אור ברסלב
נזר כהן חלק יורה דעה › סימן ד

נזר כהן

חלק יורה דעה · סימן ד

סימן ג

שיעור כגריס ועוד

עמדתי ואתבונן בדבר שיעור כגריס ועוד דכתמים, אם יש לסמוך להקל בשיעורו לפמש"כ בספר ברוך שאמר להרה"ג הדיין רבי ברוך שרגא שליט"א להעיר שלפי גודל הפול בזמנינו יהיה לכאורה שיעור כגריס ועוד כגודל אסימון ושלשה רבעים, ולא כמקובל אצל מורי ההוראה להחשיבו כגודל אסימון שהוא כעשרים מילימטר.

תשובה: במשנה נדה (נח:) הרגה מאכולת הרי זו תולה בה וכו'. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס של פול ואע"פ שלא הרגה. ובברייתא בגמ' אמר רשב"ג לדברי אין קץ ולדברי חברי אין סוף וכו' אבל נראין דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס מדברי ומדבריהם וכו'. וכן פסקו הראשונים כר' חנינא בן אנטיגנוס וכרב חסדא דאמר כגריס תולה יתר מכגריס אינה תולה. ומהם הרמב"ם (פ"ט מאי"ב הכ"ג) והסמ"ג (לאוין קיא) והרשב"א בתורת הבית (בית ז שער ד) והרא"ש (פ"ח סי' ו) והטור (ר"ס קצ) וכ"פ בשו"ע (סי' קצ ס"ה) ודלא כספר התרומה (סי' צב) שפסק כדעת רב הונא שגריס אינה תולה. פחות מגריס תולה.

והנה בדבר שיעור כגריס ועוד כתבו הרמב"ם (שם ה"ו) והרשב"א (שם) והטור והש"ע (שם) שהגריס הוא תשע עדשות. ולמדו כן מדתנן בפרק ו' דנגעים (מ"א) גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע. מקום הגריס תשע עדשות. מקום עדשה ארבעה שערות. נמצאים שלשים ושש שערות. ע"כ. ובפי' המשניות להרמב"ם פירש גריס הוא חצי גרעין פול. וקלקי מיוחס אל מקום שהיה פול זה המקום גדול. ור"ל שהיה הפול של זה המקום, גדול. וכן פירשו שאר מפרשים.

ובהלכות נדה להרמב"ן (פ"ד ה"ד) כתב אם נזדמנה לה גריס יותר גדול מזה השיעור משערין בו ותולין אותו בכינה עם שיהיה שיעור גריס הגדול. והו"ד בהגהות מיימוניות (פ"ט אות ג) ובטור (ר"ס קצ). וכ"כ הראב"ד בבעלי הנפש (שער הכתמים) וז"ל כיון שלא הזכירו פול של מקום פלוני ולא פול הבינוני אלא כגריס של פול סתם, הלכך משערינן בכל פול שיזדמן לנו ואפילו הוא גדול. שהרי אמרו כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מגריס של כתמים להקל. עכ"ל. וכ"כ הרשב"א בתורת הבית (בית ז שער ד). ועי' בבית חדש (סי' קצ ד"ה והנה הרמב"ן) שכתב לדייק מהראב"ד דלא ס"ל ללמוד מנגעים לכתמים, מדאמר בנגעים גריס הקלקי ובכתמים גריס של פול סתם. ומשו"ה אמר דמשערינן בכל פול שיזדמן לנו. ומינה שלהרמב"ם אין משערים בפול המזדמן. עכת"ד עיי"ש. אמנם ממה שלמדו הרשב"א והטור ועוד את שיעור הגריס דכתמים מהשיעור האמור במשנה נגעים שהוא כגריס הקלקי, וגם כתבו לדינא דמשערינן בכל פול שיזדמן לנו, מבואר דס"ל דלא סתרי אהדדי. ומ"מ גם הב"ח פסק לדינא כהראב"ד והרמב"ן והטור וכן פסק מרן בש"ע שם סס"ה וז"ל, ואם נזדמן לה גריס יותר גדול מזה השיעור משערין בו. ע"כ. ועי' בשו"ת מעיל צדקה (סי' כז).

ושיעור הגריס על פי מידות זמננו הוא בקוטר כעשרים מילימטר וכמש"כ בספר בירורי המידות והשיעורין (ערך גריס אות ג) שאחר שמדד אותו בדקדוק מצא שהוא כשני סנטימטר מכוון. והו"ד בספר טהרת הבית (ח"א סי' ח ס"ב עמ' שע) ושכ"כ הפתחא זוטא בשם ספר בית שאול, והגר"ז (סי' קצ ס"ק ב). והביא שהגרא"ח נאה בספר שיעורי תורה (עמ' רלג) כתב שהוא קוטר עשרים ואחר מילימטר ושיש אומרים שמונה עשר וי"א תשעה עשר ובשו"ת מחשבות עצה (סי' יג) החמיר בשיעור כתם שהוא עד ארבעה עשר מילימטר. והכריע ע"פ המעיל צדקה והחתם סופר שהוא עשרים מילימטר ושכן דעת החזו"א בקונטרס השיעורים (ס"ק טו).

והנה בתפארת ישראל שם (אות ב) כתב והא דאמרו גריס דהיינו חצי פול, אין ר"ל שנחלק אורך או רוחב הפול, רק ר"ל שנחלק עוביו של פול וזה משום שהפול מעוגל בב' שטחים למעלה ולמטה ומשו"ה אי אפשר למדוד בו במצומצם כשהוא שלם, רק כשמחלקו באמצע עוביו ומודד באמצעיתו דשם הוא פשוט וחלק ונח למדוד בו. עכ"ל. והרה"ג רבי ברוך שרגא שליט"א בספרו ברוך שאמר (הלכות סוכה במכתבים ותשובות שבסוף הספר עמ' ער) כתב שבדק בפול מהשוק והיה בו גודל של אסימון ושלשה רבעים. (אסימון הוא המטבע אשר עד לפני מספר שנים היו משתמשים בו בטלפון ציבורי. והסכימו הפוסקים ששיעור האסימון הוא כשיעור הגריס, שהוא קוטר עשרים מילימטר וכמש"כ בספר טהרת הבית ח"א עמ' שע בשם אחרונים רבים). והביא מש"כ בספר עצי לבונה בשם מאיר נתיבים (סי' ט) לשער בפסוליש (שעועית) הגדולים בלי פקפוק. וכתב ע"ז בברוך שאמר ובדקתי ומצאתי יש פסוליש שיעור גריס המקובל בימינו שהוא כאסימון. מ"מ לא ידעתי מה מקור לדבריו שהרי במשנה מוזכר פול, וכן בכל הפוסקים, ופוק חזי מאי עמא דבר דקוראים לפולים שלנו פול. והפסוליש הוא בכלל מין אחר. ועיי"ש כל דבריו ובסוף דבריו העלה להקל בזמנינו דשיעור כגריס הוא כפול המצוי כיום שהוא גודל של אסימון ושלושה רבעים ורק שלמעשה אינו מתיר אלא א"כ יסכימו גדולי ההוראה. והביא שם תשובת הגר"מ אליהו שליט"א אליו וז"ל עי' בברכי יוסף הל' ראש השנה שהביא משם הירושלמי שהפול המצרי זהו הפסולי'. והביא עוד בשם המדרש שלוביא, כשהיא קטנה זהו שמה, אך כשהיא גדלה נקראת פול. ועל כן אין זה טעות מש"כ בשלחן גבוה שהפול זהו הפסולי'. לפיכך כיון שאין אנו בקיאים מהו הפול של חז"ל לכן השיעור שקבעו שהוא ל"ו שערות הוא השיעור ואין לנו להקל ביותר מכך. עכ"ד. והרב המחבר שליט"א השיבו לנכון שאדרבה משם ראיה כהגריס אינו הפסולי'. שהרי בירושלמי איתא שפול "המצרי" הוא הפסולי' וכן כתב רש"י במנחות ל ובר"ה יג שפול "המצרי" הוא הפאזוליה. אבל בכתמים הן למדו הראשונים שיעור הגריס מהמשנה בנגעים ושם איתא פול "הקרקי". ועל כרחך אינו הפאסוליה. עכ"ד.

ב. ולענ"ד נראה שהגם שצדקו דברי הרב ברוך שאמר שהפול דכתמים אינו שעועית אלא הקרוי פול גם בזה"ז, וכמש"כ לחלק בין פול המצרי שהוא השעועית ובין פול הקרקי, מ"מ אין שיעור הגריס אלא כגודל האסימון וכמנהג מורי ההוראה. שהנה הרב ברוך שאמר בנה דבריו על דברי התפארת ישראל הנ"ל שהגריס אינו ע"י שנחלק אורך או רוחב הפול, אלא שנחלק עוביו של פול. אבל לענ"ד נראה מלשון הגמ' והפוסקים שגריס הפול הוא ע"י שנחתוך רוחבו של פול באמצעו, בין לפני ובין לאחר שנחלק עוביו. ואתי שפיר מנהג מורי ההוראה, שהרי חצי הפול הוא כגודל אסימון בקירוב. וכן משמע ממש"כ הרמב"ם בפירוש המשניות (עדיות פ"ג מ"ח) "וגריס, הפולים הטחונים". שהוא לשון שבירת גוף הפול ולא רק חלוקה. שכן הוא לשון גריסה. ובפירושו למסכת כלים (פי"ז מ"י) כתב הרמב"ם "אמרו כי אותו הפול הוא פול של מקום הנקרא הנקרא קלק מפני שהם גדולים. ושיעורו מרובע באורכו שלש גרגרי עדשים וכן ברוחבו". ע"כ. הרי שפירש שלאחר שנחלק ונעשה גריס הוא מרובע ממש שאורכו ורוחבו שווים. וזה שייך רק בגריסת הפול לרוחבו ולא בחלוקתו בעוביו שאז נשאר אורכו ארוך מרוחבו. ובאמת שכן הוא פשט לשון המשנה בנגעים (פ"ו מ"א) כגריס הקלקי מרובע.

ועוד יש להוכיח שהשיעור הוא כמנהג מורי ההוראה מהמבואר שם במשנה שהגריס הוא מקום ל"ו שערות וכתב הרמ"א בדרכי משה (סי' קצ ס"ק א) שהכוונה לשערות כמו שהן קבועות בראש ולא כשמדבקים אותן אחת אל אחת. ובהגהתו לש"ע שם (ס"ה) שינה לשונו וכתב כמו שהן קבועות בגופו של אדם. ובפתחי תשובה שם (ס"ק יא) כתב בשם תשובת מאיר נתיבים (ח"א סי' ט) שהכוונה לשער בשערות שבגוף ולא בשערות שבראש שהעיקר כמו שכתב כאן בהגהה. וכתב שכשאין לו גריס של פול לשער בו הוא רגיל לשער בשערות שבזרוע בין כף היד לבין הפרק, שם ישוער היטב ששה שערות על ששה הן ואוירן ועוד סביב שיעור חצי אוירן. ע"כ. וצדקו דבריו שבודאי לא אזלינן בזה בתר שערות הראש. שלפי בדיקת החוקרים בזה בזמננו בכל ס"מ מרובע בראש יש כששים וחמש שערות (ויכול להגיע לשמונים וחמש שערות). ובשיעור המקובל כהיום לשער שיעור גריס באסימון שהוא בקוטר שני ס"מ, יש בו מעט יותר משלשה ס"מ מרובע (3.14 סמ"ר), שהוא יותר ממאתיים שערות (ומכ"ש לדברי הברוך שאמר שהוא שיעור אסימון ושלשת רבעי, יש בשיעור זה 9.6 סמ"ר). ושיעור שלשים ושש שערות בראש הוא שיעור קטן מאד שאין מי שאומר שזהו שיעור הגריס ועוד. אלא ודאי דאזלינן בתר השערות שביד שבבדיקה פשוטה ע"י סימון שורש כל שערה יכול לעמוד על שיעורו ע"י שיסמן שש שערות על שש שערות. ובדקתי ומצאתי שהוא כשיעור האסימון ולא יותר. וע"ע בדרישה (סי' קצ ס"ק ה) במה שהרחיב באופן המדידה.

ועוד ראיה לזה, שבגמ' (נח:) מוכח ששיעור תורמוס גדול מכגריס הפול, והתורמוס דהיום הוא כמחצית מן הפול דהיום. ובשלמא לדידן אתי שפיר ששיעור הגריס הוא כמחצית מן הפול והתורמוס גדול מעט ממחצית הפול המצוי, אבל להתפארת ישראל אטו נתגדל הפול מזמן הגמ' עד היום עד אשר נעשה פי שנים מן התורמוס. ובפרט לפי מש"כ הצל"ח והרבה אחרונים שנתקטנו כל הברואים, ואטו רק הפול נתגדל. [ובהציעי הדברים בפני חברים מקשיבים אברכי הכולל הי"ו העירני האברך החשוב הרב רחמים בביאן נר"ו שיש לדקדק כדברינו ממש"כ בשו"ת חכם צבי (סי' סז) וז"ל וזה המין גריס שלו דהיינו מחציתו לאחר שחילק לשנים כמו שהוא דרך גידולו שני חלקים וכל חלק לעצמו במקום שהוא מחובר לחבירו דומה למרובע ובו יש לשער להלכה ולמעשה. ע"כ. וממ"ש דהיינו "מחציתו לאחר שחילק לשנים" משמע שלאחר שחולקו בעוביו חוזר וחולקו לרוחבו. עכ"ד. ואף שדיוק נאה הוא מייתור לשון "מחציתו", והיה בזה ראיה לדברינו, מ"מ לענ"ד נראה יותר מהמשך דבריו שמפרש כהתפארת ישראל. ומש"כ מחציתו לאחר שחילקו לשנים, היינו החלק האחד משני חלקי העובי].

ג. והלום ראיתי שבסוף פרק בתרא דמעשרות כתב הרמב"ם בפירוש המשניות על המבואר שם במשנה ששום בעל בכי, ובצל של רכפא, וגריסין הקלקין פטורים מן המעשרות. וכתב הרמב"ם וגריסין הם הפולין הטחונים. ומן הפולין (יש) מין אחד, שהגרגרים שלו גדולים מרובעים מיוחסים למקום. והוא הידוע כגריס הקלקי. עכ"ל. וממש"כ שהגריסים הם הפולין "הטחונים" משמע דס"ל ביאור הגריס ששובר את הפול ולא רק מחלקו בעוביו בין שני חצאיו. (והא דנקט גריסין הקלקין במשנה גבי מעשרות אע"פ שלענין מעשרות אין נפק"מ אם גרוס הוא או שלם, היינו משום שלפי שדרך הפולין הבאין מן המקום ששמו קלקי היה לבא כשהם גרוסים ושבורים לחצאים עד שהצורה שהכירוהו היה כך כשהוא גרוס, וכמש"כ הברטנורא גריסין של פול הבאין מן הקלקי עיי"ש, לפיכך היה דרכם לקוראו בשם גריסין הקלקין. ופשוט. אמנם מצד פעולת המקום שהיו נוהגים למוכרו לאחר שבירתו יותר משמע כהתפארת ישראל שיותר מסתבר שהיו מחלקים אותו לשני חצאיו ממה שנאמר שהיו מוכרים אותו חצוי ברוחבו. אך אין בזה כדי להכריע. שאי אפשר לדעת מנהג זמנם בזה ואין לנו אלא המוכח מהגמ' שהתורמוס גדול מגריס הפול, ופשטות לשון הראשונים ומנהג מורי ההוראה וכאמור לעיל).

והא דאיתא בירושלמי על משנה זו דמעשרות, "אילו גריסין הקילקין, אילין הן המרובעין. תני רשב"ג אין מרובע מששת ימי בראשית. התיב (השיב) ר' ברכיה והתנינן גופה של בהרת כגריס הקילקי מרובע, אמר ר' ביסנא כל גרמא היא אמרה לית ליה מרובע ולמה תנינן דירבענה היא. (פירוש: אדרבה, דוקא ממשנה זו שמעינן שאין מרובע מברייתו. דאל"כ למה לי למתני מרובע, אלא ודאי ר"ל מרובע שירבע הוא. פני משה) אית דבעי מימר לא אמר רשב"ג אלא בבריות (יש שר"ל לא אמר רשב"ג שאין מרובע מברייתו אלא בבעלי חיים). ותני כן, מרובע באוכלין ואין מרובע בבריות". ע"כ. מדברי הרמב"ם הנזכרים לעיל מתבאר דהא דאמר הירושלמי שגריסין הקילקין אלו הם המרובעים ופריך מרשב"ג דאמר אין מרובע מששת ימי בראשית, אינו ר"ל שהפול הקילקי בין קודם שגרסוהו ובין לאחר שגרסוהו נשאר בריבועו הראשון והיינו על כרחך כהתפארת ישראל שחולקים אותו בעוביו, אלא ר"ל שמטבעו אינו עגול אלא קצותיו משוכים וממילא גם לאחר שייחתך ברוחבו לא יהא עגול אלא מרובע. ובזה אתו שפיר כל דברי הירושלמי. וע"ע בספר משנה אחרונה הנדפס על גליון המשנה נגעים ריש פרק ו. ובמלאכת שלמה שם.

העולה מן האמור ששיעור 'גריס' הוא חצי פול שחתכו גוף הפול באמצעו לרוחב, כמשמעות לשון גריסה ושבירה ממש, ולא שחילקו עוביו לשני חלקים שכל אחד מהם שיעורו כשיעור פול שלם. ונמצא שאין לפקפק כלל במנהג מורי ההוראה לשער הגריס ועוד כשיעור האסימון שהוא כעשרים מ"מ. וכל שראתה כתם שגודלו יותר משיעור זה טמאה ואין להקל בו כלל. וה' יאיר עינינו בתורתו. אמן.

תוכן העניינים

נזר כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה