נחל איתן על משנה תורה, הלכות סוטה· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק א · הלכה יד
האשה שקינא לה בעלה ונסתרה אחר הקינוי עמו בעדים וכו' ובא עד אחד והעיד עליה שנבעלה בפניו וכו' אינה שותה. ואפילו היה עד טומאה זה אחד מעידי הסתירה. וכתב הכס"מ שאינו יודע מה מלמדנו רבינו בזה שכתב ואפילו היה עד טומאה זה אחד מעידי הסתירה דמהיכא תיסק אדעתין שיגרע מפני שהוא אחד מעידי הסתירה. והבית שמואל באה"ע סי' קע"ח כתב בשם הב"ח דבא ללמדינו שלא נאמר דגרע דכיון שראה הסתירה אמר בדדמי שנטמאה אע"פ שלא ראה אלא פריצותא בעלמא וקמ"ל דלא חיישינן לכך. ויש לי להביא ראיה לזה דא"כ תתיישב כל מה שתמהו התוס' בריש סוטה (דף ג' ע"ב) דלמאי איצטריך קרא דנאמן עד אחד בטומאה בסוטה לאחר קינוי וסתירה הא מסתמא הבעל שותק ולאביי בקידושין (דף ס"ו) גבי אמר לו אשתך זינתה והוא שותק נאמן עד אחד אפי' בלא קינוי וסתירה. ולפי מה שתירץ הב"ח לדעת רבינו י"ל דגבי אשתך זינתה לא אמר בדדמי אבל גבי סוטה איצטריך קרא דנאמן עד אחד בטומאה אפילו כשהוא מעידי הסתירה דגרע משום דאמר בדדמי וקמ"ל דאפילו הכי נאמן:
וכן אתי שפיר לפ"ז מה שתמהו עוד התוס' שם אהא דבעי למילף עדות הראשונה דהיינו קינוי וסתירה דלהימן עד אחד מעדות אחרונה של טומאה ואמאי לא פריך דשאני עדות האחרונה דרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה. וכן תמהו אהא דאיצטריך למילף התם ערוה דבר דבר מממון דאין עד אחד נאמן ולמה לי דמהיכא תיתי דלהימן עד אחד בערוה הא מעדות אחרונה ליכא למילף דאיכא למפרך שכן רגלים לדבר. ולפי דברי הב"ח הנזכר לק"מ דמ"מ איכא למילף עדות הראשונה דקינוי וסתירה ודערוה מעדות האחרונה דמהימן עד אחד לעולם ואף כשהוא מעידי הסתירה. ובכהאי גוונא לא עדיף העדות מחמת סברא זו דיש רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה שהרי אדרבא איכא למימר דכיון דיש רגלים והוא בעצמו ראה לכך הוא מעיד בדדמי. וכיון דאפילו הכי הימניה רחמנא לכך סלקא דעתין למילף מיניה דלהימן עד אחד בקינוי וסתירה ובערוה דלא שייך בם בדדמי ועדיף עדותו בזה מבעדות אחרונה: