קונטרס והיה כעץ שתול · פרק ב
הצגת בעייתיות הגיל
גיל תלמיד הישיבה הקטנה, שלש עשרה - ארבע עשרה עד שש עשרה - שבע עשרה, הוא כידוע גיל המעבר מן הילדות אל הבגרות, בין בגוף ובין בנפש. בגיל הילדות, כלומר עד גיל שלש עשרה, הילד מטבעו "סומך" על מלמדיו ומחנכיו וכמעט אינו שואל את עצמו מתוך אחריות "מה יצא לי מלימוד זה". הוא יודע כי עליו להגיע לכתה בזמן, ללמוד את הדברים, לדעתם, ולהתנהג כראוי. אם הוא מצליח לעמוד בכך, הרי הוא חי בתחושה פנימית כי עושה הוא את הטוב והראוי עבורו. בגיל זה איננו מרגיש צורך לערוך סיכום ומאזן של השגיו וידיעותיו על מנת לבחון את מדת התועלת אשר יפיק מהשקעתו המרובה בהם, והאם אמנם יפיק מהם תועלת.
לא כן הוא בתקופת המעבר לגיל הבגרות. העולם בכלל, וחייו הפרטיים בפרט, משנים את צורתם בעיני רוחו. הכל מתחיל להיות מואר לפתע, ופרטים שונים בעולם אשר היו עמומים עד כה, או בלתי נראים לחלוטין, הופכים להיות בולטים וברורים מאד.
המוסכמות הידועות ופשוטות אצלו כי כל העולם קבוע ומצומצם, וכי יש לקבל את העולם הסביבתי כפי שהוא ולהניח לחיים הפרטיים לזרום באפיקים אשר נחקקו ונקבעו על ידי אחרים, מפנות את מקומן להבנה חדשה כי העולם רחב ובר תנועה, וכי עלי לבחון את מדת התועלת אשר אנכי מפיק לעצמי ממעשי, ולהחליט על הטוב ביותר עבורי. או אז מתעוררות גם השאלות הנוקבות: מי אני? מה מהותי? ומהו תפקידי בחיי הפרטיים בפרט, ובעולם בכלל.
מלבד שינוי נפשי-מחשבתי מהותי זה, מתרחשים בגיל זה שינויים מסויימים גם בגוף ועמהם מתחזק היצר.
נמצאנו למדים מעתה שכמעט כל חניך מתבגר שרוי הוא מצד עצמו וטבעו, בהתמודדות כפולה האחת נפשית-מחשבתית, והשניה גופנית-יצרית.
וזאת יש לדעת: אם ישכיל המחנך, להביא את דעת חניכו להכרה אמיתית כי בבחירתו בדרך התורה ועבודת ה' ית' עושה הוא את הנכון ביותר ואת הטוב ביותר עבורו, ובד בבד עם זה, יצליח לנטוע בלבו אהבת תורה מתוך תחושת מתיקות ונועם תורתינו הקדו', הרי בזה הביאו להצלחה ולנצחון בשתי ההתמודדויות: כלפי זו הנפשית-מחשבתית, שלם הוא בדעתו עם מעשיו ואדרבה נתעלה יותר! שאת אשר עשה במצות אנשים מלומדה עושה הוא עתה בבחירה שבהכרה. וכלפי זו היצרית הרי לבו הדורש קירבה, מתענג מנועם מתיקות התורה, חש אהבה ללימודו, ומלא סיפוק.
בפרקים הבאים יוצעו בעז"ה דרכים מעשיות להקניית ב' יסודות אלו.