נחל איתן על משנה תורה, הלכות אישות· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק כא · הלכה יב
הרי שרצתה האשה להניק בן חבירתה עם בנה הבעל מעכב ואינו מניחה אלא להניק בנו בלבד. והנה הטור אה"ע סי' פ"ב העתיק דברי רבינו עד הבעל מעכב והבין מדבריו דסבר דדוקא על בן חברתה מעכב הבעל אבל על בנה שיש לה מאיש אחר אינו מעכב. והשיג על זה מדתניא הרי שנתנו לה בן להניק לא תניק עמו לא בן חברתה ולא בנה. ואני אומר דעל כרחך אין כוונת רבינו כמ"ש הטור דנקט בן חברתה למעט בנה שהרי מדמסיים ואינה מניחה אלא להניק בנו בלבד משמע דאילו בנה דינו כבן חברתה שיכול לעכב שלא תניק רק בנו בלבד. והא דנקט בתחילת דבריו בן חברתה י"ל דלרבותא נקיט דיש סברא למימר דבן חברתה עדיף ומסתבר טפי למימר בו שלא יוכל הבעל לעכב מבבנה וקמ"ל דאף בבן חברתה מעכב וכל שכן בבנה. והכי איתא בהדיא בסוגיא דפרק אף על פי (כתובות דף ס' ע"ב) דפריך אהא דתניא לא תניק עמו לא בנה ולא בן חברתה. השתא בנה אמרת לא בן חברתה מיבעיא ומשני מהו דתימא בנה הוא דחייסא עליה וממציא ליה טפי אבל בן חברתה אי לאו דהוי לה מותר לא הויא ממציא ליה קמ"ל. ולפ"ז היינו דנקט רבינו בתחילת דבריו בן חברתה לרבותא דאפילו בו מעכב וכל שכן בנה דאיכא למימר דחייסא עליה. אך כדי שלא תטעה לומר דדוקא נקט בן חברתה אבל על בנה אינו מעכב לכך כייל בסוף דבריו דאינו מניחה להניק אלא בנו בלבד דמשמע דאילו על בנה מעכב כמו על בן חברתה. ומזה דרישא לרבותא נקט: