אור ברסלב

נחל איתן על משנה תורה, הלכות אישות· רבי אברהם משכיל לאיתן

פרק ג · הלכה יט

הלכה יז

מצות חכמים שלא יקדש אדם את בתו כשהיא קטנה. משמע דאינו אלא מצות חכמים בעלמא אבל איסורא ליכא. ועיין באחרונים באה"ע סי' ל"ז שנתקשו בזה דבגמרא איתא לשון איסור אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה. והנה כבר הרגיש בזה ג"כ הכס"מ לקמן בפרק י'. וע"ש שהביא ראיה דליכא איסורא מדתניא גבי אירס את הקטנה ותבעה הבעל לנשואין בין היא ובין אביה יכולין לעכב שלא תנשא עד שתגדיל דמשמע דאי ניחא לה ולאביה שרי. ואיני רואה ראיה משם לכאן דשם איירי בשכבר נתקדשה אבל לכתחילה אימא דאיכא איסורא ממש לקדשה. אך יש לי להביא ראיה לדעת רבינו מסוגיא דפרק האומר בקידושין (דף ס"ד ע"ב) דמוקי הא דתנן המקדש את בתו סתם אין הבוגרת בכלל דאיירי שאין שם אלא בוגרת וקטנה ואע"ג דשויתיה הבוגרת שליח ואמרה ליה קידושי לך אפילו הכי לא שבק איניש מצוה דרמיא עליה ועביד מצוה דלא רמיא עליה. והשתא אי איתא דאיכא איסורא לקדש קטנה היאך אמר עלה דלא שבק איניש מצוה וכו' הא אדרבא איסורא הוא ורשע מקרי דאף העובר על איסור דרבנן איקרי רשע וכדאמר ביבמות (דף כ') וא"כ בודאי שבק לה אלא שמעינן מינה דקושטא דליכא בזה איסורא כלל. ונהי דמצות חכמים איכא שלא יקדש קטנה מ"מ כיון דאיסורא ליכא גם עתה קרי לה מצוה דרמיא עליה כיון דסוף כל סוף היא רמיא עליה לכשתגדל לא שבק לה גם עתה בדאיתרמי ליה דשמא סבר ורוצה להפטר עכשיו מחובתו דקיי"ל שכופין לאב להשיא בתו ועל כן אינו חושש במה שלא יקיים עתה מצות חכמים בעלמא שאין בזה שום איסור ולא כפייה. משא"כ אם היה איסור ממש בדבר לקדשה עתה בקטנותה והיה צריך גם כן כפיה על זה כדין עובר על איסור דרבנן לא הוה שייך לומר לא שבק איניש וכו':
ושוב ראיתי אח"כ בס' המקנה שכתב שהריטב"א הוקשה לו כן בסוגיא הנזכר דאיך אמר דלא שבק איניש מצוה וכו' כיון דאיכא איסורא. והוא תירץ דאיירי בסמוך לפירקה. והנה מלבד שדחוק לפרש כן אלא דאי אפשר לומר כלל כן לדעת רבינו והפוסקים דסוברים דסמוך לפרקן היינו לאחר י"ג שנים דוקא וכמו שיתבאר בהלכות איסורי ביאה. אלא דלפי דברי רבינו כאן אתי שפיר וכמ"ש:
[ויש לי עוד להביא ראיה מסוגיא דקידושין (דף ס"ד) גבי קדשתי את בתי וגרשתיה כשהיתה קטנה. ובעי לומר דטעמא משום דבידו לקדשה. ואי איתא דאיכא איסורא לא הוי בידו דלכתחילה אסור. וכן יש להוכיח מדברי התוס' בקידושין (דף מ"ה ע"ב) בד"ה בפירוש אמר מר וכו' גבי חשש שמא קדשה אביה דליכא איסורא לקדש קטנה עיי"ש. וכן יש ללמוד ממ"ש הרא"ש בשם ר"ת דאם שידך תחלה אחת מבנותיו ואמר המשדך בתך מקודשת לי סתם אמרינן שהמשודכת קידש מהאי טעמא דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא שביק איניש מידי דעביד ביה מצוה ועביד מידי דעביד ביה עבירה. משמע דלקדש בת קטנה ליכא בה עבירה]. ואל תתמה על לשון אסור דכהאי גוונא פירשו התוספות בתענית (דף י"א) אההיא דאסור לאדם וכו' בשני רעבון דאין אסור אלא מחסידות:

תוכן העניינים

נחל איתן על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה