אור ברסלב

נחל איתן על משנה תורה, הלכות סוטה· רבי אברהם משכיל לאיתן

פרק א · הלכה ו

פרק א

אמר לה לא תסתרי עם איש פלוני והיה קטן פחות מבן תשע שנים ויום אחד אין זה קינוי שנאמר ושכב איש אותה פרט לקטן ולבהמה שאין אוסרים אותה. משמע דבא ליתן טעם דאמאי לא אמר דנמעט מאיש גם קטן שהוא בן תשע שאינו איש. דמסתבר דלא ממעטינן רק אותו דאין אוסר אותה לבעלה כגון קטן פחות מבן תשע ובהמה אבל בן תשע דאוסר אותה על בעלה לא ממעטינן מקינוי. וכן משמע בסוגיא דפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נ"ה ע"ב) דלא בעי למעט מקינוי הך דהתם עיי"ש למאן דאמר דסבר דנאסרת על בעלה. ואע"ג דהתוס' הוקשה להם בפרק ארוסה דנימא דממעט קרא דקינוי אע"ג דמיתסרא אזלי לטעמייהו דסברי דהכי נמי ממעטינן קטן מקינוי אף שהוא בן תשע שאוסרה. ולכך הוקשה להן דהכי נמי נימא גבי הך דיבמות שם. [אי נמי י"ל דהיינו דוקא גבי הא דיבמות דמצינו דלא הוי קירוב בשפחה חרופה כמ"ש מהרש"א שם. אי נמי היכא דכתיב בתולה בזה לא הוי בעולה לכו"ע כמ"ש המל"מ בפי"ז מהל' איסורי ביאה. אבל קטן בן תשע דהוי קירוב גם בשפחה חרופה כמ"ש רבינו פ"ג דאיסורי ביאה ופ"ט מהל' שגגות והתוס' ספ"ב דכריתות וכן אשה נפסלת על ידו כדתנן בפ"ו דנדה והוא הדין דנאסרת על בעלה על ידי בן תשע וכמ"ש תוס' בפרק ארוסה (סוטה דף כ"ו ריש ע"ב) ולא מסתבר למעטיה מקינוי. ודלא כדעת התוס' שם דמפרשים דגם קטן בן תשע ממעט קרא מקינוי שאינה שותה אע"פ שנאסרת על ידו וכן כתב הרע"ב. ובס' משנת חכמים בפרק י' דיבמות הבין דכוונת הרע"ב לומר שאינה נאסרת כלל על ידי בן תשע ולא דק כלל דודאי אין כוונת הרע"ב רק שממעט קרא מקינוי ושתיה כמ"ש התוס' ולא לומר דאין אוסרה]. אבל לדעת רבינו אתי שפיר דלא מסתבר למעט מקינוי כל היכא דנאסרת:
וכי תימא דפחות מבן תשע דאין אוסרה מאי איצטריך קרא למעוטי מקינוי. וכהאי גוונא הקשו התוס' דמאי איצטריך למעט מקינוי הך דיבמות שם למאן דאמר דלא הוי קירוב לאוסרה על בעלה. וי"ל דהא דבקפידא דבעל תליא מילתא והא קא קפיד וכדמסיק התם גבי אהא דממעט קינוי דבר אחר. ונהי דאכתי לא אסיק אדעתיה סברא זו היינו גבי הא דמסיק התם דאינו אלא פריצותא בעלמא אבל לענין הא דקאמר מעיקרא שם גם לפי הסלקא דעתך שפיר אסיק אדעתיה דאיצטריך כי היכי דלא נימא דבזה הוי קפידא דבעל וקא משמע לן דאפילו הכי לא הוי קפידא ולא הוי קינוי כל שאינו נאסרת לבעלה בזה. והוא הדין גבי קטן פחות מבן תשע:
[ויש להביא ראיה לדעת רבינו מהא דבפ"ק דקידושין (דף כ"ז) יליף עולא גלגול שבועה מן התורה מהא דכתיב גבי סוטה אמן אמן שמגלגל עליה שלא שטתה ארוסה אף דבפני עצמה לא שייך בארוסה קינוי. והשתא אמאי לא יליף מהא דתנן דמגלגל עליה שלא שטתה מאיש אחר ונימא דהיינו אפי' מקטן שאין מקנין על ידו בפני עצמו וכמ"ש התוס' שם דרב יליף מזה. ושמע מינה דס"ל לעולא דקטן שאין מקנין על ידו בפני עצמו היינו דוקא בפחות מבן תשע. ולפ"ז על כרחך אי אפשר לומר דעל ידי אותו קטן היה מגלגל עליה דהא אינו אוסרה ותנן שלהי פרק היה מביא זה הכלל כל וכו' ולא היתה אסורה לו לא היה מתנה עמה. אבל אי איתא דאף על קטן בן תשע שאוסרה אין מקנין בפני עצמו שפיר איכא למימר דמגלגל עליה והוה לעולא למילף מיניה גלגול ומדלא יליף מיניה שמע מינה כדכתיבנא. וגם מ"ש התוס' בקידושין דרב קושטא דיליף מיניה גלגול גם כן אינו מוכרח דיש לדחות כמ"ש תוס' ביבמות (סוף דף נ"ו) בתירוץ ראשון ע"ש. ועוד דלדעת רבינו ודאי אינו מוכרח מה שכתבו תוס' דרב לא מצי למילף גלגול מארוסה משום דמצי למימר דקני ונסתרה בארוסין די"ל דס"ל דביאת ארוסה אינה מנוקה מעון. ובזה אתי שפיר ולק"מ מה שהקשה המפרש פני משה בירושלמי דיבמות וסוטה דמנא ליה לרבינו גלגול ע"ש. וכיון דלא מצינו מי שיליף מיניה גלגול שמע מינה דאי אפשר למילף מיניה משום דקיי"ל דעל בן תשע מקנין בפני עצמו ואינו צריך גלגול ועל פחות מבן תשע ודאי לא היה מתנה]:
ודע שיש לי להביא ראיה לדעת רבינו מהא דאיתא בילקוט נשא בשם ספרי זוטא תחת אישך לרבות בן תשע שנים ויום אחד שיקנו לה וישקו אותה מתחת ידו. הרי מצינו בפירוש דמרבה בן תשע לקינוי. וברבה סוף פרשה ט' מרבה ליה גם כן וז"ל וכי נטמאת לרבות בן תשע שנים ויום אחד שמקנא לה ע"כ. וא"כ מוכח דהא דאיתא בתלמודא דידן פ' ארוסה דממעט קינוי של קטן רק של פחות מבן תשע וכמ"ש רבינו:

תוכן העניינים

נחל איתן על משנה תורה, הלכות סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה