נחל יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן מד
(שם סעי' א') בש"ך (ס"ק ד') כתב ב"י בשם הרשב"א דאפילו אמרו העדים דאנו כתבנו שיטה אחרונה אין לו דין שטר דכל שאינו מוכח מתוך השטר אין לו דין שטר עכ"ל וכעין זה כתב המחבר לקמן סי' מ"ט סעי' ו' גבי ב' יוב"ש דאין אחר יכול להוציא עליהם שטר אא"כ באו עדי השטר עצמם כו' ואם עדים אחרים העידו יש לו דין מע"פ וכמש"כ המ"מ והובא בסמ"ע שם ס"ק ט"ז דכל שאינו מוכח מתוך השטר אין לו דין שטר ומה דיש להעיר הכא דעדי השטר עצמם מעידין שלא הרחיקו שיטה אחרונה כבר העיר בזה האו"ת וזהו כשיטת התוס' דגיטין ד' כ"ד ע"ב ד"ה בע"מ ור"א היא כו' דכתבו דבעינן דיהי' מוכח מתוכו ושיטת הר"נ רפ"ג דגיטין דלא בעינן מוכח מתוכו אף לר"מ והובא פלוגתא זו בב"ש סי' קל"ו ס"ק ד' ואף דהמחבר לקמן סי' נ"א סעי' ז' פסק דע"מ כרתי וכר"א בשטרות וכ"כ הרמב"ן עכ"ז כתבו בהא דסי' מ"ט דבעינן דיהא מוכח מתוכו ומוכח מזה כמש"כ הב"ש בסי' קל"א ס"ק ג' דאף לר"א דע"מ כרתי מ"מ אם לא היו ע"מ רק ע"ח בזה בעינן אף לר"א דיהיה מוכח מתוכו ועיין בב"ש סי' קכ"ד ס"ק ג' וכ"כ הג"פ בסי' קכ"ד ס"ק ה' דבע"ח לחוד אם אינו מוכח מתוכו דהגט בטל אף לר"א כמו לר"מ וכתב זה מסברא דנפשי' לפרש כן בשיטת הרמב"ם ולפי מש"כ מוכח כן מן הרמב"ם והמחבר דסי' מ"ט:
ועיין באו"ת סי' מ"ט ס"ק ח' בסופו:
והב"ש בסי' קכ"ו ס"ק כ"ט כתב דהך דתשובת הרשב"א דכתב דאף באמרו העדים אנו חתמנו אין לו דין שטר דזהו בע"ח מעידים כן אבל ע"מ מהני ויש לדון בזה ע"פ מש"כ הש"ך בסי' נ"א ס"ק ט' בשם הרשב"א דאין הלכה כר"א בשטרות:
ובספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ח' ענף ב' העלתי לבאר הטעם מש"כ דבעינן דיהיה מוכח מתוכו דזהו בגדר מאי דקיי"ל דבר ולא חצי דבר דאם שני עדים מעידים לפנינו ומחוסר עוד עדות זולתם כיון דבלא בירור זולתם אין ממש בדבריהם לכן אינם מצטרפין אהדדי וה"ה בשטר דסמכינן על ע"ח דחתימתם היא הגדתם וכמו שנחקרה עדותן בב"ד ולא עדיפי מאלו הגידו עדותן בפיהם לפני ב"ד דאם לא הגידו על דבר שלם רק מחוסר עוד עדות זולתם דהתורה פסלם ולכן גם בשטר דמעידין דיוב"ש גירש וצריך עוד בירור זולתם איזהו יוב"ש גירש ולא נגמר מהם דבר שלם לכן פסולים כיון דמהגדתן לבד אינה מועלת עדותן ע"כ לא מהימני כו' ומה"ט א"ש דאמאי לא בעינן לר"א דיהא מוכח הכתובה מתוכו כמו דהקשה הנו"ב במ"ת סי' קי"ג דכיון דעיקר הסברא הוא משום דהוי חצי דבר א"כ ז"א רק בע"ח דזהו הגדתן בעת שחתמו על השטר לכן בעינן שיעידו על דבר שלם אבל בע"מ לר"א לא שייך זה דהא בעת שרואין רואין ענין שלם ובעת שמגידים מעידים ג"כ על דבר שלם לכן בכתיבה לא שייך כלל חצי דבר אבל בע"ח הא בעת שבא השטר לב"ד לא נגמר ענין שלם ע"פ והארכתי בספרי שם ע"פ שיטת הרשב"ם בב"ב ד' נ"ו בפירוש דבר ולא חצי דבר והובא בב"ק ד' ע' ע"ב בתוס' ד"ה למעוטי כו'. ולפ"ז הדעת נותנת דאף לר"א דע"מ כרתי דמ"מ אם לא היו ע"מ רק ע"ח דבזה בעינן מוכח מתוכו אף לר"א כיון דמן עדותן שחתמו אינו יוצא ענין שלם בלתי עדות זולתם וע"ש בספרי מזה ושיטת הר"נ דלא בעי מוכח מתוכו דס"ל כיון דבעת ראייתן ראו דבר שלם ע"כ מקרי זה דבר שלם וכמש"כ בספרי שם:
אכן עדיין יש לדון בזה די"ל דדוקא בגט שנולד הספק איזהו יוב"ש גירש ע"כ כשבאין עדים להעיד דזהו יוב"ש שגירש לכן שפיר כתבתי דזהו כעין חצי דבר לפי דאין שום תועלת כלל מעדותם שמעידים בע"פ לפנינו דזהו יוב"ש שגירש בלתי הגט עצמו אבל במה דנולד ספק לנו בהלואה מי מהן לוה וכשבאו עדים ומעידין בע"פ דזהו יוב"ש דלוה א"כ הא הוי תועלת מעדותן שבע"פ כעת לענין אם יהי' הוחזק כפרן על טענת להד"ם. וכיון דעדים שבע"פ א"צ לעדי השטר ע"כ לא מקרי כה"ג חצי דבר כמבואר בב"ק ד' ע' ע"ב דאמרו כיון דעדי קידושין לא צריכי לעדי ביאה דבר קרינא בי' ועיין מזה בספרי סי' ט' ולפ"ז יש לחלק ולדון דאף לשיטת התו' בגיטין ד' כ"ד דכתבו דלר"מ בעינן מוכח מתוכו די"ל דז"א רק בגט בשני יוב"ש דאין שום תועלת מעדותן בע"פ שמעידין כעת לפנינו אם לא יוכשר הגט ע"כ מקרי זה חצי דבר כנ"ל אבל בשטר דנולד לנו ספק מי מהם לוה דעכשיו דבאו העדים להעיד בע"פ הוי ג"כ תועלת מעדותם לענין אם טוען להד"ם דנעשה הוחזק כפרן ע"פ עדותם לכן י"ל דבכה"ג גם התוס' מודו לשיטת הר"נ וסייעתו דלא בעינן כלל להך דמוכח מתוכו רק אם העדים מעידים עכשיו לפנינו דלא זזה ידם מתוך ידו של יוב"ש השני באותו יום שנכתב השטר ובאופן דמוכח מזה דע"כ יוב"ש השני לוה המעות באותו יום כפי השטר בזה שפיר י"ל דאין ממש בעדותן משום דהוי חצי דבר כיון דאינו מוכח מתוך השטר א"כ אין שום ממש מהשטר זולת עדים אחרים וכן מן העדים אחרים אינו שום תועלת לנו וע"כ בכה"ג שפיר י"ל דפסלו השטר לפי דבעי מוכח מתוכו אבל אם עדים אחרים מעידים דראו דזה יוב"ש לוה מעות ממנו א"כ הוי תועלת מעדותן ע"כ י"ל דבכה"ג לא בעינן מוכח מתוכו אף לשיטת התוס' וראיתי באו"ת סי' מ"ט ס"ק ז' שכתב לחלק בין גיטין לשטרות והנתיבות שם ס"ק ח' בסופו השיג על האו"ת בזה וכתב דאין לחלק בין גט לשטר ע"ש אבל לפי מה שכתבתי שפיר יש לחלק בין גט לשטר בזה והא דמשמע מהרמב"ם והמחבר בסי' מ"ט דאף בבאו עדים אחרים להעיד דזהו יוב"ש דלוה באותו יום אין לו דין שטר י"ל דטעמם הוא כיון דמלוה בע"פ אינו טורף ממשעבדי משום פסידא דלקוחות וכן הא דאינו נאמן לומר פרעתי במלוה בשטר זהו משום שטרא בידי מאי בעי ע"כ י"ל דכיון דאינו מוכח מתוכו ואין לו דין שטר בלא בירור זולתו ע"כ אפשר דבכה"ג לית לי' קלא כ"כ ולא חששו הלקוחות להשטר וכן הלוה לא חשש והניח השטר בידו. רק אם עדי השטר עצמם מעידים ע"ז אז יש לו דין שטר גמור כיון דבידם לכתוב כמש"כ התם ולכן אין לסתור מהא דסי' מ"ט למה שכתבתי בספרי בשיטת הרמב"ם דעיקר פסול דאינו מוכח מתוכו זהו משום דהוי חצי דבר אך מהתוס' דגיטין ד' כ"ד אינו מוכח כלל דיסברו להא דסי' מ"ט דיש לחלק בין גט לשטר בזה ועיין בר"נ פ' מי שהיו נשוי גבי ב' שטרות דכתב דאין הקול יוצא אלא מזמן דמוכח מתוכו וקצרתי:
ובהך מילתא דשני יוב"ש דאין מוציאין שט"ח עליהם דיכול כ"א לדחותו ועכ"ז נראה לומר דמהני תפיסה בזה דהא מבואר בסי' מ"ב דבכל ספק בשטר מועיל תפיסה וה"ה בזה דנולד ספק לנו ע"פ השטר דאחד מהם לוה ע"כ לא גרע זה מכל ספק בשטר דמהני תפיסה וכן מצאתי להשער המשפט בסי' מ"ט ס"ק ב' שכתב ג"כ בקצרה כן ע"ש ולכאורה יש לדון בזה דלא יהא מועיל תפיסה בזה דא"כ יש לחוש לקנוניא דא' מהם יבקש עדים דיכתבו שטר דיוב"ש לוה מעות מחבירו כדי שיהא תועלת מעדותן על תפיסה מן יוב"ש השני וכעין מש"כ הש"ך בסי' מ"ב ס"ק כ"ז גבי נכתב בשטר דאינון ונמחק דלא מהני תפיסה דאל"כ כ"א ימחוק הסכום כו' אך באמת זה אינו דהא מצינו כה"ג בסי' מ"ט סעי' זיי"ן דאם יש בידו שובר אין אחד מהם יכול לתובעו כו' ולא חיישינן לרמאות וקנוניא דיבקש מן יוב"ש א' דיתן לו שובר כדי להפקיע חובו מן יוב"ש דהשטר ת"י וע"כ מוכח דכיון דהעדים אסורים לחתום לכתחלה על שובר כזה אם לא פירשו איזה יוב"ש הוא משום חששא זו ע"כ לא חיישינן בזה לערמה כיון דאין זה בידו כ"כ ודוקא התם בסי' מ"ב גבי דאינון ונמחק דבידו למחוק ע"כ חשו בזה כנ"ל:
ובאמת י"ל בהא דסי' מ"ט גבי שובר הנ"ל דמיירי בשובר בעדים אבל בשובר בחת"י הבע"ד שפיר יש לחוש לערמה ולא מהני להפקיע כלל ומה"ט לא חיישינן לערמה דיבקש לעדים דיחתמו על שטר דיוב"ש א' לוה מעות כדי דיועיל תפיסת המלוה מן יוב"ש השני די"ל בזה ג"כ כיון דהעדים אסורים לחתום על שטר כזה דיוב"ש לוה מעות אם לא פירשו איזה מהם לוה משום דיש להם לחוש שמא יבא תקלה מעדותם לענין תפיסה שלא כדין וכמש"כ התוס' בגיטין ד' ג' ע"ב ד"ה כתב בכת"י ואין עליו עדים כו' בסה"ד דחיישינן דתתפוס הפירות ותאמר שכבר נתגרשה מזמן הכתוב בו עכ"ל התוס' אלמא דמשום חשש תפיסה שלא כדין ג"כ יש לחוש ע"כ כיון דאסורים לחתום על שטר כזה משום האי חששא דתפיסה ע"כ לא חיישינן לזה כן יש לדון בזה:
אכן לפמש"כ בספרי דאם לא כתבו איזה יוב"ש מהם הוא דהוי כמו חצי דבר משום דהי' להם לפרש איזה מהם הוא כי זהו דבר קל דהא אף אשה וקרוב מהימני בזה והוי כמש"כ הרשב"ם בפי' חצי דבר דכיון דאפשר לראות דבר שלם כו' וכמש"כ בספרי שם בארוכה וע"כ י"ל דלא תועיל תפיסה בזה כלל כיון דהשטר הוי אינו מוכח מתוכו והוא כעין חצי דבר דאין ממש בעדותן כלל ודומה למש"כ הנתיבות בכללי תפיסה ס"ק זיי"ן דאם נולד ספק ע"פ עדים שלא ראו הדבר בשלימות לא נקרא ספק שיועיל תפיסה משום דהוי חצי דבר וכמש"כ הב"ש באה"ע סי' למ"ד ס"ק ט' בשם הג"א דאם הי' ספק להעדים אם קרוב לו או לה אין בזה חשש קידושין כו' וכן כתב הנתיבות שם באם העדים אומרים שראו שאחד הלוה לחבירו מעות וא"י כמה דלא מהני תפיסה בזה כו' א"כ מה"ט בשטר שכתבו כי יוב"ש א' לוה מעות ולא פירשו איזהו מהם הוא די"ל דזה הוי חצי דבר ואף דבעת ראיות העדות ראו דבר שלם מ"מ הא בעת שבא השטר לב"ד דהוי אז הגדתם לא הוי אז רק חצי דבר כמש"כ בספרי שם בארוכה לבאר זה וע"כ י"ל דכיון דהיה להם לתקן ולכתוב בשטר מי מהם לוה ולא עשו כן הוי זה חצי דבר דאין ממש בעדותם כלל ולא מהני תפיסה בזה והא דמבואר בסי' מ"ט בשובר דאין שום א' מהן יכול לתובעו כנ"ל שא"ה כיון דהוי תפוס מעיקרא והוי כמו דבר שלם לענין זה או די"ל דנאמן במיגו דאי בעי אמר דפרעתי לשניכם וצויתם לכתוב שובר א' כמבואר התם סעי' ז' דזה מהני לדחות שניהם ואין זה בכלל מיגו מגברא לגברא וקצרתי ולכן יש לדון הרבה אם מועיל תפיסה בזה כיון דהוי אינו מוכח מתוכו עכ"פ ומ"מ י"ל דמהני תפיסה דיכול לומר קים לי כשיטת הר"נ וסייעתו דלא בעי מוכח מתוכו וזה לא מקרי חצי דבר:
והיכא דנולד לנו ספק אם נקרא הלוה בשם שנכתב בשטר כגון דהוא ממדינה אחרת וכה"ג וצריכים בירור ששמו כך הוא כפי שנכתב בהשטר בזה וודאי מהני השטר ולא אמרינן דמקרי אינו מוכח מתוכו משום דדוקא בנולד ספק מי מהם לוה המעות זה מקרי אינו מוכח מתוכו לפי דצריך בזה בירור ע"פ שני עדים וע"כ מחוסר מעשה ומקרי חצי דבר כמש"כ בספרי שם משא"כ היכא דצריכים להכיר שמו איך הוא נקרא במדה"י דבזה מהימן אף אשה וקרוב כמבואר בסי' מ"ט ובג"פ סי' ק"כ ס"ק י"ד וע"כ אף חוץ לב"ד מהימני ואין זה רק גילוי מילתא בעלמא ומקרי עדיין דבר שלם ומוכח מתוכו וכמו שהוכחתי בספרי שם ע"ש בענף ב':
ולפמש"כ ביאור סברתם במה דבעו דיהא מוכח מתוכו דזהו מפאת חצי דבר או בממון בשטר לענין דאינו טורף ממשעבדי דכיון דאינו מוכח מתוכו אין לו דין שטר משום דל"ל קלא כנ"ל א"כ זה אינו שייך רק בשטר בעדים. אבל אם הבע"ד בעצמו חתום עליו דאף דאינו מוכח מתוכו כגון בשני יוב"ש וחתם במס"ק ע"י אחר כמבואר בש"ך סי' מ"ה ס"ק ח' דזה מהני דהא לא שייך לפסול שם משום דהוי חצי דבר דז"א רק בעדים דכתיב בהו ע"פ שני עדים יקום דבר ובעינן דבר שלם ועיין בגיטין ד' ד' ובזה יש לעיין טובא וקצרתי אבל בכת"י דאינו גובה ממשעבדי רק מב"ח לא בעינן דיהא מוכח מתוכו דהא בזה לא כתיב דבר וכש"כ לפמש"כ הנתיבות בסי' מ"ב ס"ק א' בשם הרמב"ן דבממון לא בעינן מוכח מתוכו ע"ש ועיקר דברי הרמב"ן הוא בר"נ פ"ט דגיטין והובא בדרוש וחדוש של רע"א זצ"ל במערכה י"ד ס"ק א' ע"ש. ועיין מזה לקמן בחידושי לסי' מ"ה סעי' ה' ענף א':
(שם סעי' ו') שטר שיש בו גרר מאחוריו או ביני שיטי כו' בשר ויש פוסלים והש"ך ס"ק ט"ו הכריע דפסול והקצה"ח ס"ק א' כתב דאם נמצא מחק מתוכו לאחר חתום שטרות דכשר משום מיגו דגייז ליה כמש"כ הסמ"ע בסי' ס"ה ס"ק ע' בשובר שכתוב למטה מהשטר ואף שהש"ך השיג שם עליו מ"מ במחק מודה וכ"כ הנתיבות דזה פשוט ולכאורה יש לדון בדברי הסמ"ע והקצה"ח הנ"ל דהא ה"ל מיגו להוציא דלא אמרינן וי"ל דס"ל דכיון דבשטרא מעליא מסייע ליה אמרינן מיגו להוציא א"כ ה"ה בשובר שתחת העדים מקרי השטר בשם שטרא מעליא דמסייע ליה דאמרינן מיגו להוציא. ולפ"ז יש לדון בשטר שאינו גובה ממשעבדי כמו שטר שאין בו אחריות כמבואר בסי' ס"ט ש"ך ס"ק י"ד י"ד או כגון דמבואר בסי' ס"ח סעי' א' דדעת המחבר שם דאינו גובה רק מבני חורין וכמש"כ הש"ך שם ס"ק ד' או כעין מש"כ האו"ת בסי' ס"ט ס"ק ה' בסופו והנתיבות שם ס"ק ד' דאינו נאמן לומר פרעתי אף דאינו גובה ממשעבדי אם אין עדים חתומים רק לקיים החת"י של הלוה כמבואר בסי' ס"ט וכן כל כה"ג דמשכחת ליה דאינו יכול לומר פרעתי ואינו גובה ממשעבדי דבזה יש לדון דאם נמצא מחק למטה דפסול השטר ולא שייך לומר בזה דיהא נאמן במיגו דגייז ליה דהא מבואר בכנה"ג בכללי מיגו ס"ק ח' באו"ת דלכן אמרינן מיגו להוציא במקום שטר משום דהוי כגבוי דאף דקיי"ל כבית הלל דלאו כגבוי דמי מ"מ לגבי כמה דברים נקטינן דהוי כגבוי וכבר כתבתי לעיל בחידושיי לסי' י"ב ובסי' נ"ד דשט"ח שאין בו אחריות נכסים דאף ב"ש מודה דלא הוי כגבוי כמבואר בגיטין ד' ל"ז ע"כ אף היכא דנקטינן לדינא דהוי כגבוי דמ"מ אם אין בו אחריות נכסים לא הוי כגבוי כלל וע"כ היכא דאינו נאמן אלא מצד מיגו ומשום שטרא מסייע ליה אמרינן מיגו להוציא א"כ ז"א רק בשטר שגובין ממשעבדי אבל בשטר שאינו גובה רק מב"ח כיון דלא הוי כגבוי גם לב"ש ע"כ לא מהני מיגו בזה כלל להוציא וכן כתב הקצה"ח סי' פ"ג ס"ק ד' ומה דהקשה הקצה"ח שם ע"ז מהא דב"ב ד' קנ"ז ונשאר בקושיא הנה לעיל בסי' י"ב כתבתי לתרץ זה בטוב טעם ע"ש ואף דמן הש"ך סי' פ"ג ס"ק ט' בסופו נראה להיפך אבל באמת לפי הטעם של הכנה"ג הנ"ל העיקר כהקצה"ח הנ"ל בזה וכמש"כ הסמ"ע בסי' פ"ב ס"ק מ"ה:
ולפי זה י"ל דבשטר כזה שאינו טורף ממשעבדי אם נמצא מחק מתוכו לאחר חתום שטרות די"ל דכיון דהוי ריעותא בעצם השטר ועיקר נאמנות המלוה הוא במיגו דאי בעי גייז ליה וכיון דנתבאר דבשטר כזה לא מהני מיגו משום דהוי מיגו להוציא ולא שייך בכזה לומר דבשטרא מסייע ליה כיון דזה לא הוי כגבוי וע"כ לא מהני מיגו בזה ואין מוציאין מהלוה ואף דהאו"ת בכללי מיגו ס"ק ח' כתב טעם אחר על הא דאמרינן דבשטרא מסייע ליה אמרינן מיגו להוציא עכ"ז הא לכל הפחות הוי זה ספיקא דדינא שמא הטעם הוא ע"פ סברת הכנה"ג דמשום דהוי כגבוי אתו עלה וע"כ בשטר כזה אין להוציא מן המוחזק וכמש"כ הקצה"ח עצמו בסי' פ"ג ס"ק ה' דבשטר דאין בו אחריות לא מהני ביה מיגו להוציא וע"כ כ"ז דלא תפס המלוה אין מוציאין מהלוה רק אם המלוה תפס יכול לומר קים לי כשיטת הש"ך בסוף סי' פ"ג דגם שטר דאינו גובה ממשעבדי מהני ביה מיגו להוציא והוי זה ספיקא דדינא והקצה"ח והנתיבות דכתבו בפשיטות הכא דנאמן במיגו דאי בעי גייז ליה קיצרו בזה והיה להקצה"ח לבאר דז"א רק בשט"ח דגבי ממשעבדי:
ולכאורה יש לדון גם בשט"ח בעדים דנמצא מחק מתוכו לאחר חת"י העדים דיש לדון לכאורה דלא יהא מהני ביה מיגו דאי בעי גייז ליה לפמש"כ הגט פשוט לאה"ע סי' קכ"ד ס"ק ה' גבי דבר המזדייף דיש לחוש שמא אף אחר חתימת העדים כתב איזה תנאי מקודם דמסר לה הגט ע"ש. וכעין הא דאמרינן בגיטין ד' כ"ב ע"ב גבי כתב ע"ג דבר המזדייף דחיישינן דילמא הוה ביה תנאה וזייפתיה ובח"מ סי' מ"ב סעי' א' וש"ך ס"ק א' וס"ק ב' ובח"מ סי' מ"ד ש"ך ס"ק י"ד דחיישי' במחק דשמא היה כתוב תנאי ומחקו ובאמת שם מיירי דחיישי שמא כתב תנאי מקודם חתימות העדים אבל הג"פ העלה דחיישי' גם דשמא היה כתוב תנאו אחר חתימת העדים ומחקו ובמה דחשש הג"פ שם אם נמצא חתך אחר חתימת העדים באמת זה אינו כמו דהשיג עליו התורת גיטין באה"ע שם ס"ק ב' מהא דב"ב ד' קס"ד דאמרו אי מתתאי גייז ליה ע"ש אבל בנמצא מחוק מתוכו לאחר חתימות העדים בזה שפיר י"ל כמש"כ הג"פ דחיישי' שמא היה כתוב תנאי אחר חתימת העדים ומחקו:
ולקמן סי' פ"ב סעי' י"ב כתב המחבר דאם הודה דהשטר נעשה על תנאי אינו נאמן המלוה במיגו משום דהוי מיגו להוציא וכמש"כ הבעה"ת והובא בש"ך שם והטעם הוא דזה לא הוי בכלל מה דאמרו דבשטרא מעליא מסייעו אמרינן מיגו להוציא משום דכיון דנעשה על תנאי א"כ אם קיים הלוה להתנאי אז לא חייל שעבודו כלל מעולם וכמש"כ הבעה"ת והובא בש"ך שם ס"ק כ"ט ובסמ"ע ס"ק מ"ה וכמש"כ הש"ך כעין זה בכללי מיגו ס"ק ט"ו ומה דכתב הש"ך שם ס"ק כ"ח דלא כהבעה"ת עיין שם בקצה"ח סי' פ"ב ס"ק ח' וכן בחידושיי לסי' פ"ב סעי' י"ב בארתי בטוב טעם דהעיקר כסברת הבעה"ת בזה ע"ש:
א"כ לפ"ז יש לחוש אף בשט"ח בעדים אם נמצא מחק מתוכו לאחר חתימת העדים דשמא היה כתוב בו איזה תנאי מקודם דמסרו להמלוה וחתכו וע"כ לא שייך לומר בזה דהמלוה נאמן במיגו דאי בעי גייז לזה. דהא זה הוי מיגו להוציא ולא שייך לומר בזה שטרא מסייע ליה דהא נתבאר בשם הבעה"ת והמחבר דס"ל דדוקא היכא דחיישינן לפרעון וכה"ג לאחר דאתחזק השטר כבר בחזקת חיוב בזה אמרו דהוי כגבוי לגבי הא דאמרי' מיגו להוציא אבל אם נולד ספק שמא לא היה לו חזקת שטר מעולם דכה"ג לא הוי כגבוי אף לבית שמאי ע"כ גם לגבי מיגו להוציא לא מהני זה וכמש"כ בחידושיי לקמן סימן פ"ב סעיף י"ב:
ולכן לפמש"כ הר"מ בן חביב בספרו גט פשוט דחיישינן שמא כתב איזה תנאי מקודם דמסר השטר כנ"ל ע"כ אם נמצא מחק מתוכו לאחר חתום שטרות שפיר יש לחוש לאיזה תנאי כיון דנמצא ריעותא דמחק וזהו כש"כ מנידון דבר המזדייף של הג"פ שם א"כ בכה"ג לא מהני מיגו דהוי מיגו להוציא כיון דלא שייך בזה לומר שטרא מסייע ליה כנ"ל ולכן עדיין יש לדון לדינא במש"כ הקצה"ח דמהימן במיגו דאי בעי גייז ליה והנתיבות כתב דזה פשוט וא"צ לפנים ובאמת אין זה ברור כ"כ לפי דברי הג"פ הנ"ל אכן לפי מה דמשמע הכא במחבר דכתבו במקום שנהגו לכתוב פרעון מאחוריו כו' יש פוסלים וכמש"כ הטור סוף סי' מ"ה בשם תשובת הרא"ש דאם נהגו לכתוב פרעון ביני שיטי דחיישינן שמא היה כתוב פרעון ונמחק אלמא דדוקא לפרעון חיישינן אם נהגו לכתוב שם אבל לתנאי משמע דלא חיישינן לכ"ע רק אם נמצא מחק בתוך השטר בזה חשו לתנאי כמבואר בסי' מ"ד סעי' ה' ש"ך ס"ק י"ד ע"ש וגם הא לפרעון אם נמצא מחק מאחוריו וביני שיטי רבו המכשירים כמבואר שם שיטת הרמב"ן והרשב"א דכתבו דלא מפקינן שטרא מחזקתיה כיון דלא נמצא ריעותא בגוף השטר ע"ש וכמש"כ הסמ"ע ס"ק יו"ד בשם הרמב"ן דכתב לפי שהשטר מוחזק ביד המלוה וכאלו הממון שכתוב בו מוחזק בידו עכ"ל ואף דקיי"ל דשט"ח לא הוי כגבוי ע"כ טעמו הוא ע"פ מש"כ בחידושיי לעיל סי' י"ב די"ל דבשטר דלא נמצא בו ריעותא הוי כגבוי לכ"ע ע"ש:
וכן ראיתי בתורת גיטין לאה"ע סי' קכ"ד ס"ק ב' שהשיג על הג"פ שם וכתב דהא בח"מ סי' מ"ד מבואר דשטר שנמצא בו מחק וגרר כשר ואף מאן דפסל הוא משום דהמנהג לכתוב פרעון שם אבל במחק וחתך שנמצא למטה נראה דלכ"ע כשר דאין שום אדם כותב זכותו למטה במקום שיכול בעהש"ט לחותכו עכ"ל התו"ג ע"כ מה"ט לא חיישינן שמא היה כתוב למטה איזה תנאי ואין זה מטענת מיגו שיש לו דאי בעי גייז ליה דהא זה הוי כמו מיגו להוציא כנ"ל רק מטעם דאין דרך לכתוב שם תנאי וע"כ לדינא הנני מסכים לדברי הקצה"ח והנתיבות דבשטר בעדים לא חיישינן אף אם נמצא מחק למטה ובאמת לפי דברי התו"ג הנ"ל יש לומר דה"ה מה"ט אין לנו לחוש אף היכא דלא גבי ממשעבדי אם נמצא מחק למטה משום דאין אנו צריכים בזה להאמינו במיגו דאי בעי גייז ליה כמש"כ הקצה"ח והנתיבות רק דמצד דלא נהגו לכתוב פרעון למטה במקום שיכול בעהש"ט לחותכו וכמש"כ התו"ג הנ"ל אך מ"מ כיון דהקצה"ח והנתיבות כתבו בזה הטעם דנאמן במיגו דאי בעי גייז ליה ע"כ לפ"ז בשט"ח דלא גבי ממשעבדי לא שייך להאמינו במיגו דהוי מיגו להוציא כמש"כ הקצה"ח עצמו בסי' פ"ג לכן אין להוציא ממון בזה מהמוחזק אבל בשט"ח דגבי ממשעבדי הדין נותן דנאמן במיגו משום דבחשש פרעון הא הוי שטרא מסייעו ומשום חשש תנאי הא לא נהגו לכתוב תנאי שם ודוקא לפרעון אמרו דחיישינן אם נהגו לכתוב פרעון שם כמבואר הכא ועיין באו"ת באורים ס"ק י"ד:
ואין לחלק דשאני הכא דהוי מיגו דבידו דהיה יכול לגייז מקודם דהוחזק בב"ד וכמש"כ הר"נ בקידושין פ' האומר בסוגיא דיש לי בנים נאמן לחלק דשאני היכא דהוי בידו דנאמן אף במקום חזקה משא"כ במיגו שהיה יכול לטעון כו' דזה אינו:
דדוקא היכא דבידו לעשות כן גם עכשיו לפנינו זה מקרי בידו אבל היכא דאינו בידו לעשות כן עכשיו אך דהיה יכול לחותכו מקודם שהוחזק בב"ד גם זה בשם מיגו מקרי דהא היה מוכרח לטעון ולהכחיש להלוה ולומר דלא היה מעולם כתוב כן תחת השטר ע"כ הוי זה בכלל כל מיגו להוציא דלא אמרינן היכא דלא שייך לדון סברא שטרא מסייע ליה כמו בנ"ד בשטר שאין בו אחריות כנ"ל ואף דהתוס' בב"מ ד' ב' ד"ה וזה נוטל כו' כתבו לחלק דהיכא דיש לו מיגו דאי בעי שתיק אמרינן מיגו להוציא רק מטעם אחר אמרו בב"ב ד' ל"ב דלא מהימן עכ"ז הא לשיטת הרמב"ם בפי' המשנה המובא בש"ך סוף סי' פ"ג וש"פ שם ועיין בתוספות ב"ב ד' ל"ב וברא"ש שם מבואר דס"ל דאף בענין כזה אמרו שם הטעם דלא דיינינן מיגו להוציא ולכן שפיר כתבתי לדון דזה בכלל מיגו להוציא דלא אמרינן וזהו פשוט [ובעיקר הענין היכא דהוי בידו כן עכשיו לפנינו אם זה עדיף מן מיגו בכל דוכתי יבואר במק"א ואכמ"ל ועיין בשער המלך סוף ה' מכירה] וכעין זה כתב הש"ך בסי' ס"ט ס"ק י"ז גבי חתימה חלק דאינו נאמן במיגו דאי בעי הוי כתב עליו משום דהוי בכלל מיגו להוציא דלא אמרינן משום דזה פשוט כמש"כ: