אור ברסלב
נזר כהן קונטרס והיה כעץ שתול › פרק ה

נזר כהן

קונטרס והיה כעץ שתול · פרק ה

פרק ד

בפיך ובלבבך לעשותו

פשוט וברור שככל שהר"מ והמשגיח ושאר אנשי צוות הישיבה הינם בעלי אישיות מרוממת ומתוקנת במידותיה ובהנהגותיה, כן נקל יותר על הנער - החניך לעצב את אישיותו הרוחנית, ולהתרומם במעלות העבודה הראויה. אך הנה דבר זה הוא מן הדברים שאין להם שיעור קבוע, לכל, אלא איש איש על פי עבודתו וכברכה אשר חננו ה'. ואולם, שתי תחושות הכרחי הוא ביותר שיהיו קבועות תמיד בלב כל אחד ואחד מן הצוות: אחריות, ואהבה.

אחריות

"אמר לי: בני, מה מלאכתך? אמרתי לו: לבלר אני. אמר לי: בני, הוי זהיר במלאכתך, שמלאכתך, מלאכת שמים היא! ושמא אתה חסר אות אחת או מייתר אות אחת, נמצאת מחריב את כל העולם כולו" (עירובין יג.).

המופקד על חניך, הרי הוא לבלר החורט בלב חניכו ומעצב את יחסו לערכי הרוח. מפליא לגלות עד כמה חנן הי"ת את הצעיר, ואפילו עודו ילד, בחיישנים עדינים הקולטים שדרים נסתרים הטמונים בין השיטין של טון ונגינת דיבור המחנך, ושפת פניו ותנועותיו, אשר על פיהן קובע החניך אם המדבר מזדהה עם דברי עצמו ומרגישם בנפשו, או שמא רק "תפקידו" הוא לומר כן.

המבהיל הוא, שבדרך כלל דברי המחנך אינם נמדדים אצל החניך על פי מדת אמתתם מצד עצמם, אלא על פי מדת הזדהות המחנך עם דברי עצמו (!). שאם הוא שאינו מרגיש את שאומר, מה לי ולדבריו, הוא בדידו ואני בדידי.

קיבלנו מרבותינו ז"ל כי "כל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין לז.) ואם כך בקיום הגשמי ק"ו בקיום הרוחני, שהרי "המחטיא את האדם קשה לו יותר מן ההורגו" (ספרי כי תצא, קי"ז). נמצא כי מבנה הישיבה, על פי דעת תורת אמת, הרי הוא מבנה המלא עולמות מלאים. יזכור נא המחנך מידי יום בהכנסו לשם, את דברי ר' ישמעאל לר' מאיר: "הוי זהיר במלאכתך. שמלאכתך, מלאכת שמים היא! שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת, נמצאת מחריב את כל העולם כולו".

מן האחריות המוטלת על המופקדים על חינוך צעירי ישראל, היא חובת תפילה תדירית כנה מעומקא דליבא לחי העולמים, כי כל נער יצמח ויהיה עובד ה' אמיתי. כן יש לעורר על חשיבות ההתיחסות בכבוד ובסבלנות לכל שאלה הנשאלת ברצינות ע"י חניך ובפרט בגיל הישיבה הקטנה. (שמעתי מאחד העוסקים הותיקים בקירוב רחוקים, כי באחד המקרים לאחר שהשיב תשובה מקיפה לשואל שאלה בעיקר מעיקרי האמונה כשהלה מאזין ברוב קשב, אמר לו השואל: שאלה זו הטרידה אותי רבות בצעירותי. כששאלתי את המלמד בת"ת, תשובתו היתה סטירת לחי. את תשובתך ניתן "להמיס" ולהסביר לילד בגיל שתים עשרה בכלים שלו. מדוע צריך הייתי להתגלגל כעשרים שנה בחיים ריקניים כאשר טירדת השאלה ועלבון התשובה מלווים אותי עד אשר הגעתי אליך?!).

אהבה

"נאמנים פצעי אוהב, ונעתרות נשיקות שונא" (משלי כז, ו). הפעולה המוכיחה ביותר למקבלה, כי נותנה חש שנאה כלפיו, - היא המכה הניתנת בצורה שאינה רק מכאיבה, אלא גם פוצעת. ואילו הפעולה המוכיחה ביותר למקבלה, כי נותנה חש אהבה כלפיו, - היא הנשיקה. ובכל זאת, מלמדנו הכתוב כי אם המקבל כבר קבע בדעתו התיחסות ברורה כלפי הנותן, שכבר מוגדר הוא אצלו בתואר "אוהב" או "שונא", הרי שאין ממש בפעולות אלו. ואדרבה, נאמנים פצעי אוהב, ונעתרות נשיקות שונא.

מה רבה חשיבות התדמית הראשונה אותה מצליח הר"מ או המשגיח ליצור בלב חניכו! עם כניסת הר"מ לחדר השיעורים ביום הראשון ללימודים, עת נעוצות בו עשרות זוגות עינים, עליו להקרין חום ואהבה. תלמידיו יקלטו את תחושתו האמיתית כלפיהם על פי שלוות פניו, מבטו הרך והאוהב, החיוך המעודד שבקצות שפתותיו, ואפילו צורת הליכתו למקומו. ומן אותו היום והלאה, עליו לשוב ולהוכיח עוד ועוד במעשיו, בדיבורו, ובהנהגותיו, כי עומד הוא באהבתו הרבה אותם.

זאת ועוד, מלבד ידיעתם כי אוהב הוא את תלמידיו בכללות, על כל תלמיד ותלמיד להיות משוכנע כי רבו אוהבו באופן פרטי. זאת ניתן להשיג על ידי פיתוח קשר אישי עם כל תלמיד. קשר כזה נוצר ע"י התעניינות אוהדת (לא חיטוט מטריד!), היכרות, סיוע שיש עמו הקרבה, שבח (על הישגי העבר), עידוד (על היכולת בעתיד), הקרנת הבנה, והענקת התחושה כי "כל מגמתי היא שיהיה לך טוב, והריני מוכן להקריב מעצמי לשם כך".

תוכן העניינים

נזר כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה