חלק חושן משפט · סימן ד
בדבר המעכב תשלום שכר דירה לאחר שהגיע מועד התשלום, אם עובר משום בל תלין או שאין שייך איסור זה אלא במעכב שכר שכיר
בס"ד ט' סיון תשנ"ט לפ"ק.
שאלה: בדבר שוכר דירה קשה יום, ונפשו בשאלתו אם איסור בל תלין שייך גם בשוכר המאחר לשלם למשכיר דמי שכר הדירה, או שמא איסור זה שייך רק בשכר שכיר, שהמעביד מאחר לשלם לשכיר העובד אצלו.
תשובה: תחילה יש להקדים שהדיון בזה הוא דווקא באופן שתבעו בעה"ב לשלם, ויש לו מעות לשלם, ואינו משלם. הא לאו הכי אפילו בשכר שכיר אינו עובר בבל תלין וכדאיתא במשנה (בבא מציעא קיא.) אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים יש בו משום ביומו תתן שכרו (דברים כד, טו), ויש בו משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר (ויקרא יט, יג). אימתי, בזמן שתבעו. לא תבעו, אינו עובר עליו. ובגמ' (קיב.) תנו רבנן לא תלין פעולת שכיר יכול אפילו לא תבעו תלמוד לומר 'איתך', לדעתך. יכול אפילו אין לו, תלמוד לומר 'איתך', שיש איתך. וכן פסק בש"ע חו"מ (סי' שלט ס"י) וז"ל אין בעל הבית עובר משום בל תלין אלא אם כן תבעו השכיר. לא תבעו, או שתבעו ולא היה לו מעות ליתן לו וכו' אינו עובר. ע"כ. אמנם בספר שער המשפט (שם) כתב שרק לאו אינו עובר אבל עכ"פ חייב לשלם בזמנו אע"פ שאינו תובעו. וכ"כ הגאון בעל החפץ חיים בספרו אהבת חסד (ח"א פ"ט סי"א) בשם ספר חבל יוסף ועיי"ש בנתיב החסד (ס"ק כט) דייק ממשמעות הלשון בתורת כהנים שאם בא הפועל אל בעה"ב לאחר שכילה מלאכתו, הוי כאילו תבע ממנו שכרו בפירוש. ורק משום כיסופו לא תבעו בהדיא.
ב. ועתה הבא נביא לנידון השאלה אם יש איסור בל תלין במעכב שכר דירה. והנה ממה שפירט התנא דמתני' ואמר אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים יש בו וכו' ולא תני נמי אחד שכר קרקע משמע דשכר קרקע או שכר דירה אינו בכלל האיסור. וכן כתב הטור (סי' שלט) בשם הרמ"ה שעל שכר קרקע אינו עובר בבל תלין משום דדרשינן אשר 'בארצך' ולא ארצך. ובבית חדש (שם) ביאר דבריו "פירוש דמדכתיב לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך, דרשינן מיעוטא 'אשר בארצך' ולא ארצך. כלומר שכר מטלטלין (ואדם ובהמה) שהם בהארץ ולא שכר הארץ עצמה. וכתב כך הרמ"ה משום דבפרק המקבל (קיא:) דרשינן בברייתא אין לי אלא שכר אדם מנין לרבות בהמה וכלים תלמוד לומר בארצך, כל שבארצך. כלומר אשר בארצך לא איצטריך ולא אתא אלא לרבות בהמה וכלים. והשתא קשה למה לא תני בברייתא נמי שכר קרקע דמרבינן ליה מיתורא דאשר בארצך כל אשר בארצך, וניחא ליה להרמ"ה דלא דרשינן אלא כל אשר בארצך דהיינו כל השכר בדבר המטלטל בתוך ארצך שהיא הקרקע, אבל אין בכלל דרשה זו ארצך עצמה. דבשכר קרקע אינו עובר" עכ"ל. עכת"ד. ובש"ע (סי' שלט ס"א) כתב דעת הרמ"ה בלשון יש מי שאומר וז"ל "מצוה לתת שכר שכיר בזמנו. ואם אחרו עובר בלאו. אחד שכר אדם או בהמה או כלים. אבל על שכר קרקע יש מי שאומר שאינו עובר". ע"כ ומשמע שלפי שלא ראה עוד מי שכתב כן כתבו בלשון יש מי שכתב וכדרכו בכמה מקומות. אבל הכי ס"ל למרן הש"ע לדינא שאין בשכר קרקע איסור בל תלין.
ג. אולם הגר"א בביאורו (שם) כתב ע"ז "והוא תמוה, דזהו אליבא דתנא קמא דברייתא (דיליף גזירה שוה שכיר שכיר. כתיב לא תעשוק שכיר וכתיב לא תלין פעולת שכיר, מה כאן בלא תעשוק איתרבאי בהמה וכלים, אף בבל תלין בבהמה וכלים ג"כ עובר) אבל תנא דמתניתין לא יליף שכיר שכיר. ויליף מאתך כל שפעולתו אתך ואף קרקע במשמע. וקיימא לן כמתניתין כמש"כ בפ"ד דיבמות וכן פסק הרמב"ם (פ"א משכירות). ואף לתנא דברייתא אינו מוכרח למעט קרקע מבארצך (דאפשר שאף קרקע בכלל בארצך) וצ"ע. ע"כ. והנה עוד יש להעיר על דברי הרמ"ה ז"ל ומרן הש"ע ז"ל מדאיתא בברייתא בתורת כהנים פרשת קדושים (ב, ט) וז"ל, לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר. אין לי אלא שכר האדם, שכר הבהמה והכלים מנין, שכר הקרקעות מנין, תלמוד לומר לא תלין פעולת כל דבר. ע"כ. ולאחר שלא מצינו להדיא לא במשנה ולא בברייתא למעט קרקעות, ובתורת כהנים מרבה קרקעות, היאך ע"י דיוק נימא דפליגי. ובאמת שבסמ"ג (לאוין קפא) וביראים (מצוה רסג) מוכח דס"ל דלא פליגי ורק שהתנא לא הזכיר קרקעות. שבסמ"ג כתב שנינו שם (במשנה ב"מ קיא.) אחד שכר בהמה וכלים יש בהן משום ביומו תתן שכרו ומשום לא תלין שנאמר בארצך כל אשר בארצך כן מפרש בגמ', ואע"פ שזה המקרא אינו מדבר בשכיר לילה מ"מ שכיר לילה לומד שם בגזירה שוה שכיר שכיר. בתורת כהנים תניא אין לי אלא שכר האדם שכר הבהמה וכלים וקרקעות מנין ת"ל לא תלין פעולת שכיר פעולת כל דבר במשמע. ע"כ. וכן הוא בספר היראים (מצוה רסג). ובפרט יקשה למרן הש"ע ז"ל שלאחר שהסמ"ג והיראים הביאו דברי התורת כהנים ומשמע דס"ל שאף התנא דמתני' ס"ל כן (וכמש"כ הגר"א) הו"ל למרן הש"ע לפסוק לחומרא במילי דאורייתא ועכ"פ היה לו להביא בב"י את הברייתא בתורת כהנים ודברי הסמ"ג והיראים בזה בשם התורת כהנים. ויותר משמע לומר שלא ראה את דברי הסמ"ג והיראים בזה בשם התורת כהנים ואילו ראם היה פוסק להחמיר בספיקא דאורייתא. ובפרט שלא ברור לומר שהרמ"ה גופיה ראה דברי התורת כהנים וסובר שהתנא דברייתא דתורת כהנים פליג אתנא דמתני'. ואפשר שאף הרמ"ה אילו ראה כן להדיא בתורת כהנים לא היה כותב לדייק אחרת מהברייתא ואף הוא היה פוסק לדינא שיש איסור בל תלין בשכירות קרקע. לפיכך נראה שאין להקל בדין זה דהוא מילי דאורייתא.
וכן ראיתי שכתב בספר שער המשפט (סי' שלט ס"ק א) שמשום שלא הובא בטור ובבית יוסף שום חולק על זה לכך כתב המחבר דין זה בסתם. והא דכתבו בלשון יש מי שאומר זהו משום שלא מצא דין זה מבואר בשאר פוסקים וכמו שכתב הסמ"ע בסי' טז (ס"ק ח). ובאמת בסמ"ג (לאווין קפא) ובספר יראים לרא"מ (מצוה רסג) ביארו לשון התורת כהנים שגם קרקעות בכלל האיסור וכן הוא בתורת כהנים שלפנינו. לכן אין להקל באיסור לאו דאורייתא. עכת"ד. וכן כתב להחמיר הגאון חפץ חיים ז"ל בספרו אהבת חסד (ח"א פ"ט ס"ה). ובהגהות מהרי"ד לתורת כהנים (פרשת קדושים פרשתא ב אות ט) כתב עיין בחו"מ סי' שלט דבקרקעות אין עובר. ועי' ערכין (כט.) מקרקעי דחוצה לארץ כמטלטלי דארץ ישראל דמי וכו'. אמנם בפסיקתא זוטרתי לא הוזכר שכר קרקעות אבל בסמ"ג לאוין קפ"א הובא גם קרקעות. והעלה שבעל נפש יחמיר על עצמו גם בשכר קרקעות עכת"ד. וכבר נתבאר שגם במקום שלא הזכיר התנא קרקעות אינו ראיה דס"ל לחלק בין מטלטלין לקרקעות.
ד. ובנידון השאלה שמדובר בשכר דירה ולא בשכר קרקע בעלמא יש להוסיף עוד מש"כ בספר קצות החושן (סי' שלט ס"ק א) שאע"פ שכתבו הטור בשם הרמ"ה והשו"ע שאין איסור בל תלין בקרקע משום דכתיב כל אשר בארצך ולא בארצך, מ"מ לדעת הפוסקים דבית מקרי תלוש כיון שהוא תלוש ולבסוף חיברו, הרי יש בעיכוב שכר דירה איסור בל תלין. ואפילו לפי מש"כ הרמ"א בסי' צה דבית הוה ליה דין קרקע עיי"ש עדיין יש לחלק בין דיני ממונות דמיירי ביה התם, לאיסורא. דלענין איסורא תלוש ולבסוף חיברו י"ל דלכו"ע דין תלוש הוי. ועי' ש"ך סי' צה ובקצוה"ח שם ס"ק ג. וסיים, ולכן נראה לענ"ד דהכא לענין איסור בל תלין שהוא איסור דאורייתא יש לחוש לדעת הפוסקים דהוה ליה דין תלוש. ועמ"ש בסי' שיז ס"ק ג. עכת"ד קצות החושן.
ה. מסקנא דמילתא גם במעכב תשלום שכר דירה יש איסור בל תלין. והוא שתבעו בעל הבית ויש לו לשלם ואינו משלם וככל דיני איסור בל תלין המבוארים בשו"ע חו"מ סי' שלט עיי"ש. אמנם גם באינו תובעו רק לאו אינו עובר, אבל עכ"פ חייב לשלם בזמנו אע"פ שאינו תובעו. לפיכך טוב ונכון להנהיג לכתוב בחוזה או לפחות להתנות על פה בעת ששוכר דירה שרשאי השוכר לעכב דמי השכירות עד זמן מסויים המוסכם גם על המשכיר, כדי להינצל מאיסור בל תלין. וה' יצילנו משגיאות, ומתורתו יראנו נפלאות אמן.