חלק אבן העזר · סימן ב
בדבר אם מותר לחתן בתוך שנתו לצאת למרחקים לזמן ארוך לצורך מסחר
בס"ד. מוצש"ק פר' לך לך מארצך.
אור לט' בחשון תשס"ח לפ"ק.
שאלה: בדבר חתן בתוך שנה לחופתו שהוצע לו לצאת לחו"ל למשך חודשיים לצרכי פרנסה, ורעייתו הכלה אומרת שמסכימה לכך בלב שלם, אם אינו עובר על הכתוב כי יקח וכו' לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר, נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח (דברים כד, ה).
תשובה: בגמ' סוטה (מד:) ת"ר לא יצא בצבא, יכול בצבא הוא דלא יצא אבל יספיק מים ומזון ויתקן הדרכים, תלמוד לומר ולא יעבור עליו לכל דבר. יכול שאני מרבה אף הבונה בית ולא חנכו נטע כרם ולא חללו ארס אשה ולא לקחה, ת"ל עליו, עליו אי אתה מעביר, אבל אתה מעביר על אחרים. ומאחר דכתב לא יעבור לא יצא בצבא למה לי, לעבור עליו בשני לאוין. ע"כ. ובתרגום יונתן בן עוזיאל עה"פ לא יצא בצבא ולא יעבור וכו' פירש "לא יפוק בחילא דלא יארע עלוי כל מדעם ביש". והיינו שמפרש שהמשך הפסוק ולא יעבור וכו' אינו לאו נוסף אלא טעמא דרישא, שלא יצא לצבא שמא יעבור עליו ויתרחש עמו דבר רע. ולשיטה זו אין לאו על אספקת מים ומזון. והוא שלא כתלמודא דידן.
ובנחל קדומים (פר' כי תצא סי' תקפא) כתב הרב חיד"א שאע"פ שהטור והש"ע השמיטו דין זה (ורק הרמב"ם כתבו בפ"ז מהלכות מלכים), דין זה נוהג גם בזמן הזה.
והנה מדמפרש בגמ' דהלאו 'ולא יעבור עליו לכל דבר' אתא לרבויי אספקת מים ומזון ותיקון דרכים שהם צרכי רבים, ולא נקט רבותא דאפילו צרכי עצמו כגון לצאת למרחקים למסחר וכדו' ג"כ אסור, משמע דצרכי רבים הוא דאסור, אבל צרכי עצמו מותר. וכן משמע ממש"כ הרמב"ם (פ"ז ממלכים ה"י והי"א) ואלו שאין יוצאין לעורכי המלחמה כל עיקר, ואין מטריחין אותם לשום דבר בעולם. הבונה בית וחנכו, והנושא ארוסתו או שייבם, ומי שחילל כרמו, אין יוצאין עד תום שנה. שנאמר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו. מפי הקבלה למדו שיהיה נקי שנה בין לבית שקנה, בין לאשה שנשא, בין לכרם שהתחיל לאכול פריו. כל השנה כולה אין מספק מים ומזון, ולא מתקן דרך, ולא שומר בחומה, ולא נותן לפסי העיר, ולא יעבור עליו שום דבר בעולם. שנאמר 'לא יצא בצבא, ולא יעבור עליו לכל דבר', לעבור עליו בשני לאוין. לא לצרכי העיר ולא לצרכי הגדוד. ע"כ. וממש"כ 'ואין מטריחין אותם לשום דבר בעולם' משמע שאחרים אינם מטריחים אותם אבל הם רשאים לתועלת עצמם לטרוח כרצונם, וכן בסוף דבריו נקט 'לא לצרכי העיר ולא לצרכי הגדוד' שהם צורך הרבים, הא צרכי עצמו כגון לצאת למסחר שרי.
ב. אולם בספר המצוות להרמב"ם (ל"ת מצוה שיא) כתב "שהזהירנו מהוציא חתן מביתו שנה אחת לטורח מן הטרחים, לא לצבא ולא לזולתו. אבל נסלק ממנו כל טורח וכל משא שיהיה חייב בהם לעזוב ביתו כל השנה. והוא אמרו יתעלה 'ולא יעבור עליו לכל דבר'. ולשון גמ' סוטה (מד.) לא יצא בצבא יכול בצבא הוא בלא יצא אבל יתקן כלי זין ויספק מים ומזון, ת"ל לא יעבור עליו לכל דבר. עליו הוא דאין אתה מעביר אבל אתה מעביר על אחרים. וכי מאחר דנפקא לי מלא יעבור עליו לכל דבר, לא יצא בצבא למה לי, לעבור עליו בשני לאוין. ודע כי החתן עצמו גם כן מוזהר מלצאת מביתו כלומר ללכת לסחורה כל שנתו". הרי שסיים להדיא לאסור יציאה לסחורה. וקשה דמהגמ' משמע שרק לצרכי אחרים אסור דלא"ה רבותא הוו"ל לאשמועינן לאסור יציאה לסחורה מלא יעבור עליו לכל דבר, ולא רק לספק מים ומזון, ומנא לן לאסור גם לצורך סחורה. אמנם יש להסתפק במה שכתב בתחילת דבריו 'אבל נסלק ממנו כל טורח וכל משא שיהיה חייב בהם לעזוב ביתו כל השנה' אם 'כל השנה' קאי על עזיבת ביתו כל השנה אבל פחות מזה שרי, או שמא כוונתו לומר שכל השנה נסלק ממנו כל טורח וכל משא שיהיה חייב בהם לעזוב ביתו, ואפילו לזמן קצר משנה. וכן יש להסתפק במש"כ בסוף דבריו לענין סחורה.
ובספר החינוך (מצוה תקפא) נמשך אחר דברי הרמב"ם בספר המצוות וכתב "שנמנע החתן לצאת מביתו כל השנה כלומר ללכת במסעות רחוקים ונמנע ג"כ שר הצבא מלהוציאו בעל כרחו וכו'." ובמצוה תקפב הוסיף עוד "שנצטווינו שישמח החתן עם אשתו שנה אחת כלומר שלא יסע חוץ לעיר לצאת למלחמה ולא לעניינים אחרים זולתה ימים רבים, אלא ישב עמה שנה שלימה מיום הנישואין ועל זה נאמר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח". והגאון רבי יוסף באב"ד במנחת חינוך שם תמה על דבריו "מש"כ הרב המחבר דאסור לעמוד זולתה בשנה הראשונה, בש"ס וברמב"ם אינו מוזכר זה, רק למלחמה ולצרכי העיר, ועל זה באו הלאוים והעשה, היינו דאין רשאים להטיל עליו, אבל זה פשוט דמותר לצאת מביתו למרחקים שנה ראשונה. ואי מדכתיב ושמח את אשתו וכו', כיון דלא מצינו זה בש"ס ובשום מקום לא נוכל לדרוש דינים מעצמנו מפשט מקרא, רק פירוש קבלת חז"ל. וכעת לא מצאתי ברמב"ם ואין עולה על זכרוני בשום פוסק דין זה דחתן שנה ראשונה לא יעמוד זולתה ימים רבים כמו שכתב הרב המחבר. ודברי הרב המחבר צ"ע כעת". עכ"ד. ומה שתמה שלא מצא כן ברמב"ם, הן אמת שביד החזקה לא כתב כן ופשטות דבריו שם משמע שרק אחרים אין מטריחין אותו, אולם בעל החינוך כתב דבריו ע"פ הכתוב בספר המצוות להרמב"ם להדיא לאסור לצאת אף למסחר.
אלא שבשו"ת הרדב"ז (סי' רלח) כתב בתוך דברי תשובתו לשואל אם חתן בתוך שנתו מותר לצאת לסחורה למדינה אחרת, וז"ל "ומה שכתוב בספר המצוות להרמב"ם 'ודע כי החתן עצמו מוזהר מלצאת מביתו בסחורה כל שנתו', שיבוש הוא בספרים אפשר מן המעתיק בלשון ערבי או המעתיק הספר. אבל בלשון ערבי כתוב וכו', והכוונה כי החתן בעצמו מוזהר שלא יצא לדרך כלומר לצרכי רבים. אבל לצורך עצמו למה לא יצא להרויח לשמח את אשתו, אם אין לו מה יאכל אין לך עצב גדול מזה". ועוד כתב שם שמהגמ' משמע שהאיסור אינו אלא לצאת למלחמה אבל לסחורה אינו בכלל האיסור. "וכי אם אין לו אמנות אלא זה ימות ברעב או ישאל על הפתחים, והלאו לא יתחלק בין עניים לעשירים, וכן כתב הסמ"ג (סי' רל ובמ"ע סי' קכא) שלא יצא בצבא ולא הזכיר שלא יצא לסחורה, אלא שלא יצא לאחד מן הדברים שכופים את הרבים לצאת, ואם הוא ירצה לצאת עובר בלאו ועשה". עכ"ל. והו"ד בשדה חמד (ח"ז אסיפת דינים מערכת חתן וכלה סי' כט). ומבואר דס"ל להרדב"ז שהחתן בתוך שנתו מותר לצאת לסחורה ואין חילוק בין עניים לעשירים, ואף הרמב"ם סבירא ליה כן על פי הגירסא המקורית שנכתבה כידוע בערבית.
ובשדה חמד שם (ד"ה שוב) הביא מה שכתב הרב חכמת אדם בבינת אדם (שער בית הנשים סי' לז) להשיג על דברי הרדב"ז שמ"מ הא בליקוטי הפרדס ובספר החינוך כתבו לאסור לחתן בתוך שנתו לצאת אפילו לסחורה, והרדב"ז שלא הביא דבריהם לא ראם, והרמב"ם עצמו כתב במקום אחר בספר המצוות (מ"ע ריד) "שציוונו להתייחד החתן עם אשתו שנה תמימה, שלא יסע מחוץ לעיר ולא יצא בצבא ולא יעבור עליו דבר מדברים הדומים לאלו, אבל ישמח עמה עד מלאת שנה מיום בואו אליה. והוא אמרו יתעלה נקי יהיה וכו' ושמח את אשתו אשר לקח". הרי שכתב שלא יסע מחוץ לעיר ולא יצא בצבא, מוכח שאפילו לסחורה אסור. ומה שלא כתבו הרמב"ם בחיבורו זהו משום שכתב שם שהיוצא לצבא עובר בשני לאווים, ולכן לא כתב שם האיסור לסחורה משום שאינו אלא בעשה. ומה שהקשה הרדב"ז שא"כ מי שאין בידו להתפרנס ימות ברעב או ישאל הפתחים, י"ל דבודאי אם האשה מוחלת הוא פטור, כמו בשמחה בשעת ימי המשתה דיכולה למחול כדאיתא באה"ע (סי' סב). והשדה חמד כתב להשיב על דבריו שזהו דוחק גדול לומר דמשום כך לא הזכירו הרמב"ם בחיבורו, שהרי היה לו עכ"פ לכתוב דבר זה בפני עצמו והיוצא לסחורה עובר בעשה וכמו שכתב שעין זה בכמה מקומות. עיי"ש כל דבריו. ומ"מ הא קמן שגם להחכמת אדם היכא שהאשה מוחלת מותר הוא לצאת לסחורה. וע"ע במש"כ בשדה חמד ח"ה (כללים מערכת הנו"ן כלל נ"ב) בשם שו"ת בנין שלמה לדייק ממש"כ היראים (סי' קצ) שהחתן חייב לשמח את אשתו בשנה הראשונה בכל דבר שיודע שיש לה שמחה. משמע דהעיקר תליא ברצון האשה דאם היא מקפדת שלא ילך מביתו לסחור בודאי אינו רשאי, דנהי דאין ע"ז לאו, אבל יש ע"ז עשה, ושום פוסק לא יחלוק על זה. ואם אין לו במה להתפרנס, בודאי מותר לו לצאת אפילו אינה מתרצה דבטלה דעתה אצל כל הנשים עיי"ש כל דבריו.
ובשו"ת רב פעלים (ח"ג אב"ע סי' ט) הביא מש"כ בדברי מרדכי (אה"ע סי' ג) שכתב לדייק ממש"כ הטור (אה"ע סי' עו) לעניין מצוות עונה שהאיש רשאי לצאת לסחורה באופן שמתבטל מעונתו המוטלת עליו אם יוצא ברשות אשתו, דה"ה שאם יוצא ברשות אשתו אינו עובר על נקי יהיה לביתו. וכתב שכן ראה נוהגים. והביא עוד הר"פ מש"כ הרב חנא וחיסדא (כתובות ח"ב דף רל ע"ד) שאם אין לחתן איך להתפרנס אפילו בדוחק, מותר לו לצאת דהוי כפיקוח נפש שדוחה כל התורה, וגם זה יהיה ע"פ רשותה ומחילתה. ומ"מ אם אפשר לו לבא לביתו פעם אחת בתוך השנה יבוא ועליו תבוא ברכת טוב. אבל אם יכול להתפרנס בעירו אפילו בדוחק, אע"פ שאם יצא מעירו ירויח יותר, לא יצא לימים מרובים ורשאי רק לימים מועטים. וכן העלה שם לדינא הרב פעלים.
ג. ונראה לדייק דדעת הטור ומרן הש"ע כדעת הרדב"ז שכל איסור היציאה לחתן בתוך שנתו הוא רק לצאת לצבא או לספק מזון ומים ולתקן הדרכים וכדומה, אבל לצרכי מסחר מותר וכדמוכח בגמ'. שמטעם זה השמיטו דין זה, כיון דכל הני הוו שייכי בזמן שיד ישראל הייתה תקיפה בשלטון וצבא, משא"כ בגלותנו. אבל אי סבירא להו שהאיסור שייך גם ביציאה לסחורה שהוא דבר המצוי, הוה להו לאשמועינן האיסור.
נמצא שבנידון השאלה רשאי החתן בתוך שנתו לצאת למרחקים לצורך מסחר. ומ"מ מצד מצוות עונה צריך שיהיה ברשות אשתו. זהו מעיקר הדין. אבל לפי שדורנו דור יתום ורבו בו המכשולות, יש לעשות כל מאמץ לחזק ולהדק את הקשר שביניהם בשנה הראשונה, ויאכלו פירות מאמצם וטרחתם בזה כל חייהם וכפי שהניסיון מורה. ואפילו בנשואים שנים רבות עצה טובה קמ"ל שלא להתרחק זמן רב אפילו לצורך פרנסה לפי שהוא דבר הפוגע בקשרי ההורים ובחינוך הילדים. ובעת צורך גדול יקיימו מאמר חז"ל (אבות א, טו) עשה לך רב והסתלק מן הספק. וה' יאיר עינינו בתורתו אמן.