נזר הקודש - נדה· הרב משה רוזין
דף סב:
ו רביעית דם שנבלעה בבית הבית טמא (כלים שבבית) ואמרי לה הבית טהור, ולא פליגי הא בכלים דמעיקרא, הא בכלים דבסוף, - והביאור בכלים דמעיקרא היינו הכלים שהין בבית קודם שנבלעה הרביעית בקרקע, - והנה הרמב"ם בפר"ד מטו"מ הי"א כתב וז"ל רביעית דם שנבלעה בתוך הבית טהור להבא, וכל שהיה בו בעת שנבלעה הרביעית בארץ טמא, עכ"ל, ויש לעיין בזה שכתב בעת שנבלעה הרביעית בארץ, מדוע לא כתב שהיו קודם הבליעה. - ונראה דכוונתו להודיענו דאף שהיו בשעת הבליעה, והיינו שגם נבלע בארץ מהרביעית, ולא היה רביעית שלם בלא הצטרפות הבלוע בארץ ג"כ הכלים ממאיס, וזהו כשיטת גדולי המפרשים הובא בשיט"מ בב"ק ק"א שסברי דמצרפינן הבליעה עם מה שעל הארץ כל זמן שלא נבלעה כולה, יעוי"ש, וזהו שיטת הרמב"ם ג"כ ולהכי מדייק וכתב בעת שנבלעה הרביעית בארץ. - ומשמע שכן הדבר. דאל"כ אלא כשיטת הראשונים דלא מצרפינן הבלוע בארץ, א"כ מאי קמ"ל דרביעית דם מטמא באהל כל הכלים הנמצאים שם. - ואפשר לומר דקמ"ל דאעפ"י שעומדים להיות נבלע בקרקע, להכי יש לחשוב כאילו נבלעים. על זה משמיע התנא דלא אמרינן הואיל וסופו, - אבל הרמב"ם ע"כ סבר כשיטת גדולי המפרשים דמצטרפינן הבלוע בארץ למה שעל הארץ, - ובצירוף הרביעית נטמאו הכלים:
ז שם, אמר רב פפא וכו' והיינו דסבר ר' יוחנן דבאינו מקפיד אע"ג דיכול לצאת טהור, ובמפקיד ביכול לצאת אעפ"י שלא יצא טמא, - והנה משמע דגם למסקנא לר' יוחנן אין הבדל בין קלין לחמורין. - וכמו שאמר ר' יוחנן אחד קלין ואחד חמורין וכו'. - ויש לעיין ברמב"ם שפסק בפרי"ד ה"ו שכתב נפלו לתנור והוסק נטמא שסוף משקה לצאת, בד"א במשקין קלין. אבל בחמורין כגון דם הנדה ומימי רגליה אם היו יכולין לצאת והקפיד עליו שיצא הרי זה מטמא התנור אעפ"י שלא הוסק, יעוי"ש, וכתב מרן שזהו כר"י וכאוקימתא דר"פ, יעוי"ש, וקשה הא ר' יוחנן אינו מחלק בין קלין לחמורין.- וראיתי בע"ל שהקשה בזה בצ"ע:
ח ונראה דהנה יש לדייק מדוע לא כתב הרמב"ם בהא דטומאה קלה בדבר ההקפדה, - לכן נראה דסבר הרמב"ם דבטומאה קלה ליתא הקפדה כיון שכל הטומאה הוא מדרבנן. וגם אם מקפיד, בטלה דעתו וכיון שליתא בזה הקפדה להכי בעינן דוקא הוסק התנור שיצאו המשקין חוצה. אבל בלא הוסק ליתא לטומאה כיון דליתא להקפדה, - משא"כ בטומאה חמורה דאיתא בהקפדה להכי טמא התנור גם טרם שהוסק, - וע"כ אעפ"י שאיתא לעיל דאמר ר' יוחנן אחד משקין קלין ואחד משקין חמורין אם הוסק התנור אין אי לא לא, - הנה לפי המסקנא בדברי ר"פ שזה מיירי באינו מקפיד, - וכיון שבמשקין הקלין ליתא בהקפדה, א"כ הרי"ז באינו מקפיד תמיד, ולהכי בעינן הוסק התנור דוקא, - ושפיר כתב מרן שזהו כר' יוחנן כאוקימתא דרב פפא:
ט ובזה שכתבנו דבגזירת רבנן אין אדם מקפיד, וגם אם מקפיד לא נחשב, והינו מפני שאין ההקפדה מצד עצמו. אלא מטעם הגזירה דרבנן, וכמו שכתבנו שזהו ע"כ שיטת הרמב"ם יש לבאר הא דאיתא בעירובין ד' דאמר ר' יצחק דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ. ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ. וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד, יעוי"ש, ומקשין העולם דהלא לאחר שגזרו על רובו שאינו מקפיד, ממילא הוי עתה רובו המקפיד, ומה שמתרצין ידוע, - אבל לפי מה שמוכח מדברי הרמב"ם דגזירת חכמים לא הוי במקפיד, אתי שפיר כפשוטו, והיינו דגם לאחר שגזרו על רובו שאינו מקפיד, לא נחשב למקפיד, כיון שאינו מקפיד בעצם, - והסברא בזה כי גזירת חכמים אינו בעצם הדבר אלא הוא רק מטעם לא תסור, והוא בגדר מצוה גרידא, ואין זה ענין למקפיד שזה תליא בעצם הדבר כמובן:
י תוס' ד"ה ואם לאו טהורה, אע"ג דכל הרביעית נבלע בבגד, וא"ת משעה שנפל עליה יחד נטמא הכסות וכו' יעוי"ש, - והנה אפשר לומר דעל הבית קאי, וכן פירש"י בב"ק שם, והיינו דסבר רש"י דהבגד בודאי טמא משעה שנגע הכסות ברביעית שם. ואפשר דכוונת התוס' מדשנה טהורה שהוא לשון נקבה וקאי על הבגד, דהבית הוא לשון זכר, ושם גרסת טהור. אבל הרמב"ם בפר"ד מטו"מ הי"ג כתב וז"ל רביעית דם שנבלעה בכסות אם מתכבסת ויוצאת ממנו רביעית דם הרי זה הכסות מתטמאה במגע ובמשא ובאהל, ואם לאו אינה מתטמאה באהל, והרי היא ככסות שנגעה במת עכ"ל, הרי מפורש דסבר הרמב"ם דהבגד לעולם טמא וכל עיקר הא דתנא טהורה הכוונה מטומאת אהל: יא אמנם יש לפרש טהורה גם על הבגד היינו שיכולה להיות טהורה על ידי טבילה והזאה. - והכוונה דהתנא לאשמעינן דדם שאינו יכול לצאת על ידי כבוס כמאן דליתא דמיא, וראיתי בע"ל שנחית ג"כ לזה: