נחל איתן על משנה תורה, הלכות עירובין· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק א · הלכה יא
עוכלא תבלין. בס' קרבן נתנאל תמה דאיך כתב רבינו דמערבין בתבלין הא לא הוו אוכלין לענין שיהיו נקחין בכסף מעשר כמ"ש בפ"ז דהלכות מעשר שני וגם אין מטמאין טומאת אוכלין כמ"ש בפ"א מהלכות טומאת אוכלין. ונראה ליישב דאין סתירה בדברי רבינו ע"פ מה שכתבו התוס' ביומא (דף פ"א) ובנדה (דף נ') דשני מיני תבלין יש דאותן שאין נאכלין להנאת עצמן אלא מפני הטעם שנותנין במאכל אין חייבין במעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין אבל אותן תבלין שנאכלין להנאת עצמן חייבים במעשר ומטמאים טומאת אוכלין. ולפ"ז אתי שפיר דהתם בהלכות טו"א איירי רבינו בהדיא באותן שאין נאכלין להנאת גופן רק מחמת הטעם שנותנין בתבשיל. ובהכי איירי ג"כ בפ"ז דמעשר. אבל בכאן איירי רבינו באותן תבלין שנאכלין להנאת גופן ודבר הלמד מעניינו הוא דאיירי כאן בדברים שאוכלין פת בלפתן ויש בגופן הנאה. ובתבלין דכהאי גוונא קאמר דמערבין דהוו אוכל..
ואח"כ מצאתי כן בס' שיח יצחק וספר עצי אלמוגים ועוד כתב שם דגבי מעשר פטר רבינו בפלפלין בכל ענין דהא פסק כרבנן דפטרי מערלה והוא הדין ממעשרות. ולפ"ז צריך לומר דמ"ש רבינו בפרק י"א מהלכות מעשר דין י"ב ובפרק י"א מהלכות מעשר שני דין ט' דתבלין חייבין במעשר לאו היינו פלפלין אלא שאר דברים שנקראים תבלין כגון בצל וקפלוט וכמ"ש בפירוש המשנה בערלה. והן נאכלין להנאת עצמן. אמנם נראה דאין ראיה מערלה למעשר דגבי ערלה שאני דממעטינן מקרא דכתיב עץ מאכל אבל מ"מ לגבי מעשר אפשר דחשיב אוכל כי היכי דחשיב אוכל לעניין ברכה כשהן רטובין ומברכין עליהן בורא פרי האדמה כמ"ש רבינו בפ"ח דברכות והכי נמי י"ל דחשיב פרי לעניין מעשר. ועכ"פ מדרבנן יש לחייבו דלא גרע מכמה פירות של מינין גרועין שאין נאכלין אלא על ידי הדחק שחייבין במעשר וכמ"ש רבינו בריש הלכות מעשר וכן משמע מפירוש רש"י שפירש בפרק אלו עוברין (פסחים דף מ"ד) אהא דקאמר דתרומת תבלין דרבנן פלפלין וזנגביל. והיינו ברטיבי דחשיבי אוכל כנזכר לעיל. והוא הדין דמטמאין טומאת אוכלין והיינו דתנן בפ"א דמסכת טבול יום הקצח והפלפל טמאין בטבול יום ואין צריך לומר בכל הטומאות. ועוד יתבאר בזה בהלכות מתנות עניים אי"ה:
[ודרך אגב מדכר דכירנא מילתא דתמיה לי טובא. מה שראיתי להרב הכסף משנה שכתב בפ"ז מהלכות טומאת אוכלין שאינו יודע למה השמיט רבינו שם מאי דשנינו במשנה דפרק א' מטבול יום התיאה והחלתות והאלום טהורין בטבול יום. ואני איני יודע דלמה היה לו לרבינו להעתיק משנה הנ"ל כיון שכבר כתב בפ"א מהלכות הנזכר התיאה והחלתות וכל כיוצא בהן אין מקבלין טומאה לעולם. והוא משנה בפ"ג דעוקצין. וא"כ חולקת היא על חכמים דפרק א' דטבול יום דלא מטהרי להו רק מטומאה קלה דטבול יום ולא משאר טומאות וא"כ לרבינו שפסק כמתניתין דעוקצין אין לו מקום לדברי חכמים דמתניתין דטבול יום כלל]:
קב תמרים וקב גרוגרות. בס' עצי אלמוגים הקשה דאיך פסק רבינו כרב יוסף דאמר הכי בפרק בכל מערבין ויליף דסגי גבי תמרים בקב מדקיי"ל גבי גרוגרות דמערבין בשיעור קב ותמרים עדיפי מגרוגרות ומייתי ראיה מדתניא גבי אכל תרומה גרוגרות ושילם תמרים תבוא עליו ברכה אלמא תמרים עדיפי. אך אביי דחה שם דברי רב יוסף דטעמא דקתני תבוא עליו ברכה הוא משום דאכל מידי דלא קפץ עליה זבינא וקמשלם ליה מידי דקפץ עליה זבינא ולעולם גרוגרות עדיפי מתמרים ולענין עירוב בעינן טפי מקב. וכן פירש רש"י שם. וגם לדברי רבינו בהלכות תרומות צריך לומר סברא זו דאביי דלא משום דעדיפי תבוא עליו ברכה דהרי פסק שם דלא משלם האוכל תרומה כפי מדה שאכל אלא לפי דמי שווייה וא"כ אין ראיה לשיטתו דתמרים עדיפי ומנא ליה דסגי להו בקב לעירוב כמו בגרוגרות.
ויש לי ליישב דעת רבינו דבלאו הא דרב יוסף איכא לאוכוחי דסגי לתמרים בשיעור גרוגרות מסוגיא דגיטין פ' התקבל (גיטין דף ס"ה ע"ב) דאיתא התם גבי אמר לשליח ערב לי בתמרים וערב לו בגרוגרות בגרוגרות וערב לו בתמרים תני חדא ערובו ערוב כו'. ומוקי לה רבה כרבי אליעזר דאמר מראה מקום הוא לו לשליח בכהאי גוונא ואינו מקפיד כשמשנה בדבר שאין בו פסידא למשלח. וא"כ מוכח דשיעור תמרים לעירוב הוי כשיעור דגרוגרות דאי איתא דשיעור דתמרים טפי מגרוגרות לא שייך לומר מראה מקום הוא לו כשאמר לו ערב בגרוגרות ועירב לו בתמרים. דהרי יש לו פסידא בזה שעירב לו בתמרים שהיה צריך להוסיף על השיעור של גרוגרות דסגי בקב ודילמא לא ניחא ליה לערב רק בשיעור קב ולא בדבר שצריך יותר מקב אלא שמע מינה דקושטא דגם לתמרים סגי בקב כמו בגרוגרות. ובשלמא הא דלא אמר דקפיד לערב בגרוגרות דוקא ולא בתמרים משום דקפיץ עלייהו זבינא דהא מ"מ תמרים עדיפי ואין לנו לומר דקפיד המשלח מסתמא שלא לערב בתמרים מחמת קפיצת זבינא עלייהו דמסתמא לא קיימי לזבינא. אבל אי איתא דצריך שיעור יותר בתמרים ודאי שייך קפידא ולא מראה מקום אלא א"כ בשיעור שוה: