נחל קדומים על תורה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
במדבר
פרק א
פסוק א
וידבר ה' אל משה במדבר סיני. בילקוט בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו בהם אומות העולם מה ראו אלו להתקרב מכל האומות א"ל הביאו לי ספר יוחסין שלכם שנאמר הבו לה' משפחות עמים כשם שבני מביאין ויתילדו על משפחותם לכך מנאן בראש הספר הזה אלה המצות אשר ציוה ה' בהר סיני ואח"כ שאו את ראש שלא זכו ליטול את התורה אלא בשביל היוחסין עכ"ל. ויש להבין מה יחס ליחס עם קבלת התורה. ויש מי שפירש לפי שאז"ל במדרש חזית שאמר הקב"ה לישראל תנו לי ערבים ואמרו בנינו ערבים עלינו ונתרצה הקב"ה וז"ש הביאו לי ספר יוחסין דישראל אמרו בנינו ערבים עלינו ואם א"ה הי"ל יוחסין יכולים לומר בנינו ערבים עלינו אבל אם לא יש יוחסין א"כ לא יש להם ערבים ואינן ראוין לקבל התורה עכ"ד. ועדיין יש להעיר דהגם דאין להם יוחסין כיון דקיי"ל דגוי יורש את אביו דבר תורה א"כ מצו היורשים להיות ערבים למורישם. ועוד יש להעיר דל' מדרש חזית בפסוק משכני אחריך כך הוא אמרו בנינו ערבים עלינו אמר הקב"ה הא ודאי ערבים טובים על ידיהם אתננה לכם הה"ד מפי עוללים ויונקים יסדת עוז ואין עז אלא תורה שנאמר ה' עז לעמו יתן בשעה שהלוה נתבע ואין לו לשלם מי נתפס לא הערב הוי מה שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני עכ"ל והא דמסיים בשעה שהלוה נתבע ואין לו לשלם אינו מובן דהקב"ה יכול ליפרע מהלוים והערבים אשר בידו נפש כל חי וקיי"ל דאין נפרעין מן הערב תחילה. והרב מהר"ש יפה בספר יפה קול כתב דהא דיצאו הבנים קטנים ערבים היו שכל הנפשות היו שם במעמד ה"ס והקטנים שם היו ונתרצו להיות ערבים. ואפשר לישב הכל כי הנה אלה רשעים עושים מצות וקצת ת"ת והכל הולך לסט"א כמ"ש בזהר הקדוש ורבינו האר"י זצ"ל. ולו חפץ ה' להמיתם יענשו עונשים מרים אבל מי יעלה לנו ניצוצי הקדושה מתורתם ומצותם אשר בסט"א וא"כ אין ללוה לשלם. ולכן הקב"ה כ"י נפרע מן הערב הם הבנים קטנים שאין להם חטא ונשמתם נקיה וטהורה ובקרבתם לפני ה' וימותו בסוד מ"ן בו בפרק נעשה בירור גמור מניצוצי הק' אשר נטמעו על ידי אביהם. וזה כונת הכתוב מפי עוללים ויונקים יסדת עז מפי דייקא כמ"ש מהר"ש יפה כי בפיהם ירצו במעמד ה"ס על ערבי"ם בתוכה. וכי תימה למה צריך לערב והלא הוא יתברך יכול להתפרע מכל חי אבות על בנים לז"א למען צורריך הם הסט"א גונדא דחימה כי צוררים הם לכם לטרף טרף אדם אכל תורתו ומצותיו ולזה אין ללוה לשלם להעלות ניצוצי הקדושה ולכן לוקח הבנים נשמות טהורות ונקיות ובמותם יתבררו ניצוצי הקדושה שנטמעו ע"י אביהם ובזה יוסר חיות הסט"א והיינו דקאמר להשבית אויב להסט"א ומתנקם לגנוב הניצוצות ולכן רצה ערב שיש לו לשלם כי לו במותו יקח כמה ני' הקדושה והמה יעלו לקדושה. והשתא א"ש מאמרינו כי א"ה יתקנאו מה ראו ישראל להקרב קרבת אלהים דאי משום ערב גם הם בניהם יהיו ערבים לז"א הקב"ה הביאו לו ס' יוחסין דישראל מיוחסים ובניהם הקטנים בני עליה זרעא מעליא בפרו"ע פרעו"ת בישראל דעל ידיהם מעלנ"א אית להו ניצוצי הקדושה כדבר האמור. לא כן הגוים (בשעת מ"ת) כי היו בני זנונים ובמותם אי אפשר לברר כי הם זרמת סוסים ואם האבות פושעים גם הם זרע מרעים ואין בידם להעלות ני' הקדושה ולכן נתנה התורה לישראל:
במדבר סיני גימטריא בשלום כי מיום שיצאו ממצרים היו נוסעים בקטטה עד שבאו למדבר סיני נשלמו כלם יחד שנאמר ויחן שם ישראל. במדבר סיני גימטריא כבוד שמו ואין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו וזהו כבודו של הקב"ה שבניו עוסקים בתורה לשמה וזהו הבו לה' כבוד שמו כלומר הבו לו מתנה שתעסקו בתורה לכבוד שמו שאו מנחה הביאו אותה עמכם בפטירתכם מן העולם ותהיה לפניו מנחה ותזכו לחזות פני שכינה. במדבר גימטריא אברהם כלומר בזכות אברהם נדבר עמהם ונתן להם את התורה. סיני גימטריא עני שהיה נכנע ושפל משאר הרים. באהל מוע"ד כמנין מועד ימים עמד משה בהר ג' פעמים מ' יום. רבינו אפרים ז"ל בפרישתו כ"י. ולי ההדיוט אפשר עירוב פרשיות דכתיב אלה המצות אשר ציוה וגו' וידבר ה' אל משה במדבר סיני כי אמרו בתנחומא שלא בחר הקב"ה בישראל אלא בשביל הענוה וזה הסמיכות לרמוז אלה המצות אשר ציוה וגו' והטעם וידבר ה' א"ל מש"ה גימטריא בשלום עם ב' כוללים במדבר סיני בשלום כמ"ש רבינו אפרים ז"ל כלומר דישראל נעשו ענוים ויחן שם ישראל בלב אחד כי ראו וידבר ה' אל משה שהיה עניו וגי' בשלום. במדבר סיני שהיה עניו ושפל וגם במדבר סיני גי' בשלום. ולכן גם ישראל היו ענוים ועשו שלום ביניהם ויחן שם ישראל בלב אחד ולזה נצטוו המצות ישראל ולא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעו"ם גימטריא ענוה עם הכולל ולכך לא בחר בהם כי הם בלי ענוה וזהו בל ידעום ולכן במדבר גימטריא אברהם כמ"ש רבינו אפרים ז"ל שהיה עניו שאמר ואנכי עפר ואפר וכשאמרו נשיא אלהים אתה בתוכנו וישתחו לעם הארץ ובזכותו זכו בניו ישראל לענוה כל רואיהם יכירום כי הם זרע בר"ך ה' וכתב רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל ברך ה' גימטריא אברהם. והוא בגי' כבוד שמו כמ"ש רבינו אפרים ז"ל כי בזה מ"ש נעשה אדם היינו ללמד ענוה בבריאת האדם והוא יסוד העולם והתורה ויחוד השם:
פסוק ב
שאו את ראש וגו'. ר"ל מי שהוא ראש לכל ומתנשא לכל לראש תמנו עמהם אמר הקב"ה למשה צרף [אותי] עמהם להשלים החשבון וז"ש ה' מנת חלקי וכוסי כמו תכוסו על השה שהוא לשון מנין כך הקדוש ב"ה מצטרף לחשבון עם ישראל ונמנה עמהם וכן עשה בכניסתן לארץ מצרים שהיו ע' חסר אחד והשלים הקב"ה למנינם וכל שעה שישראל נמנים לדבר מצוה שכינה עמהם. רבינו אפרים ז"ל:
פסוק ה
לראובן אליצור בן שדיאור. מה הצור סובל כל מה שבבית כך סבל הקב"ה עונות ראובן ומחל לו כשעשה תשובה וממי למד מיהודה בשעה שאמר הוציאוה ותשרף וזהו שדי אור השלך לאש ואז הודה והודה ג"כ ראובן. לשמעון שלומיאל בן צורי שדי אף שחטא בשיטים עשה לו הקב"ה שלום שסמכו אצל ראובן בדגלים. ליהודה נחשון על שם שירד לנחשול ים ונ' מתחלפת בל' כמו לשכות נשכות. בן עמי נדב על עמו של הקב"ה נעשה נדיב כי משם זכה יהודה למלכות. ליששכר נתנאל שנתנו התורה בלבם בן צוער שקבלו עליהם טורח צער של כל ישראל שהיו שואלין אותם ומשיבין להם. לזבולון אליאב על שם הברכה זבולון לחוף ימים. אלי על שם אלונים מבשן עשו משוטיך אב על שם הספינה כמד"א חלפו עם אניות אבה. בן חילון על שם ברכת משה ושפוני טמוני חול. לאפרים על שם יוסף אלי שמע ולאדונתו לא שמע. אפשר לומר דאז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו וכו' כן יוסף הוא יתברך עזרו כי הוא התעורר לפרוש והקב"ה גמר וחזקו ואפ"ה נתן לו שכרו משלם וזה הרמז אלי שמע ולאדונתו לא שמע ועל זה עמי הוד לתת לו הוד מלכות וזכה להיות מלך. למנשה גמליאל שהקב"ה גמלו כל טוב אף שלאמת פדה צור הקב"ה פדאו עכ"ז על התעוררותו ומחשבתו גמלו אל כאלו הוא לבדו עשה לכוף יצרו ודוק ועמ"ש לפנים שם פ' בהעלותך בס"ד. עמיהוד עמי הוד שארונו של חי העולמים נושאים אצלו ארונו של יוסף. למנשה גמליאל גמלו אל טובה ועשאו מלך ופדהו צור מדינה של גהינם. לבנימין אבידן כשילדתו אמו סברה שימות ואביו קרא לו בנימין שנולד לעבור ימים שלמים ולא ימות לכך נקרא אבי דן שאביו דן בין דברי אמו לדבריו. בן גדעוני שעתיד לגדע משתיתו של שרש עמלק והם שאול ומרדכי. לדן אחיעזר שנעשה אח ליהודה לעזרו במלאכת המשכן ואין עזר אלא יהודה שנאמר ועזר מצריו תהיה וכן על דוד שבא מיהודה שנאמר שויתי עזר על גבור בן עמי שדי שדן עמו כיהודה שאמר השליכוה לכבשן האש. לאשר פגעיאל בן עכרן בנות אשר יפות ונאות ונשאות למלכים וכל שהיה עכור ומחוייב למלך בתו היתה מבקשת למלך ומוחל ופגעיאל לשון תפלה. לגד אליסף בן דעואל שהוסיף הקדוש ברוך הוא על ממונם ששמרו מה שנדרו ללכת לפני אחיהם למלחמה. בן דעואל שידעו מצות האל. לנפתלי אחי רע אחי לשון ארץ שמנה כמו ותרענה באחו רע לשון רצון כמו רעוא שהיתה ארץ נפתלי עושה פירות כרצון בעליה. בן ענן שהיו עננים משקים ארצו ומעיינות הרבה היו בארצו וע"ז אמר ומלא ברכת ה'. רבינו מהר"א מגרמיזא בפירושו כ"י. ואחר זמן ראיתי קצת מהאמור בספר אמרי נועם וברז"ל. וראיתי להקדוש רבינו שלמה אסתרוק בפרישתו כ"י שכתב שמעתי שבכל מטה האמצעי של ד' דגלים נזכר בסוף שמותיהם אל. בדגל יהודה האמצעי נתנאל בדגל ראובן האמצעי שלומיאל בדגל אפרים האמצעי גמליאל בדגל דן האמצעי פגעיאל לקיים מה שנאמר אני ה' שוכן בתוכם. וכן באו בנשיאים בחנוכתם זה אחר זה נתנאל ביום ב' שלומיאל ביום ה' גמליאל ביום ח' פגעיאל ביום י"א וכשתצרף ב'ה'ח'יא' עולה כ"ו כשמו הקדוש שעולה כ"ו:
פסוק מב
בני נפתלי. בכלן כתיב לבני ובנפתלי כתיב בני לפי שבנפתלי היו בנות יותר מבנים לכך ברכו יעקב בלשון אשה נפתלי "אילה "שלוחה "הנותן ר"ת אשה ותדע לך שהוא כן שהרי כשמתו ס' רבוא אנשים ולא נשים אז נתרבו נשים יותר מאנשים לכך כתיב בפנחס בני בני ולא לבני כי נתרבו בנות יותר מבנים. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל. ועיין בפני דוד:
פסוק מו
ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף ושלשת וגו'. כמנין בנ"י ישרא"ל כנגד תר"ג מצות ועשרת הדברות הם תרי"ג רבינו אפרים ורבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל:
פרק ב
פסוק ב
איש על דגלו באותות. אמרו בתנחומא איש על דגלו באותות זש"ה נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול נרננה בישועתך שנאמר ויושע ה' ובשם אלהינו נדגול הקב"ה שמו כשמותנו ועשה עמנו דגלים שנאמר איש על דגלו באותות. וצריך ביאור ואפשר במ"ש המפרשים דלהיות לישראל כביכול דין בנים לכך קושי השעבוד במצרים השלים ת' שנה והדגלים במדבר הם כביכול מעין דוגמא של מעלה המרכבה העליונה ומזה מוכח דיש לנו דין בנים. ופרעה הרשע היה מתגאה ששמו יתר יוד על משה והוא אות שניתן לקין כמ"ש הרב ש"ך. וז"ש איש על דגלו זש"ה נרננה גימטריא פרעה דהשם נהפך עמנו לטובה ובגימטריא פרעה ונשיר על ישועתו כביכול דהשכינה היתה בגלות עם ישראל וז"ש בישועת"ך דייקא שנאמר ויושע ה' כביכול קרי ביה ויושע א"ת היא השכינה ישראל מיד מצרים. ובשם אלהינו נדגול כמו כן הקב"ה שמו כשמותנו ישראל כביכול בסוד מה שמו ומה שם בנו ועשה עמנו דגלים כבן שמשתמש בכלי אביו ואין מכלים ודוק כי קצרתי:
פסוק ג
והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה. לפי שרוח מזרחית משם אורה יוצאה לעולם ויהודה מלך וכתיב באור פני מלך חיים לכן יהודה לצד מזרח. ועמו יששכר בעל תורה וכתיב במלך והיתה עמו וקרא בו. והתורה נקראת אורה. לכך היה עמו בדגלו. (אח"י ולכך היה זבולון שיש לו חלק בתורה שלומד יששכר ועוטה אור תורה שכן עמהם). וראובן ושמעון וגד היו בעלי כעס וכשאדם כועס לבו בוער באש לכך היו בדרום שרוח דרומית חמה מאד כמשז"ל. אפרים ומנשה ובנימין לצד מערב שהשכינה במערב ואפרים ומנשה בני יוסף ובנימין אחיו ועתיד בית המקדש להיות בנוי בחלקו של בנימין. ודן לצפון דכתיב מצפון תפתח הרעה לפי שפסל מיכה עמו ונפתלי עמו כי היו בני אם אחת. ואשר עמהם שרוח צפונית יפה ובנותיו יפות ונישאות למלכים. ועוד כי היה עשיר והרוצה להעשיר יצפין. ואשר היה מתאונן שנפל לחלקו עמו ולכך נשיאו פגעיאל בן עכרן אמר אשר שפגעה בו מדת הדין. וגם נפתלי רע בעיניו ולכך נשיאו אחירע בן עינן זה תורף דברי רבינו אפרים ז"ל בקצור והוא האריך:
פרק ה
פסוק ו
איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' ואשמה הנפש ההיא והתודו את חטאתם וגו'. אפשר במ"ש הרבה מהמפרשים דהאיש ישראלי חוטר מגזע האתנים אבות העולם ונשמת שדי לא אפשר דיעבור עבירה במזיד כאן בתחילה רק שהסדר הוא שיחטא חטא בשוגג ושוב יבא למזיד. גם כתבו גורי האר"י ז"ל דהנפש היא נצטוית במ"ע ומל"ת וז"ש איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם דהיינו בתחילה חוטא בשוגג ומזה יבא למזיד למעול מעל בה' ופוגם בנפש וז"ש ואשמה הנפש ההיא ולכן והתודו את חטאתם שצריך להתודות על החטא הראשון שהוא היה סיבה לבא למזיד. א"נ במ"ש רבני אשכנז דשתי שגגות נחשבים כמזיד אחד וסמוכות שלהם ממ"ש פ"ב דביצה אההוא סמיא דשגג שתי פעמים ולא הניח ערובי תבשילין וא"ל שמואל פושע את. וז"ש כי יעשו מכל חטאות דייקא שתי שגגות. אז קורא אני עליו למעול מעל בה' דהשתי שגגות חשובות למעול מעל מזיד אחד. ועוד אפשר לומר קרוב לזה במה שנודע מגורי האר"י ז"ל דעבירה גוררת עבירה היינו נמי עבירה שעשה בגלגול שעבר גוררת עבירה בגלגול שני חמורה יותר מהראשונה וז"ש כי יעשו מכל חטאות האדם לשון רבים על השני גלגולים וזהו למעל מעל תרתי על השתים שעשה בשני גלגוליו. ועתה חטא מסיבת כי לשעבר כבר ואשמה הנפש ההיא המגולגלת דהנפש אשמה וזהו ואשמה דהוי"ו לדרוש אשמה ואשמה על דרך מ"ש ויתן לך יתן ויחזור ויתן וה"נ רמז אשמה ואשמה הנפש ונלכדה שני פעמים. והתודו הגוף והנפש את חטאתם אשר עשו בב' הגלגולים עשו לשון רבים והשיב עתה בגלגול זה לשון יחיד את אשמו וכו':
פסוק י
ואיש את קדשיו לו יהיו איש אשר יתן לכהן לו יהיה. פרש"י אלו הבכורים ואיני יודע מה יעשה בהן ת"ל לכהן לו יהיה. וקשה דבפ' קרח כתיב בפירוש בכורי כל אשר בארצם לך יהיה ויש לפרש לשון ספרי דאיני יודע מה יעשה בהן כלומר איני יודע אם הם ממון כהן לגמרי שיוכל לקדש בהם את האשה להכי אצטריך הך קרא להכי לכהן לו יהיה לשון הויה שיכול לקדש בהם את האשה. גיליון על רש"י הנכתב בקלף ישן נושן שנת רכ"ב. ומצאתי שהרב הגדול מהר"ש אלגאזי ז"ל בסוף זהב שיבה העלה בכחו כן באריכות. עמ"ש מהרח"א בעץ החיים בפרשתנו (דף ע"א עמוד א') מה שתירץ בשם הרב גבריאל איספידאנסה ע"ש ואף ע"ג דקלסיה הרב יש להשיב קצת דודאי כשאמר תביא בית ה' כונתו לכהנים וע"ז כתב שטר ולשון איני יודע דחוק ובלשון ספרי יתישב יותר ע"ש ובתועפות ראם הקשה על הרב מהרש"א בזהב שיבה ויש לישב כאשר יראה המעיין ואכמ"ל. ותא חזי דאשר חידשו האחרונים כבר כתוב לראשונים בקצרה. ואפשר לרמוז בפסוק במ"ש רבינו האר"י ז"ל יגמור נא רע רשעים ותכונן צדיק דכשהצדיק עובד ה' כדחזי אך אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ויש לו איזה חטאות. וגם עדיין אינו שלם במצות שחסר לו איזה מצות. ויש בדור רשע שרובו רע ויש בידו מיעוט מצות. הקב"ה נותן החטאים של הצדיק לרשע והוא שלם ברע. והמצות מועטות שיש לרשע נותנם לצדיק ובזה יושלם בחינת הטוב של הצדיק. וז"ש יגמור נא רע רשעים שיושלם הרע של הרשעים במעט חטאי הצדיק. ומצות הרשע יותנו לצדיק ויושלם וזהו ותכונן צדיק. וז"ש ואיש את קדשיו לו יהיו שצדיק שכל קדשיו הם מצותיו ולימודו נקי ובר ושלו הם. אך עדיין חסר. איש אחר אשר יתן לכהן דהיינו איש שמיעוט זכיות בידו לו יהיה לצדיק שאמר איש את קדשיו לו יהיו ואמר ברישא לשון רבים קדשיו לו יהיו דיש זכיות ובאיש אחר אמר יהיה כי הוא דבר מועט ויכונן צדיק ודוק:
פסוק יד
ועבר עליו רוח. ס"ת רוח לרמוז שרוח אחרת היא העוברת לא רוח הבעל והוא לגלות חרפתה ולנקותו מעון אם נטמאה. או לטובתה אם טהורה היא שאם היתה עקרה נפקדת לזה נרמז בפסוק רוח אחרת. כמדומה שהוא ממהרח"ו ז"ל:
פסוק טו
והביא האיש את אשתו. ס"ת אשתו לומר שאם הנחשד לא טימאה והיה סיבה שיקנא לה בעלה וישקנה מי המרים ענשו שגם הוא יצטרך להביא את אשתו לפני הכהן לכך נרמז ס"ת פעם אחרת ולא אמר והביא הבעל את אשתו אלא האיש רומז על מי שנחשדה עמו שהיה גרמא לבעלה שיקנא לה. לקוטים כ"י. ואפשר לרמוז במעשה שני אחיות שהיו דומות זו לזו ואחות הסוטה הוליכה בעל הסוטה והשקוה ובאה אצל הסוטה וריח המים פעלו בה כמשז"ל וזה רמז והביא האיש ולא הבעל כי זו שהביא אינה אשתו הסוטה וז"ש אשתו הטפלה לאשתו שהיא אחותה רמז הכתוב בס"ת אשתו שבסוף יפעלו באשתו ממש ודוק:
פסוק יז
ולקח הכהן וגו' חרש ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן. ר"ת חוה איבה ירמוז אל מ"ש ואיבה אשית בינך ובין האשה כי העפר הוא הנחש אשר בעפר לחמו אשר יהיה בקרקע המשכן כי כל חשקו ליאחז ולידבק בקרקע המשכן אשה העליונה. וכמו שחוה נתקללה לסיבת הנחש שהטיל בה זוהמא ונאמר בה ואיבה אשית כך זו הסוטה שזנתה תחת בעלה תהיה לאלה ולקללה בקרב עמה. רבינו האר"י זצ"ל:
פרק ו
פסוק ב
איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר וגו'. בפרשת נזיר יש י"ג פסוקים שמתחילין בוי"ו וכן י"ג ווין בפרשת נח. פרשת נזיר בין פרשת סוטה לברכת כהנים לרמוז כי ע"י יין קלל נח את כנען והפורש מן היין מבורך. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל. ובש"ר פרשה ט"ז אמרו טעם סמיכות פרשת נזיר לפרשת סוטה וז"ל האשה נקראת גפן שנאמר אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך אמר הקב"ה אל תאמר הואיל ואסור לי להשתמש באשה הריני תופסה ואין לי עון או שאני מגפפה ואין לי עון או אני נושקה ואין לי עון אמר הקב"ה כשם שאם נדר נזיר לשתות יין אסור לאכול ענבים לחים ויבשים ומשרת ענבים וכל היוצא מגפן היין אף אשה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר שכן שלמה אומר היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה לכך סמך הקב"ה פ' נזיר לפ' סוטה שהן דומים זו לזו וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה על עצמו שנאמר כי רבים חללים הפילה וכתיב רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו עכ"ל ופשט המאמר הזה נראה כדעת הרמב"ם בס' המצות לאוין (שנ"ג) ובחיבורו הלכות איסורי ביאה דנגיעת ערוה אסורה מן התורה אלא דהרמב"ם כתב דהוא בלאו רלא תקרב וממאמר הנז' לא משמע הכי. ויש לדחות. אמנם לא ראיתי כעת להרמב"ן שם לאוין (שנ"ג) ולאחרונים שהזכירו מאמר זה כלל ואכמ"ל והחי יתן אל לבו. ולהבין כפל הכתוב דנראה דתיבות לנדור נדר נזיר יתירות. ותו דפתח איש או אשה ואח"כ כי יפליא לשון יחיד הן אמת דאורחיה דקרא הכי וכמ"ש בברכי יוסף בריש קונטריס אחרון לי"ד ע"ש. ואפשר במה שחקרו המפרשים דקי"ל אין האשה מדרת בנה בנזיד ואיך חנה הדירה לשמואל בנה וחתרו להשיב בזה והרב קול הרמ"ז תירץ דכשגדל שמואל מדעתו קבל הנזירות. ואפשר דרמוז בקראין מלבד פשטו וה"ק איש או אשה יכולים להדיר את בניהם בנזיר והדר מפרש כי יפליא האיש לנדור לבנו נדר נזיר דהאיש מדיר את בנו בנזיר. והאשה יכולה אבל צריך שהוא יקבל וזהו להזיר לה' ומשום הכי לרמז זה הוצרך הכתוב לבא בכפלו"ן ודוק היטב:
פסוק י
וביום השמיני יבא שתי תורים. יבא חסר כתיב גימטריא י"ג בן י"ג שנה נעשה נזיר מן העבירות כי קודם לכן ענשו על אביו מכאן ואילך על עצמו ולכך מפריש עצמו מן העבירות שחושב שהקולר תלוי בצוארו. רבינו אפרים ז"ל:
פסוק כד
יברכך ה' וישמרך. אמרו רז"ל יברכך ה' בממון וישמרך מן המזיקין. ופירשו המפרשים שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין ואמרו דהמזיקין אינם שולטים במידי דצייר וחתים ודבר המנוי וז"ש יברכך ה' בממון וצריך שיהיה סמוי מן העין בלי מנין וכיוצא וא"כ יש לחוש דישלטו המזיקין לז"א וישמרך מן המזיקין כי הכל בידו יתברך עכ"ד. ובכלל יש לפרש ברוחניות כי הכתוב מדבר בכלל בין בגשמי בין ברוחני והכונה יברכך ה' בממון דהיינו עושר האמיתי וממון רוחני מהמצות כי הוא יתברך יעזרך לעשות חיל ממצות ומעשים טובים וישמרך מן המזיקין הן הסט"א אשר גונבים וגוזלים שפע וניצוצי המצות. לבל ישלטו עליך. וכמ"ש דהוו מכריזי ברקיעא הזהרו בר"מ ובתורתו. וגם אמרו רז"ל וישמרך מן החטא ובזה אתה נשמר מן המזיקין. א"נ אפשר במ"ש הרב ראשית חכמה בשער היראה בפסוק האותי לא תיראו אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול שהרואה דיוקן המלך צריך לירא מפניו ולשמור עצמו שלא יחטא וזהו אם מפני לא תחילו שהתורה היא דיוקן המלך וצריך לירא ממנו ע"ש באריכות. וז"ש וישמרך מן החטא. וזה כי יאר ה' פניו אליך בתורה כמשז"ל וזהו פניו דיוקן המלך שהיא התורה והיא חותם המלך כמ"ש הרב הנז' ועל ידי זה וישמרך מן החטא. ואפשר במ"ש בנדרים (דף מ"ט) דאמרו ליה לרב יהודה פניך דומין למלוי ברבית ומגדלי חזירין ומטרוניתא א"ל מורה ורוי והוא השיב דביהודאי אסירן אך חכמת אדם תאיר פניו ע"ש וזה רמז וישמרך מן החטא ובכלל הני מילי דרבית ואביזרייהו ועכ"ז יאר פניו אליך ויהיו לך פנים מאירות ומזהירות בתורה חכמת אדם תאיר פניו. ועוד אפשר לומר כי הנה אמרו במדרש יברכך ה' ברכת המפורשת בתורה ברוך תהיה מכל העמים וישמרך ישמור ברית אבותיך. ונקדים מ"ש רז"ל לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך שהרי שני גדולי הדור דוד ודניאל נתברכו מפי שני הדיוטות ארונה ודריוש וכו' ומקשים ממשז"ל שרבקה היתה עקרה שלא יאמרו ברכתנו עשתה פירות ומחלקים דכשהמתברך הוא גדול כגון דוד ודניאל אז היא מתקיימת דכל שידעו העולם שהמתברכים הם גדולים הס כי לא להזכיר דברכת הדיוטות נתקיימה אבל רבקה קטנה ואכתי לא שמיע צדקתה ויושר לבה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לא מצד צדקתה רק מברכת לבן ובזה פירשו כת הקודמים פסוק ברוך תהיה מכל העמים וכי תאמרו דברכתם לנו למוקש דיאמרו שברכתם עשתה פירות לז"א לא יהיה בך עקר ועקרה עכ"ד. ובזה אפשר יברכך ה' בברכה המפורשת ברוך תהיה מכל העמים וכי תימא כשאני מבורך מכל העמים יש חשש דלא תתקיים שום ברכה שמא יאמרו הגוים ברכותנו עשתה פירות לז"א וישמרך ישמור ברית אבותיך שאתה מלא וגדוש ומוחזק בברכת אבות וגבורות ואין להם פה לומר כי ברכתם עשתה פירות ומה גם בהיותך ברוך מכל העמים דכיון שהם רבים המברכים וכל העמים יחד כלם יברכוך אין שום אחד יכול לומר ברכתי עשתה פירות דנודע דכלם מברכים ושאני רבקה דלבן ודעמיה ברכוה ולבן ראש להם. אבל כל העמים שנא ושנא. ואם ס"ס תחוש ישמור ברית אבותך ואתה מוחזק וגדול. והנה בא"ר יאר ה' פניו אליך ויחנך ואמרו במדרש יאר ה' פניו אליך בתורה ויחונך לגאול אותך כמד"א ה' חננו לך קוינו עכ"ל. ואפשר בפשיטות במשז"ל אין הגליות מתכנסות אלא בזכות התורה וז"ש יאר ה' פניו אליך ויחונך יאר בתורה ובזכות התורה יחנך לגאול אותך כמשז"ל מדכתיב גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם:
פרק ז
פסוק יג
וקרבנו קערת כסף אחת וגו'. אמרו רז"ל במדרש כנגד ק"ל שנים שהוליד אדם הראשון שדין ורוחין וכו' משקלה אותיות משה ק"ל ירמוז אל אמו שילדתו בת ק"ל שנה והוא גלגולו של שת שנולד אחר ק"ל שנה. רבינו האר"י זצ"ל:
פסוק טו
פר איל כבש. בגימטריא אברהם ויצחק ויעקב ע"ה. ולזבח השלמים בקר שנים כנגד נח ואברהם שהיו שלום בעולם וראו זה את זה נ"ח שנים. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל ועוד האריך הרבה ברמזים יפים:
פרק ח
פסוק ב
בהעלותך את הנרות. במדרש בהעלותך את הנרות זה שאמר הכתוב ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר עכ"ל וצריך ביאור. ואפשר בהקדים מ"ש הרב יערות דבש ח"ב (דף מ"ה) דו' נרות המנורה רמז לחכמות חיצוניות ונר מערבי רמז לתורה הקדושה ונר מערבי תמיד היה דולק דנותן בה שמן כמדת חברותיה ודולקת תמיד כי היא העיקר והכל וכל החכמות צריכות לה ובה היה מתחיל ובה היה מסיים כי התורה היא מקור חכמה. וכל שאר חכמות לפי שהם בחקירה יש בהם טעות והאחרונים מתחכמים על הראשונים ומכירים בטעותם. אבל תורתנו הקדושה לא תשתנה כי היא על פי מרע"ה בכל ביתו נאמן כביכול והראשונים שהי"ל רוח הקדש היו יודעים התורה לאמיתה משא"כ האחרונים דרבינא ורב אשי סוף הוראה והתורה הקדושה צריכה דבקות בו יתברך ובזמן הזה הן בעון חוללנ"ו נעשו חולי חולין והוא האריך מאד. והשתא אהך קרא דכתב בהעלותך וכו' אל מול פני המנורה וכו' דרומז לנר המערבי דבה היה מתחיל ובה היה מסיים והוא כנגד התורה הקדושה על כן בא דבר המדרש זש"ה ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה להראות במופת כי היא עיקר הכל ודולקת תמיד ואין חכמה נחשבת כי אם חכמת התורה מקור ועיקר הכל ויאדיר ויחזיק ללומדיה ויתן להם כח כפי חשקם ונתן הכס"ף וקם שבעתים אל חיקם ובמקומות שונים פירשתי בעניותי באופנים אחרים בס"ד ורבינו אפרים בפי' כ"י רמז דבמדרש ותנחומא סיימו כי לא לאורה הוא צריך אלא לזכות ישראל. וכן בהעלותך גימטריא לזכות כן והוא ג"כ עם האותיות גימטריא להצדי"ק רוצ"ה וזהו ה' חפץ למען צדקו וכו' ודו"ק:
אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. אפשר לפי מ"ש רבינו האר"י דהמנורה וכל עניניה רמז לתורה ואמרו דז' הנרות רמז לז' ספרים. אפשר דמנורה רומזת לתורה שבע"פ ומנורה גימטריא אש וכן התורה נקראת אש. וידוע דתורה שבכתב צריכה לתורה שבע"פ ובלתי תורה שבע"פ אינה מובנת תורה שבכתב וז"ש אל מול פני המנורה תורה שבע"פ יאירו שבעת הנרות הם הז' ספרים:
פסוק ג
ויעש כן אהרן. להגיד שבחו שלא שינה. כן אמרו בספרי והביאו רש"י. ומקשים מהיכא תיתי שישנה. ועוד מאי איריא הכא דמזכיר שבחו שלא שינה. והקדוש רבינו שלמה אסתרוק ז"ל כתב בפרישתו הרצון בזה שאע"פ שההעלאה והדלקה כשר בהדיוט כמ"ש יערוך אותו אהרן ובניו בפ' תצוה וכאן אמר בהעלותך ולא אמר בעלותך שהורה על ידי ציווי אעפ"כ קיים המצוה הוא בעצמו. ועוד שכאן לא באה אזהרה לעלות את הנרות רק שבעת העלות את הנרות ציוהו שיאירו ז' הנרות אל מול פני המנורה יחד כאמרם שתהא שלהבת עולה מאליה עכ"ז היה רץ לדבר מצוה ועשה הוא בעצמו ההעלאה עכ"ד. ועם שהענין נכון הלשון אינו מכוון במ"ש שלא שינה כמבואר. ורבינו האר"י זצ"ל פירש על פי הפשט דהוצרך לומר שלא שינה לפי דהיינו טועים לומר ששינה כי הנה אמר לו משה רבינו בדבר ה' אל מול פני המנורה יאירו ז' הנרות והכוונה בתחילת הדלקתן ממש באותו רגע יהיו פונים לנר האמצעי וז"ש רש"י בהעלותך ע"ש שהלהב עולה וכו' כלומר אע"ג דקפיד קרא יאירו דהיינו בתחלת ההדלקה נקט בהעלותך ע"ש שהלהב. והשתא דכתיב דאהרן העלה נרותיה הוה ס"ד דשינה וברגע ההדלקה לא נזהר שיהיו פונים לנר האמצעי לז"א ויעש כן אהרן לומר שלא שינה ועשה כמצותו דברגע ההדלקה היו פונים ומאי דקאמר העלה נרותיה היינו שהוסיף לישב שם עד ששלהבת עולה ונזהר שיהיו פונים ג"כ שלא ישתנו מעט כשהשלהבת עולה ומשו"ה הוצרך ויעש כן שלא שינה ודוק:
פסוק ד
וזה מעשה המנורה מקשה זהב. כלומר תורה שבע"פ זהו שקשה להבין דבר מתוך דבר ומדות שהתורה נדרשת ופלפול וז"ש מקשה זהב הוא רמז לתורה שבע"פ כנודע עד ירכה דבר גדול עד פרחה דבר קטן מקשה היא וצריך מתון מתון וע"י היגיעה יוציא לאור השייך לחלקי נשמתו והכל אמר למשה רבינו ע"ה וז"ש כמראה אשר הראה ה' את משה דאפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה רבינו ע"ה:
כן עשה. כן גימטריא שבעים רמז לעשרה מנורות שעשה שלמה ז' נרות כל אחד הם ע' עשה גימטריא שלמה. רבינו אפרים ז"ל:
פסוק י
וסמכו בני ישראל את ידיהם על הלוים. מדברי המפרשים ובכלל רבינו בחיי והרב כלי יקר מוכח דהיתה סמיכה בידים ממש. והרב חזקוני כתב דהבכורות שהם מישראל הם הסומכים ובפסיקתא כתוב דלא היה סמיכה ביד אלא בפה כדרך הסמיכה דמסמך סבי שאמרו בסנהדרין (דף י"ג) דסגי בקריאת שם רבי לחוד וה"נ לקדש הלוים בפה. ולא ריוו צמאונינו. דהמפרשים דסברי כפשוטו לא ביארו הדברים מה זו סמיכה אם היו הנשיאים וכיוצא בעד כל ישראל או באיזה אופן והרב חזקוני חדשות הוא מגיד דקרא כתיב וסמכו בני ישראל ומה זו שתיקה לרש"י והראב"ע והרמב"ן ודעמיהו לפרש דהם הבכורות. ורש"י כתב ישראל סמכו את ידיהם. והפסיקתא אם קבלה נקבל ואם הגאון רבינו טוביהו מחבר הפסיקתא מסברתו קאמר ויליף לה ממסמך סבי הדבר קשה דהכא קרא בהדיא כתיב וסמכו בני ישראל את ידיהם ואין הפ"ה יכולה לדבר שהרי בסמיכת משה ליהושע הכל מודים דהיה ביד ממש כדכתיב וכמפורש בש"ס ומדרשים. אלא דסמיכה לדורות לא הוי ביד כי אם בקריאה בעלמא ומפורש בהרמב"ם:
פסוק יט
ואתנה את הלוים וגו' מתוך בני ישראל וגו'. אמרו רז"ל והביאו רש"י חמשה פעמים נאמרו בני ישראל במקרא זה להודיע חבתן שכפל אזכרותיהן במקרא אחד כמנין חמשה חומשי תורה עכ"ל והדבר פשוט דאמרו רז"ל דהשונא אינו יכול להזכיר שמו של שונאו. ונודע דלפי חבתו הולך ומזכיר שמו. ואפשר שזה כוונת הפסוק הבן יקיר לי אפרים וגו' כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד הכוונה דכשהוא מדבר עמו א"צ להזכיר שמו כלל ועכ"ז הבן יקיר לי חביב לי עד לאחת כי מידי דברי בו זכור אזכרנו אני מזכיר שמו כמה פעמים וכן הקדוש ברוך הוא הודיע חיבתו להזכיר כמה פעמים בני ישראל. ול"ו יזכר שם ישראל קראם בשמו כביכול בסוד מה שמו ומה שם בנו והגם שיש כמה רזין בהאי קרא הפשט של הסוד ישראל שכביכול נקרא ישראל כנודע. וה' פעמים כנגד ה' אותיות ישראל שהם כנגד ה' חומשי תורה ולכן ישראל שרומז להקב"ה יש בו ה' אותיות נגד השכינה שהיא ה' תתאה ולכן תורה שבכתב שהוא בסוד ו' כלול ה' חמשה חומשים ומשנה שהיא נגד ה' כולל ו' סדרי משנה ודורשי רשומות אמרו כי ישראל כולל האבות והאמהות י' רמז ליצחק יעקב ש' שרה ר' רבקה רחל א"ל אברהם לאה ובהא א"ש לפי הרמז שמתוך חיבתן נקראו ישראל ה' פעמים נגד אבותם ואמם הרמוזות בה' אותיות ישראל. אחו"ר ראיתי שכן כתב בתשב"ץ לתלמיד מהר"ם (סי' תקמ"ה) וכתוב שם שלכך נקרא יעקב אע"ה ישראל שהיה סוף האבות וכולל כל האבות ואמהות ישראל יצחק שרה וכו' ע"ש:
פסוק כ
ויעש משה ואהרן וכל עדת בני ישראל ללוים וגו'. יש לעיין מה השבח הזה מהעושין והנעשין יותר משאר דברים שעשו וי"ל כי אין ספק כי בסמיכת ישראל ידיהם על הלוים היו מודין שחטאו בע"ז והיו מודים שנטלה מהם בכורה מן הדין ונתנה לשבט לוי והיו לוקחים הלוים לכפר עליהם וסמכו ישראל את ידיהם על הלוים כאלו הם קרבן בעדם לתשועת נפשם ולזה לא היה דבר זר אם היו ישראל מעכבין על זה אם שלא להודות שפשעו בע"ז כי באמת תחילת המחשבה לא היתה כך ואם באחרונה תעו קצת מעטים היו. אם בחרות אפם כי נטלה בכורה מהם לא היה פלא אם לא היו עושים כל זה ברצון גמור לכן העיד בשבח העושים שאחד מהם לא עכב. ושבח הנעשים והם הלוים הוא שלא התרעמו שפדיון רע"ג בכורות היה ראוי להם שהם כופר נפשם והיה לאהרן וזה שבח ללוים שהכל ברצון. הקדוש רבינו שלמה אסתרוק ז"ל:
פרק ט
פסוק ה
ויעשו את הפסח וגו'. וי"ו ויעשו צריכה ביאור כי תחילת דיבר אינו צודק ואפשר במ"ש המפרשים שהקרבן פסח היה לתקון חטא אדה"ר וכשחטאו בעגל שחזר העולם לכמות שהיה הוצרך הקב"ה לצוות על הפסח מחדש. וזה שנים שהקשה לי אהוב אחד על מפרש זה שהרי כתיב בקרבן פסח לחק לך ולבניך עד עולם ואם נאמר שצפה והביט שעתידין לחטוא בעגל ולכך ציוה מתחילה שיהא נוהג לדורות א"כ תקשי למה הוצרך לצוות מחדש עכ"ד המקשה ועתה אמת אגיד שלא ראיתי דברי המפרש רק מפי המקשה והשבתי שהרי כתב רש"י פרשת בא שם על פסוק והיה כי תבואו אל הארץ תלה הכתוב עבודה זו בביאתם לארץ ולא נתחייבו במדבר אלא פסח אחד שעשו על פי הדיבור. ולפ"ז אפשר לומר דבתחילה ציוה ה' שיעשו פסח מצרים לתקן חטא אדה"ר. ושוב לא היו צריכים להקריב הפסח עד אשר יבואו אל הארץ כי שם יקיימו המצות בסודות וכונות עליונות פנימיות התורה. ולפי שעשו העגל חזרו ונצטוו לעשות הפסח במדבר כי פסח זה תמורת מה שעשו פסח מצרים לתקן איזה דבר במה שקלקלו. ובהכי אפשר ליישב קושית התוס' בקדושין (דף ל"ז ע"ב) על מה שאמרו בספרי בגנותן של ישראל דיבר הכתוב דלא עשו כי אם פסח ההוא ולמ"ד שלא נתחייבו עד בואם לארץ אין זה גנות וע"ש מה שתירצו ובתוס' יבמות ריש (דף ע"ב). ועל פי דרכנו ניחא דלעולם דלא נצטוו אלא על ביאתם לארץ משום דהקרבן פסח שהקריבו במצרים היה סגי קודם בואם לפי שמסרו עצמם על קידוש השם בקשירת הטלה ובהיותם כואבים מהמילה כמו שהארכנו במ"א ולכך בקרבן פסח דמצרים מאד נעלה לתקן חטא אדה"ר ולפי שעשו העגל חזרו ונתחייבו והיינו שציוה ה' לעשות הפסח במדבר והי"ל לעשות בכל שנה אולי יעלה דוגמת קרבן פסח דמצרים ובגנותן דיבר הכתוב וכו'. ועפ"ז א"ש דאחר פרשת הלוים שבאו לכפר על עון ע"א מהעגל כמ"ש רש"י בשם ר' משה הדרשן ובמ"ש בסמוך דברי מהר"ש אסתרוק אמר ויעשו את הפסח דגם זה הוא מסיבת העגל דאי לאו העגל כבר עשו פסח מצרים לתקן חטא אדם הראשון ובעגל חזרו וקלקלו ולכן ויעשו את הפסח בוי"ו כלומר נוסף על פסח מצרים כי בעגל חלף הלך מה שתקנו לכן ויעשו פעם אחרת א"נ דהוי"ו מוליד תיבה כיוצא בה כמשז"ל על ויתן לך וה"נ קאמר יעשו ויעשו כי פסח מצרים בהיות שמסרו עצמם על ק"ה הוה סגי פעם אחת אך עתה יעשו ויעשו לתקן חטא אדה"ר והוא רמז בלעמא. וזהו בעצם בגנותן דיבר הכתוב שלא עשו אלא פסח אחד במדבר הגם שרמז להם כי טוב לעשות גם אחר זה. ועיין במ"ש בזהר הקדוש על הסד"ר (דף קנ"א ע"ב) ומה שכתבתי אני בעניי בהגהתי שם בדפוס ליוורנו ע"ש ודוק:
פרק י
פסוק ב
עשה לך שתי חצוצרות כסף. פירש רבינו מהרח"ו ז"ל דהשני כרוזים המכריזים על האדם א' להכריז טוב וא' להכריז רע אתה צווית זאת עשה השני כרוזים כסף רחמים שנים לטובה כי כל מעשיך יהיו טובים ונכוחים:
פסוק ט
וכי תבואו מלחמה. אפשר לפרש במלחמת היצה"ר שהיא המלחמה הגדולה בארצכם שאיבריך עצמם הורגלו עם היצה"ר ולוחמים נגדך על הצר יצה"ר הצורר תדיר אתכם שהוא שרוי עמכם ומרגיש בעניניכם ויודע קשרי מלחמתכם והרעותם תכניעו הכנעה גדולה בחצוצרות הב' כרוזים כמ"ש מהרח"ו ז"ל וע"י ההכנעה ונזכרתם לפני ה' אלהיכם כי הבא ליטהר וכו' וביום שמחתכם לא תשכחו ותקעתם עצמכם בחצוצרות הב' כרוזים על עולותכם אף שאתם במעלה וזבחי שלמיכם סעודת י"ט והיו לכם לזכרון ועוד הארכתי בעניותי ברמז זה במ"א בס"ד:
פסוק יד
ועל צבאו נחשון בן עמינדב. אפשר לרמוז דע"י שירד לים ירדו אחריו וז"ש עמי נדב שהתנדבו לירד לים:
פסוק טו
נתנאל בן צוער. אפשר לרמוז במשז"ל דבתחילה היא תורתו של הקב"ה ומצטער מאד וטורח הרבה ואח"כ תורה דיליה והוא גברא רבא וזה רמז נשיא יששכר דהיו בעלי תורה נתנאל תורה נתן אל והיא תורתו אחר שבתחילה בהיותו בן קטן צוער נצטער עי"ז זכה שנתנה לו במתנה:
פסוק טז
ועל צבא מטה בני זבולון אליאב בן חלון. אפשר במ"ש דהמחזיק ביד הת"ח לעוה"ב מלמדין אותו תורה ובזה היה מישב עט"ר אמ"ן עדן משז"ל דיושב במחיצת הת"ח ולכאורה צריך ביאור דיקשה דזה להיות אצל הת"ח הוא צער דהת"ח שקיל וטרי וזה המחזיק צר לו מאד דלא ידע מאי קאמרי רבנן ותעל צחנתו אך בהא דמלמדין אותו תורה הלא טוב דגם הוא בן חיל עכ"ד. וזה רמז שם זבולון דע"י שהספיק ליששכר זה יאמר הפעם יזבלני במחיצת יששכר וכי תימא זה גיהנם בג"ע דמצטער מאד לזה רמז אלי אב יש לנו אב הרחמן דשוי נפשאי ת"ח וזה רמז בן חלון מן חבריא בן חילא לאורייתא:
פסוק יח
ונסע דגל מחנה ראובן ועל צבאו אליצור בן שדיאור. אפשר לרמוז כי הנה חפרוה שרים דראובן ח"ו בן תמורה דמחשבתו של יעקב אע"ה ברחל וחד מן קמי"א כתב דהעיקר תלוי באשה שאם היא תהיה לה כוונה טובה מאד אינו בן תמורה. וכיוצא בזה ראיתי להרב עיר וקדיש הרשב"א בשרש ישי בפסוק והיה לך למשיב נפש דהעיקר תלוי באשה וזכר לדבר באות נפשה שאפה רוח ע"ש. ולאה אמנו ע"ה טהרה רעיוניה ואעפ"י שהיא דינין וגבורות נדבקה בחסד וכ"כ רבינו האר"י זצ"ל כי ראובן חתום בחסד דמלכות וזכה ראובן בעבור קדושת אמו להיות נקי ובר. וזה רמז ראובן פעולת צדקת והנה היא לאה. וה' עזרה שהשליכה תוקף הדינין ונדבקה בחסד. וזה רמז אלי צור ה' עמי כי אני בן לאה שהשליכה הגבורות שדי אור פי' השליכה אש. ורמוז ענינים אלו בדגלים שהם כביכול מעין דוגמא למרכבה ולכן נבחרו הנשיאים קראו בשמותם לצדק ראש השבט ודוק:
פסוק יט
ועל צבא בני שמעון שלומיאל בן צורי שדי. פירש רבינו אפרים אמר שמעון אני איש מלחמה ובעל חימה הקב"ה שלומי ואני בן בנו של צורי שדי. ונשיא לבני גד אליסף בן דעואל אמר גד אני תמיד בגדוד ולולי כי אל יסף דיעה לי ובינה יתירה הייתי בטל מהתורה עכ"ד רבינו אפרים ז"ל:
פסוק כב
ונסע דגל מחנה אפרים לצבאותם ועל צבאו אלישמע בן עמיהוד. אפשר דאמרו רז"ל אלי שמע ולאדונתו לא שמע ורבינו אפרים ז"ל לדרכו פירש שזכהו שמזרעו עמיהוד עם יהוד כמו מן בני גלותא דיהוד עכ"ד ואפ' במ"ש המפרשים שיוסף הצדיק ע"ה היה סובר שיש להם דין ב"נ וחלק עם אחיו שהיו סוברים דיש להם דין ישראל וכתבנו בעניותנו בדרושים דגם יוסף הצדיק ע"ה בראותו דבשלשתן לקה חזר והודה לאחיו דיש להם דין ישראל ומשו"ה מסר עצמו על קידוש השם ולא חטא הגם כי היתה אונסת אותו ומבקשת להורגו. וז"ש אלי שמע ולאדונתו לא שמע אעפ"י שהיתה רוצה להורגו מסר עצמו על ק"ה וכי תימא ב"נ אסור לקדש ה' לז"א עם יהוד שיש להם דין ישראל וחייב למסור עצמו על קדושת השם א"נ אלי שמע לעשות חסד ולכלכל את אביו ואחיו וזרעם לכן עם יהוד נקראו על שמו בני יעקב ויוסף. וראיתי לרבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל שכתב עדות ביהוסף שמו ר"ת שבע כנגד ז' פרות על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמעה ר"ת אלישמע ואחד יותר נגד קרבן יחיד שלו שדחה שבת עכ"ד ז"ל:
פסוק כג
ועל צבא מטה בני מנשה גמליאל בן פדהצור. אפשר דע"י ששמר היסוד זכה למלכות ובעבור שהיה עבד נתכפר גזרת עבדות ישראל ולזה נגאלנו בחצי זמן ואם לאו ח"ו לא היתה תקומה שהיו נכנסים בש"ט ח"ו. וז"ש גמליאל גמלני אל ומלכתי ובעבורי פדה צור גאל ישראל כמדובר:
פסוק כד
ועל צבא מטה בני בנימין אבידן בן גדעוני. אפשר לפי שבנימין הצדיק כל שמות בניו היו על שם יוסף. הנשיא הזה אוחז מעשה אבות על שם יוסף. אבי דן יעקב אע"ה דן שנאבד יוסף מן העולם ונגדע וזהו אבי דן בן גדעוני שבנו יוסף נגדע. אבל האמת הוא שהוא חי ומגדע את עשו וזהו כאשר דן בתחילה יעקב אע"ה וכמשז"ל על פסוק ויהי כאשר ילדה רחל שנולד שטנו של עשו וזהו אבי דן בן גדעוני ודוק:
פסוק כט
ויאמר משה לחובב וגו' נוסעים אנחנו וגו'. אפשר לומר במ"ש הרשב"א דבמתנת הארץ בטלה מודעא דכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו. והיינו במונח דא"י אינה מוחזקת והיא מתנה וכמ"ש הרב פרשת דרכים וז"ש ויאמר משה לחובב שחיבב התורה נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם והיא מתנה ונתבטלה המודעא ואתה שמחבב התורה לכה אתנו ושמח לבך כי כל ישראל כלם אחוזי בתורה. והטבנו לך. ויאמר לא אלך דכיון שאמרת דא"י אינה מוחזקת אני חושש שמא יחטאו ולא יזכו. לז"א אל נא תעזוב אותנו כי אתה ידעת חנותנו במדבר וכמה נסים ונפלאות עשה לנו גם ידעת חנותנו במדבר וה' הולך לפניהם וגו' וכל זה מורה שאנו כבנים והוא אב הרחמן לכן אין לחוש לחזרה כלל והיה כי תלך עמנו אין והיה אלא לשון שמחה כי תשמח עמנו ולא תחוש כלל:
פסוק לה
ויהי בנסוע הארון וגו'. שער הן' נעלם ממשה רבינו ע"ה ולכך יש נונין בפ' ויהי בנסוע לרמוז לן' שערי בינה וס' ויהי בנסוע גדול ככל התורה ולא זכה ממנו כי אם פ"ה אותיות. ספר כף ונקי כ"י:
פרק יא
פסוק ח
שטו העם ולקטו. לדעת הרב חזקוני וקצת מפרשים הדברים כפשטן שהיו טוחנין המן ומבשלים ואופים אותו. ולדעת זה אפשר במ"ש רבינו האר"י ז"ל דכל מלאכות הנעשות בחיטים קצירה וטחינה ובישול וכן בירקות וכן בבעל חי שחיטה ומליחה ובישול באש וכיוצא הכל לברר ניצוצות הקדושה ולדחות הרע וכל המלאכות נצרכות כמ"ש בספר הגלגולים באריכות. וידוע דהמן היה נבלע באיברים והטעם כתבו ז"ל דבמאכל שלנו צריך בירור ע"י כמה מלאכות ואח"כ ללעוס בל"ב שינים ובלחיים ואח"כ מתברר הפסולת ויצא לחוץ והמובחר נבלע באברים ולכן המן שהיה יורד ממקום עליון נורא מאד לא היה בו פסולת כלל והכל היה נבלע באברים עכ"ד וז"ש שטו העם שטות עשו העם עמא דארעא ולקטו וטחנו וגו' ובשלו וגו' כי זה שטות כי כל המלאכות אלו עושים במאכל לברר ניצוצות הקדושה ולדחות הפסולת אך במן לא שייך זה כי הכל קדש ואין בו פסולת והס כי לא להזכיר לעשות בו פעולות אלו:
פסוק כו
שם האחד אלדד ושם השני מידד. הרמ"ע ממהר"י סרוק זכרם לברכה כתב דבאו בגלגול תרי אלמי בימי רבי פ"ק דחגיגה ורבי בעא רחמי עלייהו ע"ש. ויש לרמוז כי שתי אותיות ראשונות אלדד מידד הוא אלמי. ה' את רוחו ר"ת גימטריא רבי עם הכולל. ואפשר דנתקיימה בצד מה קללת יהושע אדוני משה כלאם אותיות כאלם:
פסוק כט
המקנא אתה לי. כלומר אני מוחל חלקי אבל חלק ה' אינו מחול ומשום הכי אמרו פרק הדר דלא היה לו בן ובזה מתישב מה שקשה ממ"ש פ"ק דמגילה גבי חולדה דקרובת ירמיהו הות ולא מקפיד עלה ומהא למד בהגהות אשרי פרק הדר דשרי להורות אי לא מקפיד רבו וקשה מהא דיהושע וממ"ש פרק הדר על אלעזר דאמר פרשת גיעולי מדין דמורידין אותו מגדולתו. וממ"ש דנדב ואביהוא נתחייבו על שהורו הלכה ועמ"ש במשג"ב (דף פ"ט). ועתה נראה דאפשר לומר לש"ס דכל הני דאיענוש היינו דאע"ג דמשה לא קפיד מכל מקום איכא חלק ה' ומשו"ה נענשו דהמורה הלכה הוא חוטא לרבו וחוטא לה' שציוה לכבד רבו ואם רבו הוא קרוב או אינו מקפיד חלק רבו מחול אך חלק ה' נשאר ומשו"ה נענשו הני. אך בחולדה דלא היתה הוראה ממש בעצם אלא מעין דוגמא כי הנבואה דברה בהא ליכא אלא חלק ירמיה ושרי ונתישב הש"ס. אך על הגהות אשרי קשה דהוא למד להוראה בפני רבו. הן אמת שסיים הג"א וקצת גמגום יש אך דוחק לומר דטעמא משום חלק ה' ואכמ"ל ודוק היטב כי קצרתי ועמש"ל ריש שמות ובמקומות אחרים:
ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם. הראשונים פירשו כי יתן את רוחו כביכול ולא יאצל מן הרוח אשר עלי ועמ"ש אני בעניי בקונט' פני דוד. ואפשר עוד לומר דידוע משה זכה לבחינת נר"ן חיה והקב"ה אמר ואצלתי מן הרו"ח אשר עליך מבחי' הרוח ולא יזכו להאציל מבחינת נשמה וכ"ש מבחינת חיה. ולז"א דמאחר דגזר דנבואת ע' זקנים יהיה מבחינת הרוח ולא מלעלה. לפחות יהיה מבחי' רוחו כביכול עליהם. ועוד יש לפרש ואין כאן מקומו:
פרק יב
פסוק א
ותדבר מרים ואהרן במשה. אחר שאלדד ומידד היו מתנבאי"ם מ'שה ת'נוח נ'פשו ב'עדן א'להים י'הושע מ'כניסם והיו חוקרים אהרן ומרים למה משה רבינו אינו נכנס לא"י שעדיין לא היה ענין הסלע וסברו דהיינו על אשה כושית שלקח כשמלך בכוש ונתיחד עמה מ' שנה אף שלא קרב אליה. ואין לומר דהטעם לחשיבות משה דהוא מדרגה עליונה יותר מבחי' ארץ ישראל הלא גם בנו דבר ואנו נכנסים שכך דימו. והודיעם הקב"ה שמדרגת משה עליונה בחינת שמש. וארץ ישראל בחינת לבנה. ומשום שבחו אינו נכנס. האר"י זצ"ל בקיצור נמרץ:
פסוק ג
והאיש משה ענו מאד מכל האדם. ס"ת גימטריא שכינה שם רמז דהוא בעלה דמטרוניתא ולזה פירש מהחומרות וברוב ענותנותו עייל שפ"ה (בגימטריא שכינה). וכתב רבינו מהר"א מגרמיזא ענו ס"ת ה' חומשי תורה במצרים מסעיהם סיני ירחו ישראל גימטריא קכ"ו עכ"ל. ומדבריו למדתי שיש רמז נאה כי קכ"ו גימטריא ענו וגימטריא ס"ת ה' חומשי תורה אומר דעיקר התורה להיות עניו כמ"ש בתנחומא פ' עקב ועוד רמז כי קכ"ו רבוע אדני וה' חומשים לכלול תורה שבע"פ שהיא נגד ה' תתאה שהיא מ' בתורה שבכתב ולזה גי' קכ"ו שהוא רבוע אדני שרומז למ' ורמז שהענו מרכבה לשכינה. ועוד ראיתי לרבינו מהר"א הנז' שכתב דענו גימטריא סיון לכך מש"ר ענו קבל התורה בסיון על סיני גימטריא ענ"י עכ"ל ולי ההדיוט י"ל בסגנון זה משה ענ"ו קבל התורה שצריכה ענוה ורמוז בס"ת ה' חומשים בסיון גימטרי' עניו על סיני גימטריא ענוה עם הכולל. ואחר זמן ראיתי מ"ש בס' פענח רזא:
פסוק יא
אשר נואלנו. אפשר לומר דהכונה שאמרו על אודות האשה הכושית שהיא צפורה ולא ידענו דיתרו הטוב שבקין ותקן לתת למש"ר הבל התאומה יתירה והיא צפרה גימטריא למשה. ואשר חטאנו על שפירש ונצטווה. א"נ אשר נואלנו דסברנו דמדרגתנו שוה והיא רחוקה ואשר חטאנו לומר בפינו הלא גם בנו:
פסוק יג
אל נא רפא נא לה. שמעתי משם הקדמונים דמש"ר ע"ה מסרו לו זה הסוד בשמים דכשיתפלל ויאמר ב' פעמים נא בתפלתו תקובל תפלתו ומשו"ה אמר אל נא רפא נא לה ויעתר לו ה' עכ"ד ובזה פירשו דכשאמר אעברה נא ואראה א"ל רב לך שלא יאמר נא פעם אחרת וז"ש אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה כלומר נא. ואחר זמן רב מצאתי הקדמה זו בס' [מאמר] מרדכי לרב אשכנזי דרושים על התורה ושם כתב דהטעם כי שני פעמים נא גימטריא מיכאל עם הכולל. עיין מה שרמזתי לקמן פרשת ואתחנן ודוק:
פרק יג
פסוק ב
שלח לך אנשים וגו'. כל נשיא בהם וישלח אותם משה ממדבר פארן ע"פ ה' כלם אנשים ראשי בנ"י המה. פירש רש"י שלח לך לדעתך אני איני מצוה לך אם תרצה שלח וכו'. ע"פ ה'. ברשותו שלא עכב על ידו. ואפשר למתק יותר ע"פ ה' במ"ש רבינו האר"י ז"ל דנשמות השבטים נתעברו במרגלים. והשתא עיקר השליחות לא נצטווה מפי ה' רק כשנמלך משה רבינו ע"ה במקום לפי שאמרו נשלחה אנשים לפנינו ואמר לו אני איני מצוך אם תרצה שלח. ומשה רבינו ע"ה בירר המרגלים אז ה' גזר שיתעברו נשמות השבטים בהם. ונמצא דתרתי איתנהו משה שלח המרגלים והקב"ה שלח השבטים שיתעברו בהם וז"ש וישלח אותם משה למרגלים ממדבר פארן. ע"פ ה' כלם אנשים ראשי בני ישראל המה דקאי על השבטים וכמ"ש בסמוך:
פסוק טז
ויקרא משה להושע בן נון יהושע. אמרו רז"ל יה יושיעך מעצת מרגלים אחשוב כי משה לא נתירא ממשרתו הנאמן עד שהוצרך להתפלל שיושיעהו השם שלא ילך אחר עצת מרגלים אך כוונתו שחשב שהמרגלים יתיעצו להורגו ביודעם שהוא חלוק מהם ולכן התפלל שיושיענו שלא יזיקוהו או יהרגוהו. הקדוש רבינו שלמה אסתרוק ז"ל. ובהכי ניחא מה שלא התפלל כי אם על יהושע שהתפלה לא היתה לענין השליחות שלא יתפתה ויאמר האמת כי הארץ טובה מאד. שאם כך כונתו הי"ל להתפלל על כלם. אמנם בעיקר השליחות ידע שיהושע תלמידו יאמר האמת נגד המרגלים ונתירא שלא יהרגוהו ולכן התפלל. אך כלב נתירא ולא הגיד להם מה שבלבו ובפיו היה אומר שהוא עמהם כמו שפירש רש"י ע"פ עקב היתה רוח אחרת. ועד"ה אפשר דכיון להמשיך שפע קדוש משם י"ה או"א לז"א ולהמשיך מש"ע נהורין ורמוז בשם י"הושע. וכלב כיון להמשיך למלכות שם ב"ן כמנין שמו ו"יבא עד ת"ת חברון יחוד הדודים וא"ש ההי"ב:
פסוק כ
והימים ימי בכורי ענבים. פירוש שהימים ההם זמן שכל אחד ואחד הולך לשמור פרדסו בכוריו וענביו והי"ל לירא מעם שבשדות אפ"ה הבטיחם משה שיתחזקו ויקחו מאשר ימצאו ולא ייראו כלל מהם ומשומרי פירות אעפ"י שהדרכים מלאים אנשים. הקדוש רבינו שלמה אסתרוק ז"ל:
פסוק כב
ושם אחימן ששי ותלמי. אחימן ששי תלמי ר"ת אשת וזש"ה נפל אשת בל חזו שמש דלגבי הקב"ה הם כמו נפל. רבינו אפרים ז"ל:
פסוק כד
על אודות האשכול אשר כרתו וגו'. אפשר שרמז שגרמו סילוק משה רבינו ע"ה האשכול הידוע וזהו אשר כרתו משם בני ישראל שגרמו שלא בא לארץ ונשאר במדבר כדי להביא עמו דור המדבר:
פסוק כז
וזה פריה. אמרו רז"ל שכונתם כשם שפריה משונה כך עמה משונה ורצו לומר שהם משונים בכל כי הנה סימן החלשים שיושבים במבצרים. והכא רצו לומר שהם משונים בכל כי הם קשים ויושבים בערים בצורות:
פסוק כח
אפס כי עז העם. אפשר דרמזו שהם כמו דור אנוש פלגה סדום ר"ת אפס. כי עז העם:
פסוק ל
עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. עלה כתיב כלומר כבר עלה מיכאל שר ישראל ונתישב בה נעלה גם אנחנו כי כך היא המדה לעולם מלאך הממונה על האומה מתישב בה תחילה עלה גימטריא ב"א מיכא"ל. יכול המלאך נוכל אנחנו. רבינו אפרים ז"ל:
פרק יד
פסוק ח
אם חפץ בנו ה'. אפשר רמז ס"ת מצוה והביא אותנו אל הארץ כי המצות משפט אלהי הארץ כמ"ש הרמב"ן:
פסוק יד
ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה וגו'. שמעתי מחד דפקיע זלה"ה שהיה מפרש במ"ש רבני אשכנז ז"ל דיש לישראל עם השי"ת דין שמירה בבעלים כי הוא ית' ציונו לשמור מצותיו והוא כביכול שומר ישראל ושמירה בבעלים פטור וז"ש ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה כלומר בעליו עמו אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך וגו' וא"כ אתה שומר ישראל וזו הלכה רווחת אם בעליו עמו לא ישלם. והמתה את העם הזה כאיש אחד כלומר יחיד שאין בעליו עמו דמשלם הלא הכא אינו יחיד אלא בעליו עמו ופטורים ומה חרי האף הגדול הזה ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך כי אתה עמהם לאמר בשביל אמירה א' שכתבת בתורתך אם בעליו עמו מבלתי יכולת וכו' דע"פ הדין פטורים אלא מוכרח ח"ו מבלתי יכולת ויאמר ה' סלחתי כדבריך ופירש"י בשביל מה שאמרת פן יאמרו מבלתי יכולת ח"ו כלומר מה שאמרת מדין שמירה בבעלים אינו אמת כי פשיעה בבעלים חייב אך מה שאמרת שיאמרו הגוים האמת אתך כדפירש"י בשביל מה שאמרת פן יאמרו מבלתי יכולת וזהו דברך לשון יחיד שאתה אמרת שתים שמירה בבעלים ועוד שלא יאמרו מבלתי יכולת ואני סלחתי בשביל טענה אחת וזהו הדבר שמעתי:
פסוק יח
ארך אפים ורב חסד. באמרי נועם ובנמוקי רבינו ישעיה נתנו טעם שלא אמר ואמת כמ"ש בפני דוד ומצאתי בזהר (סוף דף קס"א) שהעיר על זה ועמ"ש בפ"ד וה' יצילנו משגיאות:
פסוק כד
ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו. הנה רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים בסדר היום כתב דנשמות השבטים נתעברו במרגלים ונשמת לוי ביהושע על ידי תפלת משה רבינו ע"ה עכ"ד. ואפשר לרמוז דר"ת ויקרא משה גימטריא לוי. אך ק"ל דבסוף שער הגלגולים כתב דנשמת אפרים בן יוסף נתעברה ביהושע עש"ב. ואפשר דבתחילה באו בהם נשמות השבטים ונשמת אפרים ביהושע. ויען אפרים אינו בגדר ושקל בני יעקב ממש ונמצא זה בצד מה קצת חסרון ליהושע מנשיאים על כן הוצרך משה רבינו ע"ה להתפלל עליו שנשמת לוי תבא אליו נוסף על נשמת אפרים ועתה יגדל נא כח יהושע מכלם שנתעברו בו נשמת לוי ונשמת אפרים. וכאשר ידע כלב שזכה יהושע לזה בקש סיוע אחר מלבד נשמת יהודה שנתעברה בו והלך לחברון להתפלל על קבר אברהם אע"ה שיסייענו בעבור שהוא גלגול אליעזר כמ"ש הרב ז"ל. ובזה נבין הכתוב הזה ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאותיו שמה וגו' כלומר אף שהיתה רוח אחרת עמו שהיא נשמת יהודה לא סמך על זה וימלא אחרי שהשלים הענין להתפלל אצל אברהם אע"ה ולא הספיק לו בנשמת יהודה אשר בקרבו ובקש להעזר בלכתו לחברון וז"ש וימלא אחרי לכן והביאותיו שמה כי כיון לסור מעצת המרגלים וכמ"ש בסוטה בן יפנה בן שפנה מעצת המרגלים ובא לעיר חברון גימטריא סור. ולפי מ"ש הרב ז"ל בשער הפסוקים שלח לך אנשים במקומו שלח יהושע. למטה אבותיו תשלחו על שאר השבטים וכו' ע"ש באורך ולפום מאי דאמינא בעניותנו ידוקדק אומרו שלח לך אנשים דיהושע נתעברו בו נשמת לוי ונשמת אפרים וז"ש שלח לך יהושע במקומך והוא אנשים תרי. איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם שכל אחד יתעבר בו נפש איש אחד לבד משא"כ יהושע תרי:
פסוק כז
עד מתי לעדה. ר"ת מתי לעדה. מלשונם תולעים יוצאים לטבורם על דבת הארץ. ספר קדמון כ"י:
פסוק לח
ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים ההם ההולכים לתור את הארץ. פירש רבינו האר"י זצ"ל שהשבטים שנתעברו בהם היו דוקא בהליכה אבל כשגמרו להוציא דיבה נסתלקו ולא חזרו עמהם. אמנם נשמות לוי ואפרים שנתעברו ביהושע וכן נשמת יהודה שנתעבר בכלב אלו נשארו בהם גם בחזרה וז"ש ויהושע וכלב חיו מן האנשים ההם חיו שנשאר בהם חיים מן האנשים שנתעברו בהם ולכן פירש ההולכים ר"ל מאותם שהיו הולכים ולא חוזרים שהם השבטים שהלכו עמהם להיות עזרם ומגינם ואח"כ כשרצו להוציא דבה נסתלקו:
פרק טו
פסוק ב
כי תבואו אל ארץ מושבותיכם וגו'. סמך פרשת נסכים למרגלים ולמעלה דיבר במלחמת עמלק וכנעני כשהיו הולכים למלחמה היו נודרים נדרים ונדבות כענין שנאמר וידר יעקב וידר ישראל. ד"א למה סמך נסכים למרגלים כדי שיבא הבן ויכפר על האב הם חטאו באשכול שהוא האב יבא היין בנו ויכפר ד"א אמר משה אם לא חטאתם במרגלים הייתם מקיימים מיד משא"כ עתה כי תבואו וכן פרשת חלה בבואכם. רבינו מהר"א גרמיזא ז"ל בפירושו כ"י:
פסוק ד
והקריב המקריב. בגימטריא אחד האיש ואחד האשה. שם:
פסוק יב
כמספר. מתחיל כמספר ומסיים כמספרם לומר שאין לפחות ולא להוסיף שם:
פסוק טז
תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר וגו'. ואע"ג דמהכא משמע דהגר שוה לישראל בכל המצות והכי שנינו בספרי. מ"מ הרואה יראה בכמה וכמה ברייתות בספרא וספרי ובבלי וירושלמי דדרוש כמה ריבויים לרבות הגרים. ונראה דכי כתיב בני ישראל הו"א דמעיט גרים ולהכי אצטריך קרא לרבות גרים וכמו שהארכתי אני הדל במ"א:
ולגר הגר אתכם. כתב רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל ז' פעמים גר כתוב בפרשה לומר אעפ"י שהיה לו רק ז' מצות בני נח מאחר שנדבק בישראל הרי הוא חשוב כישראל ככם כגר יהיה לפני ה'. עכ"ל. ולי הדל אפשר לרמוז דפליגי פרק החולץ איכא דסבר דגרים מעונין מפני שעברו על ז' מצות. ולסברא זו צריך שיעשה תשובה על הז' מצות ולשיטה זו לכך רמז ז' פעמים גר לומר דהגר שנתגייר יהיו לטוטפות בין עיניו הז' מצות שעבר בגיותו וצריך לשוב. ולפי מאן דסבר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי א"כ אין צריך לחשוב במה שעבר בגיותו על ז' מצות. ולשיטה זו אפשר דבא הכתוב לרמוז ז' פעמים גר דהגרות אהני למה שעבר בגיותו על ז' מצות:
פסוק יח
בבואכם אל הארץ אשר אני וגו' ראשית עריסותיכם חלה וגו'. כתב רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל סמך פרשת חלה לפרשת ולגר הגר שהגר מורם כחלה מן העיסה וחייב במצות עכ"ל. ולי ההדיוט אפשר לרמוז בחקירת המפרשים דכיון שהקב"ה חילק ע' אומות לע' שרים בגורל א"כ זכה כל שר באומה ההיא ואיככה יוכל הגוי שתחת השר ההוא לבא להתגייר והלא קנה כל האומה בגורל. ותירצו דכל האמור בפ' מלך מלך מותר בו וא"כ יכול לצאת גוי זה מרשות השר שלו וליכנס ברשות הגבוה עכ"ד וכיוצא בזה תירץ הרב ווי העמודים לטענת הגוים שאומרים לסטים אתם שכבשתם ארץ ז' עממין דכיון דקיי"ל כל האמור בפ' מלך מלך מותר בו א"כ יכול ליקח שדות וליתן לעבדיו. וזהו הרמז דקרא כתיב תורה אחת יהיה לגר ולאזרח וגו'. והשתא יקשה דאעיקרא דדינא פירכא כיצד יכול להתגייר והלא השר של האומה קנאו בגורל. לזה סמך בבאכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה. והיינו מטעם כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו. וזהו אשר אני מלך ממ"ה הקב"ה. ומטעם זה יכול להתגייר. ועוד כי גר זה הוא ניצוץ קדוש שבתוך האומה וצריך להרימו כדרך החלה מן העיסה:
פסוק כד
שעיר עזים אחד לחטת. פירש"י חסר א' להורות שאינו כשאר חטאות שהחטאת קודם לעולה וזו עולה קודמת לחטאת. וכתב רבינו שלמה אסתרוק ז"ל אולי היה זה להורות כי הוא ית' חפץ בתשובתן של ישראל עד שבעון ע"ז בחר להיות העולה קודמת למען ידעו כי הוא היודע חרטתן ואעפ"י שלא הביאו עדיין חטאתם תהיה העולה לריח ניחח לפניו ואחר יבואו בטוחים כי נרצה עונם ולא יהיה לפוקה ולמכשול עון אבל בשאר עבירות ראוי שיביאו חטאתם ראשונה עכ"ד. והראשונים פירשו כי העולה בא לכפר על הרהור הלב ובשאר עבירות אין המחשבה מצטרפה למעשה לכך עולה באחרונה לומר שהמחשבה לא נצטרפה והעיקר של החטא הוא המעשה ולכך אשר לחטאת ראשונה והעולה בסוף לדורון אמנם בע"ז המחשבה ג"כ מצטרפת ולכך בע"ז העולה קודמת שמכפרת על המחשבה ואח"כ החטאת שמכפר על המעשה:
פסוק לב
וימצאו איש מקשש עצים ביום השבת. סמך ע"ז ושבת וציצית לומר שכל אחד משלשתן שקול ככל התורה. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל. ואפשר דיען כי העע"ז ככופר בכל התורה ונמצא שפגם בכל רמ"ח אברים ושס"ה גידים לכן צריך ליזהר מאד בשבת וציצית אשר המקיימם כאלו מקיים כל תרי"ג ובזה יתוקן אשר פגם. ורז"ל אמרו במדרש הביאו התוס' בבתרא (דף קי"ט) שלפי שהיו ישראל אומרים מגזרת המרגלים שאינן חייבים במצות כיון שמתים במדבר ואינם נכנסים לארץ לכן חילל שבת שיהרגוהו ויתפרסם שצריך גם במדבר לקיים כל המצות ע"ש. ואפשר לרמוז כי מקשש גימטריא שבת ל"ח שם רמז שכוונתו שישמרו שבת ל"ח שנים שהם במדבר. ולזה מסר עצמו למיתה לש"ש. וז"ש ויהיו בני ישראל במדבר אחר שנגזר שיהיה להם הויה במדבר לזה וימצאו דרך מציאה כי הוא היה צדיק אך כוונתו להורות שחייבים במצות וער"ד פנחס ופ"ד על הסד"ר:
פסוק לג
ויקריבו אותו המוצאים. כתב רבינו בחיי שהקריבוהו ליל מוצאי שבת ונעלם מהרב שבות יעקב ח"א (סי' י"ד) שהקשה מפסוק זה על הגאון ובלאו הכי לק"מ כמ"ש בעניותי בקונטרס ברית עולם (דף קי"ט):
פסוק לח
ועשו להם ציצית וגו'. יש בציצית ח' חוטים כנגד ח' איברים שבהם תלוי הכל עין אוזן אף פה ידים רגלים ראש הגויה הלב. ובאלו הח' כל המצות וכל העבירות ואם עבר נידון בז' מדורי גהינם והעבירה עצמה. ואם זכה יעלה למעלה מז' רקיעים. ולכך פסוק חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח מתחיל ח' ומסיים ח'. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל וזה קצור דבריו והוא ז"ל האריך הרבה. ואפשר שלכן התורה נקראת בח' אופנים ורמוזים בדברי דוד הע"ה וגם דוד המלך ע"ה באלפא ביתא עשה ח' פסוקים בכל אות להורות כי התורה מכפרת על חטא שחטא בח' אברים ועמ"ש בלב דוד (סוף פט"ו) בס"ד:
ציצית על כנפי בגדיהם. ס"ת תלים כי מצוה מן המובחר בהשכמה להתעטף בציצית וללמוד תהלים. רבינו אפרים ז"ל. ואפשר כי ר"ת ציצית על כנפי בגדיהם גימטריא יעקב לרמוז שיעקב אע"ה היה קורא תהלים כמ"ש רז"ל בראשית רבה פרשה ס"ח דיעקב אע"ה היה קורא תהלים וז"ש ואתה קדוש יושב תהלו"ת ישראל ע"ש. ואפשר לתת קצת טעם למה שציוה יוצרנו יתברך לשים הציצית בבגד על פי הפשט הוא במ"ש הרב דעת חכמה שער השבת פ"ז דאמרו בזהר הקדוש דצריך האדם לעשות מלבוש מתרי"ג מצות ואיך יהיה זה אמנם התקון לזה בציצית ששקולה ככל המצות ובתנאי שישמור ל"ת והמצוה שיבואו לידו ועל ידי כן נחשב כאלו קיים תרי"ג מצות וצריך לומר הדבר בפיו ולא סגי במחשבה דהרי ידיעתו כביכול אינה מכרחת והדיבור הוא מכריח נמצא יתרון הכשר לדבור זה ת"ד עש"ב. ועפ"ז אפשר לתת טעם למצות ציצית שיהיה בבגד אך הוא להורות דע"י מצות ציצית ששקולה כתרי"ג מצות משלים בגד הרוחני וזה טעם הדין דהוא חובת גברא ולא חובת מנא דחובת גברא להשלים תרי"ג מצות לעשות מלבוש רוחני:
פרק טז
פסוק א
ויקח קרח וגו'. אפשר במשרז"ל דאמר קרח אני בן יצהר דהשמן צף למעלה על הכל וז"ש ויקח קרח לקח בדעתו שהוא בן יצהר שהוא דומה לשמן והשמן הוא עליון על כל המשקין ולו יאתה הגדולה והכבוד. אבל לא ראה שהוא בן קהת שיקהו שיניו ושיני מולידיו בן לוי שיהיה לו לויה בגיהנם כמו שאמרו רז"ל פרק חלק וזה טעות כפול דעיקרא מה בידו יקח אם אביו הוא שמן והן לו יהי הי"ל לראות בן קהת ולחוש שיקהו שיניו. א"נ בא בטענה במשז"ל דעמרם הבכור נטלו ב' בניו גדולה וא"כ הנשיאות היה ראוי לו שהוא בן יצהר. וטח מראות עיניו שהוא בן קהת מטועני הארון. וגרשון הבכור לא היה לו ולא ראה בן לוי שלוי נתקדש וראבון ושמעון לא נתקדשו. וזו תוכח"ת מגולה כי הכל בידו יתברך ולמאן דיצבי ויתנינה וכל דרכיו משפטים ישרים:
פסוק ב
ויקומו לפני משה. פירש הרב המורה מורינו ורבינו כמהר"ר משה מזרחי זלה"ה דהדין הוא דלרבו מובהק צריך לקום מלא עיניו וכ"ש מלך ורבן של נביאים משה רבינו ע"ה ולהכעיסו קמו דוקא כשבא אצלם תוך ד"א וז"ש ויקומו לפני משה כלומר מעט אשר היה לפניו כת"ח פשוט עכ"ד. ולפי דבריו אפשר שרמז הכתוב שהיו מבזים אותו להשוות כבוד למשה רבינו ע"ה לכבוד הנשיאים וזה רמז ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל וגו' כלומר שסדר ושיעור הקימה היה שוה למשה רבינו ולנשיאים באופן אחד:
ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים וגו'. לקח מכל שבט ושבט כ"ג שהם סנהדרי קטנה לבד משבטו של לוי לפי שעליהם תרעומתו ומחלקותו ואחד עשר פעמים כ"ג הם ר"ן וג' יותר כי דתן ואבירם ואון השלימו המנין לקשר רשעים. בלקוטי גאוני אשכנז קדמונים בפ' רבינו אפרים כ"י משם רבינו אושעיא הלוי זלה"ה. ואחר זמן ראיתי בס' דעת זקנים שנדפס מחדש שכ"כ במנחת יהודה משם ר"מ מקוצי:
נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם. פירש"י הלבישם טליתות שכלן תכלת באו ועמדו לפני משה אמרו לו טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה א"ל חייבת התחילו לשחק אפשר טלית של מין אחר חוט תכלת פוטרה זו שכולה תכלת לא תפטור עצמה. וזה שנים רבות שראיתי בדרשות הרב עיר וקדיש מהר"ם פאפיראש כ"ץ ז"ל כ"י שפירש משם רבו הרב מהר"ר ישראל אשכנזי ז"ל דשאלה זו היה לבא אל הענין כי כל העדה כלם קדושים ומדוע תתנשאו וגו' והיא על דרך טלית שכולה תכלת דא"צ ציצית לפוטרה וכן כל העדה כלם קדושים ואינן צריכים לך לפוטרם: