אור ברסלב

נחל איתן על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי אברהם משכיל לאיתן

פרק ב · הלכה יב

הלכה ט

אבל מסיקין בכלים שלמים. בס' פרי מגדים הקשה לפי מ"ש רבינו בפרק א' דכל מלאכה שאינה עיקרה לצורך אכילה כגון בניין וסתירה לא הותרה ביו"ט לצורך אוכל נפש. וגם סובר דיש בניין וסתירה גמורה נמי גבי כלים. וא"כ אמאי מתיר להסיק ביו"ט בכלים שלימים הא הוי סתירה גמורה וכמ"ש המג"א בסי' תק"א ותירוצו דאין סתירה בכלים לא שייך לדעת רבינו. והנה נעלם מבעל מג"א והפמ"ג שכבר הרגיש בקושיא זו בהגהות (רבינו) [מיימוני] בהלכות שבת בפכ"ג. גם מה שתירץ המג"א דהיינו טעמא דמסיקין בכלים שלימים אע"ג דהוא סותר גמור משום שאין חיוב דאורייתא בסותר אלא שהוא על מנת לבנות. ואצלי אינו מחוור דמ"מ ליתסר מדרבנן דודאי סתירה גמורה לא הותרה לגמרי ביו"ט אפילו שלא על מנת לבנות וכדמוכח בביצה (דף ל"א) גבי הא דתניא חותמות שבקרקע לא מפקיע ולא חותך אחד שבת ואחד יו"ט פירש משום דסותר הוא ואע"ג שאינו על מנת לבנות. וכן משמע בסוגיא דביצה (דף ל' ע"ב) דפריך אהא דתניא אין נוטלים עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה ורבי שמעון מתיר והא קסתר אהלא. וכל שכן דקשה מכאן אמ"ש המג"א שם דמותר לבקע כלים כמו עצים. ומיהו אפשר דלבקע ע"י שנוי קאמר דבכהאי גוונא הוי סתירה רק מדרבנן ושריא שלא על מנת לבנות וכ"כ בס' פני יהושע שם דסתירה דרבנן שרי שלא על מנת לבנות.
ועל פי זה אתי שפיר ג"כ הא דמסיקין בכלים שלימין דנראה דסתירה כזה שעל ידי שריפה לא הוי סתירה כדרכה אלא כלאחר יד וכמ"ש בפי"ב דשבת ומצינו דמתירין סתירה דכלאחר יד ביו"ט גבי סתירת חבלים בביצה (דף ל"א) וכן גבי בקוע עצים מתירין אע"ג דהוי טוחן משום כלאחר יד כמ"ש רבינו לקמן בפרק ד'. וכן בשאר מלאכות יו"ט כגון עוקר דבר מגידולו כלאחר יד ולמולל מלילות לקמן בפ"ג ובביצה (דף י"ג) פירש רש"י דהויא דישה כלאחר יד. ושמע מינה דכל כלאחר יד שרי משום שמחת יו"ט:

תוכן העניינים

נחל איתן על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה