נחל איתן על משנה תורה, הלכות אישות· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק ה · הלכה יא
ואם אחר שנטלתו בתורת פקדון אמר לה הרי את מקודשת לי בו ושתקה אין זה כלום. ומשמע דכל שלאחר נטילתה בתורת פקדון אינו כלום ואע"פ שהוא בתוך כדי דיבור של נטילה לא אמרינן דהוי כדיבור וכמ"ש הריב"ש והובא בדרכי משה באה"ע סי' כ"ח. והיינו משום דס"ל דאף לחומרא לא אמרינן גבי קדושין תוך כדי דיבור כדיבור וכמ"ש הדרכי משה בשם הריב"ש גופיה בסי' מ"ט. וכך נראה דעת רבינו ממה שכתב בסוף פרק ז' ע"ש וכן כתב הבית שמואל בסי' ל"ח. וכן משמע בתשובת הר"ן סי' מ"ו והובא בבית יוסף באה"ע סו"ס קל"ד. וזה דלא כנראה מדברי הט"ז בסי' כ"ט דבתוך כדי דיבור למתן מעות אמרינן דהוי כשעת מתן מעות לחומרא. וכן כתב בשו"ת שיבת ציון סי' ס"ט מדעת עצמו ולא זכרו דעת רבינו והר"ן והריב"ש והאחרונים שזכרתי:
גם דברי ספר המקנה בזה אינן מחוורין שכתב הטעם דלא הוי כאן תוך כדי דיבור כדיבור משום דבכל הקניינים הדין כן בכל מה שאדם עושה במכר או במתנה אינו יכול לחזור בו אפילו תוך כדי דיבור ומשום הכי אפילו תוך כדי דיבור למתן מעות להאשה לשם פקדון או חוב אינו יכול לחזור בו ולומר שיהיה לשם קדושין ע"כ. והא ליתא דגבי קניינים דעלמא ודאי יכול לחזור בהן תוך כדי דיבור וכממו שכתבו הרא"ש בפרק יש נוחלין והב"י בחו"מ סי' קצ"ה בשם כמה פוסקים וכן פסק להלכה בשו"ע שם. וכבר נתבאר בזה בארוכה בעז"ה בהלכות אלו בפ"ג ה"ח. אלא רק בכאן הוא דקיי"ל דאינו יכול לחזור מהנתינה כדי לקדשה משום דהוי בכלל מקדש דלא אמרינן ביה תוך כדי כדיבור כדפסקינן בהדיא בגמרא והכא נמי כיון שנוגע החזרה לקידושין וכבר בא החפץ לידה מדמינן לקידושין בעלמא שאינו יכול לחזור תוך כדי דיבור ולבטל הקידושין שקבלה וה"נ אינו יכול לחזור מהחפץ שקבלה שלא לשם קדושין ולעשותו קדושין: