אור ברסלב

נחל יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן מה

סימן מד

(סעי' א) העדים חותמים למטה וכתב הקצה"ח ס"ק א' אם העדים חתמו תחלה על נייר חלק ואח"כ כתבו על חתימתן השטר פסול משום דבעינן הכתיבה קודם לחתימה וכן מבואר בתוס' גיטין ד' ד' ד"ה מודה ר"א במזוייף מתוכו כו' שכתבו זימנין דיחתמו תחילה ויכתבו גט ע"ג חתימתן והתם ליכא עדות כלל דא"כ גם בשטרות היה לנו להצריך חתימה לשמה עכ"ל התוס' א"כ מבואר דאם קדמו החתימה לכתיבה לאו כלום הוא כו' עכ"ל הקצה"ח והביא לדברי הב"ח בתשובה סי' ד' שכ"כ ובאמת מצאתי כן בתשובת הב"ח הישנות סי' מ"ה שכתב כן בנידון ע"א שחתם שמו על נייר חלק ואח"כ כתבו שטר למעלה מחת"י העד ואחר כך חתם עד השני והעלה דפסול השטר על פי דברי התוספות דגיטין הנ"ל ע"ש:

ענף א:

ולענ"ד יש לדון בזה הרבה והוא דהנה שיטת הרי"ף ביבמות פ"ג במה דאמרו שם ד' ל"א ע"ב דלא תקנו זמן בקידושין דאי דזכירי כו' ואי לא זימנין דחזו מכתבא ומסהדי ורחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם והקשו התוספות והרא"ש שם ובכתובות ד' ך' ע"ז מכמה סוגיות והעלו דאם מעידים שכך ראו בחתימתן מהני משום דעדים החתומים בשטר נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד כו' והרי"ף הקשה ג"כ והעלה דדוקא במסרו השטר להבע"ד בזה אמרו דהוי כמו שנחקרה עדותן בב"ד אבל כ"ז דהשטר יוצא מת"י העדים לא הוי כמו שנחקרה עדותן בב"ד ועיין בנ"י שם ומה דכתב הרמב"ן בזה והבית יוסף בח"מ סי' כ"ח הביא לדברי הרי"ף הנ"ל וכתב דלא כהנ"י והרמב"ן אלא דבכל שטר לא הוי כנחקרה עדותן בב"ד כ"ז דלא מסרו השטר להבע"ד וכן הביא הבית יוסף לדברי הרי"ף הנ"ל בח"מ סוף סי' מ"ו ס"ק ל"ז ומה"ט בשטר יוצא מת"י העדים אם אינם זוכרים העדות אין ממש בהשטר אבל לאחר שמסרו השטר להבע"ד אע"פ שאינם זוכרים העדות כשר השטר ובסי' מ"ו סעי' ל"ה כתב המחבר חתם בשטר עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו דאחרים מעידים אפילו לא ראוהו עד שנעשה חתנו ויש מי שאומר דה"ד בהשטר יוצא מת"י אחר אבל אם יוצא מת"י העדים לא עכ"ל וזהו ע"פ שיטת הרי"ף הנ"ל דס"ל דלא הוי כנחקרה עדותן בב"ד אלא בשעה שמסרו להבע"ד וכמש"כ הבית יוסף שם. ועיין באו"ת ונתיבות שם. וחזינן דשיטת הרי"ף הוא דלא הוי כנחקרה עדותן בב"ד בשטר אלא מעת שבא השטר ליד הבע"ד אבל מקודם דמסרו השטר לא הוי אז כנחקרה עדותן בב"ד א"כ לפ"ז עיקר ההגדה של השטר לא הוי בעת שחתמו והשטר יוצא מת"י העדים ולכן י"ל דאף דחתמו על נייר חלק ואח"כ כתבו על חת"י את השטר דהוי שטר כשר דהא בעת עיקר הגדתם דהוי בעת דמסרו השטר להבע"ד הא אז כתוב מכבר למעלה מן חת"י. וי"ל דהתוס' דכתבו בגיטין בשם הר"י דלא מהני שטר דנכתב לאח"כ דזהו משום דהתוס' בשם הר"י אזלו לשיטתם דס"ל דהוי כנחקרה עדותן מיד דחתמו והוי אז כמו דהגידו בב"ד וע"כ אם חתמו על נייר חלק כיון דלא נכתב אז למעלה מח"י לא נחשב זה כנחקרה עדותן ואין חתימתן חוזר וניעור אבל לשיטת הרי"ף דבכל שטר לא הוי כנחקרה עדותן בב"ד אלא לאחר דמסרו השטר להבע"ד הוי אז כנחקרה עדותן וה"ה למ"ד דס"ל עדיו בחתומיו זכין לו ומיד לאחר דנכתב השטר בחת"י זכו העדים עבור המלוה והוי אז כמו דנמסר להבע"ד והוי כנחקרה עדותן אז וכיון דלשיטת הרי"ף לא הוי אז כנחקרה עדותן מיד דחתמו אלא לאחר דמסרו להבע"ד או בזכו בשבילו דהוי אז כנמסר להבע"ד למ"ד דעדיו בחתומיו זכין לו ע"כ ה"ה אף דחתמו על נייר חלק כיון דעיקר הגדתן הוי לאחר דמסרו להבע"ד ואז הא הוי כתוב למעלה מחת"י ונחשב שפיר להגדה בב"ד ולכן לשיטת הרי"ף אין מוכרח הך דינא: ועוד יש לדון בזה דהא כיון דכותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו וה"ה דכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו אע"ג דבעת דחתמו על הגט והשטר לא היה הגט וההלוואה אז כי אם לאחר דנמסר כ"ז ליד הבע"ד ומ"מ הוי שטר מעליא אלמא דאף דבעת דחתמו על השטר לא הוי הגדה מעליא כי אם לאחר דנמסר השטר ליד הבע"ד ומ"מ מהני ואז הא הוי כתוב למעלה מחת"י אך בזה י"ל דהא עיקר עדותן על הגט הוי דהבעל אמר כן לפניהם ונכתב לשמו ולשמה וכמש"כ הב"ש סי' ק"ל ס"ק י"ט והנתיבות סי' כ"ח ס"ק ז' א"כ חשוב אז זה להגדה בעת דחתמו וכן י"ל דזהו כוונת התוס' בב"מ ד' י"ב ע"ב ד"ה כותבין שטר ללוה כו' דכיון שהוא כותב חובתו לא שייך מחזי כשיקרא דזהו ג"כ כעין דברי הב"ש הנ"ל דה"ה בשטר עיקר עדותן הוי דהתחייב א"ע בשטר לפניהם ולכן מהני שטר בע"ח כשמוסר להמלוה אח"ז אבל לעולם י"ל דעיקר הגדתן הוי מיד בעת דחתמו ולכן שפיר י"ל דאם חתמו על נייר חלק אין ממש בהשטר וכמש"כ התוס' בגיטין והקצה"ח:

ועוד יש לדון בזה ע"פ פלוגתת הראשונים דשיטת הרי"ף בגיטין פ' המגרש דלר"א דע"מ כרתי דסגי ג"כ בע"ח וכ"כ הרמב"ם והרמב"ן והר"נ שם ושיטת התוס' בגיטין ד' ד' ד"ה דקיי"ל הלכה כר"א דגיטין דלר"א לא מהני ע"ח וכן הוא שיטת הרא"ש בפ"ט דגיטין סי' ז' והובא פלוגתא זו באה"ע סי' קל"ג. והר"נ בפ"ט דגיטין ביאר שם בטעמו של הרי"ף דלכן אף לר"א סגי בע"ח משום דע"ח ה"ל כע"מ שהרי הגט יוצא מת"י בעהש"ט בעדים הללו וידוע לנו שהבעל והלוה מסרו לו ונמצא כאלו הן עצמן מעידים על המסירה והובא דברי הר"נ הנ"ל בנתיבות סי' מ"ה ס"ק ג' וביאר לדברי הר"נ הנ"ל דהא ע"ח בשעת חתימה לא מעידין כלל דהא כותבין גט לאיש ושט"ח ללוה ועדיין ליכא מסירה ובשעת מסירה הוי אז כמגידין על המסירה והא דאמרי' עדים החתומים על השטר כאלו נחקרה עדותן בב"ד ע"כ לא הוי כנחקרה עד שעת מסירה ובשעת מסירה הוי אז כמגידין על המסירה דאז נגמר הדבר דקודם מסירה עדיין לא נגמר הדבר ואין העדים מגידין מאומה שאין להם מה להגיד כלל וא"כ בשעת מסירה הוי כשעת ראייה והגדה כו' עכ"ל הנתיבות ומזה חידש הנתיבות שם דין מחודש גבי צירוף קרובים וכשרים בזה ע"ש. ולכאורה י"ל דהר"נ אתי עלה מטעם דהוי כמו אנן סהדי דנמסר לה וכמש"כ הנתיבות בסי' כ"ח ס"ק ז' שכתב בזה"ל בכוונת הר"נ הנ"ל דע"ח הוי ע"מ או אנן סהדי כו' ולפ"ז יש לעיין במה דחידש הנתיבות בצירוף קרובים כנ"ל אבל באמת פשט דברי הר"נ הם כמש"כ הנתיבות בסי' מ"ה דהוי כמו דמעידים בעצמם על המסירה וכמש"כ הר"נ להדיא ע"ש ועיין בקצה"ח סי' מ"ב ס"ק א' א"כ לשיטת הסוברים דע"ח מהני אף לר"א משום דהוי ע"מ וס"ל דהא דהוי כנחקרה עדותן בב"ד הוי זה בשעת מסירת השטר והגט להבע"ד אבל מקודם דנמסר השטר והגט לא הוי אז כנחקרה עדותן בב"ד משום דמה שמעידין שנכתב בצווי המתחייב ושטר זה ראוי לגרש או לקנות בזה א"צ הגדה בב"ד כמש"כ הנתיבות בארוכה בסי' כ"ח ס"ק ז' ובסימן רמ"ד ס"ק ד' ובספרו תורת גיטין בחי' לגיטין ד' ס"ז בתוס' ד"ה אמרו לסופר כו' וכיון דעיקר הגדתן בשטר הוי בעת דנמסר להבע"ד דהוי אז כע"מ ע"כ י"ל דמה"ט מהני אף בחתמו על נייר חלק דהא בעת עיקר הגדת עדותן שהוא בעת דנמסר להבע"ד הא אז כתוב למעלה מן חת"י ובמה שמעידין בעת החת"י דשטר זה נכתב בצווי המתחייב הא כיון דבזה לא בעינן הגדה בב"ד ע"כ לא בעינן בזה תורת עדות כ"כ ומהני בזה אף דחתמו על נייר חלק והא באיסורין כיון דא"צ הגדה בב"ד י"ל דאף בחתמו על נייר חלק וכתבו אח"כ למעלה דמהני ולא מצינו דחידשו התוס' הך דינא אלא בגיטין ובממון דבעינן תורת עדות והגדה בב"ד וכה"ג לא הוי עדות כלל וכיון שכתב הנתיבות שם דמה שמעידין בעת חת"י דשטר זה נכתב בצווי המתחייב א"צ הגדה בב"ד דהוי כמו איסורין ע"כ אפשר לומר דמטעם זה מהני עדותן ע"ז אף בחתמו על נייר חלק:

והתוס' דכתבו דאם חתמו על נייר חלק לא מהני משום דלא הוי עדות כלל י"ל דזהו משום דאזלו לטעמייהו דס"ל דלא מהני ע"ח להיות במקום ע"מ אליבא דר"א כמש"כ התוס' בגיטין שם ד' ד' בד"ה דקיי"ל הלכה כר"א כו' ואף בשטרות י"ל כן אך לבסוף כתבו ומיהו יש לחלק כו' וכמש"כ התוס' בגיטין דף יו"ד ע"ב ד"ה חספא בעלמא כו' להסתפק בזה ע"ש ולפ"ז ברור הוא דמה דאמרינן בכל שטר דהוי כנחקרה עדותן בב"ד דזהו בעת דחתמו על השטר הוי אז עיקר הגדתן בב"ד ולכן כיון דבעת דחתמו על נייר חלק ולא היה כתוב אז מלמעלה ע"כ לא הוי עדות כלל כיון דבעת דחתמו לא היה חשוב זה להגדה כלל אבל לשיטת הרי"ף וסייעתו הנ"ל אין זה הכרח כלל ויש לומר דבאמת זהו כוונת הרי"ף במה שכתב ביבמות פ"ג דהובא לעיל דלא הוי כנחקרה עדותן בב"ד רק אם יוצא מת"י הבע"ד כו' דזהו משום דאזיל לטעמו דפסק דע"ח הוי כמו ע"מ וכמש"כ הר"נ בכוונתו כנ"ל וכיון דעיקר הגמר עדותן הוי בעת דנמסר להבע"ד והוי אז כמו ע"מ ע"כ לא הוי כנחקרה עדותן רק בעת דנמסר להבע"ד ודברי הרי"ף הנ"ל הם שייכות להדדי והם הכל בסיגנון אחד וקצרתי ולכן לדינא י"ל דאין הכרח מן התוס' להוכיח כן דלא יהיה שום חילק בזה כי י"ל דלשיטת הפוסקים דס"ל דע"ח הוי כמו ע"מ וכמו שהביא המחבר הך דעה בסתמא באה"ע סי' קל"ג ודעה החולקת ע"ז כתב בשם י"א ע"ש דלדבריהם אין הכרח להך דינא כיון דעיקר עדותן בב"ד הוי בעת דנמסר להבע"ד ואז הא כבר כתוב למעלה מן חת"י וחשוב זה שפיר לעדות גמורה אף בממונות ולכן י"ל דהך דינא הוי ספיקא דדינא: ענף ב:

ועוד יש לדון בזה ע"פ מה דכתב הרמב"ם והמחבר בסי' מ"ו סעי' יו"ד דאם עדי השטר אינם זוכרים דבטל השטר וכתב הש"ך שם ס"ק ל"ב דאף לפי מש"כ בסי' כ"ח דשטר מהני מה"ת עכ"ז מסתברים דברי הרמב"ם דאם אין זוכרים העדות דבטל השטר והוי כמו מפי כתבם והנתיבות שם ס"ק ט' ביאר דברי הרמב"ם והש"ך דס"ל דמה"ת לא הוי כנחקרה עדותן בב"ד רק בשעה שבא השטר לב"ד וכמש"כ הרמ"א בתשובה סי' י"ב כעין זה ולכן כיון שאינן זוכרים העדות בעת שבא השטר לב"ד לכן אין ממש בהשטר וכש"כ לשיטת הרמב"ם דס"ל דשטר אינו אלא מד"ס ושיטת התוס' דכתבו בכתובות דף כ' בד"ה ור' יוחנן אמר כו' דאע"פ שאין זוכרה כלל מהני השטר משום דהוי כנחקרה עדותן בב"ד כבר. ועיין ביבמות ד' ל"א ע"ב ד"ה דחזו בכתבא כו' שכתבו שם בשם הר"י ג"כ כנ"ל וזהו דעה שנייה דהובא בסי' מ"ו סעי' יו"ד בשם יש חולקים דס"ל דאף דאין זוכרים ענין השטר בעת דבא השטר לב"ד ג"כ כשר השטר משום דס"ל דהא דהוי כל שטר כנחקרה עדותן בב"ד דזהו משום דבעת דחתמו הוי אז כמו דהגידו עדותן בב"ד:

ולפ"ז יש לדון דהתוס' בגיטין שכתבו בפשיטות בלא שום ראיה דאם חתמו על נייר חלק בטל השטר דזהו משום דאזיל הר"י לטעמו דס"ל דהוי כמו דנחקרה עדותן בב"ד בעת שחתמו על השטר ואז עיקר הגדתן ולכן כיון דחתמו על נייר חלק אין ממש בעדותן אבל לפי שיטת הרמב"ם וסייעתו כמש"כ הש"ך דמסתברים דבריהם דאם אינן זוכרים עדותן דבטל השטר משום דמה דאמרו דהוי כנחקרה עדותן בב"ד הוי בעת דבא השטר לב"ד ולכן י"ל דאף דחתמו על נייר חלק ג"כ מועיל עדותן כיון דבעת דבא השטר לב"ד הוי אז הגדה מעליא דהא אז כבר כתוב למעלה מן חת"י וכיון דעיקר שטר דמועיל לשיטתם זהו כיון דהוי שטר כנחקרה עדותן בעת שבא לב"ד וע"כ מהני שטר זה על חיוב וקנין ובגט וכה"ג ולכן לשיטה זו אין הכרח לדברי התוס' הנ"ל ויש לדון דהתוס' דכתבו כן בפשיטות הוא רק לשיטתם דס"ל דהוי כנחקרה עדותן מיד בעת דחתמו ולומר דיהיה כנחקרה עדותן בב"ד לאח"ז הא לשיטתם לא מצינו דיאמרו כן וע"כ שפיר כתבו כנ"ל אבל לשיטת הרמב"ם וסייעתו אינו הכרח לומר כן:

והנה הב"ח בתשובה סי' מ"ה כתב בנידון שלו דע"א חתם על נייר חלק ואח"ז כתבו השטר למעלה מחת"י הע"א ואח"כ חתם עד השני דפסול השטר כמש"כ התוס' בשם הר"י בגיטין דף ד' ולולא דברי הב"ח יש לדון בזה הרבה והוא דהרמ"א בסי' מ"ו סעיף יו"ד כתב דאף לשיטת הסוברים דא"צ שיזכרו העדות דז"א רק בשני עדים אבל בע"א דחתם בשטר בעינן שיזכור העדות והש"ך בסי' מ"ו ס"ק ל"ג חולק על הרמ"א והעלה דלהך שיטה לא הוי שום נפ"מ בין ב' עדים לע"א ע"ש והנתיבות בסי' מ"ו ס"ק י"א כתב לבאר על נכון לדברי הרמ"א במה שמחלק בין ע"א לב' עדים דהא כתב הגהת רמ"א בסי' מ"ו סעיף ל"ח דע"א בשטר יכול לחזור בו והטעם כתב הסמ"ע שם ס"ק ק"ח דאין ב"ד חוקרין על ע"א כ"ז דלא נראה השטר בב"ד כמש"כ הנתיבות שם ס"ק כ"ו ומש"ה בעינן שיהיה זוכר העדות בעת שבא השטר בב"ד ודוקא בשני עדים כשחתמו ס"ל להך שיטה דהוי כמו דנחקרה עדותן מיד כשחתמו שניהם ע"ש:

ולפ"ז יש לדון דאף לפמש"כ התוס' בגיטין דבחתמו על נייר חלק ואח"כ נכתב למעלה דאין ממש בעדותן דזהו משום דאזלי לטעמייהו דמה"ת הוי כל שטר כנחקרה עדותן מיד דחתמו שני העדים על השטר וע"כ כיון דבעת דחתמו היה אז נייר חלק א"כ כיון דלא הוי אז בעת שחתמו כמו דנחקרה עדותן בב"ד ע"כ אין חת"י חוזר וניעור דהא לא מצינו לשיטתם לומר דיהא לאח"ז כנחקרה עדותן בב"ד וכיון דלא היה ממש בעדותן מיד שחתמו וע"כ אין ממש בהשטר אבל בע"א דלא הוי כנחקרה עדותו מיד בעת שחתם אלא בעת שבא השטר לב"ד אז הוי כנחקרה עדותו בב"ד ע"כ שפיר י"ל דאף התוס' מודו דבע"א שחתם על נייר חלק ואח"ז נכתב השטר דיהיה דינו כמו שטר בע"א כיון דבעת דבא השטר לב"ד הוי אז הגדה מעליא ואין לומר דא"כ יהיה כח השטר בע"א לדינו עדיף מן שטר של ב' עדים בזה דז"א דהא אזלינן בתר טעמא דכיון דע"א גרע כחו ויכול לחזור בו מקודם דהעיד וכן אם אינו זוכר בעת דבא השטר לב"ד דפסול השטר ע"כ ממילא כיון דלא נחשב להגדה כלל בעת שחתם על השטר ע"כ מהני אף בחתם על נייר חלק אבל בשטר של ב' עדים ביחד כיון דאלים כחם דהוי כמו דהגידו עדותן בב"ד בעת שחתמו ע"כ ממילא אם חתמו על נייר חלק אין ממש בעדותן ולכן בהנידון של הב"ח דע"א חתם על נייר חלק אפשר לומר דלשיטת הרמ"א דמחלק בין ע"א לשני עדים דמה"ט אף בע"א דחתם על נייר חלק כיון דלא הוי ביה כנחקרה עדותן בב"ד אלא לאחר דחתם עד השני ג"כ ע"כ שפיר חשוב זה כהגדה גמורה בעת דחתם העד השני דאז כבר הי' כתוב למעלה. ואף להתוס' כשר שטר כזה לפמש"כ הרמ"א כנ"ל לדינא כמו שכתבו התוס' בכתובית בתי' קמא והובא בש"ך שם:

ולכאורה אפשר לומר דאי נימא כמש"כ הרמ"א דבע"א לא הוי כנחקרה עדותו בב"ד עד שעה שבא לב"ד דאלמא דמצינו דיש מקום לומר דאף היכא דלא הוי כנחקרה עדותו מיד בעת שחתם דעכ"ז הוי כנחקרה עדותו לאח"ז בעת שבא לב"ד דה"ה יש לדון כן בשטר שחתמו על נייר חלק שני עדים ואח"כ כתבו למעלה מחת"י שני העדים את השטר דג"כ לפ"ז יש להכשיר דאף דבשני עדים הוי כנחקרה עדותן מיד בעת שחתמו דמ"מ היכא דלא הוי כנחקרה עדותן מיד מ"מ לא גרע מן ע"א דאף דלא הוי כנחקרה עדותן מיד דמ"מ הוי כנחקרה עדותן לאח"ז ומש"כ לעיל בזה דאזלינן בתר טעמא הוא דוחק:

ויש לומר דאף דנימא דגם בשטר בשני עדים היכא דלא הוי כנחקרה עדותן בב"ד מיד בעת שחתמו כמו בחתמו על נייר חלק דמ"מ לאחר דבא לב"ד הוי כנחקרה עדותן דלא גרע מן ע"א לפמש"כ הרמ"א לדון בע"א כן דמ"מ יש לפסול בחתמו שני עדים על נייר חלק משום חשש דהוי כמו מזויף מתוכו דכתבו התוס' דפסול היכא דיש חשש דלמא אתי למסמך עלייהו להשיאה או להוציא ממון ע"פ ואע"פ שהדבר אמת אין לעשות כן אלא בעדים כשרים כמש"כ התוס' בגיטין דף ד' ולכן כיון דבשטר בשני עדים אע"פ שאין זוכרים כשר השטר לשיטת התוס' משום דהוי כנחקרה עדותן מיד בעת שחתמו ולכן כל מי שיראה כך כתוב בשטר יכול לבא לב"ד להעיד דהוי כמו דנחקרה עדותן בב"ד כמש"כ התוס' בכתובות דף כ' וביבמות דף ל"א ובאמת אם חתמו על נייר חלק דאז לא הוי כנחקרה עדותן מיד בעת שחתמו אלא אז הוי כנחקרה עדותן לאחר שבא השטר לב"ד וכמו בע"א דכיון דלא הוי כנחקרה עדותן מיד בעת שחתם ע"כ לא הוי כנחקרה עדותו רק לאחר שבא לב"ד ולכן מי שיראה כך כתוב בשטר בעדים יבא ויעיד ויהיו סומכין על עדותן משום דלא ידעו מן מה שחתמו על נייר חלק ובאמת כיון שחתמו על נייר חלק דלא הוי כנחקרה עדותן בב"ד מיד אלא לאחר דבא השטר לב"ד א"כ הוי בעת ראייתן להשטר כ"ז דלא בא השטר לב"ד כמו מפי כתבם דלא מהני וע"כ שפיר כתבו התוס' לפסול בחתמו על נייר חלק וכעין הא דיבמות דף ל"א דאמרו זימנין דחזו בכתבא ומסהדי והוי מפי כתבם וכן יש חשש שמא לא יזכרו העדות בעת דבא השטר לב"ד דבכל שטרות אף דאינם זוכרים העדות כשר השטר לשיטת התוס' משום דהוי כנחקרה עדותן מיד שחתמו וכיון דלא ידעו ממה שחתמו על נייר חלק מחמת ששכחו ענין השטר ע"כ יכול לבא לחשש תקלה לאח"ז. וכעין מש"כ הר"ן בגיטין פ"ד על משנה דהיה משנה שמו ושמה דחיישינן דשמא לאח"ז נשכח הדבר ע"ש והעיקר כמש"כ מתחלה להחשש דעדים אחרים שיראו כך כתוב בהשטר דיבואו ויעידו כנ"ל:

ולשיטת הרמב"ם וסייעתו דס"ל דלא הוי כנחקרה עדותן בב"ד בכל שטר אלא מעת שבא השטר לב"ד ומ"מ ס"ל דאם עדים אחרים מעידים שראו כך כתוב בשטר סומכין על עדותן כמבואר בב"ק דף צ"ח ואף דלא הוי כנחקרה עדותן עד שעה שבא לב"ד והטעם הוא דכיון דהוי כנחקרה עדותן בעת שבא לב"ד ע"כ תקנו חז"ל דיהא לו דין שטר אף מקודם דבא השטר לב"ד וכמש"כ הנתיבות כעין זה בסי' מ"ו ס"ק ט' במתו העדים מקודם שבא השטר לב"ד וה"ה מה"ט יש לדון כן בחתמו על נייר חלק דכיון דהוי כנחקרה עדותן בעת שיבא לב"ד ע"כ יש לו דין שטר אף מקודם אבל לשיטת התוס' דלדידהו אינו מוכרח לומר כן דהא כיון דס"ל דכל שטר הוי כנחקרה עדותן מיד בעת שחתמו א"כ אינו מוכח לומר כן ע"כ שפיר כתבו לפסול לשטר שחתמו על נייר חלק ולכן לדינא יש לומר דלשיטת הרמב"ם וסייעתו אף בחתמו על נייר חלק יש לו דין שטר וכש"כ בנידון של הב"ח בע"א חתום על החלק דיש להכשיר לפי שיטת הרמ"א בע"א בשטר דבעי שיזכור העדות אך לפמש"כ הש"ך בסי' מ"ו ס"ק ל"ג ובס"ק קי"ט דלא כהרמ"א והעלה דאין לחלק בין ע"א לב' עדים ע"כ שפיר כתב הב"ח בנידון שלו ואין מחלק בין ע"א לשני עדים גם י"ל דהב"ח אזיל לטעמו דהב"ח בטור ח"מ סוף סי' מ"ו כתב דדוקא הרמב"ם לשיטתו דס"ל דכל שטר אינו רק מדרבנן ע"כ ס"ל דבעינן שיזכרו העדות ולדינא דקיי"ל דשטר הוא מה"ת ע"כ אף באינם זוכרים העדות מהני ע"ש ולכן שפיר כתב הב"ח בתשובה כשיטת התוס' בגיטין דחתמו על נייר חלק לא מהני אבל לפמש"כ הש"ך בסי' מ"ו ס"ק ל"ב דאף לדידן דקיי"ל דשטר הוא מה"ת מ"מ י"ל דבאינם זוכרים פסול מה"ט דנתבאר ע"כ הוי זה ספיקא דדינא:

ענף ג:

ובעיקר הענין בחתמו על נייר חלק דכתבו בשם התוס' לפסול יש לעיין בעיקר ראייתם והוא דהא מבואר בגיטין דף כ"ו וכתובות דף כ"א בתוס' שם ובדף פ"ה דלא חיישינן למחזי כשיקרא וכן מבואר בח"מ סי' מ"ו סעיף כ"ד ובש"ך ס"ק סמ"ך ובסי' ל"ט סעיף י"ג וש"ך ס"ק ל"ח דאף בחתימה לא חיישינן למחזי כשיקרא וע"פ דין מותרין העדים לכתוב שטר למלוה ויהיה בידם עד שיבא הלוה להקנות ממנו אך דאסרו מטעם דשמא יפול מידם כו' או משום דלכתחלה חיישינן למחזי כשיקרא ועיין באו"ת שם. והא בכתבו העדים השטר וחתמו מקודם שראו ההלואה הא אז בעת שחתמו בודאי אין עדותם חשוב לעדות כלל ועיקר חתימתם ועדותם הוא על מה שיראו להבא ומ"מ כשר מן הדין א"כ ה"ה בחתמו על נייר חלק דאף דקודם שכתבו השטר ע"ג לא היה ממש בעדותם וחת"י דמ"מ כשחתמו על הסמך שיכתבו לאח"ז למעלה על חת"י יש לומר דהשטר כשר וע"פ סברא נראה דיותר גרע היכא דלא ראו עצם עדותן כלל בעת שחתמו מן היכא דראו כבר עצם עדותן רק דלא כתבו למעלה עדיין א"כ כמו דמותרין לחתום על סמך דיראו לאח"ז עיקר הענין כש"כ דמותרין לחתום אם ראו כבר העדות על סמך דיכתבו לאח"ז למעלה מן חת"י וגם הא זהו דבר שבידם בעת חת"י לכתוב אח"ז למעלה משא"כ בחשש דמחזי כשיקרא דאין בידם מקודם שראו את ההלואה ע"כ הדעת נותנת דאף בחתמו על נייר חלק מלמטה יהיה השטר כשר בנכתב אח"ז למעלה:

והא דכתבו התוס' בגיטין דף ד' דבחתמו על נייר חלק פסול בגיטין ובשטרות יש לומר בכוונתם דס"ל דשייך בזה החשש דמחזי כשיקרא דהא כיון דבעת שחתמו לא היה כתוב למעלה א"כ הוי שקר ממה שחתמו בתורת עדות כיון דלא נכתב למעלה ולא מחלקי בין שאר מחזי כשיקרא ובין זה ולכן למאן דס"ל לפסול בכל מחזי כשיקרא שפיר יש לפסול בזה ג"כ ולדינא דקיי"ל דלא חיישינן למחזי כשיקרא יש לומר דבשטרות כשר בחתמו על נייר חלק על הסמך דיכתבו אח"ז ולא הוציאו מת"י עד לאחר שנכתב אבל בגיטין י"ל דפסול משום דהיכא דחתמו בשקר והוי מחזי כשיקרא בחת"י י"ל דהחמירו בגיטין כדמצינו כה"ג בתוס' גיטין דף פ' ד"ה כי יתביתו כו' שכתבו בשם הר"י לחלק דבגט פסלו היה במזרח כו' משא"כ בשטרות כו' והובא בש"ך סי' מ"ג ס"ק מ"א וכ"כ הגט פשוט בסי' קכ"ז ס"ק כ' דיש מקום לחלק בין גיטין לשטרות בזה ע"ש ועיין בגיטין דף כ"ו וכתובות דף פ"ה במה דאמרו וליתא מדר"נ דאר"נ אפילו מצאו באשפה כו' אך די"ל דגרע היכא דהיה החת"י בשקר והג"פ כתב שם בשם הריב"ש דאין כל השקרים דומין זה לזה עכ"פ מצינו דבגיטין יש להחמיר יותר מבשטרות:

ולכן י"ל דהא דכתבו התוס' בגיטין ד' ד' ד"ה מודה ר"א כו' לפסול בכתבו הגט על נייר חלק משום דליכא עדות כלל י"ל דכוונתם דזהו משום דמחזי כשיקרא כיון דבעת שחתמו לא הי' להם על מה להעיד וחתמו שקר דבגיטין יש לפסול יותר מבשטרות כנ"ל ומה שכתבו דא"כ מטעם זה גם בשאר שטרות היו לנו להצריך חת"י לשמה יש לומר דכוונתם למאן דאמר לפסול בשטרות משום מחזי כשיקרא דלדידי' תקשה דא"כ היה לנו להצריך חתימה לשמה אליבי' וכה"ג מצינו בב"מ ד' י"ב ע"ב ד"ה כותבין שטר ללוה כו' שכתבו דליכא למיחש למחזי כשיקרא כמו באשרתא דדייני דפסולה דהכא כיון שהוא כותב חובתו כו' אלמא דמצינו דכתבו סתמא דבמחזי כשקרא פסולה אף שבאמת אין זה רק לחד מ"ד וכה"ג כתב הש"ך בסי' רס"ח ס"ק ב' ע"ש וכן מצינו בכ"ד ועי' בחולין דף ק"ד תוס' ד"ה ומנא תימרא כו' ובחתמו על נייר חלק לא שייך לומר לסברת התוס' שכתבו שם דכיון שכותב חובתו כו' דהא לא נכתב כלום אז בעת חת"י וע"כ לדינא י"ל דכיון דלא חיישינן בשטרות למחזי כשקרא לכן ה"ה בחתמו על נייר חלק על הסמך שיכתבו אח"ז למעלה ולא יוציאו מת"י הנייר החלק דאל"כ בלא"ה יש לחוש דלמא יכתוב איזה זיוף ושקר למעלה מחת"י כמבואר בכ"ד די"ל דאין זה פסול בדיעבד ולכן לדינא אין זה הכרח:

ולכאורה יש לומר דלכן יש לפסול בחתמו על נייר חלק משום דעיקר נאמנות עדות דהתורה האמינה אותם י"ל דזהו מטעם דכיון דאם העדים העידו בשקר קא עברו על לאו דלא תענה ועל עשה דמדבר שקר תרחק כמש"כ התוס' בב"ב ד' צ"ד ד"ה הכי השתא כו' ע"כ אפשר לומר דדוקא אם העידו על העבר בפיהם ויצא השקר מפיהם בעת שהעידו ע"כ בזה לא חשדינן אותם שיעידו בשקר וה"ה בעדות בשטר על מה שכתבו למעלה מחת"י אבל אם חתמו על נייר חלק דבעת דחתמו לא נכתב כלל שום שקר למעלה ולכן שפיר יש לחושדם שיתנו רשות לא' לכתוב שקר למעלה מחת"י כיון דלא קעבדי בדיבור דרחמנא קרי מעשה כמבואר בב"ק ד' ה' ובכה"ג אפשר למחשב אותם כיון דהוא איסור קל בגדר גרמא כמו בשליש שהחזיר שטר להמלוה כמש"כ הש"ך בסי' נ"ה ס"ק ד' ועיין בשבועות ד' מ"ו תוס' ד"ה אבל שבועת ביטוי כו' ובח"מ סי' צ"ב סעי' ב' שמחלקים בין שבועה דלהבא דלא יצא השקר מפיו בעת השבועה כן י"ל בזה:

אבל גם מטעם זה אין לפסול דא"כ תקשה דאמאי אמרו דלמחזי כשיקרא לא חיישינן וע"כ מן הדין היו מותרים עדים לכתוב ולחתום על הסמך דלהבא כמבואר בסי' ל"ט סעי' י"ג ובסי' מ"ו רק דפסלו שם מחשש שמא יפול מידם כמש"כ הש"ך שם והא בלא"ה יש לחוש דשמא יקילו באיסור עדות שקר בזה האופן כיון דבעת דחתמו הי' על סמך דלהבא ולא שייך אז לומר דהעידו בשקר ולכן יש לחוש דלמא אח"כ נתהפך מחשבתם ולא קעבדי כלום במה ששתקו אח"ז ולא קרעו להכתב שכתבו מתחלה ואפ"ה חזינן דלא פסלו מה"ט דכיון שנותנים אח"ז השטר חתום בחת"י בתורת עדות הוי זה עדות מעליא אף שלא שייך התם לומר הסברא דיצא השקר מפיהם בעת עדותם וה"ה די"ל כן בחתמו על נייר חלק כיון דהשטר הוא ת"י העדים וכתבו אח"ז למעלה דאח"כ כשמוסרים השטר להבע"ד וכתוב אז למעלה דנאמנים בתורת עדות בזה וגם הא באשרתא דדייני דכתבו וחתמו על סמך דלהבא ואף מאן דפוסל אין זה רק משום דמחזי כשיקרא אלמא דאף דחתמו על סמך דלהבא יש להם תורת עדות בזה וה"ה בנ"ד ולכן הב"ח והקצה"ח לא כתבו טעם זה והקצה"ח כתב דה"ה בכת"י שנחתם על נייר חלק ונכתב אח"ז דאין בו ממש כמו בחת"י העדים ובאמת לפי מש"כ יש לחלק בין עדים לכת"י המתחייב וחזינן דגם הקצה"ח לא נחת לטעם זה וכן הב"ח כתב שם סברא אחרת בזה כפי שיבואר להלן: ענף ד:

ובאה"ע סי' קכ"ה סעי' ו' כתבו בשם הרא"ש בתיקון פסול שאירע בגוף הגט דצריך לתקן קודם שיחתמו העדים אך במה שאינו פסול מן הדין רק מפני חומרא בעלמא יכולין לתקן אף אחר שחתמו כמש"כ הח"מ שם ומזה מוכח דלא מהני באם חתמו על נייר חלק דאל"כ מה בכך שחתמו תחלה דלא יהא אלא נייר חלק אך באמת אינו ראי' מגיטין לשטרות כמש"כ לעיל דבגיטין החמירו ביותר היכא דהוי חשש מחזי כשיקרא וכה"ג ובח"מ סי' מ"ה סעי' י"ד בהרחיקו העדים שני שיטין מהשטר דאם מלאוהו בקרובים כשר וחד דעה ס"ל דאם מלאוהו שלא מדעת הלוה פסול משום דשם פסול עליו כ"ז שלא מלאוהו ומה"ט באם מלאוהו למחר פסול כמבואר שם סעי' ט"ו ועיין בסמ"ע שם ובש"ך ס"ק כ"ו דכתב דכ"ע מודו בזה משום דהוי שם פסול עליו והא שיכול למלאות בלא דעת הלוה כו' ולכאורה קשה דאף דמלאוה בדעת הלוה דמ"מ כיון דיש עליו שם פסול בעת שחתמו והי' רחוק ב' שיטין א"כ קשה דאמאי מהני במה שמלאוהו לאחר שחתמו והא חזינן באה"ע סי' קכ"ה הנ"ל דלאחר שחתמו לא מהני תיקון לגוף הגט כיון שנפסל כבר:

ולפמש"כ לחלק בזה בין גיטין לשטרות אתי שפיר די"ל דדוקא בגט החמירו לתקן מקודם חת"י העדים משא"כ בשטרות שפיר יכול לתקן אף אחר שחתמו ומה"ט יכול למלאות בקרובים אבל זה אינו דהא אף בגט כשר למלאות בקרובים בהרחיק שני שיטין כמבואר בגיטין ד' פ"ז וד' פ"ב ובתוספתא דגיטין סוף פ"ז גט שכתבו עליו חמשה עדים ונמצאו הראשונים קרובים כו' ועייין בב"ב ד' קס"ב וגיטין ד' י"ח וקצרתי ובאמת יש להוכיח ממה דכשר למלאות אף אחר שהרחיקו ב' שיטין דמוכח מזה כמש"כ הסמ"ע בסי' מ"ה ס"ק ל"ו לחד שיטה דס"ל דאין שם פסול עליו בהרחיקו שני שיטין לפי מש"כ הש"ך שם דכו"ע סבירי להו דשם לפסול עליו כמבואר שם סעי' ט"ו י"ל דהא דכתבו באה"ע סי' קכ"ה דאחר שנחתם אין הבעל יכול לתקן מאחר שנחתם בפסול דקאי שם בנראה לפני ב"ד לשיטת הסוברים דצריך ב"ד בגט א"כ הא אף בהרחיק ב' שיטין אם נראה בב"ד אין לו תקנה כמבואר בסי' מ"ה סעי' י"ד אבל זה דוחק דמשמע שם דאף בלא נראה בב"ד אין הבעל יכול לתקן הגט לאחר שנחתם ולכן בע"כ מוכח לחלק דשאני הרחיק ב' שיטין דאף דשם פסול עליו מ"מ כיון דאין זה תיקון בגוף כתב הגט ע"כ הכשירו משא"כ היכא דצריך תיקון בגוף כתב הגט לכן לא מהני דהוי כמו הא דכתבו התוס' דאם קדם החתי' להכתיבה בגט לא מהני וכמש"כ ועפ"ז יש לדון במש"כ הש"ך בסי' מ"ג ס"ק י"א:

והב"ח בתשובה סי' מ"ה כתב הטעם דלכן לא מהני בחתמו על נייר חלק כמש"כ התוס' משום דכתיב שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים דמשמע דתחלה צריך לכתוב ואח"כ יחתמו עדים כו' עכ"ל ולפי טעמו יש לומר דה"ה בכת"י המתחייב צריך לכתוב תחלה ואח"ז יחתום דהא בירמי' ל"ב פסוק מ"ד פירשו המפרשים שם דכתוב בספר וחתום היינו דבעל השדה יחתום שמו ע"ש א"כ קאי זה על כת"י. אבל באמת זה אינו לפמש"כ התוס' בב"ב ד' ק"ס ד"ה שדות בכסף יקנו כו' דכתוב בספר זהו טופס וחתום זהו תורף אכן עיקר טעמו של הב"ח אין זה ברור למדרש פסוקי מנפשי' וגם לדבריו א"כ אם ביקש הלוקח שיכתבו השטר ויהי' ביד העדים עד שיבא המוכר למכור דמבואר בסי' רל"ח בסמ"ע ס"ק ה' דאסור רק משום דמחזי כשיקרא וכמש"כ המ"מ וכמו הא דסי' ל"ט סעי' י"ג כנ"ל הא לדברי הב"ח יש לדרוש כן מקראי דאין להעדים לחתום עד אחר שיקנה השדה בכסף אבל לא לכתוב השטר על סמך דלהבא דהא כתיב שדות בכסף יקנו ואח"ז וכתוב בספר וחתום והעד עדים ובאמת אין זה הוכחה מן הפסוק כמבואר בפשיטות וכ"ז פשוט:

ולפמש"ב הסמ"ע בסי' מ"ח ס"ק א' דשטר שנמחל שעבודו גבי מב"ח משום דשייך גם בזה לומר שטרא בידי מאי בעי א"כ לפ"ז יש לומר דה"ה בשטר שחתמו על נייר חלק דמ"מ גבי מב"ח דהא בשטר שנמחל שעבודו לא חתמו העדים על ההלואה הלז וכמו דמבואר בירושלמי בב"מ פ"א ה"ן טעם הלז דלכן אינו גובה בשטר שנמחל שעבודו משום שלא חתמו העדים על הלואה השניי' ומ"מ גבי מב"ח לשיטת הסמ"ע א"כ ה"ה בחתמו העדים על נייר חלק על סמך כתיבה דלהבא ובהלואה שהלוה לפניהם כש"כ דמהני שיגבה מב"ח אבל לפי שיטת הש"ך דחולק וס"ל דשטר שנמחל שעבודו אינו גובה מב"ח י"ל דה"ה בנייר חלק ואח"ז נכתב על חת"י לפמש"כ הקצה"ח דפסול דמה"ט אף מב"ח אינו גובה ומ"מ אם מסר שטר כזה לפני ע"מ יש לומר דגובה בו כמש"כ הרמ"א בסי' מ"ח בשטר שנמחל שעבודו ולפמש"כ הש"ך שם ס"ק ה' דדוקא במסרו לפני עדי חתימה דאל"כ ה"ל מזוייף מתוכו י"ל דה"ה בחתמו על נייר חלק דאם מסרו לפני ע"ח מהני השטר ועיין בקצה"ח סי' מ"ח ס"ק ו' ובאו"ת ובנתיבות שם אך לפמש"כ הש"ך שם ס"ק ו' דלקמן העלה בסי' נ"א דהרבה חולקין וס"ל דלא אמרינן ע"מ כרתי בשטרות ע"כ לא מהני בזה ע"מ אך אם תפס מהני [אף לפמש"כ הקצה"ח לפסול ג"כ בשטרות בחתמו על נייר חלק) אם נמסר לפני ע"מ מע"ח כמש"כ הש"ך שם כנ"ל:

והקצה"ח בריש סי' מ"ה כתב דלפמש"כ התוס' בריש גיטין דחת"י עדים על החלק לא מהני דה"ה בכת"י שחתם ואח"כ כתב עליו דלא מהני ובאמת לפמש"כ לעיל יש לחלק בזה בין עדים לחת"י הבע"ד ולקמן סי' ס"ט סעי א' כתב המחבר והטור בשם הרמב"ן שם דכשחתם שמו למעלה צריך שיהי' בכת"י דשמא מצאו אחר כו' דמשמע מזה דלולי הטעם בחשש זיוף הי' מהני הכת"י אף דנכתב למעלה רק חת"י ואח"ז נכתב בכת"י אחר דלא שייך בזה סברת הקצה"ח שכתב דאף דלא הי' חת"י רק לויתי ממך בכת"י מהני דהא זה לא שייך בכת"י אחר אך זה יש לדחות די"ל דלכן נקטו הטעם דשמא מצאו אחר כו' להורות לנו הדין דאף אם היה הכת"י מהאחר דלוה מנה ואח"ז חתם שמו למעלה דעכ"ז לא מהני ולא יעשה שטר כזה דשמא מצאו אחר כו' ולא יהא ממש בכת"י הלז אבל לעולם י"ל דאם חתם שמו כ"ז דלא נכתב למטה ולא למעלה מהחת"י דלא מהני וכמש"כ הקצה"ח וכן מוכרח לומר במש"כ הסמ"ע בסי' מ"ה ס"ק ב' דאין העדים חותמין למעלה משום חשש זיוף כו' דאף לפמש"כ הקצה"ח דע"פ דין לא מהני בחתמו על נייר חלק דמ"מ צריך להטעם הלז אף היכא דהעדים חתמו למעלה לאחר שנכתב למטה השטר כנ"ל וכן מוכרח לומר במה דמבואר בגיטין ד' פ"ז ע"ב דחתמו עדים בראש הדף או מן הצד כו' דפסול וכתבו התוס' בב"ב ד' ק"ס ד"ה פשוט שכתבו עדיו מאחוריו פסול דזהו משום שלא נעשה כתק"ח כו' והובא בש"ך סי' מ"ה ס"ק א' ג"כ י"ל דזהו אף אם העדים כתבו הגט מלמטה ואח"ז חתמו למעלה או מן הצד דמ"מ פסול לפי שלא נעשה כתק"ח:

ועכ"ז לדינא נראה לי דבכת"י אף שחתם על נייר חלק ואח"ז כתבו מלמעלה דמהני הכת"י וכמש"כ הש"ך בסי' מ"ח ס"ק ב' גבי כת"י שנמחל שעבודו דמהני וכמש"כ הע"ש והסמ"ע והטעם הוא דכיון שמודה שמסרו בינו לבינו מהני דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי וכמש"כ התוס' בגיטין ד' ד' כו' ואף דהקצה"ח בסי' מ"ח ס"ק ג' חולק על הש"ך שם והכריע כהב"ח דגם בכת"י דנמחל שעבודו אינו חוזר ולוה בו מ"מ העיקר הוא כמש"כ הש"ך וכן פסק הנתיבות בסי' מ"ח וכן כתב האו"ת לדינא שם א"כ הא התם בנמחל שעבודו לא חתם הלוה מעולם על הלואה השניי' ואפ"ה מהני הכת"י. א"כ ה"ה בכת"י שחתם על נייר חלק על סמך דלהבא שיכתוב אח"ז ג"כ מהני מה"ט שכתב הש"ך בכת"י דנמחל שעבודו ועיין בקצה"ח סי' מ"ח ס"ק ה' שכתב ג"כ כמש"כ בריש סי' מ"ה לפסול בכת"י שחתם על החלק אבל העיקר כמש"כ האו"ת בסי' ס"ט דמהני:

ומה שהקשה הקצה"ח מגט מקושר י"ל בזה דגם בגט מקושר חותמים העדים מאחוריו לאחר שנכתב כולו מפנים בקשריו ועיין ברע"ב בב"ב פ' יו"ד מ"א ובלא"ה י"ל דגם בגט אין פסולו רק מדרבנן לאחר דתקנו שיחתמו עדיו מתוכו ע"כ צריך שיהי' כתוב למעלה בעת חת"י ובמקושר דתקנו שיחתמו מאחוריו לא איכפת לנו בזה אך אין זה במשמע בדברי התוס' בגיטין שם והעיקר כמש"כ מתחלה העולה לנו מכל זה דבשטר שחתמו העדים על נייר חלק דיש מקום לדון דלכמה שיטות ראשונים אינו מוכח דפסול שטר כזה וכש"כ בשטר בע"א דחתם על החלק ואח"ז כתבו למעלה וחתם העד השני אח"ז דבזה יש להכשיר ביותר וע"כ אפשר לדון דמהני תפיסה בזה וכש"כ בנמסר לפני ע"מ בעדים החתומים בשטר דוודאי מהני בזה תפיסה ובכת"י שחתם על נייר חלק וכתב אח"ז למעלה דודאי מועיל כת"י כזה:

ב (סעי' ה') מקום שנהגו שהסופר חותם ע"פ העד כו'. ש"ך ס"ק ח' וה"ה לוה המחייב בכת"י כו' ובזה נראה דאפילו לא קבלו בני העיר מנהג זה מהני כו' משא"כ הכא שמתחייב הוא עצמו בכך עכ"ל והקצה"ח ס"ק ב' כתב לחלק דבשטר ראי' מהני חת"י הבע"ד במס"ק אבל בבא להתחייב בחיוב מחדש כשמצוה לאחר לחתום לא שייך בזה משום שליחות כו' עכ"ל והנתיבות ס"ק ב' כתב דגם בבא להתחייב א"ע שייך שליחות ע"ש:

ענף א:

ובאמת דברי הקצה"ח שכתב דלא שייך שליחות בזה צריך ביאור דהא מצינו גם בגט דכותב הסופר לשמה בשליחות הבעל כמבואר באה"ע סי' ק"כ: ואף היכא דהבעל אין יכול לכתוב ג"כ מהני שליחותו להסופר שיכתוב ולא אמרינן בזה להך כללא דאמרו דמי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ושליח מצי משוי כמו דנזיר ד' י"ב וכבר העיר בזה הבית מאיר באה"ע סי' קי"ט דהקשה להסוברים דצריך שליחות לכתיבת הגט דהא מי שאינו יכול לאמן ידיו בשום אופן ובשום אות כגון גידם דמ"ש מכהן זקן דב"ק כו' עכ"ל הב"מ:

וכבר כתבו כן התוס' ישנים בעירובין ד' י"ג ע"א בתוס' ד"ה אבל תורה כו' ועיין מזה בדורש לציון דרוש י"ג מזה עכ"פ מצינו דאף מי שאינו יכול לכתוב אפ"ה עושה שליח לכתוב הגט א"כ ה"ה אף מי שאינו יכול לכתוב יהא יכול לעשות שליח לחתום בשליחותו על שטר חיוב ובעיקר דברי התו"י והב"מ והדורש לציון הנ"ל יש להאריך ואכ"מ:

והנלע"ד בעיקר סברת הקצה"ח הנ"ל שכתב דלא שייך שליחות בזה די"ל דזהו משום סברת שיטת הסוברים דכל שטר שאינו מוכח מתוכו אין לו דין שטר כיון שצריך בירור זולתו כגון בשני יוב"ש דגיטין ד' כ"ד בתוס' ד"ה בעדי מסירה כו' דכתבו דלר"מ בעינן מוכח מתוכו ובח"מ סי' מ"ט סעי' ז' בשני יוב"ש דכיון דמן השטר אינו מוכח ומבורר מי מהן לוה המעות וכיון דצריך בירור זולת השטר אין לו דין שטר וכן הוא בש"ך סי' מ"ד ס"ק ד' בשם תשובת רשב"א גבי שיטה אחרונה וכן הוא בכתבו ע"ד המזדייף דאם ליכא עדי מסירה אף אם יבואו עדי חתימה להעיד שלא זייף ג"כ לא מהני כמש"כ התוס' בגיטין ד' כ"ב ד"ה מאן חכמים ר"א כו' ומה"ט כתב הקצה"ח בסי' מ"ב ס"ק א' לחזק לדברי הב"ח שכתב דבשטר אקנייתא דנכתב ע"ד המזדייף אם ליכא ע"מ רק ע"ח דפסול. והש"ך והסמ"ע לא כתבו כן וכתב הקצה"ח דלכן פסול משום דכיון דלא הוי מוכח מתוכו והוי כמו דלא היה עדים חתומים בו ונתנו כת"י אחר אף דמודה שמסרו לא מהני כמו דהאריך שם הקצה"ח וה"ה באינו כת"י ממש רק חתם במס"ק ע"י שלוחו דכיון דבעינן עדים דיעידו דציוה לשלוחו לחתום במס"ק עבורו א"כ הא לא הוי מוכח מתוכו וזהו דומה ממש להא דשני יוב"ש דכיון דלא הוי מוכח מתוך השטר אם לא יבואו עדים להעיד דזהו יוב"ש דחתמו העדים עבורו דמקרי אינו מוכח מתוכו כנ"ל א"כ ה"ה בזה דכ"ז דלא יבואו עדים להעיד דציוה לשולחו לחתום לא הוי מוכח מתוך חת"י האחר דלוה מעות מהמלוה ע"כ אין לו דין שטר כלל ולא מהני הודאת בע"ד בזה ודוקא בחתום בעצמו אף דבעינן קיום חת"י מ"מ הא לזה סגי קיים חת"י ע"י דמוי ואף לשיטת רב שרירא גאון המובא בסי' ס"ט ש"ך ס"ק י"ב ובסי' מ"ו בש"ך ס"ק יו"ד ע"ש מ"מ ע"י הכרת חת"י בטב"ע מקיימין ע"כ זה נקרא שפיר מוכח מתוכו כיון דא"צ עכ"פ עדים שיעידו על גוף הענין אבל אם חתם במס"ק דבעינן שיעידו על גוף הענין שציוה לו לחתום זה ודאי לא מקרי מוכח מתוכו וע"כ אין לו דין שטר ולכן אינו מועיל רק מחמת המנהג:

דכ"ז הוא לפמש"כ הקצה"ח בסי' מ"ב אבל לפמש"כ הנתיבות בסי' מ"ב ס"ק א' דלא כהקצה"ח משום דהביא דברי הרמב"ן גבי ב' שטרות היוצאין ביום א' דכתב דבממון כיון דאיכא הודאת בע"ד מהני מסירתו כעדים ולא בעינן מוכח מתוכו ע"ש ע"כ שפיר כתב הנתיבות הכא דמהני חיוב מחדש ע"י אחר דחתם בשליחותו משום דהא בממון לא בעינא מוכח מתוכו ויש לו שפיר תורת שטר ודברי הרמב"ן הנ"ל הובא בדרוש וחדוש של הגאון ר"ע איגר זצ"ל במערכה י"ד ס"ק א' ע"ש ועיקר דברי הרמב"ן הובא בר"נ פ"ט דגיטין: ועוד יש לומר בזה לפמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ח' ענף ב' הסבר הענין למש"כ דבעינן מוכח מתוכו דאין זה גזה"כ אלא זהו משום דהוי דבר ולא חצי דבר וכיון דבעינן עדים להשטר מקרי השטר בגדר חצי דבר כמו דהארכתי שם. א"כ ז"א שייך רק בשטר בע"ח אבל בכת"י אף דלא הוי מוכח מתוכו ג"כ מהני דהא בהודאת בע"ד לא בעינן דבר שלם וע"כ שפיר י"ל דמהני חת"י ע"י שלוחו ושפיר כתב הנתיבות ועפ"ז אתי שפיר מש"כ המחבר בסי' מ"ג סעי' א' והש"ך שם ס"ק ב' דבשטר שאין בו זמן וקנה אחר שראו העדים השטר טורף מהם ולא הזכיר שם להך שיטת הפוסקים דבעינן מוכח מתוכו בכל שטר וגט ועיין באה"ע סי' קל"ו ב"ש ס"ק ד' שהביא שם שיטת התוס' והר"נ דפליגי בזה אבל לפמש"כ א"ש דכיון דעיקר הטעם דמוכח מתוכו הוא משום דהוי חצי דבר וע"כ התם בשטר שאין בו זמן דהוי עכ"פ תועלת מן השטר לגבות מבני חורין עכ"פ ע"כ לא שייך לומר דהשטר הוי חצי דבר דהא שיטת האלפס שהובא בב"ק ד' ע' ושיטת הרשב"א בב"ב ד' נ"ו בתוס' ד"ה אלא למעוטי שנים כו' דעיקר מילתא דחצי דבר תלוי במה שאין שום תועלת מהם זולת עדים השניים וע"כ הכא בשטר דהוי תועלת עכ"פ כנ"ל ממנו ע"כ לא בעינן בזה מוכח מתוכו כלל לכ"ע ועיין באו"ת סי' מ"ג ס"ק א' וקצרתי בכ"ז ולעיל סי' מ"ד סעי' א' כתבתי ג"כ מזה:

והעיקר מה שנ"ל בזה לדון דלא מהני חיוב בחת"י ע"י שלוחו ע"פ סברת הנתיבות שכתב בקצרה בסוף ס"ק ב' די"ל דלא מהני דכיון דאין ראיה מן השטר ע"כ לאו שם שטר עליו וכמש"כ התומים בסי' ס"ח ס"ק ח' בביאור דברי התוס' גיטין ד' יו"ד ע"ב ד"ה חספא בעלמא הוא כו' ודברי האו"ת הנ"ל הובא ג"כ בנתיבות סי' ל"ו ס"ק יו"ד בתשובה ארוכה שלו שם וזה לשונו בד"ה לכן נראה דהגט דפסול בלא עדים כו' דהתוס' גיטין ד' יו"ד וכפי' האו"ת סי' ס"ח דאף בממון בשטר קנייה אם כתב שדי מכורה לך ואין שם ע"ח וע"מ וכת"י אף שהנותן מודה שמסרו לידו דלאו כלום הוא דאף דבממון מהני הודאת בע"ד לא קני בשטר זה שאין לו דין שטר כלל דלא חשוב שטר רק כשיש ראיה ממנו כו' עכ"ל וכן ראיתי בס' מקור חיים על ה' פסח סי' תמ"ח שכתב בסוף ס"ק ט' וזה לשונו והנה אם השליח מכר ביתו של המשלח בשטר מכירה ואג"ק מכר החמץ והשליח חתם עצמו בשטר מכר יש להסתפק כיון דהקרקע אין נקנה רק בשטר ושטר בלא ע"ח וע"מ ובלא חת"י של המוכר לאו שטר הוא כלל דלאו שטר ראיה הוא כלל וחת"י של השליח לא משוי שטרא כלל דהא לאו שטר ראיה הוא נגד המשלח וכל שטר שאין ראיה מתוך השטר לא מהני לקנות בו כמבואר בתוס' גיטין ד' יו"ד ד"ה חספא ועיין תומים סי' ס"ח ס"ק ח' או די"ל כיון דאם היה עדים שעשאו שליח למכור קרקעו כו' איברא נראה דלא מהני חת"י השליח דכל שאינו מוכח הראיה מתוך השטר ובעינן עדים דיעידו שזהו שלוחו הראיה שבשטר לא נקרא ראיה כלל וחספא בעלמא הוא תדע דהא בגט דכתב בכת"י דכשר מה"ת בלא ע"ח וע"מ ולא אישתמיט שום פוסק לכתוב דאם עשה שליח לגרש שיהיה הגט כשר בכת"י השליח בלא ע"ח וע"מ אלא ודאי כדכתיבנא עכ"ל המק"ח:

והם דברי טעם ואין זה שייך למה דכתבו בשם הרמב"ן דבממון לא בעינן מוכח מתוכו כיון דהודאת בע"ד כמאה עדים וכמש"כ התוס' גיטין ד' ד' כעין זה בד"ה דקיי"ל ה' כר"א כו' דז"א רק אם יש ע"ח או חת"י עכ"פ אבל אם עצם חתימת הבע"ד אינו רק ע"י צירוף עדים דיעידו דעשאו לשליח זה לא הי' שם שטר עליו כלל וה"ה בחת"י במס"ק כיון דלא הוי ברור לנו דזו היא חת"י רק ע"י עדים והודאתו ע"כ הוי כמו דאין עליו עדים וחת"י דודאי אין ממש בהשטר וכמש"כ הה"מ פי"א ה' מכירה ה' ט"ו דאם היה כת"י אחר ונתנו בינו לבינו ודאי לאו כלום הוא והובא בש"ך סי' מ' ס"ק ה' בד"ה וראיה ברורה לדברי המש"כ הרב המגיד כו' וכן הובא דברי המ"מ הנ"ל בקצה"ח סי' מ"ב ס"ק א' ע"ש ויש לומר דזהו כוונת הקצה"ח הכא שכתב דלא מהני חיובו ע"י מה דמצווה לשלוחו לחתום דאין שייך בזה דיני שליחות דנתכוין לדברי המקור חיים הנ"ל וכן בספרו משובב נתיבות סי' מ"ה כתב ג"כ להוכיח כן מן גט דלא מצינו דיהיה מועיל חת"י ע"י שלוחו ע"ש וזהו כעין דברי המק"ח הנ"ל:

וכיון דע"פ דין אינו מועיל שטר קנין אם אינו חת"י של הבע"ד רק ע"י שלוחו כנ"ל אלא מצד מנהג מהני לכן אין זה מועיל רק בענין ממון אבל במקום איסור כמו במכירת חמץ שפיר כתב המק"ח דלא מהני חת"י שלוחו וה"ה אם חתם במס"ק בשם המוכר דהא כתב הנתיבות בסי' ר"א דמנהג שנהגו הסוחרים לא חשבינן אותו רק כקנין דרבנן וידוע מש"כ הפוסקים והתוס' בסוכה ר"פ לולב הגזול דקנין דרבנן לא מהני בדבר שהוא מה"ת ועיין במקור חיים לסי' תמ"ח ובקצה"ח סי' קצ"ד ובאה"ע סי' כ"ח ובחתם סופר ח' יו"ד סי' שי"ד ובמחנה אפרים ה' מכירה קנין משיכה סי' ח' וסי' ט' ובכנסת יחזקאל סי' י"ד ואכמ"ל ע"כ שפיר י"ל דהיכא דנוגע הקנין לענין איסור מה"ת דבזה לא מועיל חת"י במס"ק ע"י שלוחו כיון דאינו מועיל ע"פ דין רק מחמת המנהג:

ענף ב:

ולפ"ז יש לדון בהנך שטרי עיסקא הנוהגות בינינו או הנך שטרי בהיתר זקוקים דהיתר זה הוא מחמת הודאת הלוה וכמש"כ הקצה"ח בסי' קצ"ד ומשום אודיתא דמהני אף באיסורין נגעו בה. וכש"כ היכא דנותן השטר עיסקא לאחר שהלוה כבר דזהו רק מפאת אודיתא שהודה בשטר על העיסקא א"כ יש לדון דאם אינו חתום הבע"ד בעצמו רק חתם ע"י מס"ק לאחר שחתם עבורו דבזה יש לדון כיון דמן הדין אינו מועיל שטר כזה כמו שנתבאר רק מפאת המנהג מהני זה דזה אינו רק כמו קנין דרבנן ע"כ במקום איסור ריבית קצוצה קשה לסמוך על היתר זקוקים והיתר עיסקא בזה רק אם חתמו עדים לקיים הענין אז דינו כשטר גמור וכן אם נמסר לפני ע"מ ג"כ מהני כפי שפסק המחבר בסי' נ"א סעי' ז' לע"מ כרתי ובאמת לפי מה שפסק הש"ך שם ס"ק ט' ובסי' מ' ס"ק ט' ובסי' מ"ב ס"ק ב' וסי' מ"ח ס"ק ו' דזה הוי ספיקא דדינא אם ע"מ כרתי א"כ הוי ספיקא דאורייתא במקום איסור ריבית מה"ת ומבעי לן להחמיר וגם אם העדים לא נתייחדו שיהיה עדי מסירה ג"כ לא מהני זה לכ"ע כמש"כ הרשב"א והובא באו"ת סי' מ' ס"ק ג' ע"ש א"כ היכא דלא היה ע"ח רק לקיים החת"י שהיה במס"ק אבל אינם יודעים כלל מן עצם הענין של התחייבות דכה"ג אין דינו כשטר בעדים כמבואר בסי' ס"ט סעי' ג' ע"כ יש לדון דבזה יהיה אסור לקבל הרבית:

ומ"מ י"ל בזה דשפיר נהגו להתיר בזה ולסמוך על היתר עיסקא וזקוקים אף דאינו חתום בעצמו רק במס"ק דהא הקצה"ח הכא כתב לחלק דבשטר ראיה מהני חת"י הבע"ד אף ע"י מס"ק רק דלא ביאר זה ולדעתי נראה דודאי מהני הודאת בע"ד ע"י חתימתו במס"ק להיות נחשב לראיה דהא הודאת בע"ד ע"י שלוחו מהני כמבואר בסי' פ"א סעי' י"ד ובש"ך שם ס"ק מ' וכיון דהודאת בע"ד בכתב מהני ואינו יכול לומר בזה משטה ושלא להשביע כמבואר בסי' פ"א סעי' י"ז לפי דבדבורא עביד אינש דמקרי ואמר כמש"כ בתשובת הרא"ש שם:

וזהו ע"פ המבואר ביו"ד סי' קפ"ה ובסי' א' דכתבו לומר דלא מהני אמתלא רק במקום דיבור אבל במעשה לא מהני אמתלא ובוודאי אין לחלק בזה בין אם עשה המעשה בעצמו או דאם עשה המעשה ע"י שלוחו דלא חילקו בזה [ועיין כעין זה בקידושין ד' נ"ט גבי לא אתי דבור ומבטל מעשה ובגיטין ד' ל"ב בתוס' ד"ה התם דבור ודבור כו' דשקלו וטרו בכתיבת הגט וחתימתו דנחשב למעשה אף דלא כתב בעצמו רק ע"י הסופר והעדים דמ"ש ואף דיש לחלק קצת בנ"ד מ"מ ז"א סברא ג"כ] ולכן אף אם חתם במס"ק ע"י שלוחו דהודה דחייב לחבירו נחשב זה ג"כ לראיה ולהודאה גמורה דלא יהיה יכול לומר האמתלא דמשטה וכה"ג וכיון דלא אמרינן בזה משטה ע"כ ממילא נחשב זה לקנין אודיתא אף דלא היה בפני עדים וכמש"כ הנתיבות בסי' מ' סוף ס"ק א' דלא כהקצה"ח דשם:

ולכן שפיר כתב הקצה"ח לחלק דבשטר ראיה מהני חת"י ע"י שלוחו משום ה"ט ולפ"ז אתי שפיר מה שנהגו להתיר איסור ריבית בשטר בהיתר עיסקא או בהיתר זקוקים אף דלא חתם הבע"ד עצמו רק במס"ק משום דמהני הודאתו בזה אבל בשטר התחייבות בחת"י ע"י שלוחו לא מהני כמש"כ הקצה"ח וכמש"כ המק"ח ע"פ סברת התוס' בגיטין ד' יו"ד ד"ה חספא כו' וכמש"כ האו"ת בסי' ס"ח ביאור כוונתם כנ"ל ומ"מ עדיין יש לחלק בין שטר קנין לשטר חיוב מחדש והוא דהא התוס' בכתובות ד' ק"ב ד"ה אליבא דבן ננס כו' כתבו בהטעם דמהני חיוב מחדש בשטר דזהו דאף דמטלטלין אינן נקנין בשטר מ"מ מהני משום דהואיל וטרח ליתן בשטר גמר ומשעבד נפשיה ע"ש א"כ חזינן דבאמת מצד הדין לא היה מועיל שים חיוב ע"י שטר רק דמהני משום דטרח ליתן בשטר כו' א"כ מטעם זה ה"ה אף אם לא חתם בעצמו רק ע"י שלוחו ג"כ י"ל ה"ט דהואיל וטרח לצוות לשלוחו לכתוב דגמר ומשעבד נפשי' וכמו דנתבאר לעיל בכל מקום דאמרו לחשיבות המעשה משום דטרח דאין סברא לחלק בין עשה המעשה בעצמו ובין עשה ע"י שלוחו דשלוחו טרח בזה והא דכתב המ"מ הנ"ל גבי התחייבות דאם מסר לו כת"י של אחר בינו לבינו לא מהני היינו בלא נכתב בשליחותו אבל בנכתב בשליחות מהני והתוס' דגיטין ד' יו"ד הנ"ל הא מיירי בשטר קנין אבל בחיוב שפיר י"ל דמהני ואפשר דזהו כוונת הש"ך דכתב דבמתחייב א"ע מהני אף ע"י שלוחו דטעמו כנ"ל אבל בשטר על קנין י"ל דמודה דלא מהני וכמו דנתבאר ע"פ סברת התוס' דגיטין וכמש"כ המק"ח בביאורם כנ"ל:

ובטעמו של הקצה"ח דכתב דלא מהני חיוב במס"ק י"ל דאף דכתבו התוס' דהא דמהני חיוב בשטר דזהו משום דטרח לכתוב בשטר כו' דמ"מ בעינן דין שטר המועיל ע"פ דין אבל אם אין בו דין שטר המועיל ע"פ דין לא מהני החיוב אף דנימא בזה דטרח כו' דאין בו חשיבות כ"כ כן י"ל בסברתו:

ולפי שיטת הקצה"ח הנ"ל דלא מהני חיוב במס"ק ע"פ דין רק מצד המנהג וכבר נתבאר דז"א רק כמו תקנת חז"ל כמש"כ הנתיבות בסי' ר"א ועיין באו"ח סי' תמ"ח במג"א ס"ק ד' במש"כ דכל דבר שנהגו הסוחרים לקנות בו דקונה גם במכירת חמץ והקשה על המ"ב מהא דבכורות רפ"ב דמשמע דעיקר מילתא תלוי בקנין המועיל ע"פ דין תורה והמק"ח סי' תמ"ח ס"ק ה' כתב לתרץ זה ע"ש ולענ"ד נראה לתרץ קושיות המג"א הנ"ל ע"פ מש"כ היש"ש בב"ק פ"ה סי' ל"ו גבי מה דפריך הגמ' בב"ק דף נ"ב עלה דהמוכר עדר לחבירו כיון שמסר לו משכוכית קנה ה"ד אי במשיכה כו' דקשה דלמא כוונתם הוא דזהו קנין מצד מנהג כמו דאמרו בב"מ האי סמטותא קני ותי' דא"כ ה"ל לומר בקצרה דכל מה שנהגו הסוחרים לקנות בו דקנה ולא היה לו לפרש משכוכית ומפתח כו' עכ"ל היש"ש. ולפ"ז מתורץ קושיות המג"א על המ"ב די"ל דלכן לא מוקי הש"ס בבכורות שם דכוונתם במה שאמרו שנתן מעות כו' דזהו מצד מנהג דנהגו לקנות בו דא"כ ה"ל לומר בקצרה דכל מה שנהגו לקנות בו דקני וכמש"כ היש"ש ולכן שפיר מקשה הש"ס ותירצו דזהו קנין ע"פ דין תורה ולכן לדינא שפיר י"ל דכל מה שנהגו הסוחרים לקנות בו דהוי קנין המועיל אף במה שהוא מה"ת וכמש"כ המ"ב ואין הכרח להוכיח מסוגיא דבכורות הנ"ל דבדאורייתא לא מהני קנין שהוא מצד מנהג כמש"כ המק"ח שם אלא י"ל דאף בדאורייתא מהני מה שנהגו הסוחרים:

וזהו יסוד גדול למה שכתב הכנסת יחזקאל סי' י"ד להתיר בכור ע"פ קנין סמטותא ובמק"א הארכתי בזה:

אכן לפי מש"כ המק"ח והנתיבות דקנין מצד מנהג אינו חשוב לקנין מה"ת וכמש"כ המח"א ה' מכירה קנין משיכה סי' ט' בשם הרמב"ן ע"ש. וכש"כ בחיוב דאינו רק מדרבנן וכמש"כ במק"א לחלק בזה בין קנין דרבנן לחיוב דרבנן א"כ אי נימא דחיוב בשטר ע"י מס"ק אינו מועיל מה"ת רק מצד מנהג כמש"כ הקצה"ח לפ"ז י"ל אם באו לב"ד לגבות מן הלוה בשני שטרות בשני בע"ד שבשטר אחד חתם בחת"י ע"י מס"ק ועדים לא העידו רק לקיים חת"י במס"ק ובגוף הענין אינם יודעים דשטר זה אינו מועיל רק מצד מנהג כנ"ל ובשטר הב' הוא בעדים חתומים בו המועיל ע"פ ד"ת ובספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' י"ט כתבתי לדון דבשני בע"ח אם באין לגבות ממטלטלי דאין בזה שעבוד נכסי רק משום מצות פריעת בע"ח דהדין הוא דמקדמינן להחוב דמצווה ע"פ ד"ת נגד החוב דאינו רק מדרבנן משום דדאורייתא קודם לדרבנן בכ"ד וכמש"כ הצל"ח ברכות ד' נ"א משום דמה שהוא מה"ת מקרי מקודש נגד דרבנן ע"ש ועיין מזה בח"מ סי' צ"ז סעיף כ"ד ובסמ"ע ס"ק נ"ז ובחידושי לעיל סי' נ"ז סעיף כ"ב:

א"כ לפ"ז הדין נותן דלבעה"ח דשטר שלו הוא באופן המועיל ע"פ ד"ת דיש לו קדימה במטלטלין נגד בעה"ח דאין לו זכות רק מצד חת"י במס"ק דאינו רק מצד מנהג דאינו רק מדרבנן רק בשטר ראיה כבר נתבאר דאף ע"י מס"ק מועיל מה"ת אבל בשטר חיוב מחדש דאינו רק מצד מנהג שפיר הדין נותן דמקדמינן לבע"ח השני אכן לפמש"כ לבאר שיטת הש"ך דכתב דבחיוב בחת"י הבע"ד מהני ע"י שלוחו מה"ת לכן הדין נותן דשניהם שווין ויחלוקו כפי סידור בע"ח וקצרתי בכ"ז:

העולה לנו מכל מה דנתבאר דאף לפמש"כ הש"ך דמהני חיוב בחת"י בע"ד ע"י שלוחו ע"פ דין דזה אינו רק בשטר חיוב אבל בקנין ע"י שטר במס"ק י"ל דגם הש"ך מודה דלא מהני ע"פ דין רק מצד מנהג וכמש"כ המק"ח לדינא וגם נתבאר דשפיר נהגו היתר ע"פ שט"ח בחת"י במס"ק ליקח ריבית אם הוא בהיתר עיסקא וכה"ג משום דבין שטר ראיה ובין שטר חיוב מהני זה ע"פ דין וכמש"כ הש"ך ועוד כמה ענינים נתבארו בקונטרס הלז:

ג (שם סעיף ו') אם הרחיקו שני שיטין פסול ובאה"ע סי' ק"ל סעיף א' כתב הרמ"א בשם הרמב"ם וש"פ דמכשירין גט כזה ע"י ע"מ והב"ש ס"ק ג' כתב דלכן בח"מ סי' מ"ה דכתבו דאם הרחיקו ב' שיטין פסול ולא חילקו בין אם ע"מ לפנינו משום דשאני שטרות דבעי למען יעמדו ימים רבים ולפ"ז יש לדון לפמש"כ הש"ך בסי' מ"ב ס"ק א' דהוי ספיקא דדינא דשמא הלכה כהר"ח דפסק כר' יוחנן דגם בשטרות כשר לאלתר בנכתב ע"ד המזדייף ע"י ע"מ א"כ להך דעה דס"ל דגם בהרחיקו שני שיטין כשר בע"מ וכמו בנכתב ע"ד המזדייף א"כ מהני תפיסה דיכול לומר קים לי ג"כ כהר"ח דמכשיר בשטרות ג"כ לאלתר ואף דהוי ספק ספיקא המנגדתו ספק שמא הלכה כשיטת הסוברים דגם בע"מ פסול בהרחיקו ב' שיטין אף בגט וא"ת דבגט כשר בזה אכתי ספק שמא הלכה כהחולקים על הר"ח וס"ל דבשטרות פסול אף לאלתר וכמש"כ המחבר בח"מ סי' מ"ב סעיף א' עכ"ז בס"ס דדינא אין להוציא מן המוחזק ע"י תפיסה כמש"כ הרא"ש בב"ק פ"ב סי' ב':

ולהך שיטה דס"ל להכשיר בשטר שהרחיקו ב' שיטין ע"י ע"מ לאלתר כנ"ל יש לומר דאם מלאוהו בקרובים אף שלא ביום שנכתב דמבואר לקמן סעיף ט"ו דפסול דמ"מ אם הוא קודם עשרה ימים דזהו שיעור דלאלתר כמבואר בגיטין דף כ"ב דאז מיכשר השטר אף לאחר עשרה ימים דלא שייך בזה לומר דה"ל מוקדם כיון שהיה עליו שם פסול בעת שנכתב דז"א דהא היה כשר לאלתר ולכן כיון דתיקנו את השטר שלא יחול עליו שם פסול לאחר עשרה ימים כיון דמלאוהו בקרובים קודם עשרה ימים ע"כ להך דיעה אף לאחר עשרה ימים כשר השטר וע"כ מהני גם בזה תפיסה וה"ה בשטר אקנייתא מהני תפיסה אם הרחיקו ב' שיטין דהא שטר אקנייתא כשר בנכתב ע"ד המזדייף א"כ ה"ה בהרחיקו ב' שיטין להך דיעה כשר בע"מ:

ד ושם סעי' ז') דהא דאמרינן הרחיקו ב' שיטין פסול היינו כו' אבל אינו יכול לטעון להד"ם ש"ך ס"ק י"ד אף דבמוקדם פסול לגמרי ויכול לומר להד"ם מ"מ שא"ה דניתנה עדות זו להכשיר במלאוהו בקרובים וקשה דהא אף במוקדם מהני אם כתב על השטר דלא ניתן לטרוף אלא מזמן זה כמש"כ הש"ך בסי' מ"ג ש"ך ס"ק י"א:. אפשר דס"ל לחלק דמוקדם גרע כיון שנחתם בשקר וע"כ אף דיכול לתקן במלאוהו בקרובים מ"מ פסלו חז"ל אבל בהרחיקו ב' שיטין לא היה עדיין שום שקר רק דפסולו משום שיכולים לזייפו לכן מהני בזה הטעם לפי דניתנה להכשיר במלאוהו כו' ובאמת ה"ר יונה ס"ל דאף במוקדמין אמרינן דאינו יכול לטעון להד"ם לפי דיכול למלאות בקרובים כמבואר בטור סי' מ"ה סעיף ז' והובא בש"ך סי' מ"ג ס"ק י"ב:

ועוד י"ל ולחלק דהא במש"כ הש"ך לעיל גבי מוקדם דאם כתב על השטר דלא ניתן לטרוף אלא מזמן זה כשר נראה לדון בזה דאינו מיכשר השטר אלא בכתבו עליו מדעת הלוה כדס"ל ליש אומרים כן בשטר שהדחיקו ב' שיטין לקמן סי' מ"ה סעיף י"ד כמש"כ ה"ר יונה שם הטעם דלא נשתעבד הלוה באותו שטר ויש לדון דאף לפמש"כ המחבר בסי' מ"ה סעיף י"ד בדעה קמייתא דהובא בסתם דס"ל דאף שמלאוהו שלא מדעת הלוה כשר מ"מ י"ל דז"א רק בהרחיקו ב' שיטין די"ל דאף בסתמא כ"ז שלא שמענו מהלוה שמוחה בזה מסתמא מסכים שימלאוהו בקרובים ויהיה שטר כשר דאל"כ הא יהיה יכול לזייף ולכתוב חובה על הלוה לכן האומדנא הוא דזהו טובתו של הלוה ומסכים לזה ואפשר דזהו כוונת הש"ך בסי' מ"ה ס"ק כ"ו שכתב דלכן כשר אף בלא דעת הלוה דהוי כאלו הרשהו לעשות די"ל דכוונתו ג"כ למש"כ ולפ"ז י"ל דבשטר מוקדם דעיקר החשש הוא דיגיע פסידא ללקוחות ע"כ לא הוי זה טובתו של הלוה כ"כ דלא איכפת ליה במה שיגבה מלקוחות שלא כדין וכעין מש"כ הש"ך בסי' ע"ח ס"ק י"ד ע"ש ולכן הדין נותן דבשטר מוקדם דכתב עליו דלא ניתן לטרוף אלא מזמן ב' דאינו כשר אלא בנכתב מדעת הלוה לכ"ע והש"ך קיצר בזה:

ולפ"ז י"ל דלכן ס"ל להש"ך לפסול שטר מוקדם לגמרי אף לטענת להד"ם משום דס"ל לפוסקים הללו דדוקא בהרחיקו ב"ש דלדינא העיקר כדיעה קמייתא דהובא בסתמא בלא י"א דאף במלאוהו שלא מדעת הלוה כשר לכן הוי זה דבר שבידו כיון דא"צ דעת אחרת בזה ע"כ כשר השטר משא"כ במוקדם כיון דלא הוי דבר שבידו דהא צריך לדעת הלוה לכן לא אמרינן בזה הסברא דיכול לכתוב עליו דלא ניתן לטרוף כו' ובאמת ה"ר יונה עצמו דכתב ה"ט דראוי להיות כשר אם מלאוהו בקרובים ומה"ט אינו יכול לומר להד"ם ס"ל דאף היכא דלא הוי דבר בידו ג"כ אמרינן סברא זו דהא איהו ס"ל דגם בהרחיקו ב"ש צריך דעת הלוה אבל בשיטת החולקים עליו שפיר י"ל דס"ל לחלק דזהו תלוי אם הוי בידו בלבד בלא דעת הלוה או לא ולכן כתבו דבשטר מוקדם יכול לומר להד"ם וא"ש דלא יהיה מוקשה דברי הש"ך הנ"ל כ"כ:

ובמש"כ לקמן סעיף י"ד דאף במלאוהו שלא מדעת הלוה כשר הנה לפמש"כ הש"ך שם ס"ק כ"ו הטעם דכיון שמסר השטר בידו כאלו הרשהו לעשות א"כ זה אינו שייך רק כ"ז דאינו מוחה אבל אם הלוה מוחה אינו יכול למלאות בע"כ של הלוה דהא הלוה מבטל הרשאהו וכש"כ לפמש"כ דמצד אומדנא אתינן עלה דכיון דזהו טובתו של הלוה מסתמא מסכים לזה וע"כ ודאי אינו יכול למלאות השטר בע"כ של הלוה כן הוא נכון לדינא:

תוכן העניינים

נחל יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה