אור ברסלב
נזר כהן חלק יורה דעה › סימן ה

נזר כהן

חלק יורה דעה · סימן ה

סימן ד

אם מותר לצייר או לצלם או להדפיס ציורי שמש וירח בספרים או לילדים וכדומה

בס"ד. י' סיון תשנ"ט לפ"ק.

שאלה: בדבר המצוי בגני ילדים שהמלמדים או הגננות מציירים לילדים שמש או ירח וכוכבים, או שמכינים מקרטון וכדו' כתבנית שמש ומקשטים את קירות הגן. אם מותר לעשות כן.

תשובה: במשנה פרק כל הצלמים (ע"ז מב:) המוצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליכם לים המלח. רבן שמעון בן גמליאל אומר שעל המכובדין אסורין שעל המבוזין מותרין. ופירש"י שעל המכובדין, שעל הכלים מכובדים שתשמישם לכבוד. ובגמ' (מג.) תנן התם דמות צורות לבנות (ר"ל צורות של לבנה באופנים שונים) היה לו לרבן גמליאל בעלייתו בטבלא בכותל שבהן מראה את ההדיוטות ואומר להם כזה ראיתם או כזה ראיתם. ומי שרי והכתיב לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני, אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן כדתניא וכו' (ופירש"י שאפשר לעשות כמותן ממש, כגון שמשין של מטה. חצר ואולם והיכל ומנורה. אבל שמשין של מעלה, שאי אפשר לעשות כמותן ממש אלא ציור דוגמתן, מותר). ושמשין שאי אפשר לעשות כמותן מי שרי והתניא לא תעשון אתי לא תעשו כדמות שמשי המשמשים לפני במרום אמר אביי לא אסרה תורה אלא בדמות ד' פנים בהדי הדדי. (ופירש"י פני שור ואדם ואריה ונשר לחיה אחת דוגמת חיות הקדש. דכתיב אתי, השרויות אצלי). אלא מעתה פרצוף אדם לחודיה תשתרי אלמה תניא כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם אמר רב יהודה בריה דרב יהושע מפרקיה דר' יהושע שמיע לי לא תעשון אתי, לא תעשון אותי. אבל שאר שמשין שרי. ושאר שמשין מי שרי והתניא לא תעשון אתי לא תעשו כדמות שמשי המשמשין לפני במרום כגון אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת. אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון (ופירש"י כדכתיב 'אתי'. אבל חמה ולבנה במדור התחתון הם). ושבמדור התחתון מי שרי והתניא אשר בשמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות וכו'. כי תניא ההיא לעובדם. אי לעובדם אפילו שלשול קטן נמי. אין הכי נמי ומסיפיה דקרא נפקא דתנא אשר בארץ לרבות וכו'.

ועשיה גרידתא מי שרי והתניא לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני במרום כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות. שאני רבן גמליאל דאחרים (פירש"י עובדי כוכבים) עשו לו. והא רב יהודה דאחרים עשו לו (צורה בטבעת שהיה מניח. רש"י) ואמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא סמי עיניה דדין. התם בחותמו בולט ומשום חשדא דתניא וכו'. ומי חיישינן לחשדא והא בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא דאוקמי ביה אנדרטא והוו עיילי ביה אבוה דשמואל ולוי ומצלו בגויה ולא חיישי לחשדא. רבים שאני. והא רבן גמליאל דיחיד הוה כיון דנשיא הוא שכיחי רבים גביה. ואי בעית אימא דפרקים הוה (ופירש"י דפרקים של חוליות ולא היה מחברם אלא בשעת בדיקת עדים וכל יומא לא חזו לה וליכא חשדא) ואי בעית אימא להתלמד שאני דתניא לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות. ובתוס' שם ד"ה והא רבן גמליאל יחיד הוה הקשו וא"ת אמאי לא משני דצורת לבנה לא היתה בולטת ולכך עשאה רבן גמליאל ואומר ר"י ורבנו תם וריב"א כי בחמה ולבנה ומזלות אין חילוק בין בולטין לשוקעין. וכן ברקיע שוקעין הם (ר"ל שאינם נראים לעין בתלת מימדי אלא כשטוחים ומשו"ה אסור לעשותם אפילו באופן שאינם בולטים לפי שנראה כעושה מהם עבודה זרה ע"פ הצורה שרואה בעיניו ברקיע) ולא מפליג בהכי אלא גבי פרצופין וכיוצא בה. ע"כ. ומוכח מדבריהם ז"ל דשוקע איננו שוקע ממש אלא כל שאינו בולט, וכגון ע"י ציור, שוקע קרי ליה. שאל"כ אכתי תקשי אמאי לא משני בגמ' דצורת לבנה דר"ג היתה שטוחה דהיינו ע"י ציור בצבע וכדו'. ונמצא לפ"ז דציור חמה ולבנה אע"פ שהוא רק בצבע ואינו בולט, אסור. וכן פסק הרמב"ם (פ"ג מהלכות עבודת כוכבים י-יא) וז"ל אסור לעשות צורות לנוי ואע"פ שאינה עבודת כוכבים שנאמר לא תעשון אתי וכו' ואין איסור לצור לנוי אלא צורת האדם בלבד וכו' והוא שתהיה הצורה בולטת כגון הציור והכיור שבטרקלין וכיוצ"ב.

ואם צר לוקה. אבל אם היתה הצורה משוקעת או צורה של סמנין (ר"ל ציור העשוי בצבעים) כגון הצורות שעל גבי הלוחות והטבליות או צורות שרוקמין באריג הרי אלו מותרות וכו'. וכן אסור לצור דמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ומלאכים שנאמר לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום ואפילו על הלוח. ע"כ. והיינו על הלוח בצבע שהרי זה המשך למש"כ לעיל לעניין צורת אדם "או צורה של 'סמנין' כגון הצורות שע"ג 'הלוחות' וכו'" וכן מוכח מהמשך דבריו וכמו שדייק הראב"ד שם בדבריו שמחלק בין צורת אדם לצורת המשמשין במרום. צורת משמשין אפילו הם שוים לא בולטים ולא שוקעים אסורים, וצורת אדם אם אינו בולט מותר עיי"ש. וכ"כ הרמב"ן בחידושיו (ע"ז מג: ד"ה דאקשינן) אלא שס"ל לאסור גם עשיית צורת אדם בין בבולטת בין בשוקעת עיי"ש. וכ"פ הטור (סי' קמא) כדעת ר"ת ור"י וריב"א והרמב"ם לאסור עשיית צורת חמה ולבנה כוכבים ומזלות בין בבולטת בין בשוקעת. אמנם במרדכי פרק חזקת הבתים (ב"ב סי' תקמט) כתב להוכיח מדברי מהר"ם מרוטנבורג שאע"פ שאסור לעשות צורת חמה ולבנה בין בולטת ובין שוקעת, אפילו הכי ע"י צבעונים שרי. וכן הוא בתשובת מהר"ם במרדכי פרק כל הצלמים (סי' תתמ) דלא שייך לומר לא תעשה לך פסל במצייר במיני צבעונים שאינו לא בולט ולא שוקע. ולכן אותם המציירים צורות במחזורים ליכא למיחש משום איסור עבודה זרה אבל אסור לעשות כן משום שמסתכלים בהן בשעת התפילה ואינם מכוונים ליבם לשמים. ע"כ. והו"ד בדרכי משה (ס"ס קמא). וכבר נתבאר שמדברי התוס' משמע שגם באינו שוקע ולא בולט אסור וכן מבואר להדיא בדברי הרמב"ם ועוד וכן פסק מרן בש"ע (סי' קמא ס"ד) וז"ל אסור לצייר צורות שבמדור שכינה כגון ד' פנים בהדי הדדי וכן צורות שרפים ואופנים ומלאכי השרת וכן צורת אדם לבדו כל אלו אסור לעשותם אפילו הם לנוי. ואם עובד כוכבים עשאם לו אסור להשהותם. במה דברים אמורים בבולטת, אבל בשוקעת כאותם שאורגים בבגד ושמציירים בכותל בסמנים מותר לעשותם. וצורת חמה ולבנה וכוכבים אסור בין בולטת בין שוקעת. ואם הם להתלמד להבין ולהורות בו כולן מותרות אפילו בולטות. ע"כ. הרי שלאחר שגילה דעתו ששוקע היינו ציור בכותל בצבע, כתב שחמה ולבנה אסור בין בולטת בין שוקעת. ומבואר דס"ל שאסור לציירם.

ואפילו לפמש"כ הט"ז (סי' קמא ס"ק יג) דמהא דרב צייר כוורא מוכח שאין בציור שום ממשות, שהרי דגים הוא אחד המזלות ואסור לצייר המזלות, מ"מ אין כוונת הט"ז להתיר לצייר חמה ולבנה וכדו', שהרי כתב אח"כ ומכל מקום נראה דאותן שמציירים במחזורים בתפילת גשם צורות המזלות לא יפה הם עושים כיון שהם מכוונים לעשות צורת המזלות. ע"כ. הרי דס"ל לחלק בין ציור דגים בעלמא לבין ציור מזל דגים. שכיון שיש שהיו עובדים את המזלות, לכן אסור לצייר דגים כשניכר שמציירם כאחד המזלות, משא"כ בדגים בעלמא הואיל ואינם משמשים בפני עצמם לעבודה זרה מותר לציירם. וא"כ חמה ולבנה וכוכבים כיון שהיו נעבדים בפני עצמם, פשוט שאף להט"ז אסור לציירם. אמנם בעיקר הדבר שכתב לחלק בין ציור לשוקע כבר נתבאר שמדברי התוס' והרמב"ם והשו"ע מוכח דס"ל דציור חשיב שוקע. וכבר השיגו הש"ך בנקודות הכסף שם (ועיי"ש במש"כ עוד להשיגו בענין ציור המזלות במחזורים ואכמ"ל). וכ"כ בפתחי תשובה (סי' קמא ס"ק ח) בשם שו"ת דברי יוסף (סי' ח') שהורה למחוק ציור כוכבים שציירו בדלתות ההיכל של בית הכנסת בצבעים ובעפרות זהב. משום שאע"פ שאינו לא בולט ולא שוקע, מדברי הרמב"ם נראה שהציור בצבע דין אחד לו כמו שוקע ויש להחמיר כדבריו למוחקם ולהסיר המכשול עיי"ש. אמנם בפתחי תשובה שם (ס"ק ו) הביא מתשובת כנסת יחזקאל (או"ח סי' יג) שהתיר להשאיר ולהשתמש בפרוכת שמודפסים עליו צורות שמש, ע"פ דברי הרמ"א בדרכי משה בשם מהר"ם שדוקא בשוקע אסור אבל ציור שאינו שוקע ולא בולט שרי, והוסיף עוד טעמים עיי"ש. ובשו"ת דעת כהן (סי' סד) כתב שיש לתמוה על שפשט המנהג במקומו לצייר בבתי הכנסת דמות חמה ולבנה וכוכבים, ומ"מ אין לנו כח למחות בידם כיון שיש להם עמוד גדול להשען עליו הוא מהר"ם מרוטנבורג המובא במרדכי (פרק כל הצלמים) דס"ל שציור מותר כיון דלית ביה ממשא כלל. עיי"ש.

ב. והנה בפירוש המשניות להרמב"ם (ע"ז פ"ג מ"ג) כתב על המשנה דהמוצא כלים ועליהם צורת חמה וכו' צורת חמה ולבנה, אין עניינו שימצא עיגול ויאמר זה הוא שמש, או צורת קשת ויאמר זה לבנה. אלא שבעלי הצלמים הנקראים טלאס"ס מייחסים לכוכבים צורות (ר"ל דמויות) עד שאומרין צורת שבתאי צורת זקן שחור. וצורת נוגה צורת נערה יפה בחלי זהב. וצורת השמש צורת המלך מעוטר יושב על עגלה וכן מייחסים לכל המזלות והכוכבים צורות הרבה והם באותן הצורות חולקין מחלוקות הרבה וכו' ואמרו צורת חמה ולבנה ר"ל שימצא הצורה המיוחסת אל השמש והצורה המיוחסת אל הלבנה על איזה דעת שיהיה. עכ"ל. וכן פירש הר"ע מברטנורה וכן משמע ממה שפירש רש"י במשנה (ע"ז מב:) צורת חמה, מזל חמה. ולא ביאר דהיינו מראה החמה עצמה. ושוב הראוני שכן ביאר שם המהר"ם דכוונת רש"י כדברי הרמב"ם בפה"מ שהיו מציירים מלך וכו'. והרמ"א הביא דברי הרמב"ם בפיהמ"ש ופסק כדבריו בהגהה לש"ע שם סעיף ג. ומ"מ אין ללמוד מכאן לניד"ד להתיר לצייר חמה ולבנה כמצוי בזמננו מטעם שרק מציירים את החמה בצורת עיגול שקרני אור יוצאות ממנו ואת הלבנה בצורת קשת וכדו'. שהנה בש"ך (שם ס"ק ח) הקשה על דברי הרמ"א דעל כרחך הא דאיתא בסעיף ד' בש"ע שצורת חמה ולבנה אסור לעשות ולהשהות בין בשוקעת בין בבולטת, היינו בעיגול ממש. דהא הטעם שאסור גם בשוקע דציור בעלמא הוא משום שברקיע נראים החמה והלבנה כשוקעים כבציור, והרי ברקיע נראים בצורת עיגול וקשת. וכן מוכח בגמ' מהא דהקשה מצורות הלבנה שהיה רבן גמליאל מראה לעדים ושואל הכזה ראיתם או כזה ובודאי צורת לבנה סתם היה מראה להם בלא דמות אדם. ותירץ הש"ך לחלק בין לעשות ולהשהות לבין המוצא צורה. דודאי לעשות או להשהות בידו אף בעיגול אסור וכן להשהותם בידו איכא חשדא אף בעיגול שלהן דלאיזה צורך הוא משהה אותם. אבל במוצא כלי ועליו עיגול מותר דאין לחוש שמא עבדוהו בכה"ג שהוא בעיגול. והביא ראיות לזה. ולפ"ז הדרינן לדינא שאסור לצייר השמש על גבי נייר וכדו' אף בעושה חמה בצורת עיגול או ירח בצורת קשת. ועי' בשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' קכט) שנשאל בדין בית כנסת שעשו בחלון זכוכית עיגול כצורת חמה וניצוצות בולטות סביב העיגול כניצוצי חמה בזריחתה ובתוכו כתוב שם הוי"ה ובצדו ממזרח שמש עד מבואו ופסק בסכינא חריפא לאסור עשייתו מדאורייתא והשהייתו מדרבנן משום חשדא ואף שברבים לחד מאן דאמר בגמ' ליכא חשדא מ"מ מכוער הדבר וכמש"כ רבינו ירוחם. והכא מגרע גרע שכתוב להדיא בצדו ממזרח שמש עד מבואו הרי אומר שמתכוון לצורת השמש ממש. וגרוע ממה שכתב הט"ז סס"ק יג בצורת המזלות שבמחזורים. והש"ך בנקודות הכסף שחלק עליו שם לא חלק אלא משום דלהתלמד עביד משא"כ כאן. ושתים רעות עשו בזה וכו' עיי"ש.

ג. ויש להעיר בזה, שהנה על הכתוב בספר יהושע (כד, ל) ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח הביא רש"י דברי חז"ל במדרש וז"ל בתמנת סרח כך שמה ובמקום אחר הוא קורא אותה תמנת חרס על שם שהעמידו תמונת חמה על קברו לומר זה הוא שהעמיד החמה וכל העובר עליה אומר חבל על זה שעשה דבר גדול כזה ומת. ובספר רוח חיים למהר"ח פלאג'י ז"ל (סי' קמא) הקשה איך העמידו תמונת חמה על קברו והלא צורת חמה ולבנה אסור בין בולטת בין שוקעת. ונשאר בצ"ע. ובשו"ת רב פעלים ח"ד (יו"ד סי' י) ביקש תחילה להוכיח מתוך כך כדעת המתירים לעשות צורת אדם ושאר צורות האסורות אם מחסר מהם איזה אבר ודלא כהרב כסא אליהו (יו"ד סי' קמא אות ג) שכתב דלא התיר מרן הש"ע אלא גוף בלא ראש או ראש בלא גוף אבל חסר אבר לא התיר. שהרי על כרחך צריך לומר שהם לא עשו צורת חמה שלימה על קברו של יהושע כצורות הנעשים לשם חמה ממש כמש"כ מור"ם ז"ל בהג"ה סעיף ג' (היינו המובא לעיל מפיהמ"ש להרמב"ם) אלא חיסרו מן הצורה דבר אחד. א"כ שמע מינה בחסר דבר אחד שרי. ואח"כ כתב, ושוב אמרתי דאין מכאן הוכחה לזה דיש לומר מה שעשו על קברו של יהושע חשיב של רבים דמפורש בגמ' דבשל רבים ליכא חשדא וכ"פ מור"ם ז"ל בסעיף ד' בשם הרא"ש. ואפשר דעבדי תרתי חיסרו מן הצורה המיוחדת לחמה דבר אחד וגם נוי של רבים דהא רבים עבדי לה ולהכי שרי. עכ"ל. ובפשטות משמע מדבריו דס"ל שהרמ"א אף בלעשות מיירי ולא רק במוצא. ודלא כהש"ך הנזכר לעיל. אלא שא"כ שאף בלעשות אין איסור אלא בעושה דמות המיוחדת לחמה כצורת מלך מעוטר היושב על עגלה אבל חמה בצורת עיגול שרי, א"כ מאי ראיה היא זו להתיר במחסר אבר אחד, הרי אפשר שהם לא עשו צורה מיוחדת כגוף וכו' אלא צורת חמה עגולה. ועוד שהש"ך הכריח כדבריו מכמה וכמה ראיות מוכרחות מהגמ' והש"ע שאף צורת עיגול אסור. והנראה יותר שאף הרב פעלים מודה לזה שאף בעיגול אסור אלא שנקט לענין הצורה שעשו על קברו של יהושע את ענין הדמות שכתב הרמ"א משום המציאות המתאפשרת לפ"ז בשופי לומר שחיסרו אבר ועדיין היה ניכר שהוא דמות חמה. משא"כ אם נאמר שעשו צורת עיגול. ולעולם זה וזה שווים הם לכו"ע באיסור עשייתם.

ובעצם הקושיה שהקשה המהר"ח פלאג'י ברוח חיים, עי' בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט סי' מד) שכתב לתרץ בכמה אופנים. ומהם, מש"כ רש"י 'שהעמידו' צורה על קברו דוקא הוא. שבאמת לא עשו צורת החמה אלא נטלו צורה שעשו נכרים והעמידו על קברו. ועיי"ש במש"כ לענין חשדא ולענין כיעור בזה. ועוד תירץ שכיון שעשו זה כדי שהחי יתן אל לבו א"כ הוי כללמוד ולהבין דשרי. ועוד שלפמש"כ המקור מים חיים שאיסור מוצא הוא דוקא בצורה מיוחדת לחמה כדמות מלך מעוטר ולא בעיגול ואיסור עושה הוא דוקא בעיגול ולא בדמות המיוחדת לחמה ורק משום חשדא איכא ביה, א"כ י"ל שהם עשו דמות המיוחדת ולחשד לא חששו משום היה ניכר שמעמידים אותו רק לעגמת נפש וזכרון לאדם גדול. והביא עוד מילקוט הגרשוני שכתב לתרץ ע"פ מש"כ בדרשות מהר"י מינץ (סוף דרוש ז) שהכרובים שהם דמות אדם והבקר שתחת הכיור עשאם שלמה אע"פ שהם דמות שור משום שכל האיסור לעשותם הוא שלא יבואו להחזיקם לאלהות ולעובדם אבל אלה שכל עניינים נעשו באופן של שיעבוד לה' שהכרובים דבוקים ומחוברים לכפורת ופניהם נוטות אל פני הכפורת מביטים למטה להורות שהם נכנעים לבעלי התורה המונחת בארון. והבקר עבודת משא הכיור עליהם בכתף ישאו, הרי ליכא למיטעי בהו שנעשו לשם אלהות. והכא נמי יש לומר שתמונת החמה שעל קברו אומרת שהחמה נכנעת ומשועבדת לבעלי תורה לצוות עליה לעמוד במקומה נגד רצונה א"כ ליכא למיחש שיטעו אחריה להחזיקה לאלהות. (והוסיף עוד שמכרובים ומדגלו של יששכר דאיתא במדרש פרשת במדבר פ"ב שהיה מצוייר עליו תמונת שמש וירח אין להקשות כלל כיון שהיה זה על פי הדיבור וכמש"כ התוס' יומא נד (ד"ה כרובים) על מה שעשו בכותלי ההיכל וקדש הקדשים ציור כפיר ואריה וכו'. והכא נמי כן הוא דכתיב וידבר ה' וכו' איש על דגלו באותו לבית אבותם וכו'). ועוד כתב ליישב ע"פ מש"כ בספר כל המצוה (סי' לט) בשם המהרי"ל דיסקין ז"ל שהאיסור לעשות צורת השמש בין בולטת ובין שוקעת הוא דוקא בשיעור גודל כדור השמש הנגלה לעינינו וכן בקשת הלבנה, אבל גדול יותר או קטן יותר שרי. וא"כ י"ל שלא עשו בגודל מצומצם (ועיי"ש במש"כ לדון בעצם חידוש דין זה). ועוד שבספר שו"ת מהריא"ץ (יו"ד סי' פג) כתב שהאיסור לעשות עיגול בצורת חמה הוא דוקא כשעושה גם ניצוצות קרני אור יוצאים מן העיגול באופן שניכר לכל שעשה דמות חמה אבל עיגול בעלמא שרי. ועוד שאפשר שכוונת רש"י לומר שהעמידו חרס ללא צורת חמה. ורק מכיון שהחמה נקראת חרס כמו האומר לחרס ולא יזרח, וכדברי הרד"ק שם, הרי כל העובר ייזכר בתמונת החמה. וכתב לחזק תירוצו זה. עיי"ש. והלום האיר וזרח לעולם ספר הליכות עולם למרן הגר"ע יוסף שליט"א וכתב ליישב מש"כ רש"י שהעמידו תמונת חמה על קברו של יהושע ע"פ דעת המהר"ם מרוטנבורג המובא במרדכי (פרק כל הצלמיםסי' תתמ) דציור בצבעים שרי. א"נ י"ל ע"פ מש"כ הריטב"א (ע"ז מג:) שדמות חמה ולבנה אינם אסורים אלא בבולטים אבל לא בשוקעים, לפי שסתם חמה ולבנה נראים לעין כבולטים. ושכ"כ הרשב"א בתשובה (ח"א סי' קסז) שאין איסור בשוקע וכן פסקו מקצת רבני צרפת. עכ"ד. והכי נמי י"ל שתמונת החמה שעל קברו של יהושע הייתה שוקעת. אלא שהתוס' (ע"ז מג: ד"ה והא) כתבו בשם ר"ת ור"י וריב"א שגם בשוקע אסור כי גם ברקיע שוקעים הם. וכן דעת הרמב"ן והר"ן והרמב"ם.

ד. ובחפשי מצאתי בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ה סי' ט אות ו) שנשאל בכזאת ממש אם יש איסור בציורי חמה ולבנה שהתינוקות עושין, וז"ל תשובתו, אם יש ממש דמיון להלבנה ולחמה, שאנשים גדולים יאמרו שהוא צורת חמה ולבנה, יש לאוסרם לאלו שבאו לחינוך. דהא בין הש"ך (סי' קמא ס"ק ח) ובין הט"ז (ס"ק יג) כתבו דגם צורת חמה ולבנה כפשוטם אסור לעשות ולא רק מש"כ הרמ"א בסעיף ג' דהם צורות המתיחסות לחמה וללבנה שפירש הרמב"ם במתני' דע"ז (מב:), אלא גם כפשוטן. אבל ודאי שהוא רק כשיש דמיון ממש, דבר שרוב תינוקות לא שייך שיעשו כן. ואם לא כן אינו כלום. והוא כמו שהביא כתר"ה מספר יד הקטנה דרק אם בעיני הבריות דומה לחמה אסור. אבל בשביל זה לא טוב ללמד לתינוקות לעשות ציורי חמה ולבנה דרוצים שילמדו ברוב זמן לעשות ציורים הדומים ממש שזה הא הוא דבר אסור. ולמה לנו ללמדם כיון שכשיוכלו לצייר היטב נאסור להם. ע"כ. הרי דפשיטא ליה לאסור לגדולים לצייר ציורי שמש וירח כפי שרגילים לציירם כיום, ורק לעניין קטנים ממש כתב שלפי שאינם מציירים כראוי אין איסור ורק לא טוב ללמדם לצייר זאת שהרי כשילמדו לציירם היטב נאסור להם.

ה. ואם מצייר צורת חמה הנראית ברקיע או לבנה כשאינן שלמות, כגון שעננים מסתירים את חציין, נראה שאין בזה איסור. דלא גרע מעושה חצי גוף אדם דשרי כמבואר בש"ע שם (סי' קמא ס"ד. ועי' בשו"ת רב פעלים ח"ד יו"ד סי' י' והו"ד לעיל). ואע"פ שבספר הליכות עולם ח"ז (עמ' רפז) הביא מש"כ בשו"ת דבר משה ח"א (סי' לז) בשם מהר"ם אלשיך בתשובה (סי' עז) להוכיח מקושיית הגמ' על צורות הלבנה שהיו לרבן גמליאל מדכתיב לא תעשון אתי, שגם חצי צורת לבנה ג"כ אסור. שאל"כ מאי קא פריך הא י"ל שהיו לו צורות לבנה שהיה מראה לעדים כפי שהלבנה נראית בתחילת החודש שאינה שלימה, אלא על כרחך שכל מה דנפקא לן מלא תעשון אתי, אין בו חילוק בין צורה שלימה לחצי צורה. והביא עוד שכ"כ גם המהרימ"ט (חיו"ד סי' לה) שצורת לבנה חסרה כמו שנראית בתחילת החודש גם בזה אסרה התורה. ובשואל ומשיב קמא (ח"ג סי' עא) הביא ראיה לזה. וכ"כ בספר עמודי אש (סי' אז אות ב) לאסור כמהרימ"ט ושכן כתב הפני יהושע (ר"ה כד:). ומ"מ נראה פשוט דזהו דוקא כשמצייר את הלבנה חסרה כפי שהיא נראית ברקיע בתחילת החודש, דזהו נחשב צורת לבנה שלימה כיון שכך היא נראית לעולם, והייתה נעבדת בצורתה זו הנחשבת כלבנה בתפארת שלמותה. אבל כשמצייר אותה כשהיא חסרה ממש, כגון שחלק מצורת החרמש או חלק מעליון עיגולה אינו נראה, לא גרע מעושה חצי גוף אדם דשרי.

ו. ועוד נראה לענ"ד שאע"פ שאין להקל בציורי שמש וירח וכוכבים אע"פ שאינם בולטים אלא בציור בעלמא, מ"מ נראה דהני מילי בציור הנעשה לקיום כגון שמציירים בתמונות של קבע לתלותם בבית או בגן לנוי. אבל באופן שמציירים על נייר פשוט שזורקים אותו לאחר זמן מועט, וכפי שרגילים לצייר בגני הילדים אדמה ופרחים ושמש או ירח בשמים, שמצוי שהגדול מצייר והקטן צובע ולבסוף משליכים את הציור לאשפה, אין למחות ביד הנוהגים להקל בזה אע"פ שהגדול מצייר. וכמו שכתב בשו"ת מהרי"ט (יו"ד סי' לה) דמש"כ הרמב"ם שאסור לעשות צורת אדם לנוי, היינו דווקא בדבר קבוע שיטעו לומר שיש בהם ממש, לאפוקי דרך עראי לפי שעה כגון לשחק בהם או להתלמד שרי דלא אתי למיטעי בהו עיי"ש. וה"ה לניד"ד שציורים אלה נעשים ע"ג נייר פשוט ובצבעים זולים ומשאירים הציור מעט, לכל היותר יום או יומיים יעמוד ומשליכים אותו לאחר מכן לאשפה, הרי בודאי שכל כהאי גוונא לא אתי למיטעי בהו לומר שיש בהם ממש. וא"כ אפילו גדול המצייר בכה"ג לילדים באופן שמוכח שדרך עראי לפי שעה הוא, מעיקר הדין אין לאסור. והכא עדיפא מעשיית צורה דמיירי ביה המהרי"ט שהרי לדעת מהר"ם המובא במרדכי ציור לא מיקרי שוקע ושרי לצייר שמש וירח אפילו לקיימא, ואילו עשיית צורת אדם לכו"ע אסורה, ואפ"ה היקל המהרי"ט כשעושהו דרך עראי לפי שעה. ועוד שלפמש"כ בספר כל המצוה (סי' לט) בשם המהרי"ל דיסקין שכל האיסור בחמה ולבנה הוא דוקא בעושה אותם בשיעור גודלם הנגלה לעינינו א"כ כל שמציירים שלא בגודל זה אלא גדול או קטן יותר שרי. והגם דלא קיי"ל כמהר"ם וכמש"פ מרן הש"ע, ולא מסתבר לדינא כמהרי"ל דיסקין לחלק בשיעור הגודל שעושה, מ"מ חזו הני טעמי לחזק ההיתר בניד"ד כשמצייר דרך עראי במכ"ש ממש"כ המהרי"ט ז"ל. ועוד שאפשר שכיון שאין מציירים השמש לבדה אלא אדמה ופרחים ושמים ושמש וכו' הרי מוכח שאין זה אלא ציור נוף בעלמא ואין השמש אלא פרט מן הנוף ולא בחשיבות של נעבד. וכעין שכתבו כמה אחרונים בכעין זה באופנים אחרים המוכיחים שאינו בחשיבות של נעבד. ועי' במש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ח (יו"ד סי' ח) לעניין בובות המצויות כיום למשחק הילדים, שאסור לעשותם והמיקל לקנותם יש לו על מי שיסמוך עיי"ש טעמו וסיים שאע"פ שהגאון מהרי"ט מיקל בזה אף בעשיה, קשה לסמוך על דבריו לעשות מעשה לכתחילה כיון שהוא איסור תורה. ומ"מ אין למחות בחזקה ביד המקילים. עכ"ד. ובנידון דידן שהוא רק ציור ולא עשיית צורה, וגם העראי שבו שונה מהבובות שבאמת נעשות לשימוש קבוע אלא שנעשות רק למשחק ולא להעמידן בבית לנוי, וזהו הנותן עליהן שם עראי, ואילו ציור דנדון דידן הוא עראי גמור, וברור וידוע מראש שמעט יעמוד ואח"כ ישליכוהו לאשפה, הרי לא קרוב הוא כלל לחשש שיבואו לומר שיש בו ממש. ובפרט כשהשמש אינה אלא פרט מציור נוף שלם, ועוד נוספים הסניפים המבוארים לעיל, מכל הני טעמי י"ל שאין למחות ביד הנוהגים להקל בזה, שיש להם על מה שיסמוכו.

העולה מן האמור, אסור לעשות צורת שמש או ירח באופן שניכר ומובן לרואה שזה הוא שמש וזה ירח ולקשט בהם קירות הגן או ע"ג וילונות וכדו' בין בעושה צורה ממש ובין שמצייר ע"ג נייר ותולהו או ע"ג הכותל. וה"ה כל ציור הנעשה ונשמר כגון בספרי ילדים וכדו'. והוא אסור מדינא וכמש"פ מרן הש"ע (סי' קמא ס"ד) והש"ך (שם ס"ק ח) והט"ז (שם ס"ק יג) ועוד. ואם עושה רק חלק מן השמש או הירח, כגון שחציין מסתתר מאחורי עננים, מותר. אבל ירח שלם בצורת חרמש, אסור. שלפי שכך נראית צורתו בעולם בתחילת ובסוף החודש, הרי זו נחשבת כצורת לבנה שלימה. וה"ה שאסור לצלם תמונת נוף של שקיעת החמה או ירח וכוכבים (וכמש"כ בשו"ת מנחת יצחק ח"י סי' עב). מלבד להתלמד כשיש צורך גמור בציור או בצילום (עי' תוס' ע"ז מג: ד"ה לא). ובפרט בספר המלמד אמונה ונדרשות בו תמונות אלו להסבר והמחשת הדברים. וכשנדרש לצייר בשיעור לצורך לימוד, אם ע"י שידחוק עצמו להסביר ולבאר אפשר שיבינו הלומדים גם בלא ציור וצילום, יש להסתפק אם צריך להתאמץ בזה. שהרי לכאו' אף רבן גמליאל יכל להסביר בפיו וע"י תנועת ידיו ומ"מ כיון שע"י ראיה ודאי יבינו היטב את כוונתו, שרי. ושאלתי את מרן ראש הישיבה הגאון רבנו שלום כהן שליט"א אם בילדים רכים שכדי ללמדם סדר בריאת העולם רוצים להראותם ציור או תמונת שמש ירח וכוכבים כדי שיבינו כראוי אם חשיב להתלמד, והשיב לאסור שהרי אפי' קטנים מאד יודעים מהו שמש. וע"ע במש"כ הש"ך בנקודות הכסף סי' קמא ס"ק יג, ובשו"ת מהרי"ט יו"ד סי' לה, ובשו"ת מנחת יצחק ח"י סי' עב, ובשו"ת אגרות משה יו"ד ג סי' לג. והמיקל לצייר שמש וירח בציורי ילדים ארעיים על נייר פשוט ובצבעים זולים באופן שברור מראש שיזרקוהו לאחר זמן קצר לאשפה, אף שיש לו על מה שיסמוך, מ"מ לכתחילה אין נכון לעשות כן. ובפרט שכשמתרגלים בזה הילדים בקטנותם סבורים שהוא היתר גמור לצייר שמש וירח וכוכבים וכשגדלים מציירים אף בשל קיימא וכמו שעינינו הרואות שאפילו אצל גדולים אין האיסור ידוע כ"כ.

וכאן מקום איתי לעורר על אודות ספרים אחדים של סיפורי ילדים שלא די שמציירים דמות שמש וירח שלמים עוד מוסיפים על חטאם פשע לייחס לשמש או לירח כח דיבור ואפילו מופתים כסיפור הירח שהפך כתמי הבגד לאורות נוצצים שכר למעשה חסד והוא כחינוך לאמונה בע"ז של משמשים שלמעלה. ואף שבודאי לא לזה כוונתם איסור גמור הוא לעשותו ובל יראה ובל ימצא כל כה"ג בתתי"ם ובבתי הספר ובכל בית ירא ה'. והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כמי נהר. הנלענ"ד כתבתי וה' יאיר עינינו בתורתו, אמן.

תוכן העניינים

נזר כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה