נחל יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן נב
א (סעי' א') שטר שיש בו ריבית כו' אבל אם כלל הקרן עם הרבית פסול מפני שיבא לגבות הריבית והרמב"ן חולק בזה לפי דבהקרן לא קעביד איסורא כו' והקשה בשער משפט ע"ז מהא דכתובות ד' פ"ז פוחתת לא תפרע אלא בשבועה היתה כתובתה אלף זוז כו' והיא אומרת אינה אלא מנה כו' באומרת אמנה היתה בינו לבינה וקשה דניחוש שמא יבא לגבות בו כולו והשטר פסול וחספא בעלמא ולא מהני מיגו בזה כמבואר שם ומוכח מזה כשיטת הרמב"ן דלא גזרו היתירא אטו איסורא ונדחק ליישב ובאמת לשיטת המחבר דס"ל בסימן מ"ג סעי' ז' דשט"ח מוקדם גבי מבני חורין דטעמם דמ"מ דינו כשטר לענין דאינו נאמן לומר פרעתי אינו קשה דהא אף דהשטר פסול בכלל הקרן והרבית מ"מ מב"ח גבי אבל לשיטת הר"י דס"ל בתוס' ב"ק ד' למ"ד ע"ב ד"ה וחכ"א כו' דבלא כלל מיירי התם. וס"ל דשט"ח מוקדם אינו גובה מב"ח כמש"כ התוס' בב"ק ד' קנ"ז ע"ב ד"ה המוקדמים כו' וכן הוא שיטת הרמ"א בסי' מ"ג שם ואפ"ה סתם הכא כהמחבר תקשה כנ"ל: ונלע"ד לחלק ע"פ מש"כ הש"ך לקמן סי' נ"ה ס"ק ה' דהיכא דיצטרך שבועה אם יפרע ממשעבדי דבזה לא גזרו היתירא אטו איסורא ע"ש ולפ"ז יש לחלק דשאני התם בכתובות דמיירי באמנה והא מבואר לקמן סי' קי"ד סעי' ד' דאם טורף מלקוחות צריך לישבע שלא נפרע וכולל בשבועתו שאין זה שטר אמנה כו' ומשמע מזה דעל חשש מוקדם וריבית א"צ לישבע בכולל. והטעם הוא פשוט דהא אין מגלגלין טענת ספק אלא א"כ ברגלים לדבר כמבואר בסי' צ"ד א"כ לפ"ז א"ש מה דלא הזכירו התם שיכלול שלא היה שטר של ריבית או מוקדם לפי דזהו חשש רחוק דהא במוקדם וריבית העדים נפסלים ואף לשיטת הסוברים דבריבית לא נפסלו העדים מ"מ אם ידעו העדים שיש בו ריבית וכללו הקרן והריבית ביחד בזה נפסלים העדים לכ"ע כמש"כ הט"ז ליו"ד סי' קס"א ס"ק זיי"ן וכמש"כ שם החוות דעת ס"ק י"א לפרש לכוונת הט"ז ע"כ הוי חשש ריבית ומוקדם חשש רחוק דאוקי להעדים על חזקת כשרות דלא נפסלו ואי דנימא לחוש שמא לא ידעו העדים מן המוקדם והריבית זהו ג"כ חשש רחוק וע"כ לא הצריכו שבועה אף בתורת ג"ש והתם לא שייך לומר דטוענין להו בזה דהא אף הנתבע עצמו אינו יכול להשביעו על חשש מוקדם וריבית משא"כ בחשש אמנה דהעדים לא נפסלו לעדות אם חתמו על שטר אמנה כמש"כ הקצה"ח בסי' ל"ה ס"ק ד' ודלא כהאו"ת בסי' מ"ו ע"ש:
וכיון דאם חתמו העדים על שטר אמנה אינם נפסלים לעדות וע"כ אף דאסורים לחתום על שטר אמנה מ"מ הא המה עדיין בחזקת כשרות לכן הוי חשש אמנה אינו חשש רחוק ומגלגלין ואף דעכ"פ רגלים לדבר לא הוי מ"מ י"ל דלהוציא שאני כמש"כ לחלק כעין זה הש"ך בסי' קמ"ו ס"ק ה' ע"ש ואכמ"ל:
ועיין בש"ך סי' נ"ה ס"ק ה' שכתב בזה"ל ואפילו את"ל דמצד גלגול יכול להשביע על מוקדם וריבית כו' ובאמת הא מוכח מן הטור והמחבר בסי' קי"ד הנ"ל דא"צ שבועה אף מצד ג"ש רק על אמנה ולא במוקדם וריבית כנ"ל ולכן אתי שפיר מה דלא גזרו באמנה במקצת הך גזירה משום דכיון דצריך שבועה לכן לא חששו משא"כ בריבית דא"צ שבועה ע"כ חששו שמא יגבה כולו ממשעבדי והעיקר מה שנלע"ד בזה דאין זה קשה כלל דהריטב"א לכתובות ד' פ"ז ע"ב והשמ"ק שם כתבו בזה"ל על מה דאמרו שם באומרת אמנה היתה בינו לבינה פי' כי בפני העדים נתחייב כראוי בכל הכתוב בשטר אלא שהיה הסכמה בינה לבינו שלא תגבה אלא כך וכך ושטר כזה כשר הוא אפילו לנכסים משועבדים לגמרי שהרי נשתעבד כראוי בכל הכתוב בו עכ"ל הריטב"א והשמ"ק הרי דכתבו להדיא דהשטר כשר לגבות בו לכל הסך הכתוב בו ממשעבדי ואף דהיה אמנה במקצתו ע"כ מוכח דשאני אמנה זה מכל אמנה דמבואר בש"ס דבכל אמנה הוא שהאמינו שלא יתבענו אא"כ מלוהו כפי' רש"י בכתובות ד' י"ט רק אם לא ילוהו לא יהיו לו דין שטר רק דהימני' בזה שיגיד האמת אבל הכא מיירי דהתחייב בפירוש אלף זוז באם שירצה לגבות כולו אף ממשעבדי ויגיד שמגיע לו אלף זוז שאז יהיה מחוייב באמת מעכשיו לכל סך הכתוב בשטר וכמש"כ הטור באה"ע סי' צ"ו גבי פוחתת שנתחייב בקנין אלף זוז רק דהאמינה שלא תתבע אלא ה' מאות זוז משום דכיון דהיה התחייבות בתנאי באם שיגיד שהלוהו אז יהיה מחוייב מעכשיו ע"כ בעינן קנין לזה וכמש"כ הש"ך בח"מ סי' מ' ס"ק ד' דלא מהני שטר בזה וזהו דומה להא דאמרו בגיטין ד' ס"ד גבי שליש דהימני אף אם יגיד בשקר שהיה לגירושין אז אמרינן דסתמא נתרצה מעכשיו שיהיה לגירושין כ"ז שלא יבואו עדים להכחישו רק גבי סתם אמנה דבש"ס לא אמרינן דהאמינו לגמרי אף אם יאמר בשקר כמו בשליש משום דהא לא אמרינן כן רק בשליש שאינו נוגע כמבואר בסי' נ"ו אבל בבע"ד עצמו לא אמרינן כן דאין לך נוגע גדול מזה ועיין בנתיבות סי' נ"ז ס"ק ב' ובסי' מ"ו אבל היכא דהתנה בפירוש כן שאני דהא באמת התחייב מעכשיו על כל האופנים רק דהאמינו דסתמא יגיד האמת אבל אם יאמר השקר אז התחייב מעכשיו דיהא לו דין שטר אף לגבות כולו ממשעבדי וזהו כדי דלא יפסול השטר משום גזירה דלמא יגבה כולו:
וזהו כוונת רש"י בכתובות שם שכתב בד"ה באומרת אמנה כו' ששטר נכתב ונחתם כהוגן כו' והאמין בי שלא אתבענו אלא מנה עכ"ל דבעצם השטר אין בו שום פסול כלל אף מחמת הגזירה דקנסו היתירא אטו איסורא שמא יבא לגבות כולו משום דאם ירצה לגבות כולו אז יגבה כדין רק עכשיו שהודה בב"ד דאינו אלא ע"ס מחצה מהשטר אז באמת אינו חייב רק כפי סך שהודה המלוה ועכשיו שהודה כן בב"ד אז יכולין ב"ד לכתוב על השטר דאינו באמת רק על סך ה' מאות זוז ולכן לא מקרי זה דנראה פסולו בב"ד דהא באמת אם היה רוצה לגבות כולו ממשעבדי היה גובהו כדין מקודם דהודה כן ואחר שהודה הא אז הוי זה כמו אם פרעו בב"ד מחצה מהחוב דלכ"ע יש למחצה השנייה דין שטר אף לפמש"כ הרא"ש בנדרים ד' כ"ז לגזור אף אם פרעו מחצה וכמש"כ הש"ך לקמן סי' נ"ה בשמו דמ"מ אם פרעו בב"ד יכולין לכתוב כן ע"ג השטר או בשובר ויש להמחצה השנייה דין שטר וכמבואר בסי' נ"ד: והא דאיבעי להו בכתובות ד' פ"ז גבי פוחתת אם צריכה שבועה היינו כיון דעכשיו דהודית האמת שאין לה רק מחצה בהשטר ע"כ שפיר חיישינן דלמא היה כולו על אמנה דמבואר בש"ס דלא ניתן לו לראי' רק אם יאמר האמת וכש"כ לפמש"כ המהרש"א בתוס' ד"ה א"ד פוגמת כו' דעיקר הספק הוא בפוחתת דלמא היא פוגמת ואיערומי קמערמא לומר פוחתת ע"ש והא דירושלמי בכתובות פ"ט שם דשקלו וטרו אם פוחתת בע"א צ"ש. י"ל דהא הירושלמי לא הביא שם כלל למאי דאמרינן בש"ס דילן להקשות והא האי שטרא חספא בעלמא כו' וכמש"כ בחידושיי לח"מ לקמן סי' פ"ד מזה וגם י"ל דהא כ"ז הוא אם לא יבורר כן ע"י עדים כנ"ל בשליש. ע"כ בע"א י"ל דכיון דנאמן לשבועה וכ"ז דלא נשבע נגדו דינו כשנים ע"כ שפיר איבעיא להו כן. או די"ל דבאמת הירושלמי לא קאי על פוחתת דברייתא דשם וקצרתי:
ולפ"ז מתורץ בפשיטות קושיות השער משפט הנ"ל וי"ל דהריטב"א והשמ"ק נתכוונו ג"כ לתרץ לקושיא הנ"ל וע"כ כתבו כן ולכן לדינא שפיר יש לומר דגזרינן שלא יגבה אף סך שחייב באמת משום גזירה דיגבה כולו ממשעבדי וכמש"כ התוס' והרא"ש וכמש"כ הרא"ש בנדרים ד' כ"ז והובא בש"ך סי' נ"ה ס"ק ה':
ב (שם ש"ך ס"ק א') דעדים לא נפסלו בחתמו על שטר של ריבית משום דלא תשימון לא משמע לאינשי אלא במלוה ולוה והנה הט"ז ליו"ד סי' קס"א ס"ק זיי"ן כתב דהעדים פסולים והש"ך הכא השיג עליו וכמש"כ בנקה"כ שם אבל באמת א"ש דברי הט"ז דכוונתו באם כללו הקרן והריבית ביחד וידעו מזה דאז נפסלים לעדות משום דהוי כמו מוקדם דנפסלים כמש"כ התוס' בב"ב ד' צ"ד ע"ב ד"ה הכי השתא כו' וה"ה בזה וכ"כ התוס' להדיא לחלק כן בב"ק ד' למ"ד ובב"מ ד' ע"ב ד"ה שטר שיש בו ריבית כו' דיש מקום לומר דהיכא דכללו ביחד כיון דיוכל לבא לידי גוביינא יהיו פסולים ביותר מן אם היה מפורש הריבית ע"ש. וכעת מצאתי בחוות דעת סי' קס"א ס"ק י"א דפירש כן לכוונת הט"ז הנ"ל וראיתי בספר תפארת למשה ליו"ד סי' קס"א שתמה ג"כ על הט"ז כנ"ל אבל באמת אין זה קשה כנ"ל וכמש"כ החוו"ד שהט"ז בדף האחרון כתב בקצרה כן ולפ"ז לדינא ברור הוא אם כללו ביחד הקרן והריבית וידעו מזה דאז פסולים העדים לעדות: