אור ברסלב

נחל יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן ה

סימן ד

(סימן ה שם סעי' ב') אין דנין בלילה כו' וי"א דאם עברו ודנו בלילה דיניהם דין וזהו שיטת הרשב"ם בב"ב ד' קי"ד והנה הסמ"ע והש"ך כתבו בשם הרמב"ן והרא"ש ביבמות פ' י"ב סי' יו"ד והטור בסי' רנ"ג דאין דיניהם דין וראיתי בקרבן נתנאל ביבמות שם ס"ק ל"ד שהביא בשם מהרש"ל שכתב דהטור לא ס"ל כדעת הרא"ש ודחהו דהא מבואר בטור סי' רנ"ג להיפך. אבל באמת י"ל דאין ראי' מהטור סי' רנ"ג דס"ל דאין דיניהם דין והוא דהא ז"ל הטור שם חולה שצוה לפני ג' כו' נעשו כדיינים כו' ולא יוכל לומר לב"ד הגדול אזלינן כו' בד"א ביום אבל אם צוה בלילה כיון שאין השעה ראוי לדון נעשו עדים ואינם יכולים לדון אפי' אם דנו בדיעבד אין דינם דין וי"ל דשא"ה דכיון דע"פ דין יכול לומר לב"ד הגדול או לב"ד חשוב בעירי אזלינן כמש"כ התוס' והרא"ש שם אלא משום דקבלינהו עליו לדיינים כו' ולכן אם הי' בלילה ודאי לא עשאן אז לדיינים כיון דאסור לכתחלה להיות דיין בלילה ע"כ לא נתכוין למילתא דאיסורא ולא נעשו רק לעדים וממילא יכול לומר לב"ד הגדול אזלינן וגם י"ל דהוי מה"ט כאלו נכנסו להעיד דאין עד נעשה דיין וע"כ אין ראי' מהטור כלל ואחר כותבי זה הגיע לידי יש"ש על יבמות וראיתי בפי"ב סי' כ' ביש"ש שכתב ג"כ דאין ראי' מהטור כנ"ל וגם כתב היש"ש שם ליישב קושיות הרמב"ן מהא דחלצה בלילה דפסולה דשא"ה בחליצה דכתיב ככה וכן בקידוש החודש דכתיב חק והוי לעיכובא ע"ש והאו"ת בס"ק ד' כתב ג"כ לחלק דשאני בחליצה דכתיב ככה אבל כבר הקדימו בזה היש"ש:

ובסוטה ד' י"ז ע"ב אמר רבא מגילת סוטה שכתבה בלילה פסולה כו' מה משפט ביום כו' ופי' רש"י דמשפט ביום דכתיב ביום הנחילו כו' והתוס' שם ד"ה מה משפט כו' כתבו דילפינן ממשפט דדיני נפשות אכן לשיטת רש"י דס"ל דממשפט דדיני ממונות גמרינן א"כ מוכח לפ"ז דאם עברו ודנו בלילה אין דיניהם דין דאל"כ אמאי פסלו למגילת סוטה שנכתבה בלילה בדיעבד א"כ מוכח מרש"י דס"ל דאם דנו בלילה אין דיניהם דין ודלא כשיטת הרשב"ם נכדו ומצאתי בטורי אבן למגילה ד' כ"א ע"א ד"ה מה משפט ביום שהעיר בדברי רש"י דסוטה הנ"ל וע"ש:

והנה הסמ"ע ס"ק ח' הקשה דהא לקמן סי' כ"ח סעי' כ"ד כתב המחבר דאם קבלו עדות בלילה אין דנין ע"פ אותה קבלה ולא הביא הרמ"א להך י"א דהכא דס"ל להרשב"ם דבדיעבד מהני וכתב לחלק ביניהם וכ"כ הסמ"ע בסי' כ"ח ס"ק ס"ג:

ולענ"ד יש לתרץ קושיות הסמ"ע והוא דלעיל סי' א' בחידושי שם כתבתי לדון לפי מה דס"ל להראשונים דהא דשליחותייהו קא עבדינן אין זה רק מדרבנן משום דמה"ת בעינן סמוכין וע"כ הא דדנין האידנא הוי מדרבנן ולכן היכא דהוי במקום איסור דעברו ודנו יש לדון בזה להכלל שכתב הר"נ דבמקום איסורא לא תקנו רבנן כמש"כ המל"מ בפ"ט ה' זכיי' ה' יו"ד והרמב"ם שם ונתבטל דיניהם והמל"מ כתב שם לחלק דהיכא דהוי רק איסור דרבנן דאז אם הוא במקום דהי' יכול לעשות באופן המועיל דאמרינן כיון דאינו רק איסור דרבנן דאהני מעשיו אבל אם הוא במקום איסור דאורייתא אף אם הוא במקום דהי' יכול לעשות באופן המועיל מ"מ לא אהני מעשיו. ולכן בעברו ודנו בשבת כיון דאינו רק איסור דרבנן ע"כ כיון דהי' יכול לעשות בהיתר ולדון בחול לכן דיניהם דין ועוד חילוק כתבתי לעיל כיון דלא יהי' מתוקן האיסור ע"כ לא שייך בזה הכלל של הר"נ הנ"ל: ולפ"ז יש לדון בעברו ודנו בלילה דאף לפי מה דאמרו בירושלמי סנהדרין פ"ד ה' ה' דיליף מקרא דאם דנו בלילה דינם דין וכמו שפירש האו"ת לכוונת הירושלמי די"ל דז"א רק בב"ד כשר מה"ת אבל בבבל דאין לנו סמוכין רק שליחותיי' דקמאי עבדינן ואין זה רק מדרבנן כנ"ל ע"כ יש לדון בעברו ודנו בלילה כיון דאסור לדון בלילה מה"ת מפאת וביום הנחילו ומה לי איסור לאו ומה לי איסור עשה. ע"כ בבבל דאין לנו ב"ד סמוכין ועיקר הכח שלנו מה דאנו דנין בבבל אינו רק דרבנן ע"כ י"ל בעברו ודנו בלילה דאין דיניהם דין משום דבמקום דיתעביד איסור מה"ת לא תקנו רבנן אף שהוא באופן שהי' יכולים לעשות בהיתר כגון הכא שהי' יכולים לדון ביום והא דאם הי' העדים בישיבה והדיינים בעמידה דבדיעבד הדין כשר כמבואר בסי' י"ז י"ל דשא"ה לפמש"כ הסמ"ע שם ס"ק ה' דועמדו אינו אלא אסמכתא א"כ בדרבנן היכא דהי' יכול לעשות בהיתר לא שייך הכלל הנ"ל ואף לפמש"כ האו"ת בסי' י"ז ס"ק א' להשיג על הסמ"ע מהא דזבחים ד' ט"ז דזהו מה"ת עכ"ז יש לחלק דשאני עמידת העדים דהמצוה הוא על העדים א"כ הב"ד לא עבדו איסורא וכן אם עמדו הדיינים בבבל י"ל דז"א אלא מדרבנן מה שהדיינים בישיבה וכ"כ הריב"ש בתשובה סי' רס"ו ע"ש. דהך דרשא מדעדים בעמידה מכלל דהדיינים בישיבה די"ל דז"א אלא אסמכתא ואין זה דומה להא דהעדים בעמידה. ובאמת לפמש"כ התוס' בזבחים ד' ט"ז ע"א ד"ה מה ליושב שכן פסול לעדות כו' שיש לדיינים לישב מה"ת כו' יש לדון בזה בבבל אם עמדו הדיינים אך לפי שיטת הראשונים דס"ל דהך ועמדו לפני ה' אינו רק בב"ד סמוכים והובא שיטה זו בסמ"ע סי' י"ז ס"ק ה' בשם המרדכי והע"ש א"ש כ"ז ובאמת לפי דברינו יש הכרח לשיטתם וקצרתי ועיין במל"מ פ"ט ה' זכיי' ה' יו"ד שהביא דברי התוס' דב"מ ד' כ' ד"ה שובר כו' דלא ס"ל הך כללא של הר"נ דבמקום איסורא לא תקנו רבנן ע"ש ובמק"א הארכתי בזה ואכ"מ:

והנה לעיל בסי' ג' סעי' א' כתבתי דאף לשיטת הרמב"ם דס"ל דמה"ת חד כשר וכמש"כ הסמ"ע שם וכן הוא שיטת הבה"ג והרדב"ז בח"ג סי' תק"ט עכ"ז בקבלת עדות מודה הרמב"ם דבעינן שלשה מה"ת כמש"כ לעיל ולפ"ז יש לדון ולחלק בין אם עברו ודנו בלילה ובין אם עברו וקבלו עדות בלילה. והוא דהא להך שיטה דס"ל דב"ד בבבל הם דנין מה"ת ע"כ שפיר י"ל דאם עברו ודנו בלילה דיניהם דין כמו דיליף הירושלמי אבל בקבלת עדות בלילה כיון דבבבל אינו רק מדרבנן מה דמקבלינן עדות ע"כ יש לדון בכה"ג להך כללא של הר"נ דבמקום איסורא לא תקנו רבנן ואף דהי' יכולים לדון ביום מ"מ הא במקום איסור מה"ת לא מהני זה כנ"ל ולכן שפיר סתם הרמ"א בסי' כ"ח גבי קבלת עדות דכתב המחבר דאף בדיעבד שקבלו בלילה לא מהני משום די"ל דאף לפי שיטת הסוברים דבדיעבד כשר מ"מ שאני בבבל מה"ט וא"ש שיטת הרמ"א לדינא ולכן גבי קב"ע לא הביא י"א דהביא הכא בדין: והים של שלמה ביבמות פ' י"ב סי' כ' העלה דבדיעבד אם עברו ודנו בלילה וכן אם קבלו עדות בלילה דמהני וכה"ג כתב הבאר הגולה בסי' כ"ח סעי' כ"ד ס"ק ט' ע"ש. והש"ך הכריע הכא דאין דיניהם דין ולא הביא שיטת היש"ש בזה ועיין לקמן סי' כ"ח ש"ך ס"ק ל"א מזה אכן לפי מה שכתבתי יש לדון דבדיני ממונות אם עברו ודנו בלילה הוי ספיקא דדינא אכן בקבלת עדות אם עברו וקבלו בלילה אין דנין ע"פ אותה קבלה בוודאי בבבל כנ"ל: וידעתי מה דיש לחלק בזה דכיון דמה דדנין דקעבדי מצוה ע"כ אפשר לומר דלא שייך בזה הך כלל של הר"נ דבמקום איסור לא תקנו רבנן אבל באמת ז"א דכיון דאסור לדון בלילה ובשבת אף דקעבדי מצוה ע"כ שפיר כתבתי לדון כן:

וכעת מצאתי בחדושי רע"א זצ"ל על ב"מ ד' יו"ד ד"ה כיון דנפל גלי אדעתי' כו' שכתב לדון שם ג"כ למש"כ הר"נ דבמקום איסורא לא תקנו רבנן אכן לפמש"כ המל"מ דהובא לעיל דהיכא דיכול לעשות קנין המועיל שאני ע"כ יש לדון בדברי רע"א הנ"ל ויש ליישב וקצרתי:

תוכן העניינים

נחל יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה