אור ברסלב

נחל יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן נט

סימן נח

א (סעי' א') מלוה שהוציא שט"ח וטוען הלוה שהוא פרוע והמלוה אומר שמא אינו גובה בו:

ענף א:

והסמ"ע שם כתב דכיון דהלוה טוען ברי והמלוה שמא אוקי ממונא בחזקת מריה משום דברי בצירוף חזקת ממונא עדיף מחזקה דשטרא בידי מאי בעי. והקצה"ח הביא ראיה לזה מכתובות דף פ"ז בפוגמת דרמו עליו שבועה משום דמיפרע לא דייק כו' אלמא דאי לא דייק והוי טוען שמא אין דינו ליטול וע"כ מוכח דבטוען שמא לא מהני השטר עכ"ל והנתיבות דחה ראיה זו משום דשא"ה דמודה המלוה דמקצתו פרוע ואינו יודע כמה איתרע שטרא דאינו גובה בו אף אם הלוה מסופק ואילו היכא דמספקא להמלוה חי הוי פרעון כלל אזי אם הלוה מסופק גובה בו כו' עכ"ל הנתיבות. אבל באמת הנכון עם הקצה"ח דלדברי הנתיבות ל"ל להש"ס לומר שם בכתובות דפרע דייק דמיפרע לא דייק. הא אף אם נימא דגם הלוה לא דייק ג"כ אינו גובה בו אם נימא דמיפרע לא דייק דהא היכא דקיבל מקצת פרעון וא"י כמה אז אף שניהם טוענים שמא אינו גובה לפמש"כ הנתיבות א"כ ל"ל לש"ס לומר דפרע דייק ובודאי אין סברא לומר דנקטו כן כדי דיהיה טענת הלוה טענת ברי דאל"כ הא אין נשבעין על טענת שמא דז"א דודאי אף דנימא דפרע לא דייק מ"מ כיון דצווח וטוען ברי פרעתי כולו ודאי נשבעין על טענתו דאין זה מקרי טענת שמא וזה פשוט] וע"כ מוכח מזה דאף היכא דמסופק כמה קיבל בהפרעון מ"מ אם שניהם טוענים שמא גובה בו כמבואר בסי' פ"ב וסי' נ"ט וסי' ע"ה דכיון דמבואר שם דאם טוענים שניהם שמא לא מבטלינן שטרא מספק א"כ ה"ה בשניהם מודים דהיה פירעון רק דאינם יודעים כמה ג"כ גובה בו וע"כ הוכרח הש"ס לומר דפרע דייק דמיפרע לא דייק ואז אינו גובה בו עד דרמו עליה שבועה כי היכי דלידוק משום דאף היכא דקיבל פרעון במקצת מ"מ לא איתרע חזקת השטר דשטרא בידי מאי בעי כמבואר במל"מ פ' י"ד ה' מלוה ה' א' והובא בקצה"ח סי' פ"ד ס"ק א' וע"כ בשניהם טוענים שמא היה גובה בו משום דגם בזה שייך חזקת שטרא בידי מאי בעי אך אם הלוה טוען ברי פרוע והמלוה טוען שמא אז אינו גובה בו א"כ שפיר מוכיח מסוגיא דפוגמת דברי של הלוה עם חזקת ממונא עדיפא מחזקה דשטרא בידי מאי בעי א"כ ה"ה היכא דהמלוה מסופק אם היה כלל פרעון דג"כ הדין כן ושפיר הוכיח הקצה"ח וכן מוכח מן מש"כ התוס' בכתובות שם בד"ה דמיפרע לא דייק כו' דבלא פוגם לא אמרינן דלא דייק. משמע דאם היה שייך לא דייק לא היה נוטל אף בספק אם קיבל כלום:

וכעת ראיתי בביאור הגר"א זצ"ל סי' פ"ב סעיף ב' ס"ק י"ג שכתב שם על מש"כ המחבר דאף אם המלוה אומר שמא גובה בו אם הלוה טוען שמא וע"ז כתב בביאור הגר"א שם דזהו כמש"כ בכתובות דפרע דייק עכ"ל אלמא דביאור הגר"א זצ"ל נתכוין למש"כ להוכיח מדנקטו בש"ס דפרע דייק דל"ל זה דהא אף אם דפרע לא דייק מ"מ אם דמיפרע לא דייק אינו גובה בו וע"כ מוכח דדוקא משום דפרע דייק נתבטל השטר אם המלוה לא דייק אלמא דגם הגר"א זצ"ל ס"ל דאף דמסופקים שניהם כמה היה הפירעון דמ"מ גובה המותר מה שלא היה פירעון וודאי וכנ"ל וכן מוכח בתשובת הרשב"א סי' תתקע"ז וסי' אלף מ"א דכתב דהיכא דמלוה א"י כמה היה הפירעון והלוה טוען ברי פרעתי כולו דפטור דמשמע דאם היה הלוה טוען שמא היה חייב אלמא דלא כהנתיבות בזה:

וכן בחזקה תו"ז מבואר בסי' ע"ח סמ"ע ס"ק ב' דבתובע טוען שמא לא מהני חזקה דתו"ז והש"ך שם ס"ק א' כתב דביורשים הטוענים שמא מהני החזקה דתו"ז והתומים שם ס"ק א' כתב לחלק דשאני יורשים דלא ה"ל למידע ע"כ גבינן. משא"כ במלוה טוען שמא דה"ל למידע ע"כ איתרע טענתו ואינו גובה בו ע"ש ובאמת כן מוכח לומר גבי שטר דהא קיי"ל דיורשים גובין מהלוה אף דטוענים שמא וכמבואר בטור סי' פ"ב סעיף ז' ודלא כרב שר שלום המובא שם ע"ש והא קיי"ל דלהוציא לא טענינן כמש"כ הש"ך סי' ע"ב ס"ק קמ"ב וע"כ מוכח דהטעם הוא דכיון דלא ה"ל למידע שאני וכן מוכח בהא דכתובות דף י"ט באומר אמנה או פרוע אינו נאמן במקום דחב לאחרים וגובה המלוה מדר"נ כמבואר בסי' מ"ז וסי' פ"ו ואף דהמלוה השני הוא טוען שמא והלוה טוען ברי פרוע מ"מ לא אמרינן דהברי ומוחזק מבטל לחזקה דשטרא בידי וע"כ הטעם משום דכיון דלא ה"ל למידע שאני וכן כתב הש"ך בסי' קכ"ב ס"ק ט"ז בשם המבי"ט סי' רי"ג דהיכא דלא ה"ל למידע אז אף בהמלוה טוען שמא מ"מ גבינן ובאמת כן כתב הטור בסי' נ"ט שכתב בהך דינא בזה"ל מלוה שהוציא שט"ח ואומר א"י והלוה אומר פרוע אינו גובה בו שהיה ליה לידע בשטרו אם הוא פרוע או לא וכיון שאינו יודע אין לו עליו כלום עכ"ל הרי להדיא דהטעם הוא משום דה"ל למידע ע"כ אינו גובה בטוען המלוה ספק אבל היכא דלא ה"ל למידע גובה אף בטוען שמא וב"ה שמצאתי כעת במבי"ט סי' רי"ג הנ"ל שהוכיח ג"כ מן הטור הנ"ל דהיכא דלא ה"ל למידע לא אמרינן הך דסי' נ"ט ולפ"ז לא הוצרך הש"ך בסי' ע"ח ס"ק א' להוכיח בראיות דאף בטוענים היורשים שמא שייך חזקה דתו"ז דהא כיון דתו"ז עדיפא משטר לגבי שבועה וכה"ג וכיון דבשטר אף בטוענים שמא מ"מ כיון דלא ה"ל למידע גובין כש"כ בחזקה דתו"ז: ענף ב:

בסי' נ"ט כתב מעשה בא ידו בלוה שטען יש לי בידך כנגדו והמלוה אמר א"י ופסק כיון דטענת יש לי בידך הוי טענה גרוע ואינו נאמן אלא במיגו והכא לא שייך מיגו כו' וכיון דזה גובה וזה גובה לא נתבטל השטר ודוקא בספק בפרעון דלפרעון עומד ע"כ באומר שמא אינו גובה בו אבל בספק בחוב דיש לי בידך גובה בשטרו וכן העלה הנתיבות:

ולענ"ד יש לדון בזה הרבה והוא דאף דהסברא שכתבו דשאני פרעון דלפרעון עומד באמת כלשון זה כתב הש"ך סי' קכ"ב ס"ק ט"ז בהא דסי' נ"ט הנ"ל דשאני התם דלפרעון עומד ע"ש אבל באמת י"ל דה"ה בטענת יש לי בידך ג"כ הדין כן והוא דהא חזינן דבטענת יש לי בידך דאף דהוי טענה גרוע מ"מ מהימן במיגו כמבואר בסי' ע"ה וסי' ע"ב ובכמה סוגיות ועיין ב"מ דף ו' בבעה"מ ומלחמות שם ואף אם תפס המלוה מן הלוה ע"י תפיסה בעדים ודאי מוציאין מהמלוה משום דאין שום ספק כלל ובוודאי נאמן הלוה לומר יש לי בידך ע"י מיגו ובחזקה תוך זמנו אף דהוי חזקה אלימתא יותר משטר מ"מ אם טוען המלוה שמא אינו גובה וכהכרעת הפוסקים בסי' ע"ח כנ"ל ובוודאי חזקה תו"ז היא בתוקפה ביותר מן טענת יש לי בידך דקיי"ל דהוי טענה גרוע דהא בחזקה תו"ז איבעיא להש"ס בב"ב ד' ה' אי מהימן במיגו נגד חזקה ולא איפשיטא ומה"ט קיי"ל בסי' ע"ח דבמיגו נגד חזקה מהני תפיסת המלוה לומר קים לי דלא מהימן הלוה במיגו נגד חזקה כמש"כ הש"ך סי' ע"ח ס"ק י"ט ואלו בטענת יש לי בידך מהימן הלוה במיגו בבירור ולא מהני תפיסת המלוה כנ"ל אלמא דטענת פרעתי בתוך זמנו הוא גרוע ביותר מן טענת יש לי בידך ומ"מ חזינן דבחזקה תו"ז אם טוען המלוה שמא אינו גובה וכמש"כ הסמ"ע והאו"ת והנתיבות בסי' ע"ח. ואף דבחזקה תו"ז זכות המלוה חזק ביותר והוי חשש פרעון בחשש רחוק ומ"מ אם טוען שמא איתרע טענת המלוה ולא מהני בי' החזקה דתו"ז כש"כ בטענת יש לי בידך של הלוה דזכות המלוה מחמת דהוי טענה גרוע אין זה אלים כ"כ משום דהא חזינן דלא הוי חשש רחוק כ"כ דהא מהימן הלוה במיגו בוודאי כנ"ל וודאי דהדין נותן דאף דטענת יש לי בידך לא מהימן רק במיגו מ"מ אם המלוה טוען שמא איתרע זכות המלוה ע"פ טענות ברי של הלוה עם מוחזקות שלו דגם בזה שייך הטעם של הסמ"ע שכתב גבי מלוה אומר ספק בשטר שמא פרוע: ומה שכתב הנתיבות בזה דכיון דזה גובה וזה גובה ע"כ בתר הכי הוי המלוה כאומר איני יודע אם נתחייבתי דפטור:

תמיהני עליו איך סותר שיטתו למש"כ בעצמו בסי' ע"ה ס"ק ה' על מש"כ הש"ך שם בספק פרעון קודם להלואה דאם המלוה מסופק אינו גובה והקשה ע"ז הקצ"ח שם דכיון דזה גובה כו' הוי המלוה כא"י א"נ וע"ז כתב הנתיבות דכיון דטוען יש לי בידך עושה הלוה זאת לפרעון ואינו בכלל זה גובה כו' עכ"ל וכן נלע"ד כדבריו דהא לפי הכרעת הש"ך בסי' ק"א ס"ק ג' כגדולי המורים דשטרות בני גוביינא נינהו א"כ יכול להגבותו בגוף החוב שטוען שמגיע ממנו כמש"כ הר"ן בפ"ב דכתובות על סוגיא דשנים שהוציאו שט"ח זה על זה דסוף כתובות והובא בש"ך שם ואף דבע"ח דינו בזוזי אם אית לי' מ"מ הא כתבו התוס' בכתובות ד' צ"ב ע"א ד"ה אי פוקח הוא כו' דבמקום דאית להלוה פסידא יכול להגבותו אף קרקע כו' וה"ה בנ"ד דאין לך פסידא גדולה מזה להלוה אם לא יהיה יכול להגבותו בהחוב שלו שתובע מהמלוה וע"כ ודאי יכול להגבותו בהחוב לעשות זה לפרעון ושפיר כתב הנתיבות שם אך עדיין יש קצת לדון בזה לפמש"כ הש"ך שם לתרץ קושיות הר"נ בשנים שהוציאו שט"ח זע"ז דאמאי אינו יכול להגבותו בהחוב שלו ותי' הש"ך משום דאם מגבהו בפרעון מחוייב לשלם המותר משום דאינו יכול לסלקו רק בשומא כפי שיווי למכור החוב לאחר ע"ש:

ועיין סי' ס"ה סעי' ט"ו ברמ"א שם. א"כ ה"ה הכא כיון דעיקר הפטור של הלוה דעושה את החוב שלו לפרעון א"כ אינו יכול לסלקו רק כפי השומא של החוב למכור לאחר והמותר עדיין מחוייב לשלם להמלוה ואינו נפטר רק כפי שיווי החוב ע"פ שומא למוכרו לאחר. א"כ לפ"ז ה"ה בהך נידון דסי' נ"ט ג"כ כיון דיכול הלוה לעשות לפרעון את החוב שתובע מהמלוה א"כ הוי הלוה כאומר פרעתי והמלוה אומר שמא דהדין הוא דאינו גובה בו רק לפמש"כ יש עדיין לדון דהמותר מה שישאר החוב על הלוה מן מה ששוה חובו שעל המלוה ע"פ שומא זה מחוייב הלוה לשלם כנ"ל אבל שיווי חובו בשומא נפטר א"כ הנתיבות סותר שיטתו בזה. וראיתי במשובב נתיבות סי' ע"ה ס"ק ה' שהשיג על הנתיבות שם במש"כ דהלוה טוען יש לי בידך עושה זה לפרעון כו' והשיג עליו דהא עיקר הטעם הוי משום דכיון דיש לי בידך אינו נאמן רק במיגו דפרעתי ע"כ כל היכא דהלוה טוען שמא וליכא מיגו צריך לשלם דהא בתו"ז דאינו נאמן לומר פרעתי אינו נאמן לומר יש לי בידך כנגדו כו' עכ"ל ולפ"ד במשובב שפיר פסק בקצה"ח בסי' נ"ט דאם מלוה טוען שמא על החוב דתובע הלוה ממנו דגובה משום דהלוה האומר יש לי בידך הוי זה טענה גרוע ואינו יכול לעשותו לפרעון אבל הנתיבות סותר שיטתו כנ"ל אך לפמש"כ לעיל דאף דחוב יש לי בידך הוי טענה גרוע וכמש"כ הקצה"ח מ"מ הא פרעון בתו"ז הוי טענה גרוע ביותר כמו שנתבאר לעיל ומ"מ היכא דטוען שמא אינו גובה וכמש"כ האו"ת והסמ"ע והנתיבות וגם הקצה"ח גופא נסתפק בחזקה תו"ז בטענת שמא. א"כ כש"כ בטענת יש לי בידך ודאי אין מוציאין מהלוה כיון דטוען ברי ולפ"ז אף היתרון מה שעולה חוב שבשטר על שיווי חובו שתובע מה ששוה חובו ע"פ מכירה ג"כ אינו גובה בו ודלא כמש"כ לעיל משום דהא בטענת יש לי בידך היכא דמהימן מנכין לו שוה בשוה כמבואר בסי' ע"ב סעיף י"ז בהגה"ה דהיכא דיכול לטעון על מה שת"י יכול לשבע סתם שאינו חייב לו כלל וה"ה הכא כיון דהוי מוחזק וטוען ברי דנאמן ואין להוציא ממון ממנו ממילא מנכינן לו על חוב שבשטר שוה בשוה ופטור לגמרי ועיין באה"ע סי' צ"ו חלקת מחוקק ס"ק י"ב מש"כ בשם הר"נ דממון הגזילה עולה לפרעון השטר:

ענף ג:

ונידון מש"כ לעיל בשם הש"ך סי' ע"ה ס"ק כ"ז דאם יש לו חוב ברור על הלוה ומסופקים שניהם בחוב אחר אם מגיע מהמלוה להלוה דאם שניהם טוענים ספק אינו גובה והקצה"ח השיג ע"ז והנתיבות חיזק דברי הש"ך. ולכאורה יש להוכיח כסברת הקצה"ח מהא דסי' של"ז סעיף יו"ד דפועל העושה בגפן זה לא יאכל בגפן אחר וזהו בעיא דלא איפשיטא ואם אכל לא מפקינן מיניה ולא מנכינן משכרו כמבואר ברא"ש בב"מ פ"ז סי' יו"ד ועיין בט"ז שם ובאו"ת כללי תפיסה סי' כ"ג עד סי' מ"ג מה שהביא בשם הש"ך בתקפו כהן דתמהו ע"ז דהא בספיקא דדינא מהני תפיסה וכש"כ בזה דהוי כמו תפס קודם לידת הספק ובהיתר תפס ואמאי לא מנכינן משכרו ע"ש ולשיטת הש"ך הנ"ל יש להקשות עוד ביותר דהא אף אם נימא דתפיסה לא מהני בספיקא דדינא מ"מ הא לא גרע זה הספק מן היכא דמסופקים שניהם באיזה חוב מצד איזה ספק שנולד להם אף שאינו בספק בדין ולא דררא דממונא דאי נימא דאם נולד להם איזה ספק בחוב אחר אינו גובה את החוב הברור וכמש"כ הש"ך בסי' ע"ה ס"ק כ"ז הנ"ל א"כ ה"ה הכא מה"ט לא יגבה השכירות כיון דמסופקים שניהם אם חייב הפועל להחזיר אכילת גפן האחר אבל לפמש"כ הקצה"ח כנ"ל א"ש משום דאמרינן בזה ג"כ זה גובה כו' וקושייתם מהא דספיקא דדינא דמהני תפיסה זה יש ליישב בקל לשיטת הרא"ש כמבואר שם ואין כאן מקומו:

אך י"ל בזה דהא נתבאר לעיל דעיקר סברת הש"ך הוא משום דמגביהו לחוב האחר בתורת פרעון והוי כמו דטוענים ספק בפרעון דאינו גובה וכתבתי לעיל לבאר משום דאף דבע"ח דינו בזוזי מ"מ כיון דהוי מקום פסידא מגביהו מה שירצה וכמש"כ התוס' כתובות ד' צ"ב והטעם הוא משום דהא דבע"ח דינו בזוזי אינו זה רק מדרבנן וכמבואר בסמ"ע סי' ק"צ ס"ק י"א באה"ד שם ודלא כהנתיבות סי' ק"ז ס"ק ד' וע"כ שפיר יכול להגבותו בהחוב שתובע ממנו משום דשטרות בני גוביינא נינהו וכפסק המחבר בסי' ק"א והש"ך שם אבל בפועל דדינו מה"ת בזוזי ואף אם לית ליה זוזי א"ל זיל טרח זבין ואייתי זוזי כמבואר בב"מ ד' קי"ח ובכ"ד וע"ש ברש"י וברע"ב במשנה דמשמע דמה"ת חייב ליתן לו זוזי. ועי' בשמ"ק שם ואכמ"ל בזה וע"כ אינו יכול לסלקו בעד החוב שכירות ע"י גוביינא בהחוב שתובע מהפועל במה שאכל בגפן אחר משום דהא מחוייב לסלקו במעות וע"כ שפיר י"ל בזה דכיון דזה גובה וזה גובה ע"כ שייך התם שפיר סברת הקצה"ח הנ"ל משא"כ בסי' ע"ה דמיירי בחוב שאינו משכירות פועל ע"כ שפיר כתב הש"ך שם דמספיקא אינו גובה כנ"ל ולפ"ז יצא לנו דין מחודש דאם החוב ברור הוא חוב משכירת פועל ומסופקים בפרעון באיזה חוב דבזה אף הש"ך מודה דגובה החוב הברור דהוא מן שכירות פועל כנ"ל:

ובטוען הלוה מחלת לי והמלוה טוען שמא אף דמחילה הוי טענה גרוע ולא מהימן רק ע"י מיגו כמבואר בסי' ע"ה סעי' ז' וסי' ע"ח מ"מ לפמש"כ לעיל הסברא נותנת דגם בזה מהימן הלוה בטענת ברי בצירוף מוחזק ושייך גם בזה מש"כ לעיל על טענת יש לי בידך כנ"ל דהא בחזקה תו"ז הוי חשש פרעון חשש רחוק ביותר מן טענת מחילה דהא מחילה נאמן ע"י מיגו בוודאי ובחזקה תו"ז נסתפקו אם מהימן ע"י מיגו כנ"ל וכיון דבחזקה תו"ז אם המלוה טוען שמא אינו גובה ומהימנינן להלוה האומר ברי בצירוף מוחזק כש"כ בטענת מחילה דנאמן בוודאי ע"י מיגו משום דלא הוי חשש רחוק כ"כ ע"כ וודאי נאמן הלוה משום ברי שלו בצירוף מוחזק וכן משמע מהלשון דכתבו באה"ע סי' צ"ו סעי' ב' דאשה צריכה לשבע שלא מחלה כתובתה וכמבואר ברמב"ם ה' אישות פ"ט וכן תשבע שלא בזבזה משלו כמבואר שם וכן מבואר בח"מ סי' קי"ד סעי' ד' דהטורף מלקוחות צריך לשבע שלא מחלו ע"ש ומשמע מכ"ז דדוקא בטוען וודאי שלא מחלו ונשבע ג"כ שלא מחלו דזהו בלשון וודאי דאמר ברי דלא היה מחילה דמשמע דאם מספקא לו על מחילה אינו גובה וכן אם מספקא להאשה על הבזבוז משלו אינה גובה וע"כ צריכה לשבע בלשון וודאי שלא מחלה ולא בזבזה דהבזבוז הוי כמו טענת יש לי בידך כמבואר אלמא דמספיקא בכ"ז אינו גובה מן יורשים ומלקוחות כמו בבעל דבר עצמו משום דהא דטענינן ליתמי ולקוחות הוי כמו טענת ברי כמבואר רפ"ב בכתובות אלמא דאם התובע טוען שמא בכל הנ"ל אינו גובה אם הלוה טוען ברי:

היוצא לנו מכל זה דבשטר דטוענים שניהם שמא אף בכמה היה הפרעון ג"כ גובה כמו בנסתפקו שניהם אם היה כלל פרעון ודלא כהנתיבות והיכא דטוען הלוה יש לי בידך או טענת מחילה והמלוה אומר ספק ג"כ אינו גובה וכן בספק פרעון קודם להלואה דסי' ע"ה דאם הוא מחוב שכירות פועל המגיע בוודאי והספק הוא בפרעון ע"ז משום ספק איזה חוב מקודם ומסופקים שניהם בזה דבזה אף הש"ך מודה דגובה החוב של שכירות פועל וכנ"ל וגם נתבאר דעיקר הך מילתא דסי' נ"ט בטוען שמא על השטר דאינו גובה בו הוא רק אם ה"ל למידע. אבל היכא דלא ה"ל להמלוה למידע בזה גובה אף בטוען המלוה שמא:

ב (שם סעי' א') מלוה שהוציא שטר ואומר א"י אינו גובה בו בש"ך שם ס"ק ב' לשון הטור צריך להחזיר השטר להלוה כו':

וכ"כ הבעה"ת כו':

ובאמת כ"כ הרשב"א בתשובה סי' תתקע"ז וסי' אלף מ"א גבי משכון או שטר דהמלוה טוען שמא צריך להחזיר להלוה המשכון וכן בשטר משום דאין יכול לתבוע מספק בנכסי ראובן ואין לו על המשכון רק שעבוד בעלמא וכן בשטר כו' עכ"ל והובא זה בסי' ע"ב סעי' כ"ד וסעי' י"ד בהגה"ה ובש"ך שם סוף ס"ק ק"ט ועיקר טעמם משום דהלוה מקרי מוחזק אף בעת דהמשכון והשטר הוא ת"י המלוה וע"כ שייך גם בזה הטעם של הסמ"ע משום דברי ומוחזק עדיף משטר:

ולענ"ד נראה לדון דז"א רק להסוברין דמלוה אין לו זכות על השטר רק בתורת משכון ושיעבוד ועיין בסי' ס"ו בש"ך ס"ק ע"ו וס"ק נ"ט מזה אבל להסוברין דזכות שיש למלוה בהנייר דינו כקנין הגוף דגוף הנייר קנוי למלוה עד שיפרע לו דה"ל כמו מתנה ע"מ להחזיר וכמש"כ הקצה"ח לבאר שיטה זו בסי' ס"ו ס"ק כ"ז וכיון דזכותו של המלוה הוי כקנין בגוף הנייר א"כ לא שייך בזה טעמו דהרשב"א דכתב דאין לו רק שעבוד כנ"ל. דהא אי נימא דלא נפרע דמי השטר א"כ קנוי הגוף להמלוה וכיון דהוי ספק אי פרעו או לא א"כ הוי זה ככל תנאי דאמרינן דבקום ועשה מוקמינן לו אחזקתו דלא קיים התנאי וכש"כ כיון דהמלוה מוחזק בשטרו והיכא דהוי מוחזק גמור אז אף בטוען שמא אין מוציאין ממנו א"כ ה"ה בזה כיון דהמלוה הוי מוחזק בגוף השטר אין להוציא ממנו גוף הנייר אך לפמש"כ הש"ך הטעם דלכן צריך להחזיר השטר להלוה דשמא ימות ויגבו בו היורשים וכה"ג ע"כ צריך להחזיר הנייר א"כ זה הטעם שייך אף להסוברין דגוף הנייר שייך להמלוה דמ"מ עדיין שייך חשש זה אבל אם רוצה לקרוע גוף הנייר או לכתוב שובר ע"ג ואין אנו דנין רק לעכב גוף הנייר בלבד בזה שפיר יש לדון דא"צ להחזיר הנייר לשיטת הסוברים כנ"ל ואפשר דמה"ט כתב הש"ך טעם הלז כדי דלכ"ע יהיה צריך להחזיר השטר ולפ"ז צ"ע לפמש"כ הקצה"ח בסי' ס"ו סוף ס"ק כ"ז דשיטת הרשב"א בחי' דמלוה יש לו קנין בהנייר ע"ש. ואפ"ה כתב הרשב"א בתשובה כנ"ל דצריך להחזיר שטרא להלוה בטוען א"י כמו דצריך להחזיר המשכון להלוה משום דאין לו רק שעבוד בעלמא והא לפמש"כ הרשב"א גופא בחי' לא מקרי זכותו בשם שעבוד אלא דהוי קנין בגוף הנייר כנ"ל. ונהי דצריך להחזיר השטר מטעם של הש"ך דלמא ימות כנ"ל אבל הרשב"א דלא כתב טעם זה כמבואר שם רק דכתב הטעם דאין לו רק שעבוד בעלמא א"כ ע"כ מוכח דלא ס"ל להרשב"א בתשובה שם למש"כ הקצה"ח בשם חי' הרשב"א כנ"ל:

ואפשר לומר דאף אם נימא דגוף הנייר קנוי להמלוה במתנה על מנת להחזיר מ"מ כשהמלוה טוען שמא צריך להחזיר גוף הנייר להלוה משום דיש להוכיח דחזקת מרא קמא בצירוף ברי ושמא מוציא מהמוחזק מהא דסי' קפ"ה סעי' ה' דאם ראובן אומר במאה אמרתי למוכרו והסרסור אומר בחמשים כו' דאם ידע לוקח שהחפץ הוא של ראובן יחזיר החפץ לבעלים כו' וע"כ הטעם דאף דהלוקח הוא מוחזק כעת מ"מ כיון דטוען שמא. דמה דהסרסור אומר ברי הוי זה ברי של אחר דלא מהני כמבואר בב"ב ד' קל"ה ותוס' כתובות ד' ע"ו וכיון דהמוכר אומר ברי ובצירוף חזקת מ"ק ע"כ מוציא מהלוקח דהוי מוחזק ואף דהתם הוי שמא של הלוקח לא ה"ל למידע מ"מ מהני ברי בצירוף חזקת מ"ק כש"כ היכא דהוי שמא גרוע דה"ל למידע וודאי דחזקת מ"ק בצירוף ברי מוציא מהמוחזק וכיון דגוף הנייר הוי של הלוה רק דנתן במתנה ע"מ להחזיר ואי נימא דפרע כבר ממילא קאי גוף הנייר בחזקת מ"ק היינו להלוה כמו בכל מכירה ומתנה על תנאי דיש בזה חזקת מ"ק להמוכר ולהנותן כמש"כ המל"מ פ' ט"ו ה' טוען מ"ק ועיין במהרי"ט סי' קנ"ב ובח"מ סי' קצ"א ובסי' רל"ב ש"ך ס"ק ב' א"כ כיון דיש להלוה מעלת ברי וחזקת מ"ק ע"כ מוציא מהמוחזק אף גוף הנייר דאף דרוצה לכתוב שובר ע"ג מ"מ צריך להחזיר גוף הנייר להלוה וא"ש פסק הטור לכ"ע ואף היכא דלא שייך בזה הטעם של הש"ך אפ"ה צריך להחזיר גוף הנייר להלוה:

וכש"כ לפמש"כ במק"א לדון דחזקת מ"ק דומה לחזקת ממונא דבב"מ ד' ק' איתא במשנה הלוקח אומר גדול לקחתי והלה אומר א"י זכה בגדול והקשו הראשונים הר"ן והנ"י והשמ"ק שם דתקשה מזה למאן דס"ל ברי ושמא חזקת ממון עדיף ואמאי זכה בגדול והוכיחו מזה דמיירי בעסק שבועה דגם בגלגול אמרינן מתוך שאינו יכול להשבע משלם ובשיטה מקובצת לב"מ שם כתב בשם הראב"ד לתרץ זה די"ל דכיון דמוקמינן דמיירי בעומדת בסימטא א"כ ברי ושמא עדיפא מחזקת מ"ק ודוקא במוחזק ממש ס"ל דחזקת ממונא עדיף אבל בחזקת מ"ק ברי עדיף אף לר"נ ע"ש ובחידושי הרמב"ן לב"ב ד' ל"ד כתב דאף במקום חזקת מ"ק יהבינן לבעל חזקת מ"ק אף דתובע טוען ברי ואיהו טוען שמא משום דחזקת מ"ק דומה למוחזק ממש וכן פסק הטוש"ע בסי' רכ"ג וסי' שצ"ט דאף דעומד באגם יהבינן לבעל חזקת מ"ק אף דתובע טוען ברי והבעל חזקת מ"ק טוען שמא משום דס"ל לדינא דכמו דס"ל לר"נ דחזקת ממונא עדיף מן ברי ה"ה בחזקת מ"ק ואף דבש"ס לא מצינו רק במוחזק ממש. מ"מ ס"ל לדינא דה"ה במקום חזקת מ"ק אמרינן כן ואין לחלק ביניהם רק בדררא דממונא אליבא דסומכוס מחלקינן בין מוחזק לחזקת מ"ק כמבואר בב"מ דף ק' ועיין בתוס' שם ד"ה הא מני כו' וכיון דחזקת מ"ק דומה למוחזק אך דאין מוציאין ע"י חזקת מ"ק לבד ממוחזק משום דמספק אין מוציאין משום מאי אולמא כו' ע"כ בוודאי הדין נותן דאם יש להבעל חזקת מ"ק מעלת ברי דמוציא מן המוחזק משום דמוקמינן חזקת מ"ק נגד המוחזק והוי כמאן דליתנהו כלל וממילא נותנין להטוען ברי משום דהיכא דלא הוי מעלת מוחזק אז לכ"ע אמרינן ברי עדיף כמש"כ הש"ך בסי' צ"א ס"ק י"ב ועיין בב"מ ד' ק' תוס' ד"ה הא מני כו' שכתבו דחזקת מ"ק חשיבא טפי ובמק"א הארכתי בכ"ז ועוד דהא אמרינן בכתובות ד' י"ב דהיכא דאיכא אוקי אחזקה אז אמרינן לכ"ע ברי ושמא ברי עדיף א"כ ה"ה במקום דאיכא חזקת מ"ק דע"י צירוף ברי ושמא מוציאין מהמוחזק ע"כ לכ"ע הדין הוא דמחויב להחזיר גוף הנייר להלוה והא דב"מ ד' כ' במצא שטר וא"י מה טיבו יהיה מונח כו' דכתבו הגאונים דמיירי באומר המלוה א"י הא כתב הנתיבות דמיירי במת הלוה ע"ש:

ואין טוענין ליורש להוציא כידוע ע"כ עדיין י"ל דאם הלוה חי ואומר ברי מחזירין גוף הנייר להלוה:

אך אפשר לומר דאף דנתבאר דחזקת מ"ק בצירוף ברי מוציא ממוחזק מ"מ שאני הכא דחזקה דשטרא בידי כו' מסייע למלוה המוחזק אך מש"כ הוא ענין נכון בפ"ע דברי עם חזקת מ"ק עדיף ממוחזק ואין להעיר בכ"ז מהא דמוציאין מהמוחזק דברים העשוים להשאיל כו' די"ל דשא"ה דמקרי הבעל חזקת מ"ק בשם מוחזק וכמש"כ התומים סי' צ' ס"ק ז' דדברים העשוים להשאיל עומדים בחזקת בעליהן יע"ש ובמק"א הארכתי בזה. אך ממש"כ הרשב"א בתשובה והטור כנ"ל מוכח דס"ל דהלוה מקרי מוחזק גם בגוף הנייר אף דיש חזקה דשטרא בידי מאי בעי וע"כ הטעם כנ"ל דהא כבר כתבתי בשם הקצה"ח דכתב בשם הרשב"א דמלוה יש לו קנין בגוף הנייר כנ"ל ומוכח דס"ל דחזקת מ"ק עם ברי עדיף ממוחזק וחזקה דשטרא בידי מאי בעי ויש להאריך בכ"ז ועיין באו"ת סי' נ"ט ס"ק ב' מה שהביא בשם בעה"ת והר"י ברצלוני:

תוכן העניינים

נחל יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה