נחל איתן על משנה תורה, הלכות אישות· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק כא · הלכה יא
[היתה מתאוה לאכול יותר מפני חולי התאוה שיש לה בבטנה הרי זו אוכלת משלה כל מה שתרצה מפני שצער גופה קודם. לשון הרב המגיד שחייה קודמין. וכתב עליו הכסף משנה שלשון שאינו מכוון הוא דלא שייך לומר חייה קודמין אלא בדברים הצריכים לקיום גופה וכו' אלא טעמא משום דצערא דגופה עדיף. ואכתי לפ"ז נמי אינו מיושב דמהיכא תיתי דמשום צער דידה תסכן הולד וכמו שהקשה החלקת מחוקק בסי' פ'. אלא על כרחך מדכתב רבינו שצער גופה קדים דסבירא ליה דבכלל חייך קודמין הוא נמי צער גופו דקדים לחיי חבירו. וא"כ לשון הרה"מ מכוון. ומ"ש החלקת מחוקק מהיכא תיתי לומר כן כבר כתב הבית שמואל דבנדרים (דף פ') ס"ל לרבי יוסי הכי דכביסתם וחיי אחרים כביסתן קודם אע"ג דאינו אלא צער. ומה שהקשה עליו דכביסה הוי סכנה ולא צער מדאמרו התם האי ערביבותא דמאני מייתי לידי שיעמומיתא ליתא דא"כ לא הוו פליגי רבנן לומר דחיי אחרים קודמים לכביסתן דהא אינהו נמי סבירא להו דחייהם וחיי אחרים חייהם קודמים אלא שמע מינה דכביסה אינו אלא צער וחולי קשה וכדמשמע מהמפרשים שם:
ומה שהקשה הב"ש דהיאך פסק רבינו כר' יוסי נגד רבנן. י"ל דהתם מפיק טעמיה דר' יוסי מקרא דלכל חייתם ע"ש. ועוד דמשמע התם דאיסי בן יהודה וורדימוס נמי הכי סבירא להו וא"כ חשיבי נמי כרבים לגבי דתנא קמא דכהאי גוונא אמרינן בפרק הערל (יבמות דף פ' ע"ב) והרא"ש בנדרים (דף ע"ו ע"ב) וא"כ כל מידי דצער וחולי הגוף בכלל דלכל חייתם הוא לומר דקודם לחיי אחרים. דכהאי גוונא דרשינן בפ' אע"פ (כתובות דף ס"א) אם כל חי לחיים ניתנה ולא לצער:
עוד יש לי לומר דעד כאן לא פליגי ר' יוסי ורבנן אלא בכביסה אבל בשאר חולי הגוף מודו רבנן דאיכא למשמע מקרא דלכל חייתם דהוא קודם לחיי חבירו דהא אמרינן בביצה (דף ל' ע"ב) שלשה חייהם אינן חיים וקחשיב מי שיסורים מושלין בגופו ומי שאין לו אלא חלוק אחד לא קחשיב דסבירא להו דאפשר דמעיין במאניה ומהאי טעמא סבירא להו לרבנן דחיי אחרים קודמים לכביסתן ור' יוסי דס"ל דכביסתן קודם על כרחך ס"ל כההוא מ"ד דחשיב נמי התם מי שאין לו אלא חלוק אחד בהדי הנך דחייהם אינן חיים. וא"כ חולי התאוה שיש בבטן שכתב רבינו שפיר י"ל דהוי בכלל מי שיסורים מושלין בגופו דקחשיב התם בהדי הנך דחייהם אינן חיים וא"כ לכו"ע הוי בכלל דלכל חייתם לומר דקודם לחיי חבירו. ואפשר דדוקא אם היסורים מושלין בכל גופו. ומכאן יש ללמוד דאם אמר אחד הנח לי לקצץ אחד מאיבריך ואם לאו אמית את חבירך שאינו מחוייב להניח לקצוץ לו אפי' אבר שלא ימות ממנו דהא אפי' צער וחולי שבגוף שאינו מסוכן אמרינן חייך קודמים ודלא כמ"ש באר היטב ביו"ד סי' קנ"ז דחייב להניח שיקצץ לו אבר אחד. אך בברכות משמע דחד אבר שבטל קיל מיסורים שבכל גופו. ומ"ש המג"א באו"ח סו"ס קנ"ו דמשמע מגמ' דשבת (דף ל"ג) שמחוייב לסבול צער כדי שלא יהרג חבירו היינו צער בעלמא אבל לא סכנת אבר או חולי בגוף כמ"ש]: