נחל איתן על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק ח · הלכה ו
אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ וכו' לעניין ירושה שאם מתה יירשנה הרי זו ספק מגורשת. וקשה לי הא משמע דלא מבעיא לן בגמרא חוץ מירושתך מהו אי הוי שיור בכריתות הגט ואינה מגורשת רק למאן דאמר דירושת בעל לאשתו הוי מדאורייתא אבל למאן דאמר דאינו מן התורה פשיטא דלא הוי שיור בכריתות הגט כיון דאף בלא גרושין אין יורשה מן התורה ונהי דיורשה מדרבנן לא מצי אתאי תקנתא דרבנן ומפקיע קידושי תורה דשני. וכדאיתא בכמה דוכתין דתקנתא דרבנן לא מפקע איסור תורה בקום ועשה וכדמוכח ביבמות (דף צ') ובנזיר (דף כ"ט) ובמנחות (דף ל"ט) ובנדה (דף מ"ו ע"ב). ושוב ראיתי לבעל פרי חדש בספרו מים חיים שהוכיח מבעיא זו דחוץ מירושתך דקיי"ל ירושת בעל דאורייתא וא"כ קשה דאיך הביא רבינו בעיא זו דלא שייך לפי שיטתו שפסק דירושת הבעל אינו מן התורה כמ"ש בהלכות אישות ובהלכות נחלות. וצ"ל דרבינו סבר כסברת בעל ספר שער המלך דאם מחמת דרבנן הוי שיור תו לא חשיב כריתות מן התורה וכן להיפך אם מחמת תקנתא דרבנן ליכא שיורא ואיכא כריתות גמורה הוי גט מן התורה דאזלינן בזה בתר תקנתא דרבנן. וע"ש שהביא ראיה לזה [מהסוגיא דהמגרש גבי בעיא דחוץ מזנותיך דסלקא דעתין דמתני' בזנות איירי ואפילו הכי קתני הרי את מותרת לכל אדם אלא לעבד ולעובד אלילים הרי זה גט. הא בעובד אלילים איסור ביאתו בזנות אינו אלא מדרבנן ומדאורייתא שרי והוי שיור [ומ"מ] אזלינן בתר דרבנן דאסור ולא הוי שיור. ודלא כנראה מהמשנה למלך דין י"א דאם מדאורייתא כורת הוי גט מן התורה. והנה המל"מ אזיל לשיטתו שכתב בפ"ז דתרומות דבכמה דוכתי אזלינן בכהאי גוונא בתר דאורייתא ולא אמר[ינן] דהקפידה תורה על איסור דרבנן. והנה אין דברי המל"מ שם מוכרחים גם סותר דברי עצמו שכתב בהל' נערה כמו שאכתוב שם בהל' תרומות בעזה"ש]:
ונראה שכן הוא דעת רש"י ז"ל שפירש בפ' הזורק (גיטין דף ע"ט) תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה דקידושי שני לא הוו קידושין מן התורה. והקשו עליו התוספות דמן התורה צריכה גט משני שהרי גט גמור היה אותו שגירש בו ראשון ואינו פסול אלא מדרבנן ע"כ. ולכאורה קושיא גדולה היא על פירוש רש"י דכיון דגירש הראשון בגט שאינו פסול כלל מן התורה רק מדרבנן ואיך יפקע קידושי שני. אמנם לפי מ"ש לדעת רבינו אתי שפיר דס"ל דאזלינן בתר תקנתא דרבנן בכהאי גוונא. ואפשר דהיינו משום דאמרינן דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש וכיון שפסלו גט של ראשון ממילא לא תפסי בה קידושין של שני כמו באשת איש:
[אך מה שהקשה בספר שער המלך על מ"ש המל"מ גבי תנאי דאם תלכי לבית אביך וכו' למאן דאמר ספק דאורייתא מן התורה לחומרא הכא נמי מספקא לן אי תפיס לשון ראשון או לשון שני והרי היכא דאיכא חזקה לכו"ע בתר חזקה אזלינן והכא נמי איכא חזקה דאיסור דכל זמן שלא נפל או מת היה ודאי אסור וכי נפל או מת מספקא לן ואית לן לומר דאוקמא אחזקת איסור דמעיקרא ובודאי אסור מן התורה. לק"מ דהא גבי ספיקא דדינא ופלוגתא לא אמרינן אוקי אחזקה כמ"ש המל"מ בהל' טומאת צרעת ובהל' עדות. וכן כתבו האחרונים ביו"ד]: