אור ברסלב
נזר כהן קונטרס והיה כעץ שתול › פרק ד

נזר כהן

קונטרס והיה כעץ שתול · פרק ד

פרק ג

הקניית אהבת תורה

מבוא: "אהבה" היא כיסופי הנפש להתקשר עם השלם בעיניה. כיסופין אלה נובעים מתוך תשוקתה להיות שלמה באותה שלמות. וסבורה היא, בטעות או בצדק, כי ע"י התקשרות זו תגיע או לפחות תיגע בשלמות הנרצית בעיניה.

דרגות דרגות יש בהתקשרות, וכגודל האהבה כן גודל הכאב מכל פרידה. יש נמוך אשר שלמות מראה חומרי היא השלמות הנרצית בעיניו. ויש גבוה ממנו, ששלמות שכל אנושי היא השלמות הנרצית בעיניו, והרי הוא אוהב את החכם המשכיל. ויש מרומם יותר, ששלמות המדות היא הנרצית בעיניו, והרי הוא אוהב את מתוקן המדות. ויש נעלה מכולם אשר כל אלה חיוורים בעיניו וכאין נחשבו לעומת השלם מכל השלמות, הוא הבורא ית'. והרי הוא אוהבו, וכוסף ומתאוה להתקשר ולהידבק בו ית', הולך בדרכיו ושומר מצוותיו. ונמצא הוא הוא צועד בדרך אל השלמות. וככל שקרב הוא אליה, כן האחרים אשר אינם בקרבת דרגתו, אוהבים אותו ושואפים לדבקה בו.

קביעת ההרגש המוחלט באדם כי הנה זוהי השלמות הנרצית, מוכרע ע"י אחד מן השנים - א. על ידי השכל שואף השלמות, הבוחן ודן, ומסיק בהתפעלות הדעת: הנה זו השלמות אשר יש לכסוף אליה, ונמצא פלוני המתוקן בה, הוא האדם השלם. ב. על ידי הרגש. אשר בהיות לאדם רגשות טובות ונעימות ממצב או מאדם כל שהוא, הרי הוא מסיק - בטעות בד"כ, ולעיתים בצדק, - כי זוהי השלמות הרצויה, שהרי בה חשים בטוב.

ובהצטרף שניהם, התפעלות השכל משלמותו של זה, ונעימות הרגש מן השהיה בחברתו - אין לך אהבה גדולה מזו.

אהבת תורה:

לאור הדברים הנ"ל, כדי להקנות לחניך אהבת תורה, ראשית יש ללמדו - עד כמה שיד שכלו (ושכלנו) מגעת, את שלמותה. הן שלמותה מצד היקפה ועומקה, והן שלימותה מצד רוב מעלתה וכחה, לגודל כותבה ונותנה. כן עליו לדעת כי בעוסקו בתורת האלקים הרי הוא משלים את עצמו-נשמתו. לזה האחרון יועיל לימוד קטעים מ"דרך עץ חיים" להרמח"ל (נדפס בסוף מסילת ישרים), וכן ח"ד פ"ב בספר דרך ה' להרמח"ל, וכיו"ב. ובהצטרף הרגשת הלב במתיקות ונועם בלימוד התורה, אל ידיעת השכל בשלימות התורה והשתלמות עצמו בלימודה, הרי נער זה נקשר בעבותות אהבה אל לימודו, והרי הוא כבר נטוע בחצרות בית ה'.

שלימות התורה מצד היקפה (גודלה, סידרה, ודרך השתלשלותה):

לא מעט צעירים שוהים בישיבה מזה חודשים רבים, ואף לשנה ושנתיים הגיעו, והרי הם עוסקים במשך זמן זה בעיון מעמיק בתורה הקדו', ולמרבה הפלא מצוי שעדיין אין להם היכרות עמה. מעולם לא התבוננו מקרוב בששת הנושאים שבתורה המחולקת לששה סדרים, ואף לא הבחינו והגדירו לעצמם את העובדה הפשוטה כי התורה מקיפה בהוראותיה את כל חלקי החיים (- לטוב לנו). מימיהם לא למדו כדבעי את סדר השתלשלות התורה שבע"פ, ואינם יודעים כי התנאים הקדושים המוזכרים במשנה אינם אלא מוסרים את אשר קיבלו מרבותיהם בתורה שבע"פ ורבותיהם מרבותיהם עד משה רבינו מפי הגבורה. ורק שבדור שלאחריהם הועלתה התורה שבעל פה על הכתב והוזכרו המקבלים האחרונים אשר בדורם התרבו המחלוקות מחמת כמה סיבות. אף פעם לא נתנו לב לראות את ההבדל שבין צורת החיבור ההלכתי של הרי"ף והרא"ש לזה של הרמב"ם, וגם הטעמים אשר הביאו את מחברי המשנה והתלמוד והיד החזקה והב"י והשו"ע נעלמו מהם. אינם יודעים כי השו"ע חובר על סדר ארבעת הטורים של רבינו יעקב בן הרא"ש, ויש שאף אינם יודעים מי קדם למי, הרי"ף למהרש"א או המהרש"א להרי"ף. ולא זו אף זו, יש שאף אינם יודעים להבחין בין משקל חיבורי הרמב"ן והרשב"א ז"ל לבין חיבורי ר' חיים מבריסק ור' אלחנן וסרמן ז"ל.

מן היסודות אשר יש להשתית את לימוד הנער עליהן, הוא הכרת חלקי התורה, סדר השתלשלותה מסירתה וקבלתה מדור לדור, הכרת החיבורים היסודיים אשר חוברו על ידי גדולי הדורות, שמות מחבריהם, תקופתם לערך, וקדימתם או איחורם לאחרים. על כל נער להכיר את הקדמת הרמב"ם ליד החזקה, לדעת מי הם עמודי ההוראה על פיהם פסק השו"ע, וסיבת חיבור הרמ"א את ספר המפה. עליו לדעת לפחות בכללות במה עוסק כל טור מארבעת הטורים והשו"ע, וכי המשנה ברורה על ששת חלקיו חובר רק על חלק אורח חיים שבשולחן ערוך. כן יש לו לדעת כי בחלק אורח חיים נכתבו הלכות היום יום על פי סדר נכון. תחילה סדר היום, השכמת הבוקר, ציצית, תפילין, ק"ש, תפילה, נשיאת כפיים, קריאת ס"ת, נט"י, סעודה, ברהמ"ז ושאר ברכות, מנחה וערבית. לאחר סדר היום נכתבו שאר הלכות ימי השנה לפי סדר תדירותן, שבת ועירובין, ור"ח. ואח"כ הלכות מועדי השנה לפי סדרן בשנה החל מר"ח ניסן. פסח, ספירת העומר, שבועות, הלכות יו"ט וחוה"מ, תשעה באב (ושאר תעניות), ר"ה, יוה"כ, סוכות, חנוכה, פורים.

מידע יקר ערך זה ניתן לשלבו בשיעורים ועדים ושיחות. והיודעו ומכירו ניגש לכל נושא חדש שלומדו, כאורח המגיע לעיר שסייר בה פעם. שאע"פ שבודד הוא אין אימת הניכור עליו. מה אומלל הוא הנער אשר עליו לגלות כל זאת לבדו מתוך נסיונו העלול להתפרס על פני עשרות שנים, רצופי טעויות, מבוכה, ואיבוד זמן.

שלימות התורה מצד רוב מעלתה וכחה:

האריכות כאן בזה תהא אך למותר. וכל ת"ח ירא אלקים בודאי ובודאי שיש באמתחתו מדברי חז"ל להלהיב הלבבות בדבר רוב מעלת וכח התורה הקדו'. רק נציין לאוצרות הטמונים בספר נפש החיים להגר"ח וולוז'ין זצ"ל שער ד' פ"ו ופ"י עד סוף הספר. והעיקר אינו אמירת הדברים כמצטט בעלמא אלא המחשתם והחייאתם במדת האפשר עד הרגשתם בחוש. וככל שלקוצר הדעת וחולשת האמונה הדברים נראים רחוקים יותר, כן יש להרבות בדוגמאות וחיזוקים. [וכגון מש"כ שם פי"א ז"ל, "והאמת בלי שום ספק כלל, שאם היה העולם כולו מקצה עד קצהו פנוי ח"ו אף רגע אחד ממש מהעסק והתבוננות שלנו בתורה, כרגע היו נחרבים כל העולמות עליונים ותחתונים והיו לאפס ותוהו ח"ו". ע"כ. לאחר ציטוט הדברים ומקורם במקראות ומאמרי חז"ל המובאים שם, יש להוסיף כגון זה: "נתאר לעצמנו כי לפתע נופל פחד ורעש בעולם מפרסום ידיעה כי בכור אטומי מסויים בארה"ב הופעל בטעות מנגנון השהיה של פצצת אטום אשר יש בכחה להחריב את כל העולם. כידוע יש פצצות שבכחן להחריב את כל העולם כמה פעמים רח"ל. ובעוד עשרים וארבע שעות היא אמורה להיות מופעלת, ואין ידוע דרך לעוצרה. והנה כל בני האדם מדברים רק על כך, ורואים ברחובות התפרצויות בכי ופחד איום ונורא. והנה לאחר עשרים ושלש שעות שמחה וצהלה בכל העולם. קבוצת מומחים הצליחו לנתק את מערכת ההפעלה. והסכנה חלפה! כמה תשבחות וכבוד ויקר יקבלו אנשי אותה קבוצה בכל מקום בעולם, ומה רבה זכותם ומעלתם בשמים, הן את כל נפשות ישראל בעולם ואת כל אנשי העולם הם הצילו!

הקב"ה מכריז ואומר: אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי! "שוקיו עמודי שש" אלו תלמידי חכמים. למה נמשלו לעמודים, שהם עמודי עולם, הם המעמידים את העולם! מה רבה זכותו של הנמנה על אותה קבוצה המצילה את כל העולם מכיליון! והרי המכריז על כך אינו ראש מדינה בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר. אלא אלקים חיים ומלך עולם!". (בחלק הראשון הומחשה משמעות חורבן העולם. ובמשפטים האחרונים חוזקה האמונה). ישמע חכם ויוסף לקח].

מתיקות ונועם בלימוד:

הרגשת מתיקות ונועם בלימוד תלוי בעיקר בצורת הלימוד של הר"מ המלמד. אם מלמד הוא ביובש, כלומר: א. נצמד הוא בשיעורו רק לביאור הכתוב בספר הנלמד. אינו מקדים הקדמות, ואינו מרחיב במתן רקע ובדוגמאות מחיי היום יום. ב. שפתו יבשה ללא מלות התפעלות וללא ביטויי שמחה ועונג. ג. פניו חתומות בשעה שמלמד וקולו מתכתי ויבש. הרי כמעט שאין סיכוי שאי מי מתלמידיו יתענג על לימודו.

אך אם מגיש הוא את הדברים בחיות ובחדוה, מקדים הקדמה ונותן רקע לנושא הנלמד, ממחיש את הדין בדוגמאות הלקוחות מחיי היום יום, מתפעל מגדלות גדולי הדורות מעתיקי השמועה, ומתענג על מתיקות עומק ויפי הסברות. הרי בזה הוא מרומם את תלמידיו ומביאם לאהוב את לימודם, להתענג ולהנות ממנו.

תוכן העניינים

נזר כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה