אור ברסלב

נחל יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן ט

סימן ח

(סעי' א') אם לקח שוחד צריך להחזיר כשיתבענו הנותן כו' וכתב הסמ"ע דלא דמי לריבית כו' והט"ז כתב דמוכח מרש"י דריבית צריך תביעה וע"כ אין שייך בזה שעבודא דר' נתן וכתב הקצה"ח ס"ק א' דכיון דפריעת בע"ח מצוה וכופין לו לקיים מצוה זו וא"כ ה"נ כופין אותו לתבוע כדי שלא יהי' לוה רשע כו' והביא ראי' לזה מהמל"מ פ"ב ה' מלוה כו' עכ"ל: סימן ט ענף א:

ולפי זה יש לדון כן. במה שכתב הבית יוסף בח"מ סי' צ"ט ס"ק י"ב בשם תשובת הרשב"א בלוה שנתן מתנה לאחרים ע"מ שיוכל לחזור בו דכ"ז דלא חזר לא נשתעבדו הנכסים להמלוה כו' דמ"מ יש לב"ד לכופו שיחזור בו הלוה כדי שיקיים מצוה דפריעת בע"ח אך כוונת הרשב"א הוא דכ"ז דלא כפו להלוה שיחזור בו אין הב"ד יורדין להנכסים כדין כל נכסי בני חורין דיורדין בע"כ להנכסים עצמם משום דיש להן דין משעבדי כ"ז דלא חזר בו ומ"מ אם כפוהו שיחזור בו גובין מהם וגם הדין הוא דכופין לו באם אפשר הוא ביד הב"ד לכופו וע"כ אין סתירה מזה לדברי הקצה"ח ובמקום אחר הארכתי בעיקר דברי הרשב"א הנ"ל ועיין מזה באו"ת סי' ס"ה באורים ס"ק נ"ג ואכמ"ל:

והנה הקצה"ח העיר בזה מהא דב"ב ד' קכ"ד גבי בכור דאם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי ופי' הר"ת שם דזה קאי ביצא עליו שט"ח דאין כופין לו שיקבל המתנה משום דהתם מיד שאמר איני נוטל הפסיד חלק בכורה וע"כ לא מהני התם הכפיי' כלל עכ"ל ועדיין יש להעיר בזה דאכתי תקשה ע"ז למאן דאמר דס"ל אין לבכור קודם החלוקה כמבואר בב"ב ד' קכ"ו ויכול לחזור בו אף לאחר שאמר כבר איני נוטל כו' וכמש"כ התוס' בב"ב ד' ע"ב ד"ה והילכתא יש לבכור קודם חלוקה כו' סה"ד שם דלפירש הר"ת הנ"ל דקאי ביצא על הבכור שט"ח כנ"ל דתקשה עדיין מזה להמ"ד דאין לבכור קודם חלוקה דיכפוהו ב"ד לחזור מלקבל חלק בכורה כדי שיהי' לו במה לפרוע ולא יהי' לוה רשע ומצאתי בקצה"ח סי' ער"ח ס"ק י"ב דהעיר בזה אבל לא תירץ זה כלל להמעיין בזה לפי' הר"ת הנ"ל אכן מצאתי בשמ"ק לב"ב ד' קכ"ו ע"א ד"ה ר"פ משמי' דרבא אמר ויתר כו' שכתב בשם הר"נ דלמ"ד דאין לבכור קודם חלוקה דהא דתני בברייתא דאם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי דמיירי כשאמר כן בשעת חלוקה כו' ע"ש ולפ"ז אתי שפיר מה דאין כופין לו לחזור מן הסילוק משום דכיון דאמר כן בשעת חלוקה ע"כ לא מהני חזרתו שוב משא"כ בפשוט דלא מהני לשון סילוק כ"ז דאינו נותן לאחיו בלשון מתנה וא"ש דברי הקצה"ח הנ"ל גם י"ל דבלא"ה א"ש דברי הקצה"ח הנ"ל עפ"י מש"כ לעיל בכוונת הרשב"א דהובא בב"י לח"מ סי' צ"ט בנתן מתנה בתנאי דיחזור בו דלא מצי לגבות ממשעבדי דמ"מ יכולים לכפותו שיחזור בו אך אם לא חזר בו אין גובין מהנכסים כנ"ל ה"ה יש לפרש הכוונה דאמרו אם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי היינו דהיכולת בידו שלא לקבל החלק בכורה ואין הב"ד גובין מן הנכסים אבל עדיין י"ל דהב"ד יכולין לכופו בזה למ"ד דאין לו קודם חלוקה ופי' רשאי הוא דיכולת בידו לעשות כן אבל לא דמותר לו לעשות כן ועיין בחולין ד' נ"ד ע"ב בתוס' ד"ה אין בעלי אומניות רשאין כו' ובקידושין ד' ל"ג ע"ב בתוס' שם וכן מוכרח לומר לפי דברי הקצה"ח דפי' דלכן אין כופין לו התם לחזור משום דלא מהני חזרתו שוב דע"כ האי רשאי דאמרו היינו דהיכולת בידו אבל לא דמותר לו לעשות כן דהא מצווה על עשה דפריעת בע"ח:

ויש להעיר ע"פ דברי הקצה"ח הנ"ל דאף דעכשיו אין לו מה לשלם להבע"ח אך יש לו עצה לזכות בנכסים ואז יהי' לו במה לשלם להבע"ח דכתב דהב"ד יכולין לכפותו לקיים מ"ע דפריעת בע"ח דבב"ק ד' פ"ט אמרו בהא דאשה פגיעתה רעה וחבלה באחרים פטורה דמקשו דתזבין כתובתה בטובת הנאה ומילי דמזדבני בדינרי נינהו כו' ומסיק הגמ' משום דכל לגבי בעלה ודאי מחלה וכתבו התוס' בד"ה כל לגבי בעלה ודאי מחלה כו' וא"ת כיון דלגבי בעלה ודאי מחלה מאי קאמר לעיל אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובה כו' שום אדם לא יקנה אותו כו' וי"ל דיכולה לעשות קיום במשכנות או בערבות או בנדר או בשבועה שלא תמחול אבל כאן אם יש לה תשלם ואם אין לה אין משועבדים לניזק לעשות לו קיומים עכ"ל התוס' וכ"כ הנ"י שם וכ"כ בהגהות אשר"י בסוגיא שם בזה"ל דאם חייבת שום דבר אין כופין אותה למכור ולישבע שלא תמחול עכ"ל ולדברי הקצה"ח הנ"ל דס"ל דאף היכא דכעת אין להבע"ח ממון רק דיש להלוה איזה תחבולה להשיג לו ממון דב"ד יכולין לכפותו לזכות לו בהממון כדי שלא יהי' לוה רשע כו' א"כ קשה הכא באשה שחבלה דפטורה ופגיעתן רעה משום דאף דתמכור כתובתה בט"ה מ"מ מצי מחלה וע"כ אין זה בר דמים כלל הא משום מ"ע דפריעת בע"ח יכולין ב"ד לכפותה שתשבע שלא תמחול ואז יהי' בר דמים והוי מילי דמזדבני בדינרי משום דיהי' שוה למכור בשוק כפי ט"ה ותהי' לה במה לפרוע להבע"ח ובוודאי אין לחלק בזה בין נזקין לשארי בע"ח ועי' בש"ך ח"מ סי' ל"ז ס"ק י"א ובאו"ת שם ס"ק ה':

ועיין בנדרים ד' ח' וביו"ד סי' ר"ג סעי' ו' דשרי ני' למנדר לזרזוזי נפשי' וכש"כ היכא דהשבועה הוא לצורך הענין לחזק ע"י התקשרות בנדר ושבועה כדי שחבירו יאמין לו ודאי דשרי לי' למנדר ולישבע וע"כ כתבו התוס' הכא דיכולה לעשות קיום בנדר או בשבועה שלא תמחול כו' ומדחזינן דכתבו כל הפוסקים הנ"ל דאין ב"ד כופין לה למכור ולישבע שלא תמחול מוכח מזה דאמרינן כיון דעכשיו אין לה ממון כלל דכ"ז שלא נשבעת שלא תמחול אין שום שווי בט"ה דכתובתה ואינן בר דמים כלל רק לאחר שתשבע שלא תמחול יהיה בו שווי חפץ להיות בר דמים למכור כתובתה בט"ה. ע"כ אין ב"ד יכולין לכפותו משום דלא שייך מצוה דפריעת בע"ח רק אם יש לו במה לשלם אבל אם אין לו במה לשלם אף דיש לו עצה ותחבולה ע"י איזה ענין להשיג דיהיה לו במה לשלם אינו מצווה ע"ז. והנה לדון בזה כופין על מדת סדום וכעין מש"כ התוס' בב"ב ד' ע"ז ד"ה חוזר בשטר כו' וביבמות ד' קי"א ע"ב תוס' ד"ה לאחר שלשים יום כו' ע"ש משום די"ל בזה סברת התוס' בקידושין ד' ל"א ע"א ד"ה גדול המצווה ועושה כו' וקצרתי:. ואפשר לומר דלכן אין ב"ד כופין לה שתשבע שלא תמחול משום דיהי' שבועה באונס וכמש"כ הגהת מיימוני סוף ה' שבועות והובא בחמדת שלמה ח' ח"מ סי' י"ג דקבלת שבועה ע"י אונס אפילו בתלוהו וזבין לא מהני ע"ש ומה"ט אמרו בשבת ד' פ"ח מכאן מודעא רבא לאורייתא משום דהוי שבועה באונס כמו שהאריך שם החמ"ש ולכן אף לדברי הקצה"ח הנ"ל א"ש מש"כ בהגהות אשר"י לב"ק הנ"ל דאין כופין לה שתשבע שלא תמחול די"ל דאף דמחוייבת לישבע כדי שתוכל למכור ויהי' לה במה לשלם ולקיים מצות עשה דפריעת בע"ח וכעין סברת הקצה"ח עכ"ז אין יכולת ביד ב"ד לכופה שתשבע משום דהוי שבועה באונס וכן הוא כוונת התוס' והנימוקי יוסף במש"כ דאין משועבדים לעשות קיומים דכוונתם דיהא תורת שעבוד על הבע"ח לכופו בתורת עבדות דזהו הענין של שעבוד דאין יכולת ביד ב"ד לכופו על השבועה כעין סברת הגהות מיימוני הנ"ל וע"כ אין סתירה מכל זה לסברת הקצה"ח הנ"ל:

בעיקר דברי הגהות מיימוני שכתב דשבועה ע"י אונס לא מהני אף היכא דשייך תלוהו וזבין כנ"ל אין זה ברור לדינא דהא כתב המרדכי בגט פשוט והובא בבית יוסף בח"מ סי' צ"ט סעי' י"ג דאדם שחייב לחבירו מלוה בע"פ ונתן כל נכסיו לאחר להפקיע מהמלוה נ"ל שיש לב"ד לכוף להלוה שידור הנאה מאותן נכסים עכ"ל וזהו כעין מה דמצינו בערכין ד' כ"ג דהמקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה כשיגרשנה ידור הנאה ועיין בספר בני אהובה להרמב"ם פ' י"ז ה' אישות הלכה יו"ד מזה אלמא דס"ל להמרדכי דגם שבועה דלהבא באונס ע"י חיוב ע"פ ב"ד מהני וי"ל דהיכא דשייך מצוה לשמוע דברי חכמים כמו בב"ב ד' מ"ח זה עדיפא מן תלוהו וזבין כמו שיבואר לקמן ועיין בח"מ סי' צ"ט א"כ לפ"ז שפיר יש להוכיח מהא דב"ק דאמרו כל לגבי בעלה ודאי מחלה ואטרוחי ב"ד לא מטרחינן והא יש להשביע שלא תמחול ומוכח לפ"ז דלא כהקצה"ח כנ"ל אכן מן מש"כ התוס' והנ"י והג"א כנ"ל אין ראי' מדבריהם לסתור סברת הקצה"ח די"ל דס"ל כמש"כ הגהות מיימוני דגם היכא דשייך מצוה לשמוע ד"ח שייך ג"כ לדון דהוי שבועת אונס כמש"כ גבי מודעא רבא לאורייתא וכמש"כ החמדת שלמה שם כנ"ל וקצרתי בכ"ז:

והתוס' בב"ק שם לאחר שכתבו דאם אין לה אין משועבדים לניזק לעשות לו קיומים וסיימו בצ"ע וי"ל דכוונתם הוא משום דיש לדון דתהי' משועבדת לישבע שלא תמחול משום סברת הקצה"ח דמחמת פריעת בע"ח מצוה נוכל לכופה שתשבע שלא תמחול ולא הוי שבועה באונס משום די"ל כסברת המרדכי בג"פ דזה לא מקרי שבועת אונס ולפ"ז יש לדון באשה שחבלה דאף ע"ג דאמרו פגיעתה רעה משום דאין למכור כתובתה בט"ה משום דשום איש לא יקנה ויחוש שמא תמחול ואטרוחי בכדי בב"ד כו' די"ל דלכל הפחות מחוייבת היא לישבע שלא תמחול לבעלה כדי שתוכל לקיים מ"ע דפריעת בע"ח ואז תשיג קונים על הכתובה ואף דלכופה אין יכולת בידינו לפי סברת הגהות מיימוני עכ"ז מצוה היא בזה ויש להגיד לה שתעשה כן. ויש לדון בכ"ז הרבה:

סימן ט ענף ב:

והנה הקצה"ח כתב לדון דהך כפיי' לתבוע הריבית הוי כמו אנסוהו לקנות דלא מהני כמבואר בח"מ סי' ר"ה ועפ"ז תירץ לקושיות הראשונים דמפני מה בחייבי חטאת אין ממשכנין משום דזה הוי כמו אנסוהו לקנות להכפרה דלא מהני עכ"ל הקצה"ח ולענ"ד מוכח דהיכא דשייך מצוה לשמוע דברי חכמים אז אף באנסוהו לקנות קני. דהא אמרו בכריתות ד' י"א אמרו לו אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי ר"מ מחייב כו' וקשה איך ממשכנים בזה כמש"כ התוס' בכריתות ד' י"ב וביבמות ד' פ"ו הא חטאת הוי כמו אנסוהו לקנות הכפרה כמש"כ הקצה"ח וע"כ מוכח מזה דאף להסוברין אנסוהו לקנות לא קני מ"מ היכא דשייך אנן סהדי דניחא לי' בכפרה שאני וה"ה היכא דשייך מצוה לשמוע ד"ח כמבואר בב"ב ד' מ"ח במסקנא דמחלקים בין תלוהו וזבין ובין היכא דשייך מצוה לשמוע ד"ח או אנן סהדי דניחא לי' לכפרה וכן מוכח מן מש"כ הרמב"ם ה' נערה בתולה פ"א ה' ג' דבאונס כופין אותו וכונס כו' שנאמר ולו תהי' לאשה וקשה הא הוי אנסוהו לקנות ולא קני וע"כ מוכח דשאני היכא דשייך מצוה לשמוע דברי חכמים:

וכן יש להעיר במה דאי' בירושלמי יבמות פ"ג ה"א דחד מ"ד ס"ל דחליצה הוי קנין דנקנית לו והכוונה הוא דבעת החליצה ניקנית לו ותיכף אחר גמר החליצה מיפקע קנינו וע"כ אחות חלוצתו אסורה לפ"ז כמו אחות אשתו וכמו דאמרו בש"ס דילן ביבמות ד' מ"ד ע"א גבי חליצה דהכתוב קראו ביתו די"ל דהוא מה"ט דחליצה חשוב לקנין ואכמ"ל ולהך מ"ד תקשה איך כופין על החליצה כדאי' ביבמות ד' קי"א במשנה דכופין לו שיחלוץ לה ובשא"ד הא זה הוי אנסוהו לקנות דלא מהני וחליצה הא בעי כוונה כמבואר ביבמות ד' ק"ו ובירושלמי יבמות פ' י"ב ה"ו ודוחק לחלק דשאני הך קנין דחליצה דהוי קנין גרוע ולא הוי קנין גמור ולכן העיקר ברור לענ"ד דשאני היכא דשייך מצוה לשמוע דברי חכמים דשם מהני אף אנסוהו לקנות ובאמת לפי מה דהי' ס"ד מעיקרא בב"ב ד' מ"ח למילף להא דתלוהו וזבין דהוי זביני מהא דכופין בקרבנות ומן גיטי נשים דאז הי' ס"ל מה"ט למילף דה"ה אנסוהו לקנות קני אבל לבסוף דמסקינן לחלק דשאני בהא דיקריב אותו וכן בגיטי נשים משום מצוה לשמוע ד"ח אלא סברא הוא אגב אונסי' גמר ומקנה: ע"כ ממילא מחלקין באנסוהו לקנות דלא קני רק היכא דשייך מצוה לשמוע ד"ח שאני ומהני אף אנסוהו לקנות וע"כ שפיר י"ל דאף לפמש"כ הט"ז דשדר"נ לא מהני בריבית כ"ז דלא תבעו הלוה ועכ"ז הב"ד כופין להלוה שיתבענו משום דהא שייך בזה מצוה לשמוע ד"ח משום מ"ע דפריעת בע"ח ע"כ מהני בזה אף אנסוהו לקנות:

ובעיקר דברי הט"ז שכתב דבריבית לא שייך שדר"נ כיון שאינו תובעו יש לדון בזה לפמש"כ האו"ת דלכן בריבית כ"ז שלא תובעו הלוה אינו חייב המלוה משום דדיינינן דכיון דמדעתו נתן חזקתו מחלו כיון שאינו תובעו א"כ הא קיי"ל דבשדר"נ לא מהני מחילה כמבואר בסי' פ"ו סעי' ה' ע"כ ממילא שייך שדר"נ אף בריבית ואפשר לומר דהט"ז לטעמי' אזיל דלקמן סי' פ"ו סעי' ה' כתב הט"ז דכ"ז דלא נתברר בב"ד ששמעון חייב לו מהני מחילתו ע"כ י"ל דמיירי הט"ז הכא דחוב הריבית נתהווה מקודם דנתברר החוב דשדר"נ ע"כ הי' מהני מחילתו אז כיון שלא תבעו אבל לדינא דהכריע הש"ך בסי' פ"ו ס"ק י"א דאף דלא נודע בשעה דמחלו דהוא חייב לאחרים דמ"מ לא מהני מחילתו כיון דנתברר אח"ז החוב שחייב לאחרים. ע"כ שפיר יש לדון דשייך שדר"נ אף בריבית:

גם נ"ל לומר בעיקר הסברא דאמרו בריבית דהוי מחילה כיון שלא תבעו והוא דלכאורה צריך ביאור דלפ"ז אמאי נאמן הלוה לומר כשתובעו אח"כ דלא מחלו ואפשר דזהו דומה להא דסי' רל"ב סעי' ב' בסמ"ע ס"ק ח' ובש"ך ס"ק ב' דאם בא הנותן ואמר טעיתי חייב להחזיר אך יש שם שיטת הגמ' דחולק בזה ע"ש ואפשר לומר דשייך הכא לדון איני יודע אם פרעתי ולשיטת הרבה פוסקים אף היכא דלא ה"ל למידע חייב אם התובע טוען ברי שלא מחלתי אבל לולי דברי האחרונים הי' נ"ל לפרש דהך מחילה דאמרו בריבית אין זה מחילה גמורה רק זהו כעין הרחבת הזמן בלבד דאמרינן כיון שנתן לו מרצונו מתחלה ע"כ אין זה דומה לגזל והוי כמו דהרחיב לו הזמ"פ עד זמן שיתבענו ולכן שייך בזה שדר"נ כמו בכל חוב דהא כתב הש"ג ס"פ הגוזל בתרא והובא בש"ך ח"מ סי' רנ"ב ס"ק ב' דהמלוה לחבירו ואינו תובעו הלואתו אין הלוה חייב לשלם לו מאיליו הואיל ואינו תובעו במתנה בקש ליתן לו עכ"ל ונראה לי כוונתו ג"כ דלא הוי מתנה גמורה רק דהוי כעין הרחבת הזמן דיהי' פטור לשלם לו מעצמו כ"ז דלא תבעו וממילא בשדר"נ כיון דתביעת המלוה השני הוי כעין תביעת המלוה הראשון מצד ונתן לאשר אשם לו דהוי בע"ד שלו ממש. ע"כ מה"ט שייך שדר"נ גם גבי ריבית וכה"ג כתב הקצה"ח בסי' ק"ד ס"ק ב' דבכל חוב אם אין המלוה תובעו אינו מצווה לפרוע חובו וע"ש בנתיבות ואכמ"ל. אך מחמת טעם השני שכתב הט"ז דלא שייך שדר"נ בריבית דלא שייך בזה וחי אחיך עמך דהא אינו מחי' א"ע שפיר יש לדון כן לכ"ע וכה"ג כתב הש"ך לקמן סי' פ"ו ס"ק ג' דלא שייך שדר"נ בצדקה והענקה ע"ש וכן יש לדון לפמש"כ האו"ת בסי' פ"ו ס"ק ג' דלכן לא שייך שדר"נ בחוב הענקה משום דלא הוי שעבוד נכסי בחוב הענקה ע"ש. וע"כ ה"ט שייך גבי ריבית דהא ברבית ליכא שעבוד נכסי כמבואר ביו"ד ה' ריבית סי' קס"א סעי' ה' דאין ב"ד יורדין לנכסיו גבי ריבית וע"כ לא שייך שדר"נ בחוב ריבית אבל בחוב שוחד דלא שייך כ"ז שפיר יש לדון בי' לשעבודא דר"ני ועיין באו"ת סי' פ"ו ס"ק יו"ד דמחלק בין אית להלוה קרקע ובין אין לו קרקע אלא מטלטלין גבי שדר"נ ע"ש ויש לדון בזה ע"פ סברת האו"ת הנ"ל דכתב דהיכא דלא שייך שעבוד נכסי לא שייך שדר"נ והא במטלטלין לא שייך שדר"נ מה"ט כיון דלא משתעבדי רק כ"ז דלא מחלו שייך גם במטלטלי דין גביי' כידוע וקצרתי כי אכמ"ל ועיין בפסחים ד' ל"א תוס' ד"ה משתעבדנא כו' ובח"מ סוף סי' פ"ה ומה שהשיג כאן הנתיבות ס"ק ב' על הקצה"ח כבר הקדימו בספר שאילת יעב"ץ סי' קמ"ז להשיג כן על הכנה"ג ע"ש אכן לפמש"כ יש לדון בדבריו ג"כ ועיין בשבות יעקב סי' קל"ה שכתב בקצרה להשיג על הט"ז הנ"ל: ובעיקר דברי הקצה"ח דסי' ק"ד ס"ק ב' שהובא לעיל דמצוה דפריעת בע"ח אינו חל כ"ז שלא תובעו. ראיתי בנתיבות שם ס"ק א' שהשיג על הקצה"ח בזה ושאני הא דסי' ע"ג בנשבע דאינו חייב בלא תבע ע"ש נלע"ד להביא ראי' לדברי הקצה"ח הנ"ל והוא דכן מצינו בב"מ ד' קי"א גבי שכירות פועל דעובר עליו בלאו ויש בו משום ביומו תתן שכרו דאימתי בזמן שתבעו לא תבעו אינו עובר עליו ויליף שם בגמ' ד' קי"ב מהא דת"ל אתך לדעתך ופי' רש"י ולא מדעתו וכתב הסמ"ע בסי' של"ט ס"ק י"ט דאם לא תבעו אז השהיי' הוא מדעתו דפועל. ובתשובת עבודת הגרשוני סי' ז' פירש דהוי כאלו גילה בדעתו דאינו מבקש שכירות ומה"ט אף על העשה ג"כ אינו מחוייב משום דניזל בתר טעמא וע"כ אין לחלק בין לאו דבל תלין ובין שארי חיובים ועל כולם אינו עובר כ"ז דלא תבעו הפועל ע"ש בעה"ג ובוודאי אין לומר דדוקא בשכירות פועל דגלי קרא כן אבל לא למילף מיני' לשארי חובות דז"א דהא אדרבה חזינן דהתורה החמירה בשכירות יותר מכל חובות כדאמרו בב"מ ד' קי"ב דכל הכובש שכר שכיר כאלו נוטל נפשו כו' וכן פסקו בסי' של"ט סעי' ב' ועיין בקידושין ד' ט"ו ע"א בתוס' ד"ה ואידך כו' דה"ר נתנאל מפרש כו' דשאני שכירות דטרח בגופו כו' ועיין בב"ק ד' ט' בתוס' ד"ה ר"ה כו'. ולכן בוודאי אין לומר דהקילה התורה בשכר פועל וע"כ יש למילף שארי חובות משכר פועל דכ"ז דלא תבעו אינו מחוייב במצוה דפריעת בע"ח ונכונים הם דברי הקצה"ח דס"ל בכל חוב דכ"ז דלא תבעו אינו מצוה בי' וזהו יסוד גדול למילף מיני' לכל חוב ואי נימא דדוקא בשכר פועל דגלי קרא בזה אמרינן דאינו חייב כ"ז דלא תבעו א"כ יש מקום לפרש להא דקידושין דט"ו הנ"ל דלכן בשכירות לא שייך שדר"נ משום סברת הט"ז שכתב גבי ריבית דכיון דבעי תביעה ע"כ לא שייך בי' שדר"נ:

א"כ ה"ה מה"ט אף בשכירות כיון דבעי תביעה ע"כ לא שייך בי' שדר"נ משא"כ בשארי חובות דלא בעי תביעה ע"כ שייך בי' שדר"נ אכן כיון דקיי"ל בסי' פ"ו סעי' א' דאף בשכירות שייך שדר"נ ועיין בש"ך שם ס"ק ג' אף דשכירות בעי בוודאי תביעת בע"ד אלמא דאמרינן תביעת בע"ד השני הוי כתביעת בע"ד ראשון א"כ ה"ה בחוב ריבית אף דנימא דבעי תביעה מ"מ שייך בי' שדר"נ וכמש"כ השבות יעקב להשיג על הט"ז כנ"ל והעיקר הוא דמש"כ בריבית דבעי תביעה דזהו כמו כל החובות דאם לא תבעו אינו מצוה דילפינן משכירות פועל וכמש"כ העה"ג שם כנ"ל וקצת יש לחלק דשאני היכא דבהיתירא אתי לידו כמו חוב הלואה ע"כ בעי תביעה משא"כ היכא דבאיסורא אתי לידו כמו רבית דזה לא בעי תביעה ודינו כמו גזילה:

וכמו דאמרו בב"מ ד' ס"א ל"ל לאו בריבית לאו בגזל:

תוכן העניינים

נחל יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה