נחל יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן ח
(סעי' א') ואסור להעמיד עם הארץ דיין על סמך שישאל כל פעם לחכם וכתב הסמ"ע ס"ק ג' דשמא לא ישאל ונמצא דיטה את הדין רש"י עכ"ל והוא מן רש"י שבת ד' קל"ט ע"א ד"ה לדייני בור ואכתוב כאן מלתא חדתא מה שראיתי במהרי"ט השייך להלכות הדיינים וזהו קוטב דבריו בח' ח"מ סי' מ"ו דהא דמבואר בסנהדרין ד' ג' ולעיל סי' ג' דבעינן דיהי' חד דגמיר בין השלשה דיינים דעכ"ז לענין הודאה וקיום שטרות וקבלת עדות דבזה אין אנו צריכים לגמרא וסברא דידהו דבזה יש עליהם תורת ב"ד אף אם ליכא חד דגמיר וכן בהא דב"ב ד' קי"ג דשלשה שנכנסו לבקר החולה רצו עושין דין ובלילה אין עושין דין דאף שלשה מן השוק וליכא בהו אף חד דגמיר יכולין להיות דיינים ומוכח כן מן הא דיבמות ד' ק"א ותוס' ד"ה מצות חליצה כו' שכתבו דבעינן שלשה שיודעין להקרות כו' אבל בשאר דברים א"צ שיהיו בקיאין בהן וכי לא עשו בטוב יוכלו לשאל לבקיאים כו' עכ"ל התוס'. וכן לענין דין אף אם ליכא ביניהו חד דגמיר ועשו ע"פ בקיאים דיניהם דין וכאותן שאמרו ואם הוצרך הדבר ללמוד כותבין ושולחין לב"ד כו' עכ"ל המהרי"ט והא דאם הוצרך הדבר ללמוד כו' הנ"ל הוא בסנהדרין ד' ל"א ובסי' י"ג בח"מ סעי' ו' ולדברי המהרי"ט הנ"ל הא דאמרו דג' דלא גמירי פסילי לדינא זהו באם דנו שלא ע"פ שאלת בקיאים וע"ז אמרו דמקרי אשירה וכמש"כ הבעה"מ בסוגיא דשיקול הדעת וכן לעשותו לדיין קבוע ע"ז אמרו דעובר בל"ת כמש"כ האו"ת בסי' ח' באורים ס"ק א' אבל אם עברו ודנו ע"פ שאלת בקיאים דיניהם דין ודוקא להעמיד ע"ה לדיין על סמך שישאל כל פעם לחכם זה אסור מחשש דשמא לא ישאל כמש"כ רש"י והסמ"ע כנ"ל וע"כ שפיר יש תורת ב"ד אף על ג' דלא גמירי וכמש"כ המהרי"ט אם עשו ע"פ בקיאים:
וע"פ דברי מהרי"ט הנ"ל יש ליישב מה שהקשה הקצה"ח בסי' ל"ו ס"ק ז' על שיטת הסוברים דבדיינים שייך ג"כ נמצא א'מהם קרוב או פסול כו' א"כ אמאי מהני בשלשה דיינים משום דא"א דלית בהו חד דגמיר דהא מי שאינו גמיר אין דינו דין א"כ יפסול לכולם עכ"ל ולפמש"כ בשם המהרי"ט אין זה קשה כלל דהא באמת יש שם ב"ד אף על הנך דלא גמירי רק דיעשו ע"פ בקיאים וכן היכא דלא בעינן לסברא דידהו כמו בקיום ואודיתא וכה"ג יש עליהם תורת ב"ד ע"כ לא שייך בהו לדון לנמצא א' מהם פסול דהא באמת אין שם פסול עליו כלל ובלא"ה י"ל דקושית הקצה"ח אינו קשה כלל דשאני בנמצא א' פסול דלא חזי אף עכשיו דיש עדים אחרים כלל משא"כ בדיינים אם יש חד דגמיר אז מתכשרי כל השלשה וזהו עיקר הכשר ב"ד ע"כ לא שייך בהו למיפסל משום א' מהם פסול גם י"ל בזה דדיין שאינו גמיר אין עליו שם דיין כלל ודומה למש"כ הנתיבות בסי' ל"ו ס"ק י' דעדות קטן אין מבטל עדות הכשרים משום דאין עליו שם עד כלל אך לפמש"כ בסי' ל"ה להוכיח דלא כהנתיבות בזה א"כ לא שייך לומר כן והעיקר כמש"כ בתחלה: ובעיקר דברי המהרי"ט דכתב דבקבלת עדות לא בעינן חד דגמיר הנה בח"מ סי' כ"ח סעי' כ"א מבואר להיפך וזהו מן הנ"י פ' הגוזל אך י"ל דבקיום שטרות כ"ע מודו לדברי המהרי"ט כדמצינו בח"מ סי' מ"ו סעי' ד' ברמ"א לענין קיום שטרות ביחיד מומחה ובש"ך שם ס"ק ח' ועי' בב"ב ד' מ' תוס' ד"ה קיום שטרות כו' ובכתובות ד' כ"ב תוס' ד"ה ודילמא ובש"ך סי' ג' ס"ק ה' וקצרתי ויש לדון בזה לפי המבואר בב"ק ד' צ' ע"ב בתוס' ד"ה כגון שראוי והובא בש"ך סי' ז' ס"ק ד' ובסי' ל"ג ש"ך ס"ק ט"ז ובסי' מ"ו סעי' י"ח דלכן אין עד נעשה דיין משום דבעינן דהב"ד המקבלים עדות יהיו ראויים לדון דין הזמה על העדים וכ"כ הנ"י לב"ק פ' ח'. ע"כ י"ל דהב"ד המקבלים עדות צריכים שיהיו יודעים איך לדון דאל"כ הא הוי ב"ד שאינן ראוין לקבל הזמה על העדים שהעידו לפניהם. ואם לישאל בב"ד אחר הא לא סמכינן ע"ז לכתחלה ולפ"ז בקיום דלא שייך הזמה כמבואר בסי' מ"ו סמ"ע ס"ק מ"ט ע"כ מהני בזה אף ג' הדיוטות גמורים אך באמת ז"א דהא בלא"ה בזמן הזה אינם ראויים הב"ד לדון דין הזמה דהא לא הוי סמוכים וגם הא אף לשיטת הסוברים דבעינן שיהיו ראויין לקבל הזמה היינו שיהיו ראויין לקבל עדות להזימן אבל לא להענישן דהא יכולין להענש ע"י ב"ד אחר ע"כ נסתר כ"ז. ועי' לעיל סי' ג' סעי' א' מש"כ שם:
וזה כמה שנים שרציתי לומר בהא דב"ב ד' קי"ג דשלשה שנכנסו לבקר רצו עושין דין כו' י"ל בזה דז"א אלא אם יש בהו חד דגמיר אבל אם לא הוי בהו חד דגמיר אז אינם עושין דין ודינם כמו הא דאמרינן שם דבלילה אינם עושין דין כן רציתי לומר מכבר אבל במהרי"ט מבואר להיפך מזה כנ"ל. ותמהני על האחרונים דלא הביאו דבריו בסי' רנ"ג וראיתי באו"ת סי' מ"ו באורים ס"ק ו' שכתב גבי קיום שטרות דבעינן דיהיו ב"ד שכשרים לדון ד"מ דאין הבדל בזה בין קיום לשארי דינים ולא הזכיר כלל לדברי המהרי"ט הנ"ל ולקמן סי' פ"א סעי' כ"ב באורים ס"ק ס"ה גבי הודאה בב"ד הביא לדברי המהרי"ט הנ"ל דבזה א"צ ב"ד שיהי' חד דגמיר וכ"כ הנתיבות בסי' פ"א ס"ק ל"ג לדינא והקצה"ח בסי' ע"ט ס"ק ז' הביא לדברי המהרי"ט הנ"ל ויש לדון בדבריו הרבה: