטה הדין מטמא את הארץ כידוע:

פסוק יט

ונבא עד קדש ברנע. אפשר דהיא מהסט"א ומתהללת שח"ו יש לה אחיזה בבחינת ד' ח"ו והם ת' איש דעשו וזהו קדש גמיטריא ת' ד'. אבל הוא שקר וזהו התרגום רקם גאה כי ח"ו לא יש אחיזה כדכתיב וכבודי לאחד לא אתן ואדרבה היא מבררת ניצוצי הקדושה שהם חיותה של הסט"א וזהו רקם גאה כי היא מתהללת בשקר שהיא ריקם. א"נ אפשר לרמוז כמ"ש הרמ"ע ז"ל דהיא גונבת נשמה ובונה עליה בנינים והדין הוא מקעקע כל הבירה ונוטל המריש גם בסט"א מקעקע כל בנינה ונוטל הנשמה וז"ש רקם גאה מה שנתגאית בבנין הוא דיקם דמקעקע כל הבירה ואע"ג דתקון רבנן להחזיר הדמים תקנת השבים. הם אין להם תשובה ודן אותם כפי הדין וכמו שכתבנו בעניותנו באורך במקום אחר בס"ד. ודוק:

פסוק כה

ויאמרו טובה הארץ וגו'. הם יהושע וכלב ואע"ג שהמרגלים אמרו להפך הו"ל תרי ותרי דאזלינן בתר תרי דאית בהדייהו חזקה והכא חזקה גדולה מאהבת ה' אותנו והוא אדון הכל והם שנטו אחר המרגלים ולא שמעו ליהושע וכלב א"כ כפרו ח"ו בחזקה וז"ש ולא אביתם לעלות ותמרו את פי ה' ודוק:

פסוק כח

ערים גדולות ובצורות בשמים. כלומר שר צילם חזק למעלה וגם בני ענקים ראינו למטה. ועם כל זה אמרו רז"ל דברו הכתובים לשון הבאי כי אינם בבחינת שמים ח"ו. רק למטה בחלק סט"א:

פסוק לא

אשר נשאך ה' אלהיך. פי' רבינו אפרים ז"ל אשר נשאך שמחל עונותיך כמו אם תשא חטאתם עכ"ד ולפ"ז א"ש מ"ש כאשר ישא איש את בנו כביכול דאב שמחל על כבודו כבודו מחול:

פרק ב

פסוק לא

החל רש לרשת את ארצו. כלומר שהשר יהיה רש למעלה ויותש כחו. ר"ש אותיות ש"ר ובזה והתגר בו למטה מלחמה כמש"ה יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה וגו':

ויצא עוג מלך הבשן. קרי ביה בא שן כמ"ש פרק הרואה דעקר טורא בת תלת פרסי ונשתרבבו שיניו ולא יכול ע"ש. רבינו אפרים ז"ל:

פרק ג

פסוק כג

ואתחנן אל ה' וגו'. פירש רבינו מהרח"ו זצ"ל בס' דרשותיו הנקרא עץ הדעת טוב כ"י וזה תורף דבריו בקיצור. אם מתפלת חנה אז"ל כמה הלכתא גברוואתא איכא למשמע כ"ש מתפלת משה רבינו ע"ה וזה כונת הפסוק ואתחנן להזהיר אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים ואח"כ הודיע סוד נפלא ליודעי האמת כי כל התפלות לא יכוין אל השמות המוציא מפיו אלא אל שם הוי"ה הנקרא שם העצם כי כל השמות ככנוים וכנפים וכמלבושים אליו והטועה בזה כופר בעיקר וכנגד זה אמר אל ה' שהוא הוי"ה עם היות שהשמות שהזכיר הם אדני אלהים. אח"כ הודיע זמן תפלה בעת שהצבור מתפללים וז"ש בעת ההיא כלומר שאז הייתי מתפלל עליכם כמ"ש ואת יהושע וכו' כן יעשה וכו' אח"כ הודיע שיוציאנה בחיתוך שפתים ולא בשתיקה בתוך הלב וגם שלא תהיה בקול ממש הנשמע כמ"ש בזהר פקודי אבל צריך לבטא בשפתים בחיתוך מילות בהבל ולא בקול וז"ש לאמר אמירה בחשאי הבל ולא קול וכן בעת ההיא לאמר ר"ת הבל. וגם הוא הלב שתהיה התפלה בכונת הלב. ה' אלהים צריך שיכנס לפני שם הוי"ה ע"י שני שמות הנז' סוד אדנ"י שפתי תפתח ופי. אלהים גי' פה עם הכולל. כי ע"י שני שמות אלו נפתחים שערי תפלה וז"ש אדני אלהים. ואחרי שנפתחו אז מתפלל לשם הוי"ה לבדו ולא אל שני שמות הנז' ואליו נאמר אתה החילות זהו תורף דברי רבינו מהרח"ו בקצור. ועוד האריך ושים לבך לכל אמרי קדוש הדק היטב. ועמ"ש בהפטרת האזינו ולעיל פרשת בשלח ועוד כתבתי במ"א בס"ד. ורבינו אפרים ז"ל כתב ואתחנן אל ה' עם התיבות גימטריא תן חנם לומר כל המתפלל ומתחנן לפני ה' בכונה אף שאינו ראוי נותן לו שאלתו חנם. עוד ואתחנן גימטריא התי"ק וגימטריא תפלה וגימטריא ישר"ה ר"ל רמז כשיתפלל האדם לפני השי"ת צריך לנענע גופו שהוא תיק של הנשמה כדי שיתכון אל ה' בתחנוניו לומר בכונה ובזה לא יטעה בתפלתו ואז תהיה ישרה וזה היש"ר בעיני ה' עכ"ד: ודברי הרב ז"ל כמנהג אשכנז אמנם אנו נוהגים כמהר"י סרוק והרמ"ע ז"ל דאסרו הנענוע ולפ"ז יש לומר הרמז בסגנון זה גימטריא התיק גימטריא הישר גימטריא תפלה. רמז. התיק שהוא הגוף יהיה ישר שלא יתנועע בעת התפלה:

פסוק כד

אתה החילות. אמרו במדרש אתה אמרת אל תשלח ידך אל הנער והחלפת אותו באיל אעברה נא ואראה. הביאו בספר נחלת יעקב אבני שהם. ואפשר במ"ש המקובלים דנשמת יצחק היתה דנוקבא ובעקידה פרחה נשמתו ונכנסה באיל ונשחט האיל ונתקיים מאמרו יתברך והעלהו שם לעולה. וזה כונת משה רבינו דנשמתו תלך לאחר מדור המדבר וימות וישאר במדבר ומשה יבא לא"י בנשמה אחרת. והשיבו ה' רב לך כלומר נשמתך עליונה מאד ואין אחד בדור שיזכה לנשמתך ודוק:

פסוק כה

אעברה נא ואראה וגו'. שמעתי בשם חכמי קאשטילייא שפי' במשז"ל דלמדו למשה רבינו בשמים דכשיתפלל ובלשון תפלתו יאמר שני תיבות נא מתקבלת התפלה וז"ש אל נא רפא נא לה. ועתה התחיל לומר אעברה נא ואראה והיה דעתו לומר עוד הפעם נא. ולכן א"ל הקב"ה רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה שלא תאמר נא פעם אחרת ע"כ שמעתי. ואחר זמן רב ראיתי שרש הקדמה זו בסוף ספר מאמר מרדכי סוף האזינו שהתפלות שנמסרו למיכאל אין צריך בדיקה ולכן אמר אל נא רפא נא לה דב' נא גי' מיכאל ושם פירש פסוק זה רב לך המדובר ע"ש באורך. ועתה שראיתי שרש ההקדמה יש לפקפק בדבר וצ"י. ואמרו רז"ל במדרש א"ל הקב"ה למשה חכם אתה ואתה רוצה ליכנס לארץ. כך שמעתי נסח מדרש זה. ואפשר כמ"ש ספ"ק דסוטה דמה שהיה משה רבינו ע"ה רוצה ליכנס לארץ היה לקיים המצות התלויות בארץ ואמרו בסוף מנחות כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וכן בשאר קרבנות ולמדנו שהעוסק בתורה בדיני המצוה נחשב כאלו קיימה בפועל וכן כתבו המפרשים דבקבלת המצות ולימוד בתורתן חשוב כמקיימן בפועל וז"ש חכם אתה ואתה רוצה ליכנס לארץ והיינו לקיים המצות ומאחר שאתה חכם תלמוד בתורתן והרי הוא כאלו קיימת בפועל. ועד"ה אפשר במ"ש בזהר הקדוש ורבינו האר"י זצ"ל דמה שלא נכנס משה רבינו ע"ה לארץ ישראל היה לרוב מעלתו כי נשמתו היתה למעלה מבחינת ארץ ישראל ובזה פירשתי בעניותי מאמר הכתובים אעברה נא ואראה את הארץ הטובה ויאמר ה' אלי רב לך דכונת ה' היא רב לך מעלתך יותר מארץ ישראל למעלה למעלה והוא אומרו רב לך. ובזה אפשר שז"ש חכם אתה מבחינת חכמה בסדר המדרגה עליונה ואתה רוצה ליכנס לארץ בחינת מ' ואחר זמן רב בצאתי מעה"ק ועברתי בארץ מצרים שם ראיתי ספר שערי תורה להרב מאר"י זיין ז"ל כ"י שהביא משם הרב ברכת הזבח בספר דרשותיו הנקרא ברכת שמואל שכתב מאמר הלז בנסח זה. כשרצה משה ליכנס לארץ א"ל הקב"ה משה אני כתבתי עליך שחכם אתה ואתה רוצה ליכנס לארץ א"כ אין אני קוברך ופירש הרב ברכת שמואל במ"ש שאלו היה נכנס משה רבינו ע"ה לארץ היה יהושע רב והוא תלמיד ואמרו ספ"ק דסוטה דמשה רבינו ע"ה נתעסק עמו הקב"ה כביכול שלא היה בישראל גדול ממנו ולא היה כבודו שיתעסק בו מי שהוא למטה ממנו ולכן נתעסק בו המקום ב"ה כביכול אבל אם יכנס לארץ יהיה יהושע גדול ממנו ואז יהושע יקברנו ולא יזכה שיקברנו הקב"ה וז"ש אין אני קוברך עכ"ד. ואפשר שז"ש רב לך כלומר עתה אתה בחינת רב ואם תכנס יהיה יהושע רב ואין אני קוברך וכיוצא בזה שמעתי בסגנון אחר מאחד מאוהבינו זלה"ה במ"ש התוספות בסנהדרין (דף ל"ט) כי קבריה למשה במאי טביל דמעיקר הדין נטמא להיותו בן וחקרו כת הקודמין כי דין זה בכהן הדיוט ולצד עילאה כביכול דינו ככ"ג ואיהו מפרק לה במאי דקי"ל דמטמאין לנשיא כמת מצוה ובמת מצוה אפי' כ"ג מטמא ומשה רבינו ע"ה היה נשיא ודינו כמת מצוה ולכך כ"י קבריה למשה וז"ש לו הקב"ה אתה רוצה ליכנס אין אני קוברך דעתה שאתה נשיא דינו כמת מצוה וכ"ג יכול להתעסק בו אך אם תכנס לארץ יהיה יהושע נשיא ושוב לא אפשר לקוברך דכ"ג אינו מטמא לבנו אלו דבריו ז"ל. ולי ההדיוט לא שמיע לי חדא דאעיקרא נראה דאפשר דכ"ג אינו מטמא לנשיא ולא עשאוהו כמת מצוה לגמרי וכן מוכח קצת מהר"מ פ"ג דאבל. ועוד דדין זה לאדם שזה נשיא עליו משא"כ כלפי מעלה. ולחקירת כת הקודמין האמורה עמ"ש בריש שער מאמרי רז"ל להאר"י זצ"ל ויאירו עיניך והדברים עתיקין ועיין מ"ש מהרש"א באגדתיה שם בסנהדרין ובמ"ש בעניותנו בראש דוד פרשת בא בס"ד. ובמדרש רבה פ' כי תבא אמר הקב"ה למשה אם אעברה נא אתה מבקש לקיים בטל סלח נא ואם סלח נא אתה מבקש לקיים בטל אעברה נא. ע"ש באורך. וראיתי במכתב משם הרב מהר"ר אברהם קטן זלה"ה מרבני אינדרני שפירש במה שכתב הרא"ש דשנים שנשבעו לעלות לא"י ומת אחד מהם נפטר חבירו מהשבועה כההיא דנדר שהותר מקצתו הותר כלו וכיון שאינו יכול עם חבירו גם השני פטור. ואמרו במדרש בעגל אמר משה רבינו כי הוא אמר לא אשחית בעבור העשרה וא"ל הקב"ה שלא יש כי אם שבעה ואמר משה רבינו ע"ה זכור לאברהם ליצחק וליעקב דצדיקים במיתתן קרויין חיים וא"ל הקב"ה סלחתי כדבריך ועתה כששאל משה רבינו ע"ה ליכנס לארץ דאעפ"י שגזר לכן לא תביאו כבר מת אהרן ונדר שהותר מקצתו הותר כלו כההיא דהרא"ש וכמ"ש רש"י דמיתי שמא הותר הנדר. לזה השיב לו נמצא לדידך אהרן מת ובטלה שבועותי א"כ גם אברהם יצחק ויקב נחשבים מתים ולמפרע לא היה עשרה בעגל וז"ש אם אעברה נא אתה מבקש שמת אהרן בטל סלח נא דהאבות הם מתים ואם סלח נא אתה מבקש דהאבות חיים בטל אעברה נא דאהרן איש חי עכ"ד. ואני בעניי אומר אמר רב הנח"ה שוברת דאין הנדון דומה לראיה דנדון הרא"ש לא קיים השבועה ללכת לא"י והכא אהרן מת ונתקיימה השבועה שלא יעבור הירדן. ועוד אין ענין אהרן דומה לאבות לדידיה דאהרן חי אבל אינו הולך לא"י. ואדרבה אפשר לפרש דהיינו דאמר רחמנא למרע"ה פ' פנחס ונאספת אל עמך גם אתה כאשר נאסף אהרן אחיך וכן פ' האזינו והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך הכונה דכבר נתקיימת מקצת השבועה באהרן ובך תתקיים כל השבועה דנדר שנתקיים מקצתו יתקיים כלו ונדון הרא"ש הוי כנדר שהותר מקצתו ופשוט. והרב מהר"ר מאיר מזרחי זלה"ה בעל פרי הארץ פירש במאמר האמור במ"ש רש"י פ' תשא אשר נשבעת להם בך בשמך הגדול וכשם שאתה חי וקיים גם שבועתך קיימת והכא אמרו רז"ל דנשבע בשמו הגדול שלא יכנסו משה ואהרן לארץ וז"ש אם אעברה נא אתה מבקש שאתיר לשבועתי בשמי הגדול בטל סלח נא דגם שבועתי לאבות בשמי הגדול יש לה התרה ואם סלח נא אתה מבקש כמו שאמרת אשר נשבעת להם בך. א"כ בטל אעברה נא דנשבעתי בשמי הגדול:

פסוק כו

ויתעבר ה' בי למענכם. שמונה שמות יש לכעס וכלם על שם המעשה כעס זעם עברה חרון חימה קצף רוגז. רוגז מרגיז כל גופו של אדם. כעס עכס הוא ארס. זעם שכל גופו מזדעזע ונרתע בכעס וזיעה נופלת עליו. אף עלה עשן אפו. עברה מעבירו מדעתו ומדעת קונו. חרון שורף כל גוף האדם כאש בוערה. חימה שמחמם כל גופו. קצף דבר שאינו לכלום כקצף על פני המים פי' זוהמא. ויתעבר עבר על מדתו התרומיה כי זעמו רגע ועתה לזמן ארוך. רבינו אפרים ז"ל:

ולא שמע אלי. אפשר במשז"ל שגזר לסתום כל השערים שלא תכנס תפלת משה רבינו ע"ה וז"ש ולא שמע אלי שגזר שלא יקבלו תפלתי:

פסוק כח

והוא ינחיל אותם. ס"ת אלם כלומר הוא עשה עצמו כאלם בחייך אע"פ שהגיע להוראה לכך זכה לעטרה תדע שלא תמצא בתורה אלא שני פעמים שדיבר יהושע אחד קנא למקום קול מלחמה במחנה ואחד קנא לרבו אדוני משה כלאם רבינו אפרים ז"ל:

פרק ד

פסוק ו

חכמתכם ובינתכם לעיני העמים. ר"ת חולה כי כל העוסק בתורה פניו מכורכמים כחולה לפי שהתורה מתשת כחו של אדם. רבינו אפרים ז"ל. וכשהוא גברא רבא אז חכמת אדם תאיר פניו וכמ"ש לר' יהודה בנדרים (דף ן') פניך דומים וכו' וזהו חכמתכם ובינתכם לעיני העמים שיראו שפניכם מאירות ויומתק כמ"ש דגברא רבא נקראת התורה שלו והוא אומרו חכמתכם ובינתכם ודו"ק:

רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. אפשר לדקדק היטב הכתוב בטענת המין שיש לעע"ז ח"ו בטענת אחרי רבים להטות. וכמה וכמה תשובות חזקות יש כמבואר במפרשים ואחת מהן כי פ"ק דיבמות אמרו עשו ב"ש כדבריהם הגם דבית הלל רובא דב"ש מחדדי טפי ומפקא מרובא. וז"ש ואמרו. רק עם אף שהוא מיעוט עם לגבי ע' אומות. מ"מ מצד היותו חכם ונבון. נעשה הגוי הגדול הזה. וחשיב כרבים:

פסוק כו

העדותי בכם היום וכו' כי אבד תאבדון מהר וגו' לא תאריכון ימים עליה כי השמד תשמדון. שמעתי בשם החכם רבי שלום אביו של הרב המובהק כמה"ר בנימין מעלי הכהן ז"ל במ"ש צדקה עשה הקב"ה שהקדים שתי שנים למנין ונושנתם דאם שהו כמנין ונושנתם לא היה להם תקומה. וז"ש העדותי וגו' כי אבוד תאבדון מהר קודם מנין ונושנתם. ואי תימא למה לז"א לא תאריכון ימים פי' עוד שנים שנתים ימים שאם תהיו עוד שתי שנים כמנין ונושנתם כי השמד תשמדון ולא תהיה תקומה לכן אני מקדים:

פסוק לד

או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות וגו'. אפשר במ"ש מאי שנא קמאי דמתרחיש להו ניסא דמסרו עצמייהו על קדושת השם. וזהו התימא הנשכח כדין לקחת לו גוי מקרב גוי דמה אלו עע"ז וכו' ואע"ג שלא עע"ז אלא באונס ובטירוף מ"מ הא לא מסרי נפשייהו על קדושת השם. ועכ"ז באותות ובמופתים ואתרחיש להו ניסא הגם שלא מסרו עצמם על קדושת השם:

פסוק לט

וידעת היום והשבות אל לבבך. שמעתי במ"ש בסנהדרין (דף ט"ל) אמר ליה קיסר לרבן גמליאל אמריתו כל בי עשרה שכינתא שריא כמה שכינתא איכא קרייה לשמעיה מחייה בהפתקיה א"ל אמאי מחית ליה א"ל דעל שמשא בביתא א"ל קיסר שמשא אכולי עלמא נייחא א"ל שמשא דהוא חד מן אלפי אלפי רבוון דשמשי קב"ה נייחא אכולי עלמא שכינתא דקב"ה עאכ"ו. וז"ש וידעת היום ר"ל השמש והשבות אל לבבך ר"ל משמשא דהוי אחד ממשמשי הקב"ה והוא מתפשט בעולם כלו מזה תישב דעתך כי ה' הוא האלהים וגו' ולא תימא כמה שכינתא איכא כמו שאמר קיסר דתשובתו השמש ודוק:

פרק ה

פסוק ו

אנכי ה' אלהיך וגו'. כתבו משם הרמב"ן טעם למה שתי דברות ראשונות שמענו מפי הגבורה שלא רצה הקב"ה שישמעו שתי דברות הראשונות שהם עיקרי האמונה מפי שום נביא שלא ישמעו לשום נביא לעתיד שיהיה מסית ומדיח לעבוד כו"ם כי תשובתו אנחנו לא שמענו אנכי ולא יהיה לך מפי משה רבינו ע"ה כי אם מפי הגבורה בעצמו ובכבודו ולפיכך כל זמן שאין אנו שומעין ההפך מפי הגבורה בעצמו אין אנו רשאין לשמוע לשום נביא זהו תורף דבריו. ובזה אפשר להבין פסוק אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עז לאלהים ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. ונקדים מ"ש רבני אשכנז בפירוש מאמרם ז"ל כל מה שישראל אוכלים בעוה"ז הוא בשכר האמנה דהכוונה דבתרי"א מצות שנצטוינו על ידי משה רבינו ע"ה שכר מצות בהא עלמא ליכא דעל ידי שליח אין עובר משום בל תלין אבל אנכי ולא יהיה ששמענו מפיו יתברך משלם בעוה"ז דאיכא בל תלין וז"ש כל מה שישראל אוכלין בעוה"ז הוא בשכר האמנה דהיינו אנכי ולא יהיה לך עכ"ד. וזה אפשר שהוא כוונת הכתוב אחת דבר אלהים שתים זו שמענו דהיינו אנכי ולא יהיה לך כמשז"ל ועתה נותן שני טעמים לאשר שמענו דברות שתים מפי הגבורה כביכול אחד הוא כי עז לאלהים שבזה ששמענו אנכי ולא יהיה מפיו היה תוקף לאלהים שלא יוכל שום נביא להדיחנו ח"ו כי מה ששמענו מפיו יתברך אין אנו יכולים לשנות על פי נביא וז"ש כי עז לאלהים ועוד ולך ה' חסד כי בזה ששמענו הב' דברות שייך בל תלין ואתה תשלם לאיש כמעשהו כאלו עשה מעשה בשכר האמנה וקבלת האלהות ומשו"ה שתים זו שמענו. ומ"ש בספר תוצאות חיים חדש משם הגאון מהר"ש בכוונת דברי רש"י כאן ופרשת יתרו ד"ה על פני כל זמן שאני קיים ופרשת יתרו כתב שלא תאמר שלא נצטוו על ע"ז אלא אותו הדור ופי' שכוונתו אם יבא נביא ויתיר לשעה ע"ז והאריך בזה וקלסיה. ולי הדל לא שמיע לי ואם בלשונות רש"י דחיק ואתי מרחיק עוד יותר כמו זר נחשב לפי דברי המכילתא פרשת יתרו דמשם מקור דברי רש"י שאמרו שלא ליתן פתחון פה לומר לא נצטוה בע"ז אלא מי שיצא ממצרים וכו' ע"ש הרי דתלי ביציאת מצרים והיינו דס"ד הכי מדכתיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים ואכמ"ל ודוק היטב:

פרק ו

פסוק ו

והיו הדברים. והי"ו גימטריא ז"ך התורה שהיא ז"ך אותיות. ע"ל ק' ברכות. לבבך ל"ב ציציות בך בשעת ק"ש. רבינו אפרים ז"ל ועוד האריך ברמזים:

פסוק ח

והיו לטוטפת בין עיניך. פירש"י אלו תפילין שבראש ועל שם מנין פרשיותיהם נקראו טטפת טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים עכ"ל בזה הגידו בחלום להגאון מהר"ל מפראג שזה כוונת הפייט שמע בכל לשון להתמלל הלא נודעה בארבעה. אשר פירשו זקנינו הכוונה דמדחזינן שהתורה רמזה ארבע בלשונות הגוים כמ"ש טט בכתפי פת באפריקי ללמד שיכול לומר שמע בכל לשון. והגאון הקדוש מהר"ש כתב מפי חלום עם הגאון החסיד בעל מגלה עמוקות שכונת הפייט דבד' מקומות בתלמוד אמרו דין זה דשמע בכל לשון. כ"כ בס' אספקלריא המאירה פי' הזהר (דף קי: מהס') ע"ש באורך. ואני שמעתי מפה קדוש הרב המובהק מורינו כמהר"א נחום ז"ל משם המקובלים דמאי דאמרו רז"ל הן בלשון יוני אחת וכיוצא דאמרו תיבה בלשון פרסי וכיוצא ודומה לזה לאו למימרא דתורתינו הקדושה דברה תורה בלשון ההוא אלא דתיבה זו לשון הקדש היא אך בכל לשון לקחו תיבות מלשון הקדש וכללו באותו לשון והם חיותם והתורה הכל בלשון הקדש ורז"ל הודיעונו שתיבה זו בלשון יוני וכדומה והיינו דאותו לשון לקח תיבה זו מלשון הקדש ומ"ש דהקב"ה חלק כבוד ללשון ארמי היינו למה שסוברים העולם שהוא לשון ארמי א"נ שזה חיות לשון ארמי וחלק כבוד לכתוב חיות הלשון בכתוב הגם שיכול לכתוב באופן אחר דלה"ק רחב מאד ליודעים זהו תורף דבריו ז"ל. ובכל זאת יש מקום לפירוש מהר"ל מפראג דממה שנקט הכא לשון זה דהעולם סוברים שהוא מכתפי ואפריקי וכתב חיות לשונם למדנו דשמע בכל לשון ודוק היטב כי קצרתי:

פסוק כד

ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו וגו' וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלהינו כאשר צונו. פירש הרב המופלג עיר וקדיש מהר"ר אברהם גירון ז"ל במ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה סוף מכות כי כשיקיים האדם מצוה מתרי"ג מצות כראוי וכהוגן ולא ישתף עמה כוונה מכוונת העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה זכה בה לחיי העוה"ב ועל זה אמר ר' חנניה כי המצות בהיותם הרבה א"א שלא יעשה האדם בחייו אחת מהם על מתכנותה ושלמותה ובעשות אותה תחיה נפשו באותו מעשה עכ"ד וז"ש ויצונו ה"א לעשות את כל החקים האלה ואם נפשך לומר מי גבר יזכה לעשות את הכל ואם יפליא לעשות עם כ"ז לא שלימת עבידתא וענש יענש לז"א לטוב לנו כלומר אדרבה זהו לטובתנו והדר מפרש וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה אפי' מצוה אחת בשלמות כל חלקיה וזהו כל המצוה לפני ה' אלהינו לשמו ית' כי הוא יודע תעלומות ולו נתכנו עלילות והוא היודע שעשה בשלימות. ובזה יזכה לחיי העולם הבא ודוק ובמ"א כתבתי בהקדמת הרמב"ם הלזו:

פרק ז

פסוק יב

והיה עקב תשמעון וגו'. מה כתיב למעלה ומשלם לשנאיו וגו' ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו'. אפשר במ"ש הרב הגדול מהרימ"ט ז"ל בדרשות פ' שמיני דכיון דקבלנו התורה ע"י סרסור משם נמשך דלא זכינו לתורה כדחזי וגם קיום המצות לא עלה בידינו אבל לעתיד לבא שנזכה לשמוע התורה מפיו יתברך כדכתיב וכל בניך למודי ה' אז תתקיים בנו התורה וקיום המצות כהוגן ולא נחטא ע"ש בספרו הבהיר באריכות. ואפשר לזה כוונת משה רבינו ע"ה שאמר ומשלם לשנאיו וגו' כלומר כי הן בעון שכיחי פוקרים ועוברי עבירה אי לזאת פקח עיניך ושמרת את המצוה ואת החוקים ואת המשפטים. ומה שאמרתי ומשלם לשנאיו וגו' ואני מזהיר ושמרת וגו' היינו אשר אנכי מצוך וגו' שקבלתם ע"י ולא מפי ה' ועל כן ימצא מי שעובר עבירות ושייך ומשלם לשנאיו וגו' ומש"ה ראה הפקדתיך על החוקים והמשפטים דיש מצות שנראות כחקים וג"כ שכיחי עוברים על התורה דכיון דקבלתם ע"י סרסור מזה נמשך דלא נתקיימו תורה ומצות כתקנן ואיכא עוברי רצונו ית'. אמנם והיה עקב בסוף תלמדו מפי הקב"ה כביכול והחקים נעשו המשפטים האלה דכיון דלומדים מהקב"ה ישיגו טעם המצות ובמקום חקים ומשפטים נעשה הכל משפטים ואז יתקיימו בהם המצות לבלתי תחטאו וזהו ושמרתם ועשיתם ודאי ואז ושמר ה"א וגו'. וכבר פירשו המפרשים פסוק והסיר ה' ממך כל חולי על זמן המשיח כמ"ש במקום אחר. ואפשר דבתיבות והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה רמז מ"ש בתשב"ץ לתלמיד מהר"ם (סי' תקל"ב) כשהצדיק נפטר מן העולם בא מלאך ומזכיר לו כל מה שלמד לשמה ע"ש וז"ש היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן. והת"ת שלמדתם והיה עקב בסוף בפטירתם תשמעון את המשפטים שיבא מלאך וילמדכם. וכבר נודע דבענין רמז רומז בתיבות. וכל הפסוק לגופיה ולכמה דרכי פרד"ס ויש דוגמא במדרשים. א"נ רמז דמה שלא הבין בחייו אם זוכה מלמדין אותו בג"ע כמשז"ל וזה רמז והיה עקב בסוף בג"ע תשמעון תבינו את המשפטים. ובמדרש והיה עקב תשמעון הה"ד מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם והביאוהו המפרשים ולדרכם פנו. ואפשר בתירוץ מהר"ם לדין חלה שלש ועבד שלש יוצא בשש ובשכיר אם נאנס אין לו אלא לפי מלאכתו אשר עשה דשאני עבד עברי דבתחילה קבל שכרו משא"כ השכיר אין משתלם אלא לבסוף ובזה פירשתי מאז"ל דר' אבהו אחזיאו ליה תליסר נהרי דאפרסמא דכיא אמר כל אלין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי וגו' אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי דר' אבהו הוה פלח בי קיסר והיה מוכרח לאבד איזה ימים לשחר פני מלך ושרים והיה בטל מתורה והיה סובר דאותם ימים אשר במעד"ר יעדרו"ן כדין שכיר וכשראה נהרים יאורי"ם רחבי ידים הבין כי ישלם גם על אותם ימים וז"ש ואני אמרתי לריק יגעתי עם הרשות אכן משפטי את ה' מדת רחמים ופעולתי מה שסגלתי תורה ומצות את אלהי. והכא לעיל קאמר אשר אנכי מצוה אתכם היום לעשותם ש"מ דוקא המעשה למחר לקבל שכרם אבל אם נאנס אינו דין ונותן טעם והיה עקב שהשכר בסוף וז"ש מה רב טובך אשר צפנת בסוף והוא מצד החסד פעלת לחוסים בך אף שלא עשו נגד בני אדם דהדין דשכיר אין לו אלא על מלאכתו לפי ששכרו בסוף וכמ"ש והיה עקב אלא שממדת טובו ניתן אף מה שאין מן הדין. ורבינו אפרים כתב והיה עקב תשמעון ס"ת הבן וא"ש לפי מ"ש והיה עקב ענוה דעי"ז יכוין אל האמת כמ"ש על בית הלל וזה רמז הבן דע"י הענוה דכתיב והיה עקב יהיה לו בינה ומסיק שמעתא אליבא דהלכתא:

פסוק יג

וברך פרי בטנך ופרי אדמתך. אמרו רז"ל מה פרי אדמתך צריכין עשור אף פרי בטנך צריכין עשור. ומצאתי בזכרונות כ"י למורינו הרב הגדול שארנו מהר"א יצחק זלה"ה שפירש דבקרא לא כתיב אלא הסרת הערלה אבל קטן שנולד מהול אינו אלא משום ספק ערלה כבושה ואסמכוה רבנן אהאי קרא מה פרי בטנך צריכין עישור אחר שנתמרח מתבן וקש אף פרי בטנך אחר שהוא מתוקן מכל מום צריכין עשור דהיינו הטפת דם ברית וזה עצמו אפשר לפרש בציצין המעכבין את המילה שחוזרין אפילו בשבת והוא מדרבנן ואסמכוה אהאי קרא וק"ל:

פסוק טו

והסיר ה' ממך כל חולי וגו'. כת הקודמין פירשו במשז"ל דבגאולה העתידה יהיו עשר מכות של מצרים ונוסף כמה מכות ואז"ל דבמכות מצרים כמו רגע היו באים לישראל ותכף מסתלקים והולכים למצרים להומם ולאבדם. וכה יעשה לעתיד במכות חדשות שיביא שאיזה רגע יהיו על ישראל. אמנם המכות של מצרים עצמם אינם באים על ישראל כלל כי כבר באו לרגעים על ישראל שם במצרים וידעו מה טיבם וז"ש והסיר ה' ממך כל חולי ירמוז למכות חדשות דיבואו לרגעים על ישראל ואחר זה והסיר ה' ממך כל חולי והסיר דייקא אחר שכבר היו עליהם כרגע וזהו במכות החדשות. אך מכות מצרים אשר ידעת שכבר טעמת מהם לא ישימם בך כלל אפילו רגע שכבר ידעתם:

פרק ח

פסוק ב

לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו וגו'. פירוש להודיע לפמליא של מעלה ומצינו במדרש כשמלך דוד הע"ה אמרה מדה"ד. לשאול נסית אותו וגם דוד תנסהו ולכן צוהו והיה כשמעו את קול הצעדה וגו'. וגם כי בזה יושבתו המקטרגים על ישראל. ושוב ראיתי לרבינו אפרים שפירש כן פרשת ראה בפסוק לדעת הישכם אוהבים וגו':

פסוק ג

כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם. היא הנשמה כי אינה חיה מהגשמות וכמו שחקרו הפלוסופים שאנו רואים שאם יאכל אדם חי ומתקיימת הנשמה ואם אינו אוכל מת ואיך הנשמה חיה מהמאכל הגשמי והיא אינה נזונת ממנו אך היא נזונת מהרוחניות שע"י הברכה נזונית הנשמה וז"ש כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם שהיא הנשמה כי היא אינה חיה בדבר גשמי אך הענין הוא כי ע"י הברכה נזונית הנשמה וזהו על כל מוצא פי ה' יקבנו והאלהים אנה לידו הברכה וזו היא מזון שבנפש וגם דיש רוחניות במאכל וזה נמשך ע"י שהקב"ה בבריאת העולם גזר כן בבריאת אדם וכל הצומח והדומם ומאותו כח נמשך רוחניות לכל דבר וזה הרוחניות הולך לנשמה וז"ש כי על מוצא פי ה' מהרוחניות הנמשך תחיה כל נשמה זה תורף דברי רבינו האר"י זצ"ל בקצור נמרץ:

פסוק ו

ושמרת את מצות ה"א וגו' כי ה"א מביאך אל ארץ טובה וגו'. אפשר במ"ש מכאן מודעא רבא לאורייתא וכתב הרשב"א דבכניסת א"י פקעה מודעא וכדכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו וגו' ע"ש באורך בס' עין יעקב הביאו הכותב ז"ל וז"ש ושמרת את מצות ה"א וכי תימא הרי יש לנו מודעא דאנוסים היינו לז"א כי ה"א מביאך אל ארץ טובה וכיון דקבלו מתנת ארץ ישראל אין כאן מודעא וחייבין לקיים המצות וכמ"ש הרשב"א ז"ל:

פסוק ט

אבניה ברזל ומהרריה תחצוב. ר"ת אבות. ברזל בלהה רחל זלפה לאה דבזכות האבות והאמהות היה לך כל זה. רבינו אפרים ז"ל:

פרק ט

פסוק ד

בצדקתי הביאני ה' לרשת. הביאני ה' לארץ ישראל. הביאני המלך חדריו. הביאני אל בית היין. כך הוא במסרה ואפשר לומר בהקדים מ"ש הרשב"א דמ"ש מכאן מודעא רבא לאורייתא היינו קודם שבאו לא"י אבל אחר שבאו לא"י בטלה מודעא דכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו וגו' וכל זה היינו אם ארץ ישראל מתנה אבל אם היא ירושה המודעא במקומה אבל אם היא מתנה דינא דמלכותא דינא מפני שיכול לגרשם מארצו וכמ"ש הרב פרשת דרכים עיין שם באורך ואמרו רבותינו ז"ל הביאני אל בית היין זה הר סיני אמור מעתה זה כוונת המסורה הביאני אל בית היין זה הר סיני ואז היה מודעא אך על ידי מתנת הארץ פקעה מודעא ואל תאמר הביאני לרשת שהיא ירושה אלא האמת שהיא מתנה הביאני ה' לא"י והוא מטובו הגדול והיא מתנה וליכא מודעא דדינא דמלכותא דינא וז"ש הביאני המלך חדריו ודינא דמלכותא דינא ודוק:

פסוק יד

הרף ממני ואשמידם ואמחה את שמם מתחת השמים. פי' לא אמחה שמם למעלה אלא מתחת השמים לבד ושרשם אניח למעלה ואחזור ואוציאם ממך וזהו ואעשה אותך לגוי גדול עצום ורב ממנו מאותו השרש עצמו שהנחתי למעלה נמצא שאין הפרש אלא שיצאו על ידך לבד. רבינו האר"י זצ"ל:

פרק יא

פסוק ו

ואת כל היקום אשר ברגליהם. פירש הרב כלי יקר כי הנה רז"ל אמרו זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו ואטו מי שאין לו ממון חיגר ברגליו אמנם בגנות הממון מדבר כי ד' מעלות מנה הרמב"ם חכמה גבורה מדות עושר וכלם דבקים עם האדם חוץ מהעושר כי הוא ברגליו מדרך כף רגל על הארץ אשר בה מחצבי זהב וכסף ודין הוא שיהיה פחות מכלן ויהיה תחת ממשלת האדם לעשות בו מה שירצה אבל בסוף מוחלפת השיטה כי ממונו מתגבר עליו ועלה מן הארץ משפל מצבו כאשר יקום איש על רעהו ורצחו כן יקום ממונו עליו להעבירו על דעת קונו לכך קראו היקום אשר ברגליהם כי העצב נבזה האחוז בחבלי בוז אשר תחת רגליו הוא היקום אשר ימשול בו ולכן קרא לממון קרא היקום אשר ברגליהם זהו תורף כוונתו עיין בדבריו הקדושים באורך ואני ענית"י ענ"ד בדברים אחדים (דף ס"א) ע"ש. ועתה אפשר רמז דרגל כינוי לאשה כמשז"ל וכתב הרב זרע ברך ח"ג דהכל תלוי באשה וז"ש זה ישפיל וזה ירים כי כו"ס עש"ב ודוק כי קצרתי:

פסוק כו

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה. אפשר רמז ר"ת בגימטריא רפ"ח שכל מגמתנו בתורה ובמצות לברר רפ"ח ניצוצין ובא לציון גואל וזאת הברכה לתקן העולמות וליחד הכל. ועוד אפשר לרמוז כי ר"ת נותן לפניכם היום ברכה גימטריא אני ה' שבזה יצאו ממצרים כמ"ש הרב ש"ך ז"ל שהוא אחד יתר על מנין אלהים וז"ש וזה לך האות כי אנכי שלחתיך אות יתר על אלהים וזה רמז כאן כי רחמיו יתברך מרובים עלינו. ואפשר במה שידוע מהזהר הקדוש והאר"י ז"ל כי כל מגמתנו בתורה ומצות לתקן השכינה וידוע כי אנכי רומז לשכינה וז"ש ראה אנכי כל עצמך לראות אנכי לתקנה כמ"ש בזהר הקדוש פועל צדק איקרי גם ראה גימטריא אור עם הכולל להמשיך אור לשכינה ועי"ז היא מבררת ניצוצות הקדושה ורמוז ראה אותיות ארה כמו אריתי מורי ואז נותן לפניכם היום ברכה ואם לאו ח"ו קללה. ואמר ראה לשון יחיד ואח"כ לפניכם לשון רבים דכל יחיד יכול לתקן ויהיה הוא צנור להשפיע לרבים כמו שהאריך מר זקננו הרב בחסד לאברהם ז"ל והביטה וראה כי אם עושה רצון הבורא רצון אותיות צנור שיהיה הוא כמו צנור להשפיע על ידו תדיר שפע רב ברכות שמים. ורבינו יעקב בעל הטורים ז"ל כתב בפרפראותיו את הברכה אשר תשמעו ס"ת תורה ע"ש ואפשר רמז שאם תרצה לקיים המצות תעמול בתורה כי התורה מבטלת היצה"ר ואז תקיימו המצות וכמו שתקנו אנשי כנסת הגדולה השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך והרי הוא כמבוא"ר. ואפשר שרמז על תורה שבע"פ וז"ש אשר תשמעו והיא בחי' מ' הנקראת ברכה ודוק:

פרק יב

פסוק ד

לא תעשון כן לה"א כי אם אל המקום אשר יבחר ה' וגו'. צריך להבין קשר הענין עם הכתובים הראשונים אבד תאבדון וכו'. לא תעשון כן לה' אלהיכ' ופירש"י אזהרה למוחק את השם וכו' ועדיין צריכין אנו למודע"י דהיכי קאמר אח"כ כי אם אל המקום ופירש הרב עיר וקדיש כמהר"ר דוד חאבילייו זצ"ל שהכוונה על מחיקת ה' במגלת סוטה שלא היה נוהג כי אם במקדש דוקא ובהכי ניחא דר' ישמעאל שהקשה וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין ומשני. ואכתי קשה וכי תעלה על הדעת דישראל מוחקים את השם. ובהא ניחא שבא הכתוב להזהיר שלא למחוק השם גם להטיל שלום בין איש לאשתו דהיינו לסוטה אף זה לא תעשון כי אם במקום אשר יבחר בו ה' דהיינו במקדש שם תוכלו במקום המקדש למחוק השם לסוטה ולא במקום אחר. והרב החסיד מהר"ר יעקב מולכו ז"ל בדרשותיו כ"י פירש במאי דתנן פרק כל הצלמים (דף מ"ה) אמר ר"ע כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה בידוע שיש שם ע"ז וכתבו התוס' בירושלמי פריך מבית הבחירה ומשני ע"פ נביא וז"ש אבד תאבדון את כל המקומות את אלהיהם על ההרים דמכאן למד ר' עקיבא דרוש זה דכל מקום שאתה מוצא הר גבוה וכמ"ש דמסר להם סימנים של המקומות שרגילים האמוריים לעע"ז ולז"א אף שאמרתי לך אבד תאבדון שצריך לשרש אחריה לא תעשון כן לה"א דהיינו בית הבחירה לומר דמאחר שהוא הר גבוה ודאי שיש שם ע"ז אלא אל המקום אשר יבחר ה' לשכנו תדרשו ואמרו בספרי תדרשו על פי נביא ואל תירא לומר שיש ע"ז. עוד י"ל לפמ"ש (דף מ"ו) בעי רמי ב"ח המשתחוה להר אבניו מהו למזבח יש נעבד במחובר לגבוה או לא ופסק הרמב"ם פ"ו מא"מ דאסורות ולז"א אף שאמרתי את אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם דההר אינו נאסר אך לגבוה אסור ולא תעשון כן לה"א כלומר דין זה שאמרתי דההר אינו נאסר לא תנהגו כן בדבר ה"א כי אם דוקא לשכנו תדרשו לבקש מקום טהור ובפרט לאבני מזבח שחופרין קרקע בתולה שלא יהיה חשש איסור ושייך לומר תדרשו. ומ"ש ובאת שמה והבאתם שמה לשון יחיד ורבים אפשר במ"ש במ"ק (דף ט"ו) אם מצורע מותר לשלח קרבנותיו ע"י אחר אף שאינו יכול להקריב ופשיט מדכתיב בבואו יקריב בזמן שהוא ראוי להקרבה וכ"פ הר"מ פ"ב דביאת מקדש. וז"ש ובאת שמה לשון יחיד וחזר ואמר והבאתם לשון רבים לומר כשאתה ראוי לבא תוכל לשלוח הקרבנות ע"י אחרים ולזה אמר בלשון רבים שיכולים אחרים להביא קרבנותיו כיון שהוא ראוי לביאה וז"ש ובאת שמה אז והבאתם שמה אתה ואחרים אך כשאינך יכול לבא לא תוכל לשלוח עכ"ל הרב מהר"י מולכו ז"ל ושני דרכים הראשונים כתבם הרב מופת הדור מהרח"א ז"ל בעץ החיים בשם הרב מהר"א צמח אך כתבם בקצור נמרץ ועיין בס' הקטן ראש דוד על הסד"ר בס"ד. ומ"ש הרב מהרח"א שם דבעיית נעבד במחובר לא איפשיטא ופסק לחומרא הרמב"ם ז"ל הדבר קשה דאפשיטא וכמ"ש מרן בכסף משנה ע"ש ואכמ"ל:

פסוק כ

כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' ואמרת אוכלה בשר וגו'. זאת לפנים פירשתי בעניותי ועתה אוסיף קצת נפך בס"ד יש לדקדק כפל הדברים. ועוד דהול"ל כי תאוה נפשך לאכול בשר ואמרת אוכלה בשר דהלב חומד מקודם ואח"כ פה דובר. אמנם אפשר במ"ש רז"ל עם הארץ אסור לאכול בשר ופירשה רבינו האר"י זצ"ל דצריך כח גדול להעלות ניצוצי הקדושה מחי למדבר שהוא גמר התקון והוא דבר קשה ועם הארץ לא יועיל לזה אך הת"ח בכח תורתו יוכל להעלותם וכו' ע"ש באורך. וז"ש כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך בתורה ובמצות והכל מאתו יתברך כי הוא הנותן כח לעשות חיל חילא לאורייתא וזהו כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך דבמה שעשית התעוררות משמיא אסכימו לעזר ולהועיל ואני קורא כי ירחיב ה' את גבולך כי הכל ממנו. וגם בזה יש הרחבת גבול בג"ע דזכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע. ומתוך זה כמו שתאמר לקיים מצות מעין דוגמא ואמרת אוכלה בשר והוא דוקא לברר ניצוצי הקדושה לקיים מצוה ומשו"ה לא הקדים התאוה כי לא היה תאוה גופנית כארח כל ארעא רק לקיים מצוה ואמרת אוכלה בשר. כי תאוה נפש"ך דייקא לאכול בשר למצוה ולהעלות ניצוצי הקדושה ומשו"ה איחר התאוה להורות כי אינו מדבר בתאוות גופניות רק במושכלות. ורמז שצריך מחשבה ודיבור ומעשה ואמרת וכו' דיבור. כי תאוה נפשך מחשבה. תאכל בשר מעשה. ואמר בכל אוות נפשך תאכל בשר רמז כי בעודו אוכל יכוין הכוונות הראויות לבעלי הנפש והיינו בכל אוות נפשך תאכל ודוק היטב:

פרק יג

פסוק ה

אחרי ה' אלהיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמרו ובקולו תשמעו. פירש"י בקול הנביאים ואפשר לומר במה שנסתפק מורינו הרב המובהק כמהר"א נחום ז"ל וז"ל נסתפקתי אם יאמר לנו הנביא לעבור על כל המצות האמורות בתורה חוץ מע"ז לפי שעה אם נשמע לו. והנה מלשון הגמרא וספרי שאמרו אפי' אומר לך על אחת מכל מצות שבתורה עבור כגון אליהו בהר הכרמל הכל לפי שעה שמע לו נראה לכאורה דדוקא על אחת מכל מצות הוא דשמעינן אפי' שבעשיית אותו הדבר שאומר הנביא יתבטלו הרבה מצות מ"מ כיון שאינו אומר לנו לעבור אלא עבירה אף שבעשייתה יצטרפו ביטול קצת מצות כגדעון שומעין לו וכגון אליהו אבל כשאומר לנו לעבור על הרבה מצות נפרדות שאין יחס לאחת עם חבירתה אפשר שאין שומעין לו אלא שהרמב"ם פ"ט מיסודי התורה כתב הפך מזה ובפירושא אתמר או על מצות הרבה בין קלות וחמורות וטעמו דכיון שסתם הכתוב אליו תשמעון משמע דלא שנא בין רב למעט זהו תורף דבריו ועוד האריך לצדד ואפשר שזה רמז דהנה כתיב בסמוך שלא לשמוע לנביא לעע"ז אפי' בא האות והמופת וסיים ואת מצותיו תשמורו ובקולו תשמעו דהיינו בקול הנביאים כמו שפירש"י והיינו שאם יאמר הנביא לעבור על מצות הרבה תשמע לו וכמ"ש הרמב"ם. או אפשר דקאי אדלעיל דלא ישמע לנביא לע"ז ונתן טעם ואת מצותיו תשמורו ובקולו תשמעו כפשטיה שהוא בקול ה' והכוונה כמ"ש הרמב"ן דהאל עשה לשמוע אנכי ולא יהיה מפיו ואם יבא נביא שנבטל נשיב כי זה שמענו מפי הקב"ה ומה ששמענו מפיו אין אנו שומעין לנביא ועתה דסליק לומר שלא נשמע לנביא לעע"ז נ"ט ובקולו תשמעו כלומר מה ששמענו מפיו אנכי ולא יהיה לך ודוק:

פסוק יז

והיתה תל עולם. אמר הקב"ה אני הוצאתי ישראל ממצרים כשנשלמו ת"ל שנים של גלות וענוי ואמרתי אנכי ה"א לא יהיה לך אלהים אחרים והלכו ועבדום תעשה עירם ת"ל עולם. רבינו אפרים ז"ל:

פרק יד

פסוק יז

והקאת והרחמה ואת השלך. אפשר לרמוז מה ששמעתי משם המקובלים בטעם מ"ש רז"ל אין בן דוד בא אלא בדור שכלו זכאי או בדור שכלו חייב ויש לחקור בדור שכלו חייב איך יתכן והתשובה שאם ח"ו כל הדור חייב הסט"א טורפת כל המצות והלימוד וכל כך תתמלא הסט"א עד שמקיאה הכל דומה לאדם שאכל אכילה גסה שהוא מקיא כל מה שאכל כמה ימים וזה יקרה לסט"א ואז יצאו כל ניצוצות הקדושה ותהיה גאולה זהו תורף הדברים בקצור. ולכשיגיע למדרגה זו יאורי"ם בקע בסוד ותשליך וזה רמז והקאת שאם כל כך תתמלא הסט"א מאד עד שתקיא אז והרחמה יתגברו מאד הרחמים ויעלו ניצוצי הקדושה למקומה את השלך שיתקיים סוד ותשליך ובא לציון גואל. ובסגנון אחר ביאר הקאה זו הרב עיר וקדיש מהר"א גאלנטי ז"ל בפירושו סוף פסוק שישי ושמחי וכו' תשכרי ותתערי ע"ש (דף צ"ה ע"ב) מס' קול בוכים ויש לרמוז רמז זה כפי דרכו ע"ש ואכמ"ל:

פסוק כב

עשר תעשר. אמרו רז"ל אם תעשר מוטב ואם לאו סוף יצא עשו איש שדה עכ"ל. ואפשר דבמעשר כתיב השקיפה ממעון קדשך וברך וארז"ל שהצדקה מהפכת מדה"ד למדת רחמים שכל השקיפה לרעה חוץ מזה שהיא לטובה. והשתא אם לא יעשר א"כ ח"ו מדת הדין גוברת וח"ו יצא עשו שהוא הסט"א וירע לישראל. אך כשיש צדקה ומעשר נהפך מדת הדין למדת רחמים. ועשו שהוא רמז לסט"א לא מצא רגליו לצאת כי ע"י הצדקה מגביר ירכין דקדושה וכל קבל דנא גבר נחש ירכן בנוקבא דתה"ר והרי הוא כמבואר. א"נ אם יעשר ויעשה צדקה גורם שלום בפמליא של מעלה ופמליא של מטה והעני יעשה שלום עם הקב"ה ואם אינו מעשר במקום לעשות שלום וביטל השלום לכן יבא עשו שהוא גימטרי' שלום תמורת שלום מלחמה:

פסוק כג

ובכורות בקרך וצאנך וגו'. בספר אמרי נועם כתב דהיו רגילין להפריש ב' בכורות האחד לפטר רחם ואותו נאכל לכהנים דוקא והשני מפריש תחילה אותו שיולד תחילה בעדרו והיה כמו באלנות וכ"כ בס' פענח רזא משם ה"ר משה ממחסיא והר' מנחם בר נטרונאי ע"ש. ומכלם נעלם דבפסיקתא אמרו שזה טעות ואינו כלום ע"ש באורך. וגם הרב אברהם ן' עזרא בפירושו כתב מרורות על דעת זה ע"ש:

פסוק כה

וצרת הכסף. וצרת אותיות צורת. רבינו אפרים ז"ל:

פרק טו

פסוק י

נתון תתן לו וגו'. אפשר לרמוז במ"ש הרמב"ם בפירושו באבות והכל לפי רוב המעשה שאם יתן ק' דינרין בפעם אחת נחשב מצוה אחת ועל כן צריך לתתם בפעמים רבות ויהיו כמה מצות וז"ש נתון תתן כפל וריבוי נתינות כדי שתקיים מצות הרבה ולא ירע לבבך בתתך לו באופן זה מעט מעט כי בגלל הדבר הזה יברך ה' אותך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך כלומר ברבוי מעשיך וברוב משלח ידיך ליתן טעון ברכה על כל פעם ודוק. א"נ אפשר דהגם דטוב ליתן בפעמים רבות אם יהיה האופן שצריך לתת הרבה בפעם אחת יתן כפי הענין וז"ש נתון תתן פעמים הרבה. ולא ירע לבבך שכולל גם יצה"ט בתתך לו בפעם אחת אם תצטרך לכך ותסבור שהפסדת כי בגלל הדבר שבהכרח נתת בפעם א' יברכך וגו' דהכל לפי הענין א"נ במ"ש בפסיקתא נתון תתן אם נתת הרבה תתן לו עוד אם בא לשאול ע"ש ואמרו שאין ליתן מתנותיו לכהן אחד וז"ש נתון תתן ק' פעמים לו ולא ירע לבבך דאין ליתן הרבה מתנות לו כי בגלל וגו' דהכא שאני שהוא שואל:

פרק טז

פסוק א

שמור את חדש האביב. ס"ת שבת כי היו שלוחי ב"ד יוצאין בשבת. פסח לה' אלהיך ר"ת פלא כמש"ה נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים. פא למד אלף כלומר פה תלמוד אלו פה של תורה. פלא למפרע אלף דבר צוה לאלף דור רבינו אפרים ז"ל. ואפשר לרמוז כי בזכות שבת ששמרו במצרים כי משה רבינו ע"ה בחר להם יום מנוחה בשבוע ואשר אח"כ במרה קבלו השבת נתקיימם יצ"מ דמדה"ד קטרגה להחזירם למצרים כמ"ש בזהר חדש. ולכן הזכירם על השבת. ואפשר דלזה אמרינן בברכת קדוש אור השבת זכר ליציאת מצרים. א"נ אפשר דרמז כי יום טוב נקרא שבת ועל זה נאמר וספרתם לכם ממחרת השבת לאפוקי הצדוקים. ויש לרמוז כי ס"ת ועשית פסח לה' אלהיך. הוא תחכה. כלומר דביציאת מצרים היתה הכנה לגאולה העתידה ב"ב כמ"ש בזהר הקדוש וזה הרמז כי מהפסח שהוא מועד יצ"מ מזה תחכה לגאולה האחרונה בעה"י:

פסוק ג

למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים. פירוש מלבד היציאה עצמה היא נפלאת זכור נא אותו היום שהיה ארוך ל"ו שעות כמשז"ל ולהכי דייק לומר יום צאתך:

פסוק יד

ושמחת בחגך. פירוש בעבור חגך שתכוין שהשמחה היא לכבוד ה' שציונו לשמוח בחג ולא להנאת גופך:

פסוק יח

שפטים ושוטרים תתן לך וגו'. פירש רבינו מהרח"ו ז"ל דיש לאדם כמה שערים שער הראות שער השמע שער הריח שער הדבור שער המשוש וצריך שיעשה אדם בעצמו דיין על כל עניניו ויפקח עיניו וז"ש שופטים ושוטרים תתן לך לשון יחיד ולכל אדם מישראל דבר וזהו שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך שכל אדם יגדור גדר בכל שעריו כגון שלא יביט בעריות ולא ישמע דברים האסורים ולא יריח ריח ערוה וע"ז ולא ידבר דיבור אסור ולא ילך לעבירה ולא יגע לערוה ולזה אמר לשון יחיד תתן לך בכל שעריך. ואז נאמר עליו פתחו שערים מדה כנגד מדה ויזכה שיפתחו לו שערים של י"ש עולמות. ומכאן לרקיע כמה מקטרגים וכמה מלאכי חבלה. והז' רקיעים כמה שערים לכל רקיע וכמה שומרין וכשתעלה הנשמה אם זכאה פותחין ואם לאו דוחין אותה ונועלים השערים בפניה ומי שישכיל יתקן בחייו ויפתחו לו שערים עליונים עד כאן דברי מהרח"ו ז"ל. ואחר זמן ראיתי שכן כתב הרב של"ה במוסריו ע"ש. ואפשר לסיים הכתוב לפי דרכו ז"ל שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך כמ"ש הרב ז"ל לשבטיך הם היסורים כמ"ש בשוחר טוב ע"פ שבטך ומשענתך המה ינחמוני שבטך אלו יסורים וצריך להתישב ולדון על היסורים למה באו. וז"ש שופטים וכו' לשבטיך אלו יסורים אשר ה' אלהיך נותן לך שזו מדת רחמיו כאשר ייסר איש את בנו להעיר לב נרדם לשוב בתשובה. ושפטו את העם הם אבריו כמ"ש פ"ג דנדרים עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט אלו האברים. וישים שופטים השכל הטוב והישר ונשמת שדי ושפטו את העם הם אבריו. משפט צדק אם חטאו. ליסרם ולסגפם. לא תטה משפט לא תבקש סניגרון כי הגם שאין אדם רואה חובה לעצמו אם יסתכל היטב בעיון ישר ודין האמת לא תכיר פנים לא תלך אחר מראית העין כטענת נחש הקדמוני ותאוה לעינים ולא תקח שחד דזמנין עושה עבירה ומצליח וזה שחד סט"א. ולפי האמת הוא לזמן מועט ובחון לשון הזהב דאמור רבנן שעה משחקת לו שעה דייקא כלומר זמן מועט כי השחד יעור עיני חכמים כמה גדולים מאד טעו ביצרם הרע ונתעוררו. ויסלף דברי צדיקים שמעוות בעיניו דברי חכמים ונראה לו שהם מקולקלים. צדק צדק תורה שבכתב ושבע"פ תרדוף למען תחיה דרשעים בחייהם קרויים מתים וירשת את הארץ החיים:

ושפטו את העם משפט צדק. אמרו פ"ק דסנהדרין (דף ט"ז) רשבג"א לשבטיך ושפטו מצוה בשבט לדין שבטו. וכן אמרו בירוש' פ"ק דמכות משם ר' דוסתאי בר ינאי. וראיתי להרב קרבן העדה בתוספותיו שהקשה מדאמרינן ביומא אמר רבא לא משכחת לה צורבא מרבנן דמורה אלא דאתי מלוי או מיששכר ומסיק דלית מסיק שמעתא אליבא דהלכתא אלא מהני וא"כ איך אפשר למנות דיינים משאר שבטים והוא תירץ דגם שאמו מהני שבטים סגי עש"ב. ולק"מ דלא אמרה רבא אלא ביחיד אבל כשהם ב"ד גם משאר שבטים מהני כי ברבים היו. וכן כתב הרב יפה תואר פרשת ויחי על פסוק חכלילי שאמרו שם דרובן של סנהדרין משבט יהודה דההיא דיומא ביחיד היא אבל רבים הדיינים מכונים לאמת ע"ש. וזה רמוז בפרשה לשבטיך דמצוה על כל שבט שידונו כל שבט לשבטו. וכי תימא דדוקא לוי ויששכר מורי הוראות לז"א ושפטו דכשהם רבים כל השבטים שוו בשעוריהן לדון דין אמת וז"ש משפט צדק ועמ"ש בר"ד בס"ד:

פסוק יט

לא תקח שחד. דורשי רשומות אמרו דאחר אותיות שחד האותיות אשר תבאנה הם תטה. שם רמז דאחר שחד יבא תטה עכ"ד. ואני בעניי אומר עוד שהאותיות קודם שחד הם אותיות רגז וגם הם אותיות גזר כי ע"י השחד יש ח"ו רוגז ואח"ז גזר ר"ל:

פסוק כ

צדק צדק תרדוף וגו'. פירש הרב מהר"ש פרימו ז"ל במאי דאמרינן פ"ק דר"ה האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או בשביל שאזכה לחיי העה"ב הרי זה צדיק גמור והקשו התוס' דהתנן אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס וכו' ופריק לה הרב הנזכר דההיא במצות עצמן כמות שהן אבל הכא מיירי כשכבר יצא ידי חובתו ממצות צדקה. ועתה סו"לע סלע זו נוסף על חיובו ובזה התוספת שרי לעשותו ע"מ לקבל פרס בעבור חיי בנו או שיזכה לעה"ב. ואסמכיה בהאי קרא צדק צדק תרדוף הכפל לומר דאם כבר יצא י"ח ועתה מוסיף וז"ש צדק צדק שם רמז בכפל לומר דיצא י"ח ומוסיף והיינו דקאמר צדק צדק ב"פ אז יכול לעשות למען תחיה שאתה מוסיף בכוונה זו ע"מ שתחיה וירשת את הארץ שתזכה לעוה"ב והוי ממש כמ"ש ע"מ שיחיה בני או שאזכה לחיי העה"ב ודפח"ח. א"נ אפשר במ"ש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות ופריך דהאמר נעשו כשגגות ופריק כאן מאהבה כאן מיראה דכשהוא מאהבה נעשית כזכיות ומפיק לה מדכתיב חיה יחיה. וצדק כינוי לתשובה כמו שדרשו רז"ל על פסוק נוראות בצדק תעננו. וזה רמז צדק צדק תדדוף עשה תשובה מיראה ומאהבה וזהו הכפל למען תחיה שזדונות נעשות לו כזכיות כמ"ש חיה יחיה. ובזה מרויח שגדול שכרו כי הצדיק מקיים המצות כסדרן והלכתן אמנם בעל תשובה יש לו שס"ה עשין יותר כי העוונות נעשו כזכיות וז"ש וירשת את הארץ ארץ החיים אשר ה"א נותן לך דייקא משא"כ לצדיקים דאתה יש לך מצוות נוספות כי כל העבירות חשובות כזכיות. ועוד אפשר לרמוז במ"ש רבינו אפרים ז"ל ושביה בצדקה כלומר הגם ששב אדם מעבירות שבידו צריך לתת צדקה כמ"ש אגרא דתעניתא צדקתא עכ"ל וכבר כתבנו דתשובה נקראת צדק וז"ש צדק תשובה צדק צדקה תרדוף למען תחיה וכתב רבינו אפרים ז"ל וירשת אותיות ותשרי שיתן צדקה כדי שיחתום לחיים עכ"ד. ואפשר דכי מפקת תרי יומי דריש שתא ויומא דשבתא וצומא רבתא פשו מיומי תיובתא שיתא ואיתא אסמכתא וירשת ו' תשרי דבשיתא יומי בעי למיהב צדקתא. ועוד רמז במשז"ל גדולה צדקה שמקרבת הגאולה וז"ש צדק צדק תרדוף למע"ן גימטריא קץ כי לבעבור הצדקה יבא קץ הגאולה תחיה וירשת את הארץ ויחזיר עטרה ליושנה:

פרק יז

פסוק ה

והוצאת את האיש ההוא או את האשה וגו' את האיש או את האשה וגו'. כפל האיש או האשה הראשון למעט איש ואשה ולא רוב ישראל השני למעט שלא להוציא את השבט כן מתבאר מדברי התוס' בחולין (דף כ"ט) וכ"כ הר' גן המלך (סי' ק"ג) ועיין למהרח"א בעץ החיים מה שדרש דרך אסמכתא ודוק:

פסוק ז

כי יפלא ממך דבר למשפט וגו'. שמעתי מהרב המובהק כמהר"ם מזרחי ז"ל הרב פרי הארץ במ"ש הרב מהר"ם מינץ בתשובה (סי' ק') דמי שכתב פסק ויש בדבריו שני פירושים אינו נאמן הוא עצמו לפרש דבריו ולומר לזה כיונתי ומייתי ראיה ממ"ש פרק הפועלים דפליגי מתיבתא עם הקב"ה אם ספק שבהרת קדמה לשער לבן והתם פליגי בפירוש הכתוב לטהרו דפתח הכתוב בטהרה לטהר הספק או פתח בטהרה משום פתח דבריך יאיר. ומורינו הרב מהר"א יצחקי ז"ל דחה ראיתו דשאני התם דהקב"ה מסר למשה רבינו ע"ה מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים שאינו טהור וההכרעה מסר ביד חכמי הדור ומשו"ה הוא דפליגי והראיה שהכריע רבה בר נחמני ואם מתיבתא דרקיעא פליגי עם הקב"ה מה יוכיח הוכח רבה בר נחמני אלא שכך רצה הקב"ה ומסר ההכרעה לחכמי הדור. אמנם כפי דעת מהר"ם מינץ א"ש הכתוב כי יפלא ממך ר"ל הספק בדבריך עצמם אין אתה נאמן לפרש דבריך וקמת ועלית על פי התורה אשר יורוך והם רשאין ולא אתה:

פסוק יד

שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך וגו'. אפשר דירמוז תחילת מלכות ישראל דמלך שאול ואח"כ מלך דוד וז"ש שום תשים אשר יבחר רמז על שאול בחיר ה' שאמר שמואל הנביא ע"ה הראיתם אשר בחר בו ה' ותהי המשרה על שכמו גבוה מכל העם ואחר כך מקרב אחיך דהיינו מיהודה תשים עליך מלך רמז למלכות דוד המלך עליו השלום דמלכותו קיימת עד כי יבא שילה מזרעו:

פרק יח

פסוק יג

תמים תהיה עם ה' אלהיך. אפשר דהכונה דאפי' בלבו לא יהרהר אחר מדותיו יתברך וז"ש תמים תהיה עם ה' אלהיך אפי' בהרהור שאין מכיר בו אלא ה' תהיה תמים כי הוא בוחן לב חוקר כליות. ואפשר לרמוז בתיו תמים רבתי שכן היא ברוב הספרים כמ"ש מז"ה בחס"ל שאם ח"ו אדם מישראל היה ת' יום עובר עבירות הוא נדחה לגמרי מהקדושה ע"ש. ומדה טובה מרובה שאם יקדש עצמו ביותר ת' ימים אז קנה עולמו והוא דבק עם ה' תדיר וז"ש תמים תהיה [תי"ו] גדולה שאם ת' יום היה דבק מאד בה' אז תהיה עם ה"א תדיר וה' עמו שלא יבא עוד לידי חטא. ועוד אפשר לרמוז שצריך ליזהר מאד מהסט"א שהם ת' איש דעשו חיילות הסט"א כנודע. א"נ ת"רמז תלמוד גדול שמביא לידי מעשה הלכך ת' גדולה כי תלמוד גדול והנשאר אותיות מים רמז לתורה כמ"ש הוי כל צמא לכו למים וע"י התורה שנמשלה למים שהולכים למקום נמוך גם התורה לא תמצא תורת אמת כי אם בנמוכי רוח והטעם כי אין יגער שולט בהם וזהו הוי כל צמ"א גימטריא ס"מ ששלט בו לכו למים תורה כדמות מים שהולכים לנמוך כלו' תלמדו תורה בענוה ובזה תנצלו וכל אלו ההקדמות כבר כתבנום בעניותנו במ"א באורך ועי"ז תמים תהיה. ור"ת תהיה עם ה"א גימטריא תפ"א רמז כי בזה ינצל גם מלילי'. ורבינו אפרים כתב תמים תהיה גימטרי' תשרי שצריך לשוב ולתקן שיהיה תמים בחדש תשרי:

פסוק יד

כי הגוים האלה וגו' ואתה לא כן נתן לך וגו'. פירוש הגוים נמסרים למערכת והם מעוננים וכו' אבל אתה תחת שמירתו והשגחתו יתברך הפרטית כאומרו כי חלק ה' עמו ואין עמו אל נכר שום ככב ושום מזל והם פונים לשי"ת לבד. או יאמר ואתה כבר נתן לך המצות שהם עשה ולא תעשה וז"ש לא כן. לא הם הלאוין. כן הם העשין. הקדוש רבינו שלמה אסתרוק ז"ל. ומורינו הרב כמהר"א יצחקי זלה"ה פירש במ"ש בשילהי מגילה אמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן מנין שמשתמשין בבת קול שנאמר ואזניך תשמענה דבר מאחריך וה"מ דשמע קל גברא במתא וקל איתתא בדברא והוא דאמר הין הין והוא דאמר לאו לאו וז"ש כי הגוים האלה וגו' ואתה לא כן כלומר שתשמע לאו או הין נתן לך זה מותר להשתמש בבת קול ששמע לאו או הין וזהו לא כן ודוק:

פסוק כב

אשר ידבר הנביא בשם ה' וגו'. פירוש דהקפידא דוקא אם יאמר בשם ה' אך אם יאמר סתם אינו חייב ולכן מיכיהו בן ימלא בתחילה אמר כמו שאמרו נביאי השקר עד שהפצירו בו שיאמר בשם ה' אז אמר האמת ודייקי קראי התם כמו ששמעתי מגברא רבא:

פרק יט

פסוק טו

לא יקום עד אחד באיש. גימטריא אבל לשבועה קם. כמו שאמרו רז"ל. רבינו אפרים כ"י. ומ"כ לאחד חכ"ם בספר כף ונקי כ"י חמשה דברים מועיל עדות עד א' וסימן אפשעה. אשה (סוטה). פרה (עגלה ערופה). שבועה. עגונא. התרא. כי עד אחד נאמן באיסורין:

פסוק יט

כאשר זמם לעשות לאחיו. פירש"י כאשר זמם ולא כאשר עשה וכו' מרן בכ"מ פ"ך דעדות דין ב' נתן טעם לזה וטעם ב' שכתב הם דברי הרמב"ן בפירושו וכ"כ הרב החינוך. ובשו"ת אהל יעקב להרב מהר"י ששפורטש בסי' טו"ב האריך לדחות דעת זר כזה. והרב לחם שמים פ"ק דמכות משנה ו' הזכיר תשובה זו ואח"ד כתב מדנפשיה כטעם הרמב"ן ובתשובה הנז' הזכיר כל דברי מרן ואחר זה במשנה ט' ראה דברי הרב תי"ט ע"ש. והרב קרבן העדה דחה טעמים אלו ואכמ"ל:

פרק כ

פסוק טז

לא תחיה כל נשמה. הטעם שציוה בז' עממין לא תחיה כל נשמה משא"כ בשאר אומות היינו שארץ כנען מלאה כשפים והיו מהפכין עצמן לנקבות ולטף לכך ציוה לא תחיה כל נשמה. רבינו אפרים ז"ל ועוד האריך:

פרק כא

פסוק ז

ידינו לא שפכה את הדם הזה. אין ספק שלא היו צריכין לומר שלא שפכו וכו' אמנם להיות שעל גדולי ישראל מוטל לשמור כל העם מכל נזק אמרו שהם לא היו סיבה מהתרשלותם לפקח ולהזהיר העם כי עשו מה שמוטל עליהם. הקדוש רבינו שלמה אסתרוק ז"ל והאריך הרבה. ורבינו אפרים כתב לא שפכה ר"ת לויה אכילה שתיה פרנסת כל הדרך:

פסוק ט

ואתה תבער הדם הנקי. ס"ת רימה רומז מ"ש במדרש שהיתה חבל של רימה יוצאת מן העגלה עד בית הרוצח וכשהיה נודע הדבר עושין בו המשפט. לקוטי גאוני קמאי אשכנז ז"ל. ועיין בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל ופענח רזא. וגם י"ל עוד שגם הוא ס"ת ימהר רמז שהרימה מה"ר ימהרנ"ה לו:

פסוק י

כי תצא למלחמה על אויביך. מה כתיב למעלה ואתה תבער וגו'. כי תעשה הישר בעיני ה' כי תצא למלחמה וכו' וכל הפרשה של מעלה לשון רבים ופסוק ואתה תבער לשון יחיד לומר אפי' יחיד ועוסק בתורה בזכותו ניצולים במלחמה לכך נאמר כי תעשה הישר וכו' וסמיך ליה כי תצא. א"נ רמז כי תעשה היש"ר וסמיך ליה כי תצא שצריך לומר שירה על התשועה היש"ר אותיות שירה וכן כתיב ביהושפט ובעת החלו ברינה וה' נתן וכו'. רבינו אפרים ז"ל. ואני ברגליו אעבורה ובעניותי ארחיב הדברים. הנה אמרו פ"ב דמכות אריב"ל מ"ד עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים מי גרם שרגלינו עומדות במלחמה שערי ירושלים שהיו עוסקין בתורה ופירשנו בעניותנו כי הנה כל תוקף הסט"א אשר משם נמשך לאומות העולם מלכות ועושר הוא מניצוצות הקדושה אשר טורפת בחטוא ישראל וז"ש לא נתמלאה צור אלא מחרבנה של ירושלים שהעונות שגרמו החרבן הן הם המזיקין לטרוף ניצוצות הקדושה ונתמלאה צור מקדושה והיא חיותה כי אין להם חיות אלא מהקדושה. ונדדו הלכו שבי לפני צר ניצוצות הקדושה מתורה ומצות והם חרבונה של ירושלים ומילואה של צור. ועל ידי דוד הע"ה שהיה עוסק בתורה לשמה בשעריך ירושלים היה מברר בירור גדול ועצום מהסט"א וע"י בירור עצום מניצ' הקדושה כפי נשמתו הקדושה ועסק תורתו לשמה בכונות נמרצות תמוט רגלם של גונדא דחימה כי כמה וכמה ניצ' הקדושה אשר היו חיותה וגדולתם המה יעלו אל מקום הקדש ונדלדלה הסט"א וממילא היו נוצחים המלחמה דפסקת לחיותייהו. ועפ"ז אפשר לרמוז כי ואתה תבער ר"ת וס"ת תורה שם רמז דאפי' צדיק ועוסק בתורה זוכה לעשות בירור גדול וממילא אומות העולם כרעו ונפלו. וז"ש ואתה תבער ע"י התורה אשרי דם זכאי ע"י עסקך בתורה אומות העולם במלחמת באחת יבערו כי אתה החילות להפילם ע"י עסק התורה. וסמיך ליה כי תצא למלחמה על אויביך. בכח התורה שלמדת ונתנו ה' אלהיך בידך והטעם ושבית שביו שע"י עסק התורה כבר שבית ניצו' הקדושה שהיו שביו עתה שבית והעלית בכחך ניצו' הקדושה על כן ונתנו ה"א בידך. ושמעתי רמז נאה במ"ש ביומא (דף ס"ט) דאנשי כנסת הגדולה בעו רחמי על יצרא רע"ז ונמסר בידם וביטלוהו ושוב בעו רחמי על יצרא דעבירה ונמסר בידם אלא שהיה נחרב העולם דלא אשתכח אפי' ביעתא בת יומא בכל א"י והחזירוה וסימו עינו דלא לגרויי בקריבי ע"ש וזהו הרמז כי תצא למלחמה על אויביך תרי שהם יצר ע"ז ויצר עבירה ונתנו לאחד בידך דהיינו יצרא דע"ז ומהשני ושבית שביו לעשות לו סימוי דיהיה מועיל קצת ודוק:

פסוק כב

וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ. דרש רבינו האר"י ז"ל על רבינו הרמ"ק ז"ל באשכבתיה וכי יהיה באיש חטא משפט מות לשון חסרון (שחסר משפט מות) שהוא צדיק גמור ולא נמצא שום חסרון לומר שנתחייב מיתה בעבור חטא זה כי לא נמצא בו חטא והומת ועם כל זה מת וזו היא שקשה. לז"א ותלית אותו על עץ ר"ל בעטיו של נחש שאכל אדם הראשון ע"כ אמרי קדוש:

פרק כב

פסוק ח

כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך וגו'. אפשר לרמוז במ"ש הזהר הקדוש שאמר יעקב אע"ה השתא לא בעינן דינא וכי אשוב רחמי אשוה לקבלי לדינא וזהו ה' לנגדי תמיד עכ"ל וקראין אפשר לישב אותו דרך רמז ובבעל תשובה רומז על האר"ש כי תבנה בית חדש שרצית לחזור בתשובה דע וראה שהרחמים יהיו בעיניך כדין ולא תסמוך על מדת רחמים כלל וזהו ועשית מעק"ה גימטרי' גבורה לגגך גגך גימטריא כ"ו שם הויה מדת רחמים לגבי דידך הוא גבורה וכמ"ש יעקב אע"ה רחמי אשוה לקבלי לדינא ובזה תהיה נזהר מכל חטא ולא תשים עליך דמים שלא תבא לידי חטא ודוק:

פסוק כג

כי יהיה נערה בתולה מאורשה וגו'. נקט כי יהיה לשון זכר כי עשתה כמעשה איש פעם בחוץ פעם ברחובות. ושינתה סדר נשים לשבת בירכתי ביתה. רבינו אפרים ז"ל. וכ"כ הקדוש רבינו שלמה אסתרוק ז"ל:

פרק כג

פסוק ז

לא תדרוש שלומם וטובתם. בס' יראים סי' רצ" כתב דתשלומי שלום מותר וכ"כ הסמ"ג והגמ"י וכן נראה מס' חסידים סי' תרס"ה. ודבריהם נגד המדרש ריש פ' פנחס וישבתי קצת בעניותי בדברים אחדים (דף קס"ג) ולס' חסידים במדבר קדמות (דף צ"א ע"ד) ובהגהות כ"י על ברית עולם בס"ד:

פרק כד

פסוק ג

וכתב לה ספר כריתות. ס"ת בהרת רמז למ"ש רז"ל אשה רעה צרעת לבעלה יגרשנה ויתרפא. רבינו אפרים ז"ל. ואפשר דנקט בהרת לרמוז שצריך שיהיה הדבר בהיר לו וברור דאם לאו הוא כסיל ורמוז בר"ת כסלו דצריך ישוב ומתון ביראת ה' ודו"ק:

פסוק ה

כי יקח איש אשה חדשה. ס"ת החישה רמז למהר כשהגיע לפרקו וכמ"ש האי דעדיפנא מחבראי וכו'. ומאי דכתיב לא יצא בצבא וגו' נקי יהיה לביתו וגו' נוהג בזה"ז וזו אחת מהשמטות שהשמיטו הטור ומרן מדינים הנוהגים בזמן הזה. ודע דהרמב"ם בספר המצות הוא אוסר אפילו לסחורה וכ"כ הרב דבר משה א"ה (סי' כ"ח). אמנם העד העיד בנו הרדב"ז בתשו' דפוס וינציא (סי' רל"ח) שהוא טעות המעתיק והוא ז"ל הביא נסחא העיקרית ע"ש. ורבינו אפרים ז"ל כתב נקי יהיה לביתו שנה ס"ת הויה וכתיב ושמח רמז דאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה. ולי הדל נראה דהרמז דהגם דהתורה אמרה ושמח וגו' יהיו מעשיו לש"ש ויקיים שויתי ה' לנגדי תמיד:

תוכן העניינים

נחל קדומים על תורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה