אור ברסלב

נזר הקודש - נדה· הרב משה רוזין

דף נה:

דף נה.

א והרוק. רוק מנלן דתניא וכי ירוק וכו' אין לי אלא רוקו כיחו וניעו, ומי האף שלו מנין ת"ל וכי ירוק, ופריש"י וי"ו דריש. - והנה איתא בגמ' לקמן ומי האף מאי מי האף אמר רב בנגררין דרך הפה לפי שאי אפשר בלא צחצוחי הרוק ור' יוחנן אמר אפילו בנגררין דרך החוטם אלמא קסבר מעיין הוא ורחמנא רבייה, - ויש לעיין מדוע לא פליגי בכיחו וניעו, - ונראה משום דסתם יריקה הוא דרך הפה, והנה הכיחו וניעו היציאה שלהן דרך הפה, וממילא נקרא זה וכי ירוק. - ואעפ"י שאינם כמו רוק, והם באים ממקום אחר, לא כמו רוק שבא מהפה ממש, והם באים ממקום אחר כמו"ש התוס', ורק יציאתם לחוץ הוא דרך הפה, להכי יותר מסתבר שבכלל רוק המה, - משא"כ מי האף שמלבד שאין יצירתו מהפה הנה הוא גם יציאתו לא הוי דרך הפה, - ולזה פריך הש"ס מאי מי האף היינו הלא כיון שיציאתו לא הוי דרך הפה, וא"כ היאך מרבה אותו התנא שהוא גם כן בכלל וכי ירוק, - ועל זה השיב רב ואמר, דמיירי בנגררין דרך הפה, - ובזה הרי הוא דומה לרוק, ובזה רבתה אותו תורה, ובאופן זה הרי הוא בדומה לכיחו וניעו שג"כ יציאתם דרך הפה:

ב והנה מה שהוסיף עוד רב ואמר לפי שאי אפשר בלא צחצוחי רוק, וא"כ סבר רב דהחוטם לא הוי מעיין לזב, ועיקר הטומאה הוא רק מפני הצחצוחין, - ויש לעיין אם כוונת רב גם על כיחו וניעו שמטמאין הוא מפני צחצוחי רוק, וזהו מפני שגם להם אין להם תורת מעיין, - והא דנקט זה במי האף הוא מפני שרוצה לומר דמי האף ע"כ מיירי בנגררין דרך הפה להכי מסיים גם כן שמטמא מפני הצחצוחי רוק. אבל כוונתו גם על הא דכיחו וניעו, - או"ד דבכיחו וניעו מודה רב שהם בעצמן מעיינות, ורק על מי האף אמר שטומאתו מפני הצחצוחי רוק, - ונפק"מ לענין רוק דיבמה, ג והנה פשטות הדברים מדשנה התנא לכולהו בחד ריבוי משמע דכולהו שוין. והיינו שאינן בתורת רוק ממש ואין לכיחו וניעו תורת רוק, מפני שאין זה רוק ורק הקרא מרבה אותם, וא"כ כמו שמי האף טומאתו מחמת הצחצוחי, הנה כמו כן כיחו וניעו טומאתן מחמת הצחצוחי רוק, - וכן יש לדייק מהא דקאמר הש"ס בהא דפריך ואילו מי האף לא קתני בשלמא לרב לא קתני, וכו' ולטעמיך כיחו וניעו מי קתני, - ואם אמרינן דכיחו וניעו המה רוק, א"כ מאי פריך ולטעמיך שזהו לרב, והלא יש לומר דכיון דתנא התנא רוק, וגם הם אם רוק הם הא קתני רוק, וע"כ מוכח שגם הם אינן רוק, רק רחמנא רבינהו, וכן יש לדייק מדברי רש"י ד"ה בשלמא:

ד וגם בהא דקאמר הש"ס סד"א ניליף רוק רוק מיבמה מביא החת"ס בשם הקרבן אהרן דהפירוש בזה דלאו גזי"ש היא כיון דלא קבלה מרבו, אלא מתורת ק"ו השתא ברוק יבמה דלא עשה כיחו וניעו כרוקו עשה לעיני הזקנים כאילו נגע, רוקו של זב שעשה כיחו וניעו כרוקו לא כש"כ שיעשה שלא נגע כאילו נגע, והא דקאמר נילף רוק רוק, הכי פירושו נילף רוק הפירוש של רוק דזב מהפירוש של רוק דיבמה, יעוי"ש. והנה מזה יש להמציא מקור לדברי הרמ"א באה"ע סי' קס"ט סעיף נ"ב ברוק של יבמה שתאסוף רוק גדול בפיה ולא פיהוק ועיטוש יעוי"ש, וע"כ מפני שזה שבא מפיהוק ועיטוש אין זה רוק, וזהו הכיחו וניעו, וא"כ מבואר דכיחו וניעו לאו רוק הוא, וע"כ לרב בעינן בהם ג"כ הצהצוחי רוק:

ה וכן יש להוכיח מהא דהקשו הרשב"א והריטב"א לרב דסבר דמי האף הטומאה מפני הצחצוחי רוק א"כ אמאי איצטריך תנא דלעיל לרבויינהו מוירוק, יעוי"ש. ואם נימא דכיחו וניעו תורת רוק עליהם גם בלא הצחצוחי רוק, א"כ יש לומר דהריבוי קאי על כיחו וניעו ומוכח דסברי דלרב גם כיחו וניעו הטומאה ג"כ מטעם הצחצוחי רוק. אבל הם אינם רוק, ומזה מוכח דלענין חליצה אין זה רוק:

ו והנה בזה שהקשו הרשב"א והריטב"א דאם בשביל הצחצוחי רוק למה לן לרבות מקרא, ותירצו אי לאו ריבוייא דקרא הוי אמינא שלא טימא הכתוב אלא רוק גמור, ולא תערובתו יעוי"ש, ולכאורה הכוונה דהוי אמרינן דנתבטלה הצחצוחי רוק ברובא, - ויש להעיר אם שייך בזה תחילת ביאתו בתערובות משום דיש לומר דאין ביאתם שוה. והיינו דהתערבות באה אח"כ בפה, - גם יש להעיר אם שייך בזה ביטול למ"ד מב"מ לא בטל, ואולי בזה רב לשיטתו דמב"מ לא בטל, - אמנם דעת הריטב"א דרב סבר מב"מ לא בטל הוא מדרבנן, עי' ריטב"א ע"ז ע"ג:

ז והנה יש לומר דכוונת התורה לרבות להאי רוק הבא מכח סיבה לרוק והיינו דהנה הכוונה וכי ירוק היינו שירוק מעצמו, אבל הריקיקה הבא מכיחו וניעו שעל ידם בא הרוק לרקיקה נמצא דסיבת הרקיקה להצחצוחין בא מחמת הסיבה דהכיחו וניעו, לזה בעינן קרא לרבות:

ח והנה הרש"ש הקשה מדוע נקטו פלוגתייהו במי האף ולא בכיחו ובניעו הקודם, וכתב לחדש דרק במי האף שהוא צלול כמים שקורין קאטיר פליגי. יעוי"ש. ולדעתו גם רב סבר דהני תלתא תורת מעיין עליהם, וגם מי האף דאורחיה כן הוא. ורק באופן שבא צלול כמים שבא מחמת חולה פליגי, - הנה לפי מה שביארנו זה ליתא. - ובעיקר הדבר שנקט הש"ס מי האף הוא כמו שכתבנו לעיל משום דבא לומר דבעינן שיוציאם דרך הפה. ובכיחו וניעו הם יוצאים דרך הפה תמיד ובא רב לחדש דמי האף בעינן שיצאו דרך הפה, וממילא נקטו הפלוגתא במי האף, אבל ע"כ גם בכיחו וניעו פליגי אם הם בתורת מעיין. או שטומאתם הוא רק מפני הצחצוחי רוק, וכמוש"נ: ט והנה יש להבין עיקר הפלוגתא דרב ור' יוחנן, והיינו מאי דוחקיה דר' יוחנן לחדש שתורת מעיין חידשה תורה על כיחו וניעו ומי האף, והלא גם בלא"ה המה מטמאין מטעם הצחצוחי רוק, - דע"כ אין לומר דר' יוחנן סבר דאפשר בלא צחצוחי רוק דע"כ המציאות כן הוא, והיאך פליג ר' יוחנן על המציאות. - וע"כ צריך לומר כמו שכתבנו דר' יוחנן סבר דהרוק שבא על סיבת דבר אחר אין זה רוק שאמרה תורה. והכוונה וכי ירוק הזב הכוונה רוק כי אורחיה, ולא רוק שבא מכח סיבת דבר אחר המביאו לרוק: י והנה לענין יבמה שרקקה דם דהוי רקיקה מעליא כדאיתא ביבמות ק"ה מטעם שאי אפשר בלא צחצוחי רוק. - והנה זה ודאי דגם ביבמה בעינן רוק לפי טבע הרקיקה כדכתיב וירקה בפניו. - וכשרקקה דם ע"כ היתה כפי הטבע דרקיקה, ובזה ע"כ גם ר' יוחנן מודה דנחשב לרקיקה מטעם הצחצוחי רוק. אמנם קשה מהא דתניא התם מיתיבי יכול יהא דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא ת"ל זובו טמא ואין דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא אלא טהור, ומשני ל"ק כאן במוצצת כאן בשותת ע"כ הסוגיא שם. וא"כ מבואר דרק במוצצת אמרינן דיש צחצוחי רוק, - ולפי"ז לרב דאמר דכיחו וניעו ומי האף מטמאין מטעם הצחצוחי רוק. ומדוע לא אמר שזהו רק במוצצת. ובאל"כ תקשה עליו מברייתא זו דמטהר דם היוצא מפיו. - והנה אפשר לומר דשאני הכא דרבייא קרא מוכי ירוק. - אבל לא אפשר לומר כן דע"כ ריבוי הקרא הוא רק כשיש גם הצחצוחין, וכמו שכתבו הרשב"א והריטב"א כמו"ש לעיל דבריהם. - וגם קשה מדוע לא מיתיב הש"ס לרב מברייתא זו כמו שמותיב הש"ס שם ביבמות, - ואפשר לומר דבכל הני היינו כיחו וניעי שבאין בחוזק תמיד איכא מוצצת:

יא והנה יש לעיין לפי"ז ביבמה שרקקה מי האף או שרקקה כיחו וניעו אשר אי אפשר בלא צחצוחי רוק אעפ"י שבאים עפ"י ההכרח הוי רוק, א"כ גם ביבמה הוי רוק מעליא. - ולר' יוחנן דסבר דבעינן רוק שבא מצד עצמו, ולא מסיבת דבר אחר, הנה גם ביבמה לא הוי רקיקה. - והנה הכא פוסק הרמב"ם בפר"א מטומאת מו"מ הט"ז שכתב וז"ל, כיחו וניעו ומי האף שלו הרי הן כרוקו לכל דבר. יעוי"ש, הרי דסבר כר' יוחנן דכל אלו תורת מעיין עליהן. הרי דלא סבר להא דסבר רב דמטעם הצחצוחי רוק מטמאין אלא טומאת עצמן יש בהן, - וא"כ לפי מה דקיי"ל כר' יוחנן אין ביבמה שרקקה כיחו וניעו ומי האף תורת רקיקה:

יב אמנם יש להעיר דאפשר לומר דבעצם הסברא סבר ר' יוחנן דהרוק שיוצא ע"י אלו נחשב כרוק. - ורק בזה לענין זב רבתה תורה שהם ג"כ נחשבין למעיינות כמו רקיקה ממש, - אבל סכר ג"כ דהני צחצוחי רוק הנמצאים בכיחו וניעו ומי האף נחשבים לרוק, ונפק"מ לענין יבמה שיצא דרך הפה המי האף והכיחו והניעו, שע"כ יצא גם רוק עמהם. - והוו גם מוצצות כמו שכתבנו לעיל, - והוי רקיקה מעליא כמו ביבמה שרקקה דם, - וכמו כן רוק שיצא על פיהוק ועיטוש צריך להיות רקיקה מעליא. - וקשה לפי"ז על הרמ"א דמנין לו לרבינו הרמ"א לחדש דין זה דלא מהני. - איברא דלא כתב הרמ"א דלא מהני, ואפשר שכוונתו לענין לכתחילה, - ולא מצאתי לפוסק שהעיר בזה:

יג ועכ"פ תצא מזה חדתא דאם ירקה היבמה כיחו וניעו או מי האף בפני היבם שאסור ליבם אלא תחלוץ, והיינו דיש לחוש לכהפ"ח להחמיר, - ומטעם זה יש להזהיר היבמה שלא תרוק גם באופן זה בפני היבם בכדי שלא תהא חליצה פסולה וצריכה לחזור על כל האחים כמבואר באה"ע סימן קס"ט סעמ"ה. - והנה זה פשיטא אם רקקה לבזותו, - ולא בסתם רקיקה, דמהני מטעם כי הרקיקה של התורה ג"כ הכוונה רקיקה של בזיון. - ובכל זה צ"ע לדינא:

יד שם, בשלמא לרב לא קתני דלא פסיקא ליה למיתני זימנין דאתי דרך הפה וזימנין דאתי דרך החוטם. - ויש להעיר לשיטת הרבינו משולם במרדכי חולין שהקשה ביבמה שרקקה דם דהוי רקיקה מטעם דא"א בלא צחצוחי רוק, והקשה מדוע לא אמרינן דנתבטל הרוק. ותירץ בחד תירוץ דמיירי שהם ניכרים, וכל דבר שניכר בעין ליתא בביטול, יעוי"ש. - והנה לפי"ז הכא לרב בעינן ג"כ שיהיה הרוק ניכר. - ולפי"ז מדוע לא קאמר דלא פסיקא ליה מטעם דזימנין דאין הרוק ניכר אפילו בבא דרך הפה. ומשמע דסבר הש"ס דבבא דרך הפה הוי ודאי טומאה בכל אופן. ולא בעינן ניכר הרוק לפנינו, - והנה בספר נחלי דבש להלכות חליצה הקשה מדוע לא חשו הפוסקים לדברי המרדכי בזה דבעינן שתהיה הרוק ניכר. - אבל יש לומר דמסוגיא זו מוכח דלא בעינן שיהיה הרוק ניכר וגם בשלא ניכר הרוק מטמאין, - וא"כ גם לענין חליצה כן הדין:

תוכן העניינים

נזר הקודש - נדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה