נחל יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן מא
(שם סעי' ד' בש"ך ס"ק י"ט) הקשה על הרמב"ם והראב"ד מב"מ דף ז' דפריך הש"ס על ר' יוסי ומשמע דלרבנן ניחא במה דס"ל דגם בכתובה דהוי תו"ז אמרינן נפל איתרע א"כ כש"כ בחוב תו"ז:
ולדעתי אינו קשה דהא בסוגיא שם קאמרי מתחלה אמר רבא ה"ק כו' דחיישינן לפרעון ור' יוסי ס"ל כו' ולא חיישינן לפרעון וע"ז מקשה הש"ס ולא חייש ר"י לפרעון והתניא כו' ומצינו בב"ב ד' ה' דרבא ס"ל דעביד דפרע תו"ז. ואף לפמש"כ התוס' שם ד"ה כי היכי דלא ליטרדן כו' דמפרש ר"י טעם אחר כו' דלפ"ז מוכח דהיכא דלא הוי חוב ברור דמודה רבא דא"א פורע בתו"ז עכ"ז לפמש"כ התוס' שם מעיקרא בשם הר"י אין הכרח לזה ע"ש ובב"מ ד' ק"ב בתוס' שם וכן משמע קצת בתוס' גיטין ד' ל"ד ע"ב ד"ה אין אלמנה נפרעת כו' דהקשו והא לא ניתנה כתובה לגבות מחיים ואמר ר"ל בב"ב כו' ואמרינן התם הלכתא כוותיה אף מיתמי כו'. א"כ משמע דלהנך דפליגי על ר"ל א"ש ואף דכתובה הוי חוב שאינו ברור מחיים אפ"ה יש מקום לומר דלדידהו ה"ה בחוב כתובה עביד דפרע תו"ז ע"כ י"ל בהא דמוכח בש"ס בב"מ דלרבנן היה ניחא זהו דהא קאי התם אליבא דרבא דמיירי שם לעיל מינה ורבא כיון דס"ל דעביד דפרע בתו"ז ע"כ שפיר ס"ל לרבנן גם בעודה תחת בעלה דלא יחזיר אבל לדינא דקיי"ל כר"ל דא"א פורע תו"ז שפיר י"ל דלא אמרינן בזה נפל איתרע:
ולאוקימתא קמייתי דשם דכולה ר' יוסי ואיפוך קמייתא. דר' יוסי ס"ל עודה תחת בעלה יחזיר וכן לאוקימתא דרבינא דרבנן ס"ל דלא חיישינן לפרעון אלא לשתי כתובות ור' יוסי ס"ל חיישינן לפרעון והא דקיי"ל כר' יוסי דחיישינן לפרעון אף דהוי יחידאה זהו משום דכן מוכח בסוגיא דלקמן וכמש"כ הריטב"א והנ"י והובא בש"ך סי' ס"ה ס"ק ל"ב ע"ש ולכן כיון דר' יוסי ס"ל עודה תחת בעלה יחזיר א"כ ה"ה בכל חוב תו"ז וי"ל דמזה הוכיח הראב"ד לומר דה"ה בחוב תו"ז לא אמרינן נפל איתרע משום דס"ל שלא לחלק בין חוב תו"ז לחוב כתובה דלא ניתנה לגבות מחיים וכדמשמע בתוס' גיטין הנ"ל ולאוקימתא דר"פ דב"מ שם דס"ל דלרבנן אף עודה תחת בעלה לא יחזיר י"ל ג"כ דר"פ אזיל לטעמיה דס"ל בב"ב ד' ה' כאביי ורבא דעביד אינש דפרע תו"ז. ע"כ אמרו בזה נפל איתרע אבל לדינא למאי דקיי"ל דא"א פורע בתו"ז שפיר י"ל דכמו דס"ל לר' יוסי בעודה תחת בעלה יחזיר דה"ה בכל חוב תו"ז ורבנן הא ס"ל בכל חוב דלא חיישי לפרעון אליבא דאוקימתא קמייתא ואוקימתא דרבינא כנ"ל ואנן קיי"ל כר' יוסי בזה כמש"כ הנ"י והריטב"א כנ"ל ועיין ברא"ש בב"ב ד' ה' סי' ט' ולכן א"ש מה דהוצרך הרמב"ם לכתוב דין זה בשם הוראת רבותיו משום דמן הש"ס דב"מ אינו הכרח לזה כ"כ וברור:
וכעין זה קשה לי דברי הנמוקי יוסף ב"ב פ"ג בעובדא דרבא בר שרשום שם ד' ל"ג דא"ל אביי כי גדלי יתמי כו' וכתב הנ"י דאין לומר דהיה תו"ז דא"כ לא היה צריך שבועה וקשה הא אביי לא ס"ל כלל החזקה דתו"ז כמבואר ב"ב ד' ה' כנ"ל אכן לפמש"כ לעיל בשם התוס' ב"ב שם ד"ה כי היכי כו' דמחלקי לחד תי' דבחוב שאינו ברור כגון על תנאי וכה"ג דבזה גם אביי מודה דאינו נאמן בתו"ז ע"כ יש לפרש כ"כ לכוונת הנ"י ואינו קשה כ"כ וכן יש לתרץ עפ"ז למה שהקשה רע"א זצ"ל בדרוש וחדוש כתובות ד' כ"א על הריטב"א דהא יכול לכתוב על אמגילתא חוב באיזה תנאי וקצרתי: