נחל איתן על משנה תורה, הלכות אישות· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק ה · הלכה טו
המקדש בהנאת מלוה הרי זו מקודשת. וכתב הרב המגיד שהרשב"א הסכים לדעת ההלכות שכתב הנאת מלוה כגון דמטא זימנא למיגבא מינה וארווח לה זימנא ואמר לה בההיא הנאה דמרווחנא לך מיקדשת לי. והנה הטורי זהב באה"ע סי' כ"ט הקשה אהדדי דברי הרשב"א שהביא כאן הרה"מ שהן סותרין דברי הרשב"א עצמו שכתב בתשובה והובא בבית יוסף שם דאם אמרה האשה למלוה שהלוה מעות לאדם אחד הרווח לו זמן המלוה ואתקדש אני לך בזה אינה מקודשת ולפי מ"ש הרה"מ כאן בשם הרשב"א דחשיב הנאה בכהאי גוונא ומקודשת בדארווח לה זמן מלוה שלה הכא נמי הוה לה להתקדש גבי הרווחת זמן לפלוני. ונראה דבדוקא נקט הרה"מ כאן כגון דמטא זימנא למיגבא וארווח זימנא דאז הוא דמקודשת דכיון דכבר מטא זמן המלוה לגבות חשיב הרווחת הזמן הנאה גמורה אבל אם עדיין לא הגיע הזמן של המלוה לא מחשב כל כך הנאה מה שמרוויח לה עתה הזמן של הפירעון כשיגיע הזמן וא"כ אינה מקודשת בכהאי גוונא. וחילוק כזה כתב ג"כ הסמ"ע בחו"מ סי' ר"ד על דברי הטור שם גבי קנין במחילת מלוה. והכי נמי איכא לחלק לענין קדושין. וא"כ י"ל דהרשב"א בתשובה איירי בשעדיין לא הגיע זמן הפרעון של המלוה ומשום הכי אינה מקודשת. ולפ"ז אין סתירה בדברי הרשב"א וזה דלא כמ"ש בס' מחנה אפרים לדעת הרשב"א דס"ל דאף הרויח לה הזמן קודם זמן הפרעון מקודשת ולא זכר דברי הרשב"א בתשובה שהביא הבית יוסף שזכרתי דעל כרחך צריך לומר דסבר לחלק כמו שכתבנו והוא עצמו כתב ראיה לחילוק זה מתוספות דב"ק (דף פ"ט):